מה אנו יודעים על היסטוריה- מי אמר שזה נכון? וההווה גלוי?

בס"ד

רצח רבין.

חומר עצום נאסף...אתרי אינטרנט הוקמו במיוחד...עשרות חוקרים...עוד בדל מידע...

מה אנחנו יודעים באמת? ואיך זה משפיע על חיי היומיום שלנו?

בחרתי להביא דווקא הודעה קטנה מבלוג, שמגרה את התאים האפורים....:

האם הקלטת של רוני קמפלר היא היחידה?


הידיעה הובאה
מהבלוג של חויובה
האם הקלטת של רוני קמפלר היא היחידה?

פורסם ב10 באוגוסט 2005, 21:17 ב כללי

הידיעה התקבלה בתגובה למערכת. הידיעה כתובה כמו שהיא ללא שינוי עריכה כפי שהתקבלה:

שלום שמי א' , ואני עובד כיום בזכיינית "רשת" בערוץ 2, כמנהל באחד האגפים.
בשנת 95' עבדתי בערוץ 2 כזוטר במחלקת החדשות.
ביום שבת 4/11/95 הייתי תורן בחדר החדשות.תורנות שהייתה בסבב בין כל הזוטרים.
אני זוכר שהרצח היה בזמן שידור משחק כדורגל.מאחר והייתי הראשון שקיבל את הידיעה והעביר לשידור , אחזה בי התרגשות.

מיד לאחר הרצח ,יום אחרי,התבקשנו ע"י אנשי השב"כ ומשרד הביטחון ,לא לפרסם קלטות שיגיעו אלינו.בתמורה , קיבלנו לאחר יומיים קלטת שצולמה ע"י איש השב"כ רוני קמפלר , שעסק בצילום האיזור, כחלק מהנוהל בשב"כ.בישיבה במערכת נאמר לנו כי מטרת הצילום היא לאתר ולזהות גורמים העלולים לגרום בעיות וכמו כן לנתח כישלי אבטחה ולנתחם במטה השב"כ ,אגף אבטחת אישים ,לאחר מכן.הקלטת הוחזקה אצלנו ולא פורסמה במשך חודשיים.

במהלך החודש כל אנשי המערכת החדשות הוחתמו על ידי המנהלים לא לפרסם ולא לדבר על שיחות ומידע שזורם במערכת.במהלך החודש צורפו למערכת החדשות אנשי שב"כ.בתחילה לא הבנו מדוע , אך לאחר מספר ימים הובהרה התמונה הכללית.
השב"כ הוא שהציע רעיון של פרס של מליון ש"ח,שינתן ע"י ערוץ 2, למי שיביא קלטת של הרצח.כמו כן למי שזוכר יעקב איילון ציין בשידור כי ידוע שיש אנשים שצילמו והיו בארוע עם מצלמות.אחת העובדות ציינה כי בשיחה עם אחד מאנשי השב"כ ,נאמר לה שידוע בוודאות שיש לפחות 3 אנשים שידוע בוודאות שצילמו את הרצח.

למחרת הגיעו מספר טלפונים של אנשים שטענו שיש בידם קלטת של הרצח.מיותר לציין כי אנשי שב"כ הם אלו שניפגשו עם האנשים הללו.מה עלה בגורל הקלטות ואיך השב"כ הצליח למנוע מהם לפרסם ,אין לי מושג.אני יודע על לפחות 4 אנשים שרכבים עם אנשי משרד הביטחון יצאו אליהם.

הפרס מעולם לא ניתן לרוני קמפלר מאחר והוא עובד שב"כ.

הקלטת של רוני קמפלר עברה עריכה מקצועית,זאת יודע כל אחד מהתחום.

לדעתי יש עוד קלטות מסתובבות איפה שהוא.אנשים שומרים זאת לעצמם, או שאולי מפחדים מכך.להגיד לכם את האמת ? בצדק.

כנראה שיש למישהו משהו להסתיר מהקלטת.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
המערכת בדקה את נכונות פרטיו של א' , ואכן מתברר כי הוא עובד ברשת כבכיר ,בעבר עבד בקשת ועבר עקב המכרז , ובעבר הרחוק אכן עבד במחלקה המצויינת.

אנו מפרסמים לינק עם ראיון עם רוני קמפלר 6 שנים לאחר הרצח.יש בראיון מספיק חומר לקונספירציה נוספת:


http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=450807





תוקן על ידי - mordechay1 - 18/09/2005 15:00:42

בס"ד

הקונספירציה - מהיכן עלה בדעתו של מאן דהוא?


גילוי הוידאו של קמפלר לציבור
הוידאו של קמפלר נחשף לציבור כמעט חודשיים אחרי רצח רבין. הציבור הישראלי היה המום לקרוא בעיתונים כי צלם וידאו חובבן צילם את האירוע ההיסטורי ושהוא יוקרן בחדשות ערוץ 2. חשוב לציין שאז הוזכר כי אותו צלם חובבן הוא תייר אלמוני מפולין ששמו קשה לביטוי, אך בלילה בו שודר סרט הוידאו לראשונה נאמר כי זהותו של הצלם הוא אזרח ישראלי בשם רוני קמפלר.

העלמות קמפלר מהזירה הציבורית וחשיפתו מחדש באנטרנט
בהופעתו בטלויזיה, באותו הלילה בו שודר לראשונה הסרט, רוני קמפלר הסביר שהוא איננו מעונין ברווח כספי כלשהו ולכן לא מכר את הסרט בימים הראשונים אחר הרצח לאף תחנת טלויזיה.
במהרה התברר כי רוני קמפלר קשור לשב"כ ולכוחות הבטחון. בינואר 1996, שודר הסרט שתי פעמים והשם רוני קמפלר היה מפורסם בכל העולם.
מאז, הסרט כבר לא משודר כלל באורכו המלא, והשם רוני קמפלר לא מוזכר בתקשורת הישראלית בכלל.
ביולי 2005, כאשר נחום שחף, החוקר הפרטי שנתבקש ע"י דליה רבין לחקירת הרצח , מסר את הסרט למקימי האתר YigalAmir.com .
כך הוידאו צץ והופיע שוב באינטרנט ובכך נתנה לעולם את ההזדמנות לחקור ולבדוק את סרט הוידאו על כל פרטיו.

השימוש בסרט הוידאו של קמפלר להרשעת יגאל עמיר
בזמן ההליך המשפטי נגד יגאל עמיר, הוידאו של קמפלר שימש כראייה להרשעת הנאשם בביצוע רצח רה"מ רבין. מלבד זאת, הוידאו של קמפלר שימש ככלי שיכנוע יעיל להסיר כל ספק מהציבור הישראלי שיגאל עמיר הוא הרוצח האמיתי.

מעורבותו של ברי חמיש
ברי חמיש, מחבר הספר "מי רצח את יצחק רבין?" כתב בפרוט רב על הסתירות הרבות בין משפטו של יגאל עמיר ובין מה שמוצג בסרט הוידאו של קמפלר.
חמיש כיום גם מרצה ידוע בעינין תאוריית הקשר שמאחורי רצח רבין. בהרצאתו הוא מראה לנוכחים חלקים מהסרט כשהם מוצגים בהילוך איטי.
ברשותו של חמיש לא היה את הסרט באורכו המלא של כ-7.5 דקות, על מנת לחושפו לציבור ואולי זאת הסיבה לכך שתאוריית הקשר בעיניין רצח רבין - עדיין קיימת.

שאלות לגבי רוני קמפלר
במכתב שפורסם בעיתון "מעריב" בינואר 1996, כותבת בשם חנה חן מירושלים מעלה כמה חשדות גדולים לגבי מהימנותו של רוני קמפלר והסרט שכביכול צילם.
מתוך המכתב: "הרשו לי לגלות את ספקותי לגבי העובדות המשונות הנוגעות לפרשת רצח רבין. קודם כל, פורסם שהמצלמה בה צילם קמפלר לא הייתה שלו אלא שאולה ממשהו - מוזר שלצלם חובב אין מצלמה משלו ואם היא שאולה, אז ממי?
למה לא צויין גם באיזה סוג מצלמה הוא השתמש?
נוסף לכך, אף אחד לא ידע שהוא צילם ושאכן יש סרט המתעד את הרצח - אם כן זה אומר שאף איש ביטחון לא שם לב לכך שקמפלר צילם את הארוע מהגג? איך בכלל הסרט הגיע לידי התקשורת? ולמה אחרי כ"כ הרבה זמן?
השב"כ לא היה אמור להחרים את הסרט מבעליו אם זה היה המסמך התיעודי היחיד שנותר מהארוע?...

מעורבותו של דויד רוטשטיין
חשיפת סרט הוידאו של קמפלר בשנת 1996, שכנעה את ברי חמיש לכתוב ולהרצות בנושא רצח רבין והשחיתות בפוליטיקה הישראלית.
בספט' 2005, דויד רוטשטיין חזר לישראל אחרי העדרות של 15 שנה, דויד רוטשטיין הבחין שבשבוע שבו הוקדשו רוב שידורי הטלויזיה לסיקור מסכת חייו ומותו של יצחק רבין - לא שודר הסרט של רוני קמפלר באורכו המלא של 7.5 דקות. רק מספר שניות ספורות מתוך הסרט בו מראים את הרצח עצמו. דבר נוסף שעורר את תשומת ליבו של דויד רוטשטיין הוא שמעטים הם אזרחי ישראל היודעים בכלל על קיומו של הסרט באורך מלא.
עובדות אלו העלו את חשדותיו של דויד רוטשטיין כי האמת לא נחשפה כלל לציבור. לכן החל לחקור את פרשת רצח רבין דרך האינטרנט וכעבור זמן חבר עם ברי חמיש ונתן גפן (מחבר הספר "עוקץ קטלני" על פרשת רצח רבין) במטרה לחשוף את הקשר שמאחורי רצח רבין. בעקבות כך, הוקמו אתרים בנושא בעברית ובאנגלית.
ביוני 2005, נחשף מחדש הוידאו של קמפלר והוא מוצג כעת לקהל הרחב בחינם לכל דורש.

הדלת השמאלית אחורית של הלימוזינה כעבור 7:17 דקות מתחילת הסרט
הסצנה בסרט בה נראית הדלת השמאלית אחורית (back passenger door) של הלימוזינה של ראש הממשלה ז"ל נסגרת מבפנים לפני כניסתו למכונית - הפכה להיות ראייה מרכזית המערערת את אמינותו של דו"ח ועדת שמגר.
לכל אחד שרואה את הדלת הנסגרת הנ"ל אין ספק שמישהו, אולי הרוצח האמיתי, חיכה בתוך הלימוזינה לראש הממשלה. זוהי סתירה מוחלטת למה שמובא בדו"ח ועדת שמגר, כי המכונית הייתה ריקה מאדם. סצנה זו נראית לאחר 7 דקות ו 17 שניות מתחילת הסרט וכן שוב לאחר 8 דקות ו 41 שניות.

התמקדות ביגאל עמיר במהלך הסרט
דבר נוסף המערער את אמינות מסקנות ועדת שמגר, שמתחילת הסרט הצלם מתמקד על יגאל עמיר. עמיר נראה יושב לבדו באיזור שאמור להיות סטרילי סמוך ללימוזינה של רבין.
כאשר נשאל רוני קמפלר בראיון מדוע התמקד על יגאל עמיר ענה, כי הוא נראה לו חשוד.
חשוב לציין שבוידאו נראית גם שיחה בין יגאל עמיר ובין שני מאבטחים אחרי 4 דקות ו 20 שניות מתחילת הסרט.

שמעון פרס והדלת השמאלית אחורית של הלימוזינה
דקות ספורות לאחר אותה שיחה בין המאבטחים ליגאל עמיר, מצולם ממלא מקום רה"מ, שמעון פרס, יורד במדרגות והולך לכיוון הקהל אשר בגבול השטח הסטרילי. לאחר שקיבל את ברכותיהם הלך לכיוון הרכב של רה"מ ונעצר כמטר וחצי מקדמת המכונית. (כ - 6 דקות מתחילת הסרט).
אל ממלא מקום רה"מ, שמעון פרס מתלוים ארבעה שומרי ראש, פרס נעצר, מסתכל במושב האחורי מצד שמאל של המכונית של רה"מ ואז מדבר שוב עם שומרי הראש. ואז כולם יחד מסתכלים על המושב האחורי.
בנקודה זו אפשר להבחין שהסרט נחתך ונערך וישנה "קפיצה" של כמה שניות קדימה. לפתע שמעון פרס נראה מדבר עם הנהג של ראש הממשלה, מנחם דמתי ואז שוב, שמעון פרס, מנחם דמתי והשומרי ראש מסתכלים במושב האחורי של המכונית. ניתן לראות בסרט כי מנחם דמתי מנענע ראשו לשלילה, כאילו אינו מסכים לדבריו של פרס.

