שמעיה ואבטליון, אסתר ומרדכי

דו"ד

הבא לנו את הלכות "לעג לרש" ונודה לך.

ברור שגם בתקופות קדומות וגם בזמן חז"ל עלו והשתטחו על קברים.
אף הקימו ישיבות על קברים לכבודם.

אבל ממתי היה נהוג הההתאספות סביב הקבר, ואמירת תהילים כדיי שיושיענו?
נראה לי שזה דבר חדש, וגם מעורר בעיות הלכתיות.
התירוץ שמתפללים בזכות המתים, ולא אל המתים, איננו אלא התחמקות לא מוצלחת מהבעיה.

כל כך הרחיקו לכת, עד אשר בתי קברות, נקראים בפי ההמון "מקומות קדושים"...

מה גם שאין שום חובה לאמץ שגעונותיו של העולם העתיק בחגיגות והילולות סביב קבר, כשאין שום חיוב וציווי הלכתי לדבר.

ב"ה.

לדעתי, אשכול זה מעלה לדיון שני עניינים בנושא:

א. עניין קברי ישראל בכלל, קברי אבות וקברי צדיקים (שאינני בטוח שהם צריכים להיכלל בדיון אחד). האם יש בהם חשיבות, מעבר ל"טיפול" הפרטני בנפטר? מה המשמעות של איזכור קבורה ומקומות קבורה בתנ"ך? האם יש עניין בהשתטחות על קברי צדיקים? האם נכון לכנותם "מקומות קדושים"? ואולי עוד שאלות בתחום ההתיחסות לקברים.

ב. (העניין בו נפתח האשכול, למיטב הבנתי:) עניין זיהוי מקומות כקברי נביאים, תנאים ושאר צדיקים.

אני מבין שאלו אשר לא רואים כל עניין בהשתטחות על קברי צדיקים, כופרים בסגולות המיוחסות להם, ומעלים חשש ע"ז, גם לא מוצאים כל עניין בזיהוי מקומות אותם קברים. נכון, לא נכון; יש הוכחות, אין הוכחות; מסתמכים על מסורת, אין מסתמכים - למאי נפק"מ?

אלו אשר רואים עניין בהשתטחות על קברי צדיקים, מעלים ספקות באשר לזיהוי מוכח של המקום כמקום קבורתו של פלוני. מכיוון שבדרך-כלל נשענות ההשערות על משהו, אמנם אינן מוכחות, אך גם אינן מופרכות, ובמקרים רבים יש הגיון (מקום גיאוגרפי, לדוגמה) מאחורי ההשערות, חושבני שוודאי אין לזלזל באותם מקומות. גם אם לא מקדישים נסיעה מיוחדת לאותם מקומות, ראוי להתייחס אליהם כשנקלעים לשם, אפשר תוך ציון ספקנות כלשהי כגון "אנו עוצרים כאן כי חושבים ש...".

בכל אופן, החיבור שנעשה כאן בין שני הדיונים, אינו ראוי, לדעתי. עדיף לדון בכל אחד מהם בנפרד, כשאין הגישה בנושא א' מחייבת את הגישה בנושא ב'.

תוקן על ידי - yirmiahu - 21/08/2005 17:31:42

דו"ד.
המקור הראשון שהבאת, בענין דברי תורה, מנין לך שהוא משום לעג לרש?
וכן בעניין תפילין וס"ת בבית הקברות עיין בהלכות אבלות יד,יג ובנו"כ שם, ואין הדבר ברור שאסר מטעם לועג לרש.

יעקב

לגבי הדין הראשון - כך כותב רש"י במפורש בברכות ג:, וכן משמע מכל שאר הראשונים שם.

לגבי הדין השני - כך מפורש בגמרא ברכות יח.



האם אתה מציע הסבר אחר לדינים האלו?

