דגמים לשינוי הלכתי (התפתחות ההלכה)

[גורן,

לענ"ד, כל מה שכתבת הוא סובייקטיבי. כלומר, מי שמחליט כי משהו "בא לשרת את ההלכה" ויש לו הצדקות ומקורות "אפופים ריח של תורה ורוח של יהדות" הוא מי שחושב שהשינויים הללו נכונים וצודקים. אחרים יטענו עליו שהוא משנה רק "ממניעים של הקלה" ובגלל "שיקולים זרים". גם ה"מידתיות" היא סובייקטיבית ונשענת לא מעט על סוציולוגיה.]

תוקן על ידי אמשלום ב- 25/01/2010 16:26:05

[אם אינך מסוגלת לכתוב 'הרב גורן', הנך רשאית לקרוא לי הרב, אבל לא אסכין לגורן]
אני מסכים לגמרי. ואכן, ישנן פעמים שגם הרבנים החרדים משתמשים בהלכה מתוך מניעים זרים ושיקולים הרחוקים מריחה של היהדות, ופעמים אחרות שדוקא רבנים משמאילים קולעים אל המטרה ופוסקים מתוך דאגה לקיום ההלכה ובמידתיות. אבל גם כשמדובר בסובייקטביות, כשאר הסוגיות שבעולם, מסוגל כל אדם להאזין לרחשי ליבו ולדעת את כנות כוונותיו. ורק אם אינו נטוע בבית מדרשו של ר' יוזל - ידע אם הוא נגוע אם לאו. ואף אם דאגת היהדות עומדת לכאורה לנגד עיניו, עשוי הוא להבחין אם הוא מושפע יתר על המידה מרוחות מערביות הנושבות מן האקדמיה, ומה יחסו לבית המדרש הישן ולמסורת העתיקה, ואם אותה הוא מבקש להנציח לדורות.

אני מתקשה להבין את הדרישה של 'חוסר מודעות' שהועלתה כאן כתנאי לאפשרות לחולל שינויים בהלכה.

מה שזה בעצם אומר במלים יותר פשוטות, שברגע שהפוסק הוא אדם קצת אינטליגנטי, ויש לו שבריר של יכולת לפתח אינטרוספקטיבה ומודעות היסטורית למה שהוא עושה, הוא נפסל באופן אוטומטי מתפקידו.

במלים עוד יותר פשוטות: כדי שנוכל לתת בו אמון, וכדי שהוא יהיה רב 'אותנטי' ו'אמיתי', הוא חייב להיות הדיוט מושלם.

כאסקופא הנדרסת אשתדל להיות לפה לבעל בעמיו, אף שיודע אני שעלול אני לסטות מרעיונו.
התנאי ל'חוסר מודעות' שהועלתה כאן אינה לשלילתה המוחלטת של מודעותו של הרב-הפוסק למעשיו ולהכשלכותיו, ולא כלפיו הדברים אמורים כי אם כלפי השינוי. כדי שלא יהיה בגדר של 'שינוי', דרסטי ונועז, אלא טבעי ומשתלב עד כמעט בלתי מורגש, על מחולל השינוי - הרב-הפוסק - לחוש כלפי השינוי כהמשך טבעי של זרימת ההלכה, שמטבעה היא צוברת שינויים בהתמדה ובעקביות, בשל המציאות המשתנה, כלשונו הקדוש של ספרן. וזו היא המידתיות.
באשכול סמוך הבאתי היום את דבריו של אתנחתא על הפרדוכס, שדוקא השמרנות זקוקה לחדשנות שתשמר אותה, ובלעדיה היא מתנוונת ונכחדת.שמרנות במיטבה היא המבקשת לשמר את המרבית הקיים מתוך התחדשות מתמדת, אבל כאן בא התנאי - שתהא התחדשות זו מתונה ושקולה ומתחשבת, כעין אבלוציונית, שהרי מטרתה לשרת את השמרנות!
ולמרות ששינוי מתון ושקול זה עלול להתברר ברבות הימים כנקודת מפנה ששינתה את פני ההלכה הזו לגמרי, על כן אני אומר, שכל עוד לא התכוון הרב לכך ולא היתה זו במודעותו, ולא מתוך טיפשות אלא משום שאין אדם צופה את העתיד לבוא ואת השינויים שיצמחו על גביו של שהשינוי הזה, עדיין נחשב הדבר כשינוי לגטימי.

אםשלום