| נשלח ב-11/8/2005 06:31 |
 |
| |
ווטו כ'מיסטיקן' מול מימוני ה'פילוסוף'
שלום רבוסיי,
באשכול סמוך התפתח נושא סביב השראת השכינה, ומשם בארה, אל ידיעת האל בתורתו של ווטו.
מיימוני התבטא שם, כי אינו מסכים לדעתו של ווטו, ונימוקו עמו, כי ווטו מיסטקאי (במובן מסויים), אבל הוא (מימוני) פילוסוף וספקן, ואי לכך אינו מסכים עם דעתו של ווטו.
מורי ורבוסיי, מוכרח אני להאריך מעט בתורתו של ווטו, אודות האלוקים, ושמעו נא דיינים מומחים, והגידו נא, מי המיסטקאי, ומי הפילוסוף, מקובל? (לא מלשון קבלה ח"ו)
ווטו טוען כי, האלוקים היינו כולל הכל, כלומר, שם כולל לכלל הפרטים, (נקטתי 'אלוקים' למרות שהמדוייק יותר הוא שם יקו"ק) וכל פרט ופרט הוא אלוקות כחלק מן הכלל, והכלל כולו הוא אלוקים. (דוגמא לדבר, רהיטים הוא שם כולל לכסא, שולחן וספה) אלא, שלא רק פרטים גשמיים כחפצים וכדו', אלא גם דמיון, ומחשבות, וכל הקיום כולו, אף הוא כלול בהכלל הקרוי אלוקים. ולכן אף נקרא אין סוף, כי כל מה שיימצא, או ייקרא, או אפילו ידומיין, הרי הוא בכלל אלוקים.
(עד כאן לצנועים, איני יכול להרחיב יותר)
אימרו נא לי? וכי מיסטיקע יש כאן, או מחשבה זכה, הראויה להיקרא פילוסופיע יש כאן?!!
ונעבור למיימוני, ברשותכם.
כותב מיימוני "ברור שהקב"ה נמצא בכל מקום ושומע אותנו בכל מקום. אבל, מצד שני, הוא לא נמצא בשום מקום, מפני שאין לו גוף ודמות הגוף."
עוד: "1. מהווה כל דבר.
2. יודע מה נעשה בכל מקום וזמן.
3. שומע מה שמבקשים ממנו בכל מקום ואתר וזמן (אם כי גם שתיקה או סירוב היא תשובה, גם כשהיא אינה מוצאת חן בעינינו). "
אינני נכנס להסבר דבריו, ונימוקי עמי, אך אימרו נא רבוסיי, מה מתאים יותר על משפטים אלו, מיסטיקע או פילוסופיע??
כמדומה שהדברים ברורים.
ואליך מיימוני, משפט כמו "ווטו מיסטקאי" אסור לאמרו בתשעת הימים.
ושמע נא עצתי, לך נא היום, עזב נא את כל עיונך בכל נושא שבעולם, ועיין היטב בדברי ווטו, שוב ושוב. ולמה אני אומר? כי לכאורה אם אתה תבין את דבריו, הרי שתגובותיך בכל נושא שהוא, ישונה עד לבלי הכר, לא שווה?!
ואני מדגיש, לא מזלזול בערכך הרם חלילה כתבתי זאת, אלא אך ורק כי הינך ראוי, וראוי לך להכנס לתוככי אחדות זו, ומשם לעומק דברי תורתנו הקד', ואו אז, גם להבין ולהשכיל בדברי הקבלה, כמבין הדברים ולא כמקבלן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 10:05 |
|
| |
בורג הגדול
אילו לא בא אשכול זה אלא להחזירך אל הפורום - דיינו.
***
ראשית, הבהרת פירוש המילה מיסטיקאי: יש שני שימושים במילה "מיסטיקה" בפורום ואולי גם בלשון בני אדם, ובמיוחד בלשון החרדית ישיבתית.
הפירוש השני הוא אדם שמדבר בשפה שאינה מובנת, אולי גם לא לעצמו.
