| נשלח ב-15/8/2005 06:04 |
 |
| |
האשה והשד
מה היייתם עושים אילו חזרתם מפגישת עסקים, בשעת לילה מאוחרת, ומצאתם שמיכה זרוקה ברחוב?
אם לא ראיתם אותה כשעברתם ברחוב זה זמן קצר לפני כן, אולי הייתם מביטים בשמיכה לרגע, וחושבים: איך היא הגיעה לכאן? וממשיכים בהליכה, אך אם הייתם יהודים בהונגריה, הייתם מרימים את השמיכה, אך לפני כן הייתם דוקרים אותה "למוות".
אולי שמיכה עם חורים לא שווה הרבה, אך כך לפחות בטוחים, שמתחת לשמיכה לא מסתתר איזה שד חי, שיקפוץ עליכם, כאשר תרימו את השמיכה.
שהרי דקרתם אותו למוות.
וזה עוד לא הכל, ייתכן שלאחר שתדקרו את השמיכה, לא תמצאו מתחתה שד מת, אלא אשה חיה וערומה, שהובאה לשם ע"י השד שחטף אותה ממטת בעלה!
מסובך?
בכלל לא!
זהו סיפור "פשוט" על שמיכה, שד ואשה, שקראתי בשאלה שהובאה בספר "מחנה חיים" (חלק שלישי, או"ח סימן נ"ה, ירושלים תש"ל), מאת הרב חיים סופר, מי שהיה אב"ד ביעמרינג, סעמפעטער, מונקאטש, פעסט.
והרי לשון השאלה:
"אשר נשאלתי מפי חמי אוהב תורה, ומכבד התורה ירא אלוקים, ר' יוסף צבי (סופר) [דייטש] ז"ל, המעשה שהיה כך היה: הוא ואחוזת מריעיו, ארבעה אנשים סוחרים, הסכימו להתייעץ על פני השדה בעבור משא ומתן אחד, ויראו להתייעץ בביתם, כי אזנים לכותל, והלכו בלילה מחוץ לעיר, ושם נשאו ונתנו בדבר, וגמרו יחדיו שלא ליגע בו, כי יש סכנה בדבר.
וכאשר הלכו לביתם וחפצו לילך אחורי בתים, ראו כר עליון שנקרא "דאכענט", מונח עלי ארץ ורצו להגביה, אמר אחד מחביריו: כעת הוא חצי לילה, אולי יש איזה כישוף בדבר, מראשית קחו איש מאכלת, ונדקר בתוך הכר בכמה מקומות, כי שמעתי באופן זה לא יזיק הכישוף, ועשו כן ודקרו בתוך הכר, וכהרף עין נשמע קול אשה אשר קראה: "גלויבע השי"ת דער מיך ערלאזט האט", והמה האנשים האלו חיל ורעדה אחזתם ונזרו אחור, והאשה קראה אחריהם לזרוק לה בגד עליון של אחד מהם, כי היא ערומה, ואח"כ תדבר אליהם, וזרק לה אחד מהם ראק שלו ולבשה אותו, וקמה האשה ועמדה לפניהם, והם הכירו אותה כי היא אשה מבעל בית בעיר, וסיפרה להם:
"דעו כי זה לפני ג' שנים הייתי יולדות ובעלי לא היה אז בהעיר, והבטיחה לה אשה שתבוא לישון אצלה, ומחמת איזה סיבה לא היה בא, ויהי כבחצי הלילה ואני הייתי נעורה במטה, ואיש עמד לפני, והוא עלה על המטה ובעל אותי, ולא יכולתי לצעוק, וכאשר הבוקר אור ראיתי שהדלת סגורה, אמרתי אין זה כי חלום חלמתי, כאילו הייתי ער ואחד בעל אותי, דאל"כ איך הדלת סגור, ומפתח בו מבפנים, ומאז ועד עתה הרגשתי שהוא מזיק שד, וכמה פעמים בלילה נושאים אותי ממטתי, הגם שבעלי עמי במיטתי, הוא נרדם ואותי נשאו, ושד זה בועל אותי, ולא היתה לי רשות לגלות, ועכשיו שדקרתם הצלתם אותי, שלא יהיה לו עוד כח לשלוט עלי, והתחילה לבכות: ואנא אני באה אם אתם תספרו את הדבר הזה ימאס בעלי בי, וגם בני ובנותי יהיו לחרפת עולם, ע"כ עשו עמדי חסד, ותשבעו שלא לגלות שמי לעולם, והמה כולם נשאו ידם נגד השמים, ונשבעו לה בחי העולמים, שלא לגלות שמה אפילו לנשותיהם, והוליכו אותה עד פתח ביתה.
