"תולדות חיי חזנים מהעבר ומההווה"

ראוי החזן הדגול עמנואל פרנקל ה"יד,להזכר במדור המכובד,אך ראוי לאזכר מקור הכתבה,שהרי " המביא דברים וכו.....גאולה לעולם,"

תוקן על ידי - yakovmesh - 12/08/2005 15:00:34

הכתבה על החזן עמנואל פרנקל מקורה מכאן מידידי yakovmesh :

החזן עמנואל פרנקל:

http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1363435

פרק 5

החזן משה קוסביצקי

החזן משה קוסביצקי נולד בסמורגון שבליטא, ביום א' תמוז תרנ"ט (9.6.1899) לאביו ר' אביגדור קוסביצקי ולאמו אלתה בת החזן יוסף מרדכי שולמן. מקור השם קוסביצקי הינו בעיירה "קוסוביצק" בליטא.
סמורגון, העיירה בה נולד, שוכנת במרחק של שעה מווילנה ונמצאת בשטחה של בלורוס. העיירה יושבה ברובה ע"י יהודים, היו בה שני בתי מדרש, שבעה בתי כנסת, שלש ישיבות ובית חולים יהודי. קוסביצקי למד בישיבת סמורגון אצל ר' זלמן יאשע, ראש הישיבה בה למד גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר כתב על העיר סמורגון כי "שמה וזכרה חקוק על לוח לבבו".

