החלום ופתרונו

החלומות המופיעים בתנ"ך, מופיעים עם פתרונם מלבד חלום סולם יעקב, (בראשית פרק כח פסוק יב).

חלומות אלו היו מעין חזיונות נבואה בסמלים, ראו מו"נ ח"ב פמ"א - מה, ורמב"ם יסודי התורה פ"ז ה"ב.

האם זו גם דעת חז"ל על חלומו ה"רגיל" של האדם ה"פשוט"?

בגמרא אנו מוצאים מספר דפים (ברכות דפים נה-נז) מוקדשים לחלומות, ובהם ימצא כל מעיין גישה לטעמו, ישנן שם מבחר גישות ומבחר פרשנויות:

פושרת חיובית ולשלילי.

הוא גם ימצא בה פתרונות לחלומות, שחלקן מבוסס על סמלים בחלום וקישורם ללשונות פסוקים, למשל: "הרואה שעורים בחלום - סרו עונותיו, שנאמר (ישעיהו ו') וסר עונך וחטאתך תכפר. (ברכות דף נז עמוד א), אך משום מה "הרואה חטים בחלום", אינו רואה "חטא", אלא רואה שלום, "שנאמר: (תהלים קמ"ז) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך", חלומות אחרים מעוררים קשיים בפתרונם בשיטה זו, מפני שניתן לפותרם בשני פסוקים, האחד לטובה והאחד לרעה, וכפי שהם בסדרת מאמרי פתרונות החלומות של רבי יהושע בן לוי לבי החולם שהוא ראה בחלום נהר, צפור, קדרה, ענבים ועוד, שישכים ויאמרפסוק "טוב,
קודם שיקדמנו פסוק אחר "רע"

הוא גם ימצא שם פתרונות המבוססים על משחקי מילים:

"אמר רבי זירא: קרא,(דלעת) קורא, (תמר), קירא,(שעוה) קניא (קנה), כולהו מעלו לחלמא". (ברכות דף נו עמוד ב).

או פתרון לפי שינויי הגיה:

"הרואה חתול בחלום, באתרא דקרו ליה שונרא - נעשית לו שירה נאה, שינרא - נעשה לו שינוי רע. (שם).

אך אין שם פתרון לרואה חתול במקום שקורים לו חתול".

האם פתרון של יוולד לו ילד ויראה חיתולים נראה לכם?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נו עמוד ב

"הרואה פיל בחלום - פלאות נעשו לו, פילים - פלאי פלאות נעשו לו".

מהו פתרון החלום לרואה פלפלים?


כשעיינתי בפתרונות שבתלמוד, שאלתי את עצמי, מה ערך יש לפתרונות אלה? והאם הם פתרונות "יהודיים" לחלומות, או שהם הושפעו מפותרי החלומות בסביבתם, למשל, הפתרונות לפי שמות הסמלים בארמית, ואין בינם לפתרון החלומות לפי פסוקים דבר.

ראו שאול ליברמן, יוונים וייינות בארץ ישראל, ירושלים תשד"ם עמודים 202-209.

על אף התרונות הרבים, המופיעים שם בגמרא אנו מוצאים אמוראים שלא התייחסו ב"רצינות" לחלומות, ולפחות לחלקם:

"שמואל כי הוה חזי חלמא בישא, (כשהיה רואה חלום רע) אמר: וחלומות השוא ידברו. כי הוה חזי חלמא טבא, (כשהיה רואה חלום טוב) אמר: וכי החלומות השוא ידברו? והכתיב בחלום אדבר בו". (ברכות דף נה עמוד ב).

כיצד יש להבין מאמר זה? האם נוכל להסבירו ששמואל לא התייחס לכל החלומות "ברצינות", ולכן אמר שחלום רע הוא חלום שוא. ואילו חלום טוב, שיהיה, אם לא יועיל, לא יזיק?


כיצד ניתן להתייחס ברצינות לפתרונות, שאין בהם כללים, וכל פותר כרצונו?

"אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו - רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה".

