|
|
| נשלח ב-31/8/2005 17:11 |
 |
| |
ועוד משהו sniper28 -
הייתי מעדיפה דרשנים יותר מעמיקים,יותר פרקטים ושלא מדברים מתוך הספרים אלא מתוך ניסיון אישי.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2005 18:12 |
|
| |
קודם כל,הייתי מציע לה ,לארגן איזו דרך כדי להעלים את הדוד הנחמד מהגלובוס.ולא חסרות דרכים.
אבל זה לא חוקי ולא מדברים על זה.אז הנה אני שותק.
מי שעברה התעללות מכל סוג שהוא,מחוייבת לעבודה קוגניטיבית חזקה יותר מאחרים,שכוללת בעיקר הרמת הדימוי העצמי הפפנימי(!) שלה.ועוד.עדיף עם אדם שמבין ויודע ומכיר את נפש האדם היטב ולא רק ברברן עבש.אתה כמובן לא מצפה ממני שאתחיל לנבור בנבכי אדם מעל גבי הפורום.
מעולם לא הצלחתי להגדיר אהבה,ועד היום מדעני המח מתקשים.,כי כשחויותי אותה,הרגשתי כמו מסומם.ובאותם רגעים אתה לא ממש אובייקטיבי.אולי זו בעצם ההגדרה.רגש האהבה מסמם את התודעה בסם של חיים אחרים.נעלים יותר.שלמות פנימית וחיצונית.אחדות.
יש כאלו שמחלקים בין התאהבות לאהבה.אני לא.מבחינתי
ההתאהבות זו האהבה.וככה אמור האדם לחוות לאורך כל חייו.אי עמידה בזה-זה כישלון.וצריך להודות על האמת הזו.ולא לשנות מושגים.
לגבי דרשנים-הפעם האחרונה ששמעתי איזו הרצאה מפי רב,היתה לפני שנים רבות.מאסתי בכולם.ולא כאן המקום לפרט.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2005 23:54 |
|
| |
אינכם יודעים את הכמות העצומה באמת של נשים שעברו התעללות ברמה כזו או אחרת. הרבה יותר ממה שחושבים.
ובכל זאת, הן יודעות לאהוב, יש בהן עצב חבוי והן יודעות לשמוח, וטובות לב, ומתפקדות, וממשיכות ובונות את חייהן.
נכון אמר ספינר, הדימוי העצמי נפגע מאד. ובכל זאת, בנשים יש הרבה כוח. הן מתגברות על הרבה דברים בכוח הרגש, לאו דווקא בדרך קוגניטיבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 05:22 |
|
| |
הרגש הוא דומיננטי במקרים כאלו,ומיותר לצייןאת ההשפעה שלו.לכן צריך להגביר חשיבה קוגניטיבית,שהרגש לא יהפוך לחרב פיפיות.
מעבר לכך,כל מקרה לגופו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 09:37 |
|
| |
לדעתי קשה להן ליצור קשר טוב עם בן זוג, כי זה פעל עליהן רצונות לנקמה בגברים וחוסר אמון אמיתי.
דווקא כן מעניין מה הן שיטות הטיפול היעילות במקרים כאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 09:40 |
|
| |
חן יקירי,
אתה כ"רב גדול" בהתהוות,ודאי יודע שכל אדם הוא עולם מלא.ולא ראי זה כראי זה.
כל אחת,שעברה חורבן כזה,דורשת תקומה נפשית כפי העולם האישי שלה.
אי אפשר לקבוע הנחיות בזה,מעבר למילים כלליות כמו שיפור הביטחון העצמי,הדימוי,התפיסה הכללית,הרגש והשכל והשילוב.
אבל כפי שודאי שמת לב,
מילים כלליות, יפות כמעט כמו השתיקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 10:19 |
|
| |
אמנם יש כמה כללים שהם ישימים ומועילים לכל אחת.
1)דיבור - למצוא עם מי לשוחח ולשפוך את הדברים. מה קרה בדיוק, מה היו התחושות, כיצד זה השפיע על החיים, מה לדעתה היא היתה צריכה באותם הרגעים [חיבוק של אמא או עזרה אחרת] וכו' וכו'. לדעתי כמה שיותר שיחות, גם אם יהיו הרבה דברים שחוזרים על עצמם זה טוב.
2)סגירת מעגלים - למצוא את הדרך להתייצב חזיתית [לא מלחמתית] עם האדם הפוגע. להתכונן לכך היטב ולדעת מה רוצים לפעול ומה כדאי לומר ואיך. להתכונן למספר התגובות שיתכנו לבוא מצד הפוגע. גם לכך יש להתכונן על ידי שיחות עם חבר/ה טוב/ה.