את ראשית דרכו החל קוסביצקי בבית ספרו, שם התגלה כילד פלא. לחזן העיר באותה עת, אפרים שלעפאק נודע על הנער והוא צרפו למקהלתו.
כשפרצה מלחמת העולם, עזבו בני סמורגון את העיירה ומשפחת קוסביצקי עברה לרוסטוב, שם התודה משה קוסביצקי לחזן אליהו זלודקובסקי אשר צרפו למקהלת "הזמיר" בעיר ואל המנצח דוד אייזנשטט, שהשפיעו עליו רבות בהמשך דרכו.
כשחזר לוילנה לאחר המלחמה, נאלצו בני משפחתו להתגורר בביתה של בת דודתו. פעם בעת התכנסות משפחתית, החל לשיר את "צור ישראל" בלחנו של זבולון קוארטין. שירתו הביאה את הנוכחים לידי דמעות.
ר' שמואל זורער, בעלה של בת דודתו, הבין כי משה קוסביצקי הוא בעל קול טנור נדיר, ועליו לשקוד ולפתח את קולו. הוא הציג את משה לפני המנצח אברהם סלעפ שביקשו להשמיע באזניו קטע כלשהו. משה החליט להשמיע הפעם את הקטע "יהללו" של קוארטין. כשסיים את שירתו פרצו הנוכחים במחיאות כפים סוערות, והמנצח אפרים סלעפ קרא בקול רם "משה, אתה נשאר אצלנו כחזן - זכור את דברי".
קוסביצקי המשיך את לימודיו בישיבת וילנה והשתלם בחזנות אצל החזן אליהו זלודקובסקי, שהיה חזן בבית הכנסת "טהרת הקודש" בוילנה. הוא התקבל כזמר מקהלה בבית הכנסת "טהרת הקודש" כשהחזן באותה עת היה אברהם משה ברנשטיין. במבחן שנערך לו, נקבע שישמש כטנור ראשי. אחיו הצעיר דוד, שימש במקהלה כראש המשוררים בין ילדי המקהלה.
קוסביצקי החל את דרכו כחזן בשבת פר' בהר תרפ"ה, בבית כנסת קטן "זאוולס קלויז" ברחוב זבאלנה וכאשר עזב מרדכי הרשמן את משרת החזן בבית הכנסת הגדול "די שטאט שול" בוילנה, עמד למבחן לקבלת המשרה.
כשנודע לראש הקהל של וילנה על עיסוקה של משפחת קוסביצקי בתפירה וחייטות סירב לאשר את המינוי, ובעמל רב עלה בידי קוסביצקי הצעיר לשכנעו שיאשר את המינוי. הייתה זו הפתעה שצעיר בן 26 ללא ניסיון התקבל כחזן בבית הכנסת רב היוקרה, שם כיהן במשך שנתיים.
הוא היה החזן ה- 12 בבית כנסת זה, שנוסד בשנת של"ג (1573). לפניו כיהנו במשרה זו בין היתר החזנים יואל דוד סטרשונסקי הידוע בכינויו "דער ווילנער בעל-ביתל", חיים וסרצוג, דוד משה שטיינברג, דוד רויטמן, גרשון סירוטה ומרדכי הרשמן. כמנצח מקהלת בית הכנסת באותה תקופה, כיהן עקיבא דורמאשקין, ובמשך שנתיים עד שנת תרפ"ח (1928) הרנינו משה קוסביצקי והמקהלה את ליבם של תושבי וילנה.
בשנת תרפ"ח (1928) עזב החזן גרשון סירוטה את משרת החזן בבית הכנסת הגדול ברח' טלומצקה בוורשה. על המשרה התמודדו 150 חזנים, והצעיר בחבורה, משה קוסביצקי הפתיע את כולם, וזכה במשרה החשובה. מנצח המקהלה היה דוד אייזנשטט, אותו הכיר קוסביצקי מרוסטוב, והחזן השני היה פנחס שרמן.
שמו של משה קוסביצקי הלך לפניו בכל העולם היהודי, וכל חובב אמנות הקול שאף לזכות לשמוע את הזמר-חזן הגאוני הזה.
בוורשה החל בהפקת תקליטים, והופעות בקונצרטים במקומות השונים. עיקר הופעותיו היו למען התנועה הציונית ולמען הקרן הקיימת לישראל.
בשנת 1934 ביקר בוורשה הזמר יוסף שמידט. בקידוש שערך קוסביצקי לכבודו גילה לו שמידט כי הוא נוסע לישראל לסדרת הופעות. מיד ביקש קוסביצקי שיארגנו עבורו הופעות בארץ ישראל ותוך שבועיים נסע לארץ ישראל. בשבועיים בהם שהה בארץ, הופיע כמעט מדי יום והתאהב בארץ. שנה מאוחר יותר שב לביקור והשתתף באזכרה לחזן יוסף רוזנבלט.
הוא פנה לדוד צבי פנקס, שהיה יו"ר בית הכנסת הגדול בתל אביב בהצעה לשמש כחזן, לאחר עזיבתו של החזן שלמה רביץ. דרישותיו הכספיות המועטות של קוסביצקי היו משכורת של 15 לירות לחודש, מקהלה טובה וחופש של חודשיים בשנה. לתדהמתו של קוסביצקי, ענה לו פנקס בקרירות תשובה שלילית. קוסביצקי נפגע מאד מיחסו של פנקס, ועד יומו האחרון נטר איבה לבית הכנסת הגדול בתל אביב.
כשמלאו 10 שנים לכהונתו בבית הכנסת ברח' טלומצקה, קיבל משה רשות לנסוע לקונצרטים ולתפילות ברחבי ארצות הברית. מאות חזנים קיבלו את פניו בהגיעו לנמל ניו יורק. קוסביצקי עבר לפני התיבה בבתי כנסת רבים ואף הוצע לו לכהן כחזן בית הכנסת "די רומיינישע שול" בניו יורק. קוסביצקי חזר לפולין כשבכיסו חוזה, אך החליט בסופו של דבר להישאר בפולין.
חודש לפני שפרצה המלחמה לא ידעו יהודי פולין את הצפוי להם, ומשה המשיך בחזרותיו עם מקהלתו של דוד אייזנשטט לקראת הימים הנוראים.
בספר "ברדת המסך" כותבת לילי גולדברג, שהייתה בתו של מזכיר בית הכנסת ברח' טלומצקה, דוד פולמן, כך: "לפתע פרצה המלחמה, וורשה הופצצה ובית הכנסת נפגע בהפצצה. תפילות הימים הנוראים של שנת ת"ש נערכו במרתף הספרייה. משה קוסביצקי לא לבש את גלימתו הלבנה כפי שנהוג ללבוש בימים הנוראים אלא את גלימתו השחורה, התפילות נערכו בלחש מדכא, ומדי פעם נשמעו ההפצצות של התקפות האוויר".
לארץ הגיעו בשורות איוב שבאחת מהן נמסר כי משה קוסביצקי נהרג בהפצצות על בית הכנסת ברח' טלומצקה. פורסמו מאמרי הספד בחלק מהעיתונים ואחת השמועות הייתה שקוסביצקי ברח לביאליסטוק. ביום י"ט בכסלו ת"ש פורסמה ידיעה כי קוסביצקי חי, ומברק הגיע אל אמו שגרה בלונדון, בו נמסר שקוסביצקי ברח לבוקרשט.
מאוחר יותר סיפר קוסביצקי, שלאחר שהצליח לשכנע את אשתו וילדיו, קיבל מדים מקצין גרמני שהעריץ את שירתו, וכך הצליח להימלט. בהגיעו לביאליסטוק, ניצל מהומה שנוצרה והצליח להיכנס לתחומי ברית המועצות, שם גוייס לצבא האדום ותפקידו היה להרים את מורל החיילים.
הוא הופיע לפני החיילים הרוסיים בהשמיעו שירי עם פולניים ורוסיים וקטעי אופרה וכך ניצלו חייו. כשגברה המלחמה, נדד עד קווקז, שר במשך שנה באופרה המקומית. כמובן שבחזנות לא העז לעסוק, אך מדי פעם השחיל שיר יהודי לקונצרט "דאס יידישע ליד" של שלום סקונדה הכולל בתוכו קטעי חזנות.
כשהסתיימה המלחמה, ברח למוסקבה. בבית הכנסת הגדול במוסקבה נערכה תפילת אזכרה לקדושי השואה, ולמרות שישב בתוך הקהל בבגדים קרועים ומרופטים, הכירוהו היהודים ובקשוהו לערוך את האזכרה. כך נודע כי משה קוסביצקי שרד מן השואה.
בשנת תש"ו 1946 חזר משה לפולין, ואחת הויזות הראשונות שנתנה שגרירות ארצות הברית בפולין הייתה למשה קוסביצקי.
לארצות הברית הגיעו משה ומשפחתו בתש"ז והתקבלו בכבוד רב ובחמימות על ידי אלפי מעריצים ובמיוחד על ידי ציבור החזנים והאומנים. הוא עבר מחוף לחוף בשירה ובתפילה וקצר הצלחה רבה.
בכינוס החזנים שהתקיים בשנת תשי"א, שר משה קוסביצקי בקונצרט, בו הופיעו גם אחיו דוד, משה אוישר, לייב ולדמן, יוסף אידלסון ובן ציון קפוב כגן לפני מאות חזנים, מנצחים ומלחינים, שהתרשמו עמוקות משליטתו הבלתי מוגבלת בקולו, והכתירו אותו בתואר "מלך החזנים".