בס' הברית סי' י"ג , פירש "הולכין אחר הפה", שהחלומות נוצרים ונעשים ע"י מאכלים שאכל, או כפי מה שדיבר ביום, איני בטוח בכוונתו, ואיני יודע אם כוונתו היא שמאכלי היום גורמים לשינויים פיסיולוגיים הגורמים לחלומות השונים.

בגמרא גם מסופר על פותר חלומות ש היה פותר לפי התשלום:

תשלם תקבל פתרון טוב, לא תשלם תקבל פתרון רע.

כמובן, שכולם שלמו, מפני שרצו פתרון טוב.

"בר הדיא מפשר חלמי הוה, מאן דיהיב ליה אגרא - מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא - מפשר ליה לגריעותא". (ברכות דף נו עמוד א).

לדברי קאהוט (הערוך השלם בערכו) פירוש שמו: "איש המדבר רעות רוח ודברי תהפות".

ואם תשאלו מה יעשו לכם פתרונותיו של אדם שפתרונותיו לפי הכסף שנותנים לו, בין אם הם רעים בין אם הם טובים?

האם הוא היה באבא?

לפי השו"ת מן השמים (סימן כב) פתרונותיו עשו הרבה מאוד:

"ועוד נסתפקנו על מעשה דבר הדיא דאמרי דמאן דיהב ליה אגרא פתר ליה טבא ומאן דלא יהב ליה אגרא פתר ליה בישא, ואמרינן נמי דאשכח רבא ספרא דנפל מידיה והיה כתיב ביה כל החלומות הולכין אחר הפה, ועל זה אנן תמהים ושואלים אם אפשר שישתנו גזירות הבורא בעבור פתרון הפותר, ואם הדבר כפשוטו שיהא החלומות הולכין אחר הפה בין טוב ובין רע או אם אין הדבר כפשוטו דגזירות הבורא אינן משתנות, דבר הדיא לא היה כי אם מפשר +בכת"י פאריז: כי אם מבשר+ ואם כן הוא על מה כתוב בספרו כל החלומות הולכין אחר הפה.

והשיבו: גזירה היא, דוק ותשכח, ושניתי לשאול ולא ענו לי רק כבראשונה, ונצטערתי על זה והוספתי לשאול כבראשונה.

ועוד שאלתי: אם כן למה צריך לומר חלומו למאן דרחים ליה.

והשיבו: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן וצריך לפתור טוב ההוא דרחים ליה משום מלאך העומד לימינו שנוטל הדבר מפיו של פותר וחוטף אותו ואומר אמן כן יהיה, ואם הוא דסאני ליה פותח פיו לרעה ההוא שעומד לשמאלו חוטף הדבר ואומר אמן ועל סיבה נעשה מה שנעשה הן לטוב הן לרעה.

ואחר שעה השיבו בפעם שלישית: אל תהרהר אחר דברינו זה כי באמת הודענוך והסוד עמוק".


גם הרשב"א (שו"ת חלק א סימן תח, המיוחסות לרמב"ן סימן רפו) התייחס לפתרון חלומותיו של בר הדיא:

"אמרת עוד שאעמידך על נכון בכונת אביי ורבא בשאלתות בר הדיא. וכי גזרת הכל תשתנה בעבור פתרון בר הדיא?

תשובה זו שאלה פלוסופית, שתולין הכל בטבע הנוהג, אך לפי הנראה מן הכתוב והסכמת חכמי התורה אינו כן,. אלא יש בכל או סגולות או דברים נעלמים לא נתבארה לנו עתה סבותם. והיא שאמרו ברית כרותה לשפתים ואמרו הוה כשגגה היוצאה מלפני השליט ונח נפשיה דיהודה וכאלה רבים וזו היא המניעה בקללה והחפץ בברכות. ואמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. ואם נמשך בזה אחר הטבע מה תזי' הקללה ומה תועיל הברכה. יקללו המה והשם יברך. ואמרו אל יפתח אדם פיו לשטן והביאו ראיה מן הכתוב דכתב (ישעיה א) כמעט כסדום וגו' וכתב שמעו קציני סדום. וגם חכמי הפילוסופי' אינן יכולין ליתן טעם לסגולות הנגלות לעין כל בעשבים ובאבנים. כאבן השואבת הברזל והברזל ישוטט על פני המים ולא ינוח עד שיהו פניו אל פני הסדן. היש מגיד טעם בזה בכל חכמיהם ואמרו פתרון החלומות כאחד מהם".

