הלכה יומית

מה המקורות שלך חשיש?

ילדודנה...
עוד פעם חשיש???

ברכה על פרי חדש בימי בין המצרים

טוב ליזהר מלברך ברכת "שהחיינו" בימי בין המצרים, מליל שבעה עשר בתמוז ועד אחרי תשעה באב, על פרי חדש, או על בגד חדש. ויניח את הפרי או הבגד עד לאחר תשעה באב, ולא יאכלנו בלא לברך שהחיינו.



ומקור המנהג הוא מספר חסידים שכתב שלא היו אוכלים פרי חדש בבין המצרים, כי אמרו, איך נברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וכן כתב מרן בשולחן ערוך, שטוב ליזהר מלומר שהחיינו בבין המצרים על פרי או על מלבוש, ואף רבינו האר"י כתב, שאין לברך שהחיינו בימי בין המצרים. וכן הסכימו רוב האחרונים.

בשבתות שבתוך ימי בין המצרים מותר לברך שהחיינו על פרי חדש או על בגד חדש. ומכל מקום אחר ראש חודש אב, נכון להחמיר שלא לברך שהחיינו על בגד חדש אפילו בשבת. ומכל מקום על פרי חדש יש להקל לברך אף בשבת זו שאחר ראש חודש אב, והטעם לחלק בין בגד לפרי הוא, משום שלדעת הרמ"א אסור ללבוש בגד חדש אחר ראש חודש אב, וזאת ללא קשר לברכת שהחיינו, אבל באכילת פרי חדש אין איסור מצד עצם אכילת הפרי, רק מצד ברכת שהחיינו שאין לברכה בימים אלו, לפיכך פרי חדש מותר לאכלו בשבת אף לאחר תשעה באב, אבל בבגד נכון להחמיר, וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"א סימן ל"ז).

דין סעודה מפסקת של ערב תשעה באב שחל בשבת


ערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכל לפני תחילת הצום, אחר חצות היום.) וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשס"ה) שתשעה באב יחול ביום ראשון, נמצא שערב תשעה באב חל בשבת, ולפיכך, מפני כבוד שבת, שלא יהא אדם נוהג דין אבלות בשבת, אמרו חכמים שבסעודה זו (שהיא סעודה שלישית של שבת קודם תחילת התענית,) אוכל אדם ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.



ובדברי הפוסקים נמצא בפירוש נמצא בביאור דברי רבותינו שני פירושים, שיש אומרים שמה שאמרו רבותינו שאדם מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו, אין הכוונה שאסור להמנע ממאכלי בשר ושתיית יין ביום השבת, אלא שאם רוצה אדם לאכול בשר ויין בסעודה זו, רשאי לעשות כן, אבל ראוי להימנע מאכילת בשר וכו' בסעודה מפסקת אף על פי שהיא חלה ביום שבת מפני חורבן הבית.



ומכל מקום דעת רוב רבותינו הראשונים, שאין להמנע מאכילת בשר ושתיית יין ביום שבת אף בסעודה המפסקת. ובספר שבלי הלקט (לרבינו צדקיה בן רבי אברהם הרופא שחי לפני כשמונה מאות שנה בעיר רומא שבאיטליה.) הביא תשובת רבינו קלונימוס איש רומי שהשיב לרבי יקר, שאם חל תשעה באב ביום ראשון התירו הגאונים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, מפני כבוד שבת, ואין צריך לשנות שולחנו בשבת, ובלבד שיש לו לישב בדאבת נפש שלא לנהוג בשמחה.



וכן עיקר להלכה שבסעודה מפסקת שחלה ביום שבת, כמו בשנה זו (תשס"ה), אין להימנע מאכילת בשר וכדומה (וכן מותר לשיר זמירות שבת בסעודה זו מפני כבוד השבת.)


רבי חנניה בן עקשיא אומר וכ"ו...





תוקן על ידי - האיש_החושש - 09/08/2005 19:55:47

דין תשעה באב שחל במוצאי שבת

בברייתא במסכת תענית, (דף ל.) מבואר שגזרו רבותינו על חמש עינויים בתשעה באב, ואלו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה (שהיו סכין את הגוף בשמן וכדומה), נעילת הסנדל, ותשמיש המטה.



ואמרו רבותינו (תענית ל ע"ב), כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, וכל שאינו מתאבל על ירושלים, אינו רואה בשמחתה.