יגאל עמיר שולף את האקדח
ממלא מקום רה"מ, שמעון פרס, נכנס למכוניתו ורבין יורד במדרגות. הצילום עכשיו מתמקד ברה"מ יצחק רבין. רואים כי שומר הראש העומד מצידו האחורי של רבין נעצר, ובכך פותח גישה נוחה ליריה ישירה ברה"מ.
יגאל עמיר שולף את האקדח ביד ימין, הולך אחרי הסטודנט לתקשורת, מודי ישראל, ומשתמש בידו השמאלית לירי על רה"מ.
בשלב זה רואים הבזק גדול של קליע אחד וקול נפץ חזק. אחרי שכביכול ספג רה"מ את היריות לגבו, אפשר לראות בברור כי רה"מ רבין, מפנה את ראשו אחורנית לבדוק מה היה הרעש...
הטישטוש והחיתוכים בסרט ניכרים מאד גם לעין לא מקצועית.
בזמן הירי, יגאל עמיר הפך להראות כמו צל. לפי הראיות המשפטיות במשפטו של יגאל עמיר, עלה כי רה"מ נורה ממרחק קצר ביותר, אך יגאל עמיר היה רחוק יחסית מרבין, אז הסרט "עוצב מחדש" בכדי להאריך את ידו השמאלית של עמיר. חשוב לציין כי יגאל עמיר הוא ימיני ושבשחזור הרצח שנעשה במשך משפטו של יגאל עמיר - הוא אחז את האקדח בידו הימנית.



אחרי היריה הראשונה, הסרט נעשה מטושטש לכ- 2 שניות, במשך הזמן הזה שומעים שני יריות. לאחר מכן האיכות חוזרת להיות נורמאלית. הדלת השמאלית אחורית נסגרת מבפנים ואז רבין, המאבטח והנהג נכנסים למכונית מצדו של הנהג והלימוזינה מתחילה לנסוע. מעט זמן לאחר מכן נגמר הסרט.

הטעות - הסרט נחשף לציבור
החלק "המטריד" ביותר בסרט הוא מספר שניות לפני שרה"מ נכנס ללימוזינה, כשהדלת השמאלית אחורית (back passenger door) נסגרת.
עיתונאים ואנשי תקשורת רבים מהארץ ומהעולם בדקו וחקרו שוב ושוב את החלק הזה בסרט, כל צל וכל תזוזה נבדקו אך יש רק הסבר אחד -
מישהו ישב במכונית וחיכה לרבין.

השאלה הנשאלת - למה בכלל הראו סרט כזה בטלויזיה אם הוא כל כך מפליל?
התשובה היחידה היא - מישהו עשה טעות...
מסיבה זו, בתקשורת הישראלית לא רק שלא משדרים את "סרט הוידאו של קמפלר" אלא אפילו לא מזכירים את קיומו.

לאחד מהאתרים החזקים בעניין:

http://ps.newsnet.co.il/Front/Tools/homepage.asp




תוקן על ידי - mordechay1 - 18/09/2005 15:20:53

מרדכי כפי שאמרת באחד האשכולות בפורום האמת תתגלה ובקרוב מאד!!!!!!!

בס"ד


פרשת "תיק אפרסק" זוכרים?

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=scoops1&om=8809&omm=12&viewmode=threaded

כל האשכול בקישור הנ"ל מעניין עד מאד.

בס"ד


רבים בארץ הזו שואלים: מה קרה לשרון?

אולי כאן מונח רמז לתשובה:

מה קורה ב"מוסד"?
ששה מבכירי המפקדים פרשו השבוע מתפקידם במוסד, מה הרקע לדברים?

אפרים הלוי פרש מהמוסד בעקבות פרשת סיריל קרן אף אם הוא בעצמו לא ידע זאת אז.
תפקידו של דגן הוא אחד ויחיד והוא לחפות על שרון, על מנת שלא ייחשף שמרטין שלאף עובד ככל הנראה עבור הערבים והינו לא יותר מאשר הגרסה הסורית של אלי כהן ז"ל.
ראו סעיף 8 של מכתבי "אני מאשים" מיום 31.8.05
http://www.nakim.org/activities/jaccuse.htm

וכך כתבתי בעתירתי לבג"ץ 7908/05


24. המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים להלן המוסד הינו האחראי לחשוף את קשריו של הקרטל האוסטרי עם העולם הערבי ועם ראש הממשלה ובניו להלן משפחת שרון.

25. המוסד הינו כפוף לראש הממשלה ועל כן איננו יכול לחשוף את הקשר שלו עם הקרטל האוסטרי היות וראש הממשלה בוחר את מי שעומד בראשו וקובע לו את משימותיו.

26. בהקשר זה יוסיף העותר שבמקרה מונה מאיר דגן להלן דגן לעמוד בראש המוסד בשנת 2002 וזאת מספר חודשים אחרי גילוי פרשת סיריל קרן והעברת הכספים לחשבון בנק של משפחת שרון.

27. עם כניסתו לתפקיד של דגן נעשו שינויים מבנים דראסטיים במוסד עם פרישתם של עשרות מטובי השרות.

28. בטענה לנער מנגנון שהעלה שומן, דגן הפך את המוסד למבצעי יותר וצמצם ביותר את יכולתו לאיסוף מודיעין, נתאר זאת בלשון של הכתב יוסי הלמן בכתבה בעיתון הארץ מיום 16.2.05 "הוא כבר הספיק לזעזע את הארגון ולשנות את מבנהו המסורתי במטרה להפוך אותו ליותר "מבצעי" אבל נדמה שהוא למד בדרך הקשה שביון זה לא יחידת קומנדו צבאית." הכתבה מצ"ב כנספח ז'.

29. עוד נוסיף שמסביב למינויו של דגן התפתח ויכוח ציבורי סוער היות ודגן היה חבר ליכוד ומילא תפקיד של ראש מטה הבחירות של שרון בבחירות לראש הממשלה ב-2001 .

30. עם פרישתו מתפקיד ראש המוסד ומתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי נתן אפרים הלוי להלן הלוי ראיון לעיתון הארץ שפורסם ביום 2.9.03 (הכתבה מצ"ב כנספח ח') שמפאת חשיבות הדברים נצתתם כאן, "התפטרתי מפני שחשבתי שלא נכון לכהן בתפקיד כשאינך יכול למלא אותו כפי שנכון למלא אותו. התפטרתי משום שנוצרו נסיבות שמנעו ממני למלא כראוי את המשימות שראש הממשלה הטיל עלי

היית קרוב מאוד לראש הממשלה. שרון בטח בך, אתה האמנת בו. בשנים 2002-2001 עבדתם בהרמוניה ובשיתוף פעולה הדוק. מה קרה?

"חשוב לי להדגיש שלא התפטרתי בגלל חילוקי דעות עם ראש הממשלה. אני מעריך מאוד את אריאל שרון. הוא אדם בעל ראייה אסטרטגית ובעל ניסיון ונעים מאוד לעבוד איתו. שרון הוא אדם מקשיב, אדם רציני, אדם שלא מזלזל בפרטים. הוא לא נוהג בהתנשאות וקשוב גם לביקורת. הוא מעריך דיווח אמין ומדויק והוא עצמו בהיר מאוד בהנחיות שהוא נותן. אבל בתשעת החודשים האחרונים אירע דבר מה. אני לא יודע להסביר מה קרה. מאז סוף שנת 2002 משהו השתנה".

אולי מה שהשתנה הוא שעו"ד דב וייסגלס השתלט על לשכת שרון. וייסגלס לא רק ניטרל אותך אלא השתלט לחלוטין על כל עבודת המטה של ממשל שרון. במובן מסוים הוא הפך את ראש הממשלה לבודד. הוא הפך את אריאל שרון לשפוט שלו.

אני לא רוצה להתייחס לשאלות אישיות. אני יכול לומר לך שאני שלם לחלוטין עם האסטרטגיה הבסיסית של ראש הממשלה שרון. אני חושב שהאסטרטגיה הזו הניבה פירות מרשימים עד קיץ 2002, עד נאום הנשיא בוש. אבל בשנה האחרונה נוצר מצב שבו נמנעות מראש הממשלה חלק מהאופציות אשר צריכות לעמוד לרשותו. נוצר מצב שלא מאפשר קבלת החלטות באופן מסודר. מתרחשים דברים שאינני יודע להסביר אותם ... אם אתה שואל אותי מה מטריד אותי היום ביותר, זהו האופן שבו מתקבלות החלטות בנושאים הרי גורל. יש היום בארץ קלות בלתי נסבלת בקבלת החלטות גורליות".

31. העותר יבוא וטען שישנו חשד סביר ביותר שהדבר שקרה בשנת 2002 שאין הלוי מסוגל להסבירו הוא נפילתו של ראש הממשלה בידיה של סוכנות ביון זרה באמצעות הכספים שהועברו לו דרך הבנק האוסטרי BAWAG.

32. ראש הממשלה נסחט עתה על ידי הקרטל האוסטרי ככל הנראה בשם סוכנות ביון ערבית ומכאן רה"מ מקבל החלטות גורליות למדינה בפזיזות דעת בלחץ של וויסגלאס וזאת על מנת להיחלץ בכל מחיר מפרשת סיריל קרן.


תקראו גם את הסיפור על יריחו כל הפרשה מסתכמת שם בעמוד אחד:
http://www.nakim.org/zonotfromjericho.htm

תוקן על ידי - mordechay1 - 09/10/2005 12:05:26

מצורף קובץ

בס"ד

***** האיש שהכניס לתודעה את הקשר לרציחתו של רבין *****



ברי ושמא

''הם לא מעיזים להעמיד אותי לדין כי לבית המשפט אגיע עם הוכחות חותכות''

ברי חמיש, ''אבי תורת הקונספירציה'' בישראל מגיע מוכן לארועי העשור לרצח רבין ששיאם יהיה מיד לאחר החגים * הוא נולד למשפחה שמאלנית בקנדה * הגיע למסקנה שהשבתאים הסתננו לתנועה הציונית בראשית דרכה ומאז הם מושכים בסתר בחוטים * מרחיב את מחקריו גם לקשרים שבין הבנקים, אילי הון, פוליטיקאים, סוחרי נשק וגורמים עבריינים * אך לא מתכוון להניח ל'רצח רבין' שהפך אותו לסופר-חוקר הנקרא ביותר בישראל * הוא מגלה לראשונה ממצאים חדשים אליהם הצליח להגיע לאחרונה * טוען שכל החסולים המעשיים והפוליטיים של ידוענים בשנים האחרונות אינם אלא מזימה אחת * לידיעת גורמי הבטחון: את יום השנה העשירי לרצח רבין מתכוונים חמיש ותומכיו לציין בהפגנה בככר רבין ובהר הרצל

10/10/2005 שוקי דגן \ ShofarNews

"אבי אבות תאורית הקונספירציה בישראל" אינו עושה רושם מסתורי במיוחד. שום פרט חצוני אינו מסגיר את העובדה שזהו האיש הנאבק כמעט בגפו מול מה שהוא מכנה כרשת תככים ומזימות האופפת את מדינת ישראל ומאיימת לבלוע את אזרחיה הנמים בשלוה על יצועם ואינם מודעים לגודל הסכנה המתרגשת עליהם.

גובהו בינוני, חזותו שגרתית לחלוטין והפרט היחיד המושך את העין הוא הזקן האדמוני והמדובלל שהפך לסמל המסחרי שלו ועינים שמצליחות להיות רציניות ומשועשעות כאחת. לכאורה עוד אדם רגיל השקוע מן הסתם בטרדות רגילות. אבל אם יש דבר אחד שהעתונאי ברי חמיש למד בעשר השנים האחרונות זה שאסור לשפוט דברים לפי חזותם החצונית. חזות חצונית תמימה, כפי שיודע כל מפצח קונספירציות מתחיל, היא רק ציפוי דקיק המסתיר מאחוריו את הסודות המבהילים ביותר וחמיש מקלף את הציפוי הזה במרץ רב.

כבר שנים שהוא עמל על חשיפת המזימה שלדבריו הוליכה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ואת מאמצי הטיוח והכסוי שנעשו כדי להסתיר את הדבר, מאמץ שכדרכן של קונספירציות כרוך באינטריגות מסתוריות ובחסול מספר בלתי מבוטל של יודעי סוד בארץ ובחו"ל.



הוא מחזיק לא פחות מ - 2,500 מסמכים ותעודות העוסקים ברצח רבין, אולי האוסף הגדול ביותר בתחום זה הקיים בארץ




מלאכת הטיוח נעשתה אמנם במקצוענות רבה והממסד כולו גויס כדי לפזר מוקשים בדרכם של שוחרי האמת המועטים, אבל לא אדם כמו חמיש ירתע מפני הקשיים והסכנות. בעינים מיומנות של חושף קונספירציות ותיק הוא מזהה את הרמזים הקלושים שהותירו אחריהם הקושרים ודולה את רסיסי המידע המפלילים מתוך אלפי המסמכים המאיימים להציף את משרדו הקטן ולהטביע אותו תחת אוקינוס של דיו. בבית הוא מחזיק לא פחות
מ - 2,500 מסמכים ותעודות העוסקים ברצח רבין, אולי האוסף הגדול ביותר בתחום זה הקיים בארץ.