האם העתיד ישתנה בגלל פתרון החלום של אותו "נוכל"?


גישה "מודרנית" לחלום היא גישתו של רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן:

"אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו".

גם רבות מהתיאוריות ה"מודרניות" הן באותו כיוון, אם כי כפי שנראה מהסיפורים שיובאו להלן, ייתכן שרבי שמואל בר נחמני לא התייחס, להרהורי הלב ה"תת מודעים", מזמן עבר רחוק.

בגמרא שם מובא סיפור הממחיש תיאוריה זו:

"אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנניא: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא. אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי! אמר ליה: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא. הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא"

אך לא כל החלומות הן מהרהורי לבו:

למשל, כאשר אדם חולם שהוא בא על נערה מאורסה, הוא "אות" משמים, שיצפה לתורה.

שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורשה.


כאשר הוא חולם שהוא בא על אחותו –יצפה לחכמה.

שנאמר אמור לחכמה אחותי את.


כאשר הוא חולם שהוא בא על אשת איש.

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.


ולא צריך ראיה מפסוק.


הגמרא מתנה חלומות אלו: "דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא". (ברכות דף נז עמוד א) -לא חשב עליה בערב, (לפני שהוא הלך לישון).

אם חשב עליהן ביום עדיין יצפה.

האם האשת איש היא אשתו, והנערה המאורסה היא ארוסתו?


אדם שאינו זוכר את חלומו, איך יספרו לפותר החלומות?

בגמרא העוסקת בחלומות, מובא הפתרון הבא:

''האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי: רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה". (ברכות דף נה עמוד ב).

אף דברי הגמרא שהובאו להלכה בשו"ע אורח חיים סימן קל, הם בלשון ודאי: "מאן דחזא", רק מי שראה חלום ואינו זוכר מה חלם, חייב לומר תפילה זו, אך היא הפכה לנוסח תפילה קבוע, בעת ברכת הכהנים בשלושת הרגלים.

למה?

הסברו של המשנה ברורה ס"ק א:

"ובמדינותינו נוהגין כל הקהל לאמר תפלה זו בשעת הדוכן אפילו אותם שלא חלמו, והטעם דכיון דאין אנו נושאין כפים כי אם ברגלים א"א שלא חלם לו פעם אחת בין רגל לרגל".

ייתכן שהסברו מיותר, אם נאמין לאומרים, שאנשים חולמים בכל לילה, אך זוכרים רק סוג חלומם מסוים.
לא רק שנשתנו הטבעים, ולכן א"א להשתמש ברפואות התלמוד, גם פתרון החלומות השתנה, ולכן נפסק בשו"ע הרב (סימן רפח סעיף ז):

"וי"א שכל חלומת שביארו פתרונם בגמרא שהם רעים מותר להתענות עליהם בשבת, *אבל י"א שנשתנו פתרוני החלומות מזמן הגמרא לזמננו כמו שנשתנו הרפואות".

וראו באריכות בשאלת תענית חלום בשבת בשו"ת יחווה דעת חלק ד סימן כד, המציין להראבי"ה (תענית, סימן תת"ס, עמוד תרכ"א), שכתב בשם רבינו קלונימוס, שבזמן הזה אסור להתענות תענית חלום בשבת, לפי שאין אנו בקיאים לדעת פתרון החלומות איזה טוב ואיזה רע, כאשר היו יודעים הראשונים, וכן כתב הטור (או"ח סימן תקס"ח) בשם רב עמרם ורבינו קלונימוס, ושכן הסכים ראבי"ה.

האם זה אומר שרק בגלל שנשתנו פותרי החלומות, מי שחולם שהוא בא על אווז לא יהיה ראש ישיבה?

האם גם האווז השתנה?