אך לא לכך כוונתי כלל. כוונתי לפירוש הראשון. מיסטיקאי הוא אדם שחווה באופן ישיר (כלומר, מעצמו, להוציא מי שנסמך על שולחנם של אחרים ושומע על חוויותיהם מכלי שני והלאה).
לפיכך, וטו מצטרף בעיני לרשימה ארוכה, שמכילה כמה וכמה שמות ידועים. איני יכול לדעת, כמובן, אם כולם כיוונו לדבר אחד. מפני שבניגוד לווטו ולך, אין לי חוויות ישירות. ואילו היו לי, כבר כתבתי מה הייתי עושה בהן.
וזו הרשימה, שאבאר מייד:
פרמנידס.
בודהה.
שפינוזה.
זו רשימה יפה מאד, ואם וטו יופיע בה, מהרבה בחינות - לא יהודיות אמנם - זה כבוד גדול להתנוסס בה.
מדוע כללתי את האישים הללו ברשימה הזו?
א. פרמנידס. מה שנותר ממנו הוא בעיקר המשפט: היש ישנו והאין איננו. כמדומה שהוא היה הראשון שעיצב במילים את מה שעשוי להיות תחושה של אחדות בסיסית של המציאות. לא נתמקד בישים פרטיים, אני, אתה, המקלדת אשר לפני, כוס התה של הבוקר. כל העולם ככללות אחת. זה מה שיש. זה הכל. וכוליות זו אחת היא. אם נמשיך את הקו הזה, היא היא האלהים.
ב. בודהה - כמדומה שעל בודהה ידוע יותר מאשר על פרמנידס. אך בודהה סבר כי היש האמיתי אחד הוא. מה שאנו מכירים פרטים, כגון את עצמנו, זה "מאיה", דמיון ואשליה. החיים האמיתיים הם זיהוי היש שמעבר למאיה.
והיש הזה הוא עיקר העיקרים, למרות שעד כמה שידוע לי, בודהה לא היה מכנהו "אלהים", מפני שהוא חסר זהות וחסר אישיות. אדרבה, זו מעלתו.
ג. שפינוזה - מה שכתבתי לגבי פרמנידס נכון גם לגבי שפינוזה. האלהים הוא זהה לכל היש. העולם הפיזי הוא ביטוי מסויים שלו (שפינוזה קורא לכך, בתירגום הישן, "תואר" ולכל פרט בעולם - "אופן". קשה מאד לדעת למה כיוון ואפילו את פירוש המילות. נניח לזה. אני בא לטעון - טענה חזקה למדי - כי ניתן להתעלם מהשאלות האלו לצורך מה שאני כותב כאן, ויתכן שבאמת אינן חשובות. הרי איני יודע גם איך יבאר בודהה את תופעת המאיה, ומה מקום יש לה לצד היש המוחלט).
ד. וטו - אותו וטו שהעיד על עצמו או על רבו, שכחתי כבר, באחד מראשוני אשכולות הפורום, כי הופתע לגלות שמשנתו באלקות היא דברי שפינוזה, "הם הם דברי ברוך".
ואני - אני לא כן עמדי!
אני סבור שהאלקים אינו זהה לבריאה, והבריאה אינה חלק ממנו. איני בא לומר שזו עבודה זרה, כי עבודה זרה היא הענקת מעמד עצמי לכוח מן הכוחות (דבר שממילא אינו קיים באונטולוגיה). וכאן, להפך, באים לבטל את הבריאה ולטעון שהיא חלק ממשהו אחר, מהאלהים עצמו. אבל - זיהוי בין האלקים לבין המציאות הוא מוטעה. זו דעתי.
ודאי הוא שניתן לאדם לחוות חויה של אחדות הכוליות, ואז הוא עשוי לחוש, ואף להעיד על כך בלב שלם, שהוא אכן חווה ויודע כי האלקים הוא בכל. הכל הוא האלקים (טענה אחרת לגמרי מהקודמת). אבל הטענה השניה הזו, לדעתי, היא שגויה, גם אם האדם חש בה במלוא כוליותו שלו.