כך היה המעשה ומאז לבי דואג, אולי עשינו שלא כדת, כי מדבריה היה ניכר שלבסוף נתרצית לו בבעילותיו, א"כ נאסרה לבעלה, כי היא סוטה המזנת תחת בעלה ע"כ מבקש שאגיד לו אם מחוייב לעבור על שבועתו אשר נשבע לה בה' או לא מחוייב לעבור, וגם זאת שיש סכנה בדבר לפניו עם יוודע הדבר על ידו שבעלה ובניה יעשו לו מעשים אשר לא יעשה".
ע"כ השאלה בלשון המחבר.
מה הייתם אתה אומרים אם היו פונים אליכם בשאלה שכזו?
האם הייתם שואלים את המספר, לצבע הכדורים אותם הוא בולע?
האם הייתם שואלים אותו, אם הוא מעשן או מזריק?
האם הייתם עונים לו את מה שענה לו הרב, שסמך על סיפורו של המספר ושל האשה, ולא שאל שאלות, אך קבע עובדה הלכתית, חד משמעית:
אסור לשואל לספר לבעל האשה, כי מצא את אשתו ערומה ברחוב מתחת לשמיכה.
למה?
כי היא לא עשתה דבר, היא בס"ה נבעלה לא אחת ע"י שד, וזה אינו איסור, ואף שהשדים פרים ורבים כבני אדם, (חגיגה דף טז עמוד א), אך מאחר ואינם מורכבים מארבעה יסודות, אלא רק מאש ורוח וכמו שכתב הרמב"ן בויקרא פרק יז פסוק ז, אין הם נקראים בשר.
אתם בטח זוכרים את אשכולי החסיד, השידה והגדי, ומי שאינו זוכר ימצאנו ב-
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1147815.
באשכול זה עסקתי בסיפור המובא בתלמוד הירושלמי על חסיד שפותה למעשה עבירה ע"י אשה, וכשנצטער אח"כ על מעשהו, באה אליו ה"אשה" ואמרה לו: אל תצטער יא חסיד, כי איני אשה, אלא רוח שנשלחתי לנסותך, שממנו ניתן להבין, שביאה על שידה אינה נחשבת לביאה מפני שאיננה אשה, ואם כן, גם אשה שנבעלה ע"י שד אינה נאסרת לבעלה, אינה ביאה, מפני שרק בעילת אדם אוסרתה.
והדברים מפורשים בבית שמואל (אבן העזר סימן ו ס"ק יז):
"הנרבעת לבהמה - וכן הנבעלת לרוח או לשד אע"ג שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה".
ומקורו בתשובת המהר"מ מלובלין סי' קט"ו, שאלה שדן בה גם החיד"א בבאריכות בשו"ת חיים שאל חלק א סימן נג.
רב זה כלל לא שאל, למה הביא השד את האשה לרחוב, ואיך הגיעה השמיכה לרחוב, ואיך הגיעה האשה להיות מתחת לשמיכה זו, די היה לו לשמוע את סיפור האשה כדי לדעת מה היה שם.
הוא הבין מדבריה שהשד שהיה חוטפה מספר פעמים בלילה, היה עוטפה כל פעם בשמיכה כדי שח"ו לא תצטנן עד לפעם הבא.
הוא גם לא שאל איך הגיב הבעל שידע שאשתו לידו במטה, רואה אותה חוזרת לביתה בחצות הלילה, כשלגופה רק "ראק" גברי, שאינו שלו, ואולי בעל שאינו יודע שאשתו נעלמת מהמיטה, מספר פעמים בלילה, לפגישה "רומנטית" עם שדים, גם אינו יודע כשהיא חוזרת לביתה.
אם היא לא סוגרת את הדלת בחוזקה.
