הלכה יומית

דין מי שנסתפק אם ברך ברכת המזון
בגמרא במסכת ברכות (מח:) למדו רבותינו מן הפסוק (דברים ח.) "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך", ששלושת הברכות הראשונות בברכת המזון "הזן את הכל", "על הארץ ועל המזון", וברכת "בונה ירושלים", הן מן התורה. ואמרו שם בגמרא, שהברכה הרביעית שבברכת המזון "המלך הטוב והמטיב לכל" היא מתקנת רבותינו, שתקנו אותה לאחר שבזמן החורבן נהרגו על ידי האויבים, יושבי העיר ביתר, ובמשך זמן רב לא התאפשר לקבור אותם, וביום בו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה, תקנו את ברכת הטוב והמטיב, "הטוב" שלא הסריחו, ו"המטיב" שניתנו לקבורה.



ולפי האמור שברכת המזון היא מן התורה, אמרו בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק א.) שאם אדם אכל שיעור כביצה פת, דהיינו חמישים ושישה גרם פת, וכעת הוא מסופק אם ברך ברכת המזון אם לאו, צריך לברך ברכת המזון מספק, משום שברכת המזון דאוריתא, וספק דאוריתא לחומרא.



וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שדין זה הוא דוקא אם אכל כביצה פת, שאז חיובו בברכת המזון הוא מן התורה, וכן אם אכל פחות משיעור כביצה פת, אבל אכל שיעור כזית פת, שהוא שיעור עשרים ושבע גרם, ואכל עוד מאכלים אחרים ושבע מהם, גם כן חייב לברך ברכת המזון מספק, אבל אם לא אכל אלא כזית פת, ולא השלים לשיעור כביצה במאכלים אחרים, אין חיובו בברכת המזון אלא מדרבנן, ולכן אם נסתפק אם ברך ברכת המזון אם לאו, אינו חוזר ומברך, שספק ברכות דרבנן להקל.

ובגמרא במסכת ברכות (דף כ:), מסתפקת הגמרא אם חיוב נשים בברכת המזון היא מן התורה, ולפיכך אשה שמסתפקת אם בירכה ברכת המזון אם לאו, אינה חוזרת לברך מספק, שספק דרבנן להקל. ובהלכה הבאה יובאו עוד פרטי דינים בזה


תוקן על ידי - האיש_החושש - 12/09/2005 8:08:02

דינים בברכת המזון


המברך ברכת המזון חייב להשמיע לאזניו את הברכה, דהיינו שיברך קצת בקול שישמעו אזניו מה שפיו מדבר, ובדיעבד אם ברך ולא השמיע לאוזנו יצא ידי חובה.



באמירת "הרחמן" בסוף ברכת המזון, נוהגים לומר:הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בביזוי, "בהיתר ולא באיסור", בנחת ולא הצער. והגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל, בספרו בן איש חי, כתב שנוסח זה אינו נכון על פי ההלכה, משום שבודאי שהקדוש ברוך הוא יפרנסנו בהיתר ולא באיסור, ואיך יאמר כן בדרך בקשה מה' יתברך על זה.



אולם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שמכיוון שמובא בגמרא (סוכה נב:) שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו, אם כן רואים ששייך להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לנו להינצל מהיצר הרע, שלפעמים גורם לאדם שיחטא ויתפרנס באופן אסור, כגון על ידי הונאה וכדומה מענייני גזל המצויים שרבים נכשלים בהם.

וכן מצינו בברכות השחר, שאנו אומרים, ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עוון, וכוף את יצרי להשתעבד לך, ויש מי שכתב על תפילה זו שאין לאמרה, משום שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אולם הגאון יעב"ץ כתב על זה, והם דברים תמוהים בטלים ומבוטלים, ומי הוא זה אשר מלאו ליבו למחוק מלשון התלמוד שמובאת בו תפילה זו, ובכמה מקומות אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא רחמים על זה שלא נבוא לידי חטא, ורצון הקדוש ברוך הוא שנתפלל על כך, שאם אדם מתעורר בתפילה ומבקש רחמים, מסייעים אותו, כי אי אפשר לינצל מן החטא בלי סיוע מהשמיים, אף שסוף דבר, הדבר נתון בבחירת האדם בטוב או ח"ו ברע, ולכן נכון לומר "בהיתר ולא באיסור" והבא ליטהר מסייעין בידו


תוקן על ידי - האיש_החושש - 14/09/2005 9:38:03

תשובה על עוון גזל


בהלכה הקודמת הזכרנו את נוסח "הרחמן" שאחר ברכת המזון, שנוהגים לומר בו "הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בביזוי בהיתר ולא באיסור", והסברנו שהכוונה היא שאדם מתפלל לה' יתברך שיצילהו מהיצר הרע שלא נכשל בעוון גזל וכדומה, שרבים נכשלים בעוונות אלו מבלי משים, בעניני משא ומתן ועוד, וימי אלול הם הראויים ביותר לתשובה מעוונות אלו.



