היו, וקשה לאמר זאת, צעירים בגטו וורשה, שבמעט הכסף שברשותם קנו מגפיים שחורות, ופרטי לבוש שחורים, להדמות לאנשי הס.ס. ו''להשתחרר'' באופן סימבולי מעליבות הגורל היהודי, תוך הדמות לצורר האחראי לגורל זה.

הנאצים כמובן היציגו את אלה לתיירים גרמנים - בעיקר פועלים גרמנים במבצעי ''כח דרך שמחה'' שנערכו להם סיורים בגטו, כהוכחה לניוונם המוחי וסאובם של היהודים.

היו הקאפואים.

הקוויזלינג היהודי שונה מהקוויזלינג הנורווגי, בכך שהנורווגים לא היו יעדי השמדה של הנאצים, אלא נועד להם מקום בסדר החדש הגרמני באירופה.

הקוויזלינג היהודי מאידך מונע על ידי דחפים שרק פסיכולוגיית המעמקים עשוייה לחשפם. זאת הגם שיש האומרים שהקוויזלינגים במחננו קיבלו תגמולים כהנה וכהנה מגורמים עוינים שונים, כיד המטבע האירופי, או הדולר, ולכן לא כולם בהכרח מושאים לספת הפסיכיאטר, והטיפול בהם אינו חייב להיות כה ממושך ובעל התקדמות דלה.

כך למשל מושג ה''כיבוש'' - ישיבה במולדת היסטורית שהוכרה על ידי הקהילייה הבין לאומית בשנות ה- 20 ואחריהם הינה ''כיבוש'' אף אם מדובר בכמה מאות קילומטרים מרובעים, כגודל מקסיקו סיטי או פחות. זאת בעוד 15 מיליון אנגלים שלטו בסוף המאה ה- 19 על מיליארד בני אדם, ועדיין היתה שם הדמוקרטיה המתקדמת והנאורה ביותר בעולם.

ואילו האחיזה האמריקנית בעיראק נקראת ''פרוטקטורט''.

עבודה עברית רבותי, וכמו הרבה "עבודות" מסוג זה, הרי ההסבר לכך הינו עוות נפשי כלשהו, או השטרות הניתחבים לכיס החולצה: אינטלקטואלים ישראלים שבקרו לפי הזמנת אש''ף בטוניס ב- 1990 קיבלו כל אחד - בהתאם לידיעה ב''הארץ'' - 5000 דולר ''לכיסוי הוצאות'' על ידי מארחיהם, אולי משום שהערבים ידעו שהנוורוזה הקשה תעשה את שלה באופן עצמאי ותוזיל מאד את מחיר האתנן..

__

מיכאל שרון: עדויות קפלן ורינגלבלום מגטו וורשה.

אהרון קפלן, מורה במקצועו, הותיר אחריו יומן מפורט שבו תיעד בקפדנות רבה את קורות הציבור היהודי ואת הקורות אותו עד לגירוש הגדול. ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום, רשם בדפי יומנו פרטים על המידע שאסף באשר לגורל היהודים בווארשה ובמקומות אחרים וכן כתב על מעשיו שלו. שניים אלה, שעל פי הגדרתי (מתוך מאמר דליה עופר - חקר חיי יומיום תחת הכיבוש הנאצי - בעיות מתודולוגיות, יוני, 1991 , מבוסס על הרצאה בכנס מדעי בבית לוחמי הגטאות ובאוניברסיטת חיפה) היו שייכים ל''מרכז'', ישמשו דגם מייצג לקבוצה חברתית שלמה. שניהם היו מעורבים נפשית ואינטלקטואלית בחיי הציבור, אף כי לא נשאו בתפקידים רישמיים. הם התבוננו במציאות החדשה וניתחו אותה מתוך מאמץ מתמיד להבינה ולהתמצא בה.
__

ונמשיך, הפעם ב''הנחייתי'' ועם הערותי, בהתבסס על הציטוטים מהיומנים שמביאה דליה עופר:

כרקע כללי לאווירה ששררה בגטו בשנתיים או השלוש הראשונות (הגרמנים היסתירו מהיהודים את כוונת הג'נוסייד, ולכן חלק ממגמתו של קפלן היא לנסות להבין מה פשר כל זה) כותב קפלן:
''ראשית: הנאצים רוצים בראש וראשונה להבליט את אדנותם ושילטונם, ולפיכך הם מפעילים אלימות ושרירות. העקרון המנחה הוא - לחמוס ככל האפשר את הציבור הנתון לשלטונם. גורל היהודים קשה עוד יותר מזה של הפולנים, שכן אין הנאצים מתייחסים אליהם כאל בני אדם''.

