בית פורומים עצור כאן חושבים

שמואל הנביא ושאול

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/8/2005 14:58 לינק ישיר 
שמואל הנביא ושאול

כשהגעתי אל שמואל הנביא היו לי כמה קושיות חזקות נכמרו רחמי על שאול המלך למה מאס בו אלוקים?
למה כעס עליו שמואל הנביא?מה פשעו ומה חטאתו הוא חמל על מעט הצאן ורצה להביא קרבן לה' ובכן מה בכך למה חרה עליו אפו של שמואל בשם ה' וניחם במלכו.ממה נפשך אם לא היה ראוי למלוכה למה משך אותו שמואל למלך?הלא שמואל היה רואה ויודע הכל!



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2005 15:18 לינק ישיר 

לצורך העניין נביא את המעשה תחילה:

שמואל א פרק טו

1. הפקודה:

א וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי יְהוָה. {ס}

ב כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל--אֲשֶׁר-שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. ג עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר. {ס}


2. הביצוע:

ד וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל, אֶת-הָעָם, וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים, מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אֶת-אִישׁ יְהוּדָה. ה וַיָּבֹא שָׁאוּל, עַד-עִיר עֲמָלֵק; וַיָּרֶב, בַּנָּחַל. ו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי, פֶּן-אֹסִפְךָ עִמּוֹ, וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיָּסַר קֵינִי, מִתּוֹךְ עֲמָלֵק. ז וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת-עֲמָלֵק, מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרָיִם. ח וַיִּתְפֹּשׂ אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ-עֲמָלֵק, חָי; וְאֶת-כָּל-הָעָם, הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב.

3. אי-הציות לפקודה:

ט וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם; וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס, אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ. {פ}


4. החקירה:

י וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר. יא נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ--כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר, לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל-יְהוָה, כָּל-הַלָּיְלָה. יב וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל, בַּבֹּקֶר; וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר, בָּא-שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. יג וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה--הֲקִימֹתִי, אֶת-דְּבַר יְהוָה. יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי, וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. טו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם, אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר, לְמַעַן זְבֹחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְאֶת-הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ. {פ}

טז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ, אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה; ויאמרו (וַיֹּאמֶר) לוֹ, דַּבֵּר. {ס}

5. התוכחה ופסק הדין:

יז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה; וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל. יח וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. יט וְלָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. {ס}

כ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה, וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה; וָאָבִיא, אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי. כא וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל. {ס}

כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה: הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כג כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר: יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ, מִמֶּלֶךְ. {ס}

כד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל חָטָאתִי, כִּי-עָבַרְתִּי אֶת-פִּי-יְהוָה וְאֶת-דְּבָרֶיךָ: כִּי יָרֵאתִי אֶת-הָעָם, וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. כה וְעַתָּה, שָׂא נָא אֶת-חַטָּאתִי; וְשׁוּב עִמִּי, וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה. כו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ: כִּי מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה, מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל. {ס}

כז וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף-מְעִילוֹ, וַיִּקָּרַע. {ס}

כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמוּאֵל, קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. {ס}

כט וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם: כִּי לֹא אָדָם הוּא, לְהִנָּחֵם. ל וַיֹּאמֶר חָטָאתִי--עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי-עַמִּי, וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל; וְשׁוּב עִמִּי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. לא וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל, אַחֲרֵי שָׁאוּל; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל, לַיהוָה. {ס}


6. סיום:

לב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ אֵלָיו, אֲגַג מַעֲדַנֹּת; וַיֹּאמֶר אֲגָג, אָכֵן סָר מַר-הַמָּוֶת. {ס}

לג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ; וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה, בַּגִּלְגָּל. {ס}

לד וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. לה וְלֹא-יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת-שָׁאוּל, עַד-יוֹם מוֹתוֹ, כִּי-הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַיהוָה נִחָם, כִּי-הִמְלִיךְ אֶת-שָׁאוּל עַל-יִשְׂרָאֵל. {פ}

__________________

הפקודה היתה ברורה: עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.
שאול והעם החליטו: בואו נקריב את הבקר והצאן לה'.
שמואל מוכיח: הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה: הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר: יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ, מִמֶּלֶךְ.

