דגמים לשינוי הלכתי (התפתחות ההלכה)

האם לא יתכן מצב של מהפכות הלכתיות כמו במהפכות מדעיות?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/01/2010 17:11:36

אמשלום ובעל 

1. תמוה להכניס הלשון הגמ' ובמנטליות שלה כי תמכה בהמצאה חדשה שלא נודעה עש אז ואין לה מקור, ולו במסורת שבע"פ. נסיון כזה מתעלם מכל ה"אוירה" השוררת בגמ'.

2. מן הסתם הכוונה אין להם על מה שיסמוכו בלשון הכתוב הישירה בפרשת נדרים (אך לא על סברות באשר לתוקף התחייבות של אדם שלא היה מודע תעומקה וכדומה).

3.הבעיה האמיתית היא שלכאורה בנביאים ראשונים אין עקבות לקיום שוטף של רוב ההלכות (אין איזכור כי מעשב זה היה בשבת, וכאן שאל היה באמצע ברכת המזון וכדו'), מלבד הלכות טומאה וקרבנות (כי נשמרו הניערים מאישה, זבח משפחה, ןעוד) ובזמן בית שני אלו היו לחם חוק. השאלה היא אם היתה איזו מהפכה מדוע וע"פ איזו במכות חז"ל עשו אותה, אם היתה.

4. לאחר התגבשות ההלכה המוכרת לנו קשה לראות מהפיכה כלגיטימית במסגרת ההלכה, כולה "זועקת" כנגד זה.מיותר אפילו להביא לכך מובאות, אך החל מהמשניות ומדרשי התנאים הכל זועק כך.

5. נדמה לי שמי ששואף למהפכה מעוניין יותר בשלום עם נתונים שהם מחוץ למערכת ההלכתית מאשר המעאכת ההלכתית "פרופר". אינני בוחן כליות כך שהמשפט האחרון הינו ניחוש פרוע ולא יותר מכך.

תלמיד
עיין בספריו של גילת על השתשלשות ההלכה, בספרו של איל רגב על ההלכה הצדוקית ובמאמר של יעקב זוסמן (איני זוכר כעת היכן) על ההלכה של כתות מדבר יהודה ותרווה נחת.

האמת שגם אני לא רוויתי נחת.
הייתי שמח להוכיח שכל המצוינים לעיל טעו מאלף עד תיו.

( יעקב זוסמן, "חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר יהודה" תרביץ, נט, תש"ן 11-76)

  אמשלום

ראשית אעלה גרה ואצטט את עצמי " תמוה להכניס הלשון הגמ' ובמנטליות שלה כי תמכה בהמצאה חדשה שלא נודעה עד אז ואין לה מקור, ולו במסורת שבע"פ. נסיון כזה מתעלם מכל ה"אוירה" השוררת בגמ'"

אמנם שערי שינוי לא ננעלו (לחומרא בוודאי... מעשים שבכל דקה), אך יש לשים לב כי השינוי לא נעשה כשינוי אלא בשכנוע פנימי של המשנה כי זו הכוונה המקורית. כאשר נעשה שינוי שאינו כזה, בגלל שתנאי בחיים השתנו, הדבר נעשה בתורת "תקנה" או הוראת שעה או הסתמכות על יחיד המיקל וכדו'. היתר נדרים אינו תקנה. איני יודע מה היה המצב בזמן בית ראשון אם נהגו היתר נדרים ואיני חושב שמישהו ממש יודע. כאמור, סביר כי לא הוכנס שינוי כזה.           

אמשלום

1. כתבת ש"וברור גם שהתנאים ראו הגיון ("סברות" בלשונך) בקיום האופציה של היתר נדרים". מודה. (גם הבנתי את הרמז כי את אמונה עלי הגיון ואני, העקום, עוסק ב"סבורעס". ואולי לא ועיני רגישה מידי המידה הנכונה) כוונתי היתה לסברות פרשניות, סברות של הגיון פנימי בתוך ההלכה של חלות הנדר, לדוגמה - סברות שאומרות שלא יתכן כי נדר חל גם אם תנאים מסויימים השתנו ולא היה הכוונת הנודר לתנאים כאלו. זו אינה מהפכה אלא פרשנות. נכון ששאלה חשובה מאוד היא אם נהגו כך (בדיוק או בערך) גם בעבר (עבר יחסי לימי בית שני) וחוששני שלשאלה זו אין (וכמעט לא יכול להיות, מבחינה טכנית) פתרון.  להסיק נכך על מהפכה? לושבני שמוגזם. על שינוי – יתכן. מב דרגתו של השינוי? לך תדע, שוב שאלה מציאותית עלומה.
2. הפרשנות כי היתר נדרים הינו "המצאה חדשה שלא נודעה עד אז ואין לה מקור" בגלל הביטוי "פורחין באויר ואין להן על מה שיסמוכו" – איני רואה לה רגלים יותר מאשר להשערה כי הכוונה לדבר שהיה נהוג (כולו או ברובו) אלא שאינו מעוגן בלשון התורה. [[ כל המשנה עניינה ביחס בין ההלכה הנהוגה (תושבע"פ) לכתוב בתורה, בנדרים – פורחין האויר (ומי יתחייב לנו כי לשון זו כוונתה שאין שום קשר או שמא הינה ביטוי ציורי לקשר דק מן הדק), מעילות שבת (ועוד נשוא שפרח מזכרוני) הררין התלויים בשערה, יש קשר אך יש פרטים מהותיים שאינם כתובים במפורש אלא הם פרשנות (שהיתה נראית להם הגיונית) למילים "מלאכת מחשבת". אין הכוונה שעשו מהפכה זוטא ולפני כן גם מקלקל ומלשאצל"ג (לעניינים אלו שייכה הגמ' את המשנה)חוייבו , זו רק התייחסות  לקשר בין ההלכה לכתוב. לכן גם דינים, קרבנות ועוד "הם הם גופי תורה" אף שגם שם, אם תתייחסי להבדל בין התורה הכתובה להלכה הכתובה המשנה תמצאי הבדלי ענק המורים, לשיטתך, על מהפכה (וכמדומני לחומרא....)]].
3. היות והפרשנויות לפחות שקולות, הרי שהגיוני לפרש את המשנה לאור הרוח הכללית המופיעה במשניות ובספרות מדרשי התנאים (ובגמ' שהיתה סמוכה לכך ופעלה באמונה כי היא מכירה את רוח המשנה). הרוח הכללית רחוקה ממהפכות המלל התורה ואומרת כולה כניעות וקבלה של סמכות זו ללא שום שאיפה לתיקון (אלא אם תאמרי שכל הלימודים ודרשות הכתוב שם הם מסווה לפעילות חתרנית של גוף אולטרא עצכחי מאורגן שפעל אז בתיחכום ועורמה).
4. לא טענתי כי מישהו "הכניס את הלשון בזו" (פורחין באויר) במשנה. טענתי כי להכניס בלשון המקורות האלו רוח מהפכנית זה תמוה, כאמור.
5. נא לא להזכיר את ימי ילדותי בהם הייתי יותר מטעה מאשר תלמיד. גם אז ההטפות לא הועילו.