ובכן, התחושה בגטו היא זו של חמס ודיכוי (כולל מיסוי כבד, ותקנות דרגוניות).

עדותם של קפלן ורינגלבלום אודות הלבוש בגטו:
_________

מצד אחד בלט הרצון לא להתבלט - בגדים מהודרים אינם ניראים עוד גם אצל בעלי היכולת. נעלמו הכובעים המהודרים של הגברות ואת מקומם תפסו המטפחות.

מצד אחר ביטא סגנון הלבוש גם רצון לחקות את אופנת הגרמנים.
הדוגמא הבולטת היא המגפיים ומעילי העור, שאותם אימצו בעיקר בני השכבה האמידה וקודם כל מתעשרים חדשים, וכן שוטרי הגטו. למרות המחסור בעור לייצור נעליים, התפתחה אצל בעלי יכולת ושוטרים יהודים בגטו ''אופנת הנעלה'', וכל מי שידו משגת נועל מגפי קצינים גבוהות. אופנה זו משמשת את הנשים והגברים כאחד.

(חיים אהרון קפלן, מגילת יסורין. יומן גטו וורשה, 1.9.1939-4.8.1942 . ירושלים, תשכ''ז ; עמנואל רינגנלבלום, כתבים א' - 1940).

עדות אודות ''מכת המלשינים'':
__________

תופעת ההלשנה ניכרת ברמות שונות. עניים מסרו לגרמנים מקומות מגורים של עשירים כדי שאלה יגוייסו לעבודות כפייה, ולאחר מכן היציעו עצמם כמחליפיהם תמורת תשלום.
אחרים מסרו כתובות של יהודים אמידים שכדאי להחרים את חפציהם וזכו לתשלום תמורת המידע.
יש שמסרו על התארגנויות אסורות, על הברחה, הפקעת מחירים ועוד.
קפלן מתבונן בתופעה מתוך שאט נפש ומחפש הסבר באמצעות הכללה והניסיון ההיסטורי:

''בכל זמן ובכל תקופה היו מהרסים ומחריבים שיצאו ממנו''.

ונמשיך.

הרצון לחיים וכבוד אנושי היה חזק כל כך, שהאופטימיות גברה (מעירה דליה עופר, והייתי מוסיף גם - הדחף להמשיך לחיות בצלם ולהיות מקדם תרבות ונושא ציויליזיציה). אך לא לזמן רב, כפי שכתב קפלן (אומרת עופר) :

''יש שאתה שוכח לרגע שהינך מסומן ומקופח ומחולל, תאוות החיים מתגברת. נימים אסטתיים, סיפרותיים, אמנותיים משמיעים צליל. איזו מסכה קטנה יורדת, ואתה שוכח שמשכן כבודך על הר געש, הנכון להציף אותך בלבתו''.

ולבסוף, אמירה הומוריסטית/אירונית בגטו שמאזכר קפלן:

''לאחר המלחמה יערך טיול לברלין בססמא 'בואו נבקר אצל הרהיטים שלנו''.

_________
מבוסס על ''חיי יומיום בתקופת השואה -דפים לחקר תקופת השואה'', מאסף י', המכון לחקר תקופת השואה - המשותף לאוניברסיטת חיפה ולבית לוחמי הגטאות, תשנ''ג.

על "הקרבת חלק מהגוף בשביל להציל את השאר" (מזכיר משהו?..): נאום ראש היודנראט בגטו לודג', ד"ר חיים רומקובסקי (שכונה "מלך היהודים"), אודות "הכורח" שבשליחת ילדי הגטו להשמדה..
http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Romkovsky_Gerush.htm

"מלך היהודים" העריץ והמתעמר ד"ר חיים רומקובסקי היה אחד מאותן דמויות נפוליאוניות שהמליכו הנאצים על היהודים בשואה, ראש היודנראט של גטו לודג', שדמותו הופיעה גם בשטרות כסף שניטבעו בגטו.