הרב יהוסף שטרן כתב בספרו "תהלוכת האגדות", פרק ו בד"ה ומה שהזכיר:

"אף /שהחלומות/ רובם באו מהאדים וכח המדמה , ומכש"כ במה שהורגלו מהמון העם והנשים לבוא לשאול גם על החלומות, כמו בשאלות איסור והיתר, שמוטל על המורה שלא להרגילם לבא בכאלה ולהשקיטם שלא להשית לב לדברי חלומות".

ואף שהזהיר על החלומות, הוא ממשיך וכותב:

"ומ"מ אין להכחיש שישנו ג"כ הבאים ע"י כחות נעלמות לנפש... וידוע מהרבה חזיונות צודקות אשר העידו עליהם לא לבד חכמים תלמודיים כבעל נשצת חיים וזולתו על ענינים נסתרים אשר נתגלו, כי בכמה עניניםאשר גם המתחכמים ביותרלא יוכלו להכחישם ולא עמדה להם התחכמותם לקרבם אל הטבע גם ממציאות רחוקה, וכנודע גם ממאור עיניים ומאספים אשר לא ארצה להאריך בזה, ואשר לא כהו עיניו להביט באור האמת יראה, כמה מסתרי הטבע, שאי אפשר להכחישם מצד ראיית אנשים הבלתי נוחים להאמין לכל דבר, וכל ישר הולך ירגיש הרבה ממסתרי הנפש...".

גם לאכול את העוגה וגם להשאירה שלמה.

אף שמאז ומעולם היו האנשים מוקסמים מהחלומות, לא הצליח המדע להתקדם הרבה בתחום זה, כל שמוסכם על החוקרים הוא, שהחלום הוא תוצאה פסיכולוגית או פיסיולוגית, או תופעה המורכבת משניהם, הם יכולים לגלות רק את העבר ואת ההווה, אך לא את העתיד.

כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא:

<"ובכן, כיוון שכל החלומות הולכים אחר הפה, עורכי הגמרא חיפשו את הפיתרון הטוב ביותר האפשרי, ופתרו אותו מראש">

או מכיוון שעורכי הגמרא ידעו שאנשים מאמינים, שהחלומות הולכין אחר הפה, הם הוליכו את הפה לכיוון הנכון.

חברי פורום נכבדים

בשורות הבאות נכתוב דבר, אשר בעזרתו ניתן לבאר הרבה דברים מוקשים בתלמוד.

אמונה:
יש בעולם כוח אשר נקרא "אמונה" , כלומר אדם אשר מאמין במשהו בכל הרצינות, והוא איננו מסוגל לצייר לעצמו שיתכן להפך, הרי מחמת אמונתו אותו דבר יתרחש.
אלא שכמו כל הכוחות העל טבעיים, גם כוח זה איננו מוחלט, גם לאחר שהאדם מאוד האמין בו, יתכן שכך יקרה ויתכן להפך.

הדבר שכתבנו כתוב במפורש בתלמוד במסכת פסחים קי:
"כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה"
תרגום: כלל הדבר, מי שמקפיד וחושש הם [המזיקים] מקפידים עמו, ומי שלא מקפיד וחושש הם אינם מקפידים עמו.

המימרה הנ"ל אמנם נראית כמבארת את ענין הזוגות, בזמן התלמוד הקפידו שלא לעשות שום דבר בזוג, ומי שעשה כך ניזוק, ועל דבר זה המימרה מוסבת, אבל אם נתבונן היטב נווכח, שבעצם יש כאן ביאור לכל דברי הכישופים והכוחות העל טבעיים המופיעים בתלמוד, כל אותם כוחות תלויים בכוח אמונתו של האדם, אם הוא מאמין בהם אמונה חזקה הם פועלים בו, בין לרעה [מזיקים, זוגות, פתרון חלומות], ובין לטובה [קמיעות וסגולות], ואם הוא לא מאמין בהם אין בכוחם לפעול בו.