זו תחושתי, הבנתי והפילוסופיה שלי.
כמובן, יתכן שאני טועה.
אבל כבר אמר מישהו: אהוב אפלטון, אהוב שפינוזה, אהוב מכולם וטו, אך האמת אהובה יותר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 12:11 |
|
| |
מיימוני,
אם מיסטיקאי הוא מי שאינו נסמך על שולחנם של אחרים, מדוע לא הוספת לרשימתך גם את אברהם אבינו ומשה רבינו? כך היה כבוד להופיע בה גם מהבחינה היהודית!
עד כמה שאני מבין, היהדות [וגם אתה בדרך כלל, עד שזה מגיע לעניין הספיציפי הזה] מעודדת אנשים שלא להיות "נסמכים על שולחנם של אחרים". מה הטעם בבכך שאדם טוען מהפה לחוץ שהוא מאמין בדבר שהוא בעצמו לא יודע להסביר כיצד ניתן לצייר אותו בדעתו ומה מקור אותה אמונה [אתה מגדיר אנשים כאלו כפילוסופים וספקנים]?
החידוש של היהדות [ויש לכך מקורות רבים במקרא וכמובן מו"נ ח"א פרק נ] הוא שכדי להמנע ממלויי הראש בהבלים יש להשכיל באמת את הדעות שסוברים ולחוות אותן באופן עצמאי [מיסטיקאים כהגדרתך].
הערת אגב, כדי להמחיש את הבלבול שיוצרות ההגדרות שלך: פרמנידס הוא אחד מאבות החשיבה היוונית הרציונליסטית. ודבריו שהבאת באים לידי ביטוי מובהק גם אצל אריסטו והרמב"ם, שאותם לא כללת משום מה ברשימת המיסטיקאים. מו"נ ח"א ע"ב: "דע, שהמציאות הזו בכללותה היא דבר אחד לא יותר, כלומר: כדור הגלגל הקיצוני בכל מה שיש בו, הם דבר אחד בלי ספק...כך הכדור הזה בכללותו מחובר מן הגלגלים ומארבעת היסודות ומה שהורכב מהן, ואין בו חלל ריק כלל, אלא אטום וממולא"
ודאי הוא שניתן לאדם לחוות חויה של אחדות הכוליות, ואז הוא עשוי לחוש, ואף להעיד על כך בלב שלם, שהוא אכן חווה ויודע כי האלקים הוא בכל. הכל הוא האלקים (טענה אחרת לגמרי מהקודמת). אבל הטענה השניה הזו, לדעתי, היא שגויה, גם אם האדם חש בה במלוא כוליותו שלו.
נראה לי שמשה רבנו וירמיהו הנביא "חוו" משהו מעין זה:"אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו...וידעת היום והשׁבת אל-לבבך כי ה' הוא האלהים בשׁמים ממעל ועל-הארץ מתחת אין עוד...הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, נאום ה'"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 12:15 |
|
| |
רוח
תודה על התגובה.
לא ציינתי את משה רבנו ואת אברהם אבינו ברשימה מפני שתי סיבות:
א. נבואה בעיני שונה ממיסטיקה. למרות שאפשר לנסות לנתח את הנבואה בכלים המשמשים למחקר מיסטי, כפי שניסיתי בעצמי בפורום במקום אחר.
ב. לא מצאתי שאברהם אבינו ומשה רבנו אחזו משיטת שפינוזה וחבריו.
הלשונות שאתה מצטט אינן מבטאות בהכרח את מה שאתה מנסה, אולי, לייחס להן. יתכן מאד שוטו יאמר שזה בדיוק מה שהן אומרות. אך במידה שאני מבין את וטו ואת המקרא, הן אינן זהות. לא באופן הכרחי. ולדעתי האלקים אינו זהה עם המציאות, אלא רק יוצר אותה.
אם נרצה, אפשר לכנות "המציאות האמיתית" או בכל לשון שתחפץ. אבל חשוב מאד להבחין, מבחינה אונטולוגית וכל בחינה אחרת, בין האלקים לבין העולם הנברא.