הוא אוסף בשקדנות את חלקי הפזל, מצרף פרט לפרט ומרכיב את התמונה האפילה שהוא טוען שהממסד מעדיף שלא נדע. את ממצאיו הקודרים הוא מציג לצבור בסדרת ספרים שאפילו כותרותיהן נעשות מבעיתות מספר לספר. החל מ'מי רצח את יצחק רבין'? הקלאסי, זה שהעלה את הפנומן הקרוי ברי חמיש על מפת התודעה הצבורית, עבור דרך 'נפילתה של ישראל' ששפך אור על המזימות והתככים המלוים את יחסי הון - שלטון - פוליטיקה במדינה וכלה ב'ימיה האחרונים של מדינת ישראל' שתמונת הכריכה שלה מדברת בעד עצמה: שעון חול המסמל את מדינת ישראל השוקעת בין גליו שורצי הכרישים של ים אפל.

ערב ארועי יום השנה העשירי לרציחתו של רבין לוקח לעצמו חמיש הפוגה קלה ממאבקו הבלתי גמור ומשקיף לאחור ביותר מקורטוב של נחת. "סקרים שנעשו בשנים האחרונות מלמדים שרוב תושבי המדינה כבר אינם מקבלים את הגרסה הרשמית לרצח רבין. הדעות שלי הפכו לנחלת הכלל", הוא אומר, "רבים סבורים שהדו"ח הרשמי מטייח את האמת ואני גאה על כך שבמדה רבה כל זה הוא תוצאת העבודה בה התחלתי. אני הייתי הראשון שחקר בצורה שיטתית את השאלות הבלתי פתורות המקיפות את הרצח. בתחילה הייתי בודד במערכה אבל מאז פרסום ספרי יצאו כבר לאור כעשרה ספרים העוסקים בקונספירציה שמאחורי רצח רבין. קיימת היום ספרות עמוקה ועשירה שכולה מגיעה לאותן מסקנות שאני הסקתי בזמנו".



חשפתי מערכת קשרים מסועפת ומלוכלכת של קשרים ואינטרסים בין מנהלי בנקים, אילי הון, פוליטיקאים, סוחרי נשק וגורמים עבריינים כל זאת בשיטת יד רוחצת יד. חשפתי את העלמת העין של צמרת הבנק שאפשרה לפושעים לחגוג על חשבון האזרח הקטן.




אבל גם כאן מריח חמיש את ניחוחה המוכר של קונספירציה. "אם יצאו כל כך הרבה ספרים משובחים בנושא הרצח בלי שאפילו אחד מהם יזכה להתיחסות במדורי הספרות של העתונים הגדולים, הדבר אומר דרשני. אין ספק שיש כאן יד מכוונת".

מקומדיה לקונספירציה

מה לא אמרו וכתבו עליו? שהוא מסית, הזוי, תמהוני, איש ימין קיצוני, מושתל של הליכוד. עתונאים, במדה שהתיחסו אליו בכלל, המטירו עליו חצים של בוז וזלזול. לגלגו על הממצאים שאסף וצחקו על התהיות שהעלה. לא כל יריביו הסתפקו בהתקפות מלוליות. הוא נאלץ להמלט מאולם הרצאות באוניברסיטה העברית לאחר שמאות סטודנטים איימו לעשות בו שפטים והוא אולי הסופר היחיד בארץ שספריו סולקו ממדפי חנויות הספרים לפי דרישתו של חבר כנסת מהשמאל. קוי הגבול של חופש הבטוי הישראלי אינם מספיק רחבים כנראה כדי להכיל את מי שמעז לכפור בדו"ח החקירה הרשמי של רצח רבין.

אבל חמיש לא נכנע. כאשר סילקו את ספריו מהמדפים הוא העמיד שלחן ברחוב והחל למכור אותם בכחות עצמו וכאשר סרבו לראיין אותו בתקשורת המשודרת הוא בנה הרצאה בת שעתיים והחל להעביר אותה בפני קבוצות שונות בכל רחבי הארץ. הספרים וההרצאות התגלו כפופולריים מעבר למשוער וחמיש גאה לציין שעשרות אלפים נחשפו דרכם לרעיונותיו.

הנטיה לשחות נגד הזרם התחילה אצלו בגיל צעיר. הוא נולד בקנדה למשפחה יהודית שמאלנית שהיתה מקורבת לחוגי 'השומר הצעיר' ותנועת הפועלים. "זאת הסבה שאני מכיר את המנטאליות הזאת מקרוב", מסביר חמיש, "ההורים שלי האמינו שהציונות השמאלנית היא דבר חיובי שיציל את העולם. הם היו אנשים תמימים ופשוטים ולא העלו על דעתם את הפער הקיים בין האידיאלים למציאות. את זה גיליתי רק אחרי אוסלו".



אופיר פינס חייב היה להוכיח את פעלתנותו הצבורית באמצעות מכתב לרשת 'סטימצקי' ובו דרישה לסלק לאלתר את "הספר המסית" מעל מדפי החנות. ב'סטימצקי' התקפלו והחליטו לגרש את חמיש מהמדפים ו'מי רצח את יצחק רבין?' הפך בין לילה לאחד מרבי המכר של העשור




החידק הספרותי תקף אותו בגיל 17 כאשר החליט שיעודו בחיים הוא לכתוב ספרי קומדיה. בחריצות אופיינית הוא כתב ופרסם ארבעה ספרים תוך ארבע שנים אבל גילה מהר מאד שכדי להתפרנס מכתיבה לא די בספר, צריך גם קונים. "הייתי ידוע ואפילו זכיתי בתעודות הצטיינות", הוא מספר, "אבל קנדה היא מדינה משעממת להחריד. לאנשים בעלי חשיבה מקורית אין מה לחפש שם".

מלחמת יום כפור ותמונות החיילים הישראלים בשבי המצרי הבעירו בחמיש את האידיאליזם הציוני. הוא עלה ארצה, למד ב'אוניברסיטה העברית' משם המשיך לצה"ל והתגייס בדיוק עם פתיחת מבצע של"ג. בתום שרותו הצבאי הצטרף חמיש לברנז'ה העתונאית הקונבנציונאלית ככתב ישראלי עבור עתונים ידועים בארה"ב. הקונספירציות המסעירות ביותר בהן עסק בימים ההם היו חשיפת סודות ענף הדיג בישראל ("ניסיתי לשכנע את הדגים להתראיין אבל הם העדיפו למלא פיהם מים...", הוא אומר) או סיקור תערוכת החי והצומח של אגוד החקלאים הישראלי.

חשיפת מזימות שלטוניות לא התחילה אצלו ממניעים אידיאולוגיים אלא דוקא מהתנסות אישית בלתי נעימה שהפגישה אותו לראשונה עם עולם אפלולי. היה זה בשנת 1990 כאשר שכן שכנע את חמיש לחתום על ערבות להלוואה צנועה שלקח מהבנק. בדיעבד התברר כי אותו שכן היה חבר בכנופית נוכלים בינלאומית שפעלה באותה תקופה בארץ והפילה רבים בפח, אבל הפרט הזאת נודע לחמיש רק כאשר התעורר בקר אחד וגילה בתיבת הדואר שלו דרישת לתשלום מיידי של חוב בסך 15,000 דולר לטובת 'הבנק הבינלאומי הראשון', מתנת פרידה מהשכן שהספיק בינתים להעלם מהארץ. "לא היתה לי ברירה אלא להאבק על חיי", אומר חמיש.

כדי לשרוד את התביעה המשפטית שהוגשה נגדו הפעיל את כישוריו העתונאים וערך תחקיר מעמיק אודות מה שמתרחש מאחורי הקלעים של הבנק. הממצאים, כך הוא מספר, הכו אותו בהלם. "גיליתי דברים מדהימים שהצבור הישראלי לא העלה בדעתו באותם הימים", אומר חמיש, "חשפתי מערכת קשרים מסועפת ומלוכלכת של קשרים ואינטרסים בין מנהלי בנקים, אילי הון, פוליטיקאים, סוחרי נשק וגורמים עבריינים כל זאת בשיטת יד רוחצת יד. חשפתי את העלמת העין של צמרת הבנק שאפשרה לפושעים לחגוג על חשבון האזרח הקטן".

כך נולד ספרו הראשון של חמיש, "נפילתה של ישראל", שיצא לאור בבריטניה וזכה להתיחסות מכובדת בעתונים נחשבים כמו ה'אקונומיסט' וה'סנדיי טלגרף'. "אני אסיר תודה ל'בנק הבינלאומי' שעזר לי לראשונה לחשוף את הרשת המסואבת שמקיפה את מקבלי ההחלטות בישראל...", הוא אומר בציניות.

בשנים הבאות הפיק יחד עם שותף ירחון חדשותי שהתמחה בסקופים פנימיים ובמעקב אחר תאוריות הקשר השונות שפיתח. אבל כל זה לא היה אלא הקדמה לסקופ האמיתי של חייו – חשיפת האמת שמאחורי רצח רבין.

ותודה לאופיר פינס

החשד לקיומה של קונספירציה נולד אצלו מיד כששמע על הרצח. "יש תבניות ברורות שחוזרות על עצמן בכל רצח פוליטי ומיד הבחנתי שרצח רבין התאים להפליא לדפוס הזה", הוא מסביר בלהט, "ברגע שמתגלה קשר בין המתנקש לשומרי הראש יש לנו את כל המרכיבים המובהקים המאפיינים קונספירציה. ברגע ששמעתי שהרוצח היה קשור לארגון אי"ל, קבוצה זעירה שכל חבריה היו מוכרים היטב לשב"כ, תכף אמרתי לעצמי: "אוי לא! הם שוב עשו את זה". אז עוד לא ידעתי שארגון אי"ל בעצמו הוא פיקציה שהשב"כ יצר, אבל מיד זיהיתי שיש משהו לא הגיוני בכך שיתנו לאדם מוכר ומסומן כמו יגאל עמיר להתקרב לרבין סתם. כעת נותר לי רק להשלים את הפרטים ולגלות היכן "פספסו" הקושרים והשאירו טביעות אצבעות מרשיעות".



מכל הסופרים שנולדו מחוץ לישראל אני המוביל במכירת ספרים. אתה מכיר עוד סופר שיכול להעמיד שלחן בשומקום ולמכור ספרים כמוני? עמוס עוז וא.ב. יהושע לא היו יכולים לעשות את זה!.




'מי רצח את יצחק רבין'? יצא לאור זמן קצר לאחר הרצח והיה הספר הראשון שהציג בצורה שיטתית את הסתירות, הממצאים והעדויות המוכיחות לטענת חמיש כי מאחורי הרצח עמדה מזימה פוליטית. לא מוכרחים להסכים עם מסקנותיו של חריש כדי להודות שהוא הצליח לגרור למרכז התודעה הצבורי כמה וכמה ענינים סתומים שלא הובררו עד עצם היום הזה ואשר התקשורת הרגילה העדיפה להתעלם מהם, טענות שעם חלוף הזמן הצליחו לעורר תהיות אפילו אצל בני משפחת רבין עצמם.

בנגוד לתקוותיו של חמיש הספר לא הפך להצלחה מסחרית, לפחות לא מיד. למעשה, אלמלי התערבותו ברת המזל של ח"כ אופיר פינס שהחליט לגאול את הספר משממונו אפשר ועד היום לא היינו יורדים לסוד פשרן של זעקות "סרק! סרק!" שנשמעו בעת הירי וגם לא היינו תוהים לפשר 22 הדקות המסתוריות בהן הפליג נהגו של רבין ברחובות תל אביב או מדקדקים בהבדלי הגרסאות שבין דברי שר הבריאות לבין גרסת הרופאים אודות גורמי המות המדויקים. אלא שפינס חייב היה להוכיח את פעלתנותו הצבורית באמצעות מכתב לרשת 'סטימצקי' ובו דרישה לסלק לאלתר את "הספר המסית" מעל מדפי החנות, ב'סטימצקי' התקפלו והחליטו לגרש את חמיש מהמדפים ו'מי רצח את יצחק רבין?' הפך בין לילה לאחד מרבי המכר של העשור.

כראוי לחוקר קונספירציות מנוסה משוכנע חמיש שקיימת קונספירציה לדכא את רעיונותיו ולא רק באמצעות סלוק ספריו מהחנויות וההתעלמות במדורי הספרות. "עשרות פעמים הזמינו אותי להשתתף בתוכניות טלויזיה, אבל בכל פעם תוך יום יומיים אני מקבל הודעת בטול בלתי מוסברת. בעיצומן של ראיונות לכלי תקשורת בחו"ל מתנתק לי הטלפון. אני לא פרנואיד אבל אני משוכנע שיש האזנה לטלפון שלי. אין לי ספק שקיים לחץ עצום מצד גורמים שרוצים למנוע ממני להופיע".

