ההבנה במצוות שחייב למסור עצמו עליהם


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 4 סך הכל 4 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-20/10/2005 12:12

איכה

<"לגבי ע"ז מהו המקרה שעליו אומרים יהרג ואל יעבר? אם בכלל יש מצב כזה? בכלל מהי ע"ז ללא כונה?">

איני יודע אם שאלתך היא כשאלתי:

לדברי הגמרא בסנהדרין (דף סא) העובד עכו"ם מאהבה או מיראה, אביי אמר חייב ורבא אמר פטור.

להלכה נפסק שהעובד מאהבה או מיראה פטור, (וכמובן, פטור אבל אסור).

בהגדרת האהבה והיראה ישנה מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד, (הלכות עכו"ם פ"ג הלכה ו), שלדברי הרמב"ם, האהבה היא אהבת הצורה, והיראה היא שמא תריע לו, ואילו לדברי הראב"ד, האהבה היא אהבת אדם, והיראה היא יראת אדם.

אדם פטור אם הוא עובד עבודה זרה מפני שהוא אוהב אדם שאומר לו לעבוד עבודה זרה, או מפני שהוא פוחד מאדם שאומר לו לעבוד עבודה זרה.

ושאלתי היא:

היש לך יראה מאדם, גדולה מהפחד שיש לאדם כאשר מאיימים עליו במוות, אם לא יעבוד עבודה זרה, ואיך יסביר הראב"ד מהי "עבודה זרה" ומהי אביזרייהו דע"ז?
___________

שרירא

<''if there was a time when Jews did not wage war on Shabbos- why didn't their enemies take advantage of this by mounting attacks against them on Shabbos''>

מי אמר לך שלא הה כן, במקומות שלא נלחמו בשבת?

אם נעיין בגמרא (סנהדרין דף עד, א) נבין, שעד לקבלת ההחלטה בבית נתזה, לא היתה לפניהם הלכה ברורה או מסורת, כיצד יש לנהוג במקרה של כפיה מבחוץ לעבור על דת, ואיני בטוח אם ה"לימודים" שבגמרא, הם הסיבה להחלטה או רק הצדקה ל"אחר זמן", כאשר הסיבות הן הרבה יותר פשוטות,

ראה למשל, את הכסף משנה בהלכות יסודי התורה (ה, ה) מביא טעם לאיסור שפיכות דמים שאינו הטעם של "מאי חזית":

"דקבלה הייתה בידם דשפיכות דמים ייהרג ואל יעבור אלא שנתנו טעם מסברא להיכרז דשייך, אבל אין הכי נמי דאפילו היכא דלא שייך האי טעמא הוי דינא הכי דייהרג ואל יעבור".

מפני שיתכן שיהיו סיבות מדוע חיי פלוני עדיפים, למשל במקרה בו עומדת בפנינו ברירה בין הריגת יהודי אחד לבין הריגת אלפי יהודים, שלכאורה, ודאי עדיף שייהרג אחד ולא ימסרו נפשם אלפים. אעפ"כ מצאנו בירושלמי תרומות (פרק ה הלכה ד):

"אפילו היו כמה אלפים ישראלים ואמרו להם האנסים: תנו לנו אחד מכם ואם לאו נהרוג כולכם, ייהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל".

לפניך מתוך אשכולי: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. אדמו"רים בשואה.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1037362

בו הבאתי שייתכן דם אדום יותר.

"הצלת נפשות בספק סכנה" והיבטים הלכתיים בסוגיית "לא תעמוד על דם רעך"

מאת הרב שלום אופן

- המשך המאמר -

http://www.daat.ac.il/daat/tsava/maamar/hatsalat1-2.htm
"הצלת אדם חשוב"

במשנה סוף הוריות תנן "האיש קודם לאשה להחיות... ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ", כלומר קיימים דיני קדימה בהצלת נפשות. קיימת מערכת של עדיפויות כפי המופיע במשנה.

במה דברים אמורים כאשר נמצאים שניהם בסכנה ויש אפשרות להציל רק אחד מהם, מבלי להסתכן, אז קיימים דיני קדימה בהצלה.

אך האם רשאי אדם להתנדב למות במקום ת"ח?

מצינו במדרש בית המדרש חלק ו', במדרש עשרת הרוגי מלכות כאשר נתפס ר' עקיבא למלכות, ביקש ר' ראובן איצטרובולי שיהרגו אותו במקום את ר' עקיבא משום שהרבים צריכים את ר' עקיבא.

בספר חסידים סי' תרצ"ח כותב:

"שנים שיושבים וביקשו אוייבים להרוג אחד מהם אחד ת"ח והשני הדיוט, מצוה להדיוט לומר הרגוני ולא את חברי כר' ראובן איצטרובולי שביקש שיהרגוהו כי רבים היו צריכים לר' עקיבא".

