הוכחה פשוטה על נתק במסורת

וזה יהיה שכרך בכל עמלנו.

_________________

מודה ועוזב

>סיוע לדברינו ניתן למצוא בספר נחמיה
>טז וַיֵּצְאוּ הָעָם, וַיָּבִיאוּ, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם, וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים--וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם, >וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. יז וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת--כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי >יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד. יח וַיקרא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, יוֹם בְּיוֹם--מִן-הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, עַד >הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן; וַיַּעֲשׂוּ-חָג שִׁבְעַת יָמִים, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.

>נאמר כאן שלא ישבו בסוכות מאז יהושע בן נון, אולי יחידים ישבו בסוכות במשך כל אותם שנים, אבל מה שבטוח >שביאור המצוה נשכח, ובתקופת בית שני נחלקו החכמים בביאור המצוה.

עי' ערכין לב, ב ביאור מקראות הללו !!!

מצאתי עוד מקרה המוכיח בצורה פשוטה וברורה על נתק במסורת.

כתוב בס' שמות ג, טו: "ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל יהו'ה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר".
חז"ל הוציאו מפסוק זה, את איסור הזכרת שם הוי"ה. ואמרו במס' קידושין עא, א: "רבי אבינא רמי, כתיב 'זה שמי' וכתיב 'זה זכרי'. אמר הקדוש ברוך הוא, לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו'ד ה'י ונקרא באל'ף דל'ת".
   מסביר רש"י שם את דברי הגמרא: "מדלא כתיב 'שמי וזכרי', משמע שלמדו שני שמות. ואמר לו 'זה שמי' מיוחד, ובזה השני אני נזכר".
   כלומר שר' אבינא הוציא ממשמעות הפסוק, שה' לימד את משה שני שמות של ה'. שם הוי"ה שעליו אמר "זה שמי לעלם", ומה שאמר לו "זה זכרי לדור דור" כוונתו לשם אדנות שאותו 'מזכירים' ('זכרי' מלשון אמירה והזכרה). וא"כ מה שמותר להזכיר בפה הוא רק את שמו השני "אדנ"י".
   ובקיצור פירוש הפסוק ע"פ חז"ל: "זה שמי לעלם" - הוי"ה, "וזה זכרי לדור דור" - אדנ"י.

אבל מה, שדוד המלך ע"ה לא הבין את הפסוק כמו חז"ל. שהרי נאמר בתהלים קלה, יג: "יהו'ה שמך לעולם, יהו'ה זכרך לדר ודר".
   הרי ברור ופשוט מלשון הדברים, שדוד המלך התבסס בלשונו על הפסוק מס' שמות הנזכר "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור". והנה הוא מפרש: "זה שמי לעולם" - הוי"ה, "וזה זכרי לדור דור" - הוי"ה.
   כלומר אומר לנו דוד המלך ששם הוי"ה הוא השם שאותו אנחנו מזכירים בפינו!

וכמו שלמעשה מוכח מעוד הרבה מקומות בתנ"ך, שבודאי שמותר להזכיר את שם הוי"ה (אמנם יתכן שלבטלה עכ"פ כן יהיה אסור, וזה טעון בירור עדיין).

כך שהנה מוכח בצורה פשוטה וברורה שחז"ל, אמרו לעיתים פירוש והלכות במקרא שלא ע"פ מסורת, ואף בסתירה למסורת הזועקת מתוך הנביאים והכתובים!

על המלך דוד אתה מסתמך?, הרי הוא בכלל מסדר את סדר המכות גם שונה מהתורה. והוא בכלל גם לא מזכיר את מעמד הר סיני, כאילו זה לא היה,- וזאת במקום שהוא מזכיר את קורות עם ישראל במדבר.

_________________

מודה ועוזב

מה שהוא מזכיר את סדר המכות בשונה מהתורה, זה אמנם נכון עובדתית, אבל לא ראיה שהוא חולק על התורה. כי הוא מזכיר את רשימת המכות גם במזמור ע"ח וגם במזמור ק"ה, ובכל מקום בסדר שונה, ואף חלק מהמכות הוא כופל ואת חלקם אינו מזכיר כלל. מה שאומר שהוא לא בא לספר לך על המכות לפי הסדר הכרונולוגי, אלא הוא כותב שירה על המכות ולא לספר סיפורים.
   ובכל מקרה, אינו דומה מה שהוא אינו מזכיר את מעמד הר סיני, למקרה שבו הוא כותב במפורש היפך דברי התורה בעניין של הלכה (עכ"פ לדעתם של חז"ל).

רק לדיוק מזמור ע'ה כתב אסף ולא דוד,
 המזמורים שלא כתובים בהם בפרוש שם מחבר אחר, מיוחס לדוד. כגון ק'ה

_________________

מודה ועוזב

צודק, אבל זה עדיין לא משנה את הפואנטה שאני טוען, שדוד ואסף לא באו 'לספר' לנו את סיפור המכות, אלא 'לשיר' על המכות. ולכן אין שאלה ממה ששינו את סדר המכות, ושהשמיטו את חלקם וכו'.
אבל עכ"פ דוד לא יכתוב דבר שהוא כנגד ההלכה המסורה! ולכן מוכרח שבזמנו לא היתה מסורת כזאת להוציא את דברי התורה מידי פשוטם, ועכ"פ לגבי הפסוק הנדון.
   אבל בכל מקרה ציינתי שיש לכך עוד ראיות רבות, שמותר להזכיר שם הוי"ה ועיתים אף מצווה היא. (רק רציתי להראות איך שדוד המלך וחז"ל חלקו בפירוש הפסוק המסוים הנזכר).

חדש וישן
אני לא חולק עליך רק מדייק בדבריך,
ענין המסורה בענין המכות לא כל כך, ברורה. בהגדה של פסח אתה מוצא: רבי יהודה היה נותן בהם סימנים- דצכ עדש באחב, העולם שאול מה יצא לו מהסימנים? למה זה טוב ומה זה הוסיף?(ליצנים אומרים שהוא חסך מכה- של מכות בבכורות).
אבל האמת הנראת לי, וכך ראיתי בספרים, כי רבי יהודה קבע את סדר המכות לפי הכתוב בתורה, שכנראה שהסתובבו בבתי מדרש מסורות שונות בגלל הכתוב בתהילים.

_________________

מודה ועוזב

חדש_ישן

השימוש בשם ה' הוא מותר גמור, ואם תירצה אמור מנהג קדום.

משנה מסכת ברכות
ט,ז  ...התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר "והנה בועז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, הויה עימכם; ויאמרו לו, יברכך הויה'" (רות ב,ד).  ואומר "הויה עימך גיבור החיל" (שופטים ו,יב).  ואומר "אל תבוז, כי זקנה אימך" (משלי כג,כב). 

_________________

אמנם להלכה זה לא פשוט שמותר לשאול בשלום חברו בשם הוי"ה. וראה בתוספות ע"ז יח, א ד"ה הוגה השם, לגבי "ההוגה את השם באותיותיו" שאין לו חלק לעולם הבא, שכתב: "ורוב העולם מפרשים שהיה קורא בפי' אותיות של שם המיוחד כאותיות של שאר התיבות. וזה אין לעשות, כדאמר ... לא כשאני נכתב אני נקרא אני נכתב בי"ה ונקרא בא"ד".

   בכל מקרה מדברי דוד המלך אנו למדים שעל פי פשוטו של מקרא אין בסיס לחילוק בין שמות הוי"ה לאדנות, ושלא כחז"ל (וכמו שציינת בפורומך "פרשנות על פי פשוטו של מקרא").