נרחיב קצת, כאשר בתלמוד מסופר על כל מיני מעשים לא הגיוניים [קמיעות סגולות] אשר האדם העושה אותם משיג בעזרתם תועלת מסוימת, מיד יבוא השואל וישאל, כיצד התועלת קשורה במה שעשה?
והתשובה: היא קשורה בגלל אמונתו של האדם העושה, מכיוון שהוא האמין בכל מאודו בסגולה שהוא עושה, מכיוון שהוא לא היה מסוגל להעלות בדעתו שהסגולה לא תועיל, אמונתו היא מוחלטת, הרי שיש בעולם כוח הנקרא "אמונה", ואותו כוח פעל את פעולתו.

ביטוי נוסף שנזכר שם בתלמוד "במערבא לא קפדי אזוגי" כלומר, בגלל שהם לא האמינו בזוגות, כי אז הם לא פעלו את נזקם.

גם כיום כלל ידוע אצל מקבלי הברכות, אתה צריך להאמין במברך בכדי שברכתו תתגשם.

אם הגענו עד הלום, כי אז יקל בעינינו להבין את סוגיית החלומות שבתלמוד לפי פשטותה, החלומות הולכים אחרי הפה, כי חולם החלום מאמין לפותר בכל מאודו, ואמונה הרי היא כוח ויש בכוחה לפעול.

תוספת ביאור, כתבנו שהכוחות העל טבעיים אינם החלטיים, לפעמים הם פועלים את פעולתם ולפעמים לא, דבר זה יש לו ביסוס מנבואת נביא שקר, אשר מקצת מדבריו מתקיימים ומקצתם לא, הוכחה שאמנם יש בכוח המנחשים והמעוננים וכו' לפעול, אבל פעולתם אינה החלטית.
כך יצר הקב"ה את עולמו, שיש בעולם כוחות על טבעיים, ביניהם "האמונה", אשר הם פועלים את פעולתם אבל לא בצורה עקבית.

כל מה שכתבנו עד הלום נשמע במבט ראשון לא רציונאלי, ולכן הרמב"ם איננו מסכים לו מכל וכל, ולדעתו מי שמקפיד על המזיקים ניזוק מהם בגלל דמיונו ולא בגלל שיש בכוחם לפעול משהו באדם.
הרמב"ם לשיטתו מוציא את כל סיפורי התלמוד על הקמיעות והכישופים מפשוטם, או שהוא מפרש את התלמוד שהם פעלו באדם מכוח דמיונו.

אולי דברי הרמב"ם נראים יותר רציונאלים, אבל מהתלמוד מוכח להיפך, ודברי הקמיעות והסגולות והחלומות יש בהם ממש, והם מועילים ומזיקים לאדם, וכפי איך שאמרנו למי שמאמין בהם, ולכן פירשנו את דברי התלמוד כפשוטם, ולמדנו על עוד כוח הקיים בעולם, וכעת מי שירצה לשמוע סיפורים על בני ימינו המאששים זאת, מוזמן לבלוש אחר הדברים.

בשביל ההבהרה, בתקופת התלמוד בבבל, היתה אמונתו של העם חזקה מאוד, והם לא העלו בדעתם שיתכן אחרת, ולכן הם נחשפו להרבה מקרים של מזיקים סגולות וקמיעות וכדו', אבל בימינו העולם הפך למתועש, האמונה נדחקה לקרן זוית או שבטלה לגמרי, ולכן איננו רואים את כל אותם מזיקים והשפעותיהם.

בשביל השלמת התמונה, מטרת התורה בכלל, שנדבק בבוראינו ולא נעסוק בכל אותם כוחות ביניים, וכפי שנאמר בתורה "נביא מקרבך מאחיך כמני, יקים לך יהוה אלהיך: אליו, תשמעון".

דרום חוקר,

נהניתי.

ברם, נראה לך שאכן בכח האמונה לפעול בעולם, או רק לגרום למאמין לייחס פעולות שונות שנפעלו מסיבות אחרות, לאמונתו זו?

אם אכן הפעולה אינה הכרחית, וכדבריך, כי אז יתכן והצד השני הוא הנכון.

דרום חוקר.

>''הדבר שכתבנו כתוב במפורש בתלמוד במסכת פסחים קי: "כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה" , תרגום: כלל הדבר, מי שמקפיד וחושש הם [המזיקים] מקפידים עמו, ומי שלא מקפיד וחושש הם אינם מקפידים עמו''<

למה התחלת מהסוף?