חמיש מצידו אינו טומן את ידו בצלחת ומוצא דרכים יצירתיות להעביר את מסריו לצבור בהצלחה בלתי מבוטלת. עד כה נמכרו לא פחות מ – 35,000 עותקים של הספר שבינתים הספיק גם להיות מתורגם לחמש שפות, נתון שיש בו כדי לעורר את קנאתם של מרבית הסופרים בארץ והישג מרשים שבעתיים בהתחשב בכך ששום גוף מסחרי לא הסכים לעמוד מאחורי הפצת הספר. אפשר לפגוש אותו בהפגנות או כנוסים בהם הוא מופיע עם שלחן קטן ומזוודה מלאה ספרים. "עובדה", הוא אומר, "מכל הסופרים שנולדו מחוץ לישראל אני המוביל במכירת ספרים. אתה מכיר עוד סופר שיכול להעמיד שלחן בשומקום ולמכור ספרים כמוני? עמוס עוז וא.ב. יהושע לא היו יכולים לעשות את זה!".

גם בדוכני 'שבוע הספר העברי' יש לו נוכחות קבועה. "יותר אנשים מתענינים בדוכן שלי מאשר בהוצאות הספרים הגדולות. בשנה שעברה עמדתי מול הדוכן של 'מעריב' והחבר'ה שם עמדו והביטו בי בפה פעור. השנה שמו אותי ליד דוכן 'הארץ' ומכרתי פי ארבע ממה שהם מכרו. הם לא היו מסוגלים לעכל את העובדה שהצבור מעדיף אותי על פני המסר הקלוקל שלהם. זה לא בגלל שאני כזה סופר דגול", הוא ממהר להצטנע, "פשוט, בגלל שאני כותב את האמת. הצבור יודע שמנצלים אותו ועובדים עליו בעינים והוא בז לתשקורת".

כאשר הוא לא מוכר ספרים או שוקד על כתיבת ספר חדש מרצה חמיש את רעיונותיו בפני כל קהל שמוכן לפקוח אזן. את ההרצאה על רצח רבין הוא כבר העביר יותר מ – 400 פעמים. "אם הייתי בדאי לא הייתי יכול לשכנע אף אחד. אנשים לא טפשים, העובדות מדברות בעד עצמן. ואגב תופעה די מענינת היא שבשנה האחרונה אני מקבל יותר הזמנות להרצאות מהשמאל מאשר מהימין. אני רואה בכך סימן מעודד לכך שגם הצבור הזה מוכן לבחון מחדש את הבסיס לגרסה הרשמית של חקירת הרצח".

רק בשבוע שעבר הזמינו אותו לדבר ב'סלון מזל' בתל אביב, חנות ספרים הפונה לקהל יעד אנרכיסטי הנמצא שמאלה מהקצה השמאלי ביותר של המפה הפוליטית. "לא נותר אף מקום פנוי", מדווח חמיש, "היו כמה שכעסו וניסו להפריע לי אבל הרוב התיחסו ברצינות לעובדות שהצגתי".

סדרה של חסולים מסתוריים

אז איך פורמים את רשת הכזבים האופפת את חיינו בארץ? אני מנסה לברר.

"קודם כל פוקחים זוג עינים וקוראים את המידע המסתתר בין השורות" מסביר חמיש, "הבוגדים אינם משאירים מסמכים גלויים לכן צריך להתבונן בפרטים הקטנים ולזהות את תבנית הפעולה שלהם – מי נפגש עם מי, היכן וכמה זמן לפני ארוע מסוים. למשל, שים לב שלפני כל נסיגה ישראלית משמעותית מתרחש כביכול ארוע טרור יהודי. בבקר לפני הנסיגה מחברון ירד נועם פרידמן לשוק של חברון ופתח שם באש [פרידמן ירה ופצע שבעה פלסטינים – ש.ד.]. לפני הנסיגה מחבל עזה היה את החיל נתן זאדה. מעשי הטרור הללו מועילים מאד לשלטון. לא נראה לך שיש כאן משהו חשוד"?.

פרט למידע המסתתר בין השורות יש לחמיש גם מקורות פנימיים המדליפים לו מידע מרעיש. "אני אדם מוכר בתחום הזה, אני הכתובת לאנשים" הוא מסביר, "באים אלי כל מיני אנשים שיש להם סודות מעיקים, כאלו שסוחבים מטען אשמה כבד בלב שאותו הם חיבים לפרוק בפני מישהו. אני פוגש קצינים מצה"ל ומהשב"כ שחושפים בפני דברים מסמרי שיער. אני לא כותב מלה אחת ללא הוכחה. לדעתי זוהי אחת הסבות לכך שהצבור לוקח אותי ברצינות".

ויש תגליות חדשות?

"בטח. יש כל כך הרבה דוגמאות. רק לאחרונה קבלתי תצהיר חתום מעמוס בן דב, מי שהיה מנהל חברת האבטחה בבית החולים 'איכילוב' בזמן רצח רבין. הוא העיד בפני שבתוך הרכב שהסיע את רבין הוא ראה שתי שלוליות דם ענקיות, אחת במושב האחורי במקום בו ישב רבין ועוד אחת במושב הקדמי ליד מקום הנהג. זה מוכיח שפרט לרבין היה עוד מישהו שנרצח ברכב באותו הלילה".

ויש גם את פרשת מותם המסתורי של שלשת בני משפחת אייל שנספו לפני שנתים משאיפת גז דו תחמוצת הפחמן. לאחרונה הגיעו להסדר עם חברת הגז ונקבע כי איש לא יועמד לדין וכי מדובר בתאונה טראגית שנגרמה לאחר שצפורים מקננות חסמו את הארובה של מערכת החמום הביתית שלהם. בעיני חמיש אין שום דבר מסתורי במקרה הזה. אם המשפחה היא רופאה שעבדה בחדר המיון של בית החולים 'איכילוב' בליל רצח רבין ולפיכך ידעה דברים ש"הם" רצו להשתיק. גורל דומה צפוי לכל אדם שידבר יותר מדי, טוען חמיש, חלקם התאבדו, חלקם חלו במחלות קשות, חלקם נעלמו.



בשנה האחרונה אני מקבל יותר הזמנות להרצאות מהשמאל מאשר מהימין. אני רואה בכך סימן מעודד לכך שגם הצבור הזה מוכן לבחון מחדש את הבסיס לגרסה הרשמית של חקירת הרצח. רק בשבוע שעבר הזמינו אותי לדבר ב'סלון מזל' בתל אביב, חנות ספרים הפונה לקהל יעד אנרכיסטי הנמצא שמאלה מהקצה השמאלי ביותר של המפה הפוליטית. לא נותר שם אף מקום פנוי.




כפי שניתן להתרשם אין חברי הקונספירציה בוחלים באמצעים כדי להשתיק את אויביהם ולמנוע מהצבור לדעת את האמת, מה שמעורר דאגה מובנת לשלומו הפיזי של חמיש עצמו.

"ברור שניסו לפגוע בי", הוא אומר, "פעם בדרך להרצאה הרכב שלי הפסיק להגיב. אין הגה, אין בלמים, אין כלום. שמאי רכב שבדק את הרכב אמר לי שמישהו ניתק את מערכת החשמל ברכב. אבל אני לא חושש. הם הבינו שאם יקרה לי משהו זה רק יוכיח את הטענות שלי. היום הגישה שלהם היא למנוע ממני כל במה תקשורתית בארץ. אבל הם לא מעיזים להעמיד אותי לדין כי לבית המשפט אגיע עם הוכחות".


משבתאי צבי עד כרמי גילון

בשלב זה הגיע הזמן לברר מי הם אותם "הם" אימתנים המושכים בחוטים מאחורי הקלעים.

חמיש נאנח. "ה'הם' זה מסובך. מדובר בכחות חזקים מאד הקשורים לשמאל הישראלי שאותם אני מתאר בהרחבה בספרי החדשים. מה שברור שגורלנו אינו בידינו, כל מהלך שמתרחש במדינה מוכתב בידי גורמים רבי עצמה בחוץ לארץ. בשביל להבחר לתפקיד ראש ממשלה אתה זקוק לחמישים מליון ₪ מינימום. הכסף הזה מגיע מחו"ל. יש חובות והתחייבות ולכלוך שאופפים כל אדם שמגיע למשרת ראש ממשלה".

בינתים עלילת הקונספירציה על פי חמיש הולכת ומסתעפת. יש התפתחויות בכל הפרשיות ותת הפרשיות האופפות את הרצח. תככים ומזימות מתמזגים אלו באלו עד ליצירת רשת חובקת תבל שלא פחות מארבעה ספרים (בינתים) נדרשים כדי לעקוב אחר זרועות התמנון שלה. שובל גלובאלי של גופות ומקרי מות מסתוריים מסמנים את מסלולה של הקונספירציה. אין כמעט פרשיה צבורית שלא מוצאת את דרכה לתוך מארג הארועים הצפוף שחמיש טווה ואין כמעט אישיות ידועה שמותה לא קשור בצורה כזו או אחרת לעלילה הנוראה.

רחבעם זאבי, רפאל איתן, מוטה גור (שאיימו לחשוף את הידוע להם ולכן חוסלו), הזמרת עופרה חזה (שעמדה לחשוף מידע מרעיש על פרשת ילדי תימן ולכן חוסלה אף היא), עוזי משולם, כרמי גילון, ברוך גולדשטיין ושמעון פרס כל אלו הם רק חלק מזערי מפסיפס הדמויות והארועים הגודשים את ספריו של חמיש ועוד היד נטויה. הוא מדלג בזריזות מנושא לנושא ומותיר את הקורא פעור פה עד לתגלית המרעישה הבאה. 'אסון וורסאי' שימש אולי הכנה לפגוע במגדלי התאומים. הפיצוצים במדריד התרחשו על רקע מעורבות מסתורית של ספרד בתהליך דיפלומטי סודי בו מעורבים גם הואתיקן וגופים עתירי עצמה הקשורים, כמובן, לסוכנות הביון האמריקאית. בספרו האחרון של חמיש יש אפילו הופעה של מאמיני שבתאי צבי המעניקים לקונספירציה מימד הסטורי. לטענתו של חמיש השבתאים הסתננו לתנועה הציונית בראשית דרכה ומאז הם מושכים בסתר בחוטים.

מוזר? משונה? חמיש אינו נרתע. הוא מודע לכך שגם בקרב אלו המסכימים איתו שבענין רצח רבין רב הנסתר על הנגלה, הרוב המכריע יתייחסו בספקנות ובתמהון לתאוריות הפנטסטיות והמוזרות המופיעות בספריו הנוספים אך הוא אינו נבהל מכך שיסתכלו עליו במבטים מוזרים. הוא מבחינתו יעשה את הכל לחשוף את האמת הכואבת ולא חשוב מה יחשבו עליו. "הרצון להציל את העם הזה, זה מה שמחזיק אותי. אני לא מתעשר מהעסוק הזה, בעתונות הרגילה הרווחתי יותר. אבל מישהו חייב לעורר את העם".

את יום השנה העשירי לרצח רבין מתכוון חמיש לציין באמצעות הפגנה שהוא ותומכיו רוצים לארגן בככר רבין ובהר הרצל. "אנחנו נעמוד מול המצלמות וטקסי הזכרון המפוארים ונראה לכולם שלא נפלנו קרבן להונאה הגדולה. נכריז שאחרי עשר שנים הגיע הזמן לספר את האמת".

עד שהאמת תתגלה ימשיך חמיש לחשוף את זרועות התמנון המנסות להשתלט על המדינה. "אני כבר לא לבד", הוא אומר, "יש תופעה הולכת ומתרחבת של יהודים שלא יניחו למדינה להתאבד. הכחות הפועלים נגדינו רציניים מאד ובשלב זה אנחנו הולכים ומפסידים, אבל לפחות נדע שעשינו כל מה שיכולנו כדי להסיר את המסכה מעל פני אויבינו".

לאחר שני נסיונות לרצוח את ברי חמיש (על פי טענתו) ברח חמיש לארה"ב.

גם שם אינו נח ....

הנה סרט שהועלה לגוגול וידאו ב - 06\07\ 15

http://video.google.com/videoplay?docid=3730438644581633961&q=chamish&hl=en

תוקן על ידי mordechay1 ב- 04/11/2007 15:34:36

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

בס"ד

המכון לחקר השחיתות בישראל:

לקרוא בסבלנות...

http://www.hazit.co.il/sharon.pdf

עד שלא תיכנסו פשוט לא תאמינו

ליחצו על כל שם ותראו לאן כספנו הולך ובעיקר עבור מה

לחצו על הקישור

http://www.nrg.co.il/images/news/money/index.html

מצורף קובץ

בס"ד



############## רצח רבין - עדכון. #####################



התחילה הספירה לאחור- עתירה 229/06 .



עתירה למתן צו על תנאי 8/1/06

מוגשת בזה עתירה למתן צו על תנאי, המופנה אל המשיבים, והמורה להם לבוא וליתן טעם כדלקמן:



מדוע לא יעשה שר הבריאות שימוש בסמכותו, ויפסול את דו"ח הנתיחה שלאחר המוות שבוצעה בגופו של

ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין ז"ל, לאור העובדה שמן הדו"ח הפתולוגי הושמטו פצע הכניסה בחזה

והקליע הקטלני שנעצר בעמוד השידרה (ונראה מול חוליה D7 בצילום החזה, על פי על חוות דעת מומחה עדכנית),

כשבאופן מעוות יוחס מותו של ראש הממשלה המנוח לשני פצעי הירי בגב ובמותן שמאל, שלא היו קיימים

בטרם נקבע מותו ב: 22.30?