- דו"ד

לא שאלתי איך רש"י מסביר, שאלתי איך הרמב"ם מסביר. כי לשיטתך הוא היה צריך להביא גם את דין ציצית בבית הקברות.
מלבד זאת, מדרכו בקודש להסביר את דבריו, ובפרט כשהם נאמרים בהקשר שונה. איסור תלמוד תורה בבית הקברות נאמר בתוך הלכות אבלות וז"ל: "אין אומרין שמועה והגדה בבית האבל, אלא יושבין דווין. וכן אין אומרין בפני המת, אלא דברים של מת; אבל לעסוק בדברי תורה בפניו, או בבית הקברות אסור."
נראה לך שזה קשור ללועג לרש?
נראה לך שהוא פירש את הגמרא כמו רש"י שם?
הרב קפאח בפירושו טוען שהרמב"ם אוסר בגלל טומאת המקום.

בעניין תפילין וס"ת הרמב"ם שינה מלשון הגמרא ואסר אפילו אין התפילין עליו ואינו קורא בס"ת. כנראה שמקורו במסכת שמחות.

לי נראה שהרמב"ם סבר למסקנה ש"המתים אינם יודעים מאומה", ושכל דברי הגמ' שם הם למ"ד שיודעים ולכן יש חשש "לועג לרש".

דו"ד,

הדברים נראים כפי שיעקב הביאם בפירושו של הרב קאפח, מפני הטומאה.

זאת ועוד, דברי הרמב"ם ב'הלכות אבל' שהבאתי בעמוד הקודם בפרק ד' סוף הלכה ד' דברים נוקבים על כך שלצדיקים לא בונים מצבת זכרון, בניגוד לכלל שאר הקבורים - וכך הוא כותב:

'ומציינין את כל בית הקברות'....'מציינין' - כלומר, נוקטים באמצעים לזיהוי המקום, כדי שלא ייכשלו שם אוכלי תרומה. 'ובונין נפש על קבר'...'נפש' - הוי אומר, מצבת זכרון (ירושלמי, פרק ב' מה) 'והצדיקים - אין בונים להם נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות -

אפשר שלא לקבל את דבריו החד משמעיים,וגם לא לקבל את עדותו בדבר הוצאת הסברא הנכונה מכלל התלמוד, ולהמשיך ולטעון שבגמרא מובאות דעות מדעות שונות ומשונות הסותרים את דבריו במשנה תורה - אך אי אפשר להצביע על כוונות שלא עלו על דעת הרמב"ם ולתלות את אי ההבנה באלה הנתלים על דבריו המפורשים

עיינתי שוב ברמב"ם, ואני חוזר בי לעת עתה, שבאמת אין הוכחה גמורה שהרמב"ם בא מצד לעג לרש כמבואר בגמרא, ולא מצד הטומאה כפי שמשמע קצת מהקשר דבריו. בעז"ה אעיין עוד בעניין מחר, כשיהיו לי יותר ספרים.

(ריב - לכאורה אין קשר מוכרח בין דעתו בעניין ביקורי קברות, לדעתו בעניין לעג לרש.)

- דו"ד

דו"ד,

אכן, אם הקשר מוכרח או לא, הרמב"ם משאיר בדרך כלל לתלמיד (החכם) שיחשוב עליהם ויחבר את כלל דבריו המפוזרים בחיבוריו השונים.

ריב,

מניין לך שהרמב"ם בדבריו לגבי דרך לימוד המורה נבוכים, התכוון שכך ילמדו את שאר כתביו? לכאורה יש מקום סביר להבדיל ביניהם.

- דו"ד

אדרבה, במורה הנבוכים הוא עשה מאמץ לפזר את דבריו, ואילו במשנה תורה המאמץ היה הפוך.

דו"ד

מתחילת המו"נ ועד סופו, שולח הרמב"ם את לומדיו למראה מקומות במשנה תורה, להקדמה למסכת אבות,לשאר הקדמותיו לאגרותיו, וכמובן לתלמוד ולדברי חז"ל.לא רק שהתכוון שילמדו את שאר כתביו, אלא שמבחינתו הדבר הכרחי, ולדעתו למי שאין את ההקדמות ההכרחיות לא יבין את המו"נ לאשורו.