יש לנו גם את הכללים, "שומר פתאים ה'", ו"שומר מצווה לא ידע רע", כך שהסגולות והשדים "עובדים" רק על מי שאינו צדיק, ואינו פתי, ומקפיד.

האין זה תרתי דסתרי?

איך ייתכן שמי שאינו פתי יקפיד.

ידידי הנכבדים

מה לכם כי תלינו על התלמוד, מקרא מלא דיבר הכתוב, "וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן"

לבני דורינו הסגולות שבתלמוד נראות כתלושות מהמציאות, וגם חרטומי מצרים לא בדיוק מובן כיצד הם עשו את פעולתם, אבל בעת העתיקה, עת האמונה היתה חזקה בעם, היו כל הדברים הנ"ל שרירים וקיימים.

נישטאיך היקר
אני האחרון שאטיף בעד אמונות לא רציונאליות, מה שכתבתי בדברי, מי שנולד במקום שמאמינים בדברים אלה, והוא חונך כדרך בני גילו על אמונות אלו, כי אז גם הוא יראה את פעולתם, והמקראות והתלמוד מלאים מכל זאת.

אבל כבר כתבתי שמטרת התורה בהרחיקה את ישראל מכל זאת, שיאמינו בה' לבדו, וישאפו לקרבתו ולנבואתו, ואז הם ידעו מה צופן להם העתיד בכוח הנבואה ולא דרך הכוחות הנ"ל או החלומות.

וכפי שנזכר בספר דברים
יח,ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. יח,י לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יח,יא וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. יח,יב כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יח,יג תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יח,יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יח,טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן.



תוקן על ידי - דרום_חוקר - 26/08/2005 14:14:06

מכיוון שנזכרתי שבמשפחתנו היה חלום ופתרונו, החלטתי לשתף את חברי הפורום בדבר.

החלום היה אצל דודתי אחות אבי
דודתי היא אישה פשוטה וטובה, מקבלת כל אדם במאור פנים, בעלת יראת שמים טבעית, גומלת חסדים, בשכונתם היה אדם גלמוד ללא משפחה, ודודתי היתה מאכילה אותו בכל יום. מאז נישואיה היא ניהלה עם בעלה חנות בשר, וממנה היתה פרנסתה ופרנסת משפחתה הענפה בשפע וברווח.

מי שבא אליה בחלום הוא חמיה, אבי בעלה.
חמיה היה אדם ירא שמים, תלמיד חכם, הוגה בתורה בכל רגע פנוי, עניו, לא מחזיק טובה לעצמו, וכל מעייניו וענייניו בענייני תורה וקדושה.
זכורני איך בילדותי אבי רצה להתאמן במלאכת השחיטה, הלכנו לחצר ביתו הגדולה, ושם אבי שחט 2 תרנגולים תחת עינו הפקוחה.
סיפור נפוץ במשפחה, שכבר בעלייתם ארצה, כאשר כל העולים מיד לאחר התפילה היו פונים לעבודה, הוא היה נשאר בבית הכנסת, והוגה בתורה קמעה, ולמרות שהיה מגיע מאוחר לעבודה, מנהלי העבודה לא מחו בו בגלל אישיותו ומראהו.
בנוסף, פעם קבוצה של חסידים התוודעו אליו, ואז הם החליטו למנותו עליהם כרבם, ומידי תקופה הם היו באים, להתבסם מדברי תורתו ומאישיותו.

לפני מותו הוא דיבר עם בנו, בעלה של דודתי, שברצונו לכתוב ספר תורה, הוא הקצה סכום כסף לצורך הדבר, הכסף הופקד בבנק, והם חיפשו סופר שיכתוב את הספר. בגלל טרדות החיים לא יצא הדבר אל הפועל, והוא נפטר מבלי שיתחילו לכתוב את הספר תורה.

