|
|
| נשלח ב-23/8/2005 18:36 |
|
| |
המודעה השניה מעולה. לגמרי.
הצירוף של המשפט הכל כך חמוד (והגרפיקה שלו מוסיפה המון תחושה לניגודיות) בשילוב הנעל בידיו של ה"אבא", נותן לי בדיוק את התחושה שהקופירייטר התכוון שאחוש.
וזו צריכה להיות המטרה בכל מודעה. לשים לב לפרטים הקטנים כדי שהצופה הקטן בבית (אני, למשל) ירגיש את התחושה המדוייקת.
אני רק חייבת להעיר שהנעל לא מספיק בולטת. זה רק אני או שגם לקח שניונת להבחין בה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 19:08 |
|
| |
את צריכה לראות את המודעה בצורה שלמה, בגודל רגיל, כדי לומר את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 19:42 |
|
| |
אתה צודק. פרסתי עכשיו את התמונה על כל העמוד.
הטעות שלי נבעה מכך שלא ראיתי את התמונה כולה, אלא הייתי צריכה לגלגל קצת וראיתי אותה חצי-חצי.
אז זהו. אין לי הערות :)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 19:56 |
|
| |
אתם צריכים להבין דבר אחד,
שעם כל הבעייתיות לפרסם מודעות מהסוג הזה בציבור שלנו,
ועם כל הזהירות בסלוגן ובטקסט. להצליח להעביר בכל זאת את המסר, ושיהיה ברור ומובן, זו אסטרטגיה שלמה.
ולדעתי ברק הצליח לעשות את זה יפה מאד!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 19:57 |
|
| |
אני לא חושב שזה למגזר שלנו. ברק?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 20:19 |
|
| |
הוא אמר איפשהוא שזה מתוך פרוייקט למגזר שונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 23:23 |
|
| |
ריקשה צודקת. הקמפיין עצמו יועד במקור לשיא ה"ברנז'ה" החילונית, כך שמעבר לאתגר הרגיל בבניית קמפיין,אני בתור אדם דתי המייצג תפיסת חיים מסוימת לא יכולתי לרוץ אל ה"פרובוקציה" המתבקשת בנושא זה, אלא הייתי חייב לשמור על עידון ודיוק בידיעה שהקמפיין שאצור יעבור דרך עינים שיבחנו אותו בזכוכית מגדלת..
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2005 23:50 |
|
| |
תסלחו לי שאני מתערב, אבל אני באמת לא מבין מה אתה רוצה. העיצוב נפלא, התחושה הקשה ברורה, אבל מה הלאה? מה אני אמור לעשות עם זה? להפסיק להכות את הבת שלי בגלל זה? לתרום כסף למישהו? לאמץ ילדים מוכים? להזמין משטרה לשכן? לדפוק לו כדור בראש?
ובעגה קצת יותר מקצועית, מהי מטרת הפרסום?
כי כמו שזה נראה, מעבר לתחושה אפילה ולא נעימה של ילדה מפוחדת, לא חדרה לתודעתי אף תובנה נוספת. בוודאי שזה לא יניע אותי לפעולה כלשהי (או אולי לא ימנע ממני לעשות פעולה כלשהי).
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 00:21 |
|
| |
לעצור לרגע..ולחשוב..
האם לדוגמא הפרסום המסיבי נגד הגלובליזציה ושיעבוד מדינות העולם השלישי מבקש ממך לתרום משהו? לקנות משהו?נוגע אליך בתור אדם פרטי?
זה קשה כשלא מנסים למכור לך משהו,נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 00:48 |
|
| |
תקשיב רגע,
אולי לא הבנו נכון את הרקע של העבודה. מקובל לומר שפרסום הוא שונה מאמנות. אמנות אמורה לקחת נושא מסוים ולעורר בו תהיות, לגרות למחשבה, לשאול שאלות. פרסום הוא ההיפך הגמור. פרסום הוא כלי מניפוליטיבי כדי להשפיע עליך לשנות את עמדותיך. או לגרום לך לעשות משהו.
העבודה שהכנת אולי גורמת לי רגע לעצור, לחשוב, להרגיש. ולכן, מבחינה אומנותית, היא עבודה מקסימה (בפוזה של מבקר אמנות ממשוקף), אבל היא לא מודעת פרסום. היא לא משנה אצלי עמדה כלשהי, היא לא גורמת לי לעשות משהו עם זה. היא תיעלם כלעומת שבאה.
והדוגמא שהבאת על המאבק של מתנגדי הגלובלויזציה, ממש לא קשורה לכאן. הם עורכים קמפיינים אדירים או במטרה ברורה של תרומות למדינות העולם השלישי, או בשביל ליצור מודעות ציבורית לנושא - מה שאמור להשפיע על דרג מקבלי ההחלטות. תאמין לי שהם לא עוסקים באמנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 01:10 |
|
| |
אינתלג'נט,
זה כמו המודעות של צו פיוס.