פרשנות

העתירה טוענת אומנם כנגד הדו"ח הפתולוגי, אך די בערעור הדו"ח הפתולוגי על מנת לבטל

את כתבי האישום כנגד כל מי שהיה מעורב בפרשה, שכן כתבי האישום מבוססים על הדו"ח הפתולוגי.



מבחינה משפטית, נוסח העתירה "מסנדל" את שופטי העליון ומכניס אותם למצוקה אמיתית.

מחד, אי דחייה על הסף של עתירה המערערת על דו"ח שמגר כמוה כאיבוד עצמי לדעת למוסד שבעצמו

נתן יד לגירסה הרשמית. מאידך, העתירה עוסקת בנושא רפואי פרופר, עם חוות דעת מומחה בעל שם,

כשלשופטי העליון אין שום יכולת להתמודד עם טיעונים רפואיים בלא הבאת הנושא לדיון.

כלומר, השופטים אינם רשאים להתייחס לחוות דעת מומחה בהחלטתם, בלא שהתקיים דיון בנוכחות

מומחה שכנגד.



המוצא היחיד, לדעתי, הוא הודעה שתימסר בנושא ע"י היועץ מזוז, ולכך יש לצפות.



מה שלא יהיה, בימים הקרובים עשויה פרשת רצח רבין לקבל תפנית דרמטית, ויהיה מעניין כיצד

זה ישפיע על מערכת הבחירות.







עתירה לבג''צ: לפסול את הדו''ח הפתולוגי (רצח רבין)



בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותרים:

1. נתן גפן,XXXX

2. ד"ר הדר,XXXX





-נ ג ד-





המשיב:



שר הבריאות.



באמצעות פרקליטות המדינה, רחוב סלאח אל-דין 29 , ירושלים





עתירה למתן צו על תנאי





מוגשת בזה עתירה למתן צו על תנאי, המופנה אל המשיבים, והמורה להם לבוא וליתן טעם כדלקמן:





מדוע לא יעשה שר הבריאות שימוש בסמכותו, ויפסול את דו"ח הנתיחה שלאחר המוות שבוצעה בגופו של

ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין ז"ל, לאור העובדה שמן הדו"ח הפתולוגי הושמטו פצע הכניסה בחזה

והקליע הקטלני שנעצר בעמוד השידרה (ונראה מול חוליה D7 בצילום החזה, על פי על חוות דעת מומחה עדכנית),

כשבאופן מעוות יוחס מותו של ראש הממשלה המנוח לשני פצעי הירי בגב ובמותן שמאל, שלא היו קיימים בטרם

נקבע מותו ב: 22.30?





ואלה הם נימוקי העתירה



1. העותרים הינם נטולי כל עניין אישי בפרשת רצח רבין, ופועלים אך ורק מתוך תחושת אחריות ציבורית ואזרחות טובה,

וזאת בעקבות השגת תובנה מלאה להשתלשלות העניינים האמיתית, החל מרגע הפינוי ועד לפטירתו של ראש הממשלה

המנוח, בהסתמך על הדוחות והמסמכים הרלוונטיים ועל חומר חדש (צילום החזה ופיענוח מומחה, מתאריך: 5/12/05).



2. העותר הראשון הגיש, תוך הסתייעות בעותר השני, שתי עתירות לבג"צ בחודשים יולי ואוגוסט 2005.

העתירה הראשונה (6733/05), אשר ביקשה להתיר לרופאים בלתי תלויים לעיין ב"תעודת חדר מיון" הראשונה והאותנטית

(בניגוד לזו שנכתבה מחדש ובדיעבד, כנגד נוהלי משרד הבריאות), ובתשובות צילומי הרנטגן, נדחתה על הסף בטענה

שהעותר לא פנה פנייה מיקדמית לשר הממונה.



3. העתירה השניה (8071/05), שהוגשה כבר לאחר פנייה מיקדמית לשר הממונה, כמו גם לבית החולים איכילוב

ולמנכ"ל מד"א, נדחתה על הסף בטענה שאין כל ממש בממצאים שהובאו בפני בג"צ {ובהם: הגעתו של מר רבין

למיון באמבולנס נט"ן כשהוא מונשם (עם טובוס), רישומו כ"אלמוני", אי זיהויו ע"י הצוות המטפל עד

השעה: 22.04 (רק אז הוחלף הכינוי: "אלמוני" לשם: "יצחק רבין"), יצירת גירסה חדשה של "תעודת חדר מיון",

אשר נכתבה בדיעבד לאחר פטירתו של רבין - תוך הטלת חיסיון על "תעודת חדר מיון" המקורית (הקבילה),

מניפולציות בבגדי הנרצח- שכן הבגדים שתוארו בדו"ח הפתולוגי אינם יכולים להיות הבגדים שעימם הגיע רבין

למיון, שחייבים היו להיות גזורים (בהתאם למנהג המיון ולכורח המציאות,

כשמדובר בפצוע מחוסר הכרה שאינו

משתף פעולה), הטלת חיסיון שאיננו במקומו על צילומי הרנטגן- בגיבוי הפרקליטות, הצגת טיוטות חלקיות,

מקושקשות ובלתי חתומות של פיענוח הצילומים, שהינן בלתי קבילות מבחינה משפטית, כתחליף לפיענוח הרישמי

והחתום כחוק (בו מפורטים גם ממצאי החזה ועמוד השידרה)}.



4. החלטת בג"צ על דחיית העתירה השנייה (8071/05) על הסף, הסתמכה בעיקר, כך עולה מלשון ההחלטה, על מסקנות

ועדת שמגר- על אף שהבנה מספקת של המחלוקת בין מסקנות ועדת שמגר בעניינים הרפואיים, לבין הטיעונים

שהועלו כנגדן בעתירה, דורשת חוות דעת רפואית מקצועית, מה שלא התאפשר ע"י בג"צ, אשר מנע על הסף כל

התייחסות עניינית ומקצועית לנקודות שהועלו בעתירה (כגון הסטטוס הנשימתי של רבין בהגעתו, סימנים נוירולוגיים,

ממצאי ההאזנה לראות וכיו"ב).



5. בנובמבר 2005, הציג פר' היס את צילום החזה (החסוי) של רבין המנוח בערוץ 2 של הטלוויזיה… חובה

להדגיש כאן, שעצם הצגת הצילום קבל עם ועדה- לאחר שנדחתה דרישתם של עורכי הדין, בעת שאלה עסקו בתיקים

(ובהם עוה"ד אייל שומרוני-כהן, שהיה פרקליטו של אבישי רביב), לקבל לידיהם את הצילום לצורך ההליך

המשפטי, אומרת דרשני. כעת גם ניתן לתהות, איזו צינעת פרט דיסקרטית, נחשפה בדיוק בצילום הלז? והאם

אין בזילות השימוש בטענה של צינעת הפרט (במיוחד כשמדובר באישיות ציבורית רמת דרג, שנרצחה על

הרקע הציבורי), נזק בל ישוער?



6. אלא שהעניין העיקרי הקשור בצילום החזה הנ"ל, הינו בעובדה שעצם הצגתו (סוף-סוף), איפשרה לאמת באופן

רפואי מוחלט וסופי את הטענה המרכזית של עתירה זו- קרי, קיומו של קליע נוסף ובלתי מדווח בחזה, שנעצר

בסמוך לחוליה D7 (בהסתמך על פיענוח רשמי של צילום החזה, ע"י מנהל מכון הרנטגן ב"הדסה" ע.כ.), מה שהופך

את הדו"ח הפתולוגי כולו (ובהתאם לכך את הגירסה הרשמית) לבלתי קביל מבחינה משפטית וציבורית.



7. יתרה מזאת, כל השתלשלות העניינים, מרגע הגעתו של ראש הממשלה המנוח למיון ועד לפטירתו המצערת,

התבררו בעקבות זאת. התברר ששניים מתוך שלושת הקליעים שהוצאו מגופו של רבין (וכן פצעי הכניסה בגב

ובמותן שמאל), כלל לא היו בגופו בטרם נקבע מותו, בשעה 22.30 (כשבהמשך "חודש" הטיפול ונקבע

מותו שוב ב: 23.15).



8. בעקבות חשיפת הממצאים שהביאו לפנייה לבג"צ, והמידע שהמשיך להצטבר מאז, פנו העותרים לגופים הרלוונטיים,

בתוכם: משרד הבריאות, משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, ההסתדרות הרפואית ומבקר המדינה.

אלא שחרף פניות חוזרות ונישנות, לא התייחס שום גוף לפניות. כך למשל, למרות פניות בכתב למשרד הבריאות,

ושיחות טלפון מרובות עם ראש לישכת שר הבריאות, לא הובעה שום נכונות לבדוק את הדברים בדרג כלשהו,

ושום גורם לא טרח לעיין ולו במיקצת מן החומר. לאחרונה נוצר אומנם קשר עם גורם בועדת חוץ ובטחון,

הקשור בביקורת על השירותים חשאיים, אלא שלמרות האוזן הקשבת, לא היתה נכונות להביא את הדברים בפני

הגורם המוסמך, שכן מדובר "בנושא טעון", והעניין ירד מן הפרק.



9. לפיכך, הואיל והעותרים מילאו את כל הדרישות המיקדמיות (ואף מעבר לכך) ופנו לכל השרים והגופים

הרלוונטיים, הגישו עתירות לבג"צ, ולאחר שאלה נדחו המשיכו לפנות לאותם גופים עד עצם היום הזה, מתבקש

בית המשפט להביא את הדברים לדיון רציני, כשהפעם מקבל בית המשפט לידיו גם חוות דעת מומחה (עדכנית)

הנוגדת את ממצאי הדו"ח הפתולוגי.



10. פרט לפסילת הדו"ח הפתולוגי, נידרש גם בית המשפט לסוגיית המניפולציות בדווח הרפואי,

והצורך בהפקת לקחים ע"י הגופים המפקחים שהוזכרו (תת-הועדה לשירותים חשאיים, ועדת החוקה, חוק ומשפט).

לשם כך, יקבל בית המשפט לידיו תיאור מפורט ומדוייק של התרחיש האמיתי להשתלשלות העניינים, מרגע הגעתו

של רבין למיון ועד לפטירתו המצערת. בג"צ יחפוץ בודאי להצליב תרחיש זה עם "תעודת חדר מיון" הראשונה

והחסויה ועם צילום החזה הראשון והחסוי, שם ימצא לבטח דווח על קליע בודד בחזה (מה שיכול לחסוך את הצורך בדיון).



11. הבנת התרחיש האמיתי של מהלך הטיפול הרפואי על שלביו השונים, התאפשרה בעקבות חשיפת הממצאים

החסויים שנראו בצילום החזה. הקליע החסוי שהתגלה בעמוד השידרה, העיד באופן חד-משמעי, שדווקא מסמך

המיון שנכתב ע"י ד"ר גוטמן בשעה 22.30, הסותר את הכתוב ביתר המסמכים במרבית הנקודות, הוא זה שמשקף

נכונה את המציאות. בדיעבד, הדבר אינו מפתיע, שכן זהו המסמך האותנטי היחידי שנשאר, כל יתר המסמכים

הגלויים נכתבו בשלבים מאוחרים יותר (מן הסתם תחת לחץ). תובנה זו, הביאה מייד לסגירת כל הפערים בהבנת

הסתירות החמורות בתיעוד שנתגלו בין מסמך אחד למישנהו (שקודם לכן היו בלתי פתירות). למעשה, המסמכים

המאוחרים השמיטו את כל הקטע בין הגעתו של רבין למיון עם פצע ירייה קטלני (בודד) בחזה ועד לקביעת

מותו ב: 22.30. במקום הקליע הקטלני בחזה, דיווחו המסמכים המאוחרים על 2 פצעי הירי החדשים, שלא היו בגופו

של רבין בטרם נקבע מותו ב: 22.30, כאילו היו אלה הפצעים שגרמו למותו. כמו כן, הושמטה בהם הוצאת קליע

משער הריאה השמאלי במהלך הניתוח

(אשר התגלתה בהמשך מעדותו של הד"ר קלוגר בבית המשפט), מה שהותיר את הרושם שמדובר בשני קליעים בלבד.

לבסוף, נעשו מניפולציות עם לוחות הזמנים, כל אלה היקשו על היכולת להבין במשך 10 השנים שחלפו את התרחיש

האמיתי, אשר תואר נאמנה במסמך המיון האותנטי של ד"ר גוטמן.