ויש עוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 12:36 |
|
| |
ילדה שעברה התעללות מינית כלשהי ומדחיקה את הנושא שנים רבות חייבת לפתוח את הפצע הישן ולטפל בו אחרת היא לא תהיה מסוגלת לבנות בית ולהאמין בגבר שאיתו היא תהיה.ראשית כל עליה לדבר על הנושא עם חברים או מישפחה אנשים שקרובים אליה ובאמת מקשיבים לה ומאותו רגע הסיפור הנורא הזה הוא כבר לו רק הסיפור שלה והיא פותחת את הסוד שהיה מודחק בנפשה שנים רבות וזאת רק ההתחלה מכיוון שהיא החליטה לטפל בנושא ומכאן עליה להתחיל להתמודד עם המישקעים ודפוסי החיים שהיא סיגלה לעצמה מאותו מיקרה.המצב הוא עדין מאוד וצריך לשקול צעד אחר צעד מכיוון שמדובר בשנים רבות שבעקבות אותו מיקרה השתנו
חייה של הילדה והמשך דרכה יכל להיות שונה אם לא היתה עוברת את המיקרה הנורא הזה.ישנם מיקרים רבים של התעללות או אונס שלפעמים הם בידי אדם זר שאותה בחורה לא יכולה ליסגור מעגל אם אותו אדם וישנם מיקרים שהאדם הוא בן מישפחה של אותה ילדה .השאלה היא האם סגירת המעגל עם אותו אדם(אם זה אפשרי)היא בחלק הראשוני של ההיתמודדות או ישנם שלבים נוספים וזה השלב האחרון כשהיא עצמה מרגישה בשלה יותר להתעמת מולו.מה עליה לעשות ?מהו השלב הבא?היא פתחה את הנושא ,סיפרה ,דיברה נו מה הלאה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 12:50 |
|
| |
sniper 28 צודק בכך שהוא מדבר על דימוי עצמי שכן זוהי הפגיעה הישירה הדימוי העצמי הופך להיות עלוב והתחושה היא שאין לו ערך לאותו גוף שכן מישהו השתמש בו כחפץ שאין בו ערך.הגוף שלנו הוא המקדש שלנו עלינו לדאוג לו לדאוג לבריאות שלנו וכל אחד מתחייב לישמור על המקדש שלו וכאן בא מישהו ועושה חורבן המקדש של האחר הורס לה את הבית שלה את חומת המגן שלה הגוף היה הדבר היחיד שהיא יכלה להתמודד איתו והיא לא הצליחה היא ניכשלה היא היתה חלשה מימנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 15:18 |
|
| |
בכל מקרה שני הצדדים מסכנים.
ההתעמתות איתו היא לכאורה שלב מסכם אבל גם אחריה כדאי להמשיך ולשתף את החבר/ה הקרוב/ה בהמשך ההתקדמות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2005 15:30 |
|
| |
אם כן מהו שלב הביניים?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2005 15:26 |
|
| |
סניפר-
אז אתה אומר שאהבה אמיתית זו התאהבות?
האם אני צריכה להיות "מאוהבת" בילדים שלי על מנת שלא לחנוק אותם בביקורת?
אני די חולקת על הגדרת האהבה שלך.
כנראה שאני גם מאלו שמחלקים בין אהבה להתאהבות.
לא שאני חותמת על זה אבל נראה לי שאהבה זה היכולת שלך לוותר ולהעניק מעצמך באמת ללא שום אינטרס אישי.
כאשר אני באמת שלמה עם עצמי גם אם אני אתן חלק מעצמי, השלם שלי עדיין לא יפגע.
אהבה עצמית היא תנאי הכרחי לאהבת הזולת.
היכולת לפענח באמת את הרגשות שלי ולקבל אותם בהבנה היא המפתח להיות רגיש לאמא ואבא שעצבנו אותי/ הילד שצורח/ בעלי/...הזולת.
נתינה ללא ציפיה לקבל.
ועוד משהו- כאשר אתה מקבל מהאחר וזה לא מובן מאליו שהוא צריך לתת לך, נוצרת הערכה שמובילה גם להתאהבות.
התאהבות גרידה אין לה ערך ממשי מכיוון שהיא בת חלוף.
הצפה של רגש שמשבשת את ההיגיון (כמו שאמרת).
היא בהחלט יכולה להוות תנופה למפעל חיים ובך טמון ערכה.
אני מקווה שזה לא דביק מידי.
על כל פנים זה מה שהספקתי לחוות בחיי.
(תסלחו לי שאני חוזרת אחורה,אבל לא יוצא לי לגשת למחשב כל יום)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2005 23:06 |
|
| |
 מצורף קובץ
בהתאהבות יש הרבה "אני". אין ראייה אמיתית של האחר, יש התרגשות שמסמאת, כמו שאמרתם, אני רואה את האחר כמו שאני רוצה, לא כמו שהוא.
באהבה זו היכולת גם לראות את האחר, כמו שהוא, שחור ולבן ואפור, ועדיין לאהוב אותו, להכיל אותו, לרצות בטובתו, לשמוח בהצלחותיו, להתעניין באושרו....
|
|
|
|
| נשלח ב-3/9/2005 23:25 |
|
| |
דבורה לאה,
שבוע טוב.
נכון שמיותר לציין את ההבדל שבין אהבה לאישה לבין אהבת הילדים?
זה יפתור את השאלות שלך.
|
|
|
|
|