השאלות ששאלתי הן אולי שאלות טכניות, ומאחר ורב אינו "מהנדס", הוא לא דן בהן, הוא בס"ה דן רק בשאלות ההלכתיות, שהתעוררו מפני שהאשה היתה נחטפת ע"י השדים.
כשקראתי את הסיפור התחלתי להבין, מדוע חסידות סטמאר כה פופולרית בין ההונגרים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 09:39 |
|
| |
נישטאיך
כרגיל, איקון ירוק מאד.
אם הבנתי את הנושא, הרב נדרש לשאלה על אשה שסיפרה שנבעלה במשך זמן רב על ידי שד ושדים.
ועובדה היא שעכשו נמצאה מחוץ לביתה במצב לא צנוע.
האם יש לספר לבעלה?
מעניין שהרב התייחס לסיפור שלה כאל סיפור אמיתי.
והרי יש כאן שתי שאלות מתבקשות:
א. אם האשה סיפרה את האמת, האם היא אסורה?
ב. האם הסיפור הוא אמיתי, או שיש לו הסבר אחר?
כיון שאפילו לא קראתי את הסיפור, קשה לדעת, אך יש כאן לפחות שלוש אפשרויות:
1. האשה נבעלה בידי שד.
2. האשה לא נבעלה בידי שד - אלא כנראה בידי אדם - אך היא האמינה שזה שד.
3. האשה לא נבעלה בידי שד - אלא כנראה בידי אדם - והיא ידעה יפה מאד שזה לא שד. אבל ידעה גם שזה תירוץ שיתקבל יפה. ואולי התירוץ היחיד שיכול להציל אותה.
שאלות נוספות מתבקשות: אם האשה שיקרה, האם היא נאסרת על בעלה? לדברי שמואל, שכבר הוזכר כאן, וכן הלכה - אם נאנסה תחילה, היא מותרת לבסוף, כיון ש"יצר אלבשה" ושוב אינה נדרשת לאחריות על עצמה.
כמו כן, אם אין עדים לבעילה, וזה רק סיפורה של האשה, אין חובה להאמין לה, וגם לא לספר לבעלה. ואולי זה אפילו איסור.
אמנם יש כאן ודאי דבר המכוער, שעליו יוצאת בלא כתובה וחייבת לקבל גט. אם בעלה ידע מזה.
עתה נבוא לדון במה שסבר הרב:
1. יתכן שהרב האמין שהאשה נבעלה בידי שד. האם לא דיווח ר' יהודה, הקדוש ר' יהודה, מחבר ספר חסידים על שדים, רוחות, מכשפות ועוד? האם היהדות של הדורות שאחר כך אינה מלאה מזה?
והאם לא נזכרו שדים בגמרא? אמנם, שם נדמה לי לא מוזכר שהם מתחפשים לגברים ובאים לבעול. רק שהם נכנסים באדם ומבלבלים את דעתו, אבל יתכן שחילוק זה אין לסמוך עליו (איקון מחייך חיוך ציני).
לפיכך, בהסתמך על התיאוריות המדעיות של התקופה, הרב יכול היה לאמץ את ההסבר כסביר.
2. יתכן שהרב חשד שהאשה משקרת, אבל כיון שהיתה לו סיבה להתירה, הוא העדיף להעמיד פנים כמקבל את הסיפור.
האם הוא לא צדק? האם שלום בית ושלום הילדים אינו מהווה סיבה טובה לזה, עם החרטה והתשובה?
זה מוביל אותנו למבט על טעמן של הלכות, ועל הרשות שיש לחכמים ל"שחק" בהן לפי הערכים שלהם. אבל כבר בגמרא מצאנו שבעל אינו חייב להאמין לאשתו שאמרה שזינתה, כי אפשר שנתנה עיניה באחר. ואפשר להקשות: ונניח שכך הוא, אך היא מוכנה להפסיד כתובתה. וכי לא עדיף להניח להם להתגרש, לכפותו להתגרש? התשובה של הגמרא היא שלא. שהבעל רשאי לסרב להאמין. שהם כן יכולים לפתוח דף חדש ביחסיהם, למרות ש"עיניה נתנה באחר". ואם אפשר להתעלם מהמעשה שעשתה, עקב נסיבות פורמליות, אולי זה יהיה הדין גם כאן?
