הלכה יומית

דין המברך על המים שצריך שיהיה שותה לצמאו ממש
בהלכה הקודמת הזכרנו בתוך דברינו שהשותה מים בזמן שאינו צמא אינו רשאי לברך עליהם ברכת "שהכל". ואף במקום שמברך על המים בכדי לפתור דבר שיש בו מחלוקת בברכתו, דעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שאסור לו לברך על המים, שאין מברכין על המים אלא אם כן הוא צמא, וכך שנינו במשנה במסכת ברכות, "השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו".



ויש לדון באדם ששותה מים ביום שהוא חם מאד, כדי שלא יאבד נוזלים בהיותו הולך בדרך, וכן אדם ששותה מים רבים לפני תענית יום הכפורים וכדומה, והוא אינו צמא למים, מכל מקום שותה כדי שלא יצמא בתעניתו או בלכתו בדרך, שיש מי שכתב לדון שנחשב כשותה מים "לצמאו", וצריך לברך על המים, משום שנחשב ששותה לצמאו, שהרי שותה בכדי שלא יבא לידי צימאון בעתיד.



אולם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שהשותה מים בערב התענית כדי שלא יצמא, אין זה מברך אם אינו צמא באותה שעה, משום שלכל הפחות יש ספק בדבר זה, ואנו פוסקים ספק ברכות להקל. וכן הרה"ג רבי חיים דוד הלוי ז"ל (רבה הראשי של תל אביב) כתב בספרו שו"ת מים חיים, שיש לחוש לברכה לבטלה כשמברך בערב תענית, וכתב שצריך שיהא שותה לצמאונו בעת שמברך, הא לאו הכי, אינו מברך, והביא דבריו מרן הרב שליט"א וכתב שהצדק עמו

השותה מים או שאר משקים קודם הסעודה, האם צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה קודם שיטול ידיו ויסעד, או שיוצא בברכת המזון שאחר הסעודה ואינו צריך לברך עכשיו?


השותה מים קודם הסעודה, ושתה רביעית בבת אחת (רביעית, לדעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, היא שיעור שמונים ואחת גרם.) נחלקו הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה, או שאינו מברך, ובברכת המזון יפטר גם מברכה אחרונה על המשקים.



ובספר בן איש חי, כתב רבינו יוסף חיים זצ"ל מבבל, שמכיון שנחלקו בזה הפוסקים, צריך ליזהר שלא לשתות רביעית משקה לפני הסעודה, משום שנכנס בספק ברכות אם לברך בורא נפשות או לא. ומכל מקום כתב, שאם טעה ושתה רביעית מים קודם הסעודה, יברך בורא נפשות על המים לפני הסעודה, מפני שכך היא הסכמת רבינו האר"י, אשר צפה כן ברוח הקודש במצח תלמידו רבי חיים ויטאל, שפעם אחת שתה רביעית מים קודם הסעודה ולא ברך ברכה אחרונה, והוכיחו על זה.



אולם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א חלק על רבינו יוסף חיים במה שפסק כדברי האר"י, משום שכיון שיש מחלוקת בפוסקים הראשונים בדבר זה, אף שהאר"י ז"ל סובר כדעת הפוסקים שסוברים שצריך לברך ברכה אחרונה, לא בשמים היא, ונחשב האר'י כמו עוד פוסק שחולק בזה, וקיימא לן ספק ברכות להקל, ואף נגד סברת האר'י, אנו פוסקים ספק ברכות להקל, (ומכל מקום פסק, שאם רוצה לברך, יש לו על מה שיסמוך).



לסיכום: השותה מים קודם הסעודה, יזהר שלא לשתות יותר מרביעית מים, ואם טעה ושתה יותר מרביעית, עדיף שלא יברך ברכת בורא נפשות על המים, ואם רוצה לברך, יש לו על מה שיסמוך, ובלבד שאין בדעתו לשתות עוד בתוך הסעודה, אבל אם יש בדעתו לשתות עוד בתוך הסעודה, אינו רשאי לברך ברכה אחרונה.)

במחילה מיכם שלא הבאתי את ההלכה הבוקר
קבלו אותה עכשיו מוטב מאוחר מאשר אף פעם..