פרק 6

רויטמן דוד 1884-1943

נולד בדרזינקע , פודוליה. בגיל שנתיים עברו הוריו להתגורר בעיר הסמוכה – לידווינקע. כבר מגיל צעיר ראו את משיכתו הגדולה למוזיקה, כאשר היה בימי השוק מאזין לקבצנים המזמרים ומצטרף אליהם בשירתו. כל חתונה שהיתה בעיירה – היה רץ להקשיב לצלילי התזמורת, והיה אח"כ מחקה אותם בקולו.

וכך הוא כותב: "בגיל 12 הייתי עוזרו של חזן העיירה בימים הנוראים. האמביציה להיות חזן כבר פיעמה בי. מידי יום שישי לאחר סיום יום הלימודים הקצר, הייתי אוסף את חברי לספסל הלימודים בבית הכנסת, עוטה על עצמי גלימת חזנים ישנה, עומד לפני העמוד כשחברי משמשים כמקהלה. לא שעיתי לגערות השמש אשר הפרענו לו בהכנת בית הכנסת לשבת. כך עשינו מידי שבוע בשבוע. כאשר נמאס לשמש, הלך לאבי ולאבות שאר הילדים והזמין אותם לראות "איך דוד וחבר מריעיו הופכים את ביהכנ"ס". האבות הגיעו ונדהמו לראות את השובב הגדול עומד לפני העמוד ושר את תפילות השבת ו"חבר השובבים" מלווים אותו במקהלה. הזעם כמובן הפך לצחוק, ומאז כולם לקחו את השירה שלי הרבה יותר רציני". אז הוא הובא ע"י החזן לייב שפירו אל החזן יענקל סורוקֶר החזן הראשי של העיר אומן, והפך לחניך שלו. לאחר חצי שנה, הוא נגנב משפירו ע"י החזן משה גוברמן והפך להיות חניך של זיידל רובנר, אצלו בילה את ימי הנעורים.