השאלה ההיסטורית היא מה חשב הרב. לפי רוח חלק מהכותבים כאן, יש כאלו שהיו מעדיפים ומחשיבים את הרב יותר אם היה חושב לפי האופן השני. אך האם אדם אינו נמדד גם לפי מה שהוא חושב במסגרת התיאוריות המקובלות בתקופתו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 10:58 |
|
| |
ב"ה.
מיימוני היקר,
בוקר טוב! (איזה לילה קצר!)
כתבת:
"כיון שאפילו לא קראתי את הסיפור, קשה לדעת, אך יש כאן לפחות שלוש אפשרויות:
1. האשה נבעלה בידי שד.
2. האשה לא נבעלה בידי שד - אלא כנראה בידי אדם - אך היא האמינה שזה שד.
3. האשה לא נבעלה בידי שד - אלא כנראה בידי אדם - והיא ידעה יפה מאד שזה לא שד. אבל ידעה גם שזה תירוץ שיתקבל יפה. ואולי התירוץ היחיד שיכול להציל אותה."
לפלא שלא הזכרת אפשרות נוספת:
4. האשה לא נבעלה כלל. היא פשוט "פינטזה" או כפי שכתבת אתה בהמשך "רק שהם נכנסים באדם ומבלבלים את דעתו".
טענה משונה לא פחות נשמעה גם מאוחר יותר באחד מבתי הדין הרבניים בארצנו הקדושה (אם כי למיטב ידיעתי בית הדין דחה אותה):
בעל טען שאשתו,בת עדה מסויימת, בגדה בו. הוא הוכיח את דבריו מכך שהיתה בהריון שבע שנים לאחר שנפרדו. להגנתה יצא אביה שטען, שאצלם, בארץ המוצא של אותה עדה, היו הריונות (אנושיים, לא של נחש) שנמשכו שבע שנים...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 11:02 |
|
| |
חברים יקרים,
ידוע הדבר שבקהילות הונגריה הייתה משפחה אחת מוחזקת שהם מצאצאי אשה שנבעלה למזיק, והם משפחת ה"חי'צופים" ולא היו משתדכים בהם משום כך. אני מניח שלתשובה זו יש קשר לעניין זה, ושווה לעיין גם בספר חסידים במקום שהוא מזכיר את המזיק שקרוי דרגון שבעל את המלכה, כנראה שעניין זה היה מצוי עוד מימי הביניים ועד לימיו של בעל התשובה.
אנשיל
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 11:05 |
|
| |
ירמי 
בקשר לסעיף 4 כאחת האפשרויות הכל כך מתבקשת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 11:10 |
|
| |
ירמיהו
אתה צודק, וכמובן נעלם ונשכח הדבר ממני. תודה שתיקנת!
איקון ירוק.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 12:38 |
|
| |
ב"ה.
ריב ומימוני, תודות על הירוקונים (הצורני והמילולי)!
ומדאתינא להכי:
א. ייתכן שגם הרב חשב בכיוון זה. כדי לפתור את הבעי'ה, ולהוציא לה את הדיבוקים/הג'וקים מהראש, הוא הבין שעליו להיכנס ל'ראש' שלה, ל'הבין' אותה ולשחרר אותה לנפשה או לשחרר את נפשה. מין פאטש אדאמס כזה.
ככלל, אני סבור, שמעבר לידע ההלכתי הרחב הנדרש לרב במילוי תפקידו, עליו להיות גם בעל חושים סוציולוגיים ופסיכולוגיים בריאים וחדים.
ב. מצד שני: עודני תחת הרושם של הגמרא "של תשעה באב" - "יאמרו רבם דקרו". איך בדיוק יצאה אותה אישה ללא פגע מאותן דקירות?
או שהיא עצמה שד, או, גרוע מכך, אותם סוחרים הם ה'שדים' שעשו מה שעשו, וכשבאיזו נקודת זמן, הם הרגישו שהפרשה מגיעה לקיצה - הם פנו לרב, כדי לצאת ממנה בשלום.
