מכתב תנחומים לאבלי ציון וירושלם

אללי לי ואללי לכם, איך הושברתי אני ואיך הושברתם אתם.

כוס יגון ואנחה, מאין פנות אל המנחה, ונשאו ראשם מלחכי הפנכה, כלחוך השור את עשב השדה.

אוי מה היה לי, אוי מה היה לכם, אוי! מה היה לכולם.

בית קדשנו ותפארתנו היה לעיים, על דם שנשפך כמיים.

על אלה עיני יורדה מים, על ארבע בנים וחמשה בנותיים, על החכם הרשע והתם, שדמם נשפך ככה סתם, ועל אבני קודש כי תשתפכנה בחוצות, ועל כרים וכסתות שרוקנו מנוצות.

ועל שועל שהולך במקדש, ועל בטול העומר והחדש, ועל כל צרה ומצוקה, ועל גדר הפרדה יצוקה.

אויה! תאמר אהליבמה, וכולם ישאלו אותה למה? ותאמר, הכל בגלל חורבן המקדש.

אוי, אוי, עד מתי יאנף אפך, עד מתי ישלוטו הסולטן והפחה, עד מתי תהפוך בנו ידך, מתי תתרחש המהפכה?!

איכה ישבה בדד, וגם פיגועים בבגדד, העיר רבתי עם, והלינ'ץ ברוצח בשפרעם, היתה כאלמנה, כי בג'נבה חתמו אמנה ,רבתי בגויים, על בניני התאומים, שרתי במדינות, על פגועי הלם ומכות עדינות, היתה למס, בגלל החמאס.

על כל אלה, אזעקה ואזק"א.


ובעל הנחמות ישום לכם אבלי ציון, שפר תחת אפר, צרי ומרפא יוצע לרבים.

החותם בדמע.
יודעלישון




וגם הכהנים בביהמ"ק מר יבכיון




ולכאורה מה הפשט בזה?

כיון שרבו התגובות בתיבתי האישית, וכברנתמלאתה עד כי מרובה חמתה מצילתה, והפרוצה על העומדה,

זאת למודעי, כי התנחומים הם גם על ביהמ"ק השני, ולא ח"ו רק על הראשון...




ולכאורה מה הפשט בזה???

וזאת למודעי, כי הסיום "ולכאורה מה הפשט בזה" הוא חתימתו האישית של היודע לישון, ולא תמיד צריך להיות קשר בין זה לבין ההודעה.

עיני יורדה מים מעין הפוגות מעין פנות אל המנחה חה חה חה

ותרב בבת יהודה בכל עמה וקהלה יללה לה לה לה

ויענו עלי קהלי אללי לילי לילי לילי,

ולכאורה מה הפשט בזה?שזה ליצנות.

וידוע שבית המקדש נחרב כי שתקו חכמים.

אז למה אתם שותקים ולא מוחקים את האשכול, או לפחות מוחים על תוכנו?

סמוך ורואה

תודה על ההערה.

אמנם, בעניותי, לא ברור לי מה הליצנות של פותח האשכול. יתכן שכיון לליצנות, אבל יש נקודות אמיתיות מאד בדבריו. ולפעמים מסתירים אמת עצובה בתוך צחוק חיצוני.

שנית, גם אם נניח שכיוון לליצנות, כלפי מה היא מכוונת? שוב, בעניותי, לא הבנתי. כי אם הליצנות מכוונת, למשל, נגד אומרי קינות ולא נגד תוכנן, יתכן שיש צד שאין חובה למחוק. ואולי זו אפילו ביקורת שמטרתה בניה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו