שמואל הנביא ושאול

ירמיהו,

ועדיין אין אלו מסבירים. החטא הוא עדיין חטא כללי, ולא משהו מסוים למלכים. במקרה זה נפגש והתבטא רק בזה. ובנוסף, אני מחבב יותר את הגישה המפרשת עונשים כהכרה בחוסר התאמת החוטא לייעודו, ולא כעונש במובן המקובל, וכאן, בהסברו של מיימוני, יש את זה יותר מבהסבר שלך.

אבל זה טעם אישי, עם תיאולוגיה שלא מדעת, ובהחלט אין בזה כדי לפסול את הפירוש שלך. אולי מה שרגיל הייתי לשמוע את ההסבר שלך בביאור חטאם של: קין, ישמעאל, עשיו, קורח, ירבעם, מנשה וכו' וכו' - הוא שהביאני לאהוד פחות את ההדבקה הזו גם כאן.

אריכות בעניין חומרת חטאו של שאול, אי התאמתו למלוכה, והשוואת העניין לחטא דוד, ניתן למצוא בספר העקרים ד כו:

http://www.daat.co.il/daat/mahshevt/ikarim/d10-2.htm#1

העתקתי את החלקים העיקריים:

[עונש שאול בעניין עמלק]
ואולם למה נענש שאול שתוסר המלכות ממנו מפני חטאו, ולא נענש עונש אחר, כמו שנענש דוד על עניין בת שבע ולא הוסרה המלכות ממנו?

הטעם בזה לפי דעתי הוא:
שדוד לא חטא במצווה פרטית שנצטווה בה אחר שהיה מלך,
או במצווה פרטית שנצטווה בה בתורה מצד שהוא מלך, אלא במצווה כוללת אותו עם כל האנשים. כי איסור אשת איש או רציחה כוללת כל האנשים, ולכן ראוי שיהיה עונשו שווה לעונש כלל האנשים.

אבל שאול חטא במצווה פרטית אליו מפי שמואל, אחר שהיה מלך, או מצד שהיה מלך.
שאמר לו שמואל: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך (שמואל א' י'),
ואמר גם כן: לך והכיתה את עמלק וגו' ולא תחמול עליו וגו' (שם ט"ו),

ובעבור זה נענש בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו.

...

זהו דעתי בדבר הזה.


[הסבר נוסף לעניין העונש]
ויש מי שכתב בזה טעם אחר. והוא ששאול חטא באומנות המלכי, וראוי שיאבד המלכות ההוא. אבל דוד לא חטא באומנות המלכי, ולכן ניתן למחילה.

והרי זה דומה לשני סופרים, שאחד חטא שעשה שטר מזויף, ואחד חטא שבא על הערווה. שכאשר נתן המלך לכל אחד עונשו כפי חטאו, והעניש למי שבא על הערווה להלקותו, שאחר שלקה אין ראוי שיפסיד אומנתו, והרי זה נשאר באמונת אומנתו, כמו שהיה קודם זה.
אבל הסופר שעשה שטר מזויף, אף לאחר שקיבל עונשו על מה שחטא הנה ראוי להעבירו מאומנתו, ולא יינתן לו אומנה כלל באומנתו.
וכן שאול, לפי שחטא באומנות המלכי, שחמל על אגג ולא עשה נקמה בעמלק כראוי, ראוי להעבירו ממנו.

וזה הטעם אינו מספיק אם לא יאמר בו יותר מזה, לפי שקודם מלחמת עמלק נאמר לו: ועתה ממלכתך לא תקום, על שהעלה העולה בגלגל קודם שבא שמואל.

ואפשר לתקן זה הדעת ולהשיבו אל הדעת הראשון על זה הדרך, כשנבאר המידות הראויות להיות במלך עד שיוכלל באחד מהם החטא הקודם.


[תכונות נדרשות ממלך]
ולפי הנראה שהמידות ההכרחיות למלך מצד המלכות הם שישה: וזה שהכוונה בהקמת המלך הוא להלחם באויבים ולשפוט את העם משפט צדק. אמרו ישראל כששאלו מלך: ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו (שם ח'). ועל כן ראוי שימצאו בו המידות ההכרחיות לזה.
אולם מידות השופטים כבר נתבארו שהם ארבע:
אנשי חיל,
יראי אלוהים,
אנשי אמת ,
שונאי בצע.
וכשנערב עם אלו התארים שהם הכרחיים מצד המלחמה, נמצאם בין כולם שישה.

האחד צריך שיהיה המלך אכזרי לזרים ורחמן לעמו, ומוסר נפשו להצילם, כמו שמדרך הרועה לסכן נפשו להסיר המזיקים ולהלחם עם הארי והדוב לשמור הצאן ולרחם עליהם: בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל.

והשני שייטיב למטיבים אליו ולעבדיו ולאנשי מלחמתו, שאם לא יעשה כן, מי ימסור נפשו בעבור כבודו, מי יקנא בעדו אם יבגדו בו.

והשלישי שיהיה שונא בצע ולא יהיה חמדן, שהרועה שהושם לשמור הצאן אין ראוי לו לגזול עורם מעליהם ובשרם מעל עצמותם, שאז ישוב העניין בהפך, שיהיו הצאן לפרנס הרועה ולא הרועה לשמור הצאן. ולזה אמר הכתוב: וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד (דברים י"ז). שאם ישתדל לקבץ כסף וזהב, אפילו מן האויבים, כשלא ימצא בהם ייקח מעמו.

והרביעי שיהיה איש חיל אמיץ כוח לבו בגיבורים, לשבר מלתעות עוול, ולא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול ולא יירא לעשות משפט.

והחמישי שיהיה מדבר אמת ולא ימצא עוולה בשפתיו וישפוט משפט צדק, שמי שהוא מכחש או דובר שקרים, הנה הוא אם מפני היראה או מפני שאינו יכול להשיג רצונו בזולת זה, והשופט אין לו לירא משום אדם. אמר הכתוב: לא תגורו מפני איש (שם א'). וכל שכן המלך שאין מי שיעכב על ידו מעשות רצונו. ועל כן אין ראוי לו שישקר, ועוד כי לא יבטח האדם בדברי המלך אם תדברנה שפתיו עוולה ולשונו תהגה רמיה.

והשישי שיהיה ירא שמים וחרד על דבריו ויהיה נכנע לעובדי השי"ת וישמור מצוותיו שנצטווה עליהן מצד שהוא מלך או אחר שהוא מלך. ואף בשאר המצוות ראוי לו שלא יתגאה על אחיו לחשוב שהוא בן חורין מן המצוות יותר מהם.
אמר הכתוב: לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל (שם י"ז),
וזה כמאמר החכם: המלך והדת אחים נאמנים.
ואם יראו העם את המלך מזלזל בתורה ובמלמדיה, יבואו כל העם להקל בה, ותפול התורה בכללה.


[תכונות שאול ודוד בהתאם לנדרש ממלך]
וכשנחפש מידות שאול נמצא אותו חסר בכולן.

אולם בראשונה שחמל על אגג עד שאמרו רבותינו ז"ל: (יומא כב,ב).

וירב בנחל, אמר רבי מני: על עסקי נחל.
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (שמואל א' טו) לך והכית את עמלק,
אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה,
כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה!
ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה?
ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו?
יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז) אל תהי צדיק הרבה.

והיה אכזרי על עמו, כי את נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב.
ודוד בהפך, שהיה מכה את מואב ומעבירם במגרה ובחריצי הברזל.
וכשראה המלאך המשחית אמר: אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו? תהי נא ידך בי ובבית אבי (שמואל ב' כ"ד).

בשנית שלא הטיב לדוד שסיכן נפשו בהריגת גלית.
ודוד בהפך שציווה בשעת מותו ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד. (מלכים א' ב').

בשלישית אמר הכתוב על שאול: ותעט אל השלל (שמואל א' ט"ו).
ודוד בהפך שהיה נדיב לב ומחלק השלל ואומר: הנה לכם ברכה משלל אויבי ה' (שם ל').

ברביעית אמר שאול: כי יראתי את העם ואשמע בקולם (שם ט"ו).
ודוד לא היה ירא מעשות משפט, אמר הכתוב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב' ח').

בחמישית שהיה שאול משקר לשמואל ומכסה פשעו.
ודוד הודה מיד ואמר חטאתי בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע (תהילים נ"א).

בשישית שלא היה נשמע לשמואל ועבר על דבריו במצוות הפרטיות שנצטווה.
ודוד היה נשמע לנתן הנביא ולגד החוזה ולשמואל בכל מה שנצטווה מפיהם.

ולפי הדברים הללו הוא מבואר שמצד זאת המידה היה אפשר שישוב זה הטעם השני אל הטעם הראשון.

גם כשיחופשו הכתובים נמצא דוד שלם בכל המידות הללו ושאול חסר בכולן, בעבור זה הייתה נסיבה מאת השם יתברך שלא יישאר המלכות לשאול, ושלא יישאר ממנו זרע הגון למלוכה.

וגם אבנר שר צבאו מת, כדי שיתקיים המלכות קיום יפה ביד דוד וזרעו, כדי שיהיה משל ודוגמא למלכים הבאים אחריו, כדי שלא יתגאו על השם יתברך למרות עיני כבודו, שהמלכות שלו היא.

ולזה אין ראוי למלך בשר ודם לזלזל בעובדי השם יתברך ושומרי תורתו שהוא לבדו מלך הכבוד. כמו שביארתי בפי"ד ממאמר שני.
ואמר הכתוב: והוא מהעדה מלכין ומהקים מלכין (דניאל ב').



- דו"ד