אלא שאז יש להסביר את שתיקתו של הרב. מכיוון שאין סניגור נעשה קטיגור, אשאיר את העניין לאחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 14:48 |
|
| |
Rabboisai-
In all fairness to the truth and to yehudei Hungariah-
1.- R. Khayyim Sofer, the baal Makhne Khayyim- was a true Godol Betoiroh- His seforim are considered quite lomdish- He is. in fact, , often referred to as the Ungarisher Reb Khayyim- as if to compare his derekh in learning to that of R. Khayyim Brisker!- (Just for the historical record- R. Khayyim Sofer was one of the main movers and shakers behind the "teilung" in Hungary)
2. I very much appreciate Maimoni's point about the Sefer Hasidim- It is not at all clear that 19th Century Hungarian Jews stand out for their superstitious beliefs against the historical background of our Ashkenazi tradition. There are beliefs that are accepted in the yeshivishe velt that are hardly more intelligent- e.g. - the story- supposedly related by R. Elkhonon Wasserman about the Khofetz Khayyim and the dybbuk.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 15:04 |
|
| |
ב"ה.
עלי להודות - נסחפתי.
לו הי'ה הסיפור אנונימי, הייתי עוד יכול לסלוח לעצמי על הדמיון הפורה והפרא; מאחר ובסיפור מוזכרים שמות של רב וחותנו, זה אכן בלתי נסלח.
אם-כי, השאלה כמובן בעינה עומדת.
הדרך הראשונה בה נסיתי להסביר את הסיפור - מחמיאה לרב, ובזה אסתפק.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 18:45 |
|
| |
נישטאיך על שיעורך הנפלא. [הצעה: אולי בכל שבוע, ביום קבוע, תמסור שיעור פה בבית מדרש שלנו, באיזה נושא שתבחר?]
כמה הערות.
1. לא הבנתי ראש הסיפור שסיפרה האשה אודות הזמן שהיתה יולדות, אולי יוכל מישהו להסביר.
2. על תגובת אנשל, האם אחד יודע לוודא את זה? האם משפחות ההונגריות הידועות, שייכות לסיפור הנזכר?
3. ידוע שזו תופעה ידועה, שבין המאמינים בכל אותן העבמי"ם למיניהם, יש נשים המספרות סיפורים דומים, איך שהם נחטפו באמצע הלילה. רואים שיש דמיון פסיכולוגי כזה.
4. מה הייתם עונים על שאלה כזו:
אשה שידוע שבעלה נסע לאמריקה (טרם תקופת האוירונים) ועודנו שם, ילדה. ועל שאלת הרב ממי נתעברה, האשה השיבה:
"נכון שבעלי נסע לאמריקה אבל הוא שב אלי בלילה א', על ידי שם, ופרח בחזרה".
ממזר ודאי, לא?
לא!
חלקת מחוקק אבן העזר סימן ד ס"ק ח
דהאשה אומרת שנתעברה מבעלה קודם הליכתו והולד נשתהה בזה אנו אומרים שהולד ממזר אבל אם האשה אומרת שבעלה בא בלילה תוך י"ב חודש בין לילה היה ובין לילה עיבר' פשיטא אם הבעל מודה לדבריה נראה דאין ספק דהולד כשר דהא שמואל כשר היה (פי' דאבוה דשמואל היה במדינת הים וע"י שם בא ממדינת הים בלילה לאשתו ונזדקק לה ונתעברה ממנו ויצא ממנה שמואל עיין המעשה בהלכות גדולות סוף הלכות גיטין הביאו הרא"ש ג"כ בקיצור בקידושין פרק י' יוחסין) אלא אפי' אם אין הבעל כאן והי' טוענ' כך אפשר דנאמנת דאוקי איתתא אחזקת כשרות כל זמן שאין הבעל מכחישה ואפשר דאינה נאמנת בדבר שאינו מצוי ועוד אכתוב מזה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2005 20:06 |
|
| |
סליחה, אבל מה בדיוק עשו שם ארבעת החבר'ה באמצע הלילה? את הסיפור שלהם אתם כם קונים?
(תוכחת מגולה לפמיניסטיות דכאן, שלא קפצו להסיט את הדיון לעבר הגברים לפני!)
(מחקתי את החתימה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2005 05:42 |
|
| |
מיימוני וירמיהו,
שכחתם עוד שתי אפשרויות:
היו אלה הזיותיו של השואל.
היו אלה הזיותיו של הרב שהלבישם על השואל.
מה יש? רק להרב משה שטרן (באר משה) היה מותר?
מה שמעניין כאן, אינו הסיפור על שדים שחשקו בבנות האדם, שהרי אם הן מספיק טובות למלאכים, (מישאל ועזאל-ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז מד), למה שתהיינה רעות לשדים אלא שהרב בעל התשובה נולד בשנת תקעו-1816 ונפטר בשנת תרמו-1886, ולא בימי הביניים.
הוא לא היה צריך להאמין בשדים, כדי להתיר את האשה לבעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2005 10:42 |
|
| |
שרירא
<"the baal Makhne Khayyim- was a true Godol Betoiroh">
לכך רמזתי כשכתבתי:
''כשקראתי את הסיפור התחלתי להבין, מדוע חסידות סטמאר כה פופולרית בין ההונגרים".
ואם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר.
<"His seforim are considered quite lomdish">
רשימת ספרי חוכמתו וגבורתו ב"דרכי חיים", סוף מחנה חיים תליתאי עמ ודים 11-14.
_________
מיימוני.
<"לא הבנתי ראש הסיפור שסיפרה האשה אודות הזמן שהיתה יולדות, אולי יוכל מישהו להסביר">
היה זה כשהיא היתה לבדה לפני שילדה, כשהשד בא לבקרה בפעם הראשונה, ואיני יודע אם מצבה הנפשי והגופני באותה העת, גרמו להזיותיה.
<"האם אחד יודע לוודא את זה? האם משפחות ההונגריות הידועות, שייכות לסיפור הנזכר?">
כתבתי את האשכול אחרי שנשאלתי בתא האישי:
מה ידוע לך על הסיפור הזה:
פרשת 'חיטשעס', חיטשעס הינו כפר קטן (אם אני לא טועה) בסביבות העיר סטראפקוב (כהיום מדינת סלבקיה) ולא היה בה מקוה, והאשה הלכה דרך היער לעיר הסמוכה לטבול, וכשחזרה אמרה שנאנסה ע"י רוח או שד' אני יודע שאצל החסידים הרומנים והגליציאנערס עד היום לא מתחתנים עם צאצאי המשפחה הזו (מילר כמדומני).
עניתי לשואל, שסיפורה של אותה אשה לא ידוע לי, אך ידוע לי סיפורה של אשה אחרת, שהוא הסיפור הנדון כאן.
<"ידוע שזו תופעה ידועה, שבין המאמינים בכל אותן העבמי"ם למיניהם, יש נשים המספרות סיפורים דומים, איך שהם נחטפו באמצע הלילה. רואים שיש דמיון פסיכולוגי כזה">
הראיתי את השאלה לחבר שהוא פסיכולוג במקצועו, שמיד אמר: "הזיות מיניות", אך הוא לא ידע לומר לי, הזיות של מי, האם של האשה, של המספר או של הרב. ראה הודעתי הקודמת.
<"מה הייתם עונים על שאלה כזו: אשה שידוע שבעלה נסע לאמריקה (טרם תקופת האוירונים) ועודנו שם, ילדה. ועל שאלת הרב ממי נתעברה, האשה השיבה: "נכון שבעלי נסע לאמריקה אבל הוא שב אלי בלילה א', על ידי שם, ופרח בחזרה".
מה היית אומר, בתקופת ההפריות המלאכותיות: אשה שידוע שבעלה נסע לאמריקה (לאחר תקופת האוירונים) ועודנו שם, ילדה. ועל שאלת הרב ממי נתעברה, האשה השיבה: "נכון שבעלי נסע לאמריקה הוא לא שב אלי אפילו לילה א', אבל הוא שלח לי מנה בדואר".
ממזר, כן, לא?