בגיל עשרים התקבל לחזן בעיירה קטנה בשם אליסבטגרד. שנתיים לאחר מכן נתמנה לחזן בעיר הנמל פטרובסק, ומשם עזב לבכמוט שבקווקזים. שנה אחרי כן עבר בוילנא והתפלל שם בשבת, ואז מונה לחזן הראשי של וילנא. שם כיהן 4 שנים. מוילנא עבר לסט. פטרסבורג, שם היה המרכז היהודי הגדול ברוסיה. בתקופה זו עסק רויטמן בכתיבת יצירות לחברות התקליטים, והיה שבע רצון גשמית ורוחנית. בשנת 1917 כאשר פרצה המהפכה הבולשביקית ברוסיה נחרבה הקהילה בסט. פטרסבורג. משם עבר חאודיסה והקים בשנת 1919 בית ספר למוסיקה יהודית. וכך הוא כותב על אותה תקופה: "מסט. פטרסבורג עברתי לאודיסה, שם חורבן המהפיכה טרם הגיע, וציפיתי לימים רגועים יותר שאוכל לחזור סט. פטרבורגה. אך הימים הללו מעולם לא הגיעו. החיים היהודיים ברוסיה נחרבו כליל. המהפכה הגיע לאודסה 3 שנים לאחר שהגעתי לשם. שום קרן אור נראתה לעתיד ברוסיה. לכן החלטתי יחד עם אשתי לסכן את חיינו ולחצות את הגבול לבסרביה. בבסרביה חיינו שנה וחצי , ואף הופעתי בסבב קונצרטים ברומניה, אך הייתי החלטי לנסוע לגאלדענע אמריקה".

הקונסול האמריקני בבודפשט כל כך התרשם מאמנותו של רויטמן והעניק לו ויזה לכל המשפחה. בשנת 1920, כאשר דמותו המרשימה של החזן דוד רויטמן הופיעה בניו יורק 5 שנים לאחר המהפכה הרוסית, העולם היהודי גילה את אחד מענקי החזנות, אשר סגנונו הכובש היה מרשים כמו גם דמותו ואישיותו האצילים. רויטמן בקול הטנור הלירי שלו, שהיה בעל מנעד רחב, שילב בין השירה – האמנות הווקאלית, לבין אימפרוביזציה ("זאגען "), מה שגרם לכך שכל משפט שיצא מפיו היה שיר, ולכל שיר ששר היתה משמעות ברורה כשל דיבור. רויטמן היה יוצר את החומר שלו בעצמו, ולא נשען על אחרים. הוא היה ארכיטקט מוזיקלי, אשר כל יצירה שלו היתה בנין שנבנה בכשרון רב.

בארה"ב שימש בתחילה כחזן שנתיים בביהכנ"ס "אוהב שלום" בברוקלין מלווה במקהלה בניצוחושל ליאו לוב, ולאחר מכן קיבל את התפקיד בביהכנ"ס "שערי צדק" כשמונה עשרה שנה (עם הפסקה של שנתיים באמצע). במהלך השנים נתן קונצרטים בכל רחבי ארה"ב אירופה ודרום אמריקה. כאשר היה מגיע לאנגליה היה חזן אורח בבית הכנסת ב Nelson steet.

בסוף שנות העשרים רגש עולם החזנות של אמריקה סביב משפט שניהלו שני גדולים זה נגד זה. דוד רויטמן ויוסל'ה רוזנבלט, טענו לכתר של 2 קטעים – האחד "אשמנו מכל עם" והשני "רחל מבכה על בניה". בית המשפט, הכריע לטובת רויטמן.

בשנת 1943 בגיל 59, נפטר החזן דוד רויטמן בניו יורק.


דניאל

תוקן על ידי - bgjsdf - 15/08/2005 9:26:50

רעיון גדול.

אני התחלתי לפני כמה חודשים לאסוף חומר מרחבי האינטרנט, לתרגמו ולעבד ממנו מאמר דוגמת זה שעל החזן רויטמן.

לצערי לא היה לי זמן עד עכשיו לעסוק בזה עוד.

אני שמח שהחברים כאן נטלו על עצמם יוזמה זו. יש לי עוד כמה מאמרים כאלו ואעלה אותם בהמשך.

דניאל

יישר כוח

פרק 7

החזן משה שולהוף


קול הטנור הרך והלבבי שבו ניחן משה שולהוף מהווה עבורו מפתח ללב שומעיו. בעזרת קולו ואמירתו החזנית הייחודית, הוא נתקבל בדעת הציבור בארץ ובעולם כחזן מן השורה הראשונה של חזני תבל.
משה שולהוף, נולד בניו יורק בשנת תש"ז (1947), בן למשפחת חזנים ורבנים נודעה בהונגריה, למד בישיבות והוסמך לרבנות. את הקריירה שלו התחיל בניו יורק כילד פלא בן שש במקהלתו של סימור זילברמינץ. עתידו המובטח הביאו אל החזן המפורסם דוד קוסביצקי שלקח אותו תחת חסותו.
בהיותו בן 18 התמנה משה שולהוף כחזן בקהילת "עדת ישורון" בברונקס שבניו יורק. לאחר מכן, הוא החזיק בכמה משרות חשובות ב"שערי תורה" בפיטסבורג, ב"עדת ישורון" במונטריאול, בלוס אנג'לס ובמיאמי וגם במלון קונקורד בניו יורק.
משה שולהוף הינו בוגר הפקולטה האקדמאית היהודית בניו יורק. הוא נחשב כיום כבר-סמכא ב"נוסח תפילה" ומשמש כמורה לחזנים צעירים המשמשים כיום כחזנים מקצועיים.
כיום משמש כחזן ב- AVENTURA TURNBERRY JEWISH CENTER BETH JACOB, MIAMI BEACH, FL