תקופה לאחר מותו, החלה דודתי לחלום את חמיה בא אליה בחלום כשהוא זועף, היא מספרת שהוא רצה לקחת ממנה חפצים שהיו ברשותה, פעם את ספר התהילים ופעם חפץ אחר, מכיוון שהיא ידעה שמת שלוקח דבר מאדם חי, פירוש הדבר שמישהו ממשפחתה ימות, היא לא הסכימה לתת לו כלום.
דודתי מאוד פחדה מחלומות אלה, והיא דברה עם בעלה מה לעשות בכדי להפסיק אותם.
בפעם הבאה שחמיה בא אליה שוב בחלום, היא שאלה אותו מה רצונך ממני? והוא השיב, אני רוצה את המגלגלים. היא מספרת: שהוא הראה לה בידיו תנועה סיבובית, ואמר לה במרץ, אני רוצה את המגלגלים, אני רוצה את זה שמגלגלים אותו!
דודתי הבינה את כוונתו, ואז הם החליטו לכתוב ספר תורה.

לפני 5 שנים הספר הוכנס ברוב פאר לבית הכנסת, ומאז לא הוסיף חמיה לבוא אליה בחלום.

חלום נוסף אירע עם סבתי, האמא של אבי ודודתי.
בהיותם בארץ גלותם נפטר עליה בעלה, וסבתי לקחה את הפטירה קשה, במשך כל השבוע היא היתה מתפקדת כאחד האדם, גם לקראת שבת היא היתה מכינה את כל צורכי השבת, אבל מאז כניסת השבת עד צאתה, היא היתה ממררת בבכי על מות בעלה, וכך היה חוזר הדבר שבת שבת.
בעלה בא אליה בחלום, ואמר לה שאם היא לא תפסיק לבכות על מיתתו, הוא יקח אותה אליו, סבתי לא הפסיקה לבכות, ולאחר תקופה גם היא נפטרה, ואז אבי ואחותו נשארו יתומים ללא אב ואם, ומכיוון שבארץ גלותם היתה "גזירת יתומים", כלומר מי שאין לו אב ואם חייב להתאסלם, הבריח אותם אדם טוב על גבי חמורים מהכפר שהם היו בו, במרומי אחד ההרים, לעיר הבירה, שם הם נבלעו בין המון בני האדם, ולא היה אפשר לקיים בהם את הגזירה.

לעומת 2 סיפורים אלה, סיפר לי אחד ממתפללי בית הכנסת, שבבחרותו הוא התווכח עם בני גילו האם יש שדים או אין, בני גילו טענו כנגדו בלהט שבודאי יש שדים, מכיוון שהוא היה אמון על שיטתו של הרמב"ם, הוא השיב להם שאין שדים, והכל הבל ורעות רוח.
לבסוף הם התערבו, שהוא ילך באישון לילה לבית הקברות, ושם הוא בודאי יפגוש את השדים.
אותו אדם סיפר לי כיצד חבריו שלשלו אותו מהחומה בחבל, והוא צעד בלילה יחידי לבית הקברות, והוא לא ראה שום שד, לא בהליכה וגם לא בחזרה.

סוף דבר: יש חלומות שהם אמת, הם מסר משמים, ויש חלומות שהם הבל.
גם אמונות, יש אמונות שהם טפלות ושקריות, אמונות שההמון מפיץ אותם, אבל יש אמונות שהם אמת.
מכיוון שהתלמוד מלא בסיפורים על שדים וסגולות, ומדבריו משתמע שהדברים היו והם פעלו את פעולתם. מכיוון שבתורה מסופר על חרטומי מצרים שהם פעלו בכוח כישופיהם מעשים במציאות, כי אז גם אם אנחנו לא פוגשים את הדברים מידי יום, אבל לא ניתן להכחיש את מה שכתוב.

וכפי שכתבנו, אין ההתעסקות בדברים אלה עיקר, צריך האדם לעבוד את בוראו בצורה רציונאלית, אבל כוחות אלה קיימים בעולם.