לכאורה גם מהמסופר בירושלמי [תרומות פ"ח הל' ד'] לגבי רשב"ל שהכניס עצמו לסכנה ודאית ע"מ להציל את ר' אמי, אפשר לומר שהטעם משום שר' אמי הוא אדם חשוב ולגביו מותר להסתכן. ושמעתי מפי אבי מורי שליט"א שיתכן שזו הסיבה שהפוסקים לא הביאו את מדרש בית המדרש להלכה, כי שם מדובר באדם חשוב, כי רבי עקיבא היה רבן של ישראל ונחשב הדבר כהצלת ישראל, משא"כ בהצלת יחיד.

אולם להלכה כותב ב"אגרות משה", שגם עם הארץ אסור להכניס עצמו אפילו לספק סכנה בכדי להציל אפילו אדם חשוב מסברא דמאי חזית

ואולי לכן גם פירש רש"י "מאי חזית דדמא דידך סמוק טפי: מי יודע שיהיה דמך חביב ונאה ליוצרו יותר מנפש חברו", והיינו, שעצם רציחת החבר "אינה תמיד בעיה מהבחינה ההלכתית", מפני שיתכן שחייו שווים יותר מחיי חבירו.

אין אנו יודעים מה היו הדעות האחרות שהובעו בישיבת אותו וועד,

אך אנו יודעים שרבי ישמעאל אמר: "שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג, שיעבוד ולא ייהרג, שנאמר 'וחי בהם' ולא שימות בהם".

ואנחנו גם יודעים, שההחלטה באותו וועד היתה לפי רוב קולות ולא לפי מסורת:

"נמנו וגמרו כל העבירות בתורה אם אומרים לאדם עבור ועל תהרג יעבור ואל ייהרג חוץ מעבודת כוכבים גילוי עריות ושפיכות דמים".

אם היו צריכים לספור את הקולות ולהחליט לפי רוב, אין ספק שדעתו של רבי ישמעאל לא היתה הדעה היחידה שלא היתה כדעה שנתקבלה.

ייתכן שגם היו ביניהם כאלה שטענו, שעל אדם למסור את עצמו למיתה כדי שלא לחלל שבת,

אף אם מותר לחלל שבת בתנאים רגילים כדי להציל נפש, וכמו שרבי ישמעאל רצה להרחיב את ה"וחי בהם", יתכן שהיו כאלה שרצו לצמצמו.

מועדים לשמחה.

תוקן על ידי - נישטאיך - 20/10/2005 12:31:49

נשלח ב-20/10/2005 13:09

Nishtich-

Thank you for your enlightening comments and corrections.
Moadim LeSimcha-

נשלח ב-21/10/2005 14:04

נישט,
הפטור של עובד מאהבה ויראה יכול להתפרש כפטור מעונש. וה כדעת הסוברים שהעובר מחשש לחייו אמנם עשה שלא כהוגן אך הוא פטור מעונש.

חבוי, גם על אכסיומות יש טעם להתווכח (כטענתי בספרי), אולם זה דורש יתר פירוט.

מיכי

נשלח ב-23/10/2005 19:41

Nishtich-

-RE: --If there was a time when the Jews refused to fight on Shabbat- Why didn't their enemies take advantage by attacking them on Shabbat?-

You say- Who says their enemies did not take advantage in this way?

I went back and checked the original discussion and I found that it was not I who posed this question: Why didn't the enemies of the Jews take advantage etc.? I had cited Muadib as posing it but I was mistaken in that because by checking the link I saw that it was in fact you who had posed it. You also answered that there are reports of the enemies of the Jews taking advantage of the Jews in this way. In my earlier message, I mentioned the case of the Banu Qurayza which fits in with what you are saying. So- what are we arguing about here?

Concerning the order of things: Whether we ought to see the reasons given for halachot by Chazal as having actually been the original reasons for the adoption of those halachot- or- as a posteriori explanations for already accepted halachot.-

I beleieve there has been an eshkol on the subject of different kinds of derashot Chazal- Derashot Yotzrot and Derashot Samchutiot- I would be most grateful to anyone who would direct me to that eshkol.

I think it is generally accepted that there were differing views current in Klall Yisrael during Tannaitic times concerning the question of chillul Shabbat bemakom sakanah. I have read that the Qumran sect believed that it is assur to be mechallel shabbat even bemakom sakanah.