דין האוכל פת הבאה בכסנין (עוגה) קודם הסעודה


מי שאכל פת הבאה בכסנין (עוגה) קודם הסעודה, וכן מי שאכל פירות קודם הסעודה, אינו מברך ברכה אחרונה, מפני שיש אומרים שברכת המזון פוטרתו, וספק ברכות להקל, ובעל נפש ראוי לו שלא יאכל פירות או עוגות קודם הסעודה, אלא אם כן אוכל פחות משיעור כזית, שאז אינו מתחיב בברכה אחרונה כלל. (ושיעור כזית הינו עשרים ושבע גרם.) ואם ירצה יאכל יותר משיעור כזית, ויברך ברכה אחרונה, ואחר כך ישהה מעט, ויעשה היסח הדעת בין הברכה האחרונה לבין נטילת ידיים לסעודה.



בכל מקום שיש ספק אם רשאי לברך או לא, שאנו אומרים 'ספק ברכות להקל', ואינו מברך, רשאי על כל פנים להרהר את הברכה בלבו, שאין איסור ברכה לבטלה אלא כשמוציא הברכה בשפתיו.



ודנים הפוסקים במקום שיש ספק ברכות, ופוסקים שלא לברך, אם רשאי לברך את הברכה בלשון תרגום, כגון שאומר במקום 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם', 'בריך רחמנא מלכא דעלמא' וכו', וכן אם רשאי לברך באנגלית או בכל לשון אחרת.



ומרן הרב עובדיה יוסף פסק, שאף כשמברך בלשון תרגום וכדומה, יש חשש איסור ברכה לבטלה, ואחת הראיות לדבר זה כתב בספר בגדי ישע, ממה שרבים מן הפוסקים כתבו שאם נסתפק אם ברך המוציא, לא יברך, משום ספק ברכות, ואם נאמר שבלשון תרגום אין איסור ברכה לבטלה, אם כן ודאי היה להם לומר שיברך בלשון תרגום, שהרי מבואר בגמרא (ברכות מ:) שבברכה בלשון תרגום יוצא ידי חובת הברכה, ואם ישנה אפשרות שאדם מברך, ואינו נכנס לחשש ברכה לבטלה, תמיד היה להם לפוסקים להורות, שבכל ספק ברכות יברך בלשון תרגום, אלא ודאי מוכח, שבמקום ספק ברכות, רשאי אמנם להרהר הברכה בליבו, אבל אינו רשאי לברך בלשון תרגום.

מהלכות ומנהגי הסליחות
תניא בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, ובי"ז בתמוז שבר את הלוחות, ועשה ארבעים יום במחנה, עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ, והרג את כל אשר נשק לעגל, והכרית עבודת העגל מישראל, והתקין כל שבט במקומו, ובראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עלה אלי ההרה, שסלח הקדוש ברוך הוא לישראל, והעבירו שופר בכל המחנה, להודיע שמשה עולה להר, שלא יטעו עוד אחרי עבודה זרה. עד כאן.



ומכיוון שבאותו יום הקדוש ברוך הוא אמר למשה שיעלה לקבל לוחות שניות, שסלח לעדת ישראל, נהגו הספרדים ובני עדות המזרח, להשכים לבית הכנסת בכל יום לומר סליחות ותחנונים, מיום ראש חודש אלול, עד יום הכיפורים, שבו ירד משה רבינו מן ההר והביא לוחות שניות. ובליל ראש חודש עצמו אין לומר סליחות.



ועדות האשכנזים לא נהגו לומר סליחות מראש חודש, אבל נהגו לתקוע בשופר בכל יום מימים אלו אחר תפילת שחרית, כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה, שנאמר ( עמוס ג.) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, גם נהגו כן כדי לערבב את השטן, ויש מקומות שתוקעין גם כן בתפילת ערבית.

ומנהג האשכנזים להתחיל לומר סליחות מליל ראשון שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי, מתחילים לומר סליחות מליל יום ראשון שבוע שלפניו, ולכן בשנה הבאה עלינו לטובה ( התשס"ו ) שיחול בה ראש השנה ביום שלישי, יתחילו האשכנזים באמירת הסליחות במוצאי שבת פרשת כי תבא דהיינו ליל כ"א אלול
שיהיה שנה טובה וחתימה טובה



תוקן על ידי - האיש_החושש - 01/09/2005 10:43:09

תוקן על ידי - האיש_החושש - 01/09/2005 10:43:43

סליחות כבר, מפחיד!

לאיש החושש
אין לך מה לחשוש.
עם ידע כביר כפי שאתה מראה לנו החשש הוא ממך והלאה.
אולי תשנה את שמך לאיש הכובש
זכריה

יש הרבה חששות

זכריה פרק יד פסוק ט
היה ידוד למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ידוד אחד ושמו אחד:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד א
אטו האידנא לאו אחד הוא? - אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד, מאי אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא? - אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה - נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד - נקרא ביו"ד ה"י, ונכתב ביו"ד ה"י.