"אחדשה"ט, קבלתי מכתבו ולא נפניתי להשיבו עד עתה, ואומר חוו"ד כי בשביל זה שהניחו את הנפטר בקברו ראשו לצד העיר ורגליו לצד ההיפוך אינו כדאי לפתוח את הקבר ולטלטל את הנפטר להניחו בקברו באופן אחר כי טלטול המת מבואר בש"ע דאיכא חרדת הדין, ואינו כדאי לעשות אלא בשביל דבר גדול כגון להניחו בקברת אבותיו, וכל הדומה לזה, אבל לא בשביל דבר קטן כזה שבאמת אין בו קפידא כ"כ, ומה שאמר אותו האיש שחלם לו שהמת מצטער בשביל זה כבר אמרו בסנהדרין דף ל ע"א דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין גבי מעות מע"ש, ומכ"ש דנראה לפי הענין דאותו המתעסק בשבא לביתו היה מחשב מחשבה זו, ולכן נדמה לו כאלו חלם לו, או אף אם באמת חלם לו, הרי החלום בא אחר הרהור הלב, ועוד נראה דאין להאמין לאותו המתעסק שחלם לו, ואפשר בשביל שהוא רוצה בכך אומר שחלם לו, ומי יודע אם באמת חלם לו ולדעתי אינו נאמן בזה, לכן אין לטלטל המת ולהשכיבו על אופן אחר". (שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' עג)

בספר "נצר מטעי" להרב נ.צ. פרידמן שליט"א, סימן לב, מובאת תשובה זו של המהרש"ג. הרב שמעון גרינפלד, שנשלחה להרב מנחם פרידמן. אבי המחבר. והרב נ.צ. פרידמן כותב בהערה:

"וזאת למודעי: כי רוח הקדש הופיע בבית מדרשו של הגאון מהרש"ג בשעה שכתב תשובה זו. וגופא דעובדא הכי הוה, באחד הימים נפטר - ל"ע - רווק חולני בן אלמנה אחת ממשפחה מכובדת, והתרגשות הצבור היתה גדולה, והתעסקו בו אנשי החברה קדישא כנהוג. למחרת בבוקר פנה אל אבא מארי הגז"ל אחד המתעסקים וסיפר מר לבבו כי הנפטר בא אליו בחלום ומתלונן שהכניסו אותו הפוך בארון, ומבקש ממנו להשכיבו בארון כסדרו. אבא ז"ל לא ידע לשיח עצה בנפשו מה לעשות, לפתוח הקבר יש בו משום חרדת הדין ר"ל, להניחו כך, יש בו משום בזיון המת; ולכן פנה לשלשה גדולי רבני הונגאריה באותו זמן, הגאון רבי ישעיה זלברשטיין רב בוויצען מחבר מעשה למלך על הרמב"ם, הגאון רבי שלמה צבי שטרסר רב בדברצין זצ"ל. תשובת שנים הראשונים היתה כי בדבר שנוגע לכבודו של מת אין בו משום חרדת הדין, והתירו לפתוח הקבר כדי להשכיבו כסדרו, וכאשר הגיע תשובת הגאון מהרש"ג הפתיעה את כולם, שהוא עורר את השאלה: האם באמת חלם לו ? אבא ז"ל כמובן עשה כהוראת הגאון מהרש"ג זצ"ל. וראה זה פלא, אחר כמה חדשים פטפט אותו אדם שכל הענין לא חלם לו, רק מפני איזו שנאה ישנה שהיתה לו עם בני משפחת המנוח המציא את כל החלום והדברים בטלים, ותהום כל העיר לראות איך כיוון הגאון מהרש"ג זצ"ל לאמיתה של תורה. וכמה גדולים דברי חכמים".

אבקש למחות על הדברים בפתיחת האשכול

"החלומות, חזיונות הנבואה בסמלים"- שעליהם מדבר הרמב"ם במשנה תורה, ובמו"נ, הם לא חלומות 'רגילים' של אנשים פשוטים. אפשר כמובן לשאול, מה היתה דעת חז"ל על חלומות רגילים של אנשים פשוטים, אבל אי אפשר להעמיד את דברי חז"ל על החולומות הרגילים של האנשים הפשוטים בהשוואה לדברי הרמב"ם על הנביא חולם החלום, ולשאול, האם זו גם דעת חז"ל על חלומו ה"רגיל" של האדם ה"פשוט"

"סבתא שלי היתה אומרת"- חלום זה חלום גם אם קוראים לו נבואה.