ובגמרא במסכת תענית (ז:) אמר רבי אמי, אין הגשמים נעצרים אלא בעוון גזל, ושואלת הגמרא מאי תקנתיה? דהיינו מה התקנה לענין זה, ומשיבה הגמרא, ירבה בתפילה, ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א הביא, שבספר גבורות ארי (להגאון רבי אריה לייב ז"ל אב בית הדין במיץ לפני כמאתיים שנה) כתב, שכוונת הגמרא "ירבה בתפילה" פירוש, לאחר שהשיב את הגזילה אשר גזל, שאם לא כן, אין תשובה ותפילה מועילה כלל, שכתוב בגמרא (דף טז.) שאדם שיש בו עוון גזל, ומתודה ואינו חוזר בו, למה הוא דומה? לאדם שטובל ושרץ בידו.



ובתלמוד ירושלמי (ריש פרק ב' דתענית) דרש ר' אבא, כתוב "נשא לבבינו אל כפים", נשים לבבינו לעיין בכף ידינו אם יש בידינו גזל וחמס, "אל אל בשמיים" שאחר כך נתפלל אל אלוהינו שבשמים, שאם יהיה שרץ בידו של אדם, אפילו יטבול במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית.



ובגמרא במסכת קידושין אמרו, שהמקדש אשה על מנת שהוא צדיק, חוששין לקידושיו, שמא הרהר תשובה בלבו, וכתב רבינו ירוחם, שיש מפרשים שאם הוא רשע לבריות כגון גזלן, אין יכול להיות צדיק עד שישיב את הגזילה, וממילא אין לחשוש לקדושיו, אבל רבינו תם מפרש, שכיון שהרהר להשיב את הגזילה הרי הוא צדיק. ומן האמור יתעורר כל אדם לשוב בתשובה על עוונותיו בכלל, ועוון גזל בפרט, וידועים דברי רבותינו שגזל מקטרג בראש, וה' יתברך יקבל תשובתינו ותפילותינו ברצון



תוקן על ידי - האיש_החושש - 15/09/2005 7:52:55

התרת נדרים


נוהגים לעשות התרת נדרים בבית הכנסת בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, כדי להינצל מעונש נדרים שנדר במשך כל ימות השנה, ונוהגים לעשות ההתרה אחר אמירת הסליחות קודם תפילת שחרית, וכן נוהגים בליל יום הכיפורים לפני תפילת ערבית, לומר נוסח "כל נדרי", שענינו גם כן נוסח להתרת נדרים.



אולם יש לדעת, שהדבר ברור שהתרות אלו אינן מועילות לכל הנדרים שנדר אדם במשך השנה, משום שיש הרבה פרטי דינים חמורים בהלכות נדרים שאינם מתקיימים בהתרות אלו, כגון מה שצריך שהנודר יפרט את נדרו בפני חכם, ושימצא החכם פתח להתיר את הנדר בחרטה, וכתב הריב"ש (רבנו יצחק בר ששת ז"ל שחי לפני כשש מאות שנה, והיה תלמידו של הר"ן ועוד.) שביטול הנדרים שיש בנוסח "כל נדרי" אין הכוונה להתרת הנדר כלל, אלא דרך בקשה מה' יתברך, וכן כתב בנימוקי יוסף, שאומרים כן דרך תפילה לה' שלא יכשלו ושלא יענשו על הנדרים והשבועות של שנה שעברה, ושיהיו שביתין ושביקין לפניו יתברך כאילו לא היו.



ובאמת שדעת כמה גאונים וראשונים שאין לומר כלל נוסח "כל נדרי", משום שאין הנדרים מותרים בהתרה זו, ואדרבא, מתוך כך שעושין התרת נדרים, יבואו עמי הארץ לידי זלזול בענייני שבועות ונדרים בחושבם שעל ידי אמירת "כל נדרי" מותרין כל נדריהם.



ומכל מקום פשט המנהג לומר נוסח "כל נדרי" וכן נוהגים אנו לומר נוסח "התרת נדרים" או "התרת קללות" בערב ראש השנה ובערב יום כפור, ויש בזה טעמים נסתרים על פי דברי רבותינו המקובלים.

ופסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שניתן להשתתף בהתרת נדרים זו, אף אם נמצא בביתו, ושומע שעושים התרה דרך הרדיו בשידור חי, או בשידור לוויין וכדומה, שאין צריך שמיעת קול המתירין ממש, ודי בשמיעתם דרך רדיו, וצריך שתהיה דעת המתירין גם על אותם שנמצאים בביתם ושומעין ההתרה דרך הרדיו


תוקן על ידי - האיש_החושש - 19/09/2005 18:33:18

ערב ראש השנה


אמרו במדרש על הפסוק (דברים ז.) "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו", רבי חנינא ורבי יהושע אומרים, איזו אומה כאומה זו שיודעת אופייה של אלוקיה, (פירוש, מנהגיו ודיניו,) שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים וכו' (דהיינו אדם שיש לו משפט לחיים או למוות, לעושר או לעוני וכדומה, הרי הוא נמצא בצער ובמצוקה ואינו שמח, ובודאי שאינו מסתפר ולובש בגדי יום טוב קודם המשפט,) אבל ישראל אינם כן, לובשים לבנים, ומגלחים זקנם, ומחתכין צפרניהם, ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעין שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס.



לפיכך נוהגים להסתפר ולכבס הבגדים בערב ראש השנה, ומנהג יפה הוא, וכן יש נוהגין לטבול במקוה טהרה קודם ראש השנה, ומי שאינו יכול לטבול במקוה טהרה, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שיכול להסתפק בשפיכת תשעה קבין מים עליו, ושיעור תשעה קבין הוא שנים עשר וחצי ליטר מים, ויכול לעשות כן אף במקלחת, שיעמוד תחת זרם המים שעליו כשהברז פתוח, עד שישער שכבר נשפכו עליו מים שיעור תשעה קבין. (ופשוט שאין טהרה כזו על ידי שפיכת תשעה קבין מועילה כטבילה במקוה ממש, וכמו כן פשוט שטהרה כזו מועילה רק לטבילת אנשים לצורך קדושה, אבל לטהרת נשים, לעולם היא טמאה עד שתטבול במקוה כדת.)

ומה שאמרו במדרש, שישראל בטוחים שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס, ולכן הם לובשים בגדי יום טוב וכו', ברור שאין הכוונה שהקדוש ברוך הוא יעשה להם נס בחינם. וחס ושלום יוותר להם על עוונותיהם, שהרי אמרו רבותינו שאסור לומר שהקדוש ברוך הוא וותרן, אלא הכוונה, שישראל בטוחים, שעל ידי שיעשו תשובה וירבו בתפילה וצדקה, יסלח להם ה' יתברך ויקבל תפילתם ברצון ויכתבם בספרם של צדיקים גמורים.


תוקן על ידי - האיש_החושש - 20/09/2005 12:01:07

שליח צבור


חובה קדושה על כל קהל בישראל לדקדק בבחירת שליח צבור לימים נוראים, משום ששליח הצבור הוא שמעלה תפילת הצבור לפני אבינו שבשמים, ונחשב כעין סניגור לצבור המתפללים, ולכן יש לדקדק שיהיה בן תורה וירא שמים, ואמרו בגמרא במסכת תענית (טז.) שצריך שיהיה ביתו ריקם מעוונות, דהיינו שאין בבניו ובבני ביתו והנלווים אליו עובר עבירה, ולפיכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאם השליח צבור שולח את בניו ובנותיו להתחנך במוסדות חילוניים, (וכל שכן אם מוסרם להתחנך במוסדות של רפורמים וקונסרבטיבים) הרי הוא גורם להם שיצאו לתרבות רעה, ואין לך מי שביתו אינו ריקם מעוונות גדול מזה, ובודאי שאינו ראוי להיות מליץ יושר בתפילתו, בין ישראל לאביהם שבשמים, שאין קטיגור נעשה סניגור.



וכמו כן פשוט שאין למנות שליח צבור בעל עבירות, כגון מחלל שבת או מגלח זקנו בסכין וכיוצא בזה.

כתב רבנו הרשב"א, שיותר טוב לקחת שליח צבור בשכר מאשר בחינם, כדי לגדור גדר בפני אנשים שאינם הגונים שקופצים בראש, וגם על ידי זה יהיה השליח צבור אחראי וזהיר בתפילתו ובכל הכרוך בה.



תוקן על ידי - האיש_החושש - 21/09/2005 11:43:40

הדלקת נרות בראש השנה

ביום טוב ראשון של ראש השנה, נוהגים להדליק נרות יום טוב מבעוד יום כמו בערב שבת, ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האישה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות, שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב.