בתשעה באב, מייד עם שקיעת החמה, חל על האדם האיסור של חמישה עינויים אלו, ולכן מייד עם שקיעת החמה, צריך לחלוץ את מנעליו (ומותר ללבוש נעליים שאינם עשויים עור), אולם כשחל תשעה באב במוצאי שבת כמו בשנה זו (תשס"ה), אין לחלוץ הנעליים של עור מיד עם שקיעת החמה, מפני כבוד השבת, אלא ישאר עם הנעליים עד אחר צאת הכוכבים, דהיינו כעשרים דקות אחר השקיעה, ואז יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ויחלוץ נעליו וילבש בגדי חול, וילך לבית הכנסת להתפלל תפילת ערבית, ולומר איכה וקינות.



ומפני כל האמור, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שראוי להכריז בבתי הכנסת, ולהודיע לציבור, שתפילת ערבית במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה, ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף בגדי השבת לבגדי חול, ולחלוץ נעלי העור שלרגליהם, ולבוא לבית הכנסת בבגדי חול המותרים בתשעה באב

ובעזרת ה זה יהיה ט באב האחרון אמן ואמן

בענין ברכת הלבנה בחודש מנ"א השנה.

אלו הנוהגים להמתין עם ברכת הלבנה עד לאחר צאת צום
ט' באב. חייבים לאחר הצום (כולם חייבים בכך) להבדיל על היין הואיל ובמוצ"ש אין מבדילים על היין מפאת הצום. לטעום משהו ללבוש נעליים ורק אז לברך על הלבנה.
מכיון שסוף זמן ברכת הלבנה החודש הוא עם עלות השחר ביום ו' י"ד מנ"א (בכל העולם ע"פ שעון אר"י), נותרו לילות ב'-ו' בלבד, ולא שייך בשום אופן להמתין למוצ"ש, גם לאלו המקפידים בד"כ לברך במוצ"ש/ חג.

ויה"ר מלפני רבש"ע כי נזכה לחגוג את ט' באב משנה זאת והלאה בשוב ה' את שיבת ציון בבנין ירושלים

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר.



השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעום משהו יבדיל על היין. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן לקטן לשתות את היין. השיטה השלישית היא שיטת רבינו הרמב"ן, שכתב שאין להבדיל כלל, שהרי אמרו בגמרא (ברכות לג.) שבתחילה תקנו חכמים שיעשו הבדלה בתוך תפילת ערבית של מוצאי שבת, ואחר כך נתעשרו ישראל ותקנו חכמים הבדלה על כוס יין, והרי בתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם. וישנה אריכות על שיטות הראשונים בדברי הפוסקים.



ומרן השולחן ערוך פסק כשיטת הגאונים שיבדיל על כוס יין במוצאי תשעה באב, ואנו פוסקים כדעת מרן שקבלנו הוראותיו.



ואין מברכים לא על הנר ולא על הבשמים בהבדלה שבמוצאי תשעה באב, ואחד הטעמים שאין מברכים על הנר במוצאי תשעה באב, כתב בספר ארחות חיים, שהוא משום שההיכל נשרף במוצאי תשעה באב. והטעם שאין מברכין על הבשמים הוא משום שאין מביאים בשמים בבית האבל, שבשמים נועדו לתענוג, וכן פסק מרן השולחן ערוך.


מי יתן ויתהפך יום האבל והיגון ליום שימחה ומישתה

תודה חשיש, אבל מה המקורות?

מה זה מה המקורות
זה מהמקורות...

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב, וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה, ויש נוהגים לנעול נעליים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, ובספר תורת המועדים להגאון רבי דוד יוסף שליט"א האריך בדברי הפוסקים והסיק שהעיקר להלכה שיש לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב.)



אמרו רבותינו במסכת תענית (דף כט.) בשביעי באב נכנסו נכרים להיכל, ובתשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור (האש), והיה דולק והולך כל היום כולו, דהיינו ביום עשירי באב. ואמר רבי יוחנן, אילו הייתי באותו הדור, הייתי קובע התענית בעשירי, מפני שרובו של ההיכל נשרף בו. וחכמים שתקנו התענית בתשיעי, הוא משום שסוברים שתחילת הפורענות חמורה יותר.



ואמרו בתלמוד ירושלמי, שרבי אבון היה מתענה תשיעי ועשירי, ואמנם מן הדין לא תקנו חכמים תענית שני ימים, מפני שאין בנו כוח להתענות שני ימים, מכל מקום, כיון שאף יום עשירי באב הוא יום צרה, נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל עשירי באב, וביום עשירי באב עד שקיעת החמה. והאשכנזים נוהגים בזה רק עד חצות היום של יום עשירי באב.