שוב:
הִנֵּה שְׁמֹעַ - מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב - מֵחֵלֶב אֵילִים.
המלך שאינו מבין את זה - אינו יכול לכהן בתפקידו.
_______________
אצל דוד, שחטאו לכאורה יותר חמור - אין את הבעיה הזו.
הוא לא טוען כשאול: אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה, וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה.
חס ושלום. הוא מכיר בחטאו ואינו מצדיק את מעשהו. הוא יכול לשוב בתשובה ותשובתו תקובל.
אצל שאול, פגום החלק הבסיסי יותר של הציות העיוור.


__________________

ואם שגיתי - עמי תלין משוגתי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2005 16:56 לינק ישיר 



ויש לי שאלות נוספות. למה כעס אלוהים על חוה ואדם\קין\נמרוד\משה\דוד\ועוד?.
למה הביא אלוהים מבול לעולם,בלה שפת האנושות?
למה נשתעבדו ב"י במצרים? למה לא נכנסו לישראל מיד?
להמשיך?



של מי האדמה, האויר והים?
של מי העולם?
של מי הזהב והיהלומים?
למה התן מיילל בכרמים?
איך האביב יודע שהגיע הזמן?
ולאן האניות מפליגות? לאן?

מי אוהב אותך יותר ממני?
מי מצחיק אותך כשאת עצובה?
עד מתי תהיי שלי?
ולמה את שותקת?

למה יש מלחמות וכאב?
למה אלוהים לא מתערב?
למה כשאת כאן זה עושה לי טוב?
למה יש אנשים שחיים ברחוב?
איך האביב יודע שהגיע הזמן?
ולאן האניות מפליגות? לאן?

מי אוהב אותך יותר ממני?
מי מצחיק אותך כשאת עצובה?
עד מתי תהיי שלי?
ולמה את שותקת?

של מי האדמה?
של מי הזהב והיהלומים?
איך האביב יודע?

מי אוהב אותך יותר ממני?
מי מצחיק אותך כשאת עצובה?
עד מתי תהיי שלי?
ולמה את שותקת?



(מילים מיכה שטרית. לחן מרטיט ארקדי דוכין הגדול מכולם.)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2005 17:20 לינק ישיר 

אילו היה שאול חומל רק על הבקר והצאן היה ניתן, אולי, לקבל את טענתו שהוא טעה בתום לב (אם כי גם אז היה מדובר בעבירה על צו ה'). אולם, שאול חמל גם על אגג, והביא אותו עימו; בכך הראה כי כוונתו היתה לתהילת עצמו. השפלת מלכי אויב שנלכדו היתה צעד נפוץ באותם ימים; המלכים המנצחים סברו שקרנם תעלה אם, נניח, יקצצו את בהונות ידיהם ורגליהם של הלכודים ויתנו להם ללקט שאריות תחת שולחנם, או אם יעוורו את עיניהם וכיו"ב.

נאך,
אנא ממך, אם אין לך מה להוסיף לדיון, אל תפריע. בהערת אגב - אני חלוק איתך מכל וכל לגבי הערכת ארקדי דוכין (הידוע גם כ-"הבכיין") בכלל והשיר הזה בפרט.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2005 17:26 לינק ישיר 

גם_וגם:
הבעיה אינה שנאךאמאלנישט מפריע לדיון אלא שסמוך_ורואה עושה זאת...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2005 17:28 לינק ישיר 

אילו היית מקדיש רגע לעיון היית שם לב שתרמתי והרבה.

ואילו היית מקשיב רגע לשיר היית שם לב שטעית והרבה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2005 17:36 לינק ישיר 

נאך,
הנחת המוצא של הדיון היא שניתן להצביע על סיבה. אם אתה חולק עליה אתה יכול לנמק זאת, אבל לגלוג אינו, לטעמי, דיון.

לגבי השיר - שמעתי אותו לא פעם. בהתחשב בעובדה שכבר בשמיעה השניה-שלישית הוא מתחיל להמאס, שמעתי אותו הרבה יותר מדי פעמים. במחילה מכבודך, המלים הן ברמה של שיר שכותב ילד בכיתה י' לחברתו, הלחן סביר אמנם, אבל הביצוע של דוכין מעצבן (כרגיל) בבכינותו. איך לעזאזל הוא יכול להצחיק אותה כשהיא עצובה, עם קול כזה? הוא רק עלול לגרום לה להדרדר לדכאון קליני.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2005 17:45 לינק ישיר 

לפעמים גם אמירה צינית היא נימוק, זה שאינו לרוחך זה סיפור אחר.ביחוד שהדיון כאן לא הוצג ברצינות וכך היתה תגובתי עליו.
אגב, בדיוק כסוג הנימוק שלך על רמת מילות השיר, פסקת שזה ברמה נמוכה וזהו. ועוד אגבון, שיבחתי את הלחן לאו דווקא את השיר.

תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 17/08/2005 17:46:18



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2005 17:57 לינק ישיר 

לפעמים, אולי. זה אינו מקרה כזה.
לגבי השיר - לא נהפוך את האשכול הזה לאשכול הערכת שירה. אם אתה מוצא עומק כלשהו במלים, אתה מוזמן לכתוב לי באישי ולספר על כך. אני יודע ששיבחת את הלחן, אבל לכאן הבאת את המלים...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/8/2005 18:11 לינק ישיר 

אם אצטרך לבאר לך את נימוקיי עלול אדם הסמוך לאשכול זה לראות ולהפגע ,ואתה בודאי לא תרצה בכך. לכן לא אעשה זאת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2005 18:39 לינק ישיר 

קעלעמר

תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 18/08/2005 1:10:53



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2005 01:18 לינק ישיר 

סמוך ורואה

יש לי הסבר ארוך ומפורט על כשלונו של שאול. עקרונית, יש כאן שני חסרונות. אולי שניהם יונקים מאותו מקור.

ההסבר שלי מעוגן בדיוקי המקרא, וכמדומה שאני צועד בזה בעקבות חז"ל.

הדברים ראויים לפירוש ארוך (האם לא הצגתי כזה בפורום עד עתה?). אמנם איני סבור שזה חידוש שלי.

שאול נכשל בשתים:

א. הוא לא היה מנהיג. זה החל עם הכתרתו למלך, כאשר אנשים ראו וצחקו ואמרו: מה יושיענו זה. אותה שעה הגיב שאול בשתיקה. בענווה. אבל זה אינו מתאים למלך!

וזה נגמר בפרשה שאתה מצטט. שאול מודה לבסוף: יראתי מהעם. זו הסיבה שהוא מקריב את הקרבן בלי לחכות לשמואל. כי הוא פוחד שהעם ייטוש אותו. וזו הסיבה שהוא מניח לעם לעשות כרצונו ולקחת שלל. השאר הם, כנראה, תירוצים.

ב. שאול אינו מודה על האמת. לא מייד. לכן הוא מכריז לשמואל שיבוא ויראה איך קיים את דבר ה'. לכן כאשר שמואל מוכיח אותו הוא מתחמק. ורק כאשר מתברר לו שאין סיכוי לתיקון, רק אז הוא נוהג בגדלות אמתית ומבקש משמואל שיכבדהו כי עודנו מלך הוא.

חז"ל השגיחו בדבר והשוו בין שאול לדוד. הרי דוד חטא יותר, אבל הוא נהג תמיד כמלך, וגם הודה על האמת מייד.

אזכיר דוגמא אחת שמראה את ההבדל בין שאול לדוד (למרות שאולי הכיר דוד את הסיפור...). דוד, כמו שאול, היה במקום הדחק והיה עליו לחכות לאות, והוא לא נע ולא זע למרות שהעם רצה לברוח, והעדיף להישאר עם המעט ולשמוע בקול ה'. זו גם היצמדות לדבר ה', אבל גם בטחון עצמי של בעל מידת המלכות, שאינו פוחד שהעם לא ישמע בקולו.

הדוגמא הקלאסית להודאה על האמת - מייד כשבא נתן בעקבות פרשת בת שבע ואמר: אתה האיש, הודה דוד ואמר: חטאתי לה'.

ומידותיו של שאול עדינות היו ממידות דוד, וגם זה בולט לעין. אבל למרות שהיה עדין ממנו, וכן שבחוהו חז"ל, בעל מידות של מלך לא היה. לא במידה הנצרכת. והאדם נבחן בשעת הניסיון.

ואמנם גדלותו ניכרת שיצא למלחמה אבודה מראש. ויש כמובן להאריך בכל מה שכתבתי כאן.

ועל זה אמרו חז"ל שאמר ה' לדוד כי אילו היה המצב הפוך, היה נדחה הוא מפני שאול. ועוד אמרו: דוד בשתים ועלתה לו ושאול באחת ולא עלתה לו. וסבורני שהתכוונו למה שכתבתי כאן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2005 02:55 לינק ישיר 

ב"ה.