12. תקפותם המלאה של כל הממצאים שצויינו במסמך המיון האותנטי (כדור בחזה שגרם לריסוק חוליה D5

ומוות ב: 22.30), מתאמתת גם לנוכח הפעולות הרפואיות שננקטו, שכן אלו מגלות את טיב הפציעה, על שלביה

השונים. כך, הכנסת נקז לחזה השמאלי לאחר ניתוח הבטן, תואמת לחלוטין את הכתוב במסמך המיון האותנטי,

שכן הדחייה של הכנסת הנקז עד לחדר הניתוח, אשר עוררה בקולגות תמיהות מרובות, מובנת מייד בקונטקסט

של התרחיש האמיתי. כנ"ל לגבי ריסוק החולייה הגבית, המוזכרת אומנם בדו"ח הניתוח, אך במנותק מן הקליע

הקטלני בחזה. אלא, שאין ריסוק החוליה יכול להיקשר אנטומית עם אף אחד מן הקליעים, זולת הקליע בחזה.

כך נפתרים בזה אחר זה, כל סימני השאלה שעלו בעקבות הסתירות בדוחות הרפואיים השונים, ללא יוצא מן הכלל,

והמסמכים המאוחרים מאשרים גם הם את הכתוב במסמך המיון האותנטי.



13. העותרים יטענו כי כל הטיעונים המועלים בעתירה זו כנגד קבילותו של הדו"ח הפתולוגי (בהם: הימצאות

קליע בלתי מדווח בעמוד השידרה, שזוהה לאחרונה בצילום החזה; הכללת פצעי הירי בגב שלא היו קיימים

בקבלה למיון; אי דווח על הוצאת הקליע משער הריאה השמאלי בזמן הנתוח), כל אלה מעולם לא נדונו בהליך

משפטי כלשהו (ובכללם ועדת שמגר), אף כי הם הובאו ע"י העותרים בכתב בפני הרשויות הממונות שבחרו שלא להתייחס.



14. כמו כן, כל הטיעונים שהועלו בעתירות מיולי ואוגוסט 2005 (עצם ההגעה באמבולנס, אלמוניותו ואי זיהויו

של ראש הממשלה בהגעתו, החלפת הבגדים ופרטים קריטיים נוספים), גם הם לא נדונו קודם לכן בשום ערכאה משפטית,

ולא הובאו לדיון בבג"צ (דחייה על הסף).



15. לפיכך, הואיל והעותרים עשו כל שלאל ידם על מנת להביא את הרשויות הממונות לבדוק את טענותיהם -

אך הושבו ריקם, מתבקש בית המשפט לקיים הפעם הליך ממצה של דיון לגופו של עניין, שיאפשר למומחים לטעון

בעד פסילת הדו"ח הפתולוגי משיקולים רפואיים, תוך הצגת הממצאים החדשים בצילום החזה והמסקנות הסותרות

את אלו של הדו"ח הפתולוגי.





16. על יסוד כל האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להוציא את הצו המבוקש בראשית עתירה זו, ולאחר

שמיעת המשיבים להופכו לצו מוחלט. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות משפט כדין.



17. בית המשפט הנכבד מתבקש גם לשמור את זהותו של העותר מס' 2 חסויה.





######################################################################

עידכון שהתווסף ב - 27.10.06



הכל החל ברעיון שנועד לשפר את מצבו הפוליטי של רבין לפני הבחירות של 1996. היה צורך להעליל על בנימין נתניהו ועל הימין באופן דחוף. כרמי גילון עשה על כך עבודת MA מספר שנים קודם לכן, ויצחק רבין דאג לקדם אותו למרות העובדה שגילון היה בסה"כ איש האגף היהודי ולא מהמקום שמגיעים בו לראשות השב"כ.

גילון השיב לרבין בטובה תחת טובה, הוא התביית על יגאל עמיר, סוכן השב"כ בעל אישיות מופרעת (כמו אבישי רביב) ותחת האמצעים המקובלים בשב"כ הוא דאג לכך שיגאל עמיר יגיע לכיכר מלכי ישראל, כשהוא מלווה בסוכן שב"כ נוסף שנסע עימו מהרצליה.

גילון כנראה לא סמך יתר על המידה על יגאל עמיר, ודאג להשגחה צמודה עליו גם בחניון החשוך. מי שהשגיח עליו שם היה נהג מכונית ה GMC שועדת שמגר לא רצתה שתדעו עליו.

בסופו של דבר, יגאל עמיר ניצל פירצה קריטית שיצר המאבטח הרביעי, וירה מאקדח הפיקות שברשותו, מה שגרם למבוכה רבה בין אנשי אגף האבטחה. מפעילו של יגאל עמיר הבין מייד כי המאבטחים נכשלו בלכידתו של עמיר בזמן (מה שקילקל את האותנטיות ולא היה צפוי, כיוון שרבין עצמו וגם המאבטחים קיבלו התראה מראש על התרגיל ועל מה שעומד לקרות, בנוסף לתמונתו של יגאל עמיר), ואותו מפעיל נאלץ להפסיק את התרגיל בקריאות: "סרק, זה לא אמיתי".

על כל פנים, לאחר הבילבול, נכנס רבין עצמו למכונית בנחת והתיישב במושב האחורי מימין (רבין לא נפל ולא ראה את הריצפה בשום שלב). אחריו נכנס יורם רובין למושב האחורי הימני, ולבסוף התיישבו דמתי ולידו המאבטח שרצח את רבין כעבור 10 דקות נסיעה, כשהגיעו למטה השב"כ.

לא ברור מה גרם למאבטח לירות ברבין, אולם הוא הואשם ע"י רובין בפשלה הגדולה שהתרחשה, כיוון שנטש את גבו של רבין למשך 10 שניות ואיפשר ליגאל עמיר להביך מאד את אגף האבטחה.

למרות הקושי לדעת מה בדיוק היו חילופי הדברים במהלך הנסיעה, ייתכן שהמחלוקת הזו היא שגרמה לכך שהמאבטח הבין שהוא שותף למשימה אפלה, והחליט לגמור עם הסיפור, ואז ירה ברבין ובעצמו.

יורם רובין ובני דמתי היו בהלם מוחלט אך מישהו דאג להזמין אמבולנס נט"ן שהעביר את רבין למיון.

במיון נתגלה לרופאים פצע ירייה בודד בחזהו של רבין, ולאחר 40 דקות החייאה הם קבעו את מותו. הרופאים יצאו לחדר רופאים והשאירו את הגופה של רבין בהשגחת השב"כ.

אולם זמן מה שד"ר גוטמן סיים לכתוב את סיכום האירוע, נקראו הרופאים בדחיפות חזרה לחדר הטראומה, אמרו להם שממשלת ישראל עדיין לא ערוכה וביקשו מהם לחזור לחדר הטראומה לעוד חצי שעה, עד שהממשלה תתארגן.

בינתיים החלו להגיע למיון כל ראשי המדינה והתחיל בלגן, הרופאים החליטו להעביר את הגופה לחדר ניתוח ולהמשיך בטיפול במקום שקט יותר.

בחדר הניתוח גילו הרופאים מתחת לסדינים שני פצעי ירייה חדשים. היו אלה יריות בגופה שנועדו להוריד את האשמה מן השב"כ. כשירו בגופה, כבר ידעו אנשי השב"כ על תפיסתו של יגאל עמיר שכביכול ירה ברבין מאחור. הם ניצלו זאת וירו 2 כדורי הולופוינט בגבו של רבין המת, בזמן שהרופאים ישבו בחדר הרופאים.

השב"כ בחר בכדורי הולופוינט כיוון שסוג זה אינו יוצא מהגוף, ולכן אין סכנה שהכדור יפגע בקירות או בתיקרה.

מה שנותר כעת הוא לדרוש מהרופאים להמשיך ולטפל ברבין על מנת שפצעי הירי החדשים יתועדו במסמכים הרפואיים, כאילו הם היו קיימים מלכתחילה.

מי שהוטל עליו לשכתב את המסמכים מחדש, לאחר ששני המסמכים המקוריים הועלמו היה ד"ר גוטמן. הוא הוזמן למחרת הרצח לכתוב את כל המסמכים מחדש, בנוכחות השב"כ.

גוטמן ביצע את המוטל עליו, וכמובן שהיס נדרש להעלים את פצע הירייה בחזה.

על כל הסיפור הזה לא היינו יודעים אילמלא מספר טעויות שביצעו השב"כ, היס, סנה, ברבש ושמגר.

בין השגיאות הרבות - שתיים היו פטליות !!!:

1. המסמך שד"ר גוטמן כתב מייד לאחר מותו של רבין (בפעם הראשונה, בשעה 22.30) הגיע לידינו.

2. צילום הרנטגן של רבין שנעשה בשעה 02.15 גם הגיע לידינו..



המסמך הסודי ביותר במדינת ישראל, ההסבר בהודעה הבאה:



       







צילום הרנטגן:



  





המאבטח הרביעי:

בתמונה נראה מאבטחו האישי של רבין, שועדת שמגר העלימה את שמו מדו"ח שמגר (השם הפרטי אבי). הועדה ציינה את שמותיהם של שלושה מתוך ארבעת המאבטחים בלבד (יורם רובין, ש.ג, א.ה). הועדה דאגה לטשטש את שמו של המאבטח הרביעי ע"י הוספת שמו של מוביל הפמלייה עדי אזולאי. כך לא הורגש חסרונו של אחד מתוך ארבעת מאבטחיו האישיים של רבין.

המאבטח הרביעי נטש את גבו של רבין ליד העציץ המפורסם. הוא חזר כעבור 10 שניות, וככל הנראה התיישב במכונית ליד הנהג.

מספר שבועות לאחר הרצח נודע ליגאל עמיר ולאחרים על מאבטח שב"כ שהתאבד.

כמו כן, למיון איכילוב הגיעה בליל הרצח גופתו של מאבטח שישב במכוניתו של רבין, ליד הנהג. על המושב הקידמי, במקום בו ישב המאבטח זוהה כתם דם גדול מאד.

 

 

קישורים נוספים לחומר רב בנושא:



סבלנות עד לטעינת הדף אשכול עצום המכיל חומר רב



המגדלור של פילוביץ שחף שנעלם בנסיבות מסתוריות.



מישהו מכם ראה את רבין מתמוטט?