האם מותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא?
בגמרא במסכת ברכות (דף מב.) אמרו, תיכף לנטילת ידיים, ברכה. ובפירוש דברי הגמרא נחלקו רבותינו הראשונים, שרבינו הרמב"ם מפרש את דברי הגמרא במים אחרונים שאחרי הסעודה, שאין להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון. אבל בין נטילת ידיים שקודם הסעודה לברכת המוציא, מותר לדבר לדעת הרמב"ם.



ויש מפרשים, שהגמרא מדברת בנטילת ידיים שקודם הסעודה, וסוברים שיש להסמיך ברכת המוציא לנטילה בלי שום הפסק ודיבור. וכתב הטור (לרבינו יעקב, בנו של הרא"ש רבינו אשר.) שהרא"ש היה רגיל, אף במים ראשונים, שלא להפסיק ולא לדבר עד ברכת המוציא.



ובתלמוד ירושלמי אמרו, כל מי שתוכף לנטילת ידיים ברכה (דהיינו שאינו מפסיק בין נטילה לברכה), אין השטן מקטרג באותה סעודה, ופשטות לשון הירושלמי, נראה שמדבר על הפסק בין נטילת ידיים שקודם הסעודה לברכת המוציא, שהרי אמרו שאין השטן מקטרג באותה סעודה, משמע שמדבר על סעודה שעומד לפניה, דהיינו בין נטילת ידיים שקודם הסעודה לברכת המוציא, אלא שאפשר לפרש שמה שנאמר אין השטן מקטרג כל אותה סעודה, הכוונה על העבר, שלא יינזק מהמאכלים שאכל, ויש סימוכין לפירוש זה בדברי הירושלמי מכמה מקומות.



ומרן הבית יוסף (סימן קס"ז) אחרי שהביא דברי הפוסקים והירושלמי בעניין זה, סיים, וכן נכון לעשות ליזהר גם במים ראשונים. ומשמעות לשונו "וכן נכון ליזהר" הוא, שמעיקר הדין הלכה כהרמב"ם שמותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא, ומכל מקום ראוי לחוש וליזהר שלא לדבר כלל בין נטילת ידיים לברכת המוציא. וכן פסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א.

אבל מאיפה ההלכות ולדעת מי הדברים, חושש?

תוקן על ידי - דנה777 - 17/08/2005 23:10:04

ט"ו באב

בשנה זו (תשס"ה) יחול יום ט"ו באב בשבת הקרובה.



במשנה במסכת תענית (דף כ"ו:) אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי (בבגדי) לבן שאולין (שכולן שואלות זו מזו אפילו עשירות כדי שלא לבייש את מי שאין לה) ויוצאות וחולות בכרמים.



ובגמרא (דף ל"א:( נזכרו עוד כמה טעמים שיום ט"ו באב היה יום טוב לישראל, וכן נפסק להלכה שביום זה אין אומרים תחנון, וידוי ונפילת אפיים.



ונזכר בגמרא, יפיפיות שבהן מה היו אומרות? תנו עינכם ליופי וכו', מכוערות שבהן מה היו אומרות? קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים. ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, כתב לפרש הכוונה עפ"י דברי הגמרא (נדרים כא.) מעשה באחד שנדר שלא ישא את בת אחותו, משום שהייתה נראית לו כעורה, והכניסוה לבית, רבי ישמעאל וייפוה, אמר לו רבי ישמעאל, בני, מזו נדרת? והתירה לו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל, ואמר, בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות עיניהן עליו, ואומרות, בנות ישראל, על רבי ישמעאל בכינה. ואף כאן מה שהיו אומרות המכוערות ובלבד שתעטרונו בזהובים, כוונתן לומר שיעטרו אותן בתכשיטין וכדומה, ואז יראו נכוחה שהן נאות וראויות להם.



והביא מרן שליט"א, מדברי ספר אורחות חיים שכתב, ואין לתמוה על זה, שאיך היה מנהג זה טוב בעיני החכמים, שדומה חס וחלילה כאילו בנות ישראל הפקר, אין זה תימה, כי בודאי שכל מי שהייתה ידו משגת להשיא את בתו למי שהגון לה, לא היה שולח את בתו לשם, אלא המנהג היה בשביל הבנות שאין יד אביהן משגת להשיאן, ואלמלא היו נוהגים כן היו יושבות עד שילבין שיער ראשן. (ומכאן תוכחת מגולה על הנוהגין כאילו בנות ישראל הפקר בחינם בדור יתום זה.)

כל מה שאני כותב פה זה לפי הרב עובדיה
פרט למה שמצויין במפורש שלא
ותיזכו להגדיל תורה ולהאדיר