אולי אפשר לפשט את ההסבר:

שאול חטא בכך, ששינה ממה שנצטווה על בסיס שיקול הגיוני.

כלומר: שומה עליו לקיים באופן מדויק את שנצטווה, גם אם ההיגיון הבריא מחייב שינוי כזה או אחר.

(מדובר כמובן בדברים שנצטווה כחלק מפעילותו כמלך)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2005 03:04 לינק ישיר 

הסברו של מיימוני עדיף: הוא מסביר למה דווקא למלוכה לא היה שאול ראוי, ולכן זו, ורק זו, נלקחה ממנו. ולא מוצא בו פגם כללי, כפי שמצאת אתה. משהו שמחייב איזה עונש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2005 03:09 לינק ישיר 

ב"ה.

בןאישאחד,

אבקש להפנותך אל הסוגריים שבסוף הודעתי הקודמת. הם כוונו בדיוק כלפי טענתך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2005 03:27 לינק ישיר 

יש לציין, שנקודת הפתיחה של שאול היתה בנטיה ליתרון טוב הלבב, כנאמר עליו בשמואל א ה\ב "..ושמו שאול בחור טוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו - דע עקא שלא נאמר עליו בניגוד לאביו קיש "גבור חיל" - ואין גבור חיל אלא, הכובש את יצרו.. באופן כללי היו לו התכונות הבסיסיות, והפוטנציאל להגיע למנהיגות , אך לא ידע להשכיל ולאזן למידה הממוצעת "טוב הלב" וההגעה עד לקיצוניות שהפכה לחיסרון גדול היתה בעוכריו.ובהכרח: 'עברה גוררת עברה'(*)


באופן כללי התנגדות שמואל למלכות שאול לא היתה אישית, וידועים דבריו 'במשפט המלך' שבהם הוא מתריע בפני מלך, ולאו דווקא מלך רשע.


(*)

http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3108_078b.htm


...) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} יש בכם דכתיב (דברים יא) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' בדקו ולא מצאו

שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב (ירמיהו ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' בדקו ולא מצאו שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים מאי משמע א"ר אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם (במדבר כז) ושאל לו במשפט האורים לפני ה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן

קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (צפניה ב) בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו באשר משפטו שם פעלו אמר דוד שאול נפקו להו"

דוד לא חיכה שלוש שנים עד שחקר את סיבות הרעב שפקד את ארצו. תחילה תלה את סיבת האסון בשחיתות התושבים. האם בא הרעב להעניש על עבודה זרה? בדקו ולא מצאו פולחן זר בישראל. אולי בשל הזימה? לא מצאו בכל הארץ אשה פרוצה אחת. ואז חשבו שמא יש בישראל - מה שאינו פחות חמור, גם אם הוא פחות גלוי מעבודה זרה וניאוף - אנשים שמבטיחים ולא מקיימים. דרשות נאות בלי מעשים, ועדות קבלה שאינן מקבלות פני איש. לא נמצאו ועדות קבלה כאלה בישראל. ואז דוד חשב: האסון לא בא בשל רפיונם של בני האדם. יש כנראה חטא פוליטי, עוול שאינו תלוי באנשים פרטיים. המלך שואל את ה' ומקבל תשובה כפולה. הפסוק בסתום על חטא שאול מגנה שני מעשה עוול שטרם באו על תיקונם: האחד ביחס לגבעונים שהושמדו על ידי שאול, והשני ביחס לשאול עצמו שלא זכה לקבורה מלכותית. לא קברו את עצמותיו כיאה למלך.

אבל החטא של שאול שלא נשאר ממנו זכר במקרא, ידוע לתלמוד. מדובר בחטא עקיף: כשהרג שאול את כוהני נוב, הוא השאיר את הגבעונים שהיו משרתיהם ללא אמצעי מחיה. על פי המדרש, חטא ההשמדה מתחיל לפני הרציחות, הדיכוי והעקירה הכלכלית הם התחלתן. (חוקי נירנברג כבר מכילים את זרעי הפורענות של מחנות ההשמדה ושל "הפיתרון הסופי")

עד כאן דברי הגמרא הרלוונטיים לנושא.




תוקן על ידי - riv - 19/08/2005 4:12:38



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שמואל הנביא ושאול
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.

bholext