וזו, כמובן, דעתי, אם כי אני סבור שהיא היא הדעה היהודית האמיתית ואין בלבדה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 13:08 |
|
| |
מיימוני 
גם לפי הבנתי, על פי תפיסת הרמב"ם אין כל הכרח במציאות העולם כדי להכיר את אלוהים. והוא מנתק כל קשר בין אלוהים לעולם, כלומר שגם אלמלא היה העולם קיים, היתה מציאות אלוהים קיימת ועומדת. עצם התלות אותה קושרים כל הפילוסופים הרציונליסטים כאריסטו, שפינוזה וכו' בין אלוהים ובין העולם, מספיקה כדי לא לראות באלוהים אמת מוחלטת. ואילו לפי הרמב"ם, רק אלוהים הוא מציאות, ורק הוא 'מציאות אמת' או 'מצוי אמת'
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 13:37 |
|
| |
מיימוני
<חשוב מאד להבחין, מבחינה אונטולוגית וכל בחינה אחרת, בין האלקים לבין העולם הנברא>
- מדוע זה כל כך חשוב?
- כיצד אתה מבצע את ההבחנה הזאת? מה אתה מייחס לאלוהים שאינך מייחס לעולם הנברא?
ריב,
לא הבנתי את המשפט: "על פי תפיסת הרמב"ם אין כל הכרח במציאות העולם כדי להכיר את אלוהים."
אם העולם לא היה נמצא מי היה בדיוק מכיר את אלוהים?
וממילא על פי הרמב"ם כפי שביאר במקומות אין ספור הדרך לידע את מציאות האל היא ע"י הסקת מציאותו מתנועת גרמי השמיים - היינו התבוננות במציאות
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 13:52 |
|
| |
רוח דרומית
הזהו רוח?
(יוליוס קיסר, קורא את ההודעה האחרונה באשכול, לפני שהוא נדקר בידי ברוטוס או קצת אחר כך).
לא הבנתי את כל שאלותיך.
כלומר, אני מבין אותן ויודע לענות עליהן. אני תמה עליהן. ממה שאני מכירך, האם זו העמדה שאתה מציג? או שמא זה הליך סוקרטי לבירור מה שאני חושב?
(איקון מגרד בראש. סלימוד זכות).
מיימוני
<חשוב מאד להבחין, מבחינה אונטולוגית וכל בחינה אחרת, בין האלקים לבין העולם הנברא> - מדוע זה כל כך חשוב?
ת: מפני שזו אמת. וכל אמת שקשורה לאלקים היא החשובה ביותר.
- כיצד אתה מבצע את ההבחנה הזאת? מה אתה מייחס לאלוהים שאינך מייחס לעולם הנברא?
ת: אני מזהה את ההבחנה בשכלי, כשאני מסיק מסקנות מתוך ההנחה שהאלקים והעולם נבדלים המה. ואני יודע שהאלקים והעולם נבדלים המה ב- שימו לב - באור הטבעי של התבונה שהאלקים נטע בי.
מותר לענות על ריב? כלומר על השאלות על ריב?
- אם העולם לא היה נמצא מי היה בדיוק מכיר את אלוהים?
ת: הוא בעצמו.
- וממילא על פי הרמב"ם כפי שביאר במקומות אין ספור הדרך לידע את מציאות האל היא ע"י הסקת מציאותו מתנועת גרמי השמיים - היינו התבוננות במציאות.
ת: איני יודע, ואיני חש מחוייב לרמב"ם בזה, אבל גם אם נאמר כהרמב"ם, האם הכוונה היא שהיש הוא האלקים הוא העולם? אתמהה.
***
הבהרה:
הקטע הראשון נועד להיות בדרך הומור.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 15:40 |
|
| |
רוח,
מה משמעות "אשר מלך בטרם כל יציר נברא"?