Also, there are (I think two) incidents of Yeshu HaNotzri practicing healing on Shabbat reported in the New Testament. As the story is told there, the Pharisees, who represent the party of Chazal, objected to Yeshu's Shabbat healings. Assuming that the stories do in fact represent accurately the opinions of the parties depicted- does this show that at that time the Perushim did not yet accept the hetter of pikuach nefesh on Shabbat? Or did the Perushim object because the sick individuals in question were not actually in a situation of pikuach nefesh and therefore the healing could have been postponed until after Shabbat? (I seem to remember that one of the instances involved the healing of a blind man, enabling him to see. This does not sound-like pikuach nefesh or even sakanat eiver.) ---???- I don't know.:-o]

נשלח ב-23/10/2005 23:15

Nishtich-

Concerning the question which came first- the reasons given or the halachot:

I am aware that contemporary anthropologists are usually inclined to view a people's customs as predating the explanations given for them. The theory is that people live in accordance with the customs that have been passed down to them and the original reasons for the customs have often been forgotten or no longer apply.

People begin to inquire into the rationale for their own customs and they develop theories to explain them. eventually one or a number of these theories gains acceptance among the people and become(s) the official traditional explanation. However, if we accept this anthropological reading as it applies to the history of halacha, we will lose the emunah in Masoret Chazal.

RE: Mai Chazit- You say that there is a basis for saying that the real reason for the din of yehareg veal yaavor legabei retzicha is not Mai Chazit but actually something else, a kabbalah etc. You cite as evidence for this the case of Tenu lanu echad mikem vechu'. Your point is that in that case it would seem that mitzad Mai Chazit we should be mattir to hand over the individual. For it seems to make sense that we ought to sacrifice one life for the sake of saving many lives.

I seem to remember having read that R.Y.B. Soloveitchick (of Boston) put forth an explanation for this halacha. He said that we must understand that a nefesh miYisrael is of infinite, immeasurable value. There is no way to quantify or measure its value. Therefore it cannot even be said that many nefashot miYisrael are more valuable than one nefesh. So- the halacha is that we may not hand over the one nefesh to be killed for the sake of the many.

I am not sure whether R.Y.B. Solo. meant by this that the real operative principle here is not - Mai Chazit- but some larger conception of the inestimable value of the nefesh haYisraelit. He might have meant that this is the pshat in Mai Chazit- that one Yehudi can never assume that his nefesh is more valuable than that of another Yehudi. Nor may a Kahal of Yehudim assume that all the nefashot included in their community are, taken all together, more valuable than the nefesh of a single Yehudi.

Perhaps it makes sense to be dan in this context on the lashon of Rashi who writes concerning Mai Chazit: That there is no hetter to be over on Lo Tirtzach mitzad veChai Bahem. This is because in the usual case where the hetter of VeChai Bahem applies, HKB"H gains something -kvayachol. Because his will is being violated as an aveirah is being done but at least he gains the survival of a nefesh Yiraeli. This is the inyan of the hetter of VeChai Bahem according to Rashi- chavivut haNefesh HaYisraelit. In the case of Lo Tirtzach, however, Rashi explains, the result is that aveirah naasit venefesh avudah. Therefore there is no hetter of VeChai Bahem.

Based on this reasoning, perhaps it is possible to be dan in the case of Tenu lanu echad mikem- mitzad the consideration that- if they all allow themselves to be killed rather than hand over the individual- al kol panim- ein aveirah naasit. The understanding of the inyan then would be, I think, that we must look at the hetter of VeChai Bahem - al derech- Ein lecha bo ella chidusho.

It is true that one might argue that in this case- Tenu lanu echad mikem- HKB"H "gains" something because many nefashot miYisrael will be saved rather than one. However, in order to be mattir an aveirah we need to know that this case is included in the geder of VeChai Bahem. Veadayen lo matzinu- until we come to this case- that VeChai Bahem is mattir to be over an aveirah except where HKB"H "gains" to the extent that NO nefesh miYisrael is lost. Perhaps it might be possible to be dan on the inyan in this way.

I would very much appreciate it if you could give me chavot daatcha beinyan hazeh.

נשלח ב-24/10/2005 09:53

ראו הערתי באשכול על עדות של שוטנג על המשותף לשתים מן העבירות החמורות, שהן חיצוניות להלכה הפורמלית ולכן לא חל עליהן הכלל שהכל נדחה בפני פיקוח נפש.
אעיר כי אין כאן טענה אחרת מאשר הסתמכות על היסודיות והבסיסיות שלהן, אלא רק הצגה מעט שונה של טענה זו.

מיכי

בית >

פורומים >

דת ואמונה >

עצור כאן חושבים >

ההבנה במצוות שחייב למסור עצמו עליהם

מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול

1 2 3 4 סך הכל 4 דפים.