פרק 8

פירס יאן (פרלמוטר יעקב) 1904-1984

יעקב פנחס הכהן פרלמוטר (פירס) נולד בכ' סיוון תרס"ד (3.6.1904) בניו יורק להורים יוצאי ליטא. מאז ילדותו התוודע לעולם הזמרה וכזמרים יהודים רבים החל את הקריירה המוסיקלית שלו כנער מקהלה של החזן אליהו שנפלינסקי. מעניין, כשם שהחל את הקריירה שלו בבית הכנסת, כך הופעתו האחרונה כשהיה בן 78, הייתה גם היא בבית הכנסת. בילדותו התפרסם בקולו הכובש לבבות, וכשם שכילד הקסים קולו הילדותי את באי בית הכנסת, כך כאשר שמע אותו ארטורו טוסקניני והוקסם מקולו כעבור שנים, בחר בו כסולן בהשמעת הסימפוניה התשיעית של בטהובן.

כאשר החל קולו להתפתח, הוזמן להופיע בתחנת הרדיו היהודית, תחת שרביטו של אלכסנדר אולשנצקי ואז נקבע גם שמו הבימתי, יאשה פרל ולעיתים פינקי פרל. באותה עת שר פירס במקהלתו של יוסל'ה רוזנבלט. מנהל תחנת הרדיו "רדיו סיטי" שמע את פירס הצעיר, צירף אותו לאמני תחנתו וקבע את שמו הבימתי לג'ון פירס. כאשר החל לשיר במטרופוליטן אופרה, בעידודו של טוסקניני, שונה שמו ליאן פירס. בכל הקריירה המוסיקאלית של פירס באופרה, תמיד הקפיד על הנחת תפילין ושמר על כשרות. את התפילין קיבל מאביו ביום הבר מצווה שלו, והניח אותם במשך שישים וחמש שנה, כאשר מדי שנתיים, מסר את התפילין לבדיקה כדי לשמור על כשרותם. בכל מקום בו הופיע במסגרת האופרה, תמיד היה עובר לפני התיבה בבתי הכנסת המקומיים שלא על מנת לקבל פרס. כשהוזמן להופיע בברית המועצות, התנה שיהיה רשאי להופיע גם בבתי הכנסת. השלטונות נכנעו לדרישתו והופעתו בבית הכנסת גרמה להתפרצות רגשות עזה בקרב יהודי ברית המועצות.

דבר ידוע הוא, ששני הגיסים, יאן פירס וריצ'רד טאקר היו מסוכסכים ביניהם ושניהם כתבו בספריהם האוטוביוגרפים את הסיבות לסכסוך זה. אולם טרם היותם קרובים ויריבים, הספיקו לשיר ולהופיע ביחד, כאשר ליוו את החזן יוסף רוזנבלט ביצירתו "אתה יצרת". פירס היה אז זמר צעיר בן עשרים וחמש וטאקר היה נער מקהלה בן שש עשרה.

בשנת תש"מ (1980) ציין יאן פירס חמישים שנה לפעולתו המוסיקלית וקיבל תואר כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים על תרומתו לחברה היהודית.
בהשפעת נכדו, יוסף ורהפטיג, התקרב פירס לחסידות חב"ד בשנות חייו האחרונות, והתקבל ל"יחידות" אצל האדמו"ר עמו היה מיודד. לאחר קונצרט בשנת תשמ"ב (1982) בבית הכנסת "בית אברהם" בדייטן אוהיו, חלה ונפטר כעבור שנתיים בכ"א בטבת תשמ"ה (15.12.1984), הלוויתו נערכה ע"י החזן החב"די משה טלישבסקי לפי מנהגי חב"ד בהתאם לצוואתו.

(המידע התקבל מאת efratiha ועוד)


דניאל