כוונתי שהרמב"ם אינו מגיע לה' מבחינת היותו 'סיבת כל הסיבות', אלא כפי שהוא מסביר בארבע הלכות ראשונות בהלכות יסודי תורה, הוא מגיע אליו מבחינת היותו מציאות אמת שאינה מוטלת בספק. הרמב"ם שולל את הגישה שאומרת שמגיעים לאלוהים דרך שרשרת הסיבות, וההתייחסות אליו איננה כבורא עולם, כי אם מציאותו של מסובב פלוני, היא בסיבת X, יוצא מכך שבהבטל המסובב, לא תהא כל אפשרות להגיע אל סיבת המסובב.
מקווה שהובנתי הפעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 15:58 |
|
| |
זאת ועוד,
על דבריך: - "וממילא על פי הרמב"ם כפי שביאר במקומות אין ספור הדרך לידע את מציאות האל היא ע"י הסקת מציאותו מתנועת גרמי השמיים - היינו מהתבוננות במציאות."
תשובתי שונה משל מיימוני
הסקת מציאותו איננה מגורמי השמיים, וזאת טעות מאוד נפוצה. [ורוב מתנגדי הפילוסופיה במו"נ אלה המפרידים בין הפילוסוף לאיש ההלכה מבטלים אותו בגלל תמונת העולם כפי שהוא מציג, ומקבל אותה כאמיתית] אלא, שהכרת העולם במובן המדעי,ביחס לתקופה בה חי האדם המאמין, היא חלק מיסודי האמונה (מובן שתמונת העולם כפי שהוא מציג בהלכות יסודי תורה מוטעת, וזאת הוכחה מספיק טובה כדי לבטל את ההשקפה שעל מציאותו של האל לומדים מתנועת גורמי השמיים.
היינו מהתבוננות במציאות.
על מציאות האל לומדים מתוך החשיבה בחלק השכלי, [אדם יכול לעשות פעולת חישוב כמו ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע מבלי להשתמש בחושיו, בניגוד לשאר בעלי החיים] צלם האלוהים שבאדם שאמור לשמש מתווך בינו לבין אלוהים.
תוקן על ידי - riv - 11/08/2005 16:11:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 16:34 |
|
| |
מיימוני
האם ניתן להבין מדבריך שה״האלקים שאינו זהה עם המציאות, אלא רק יוצר אותה״ הוא בלתי מציאותי?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 16:48 |
|
| |
יהוסף
השאלה הזו קצת מבלבלת.
אשתדל להבהיר את עצמי ואת מונחי, או מושגי.
ככלל, המילה "מציאות" והפועל או התואר "נמצא" הם קשים להבנה.
אמנם, אני יכול להשתמש במילה "נמצא" כמו "ראובן נמצא כאן היום" בצורה ברורה וחד משמעית.
אך האמירה "השמים נמצאים" נראית מיותרת למדי. למרות שאיני מתקשה להבין אותה.
(ואולי היה מוטב לבחור דוגמא של "האלקטרונים נמצאים"?)
אני גם יכול לדבר על כלל הישים בעולם, ולומר "היש נמצא", או בלשון התירגום השכיח של פרמנידס, "היש ישנו", ואז נקבל, לכאורה טאוטולוגיה. כלומר, משפט שהוא בהכרח אמיתי. לוגית.
אולם, באיזה אופן ניתן לדון על המשפט "האלקים נמצא"?
מכאן מתפצלים קוי מחשבה פילוסופיים רבים.
למשל, אלו שאמרו כי האלקים נמצא באופן הכרחי. והרי לפנינו מה שנקרא "ההוכחה האונטולוגית".
ובכלל, גם אם נסכים שהמשפט "האלקים נמצא" יש בו חידוש, לפחות לגבי אלו שאינם מאמינים בזה, או שהם מסופקים בדבר, עדיין נראה משונה למדי להשתמש באותו פועל לגבי האלקים ולגבי שאר הבריאה. הרי אין הווייתו כשלנו.
לפיכך, אני מוצא עצמי בפרדוקס, והדרך לנסות להחלץ ממנו היא להשתמש במשפט ובמשפט מסייג - דרך שתיארתי, כמדומה לי, באשכול "לך דומיה תהילה".
כלומר, אני קובע תחילה כי
א. האלקים נמצא.