וביום טוב שני של ראש השנה, וכן בכל יום טוב שני של גלויות, מדליקין נרות יום טוב (אחרי צאת הכוכבים, דהיינו כעשרים דקות אחרי שקיעת החמה) קודם הקידוש על היין.



ואין להדליק נרות יום טוב שני, ביום טוב ראשון עצמו, משום שכשם שאסור להכין משבת לחול, כמו כן אין להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. ולפיכך אסור להכין הפתילות וכדומה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, משום שהרי הוא מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. ולכן צריך ליזהר, כשמכינים הנרות בערב יום טוב ראשון של ראש השנה (, וכן בחוץ לארץ בערב יום טוב ראשון בכל יום טוב) צריך להכין שני נרות נוספים עבור יום טוב שני, ואם שכחו להכין מבעוד יום נרות גם עבור יום טוב שני, לא יכינו נרות עבור יום טוב שני אלא כשיצא כבר יום טוב ראשון, וכמו כן אסור לבשל ולהדיח כלים מיום טוב ראשון ליום טוב שני, שהרי זה מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני.



בשנה זו (תשס"ו) יחול ראש השנה בימים שלישי ורביעי, וראש השנה לעולם אינו חל ביום שישי ושבת, אבל שאר ימים טובים, כשחלים ביום שישי, יש אפשרות לבשל ביום טוב שהוא יום שישי עבור יום שבת, על ידי עירוב תבשילין, ומכיוון שאין דין זה שייך כעת, לא נעסוק בו.

סדר ראש השנה


נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (שנקראת גם לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש


כשאוכלים ממיני הירקות בתוך הסעודה, לוביא, קרא, כרתי, סילקא, וכן כשאוכלים מראש הכבש בתוך הסעודה, אין לברך עליהם ברכת הנהנין, דהיינו ברכת בורא פרי האדמה וברכת שהכל, משום שברכת המוציא פוטרתם אפילו אם אוכלם בלא פת, שהרי דרך ללפת את הפת בתבשילי ירקות.



וכשאוכלים ממיני הפירות קודם הסעודה, התמר, הרימון, והתפוח בדבש, יש לברך עליהם ברכת הנהנין , שהיא ברכת בורא פרי העץ, משום שאין דרך לאכלם עם הפת, ואינם נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ.



וכך הוא סדר אכילת הסימנים בלילי ראש השנה: תחילה יקח בידו תמרה אחת ויברך עליה בורא פרי העץ, ואם התמרים הם פרי חדש, יברך עליהם גם כן ברכת שהחיינו, (ויזהר שלא יניחם על השולחן בשעת הקידוש כשמברך שהחיינו, שלא יפטרם בברכת שהחיינו שבקידוש ויפסיד ברכתו עליהם, אלא יסירם מן השולחן בשעת הקידוש, או יכסם במפה.) ואחר כך יטעם מעט מהתמרה ואז יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", ויטעם עוד ממנה.



ואחר כך יקח מהרימונים, ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון", ויטעם מהם. ואחר כך יקח מהתפוח בדבש ויאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".



וכשאומר נוסח ה"יהי רצון" יאמרנו בשם ומלכות. ואחר שטעם מהתפוח בדבש, יקח מהרוביא ויאמר: "יהי רצון וכו' שירבו זכיותינו ותלבבנו". ואחר כך יקח מהקרא (דלעת) ויאמר: "יהי רצון וכו' שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו". (ויש נוהגים לאכול גזר עם הדלעת, שהרי אומר "גזר" דיננו.) ואחר כך יקח הכרתי בידו ויאמר: "יהי רצון מלפניך וכו' שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ואחר כך יקח הסילקא (תרד) בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו". ואחר כך יקח ראש כבש או איל בידו, ויאמר: "יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב, וזה זכר לאילו של יצחק אבינו בנו של אברהם אבינו עליהם השלום."



יש להיזהר מאד בכשרות בשר או ראש כבש, שלא יקחנו אלא אם נודע לו בפירוש שהוא כשר, שנשחט על ידי שוחט מומחה ירא שמים, ושבבדיקתו הוברר שהוא "חלק", ואם אינו מוצא ראש כבש כזה, עדיף שייקח ראש עוף או דג או כל בהמה אחרת.



יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה. לפרות ולרבות כדגים, וכן הובא מנהג זה בשם רבי דוד אבודרהם, ומרן החיד"א הביא שאין לאכול דגים בראש השנה, משום ששמו "דג" נופל על לשון דאג, והביא סמך לזה מתיקוני הזוהר הקדוש. ומכל מקום כשחל ראש השנה ביום שבת, לא יבטל מנהגו בכל שבת לאכול דגים.