תוקן על ידי mordechay1 ב- 19/01/2007 0:14:09

תוקן על ידי mordechay1 ב- 12/05/2007 22:40:55

בס"ד פרוט החלק העובדתי להלן רצף העובדות, כפי שהתבררו על סמך הגילויים הרפואיים החדשים: 1. יצחק רבין ז"ל, נרצח מכדור בודד בקידמת החזה מימין, שפגע בעמוד השידרה וגרם לריסוק חוליה גבית D5, שוק ספינלי ושיתוק הגפיים התחתונות. 2. רבין נרשם במיון איכילוב בשעה 21.52, ולאחר כ: 38 דקות החייאה, בתוכן קיבל 8 מנות דם וטיפול לפצע הכניסה בחזה (פקינג והכנסת נקז בינצלעי מימין), נקבע מותו בחדר הטראומה (קצת לפני 22.30). 3. בשעה 22.30 כבר כתב הד"ר גוטמן דו"ח מיון שסיכם את כל מהלך הטיפול ברבין, מקבלתו עם פצע ירייה בחזה ועד לקביעת מותו (להלן, הדו"ח האותנטי, נספח 3). 4. זמן מה לאחר קביעת מותו של רבין (וכתיבת דו"ח המיון ע"י ד"ר גוטמן), הוחזרו הרופאים לחדר הטראומה והטיפול הרפואי "חודש". רבין אף נלקח לחדר הניתוח, שם נתגלו שני פצעי ירי נוספים, שלא היו קיימים במיון, האחד בגב מימין והשני במותן שמאל. 5. במסמכים הרפואיים המאוחרים, אשר נכתבו לאחר הניתוח, הושמט כל הקטע בין קבלתו של רבין עם פצע ירייה בחזה שריסק את חולייה D5, ועד לקביעת מותו בשעה 22.30 בחדר הטראומה. לעומת זאת, דווח על שני פצעי הירי בגב שלא היו קיימים בטרם נקבע מוות, כאילו היו אלה פצעי ירי בקבלה. 6. חרף כל זאת, גם במסמכים המאוחרים נותרו די עדויות לנזקים ספציפיים שנגרמו ע"י הכדור הקטלני בחזה, כשהמגמה היא של טשטוש גובר והולך, ככל שהמסמך נכתב מאוחר יותר. כך למשל, ב"תעודת חדר מיון" המשוחזרת, קיים עדיין דווח של ריסוק החוליה וביטויו הקליני- קרי, שוק ספינלי. גם בדו"ח הניתוח ובסיכום המהלך הקליני מוזכר ריסוק החוליה, אלא שבסיכום המהלך הקליני, כבר אין דווח על השוק הספינלי, ובדו"ח הפתולוגי אף אין זכר לריסוק החוליה (מה שהופך את הדו"ח הפתולוגי למסמך סרק חסר תוכן, לאור העובדה שריסוק החוליה נראה ונמוש במהלך הניתוח(!), ובהתחשב בעדותו פר' ברבש בועדת שמגר: "היה לו גם "נזק בעמוד השידרה, בחוט השידרה עצמו…"). 7. לידי ההגנה נמסרה רק "תעודת חדר מיון" משוחזרת, ולא המקורית. כמו כן, לא נמסרו צילומי הרנטגן ואף לא הפיענוח הרשמי עליהם, אך כן נמסרה טיוטת CT ראש מקושקשת ובלתי חתומה (נספח 1), ללא פיענוח של סריקות החזה ועמוד השידרה. צילום החזה - המפתח להבנת התרחיש האמיתי: צילום החזה החסוי, הוצג ע"י פר' היס ב"תחקיר" הערוץ השני (נובמבר 2005), בעזרתו ניסה לדחות את טענת הכדור השלישי. ואומנם, בצילום החזה שלאחר המוות אכן נראים שני קליעים בלבד, אלא שאחד משניהם הינו דווקא הקליע הבלתי מדווח,שגרם לריסוק החוליה (והיטלו מושלך על חוליה D7 בצילום החזה (ראה חוות דעת מומחה מיום 5/12/05, נספח 2). במילים אחרות, הוכח בצילום החזה קיומו של קליע אשר כלל לא דווח בדו"ח הפתולוגי, כמו גם דווח לא נכון בדו"ח הפתולוגי על הוצאת הקליע משער הריאה השמאלי במהלך הנתיחה שלאחר המוות, בעוד שהקליע הוצא עוד במהלך הניתוח (בהתאם לעדותו של ד"ר קלוגר בבית המשפט) המסמך הסודי ביותר במדינת ישראל: מסמך המיון הראשון שכתב ד"ר גוטמן – האמת לאמיתה הוכחת קיומו של הקליע הנוסף בחזה, נתנה אישור לכך שמסמך המיון שנכתב ע"י ד"ר גוטמן ב: 22.30 (נספח 3), הוא המסמך המתאר את השתלשלות העניינים נכוחה. במסמך זה מפורטת פציעתו של רבין והטיפול הרפואי שקיבל, מהגעתו למיון ועד לקביעת מותו בשעה 22.30. (ראה תמונה בהודעה דלעיל) זהו גם מסמך המיון היחיד שנכתב בזמן אמיתי ולא "הועלם" בטרם עת, בעוד ש"תעודת חדר מיון" המקורית נשארה חסויה בגיבוי הפרקליטות. מסמך המיון של הד"ר גוטמן, נכתב מייד לאחר פטירתו של רבין, ולפני הגילוי של פצעי ירייה חדשים בגב ובמותן שמאל. מסמך המיון הנ"ל מלמד שרבין התקבל למיון עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין, כשפצע היציאה לכוון D5-6 עם ריסוק של החולייה. מייד עם הגעתו (בשעה 21.52) הוחל בהחייאה (עיסוי לב, אדרנלין), עם איטום חור הכניסה (פקינג) והכנסת נקז לבית החזה הימני. מותו של רבין נקבע כבר בשעה 22.30, לאחר 30-40 דקות החייאה. הסבר למסמך המיון הנ"ל: כל מסמך רפואי קליני מתחיל באנמנזה (סיפור תולדות המחלה או הפציעה), לאחר מכן הממצאים בבדיקה גופנית (מלמעלה כלפי מטה), בהמשך תוצאות המעבדה (אם ישנן) ולבסוף הפעולות שננקטו לפי הסדר. כלומר, מתקדמים מן הפסיבי (מה דווח לרופא) לעבר האקטיבי (מה הוא מצא בעצמו בבדיקה: בהסתכלות, מישוש, ניקוש והאזנה עם סטטוסקופ) ועד לפעולות ממש (אינפוזיה, החייאה, ניתוח וכיוצא בזה). במסמך המיון הנ"ל חסרה האנמנזה (כי רבין התקבל כפצוע אלמוני וחסר ההכרה) דם בכמות בינונית, הרבה קרישים (עוברים ישר לממצאים בבדיקה, קודם מה ניגלה בהסתכלות ראשונית) פגיעת פצע ירייה עם חור בריאה באונה עליונה 3-2.5 ס"מ (עדיין בשלב ההסתכלות, אך כבר יותר לעומק) פצע היציאה לכוון D5-6 (שימו לב שמשתמשים בלשון יחיד: "פצע היציאה") עם ריסוק של החוליה נעשו פעולות החייאה: (הבדיקה הסתיימה, כעת עוברים לפעולות שננקטו על פי סדר כרונולוגי) עיסוי אדרנלין תוך לבבי קיצוב (שימוש בקוצב לב חיצוני היות ואין פעילות חשמלית של הלב) אשר נמשכו לפחות 30-40 דקות. קיבל כ- 8 מנות דם בוצע פקינג של בית החזה הימני עם סגירת החור בריאה, לא נראה דמם אקטיבי (זהו משפט קריטי! משמעותו: בשל היעדר דמם אקטיבי, לא היה מקום לניתוח (בעוד שאילו התגלה דמם בלתי נשלט, היה מקום לשקול התערבות ניתוחית לעצירתו בטרם ירימו ידיים, שכן דמם פעיל מעיד שעוד יש זרימת דם ועצירתו עשויה לשפר את המצב) נקבע מוות נרשם ע"י ד"ר גוטמן שעה 22.30 4/11/95 יש אישור לכך שהמסמך הנ"ל אכן נכתב בשעה 22.30, וזאת בשל העובדה שלאחר סיום הניתוח (בשעה 23.15), הוא הזמן האלטרנטיבי בו יכלו הרופאים לכתוב את הדו"ח מבחינה תיאורטית, היה כבר רבין לאחר עירוי של 22 מנות דם (ולא 8), והוא גם הספיק לעבור ניתוחי בטן וחזה. לפיכך, דיווחים על מתן של 22 מנות דם, ועל ניתוח בטן וחזה, יופיעו רק במסמכים הבאים (לאחר הניתוח). השתלשלות העניינים על פי סדר כרונולוגי: רבין הגיע למיון בשעה 21.52, באמבולנס נט"ן כשהוא מונשם, עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין (כשפצע היציאה לכווןD5-6 ), אשר גרם לריסוק החוליה בלווית שוק ספינלי. נעשו פעולות החייאה שכללו עיסוי לב (אינטובציה בוצעה קודם לכן, בנט"ן), אדרנלין, עירוי נוזלים, מתן 8 מנות דם וכן, נעשה פקינג לחור הכניסה בחזה והוכנס נקז בינצלעי מימין. בזאת תם הטיפול הרפואי ונשלם (החייאה, מתן דם, פקינג, הכנסת נקז בינצלעי מימין), ומשלא נמצא כל דמם פעיל המצריך התערבות כירורגית בחדר הניתוח, לא נותר אלא לקבוע את מותו של רבין.. עם סיום הטיפול בשעה: 22.30, דהיינו לאחר כ: 30-40 דקות החייאה, נקבע מותו של רבין, וד"ר גוטמן התפנה לרשום את דו"ח המיון המסכם, אשר יידון לפרטיו בהמשך. חוזרים לחדר הטראומה – הטיפול "מתחדש" זמן מה לאחר קביעת מוות, הוחזר הצוות הרפואי לחדר הטראומה והטיפול הרפואי "חודש"… בעקבות זאת, ממשיכים לחדר הניתוח, ושם מתגלים שני פצעי ירייה חדשים, האחד בגב מימין (7 ס"מ מימין לקו האמצע) והשני במותן שמאל. בחדר הניתוח מתגלה גם ממצא חדש נוסף שלא תואר במיון, והוא קליע תת-עורי הבולט בחזה וניתן למישוש (הקליע שנורה בגב מימין). חרף כל זאת, ממשיכים ומנתחים את רבין, החל מפתיחת בטן עם כריתת הטחול המרוטש (שאינו מדמם כפי שצפוי בירי באדם חי), הכנסת נקז בינצלעי משמאל (במיון כמובן לא היה בכך צורך), פתיחת חזה, הוצאת קליע משער הריאה השמאלי ע"י ד"ר קלוגר (תוך השמטת פעולה זו ממסמכי חדר הניתוח, כך שנוצר הרושם שבגופו של רבין היו רק שני הקליעים שהוצאו בנתיחה שלאחר המוות) והזלפת כ: 14 מנות דם נוספות (על 8 הקודמות). בשלב כלשהו מצטרף הפר' ולדימיר יקירביץ לניתוח, כשהוא אינו מודע לקביעת מוות בחדר הטראומה. להפתעתו של יקירביץ, מייד עם סיום הניתוח מחליטים הד"ר קלוגר, בעצה אחת עם הד"ר גוטמן לנתק את רבין מן המכשירים ולקבוע את מותו (מובן מדוע). יקירביץ אינו מבין מדוע מזדרזים עמיתיו לנתק את רבין מן המכשירים ולקבוע את מותו לאחר הניתוח, ובחדר הניתוח פורץ ויכוח קולני נוקב בין יקירביץ לשאר המנתחים, בסיומו מנותק רבין מן ההנשמה ונקבע מותו (בעוד יקירביץ מסרב לחתום על דו"ח הפטירה). הדוחות הרפואיים בדוחות שנכתבו עם סיום הניתוח, מושמט פצע הכניסה בחזה, ובמקומו מופיעים שני פצעי הכניסה בגב, ועל ידי כך נוצר הרושם שרבין התקבל למיון עם שני פצעי ירי בגב. בתשובה לשאלתו של העיתונאי רונן ברגמן, שהופנה להנהלת איכילוב, באשר לדווח על פצע הכניסה בחזה (נספח 2: "מלחמת הרופאים"), http://www.tisanim.com/Web/Sites/hadar/PAGE10.asp ראה את המאמר בתחתית הקישור מייחסת דוברת איכילוב את פצע הכניסה הקטלני בחזה, לטעות בדווח, לפיה חור הכניסה בחזה היה למעשה חור היציאה של הכדור בגב- אלא, שלרבין כלל לא היו פצעי יציאה חיצוניים, וכל הקליעים נשארו בגופו (!)... עקרונית, ככל שהמסמך נכתב מאוחר יותר, הושמטו יותר ויותר פרטים שביכולתם להסגיר את התרחיש האמיתי. כך למשל, הן בדו"ח הניתוח והן בסיכום המהלך הקליני עוד נרשם ריסוק החוליה D5 (אם כי, בלי לציין את הקשר בין ריסוק החוליה לבין הירייה בחזה), בעוד שבדו"ח הפתולוגי, גם ריסוק החוליה והשבר בצלע המחוברת כבר "חסרים", ומתקבלת הגירסה הרשמית במלואה, וזו מחזיקה מעמד משך 10 שנים. כידוע, פר' היס נדרש, בניגוד לכללים, לבצע את הנתיחה שלאחר המוות באיכילוב (במקום במכון לרפואה משפטית), תוך שימוש בטענת הסרק על התראות לפיהן רצח רבין הינו חלק מהפיכה כוללת, בה צפוי נסיון חטיפה של גופתו של רבין… בטרם החל בעבודתו, הוזהר היס והוחתם על מסמכי סודיות ע"י השב"כ (מדוע?!). הפתולוג הבכיר, פרופסור לוי, שהוזמן ע"י היס לסייע והגיע עימדו לאיכילוב, נשלח מייד לביתו (אך כן הורשו להיכנס אנשי שב"כ, אחיות שמימיהן לא צפו בנתיחה ועוברי אורח למיניהם). כך בודד הפר' היס מיתר עובדי המכון, והתוצאות ידועות. הרופאים מסתבכים בסתירות לא תורחב כאן היריעה באשר לדבריהם של פר' ברבש והשר סנה בנוגע לשלושת הכדורים והפגיעה בחוט השידרה. נתרכז דווקא בדברי הד"ר קלוגר, אשר מסר בעדותו בבית המשפט כי הספיק לטפל ברבין עוד בחדר המיון. רונן ברגמן מעיתון "הארץ", תהה מדוע קלוגר "לא אמר אמת" בבית המשפט (נספח 2, "מלחמת הרופאים"), שהרי על פי הגירסה הרשמית, הגיע הד"ר קלוגר מביתו כשרבין כבר היה בחדר הניתוח (סביב השעה 22.05). תשובתו של ד"ר קלוגר: הקלדניות לא הבינו את דברי, התכוונתי לומר שטיפלתי ברבין בחדר הניתוח ולא במיון (טוב, הוא לא רוצה לספר שרבין שהה במיון עד אחרי 22.30). מספר הקליעים אחד הקשיים שהיה צריך להתמודד איתם בדווח, היה מספר הקליעים. מה שסייע במיקצת "להעלים" קליע אחד, היתה העובדה שקליע אחד כבר הוצא עוד לפני הנתיחה שלאחר המוות, כך שבזמן הנתיחה נותרו שני קליעים בלבד בגופו של רבין. אלא, שזה לא מנע מהד"ר קלוגר להסתבך בסתירות. כך, כשרונן ברגמן ("מלחמת הרופאים") ביקש מהד"ר קלוגר להסביר מדוע העיד בבית המשפט כי הוא עצמו הוציא קליע עוד במהלך הניתוח (הקליע משער הריאה השמאלי), בעוד שהיס דיווח שהוציא בעצמו 2 קליעים בנתיחה שלאחר המוות, (כך שהגענו לשלושה קליעים), הסביר הד"ר קלוגר שהתכוון לומר בבית המשפט שאת הקליע מריאה שמאל, הוא הוציא בנתיחה שלאחר המוות במקום הד"ר היס - וזאת לבקשתו של היס, היודע שקלוגר מוציא קליע מריאה בלי לגרום נזק לכלי דם (מה זה כבר משנה?). טוב, גם הטכנאי אלי ליפשטיין מנסה לסייע וטוען בסיפרו: אני הוצאתי את הקליע השמאלי והיס את הימני... (ליפשטיין רק שוכח לציין שאינו פתולוג). היס (שמאחוריו 5,000 נתיחות), אינו זקוק כמובן לעזרתו של קלוגר, אשר הינו חסר הכשרה בפתולוגיה ואינו מוסמך לבצע נתיחה. במילים אחרות, הד"ר קלוגר מסתיר מן הציבור (אך לא מבית המשפט) את העובדה שהוציא את הקליע משער הריאה השמאלי בזמן הניתוח, ומתרץ את עדותו בבית המשפט בכך שהתכוון לומר שהוציא את הקליע בזמן הנתיחה במקום היס. כך סידרו לנו "שני" קליעים במקום שלושה. . . חתימת העותרים מחכים לתשובת בג"ץ