אך אני חוזר ומסייג כי
א' אין מציאותו כמציאותנו.
אני מקווה שזה עונה על שאלתך.
אני גם בטוח למדי שמי שירצה יוכל לתבוע אותי על שימוש לא זהיר במילים ולטעון כי אינו מבין על מה אני מדבר.
אני כן סבור שאני יודע על מה אני מדבר ודברי ניתנים להבנה.
בכל אופן, איך זה מוביל לנושא העיקרי של האשכול שלנו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 17:46 |
|
| |
ת: מפני שזו אמת. וכל אמת שקשורה לאלקים היא החשובה ביותר.
[אייקון מאוכזב קמעא מהתשובה ולא מסופק]
האמת היא נחלת הכלל והיא תכשיטו של הקב"ה שהוא העניק לכלל יושבי תבל. היא איננה תכשיטך הפרטי, כך שאם אתה נתקל בטענה שסותרת את אותו "תכשיט" אתה יכול להציגו בפני ולומר לי "מה זאת אומרת למה חשוב להפריד בין האל לעולם? הרי מה שאני מחזיק בידי זו האמת!" [תוך כדי הצבעה על התכשיט].
אתה לוקח את תפישת האלוהות הפרטית שלך שגיבשת לעצמך במהלך חייך, התפישה הזו אינה זהה עם אף תפישה המוצגת במקרא, או ע"י חז"ל או הרמב"ם או כל זרם מכונן אחר שידוע לי עליו. זה לא מונע ממך להגדיר את התפישה הפרטית שלך "כדעה היהודית האמיתית" וכ"אמת".
אני מזהה את ההבחנה בשכלי, כשאני מסיק מסקנות מתוך ההנחה שהאלקים והעולם נבדלים המה. ואני יודע שהאלקים והעולם נבדלים המה ב- שימו לב - באור הטבעי של התבונה שהאלקים נטע בי.
לדעתי המושג המעורפל והמבולבל על "אל שמנהל את העולם אבל בכל זאת הוא איכשהו נבדל ממנו" אין מקורו בשום "אור טבעי שנטע בי האלקים" אלא, אדרבא יאות יותר לקרוא למקורו בשם "חושך מלאכותי שנטע בעצמו האדם".
מיימוני, מה המשמעות של אל שנבדל מהעולם? האם אתה מצליח לשוות משמעות לרעיון הזה שאתה טוען שהוא "אמת"?
מהי ההבדלה? מהי ההבחנה? איזה סוג של מציאות יש לסווגה כמציאות "נבראת" ואיזו מציאות היא מציאות "אלוקית"?
לגבי הרמב"ם: אינני טוען שהרמב"ם טען שהיש הוא אלוקים הוא העולם, למרות שזה בהחלט יתכן כי תפישת האלוהות של אריסטו הייתה כמעט פנאתיאסטית. הרמב"ם אמנם עשה מאמצים לנתק את האל מהמציאות אך איני יודע אם עשה זאת משום שבאמת סבר כך או שלמעשה קיבל את דעת אריסטו אך חשש מלומר זאת בגלוי. כך או כך זה לא העניין.
העניין הוא שמבחינת הרמב"ם הלמידה על קיומה של ישות המניעה את העולם היא מתוך התבוננות על העולם. אין חולק על כך שמדובר בלמידה שגויה, כי כפי שידוע היום תנועת גרמי השמים אינה תלויה כלל במניע כזה או אחר. אבל היא הנותנת: אם אין למידה ברורה על יישות כזו, והלמידה בעיניו של הרמב"ם הייתה נצרכת, מדוע שאסבור שיישות כזו קיימת?
***
לשאלתך: השאלות הללו נועדו לברר עבור עצמי וכל מי שמעוניין מושגים שתמיד זוקקים ליטוש.