<"פי' דאבוה דשמואל היה במדינת הים וע"י שם בא ממדינת הים בלילה לאשתו ונזדקק לה ונתעברה ממנו ויצא ממנה שמואל">
הרי לפניך נוסח הסיפור כפי שהוא בספר הלכות גדולות סימן לט - הלכות גיטין עמוד תכ:
"כההוא מעשה דאבוה דשמואל דאתא בשם ושימש. ומאי טעמא הוה חכים, דכי אזל אבוה דשמואל למערבא אשכחתיה מדיתא דהוה ידעה בלישנא דציפורי, אמרה ליה אזדקיק לי ואנא יהיבנא לך כך וכך זוזי, משום דהוה ידעה דנפיק מיניה גברא רבה, ערק מינה והדר אתא בשם ההוא ליליא לגבי דביתהו ואיזדקיק לה והדר אזל, לסוף אישתמעת מילתא דמיעברא, אתיוה לבי דינא אלקיוה, אמר שמואל בכרסה דאימיה איכוף רישאי דילמא מטאי לי רישא דשוטא וכאיב לי, כף רישיה בכרסא דאימיה ומטייה ריש שוטה".
והסיפור המתורגם כפי שהוא בתשובות הגאונים:
"ששאלתם אבוה דשמואל למה לא נקרא בשמו? אמרו: כי אבוה דשמואל הלך בסחורה למקום רחוק לימים מצאה אותו מדית אחת שהיתה יודעת בלשון העופות ותבעתו לדבר עבירה ותתן לו אלף אלפים ככר כסף. אמר לה למה. אמרה לו שמעתי כי הלילה תוליד בן שלא היה כמוהו בחכמה. וכששמע זה הלך בקפיצה בלילה אל ביתו וידע את אשתו ונתעברה וישב לדרכו בקפיצה וכשבא הדבר לבית דין העידו כי הרה לזנונים היא שהרי כמה ימים שלא היה בעלה בכאן והביאוה לבית דין והלקוה וילדה בן ונקרא שמואל ואחר כן בא אביו והעיד עליו והיה שמואל אומר אני ידעתי כשהלקו את אמי והכוני ברצועה על ראשי ופצעו את ראשי ומקום הרצוע ניכר בראשי ועל זה היו קורין אותו אבוה דשמואל להודיע לכל שהוא אביו". (תשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן צז, שערי תשובה יח).
תוקן על ידי - נישטאיך - 16/08/2005 11:13:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2005 15:37 |
|
| |
נישטאיך,
לא הבנתי מה בדיוק אתה רוצה להביע בשאלתך אודות הפריה מלאכותית.
וגם לא ענית איך זה שהפוסקים מסתדרים בזמן הזה (- פסק של חלקת מחוקק לא ניתן לומר שזו רק עובדה היסטורית) להתיר אשת איש וממזר, על סמך פריחה בשם.
מעוניין לדעת, מה היה הרמב"ם אומר להיתר כזה
שמעתי שיש פסק (תשובה?) מאת הגאון גטליב ז"ל שהיה הרב בעיר סטרפקוב. האם זה בהישג ידך?
כמו כן ידוע שכמה מגדולי ישראל מאותו הדור, אסרו להפיץ שמועות אודות משפחות הנזכרות (שמעתי על האדמור משינבה זצ"ל (ממשפחת האמרי חיים מצאנז) אולי יש עוד היתרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2005 16:51 |
|
| |
נדמה לי שמערבבים כאן שני סיפורים. סיפור המבואר במחנה חיים, וסיפור נוסף על אשה שילדה אחרי 12 חדשים שבעלה לא היתה בבית, והוא הסיפור של החיטשעס (מעיר חיטשע ליד סטרופקוב.
מה הקשר בין המחנה חיים לסטמר, לא הבנתי? עיין במדרש רות על בועז שבדק את נעמי שמא שדה היא, ותצחקו מהמדרש כדרכם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2005 17:05 |
|
| |
אתנחתא
האם לחשוב שבעל המדרש טעה בהאמינו בשדים, המסוגלים להסתובב בין בני אדם ולהתחזות להם - זה "לצחוק" עליו?
אשווה זאת לתופעה מתחום מדע הפיזיקה. היום איננו מאמינים באסטרונומיה התלמאית. האם אנו צוחקים על תלמי בשל בורותו? אני סבור כי תלמי היה אדם מוכשר ביותר, אלא שלא עמדו לרשותו הכלים שלנו.
כך הוא בכל תחום. משתדלים לברר את האמת, ואם מסקנותינו שוללות מה שחשבו בדור אחר, אין בכך ביזוי.
האם לא יתכן כי דווקא אלו המשתדלים לקיים דברים שגויים בכל עוז הם מבזים את אלו שמסרו נפשם לבירור האמת?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