לסיכום פרק זה:

15. הלקסיקון (הבלתי שלם) לעניין האישים הקשורים בעלילת הדם  

  

 

יגאל עמיר - סוכן שב"כ מ 1992 ("התימני"), בעל עבר שלא נעים לדבר עליו, שהושתל ע"י כרמי גילון להפליל סטודנטים מבר אילן (כמו מרגלית הר שפי) וכדי להפליל את הימין. בליל הרצח הוא לווה מביתו ע"י סוכן נוסף, וכן תודרך באופן צמוד ע"י נהג GMC עד דקות ספורות לפני התרגילון, והיה בקשר רציף עם אבישי רביב שאירגן פרובוקציות בסמוך. כרמי גילון - איש האגף היהודי חסר הכישורים שמונה ע"י יצחק רבין לראשות השב"כ במפתיע (או לא), כנראה ביוזמת איתן הבר. גילון היה ידוע באג'נדה שלו שסימנה כל ימני חובש כיפה כמתנקש פוטנציאלי. הבחירה בגילון סמוך לבחירות היתה מתבקשת. נהג ה GMC - בכיר בשב"כ (מזוקן, גובהו 1.82, לבש חולצת T) תידרך את יגאל עמיר בכיכר מלכי ישראל (לשעבר כיכר רבין), עד דקות ספורות לפני תרגיל ביום ההתנקשות. יגאל עמיר לא ביצע את הוראותיו כראוי וגרם לרבין לבהלה ושבץ מוחי. רוני קמפלר - המגוחך שהופקד על תיעוד התרגילון לביום ההתנקשות. סייעו בידו על הגג סוכני שב"כ נוספים, ביניהם הקירח. אבישי רביב - פרובוקטור נחות, גאנגסטר הרבה פחות מתוחכם מן הסוכן "התימני", שעבד בשירות כרמי גילון, נהג ה GMC וחזי קאלו. חזי קאלו - מפעילו של פרובוקטור השב"כ, שמפניה. ניר כהן - היה הרופא הראשון שטיפל ברבין. סיפר שרבין הגיע למיון באמבולנס ולא במכונית השרד. מרדכי גוטמן - המנתח הבכיר שנקרא למיון ולאחר דקות ארוכות של טיפול ב"אלמוני" המונשם שהגיע בנט"ן, נודע לו לתדהמתו ע"י יורם רובין שהגיע במכונית השרד (מעט מאוחר יותר) שהפצוע הוא לא אחר מאשר יצחק רבין. גוטמן אולץ לכתוב את כל מסמכי המיון מחדש למחרת הרצח, ולהעלים את עניין האמבולנס ועניין הכדור הקטלני והפציעה בעמוד השידרה. כעס מאד כשדלף המסמך המקורי בו צויינה הפציעה בעמוד השידרה. יורם קלוגר - כמו גוטמן. הגיע למיון בשעה 22.05, אבל שיקר לכתבים כשטען שהוא לא טיפל ברבין במיון (כי רצו להסתיר את העובדה שרבין נשאר במיון עד שנפטר בשעה 22.32). קלוגר גם שיקר לכתבים בעניין הוצאת הקליע משער הריאה השמאלית, כדי שלא יבחינו שהיו 3 קליעים (אחד שנורה בנסיעה ושניים שנורו בגופה). אולם בבית המשפט הודה קלוגר שהוא עצמו טיפל ברבין במיון והוא בעצמו הוציא קליע משער הריאה השמאלי. יהודה היס - הפתולוג שהגיע יחד עם אלי ליפשטיין ועם פתולוג בכיר ממנו, פרופסור לוי לבצע את הנתיחה באיכילוב. היס הוכנס לחדר סגור ואויים והוחתם שיהיה זה סופו אם יזכיר את הכדור בחזה. את פר' לוי הפתולוג גירשו אנשי השב"כ בבושת פנים. גבי ברבש - מנהל איכילוב שהדליף את עניין הפציעה בעמוד השידרה. לא היה לו האומץ להמשיך. אפרים סנה - שר הבריאות דאז, רופא במקצועו, שנתן את הגיבוי הרפואי לגירסה השיקרית. עושה כעת מאמצי על להביא לשחררו של ברגותי, מה שיכול להקל בשחרורם של האחים יגאל וחגי עמיר, בטרם גאולה תפתח את הפה. איתן הבר - כנראה המוח שמאחורי חלק גדול מן הדברים. חבריו בתקשורת סייעו רבות, בלעדיהם לא ניתן היה למשוך את העלילה 10 שנים. אחד מהם הוא רונן ברגמן שניסה לסייע בהעלמת ממצאי הרנטגן וה CT. מאיר שמגר - נבחר להיות הדמות שתיתן כיסוי משפטי לעלילה השיקרית. סייע בידי האגף היהודי, אפרים סנה ושות' להעלים כל מידע לגבי המאבטח שרצח את רבין, ולבסס את הדו"ח על הפללתו של סוכן השב"כ יגאל עמיר שהסכים לשתף פעולה. עדנה ארבל - פרקליטת המדינה שהיה לה תפקיד מכריע בעלילה החמורה נגד הימין. נסחפה בתפירת התיק המרושעת לנערה יפהפיה מבר אילן, שכל חטאה היה שהיתה בצד הלא נכון של המפה. בלעדי עדנה ארבל, האגף היהודי לא היה מצליח להעלים את צילומי הרנטגן המפלילים במשך 10 שנים. דורית בייניש - מי שנתנה את הגיבוי המשפטי להפעלתו של הסוכן פרובוקטור אבישי רביב, וכמו כן דאגה לדחות על הסף עתירות שחשפו פרטים קריטיים לגבי אופן ביצוע הרצח ע"י השב"כ. המאבטח הרביעי - ככל הנראה שמו אבי (יואב?), רצח את יצחק רבין במכונית לאחר שרבין לקה בארוע מוחי (כנראה מלחץ הארועים המבהיל). ירה בחזהו של רבין כדור 0.22. הוא עצמו חוסל בליל הרצח וגופתו הובאה למיון איכילוב ונותחה. צילום החזה - לא אישיות, אולם העד המרכזי האילם, שמבט אחד בו חשף באופן מיידי את אופן ביצוע הרצח. עדנה ארבל הצליחה לגבות את העלמתו במשך 10 שנים. משפחת רבין לא נתנה יד לחשיפתו של העד.

גולש שכתב ברוטר נט התבקש לא לכתוב יותר בעניין, אני מביא את מילות הסיכום שלו:



ראשית, רק בכדי שתבינו איזה מערכת לחצים מופעלת בעניין רצח רבין, קבלו את דבריו של ניצן אור (ולא מדובר בהתכתבות אינטימית בינינו או בדברים אישיים אלא ביחס לנושא הכתיבה בפורום הציבורי רוטר):

אני שוקל לחסום את כתיבתך.

אני ער לצורך שלך כמו שלי ושל רבים לחשוף

את פרשיית רצח רבין אבל הבמה של הפורום הסקופים

לא מתאים לכך.

ציטוט מאת: ניצן אור

אבקש אותך בשיא האדיבות לא לכתוב יותר בפורום של רוטר.

הפורום לא נועד לספק אג'נטות פרטיות, תהיינה

מוצדקות וחשובות ככל שתהיינה. לא אלה מטרות הפורום.

ציטוט מאת: ניצן אור

אז החלטתי להיענות לבקשתו של ניצן אור, אך לא לפני שאיידע בכך את הגולשים, שהינם הגורם האחראי לכך שהפורום כה פורה.

ואסיים את חלקי בן השנה וחצי בפורום רוטר בסגירת מעגל: קרי ברקע לתגובה הראשונה שלי ברוטר ב 7/11/2006, לאחר שחזרתי כמלווה בטיול בצופים והתפניתי לראות את תחקיר הערוץ השני: "תיק לא סגור" שהקלטתי ב 4/11/2006 ועד אז טרם הספקתי לראותו.

ראשית, כשפרופסור היס עוד רק החזיק בידו את צילום החזה החסוי, עברה בי צמרמורת, אולם כשהיס לפתע הציג את הצילום מול המצלמה (לשניות ספורות) זה כבר היה בלתי נתפס. כל שנותר הוא "להקפיא" את התמונה ולהתחיל לפענח.

הדבר הראשון שקפץ מול עיני היה הקליע בקו הקידמי-אחורי של עמוד השידרה. זה היה ממצא דרמטי, שכן במסמכים הרפואיים (פרט למסמך המיון האותנטי) לא היה זכר לקליע במקום זה.

הדבר השני היה היעדר קליע בשער הריאה השמאלי. ממצא זה היה מדהים לא פחות, ולרגע אף מאד מביך, שכן הוא עמד בניגוד מוחלט לדוחות הרפואיים.

אלא שכמו בפאזל, עיון מדוקדק ויסודי בתיעוד הרפואי, החל לפזר את הערפל אט אט. הסתבר שהקליע בשער הריאה השמאלי כבר הוצא ע"י ד"ר קלוגר במהלך הניתוח, ולכן נותרו בגופו של רבין ברגע הנתיחה שני קליעים בלבד (מה שהביא לטעותו של היס כשלא נזהר וחשף את הצילום). קלוגר אף העיד על הוצאת הקליע השלישי בבית המשפט.

מרגע זה היו כל הקלפים של תמונת הרצח מונחים על השולחן, כשהם נתמכים לחלוטין במסמכים הרפואיים והפתולוגיים:



1. רבין הגיע למיון עם קליע יחיד בעמוד השידרה, שנורה מלפנים וריסק את החוליה D6. הוא נפטר במיון בשעה 22.32 לאחר שקיבל 8 מנות דם.

2. לאחר קביעת מותו של רבין, נורו בגופה שני כדורי הולופוינט נוספים, ואז הרופאים הוחזרו למיון, חיברו לגופה עוד 14 מנות דם ולקחו את הגופה לחדר הניתוח, הכל על מנת שייראה כאילו המנותח חי, וכדי שפצעי הירי החדשים, שהתאימו לירי מאחור, ללא שיתוק של עמוד השידרה, יתועדו במסמכי המיון שנכתבו מחדש.

כך חסך מעצמו השב"כ את המבוכה של הירי מלפנים ששיתק את רבין (כשרבין נראה מתהלך לאחר הירי, מה שלא מסתדר עם קטיעת חוט השידרה עימה הגיע רבין למיון).

 

סוף סגירת המעגל מבחינתי. המשיכו לכתוב ואל תרפו מנושא רצח רבין, גם אם ניצן אור ישגר אליכם אזהרות בפרטי וגם אם שמעון הלוי ישכח לפתע מה אמר לו השופט שלי טימן, שזיהה אותו (סתם כך?!) בתור איש שב"כ שאפשר לשפוך בפניו את הלב...

http://law.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20070118_814898&layer=law&layer2=coupon&layer3=law

אך בהמשך הגיש נגדו תלונה במשטרה: "השופט טימן התלונן במשטרה נגד סטודנט שלו לשעבר שהגיש תצהיר עליו לביהמ"ש"

אגב, מישהו יודע איך מבטלים חברות ברוטר?

בתמונה: היס והצילום המפליל

http://x.2all.co.il/atira229-06 בשעה 22.35 הוצאו הרופאים מחדר הטראומה והשב"כ ירה בגופה של רבין

תוקן על ידי mordechay1 ב- 18/01/2007 23:38:41

תוקן על ידי mordechay1 ב- 21/04/2007 23:31:09

תוקן על ידי mordechay1 ב- 12/05/2007 22:43:09

בס"ד

מדינת ישראל - מאגר סרטי וידאו

פרויקט מרשים של אלישע בביוף (משרד החינוך תקשוב דרום): סרטים מקוריים מההיסטוריה של המדינה. ניתנים לצפייה וגם להורדה. (לגלגל טיפה את הדף)

http://www.forum-morim.org/video-moreset/