להכניס לך משהו למודעות, לעורר לך נקודה למחשבה, להזעיק את הערנות שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 02:30 |
|
| |
קודם כל הייתי מציע שתחקור טיפה יותר לעומק את נושא המאבק בגלובליזציה על כל גווניו.מעבר למאבק בחובות של מדינות העולם השלישי,מאבק אשר מופנה אל עבר השולטים בממון, ישנו מאבק כנגד החברות הגדולות המנצלות את העולם השלישי,מאבק כנגד ארגונים המשווקים חומרים ממכרים לאוכלוסיה החדשה, מאבק כנגד הרצון לבטל תרבויות שלמות כנגד ה"אחדות" הכללית וכו'..חלקים גדולים ממאבק זה מופנים בצורה אומנותית אל עבר היחיד על מנת לעורר בו מחשבה,וליצור מודעות לגבי הדברים הנמצאים מעבר לגדר ביתו..
בנושא זה הייתי מציע לך לבדוק את הפירסומות ה"אומנותיות" אשר נעשות ברחבי העולם ואפילו בארצנו הקטנטונת כנגד הרעיון שמאחורי הכפר הגלובלי כרעיון בעלמא.תאמין לי שזה הפך כבר מזמן לאומנות..
לגבי הנקודה אם פירסום הוא אומנות או לא,והאם פירסום לא יכול למכור תחושה או מחשבה ללא מוצר "בדומה לאומנות"(סליחה מעומק ליבי לכל אותם אלו שיש להם ידע באומנות ומבינים למה שמתי את המילים ב "")רק אומר שברמות הגבוהות הקו לפעמים מטשטש כשאתה מתבונן "באומנות" וב"פירסום" בצורה ה"אידאית"שלהם..
ונקודה חשובה נוספת:איך פירסום יכול להיות חזק ומניפולטיבי בלי לעורר תהיות או מחשבות "בדומה לאומנות"?האם פירסום רגיל משנה את עמדותיך ונשאר בליבך לנצח בניגוד לפירסום שכזה? :)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 09:32 |
|
| |
אין ספק, ולו לרגע קט, כי המודעה השניה יעילה הרבה יותר.
אני לא רוצה להיכנס לפילוסופיות של האם מדובר באומנות או בפרסום, והאם פרסום הינו אומנות בפני עצמה.
אני כן רוצה להמליץ גם לברק וגם לאינתי, קחו את הויכוח המעניין הזה אל עבר אשכול חדש שתיפתחו בנושא חשוב זה, אל תקלקלו את מטרת האשכול הנוכחי.
ברק, אני אהבתי. מאד.
תרצה גרנות ראתה את זה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 11:07 |
|
| |
בונפיס,קודם כל תודה :).אני מסכים איתך שזה אינו המקום האידיאלי לדיון הזה, אבל עצם הדיון בנושא זה חשוב מאוד לכל אותם אלה המוצאים עצמם נמשכים לעולם הפתלתל של הפירסום..
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 23:47 |
|
| |
ברק, אתה נופל בפח הסמנטיקה. "לעצור ולחשוב" זה ביטוי מאד יפה, אבל חלקלק כמו השמן של המתנחלים. כאשר אומרים שהמטרה היא "לעצור ולחשוב", מתכוונים בעצם שהחשיבה תוביל את החושב לכיוון מאד מסוים. "לעצור ולחשוב" זה ביטוי דיפלומטי לציווי החד משמעי "תחשוב ככה!", או "תעשה ככה!".
הקמפיינים הגדולים נגד הגלובליזציה נועדו בשביל לשנות את החשיבה הקולקטיבית של דעת הקהל העולמית. לשנות וליצור אצלם עמדה כנגד התנהלות החברות המסחריות והממשלות. אף אחד לא עושה משהו בשביל שאנשים אחרים "יעצרו ויחשבו". כלום לא יצא מזה.
גם מסע ההופעות האחרון של כל זמרי העולם (LIVE8) נועד בעצם ליצור אמירה ציבורית שתשמע היטב בחלונות הגבוהים של הבית הלבן. תעצרו, תחשבו, ומיד אחר כך תעשו משהו למען הרעבים באפריקה.
במודעה שהצגת לנו חסר השלב הבא. לא הובלת אותי לאיזה כיוון לחשוב. אין לי מושג מה לעשות עם זה. זה חסר תועלת ועוד יותר מזה - זה מביך ומעצבן את מי שנחשף למודעה. הוא רוצה לעצור ולחשוב, אבל הוא לא יודע על מה.
תעצור, תחשוב, ותראה שאני צודק...
|
|
|
|
|