ואם הן נראות מעט ביקורתיות מדי אז זה רק משום אני מרשה לעצמי להיות ביקורתי כלפיך על אף ההערכה והאהבה העצומה שיש לי כלפיך וכלפי פועלך כאן. זאת משום שבירור הנושא ומיצויו לעיתים דורש זאת, ואני מניח שלא תקפיד עלי בעניין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2005 18:15 |
|
| |
רו"ד,
ואני איני מבין מה משמעותו של אל המנהל את העולם והוא גם חלק ממנו. האם תוכל להסביר לי כיצד בקבוק הפלסטיק המונח לפני, המקלדת והעט הם חלק מבורא שמים וארץ - והוא חלק מהם?
בהערת אגב: היום אנו קוראים למה שמניע את גרמי השמים "אינרציה", אך במובן מהותי יותר אין זה משנה כלל: החשוב הוא שקיימים חוקים שכל מה שמתרחש בעולם כפוף להם. אם הכוכבים נעים בגלל טבעם של הגלגלים להימשך אל "המניע הבלתי-מונע" או בגלל טבעם לנוע במהירות קבועה בחלל ריק ובתאוצה התלויה בשתי המסות ובריבוע המרחק ביניהם בנוכחות מסות אחרות, לא ממש חשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2005 02:47 |
|
| |
רוח ,
" לדעתי המושג המעורפל והמבולבל על "אל שמנהל את העולם אבל בכל זאת הוא איכשהו נבדל ממנו" אין מקורו בשום "אור טבעי שנטע בי האלקים" אלא, אדרבא יאות יותר לקרוא למקורו בשם "חושך מלאכותי שנטע בעצמו האדם". "
האין פשטות המקראות מורה לנו על 'אל' ש'אינו' המציאות ? על 'אל' שהוא בורא אותה, מושך בחוטיה, פה ושם מתקשר עם יחידי סגולה, מדי פעם חמתו עולה להשחית ורק קטורת סודית מרגיעה אותו, האם אלו דברים שאני ממציא ?
תוכל לומר שזהו משל \ אלגוריה \ מטאפורה \ שיר \ או תפיסת חיים. לחיות עם א-לוהים. { ובעיקר לא לחיות בלי } אבל מדוע אתה אומר שהאדם נטע בעצמו , האדם למד חומש ונביא וזה מה שכתוב שם מה לעשות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2005 09:31 |
|
| |
יצחקומר,
אינני מכיר פסוק במקרא הטוען או מרמז שהאל נבדל מהמציאות.
ניתן לכל היותר לומר שהאל במקרא הוא רק חלק מהמציאות, החלק המניע והמחולל של המציאות, ולא כל המציאות. אבל לעיל הבאתי מספר מקראות שלדעתי מלמדים שהזיהוי עם כלל המציאות גם הוא היה קיים במקרא.
לדעתי, ברור לחלוטין שמי שכתב את הדברים המיוחסים לאל במקרא ראה בהם משל להתנהגות המציאות או מה שראוי להיות המציאות, ממש כשם שכשבמדרשי חז"ל מתוארות פעולות ואמירות אנושיות של הקב"ה ברור למי שכתב ולמי שקורא את הדברים שמדובר במשל, ולא באמירות ופעולות ממש.
גו"ג
אינני מדבר על "מנהל" או "בורא" כי אוטומטית מדובר במושג המנותק משאר המציאות.
אלא מונחים להם בקבוק ושולחן ומקלדת, והם מתנהגים כפי שהם מתנהגים.
אינני יודע לתת דין וחשבון מדוע הם מתנהגים כך, ומדוע גופים מאיצים זה לקראת זה בהתאם למכפלת המסות וריבוע המרחק בינהם. אינני יודע גם לתת דין וחשבון כיצד ומדוע הבקבוק והאטומים שמרכיבים אותו באו לעולם ולמה. אבל אני משאיר את חוסר היכולת הזה ב"צריך עיון" [וכמדומני שגם על הכבידה וגם על מקור החומר המדע כבר יודע לתת הסברים מעמיקים יותר מאשר סתם "ככה זה"] ומשתדל שלא להתפתות לפצות על חוסר היכולת הזה בטענות שאינן ואינן יכולות להיות נחלת הכלל.
|
|
|
|
|
|