נאום רומקובסקי בזמן גירוש הילדים מגיטו לודז' – 4 בספטמבר 1942
http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Romkovsky_Gerush.htm

… על הגיטו ירדה מכה קשה. דורשים ממנו את היקר לו ביותר – ילדים ואנשים זקנים. אני לא זכיתי לילד משלי ולכן את שנותי הטובות ביותר הקדשתי לילד. אני חייתי ונשמתי יחד עם הילד. לא שיערתי מעולם, שידי שלי, ייאלצו להגיש את הקורבן למזבח. בימי זקנתי אני נאלץ להושיט את ידי ולהתחנן : "אחי ואחיותי, תנו לי אותם ! – אבות ואמהות, תנו לי את ילדיכם…" (בכי תמרורים מזעזע בקרב הציבור הנאסף)… אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מן הגיטו, ואם לא – "נעשה זאת אנחנו". הועמדה השאלה : "האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו, או להשאיר זאת לאחרים?" אך כיוון שלא היינו מודרכים על ידי המחשבה "כמה יאבדו" אלא "כמה ניתן להציל?" הגענו אנחנו, כלומר אני והמקורבים ביותר אלי בעבודה, למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה לידינו. אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם, אני מוכרח לקטוע איברים, בכדי להציל את הגוף ! אני מוכרח ליטול ילדים ואם לא, עלולים להילקח, חס ושלום, גם אחרים…

(יללות איומות)

לא איש נחמות אני היום. גם לא באתי להרגיע אתכם היום, אלא לחשוף את כל כאבכם וצערכם. באתי כמו גזלן, לקחת מכם את היקר ביותר ללבכם. ניסיתי בכל כוחותי לבטל את רוע הגזירה. לאחר שלא ניתן לבטלה, ניסיתי למתן את הגזירה. רק אתמול ציוויתי על רישום של ילדים בני תשע, רציתי לפחות להציל את השנתון האחד – בגיל מ- 9 עד 10.

אבל לא רצו לוותר לי. דבר אחד עלה בידי – להציל את הילדים שמעל גיל 10. תהיה זאת נחמתנו בצערנו הגדול.

יש לנו בגיטו רבים חולי שחפת, שימיהם או אולי השבועות שלהם ספורים. איני יודע, אפשר שזוהי תכנית שטנית, ואולי לא, אך איני יכול להתאפק מלהביע אותה : "תנו לי את החולים הללו, ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים". אני יודע כמה יקר לכל אחד החולה שבביתו, כל שכן אצל היהודים. אולם בשעת גזירה מוכרחים לשקול ולמדוד את מי יש להציל, מי יכול להינצל ומי מותר להציל.

השכל הישר מחייב, שמוכרח להינצל זה שניתן להציל והוא בעל סיכויים להינצל, ולא זה שאין אפשרות בלאו הכי להצילו…

הנושא התעורר כאשר קורא מארה"ב פנה אלי כתחקירן עיתונות ב"חדשות מחלקה ראשונה" בעקבות סרט תעודי על אייכמן שהוקרן בארה"ב בערוץ ההיסטוריה, בו הוצג בין היתר קטע קצר בשחור לבן משנת 1937 מקיבוץ בית אלפא:

...j.b - and by the way

can you investigate why the "history chanell" include a footage of kibbutz bet alfa (black&white film of roughly 5 seconds) in conection to the ss/Eichmann. (circa 1937) thank you.

תגובה לj.b זמן: 09/05/05 11:10

מ. שרון -

אייכמן מטפס על הכרמל ומבקר בקיבוצים ב-1937

נציגים ציוניים מפלשתינה נועדו תכופות עם אייכמן בשנים 34-38, ודובר על "אינטרסים משותפים" של הסדרת הגירה מגרמנייה לא"י והכשרת צעירים יהודים בגרמנייה בחוות ואפילו במתקני כנסייה שאייכמן פינה מנזירים, לשם כך.

האויב המשותף לכאורה היתה דווקא בריטניה, שהיגבילה את ההגירה. ב-1937 היזמין אייכמן פעמיים לארוחת ערב בברלין פונקציונרים ציוניים מפלשתינה, שסיפרו לו על החיים בקיבוצים, ועל קליטת המהגרים היהודים, והיזמינוהו לבוא לפלשתינה שם יארחוהו, ויארגנו לו סיור בארץ. אייכמן רווה עונג מכך, והוא קיבל הרשאה לערוך את הביקור בארץ הנמצאת תחת שילטון בריטניה. יחד עם עיתונאי ממשרדו, אדם בשם הרברט האגן, אכן ביקר אייכמן בארץ, טיפס על הר הכרמל, ביקר במספר קיבוצים בהדרכת מארחיו, כל זאת בחסות ה"הגנה", אך תוך זמן קצר השילטונות הבריטיים גרשו את השניים למצרים, ואסרו עליהם להכנס יותר לפלשתינה. גם בקהיר באו נציגי ההגנה להפגש עם אייכמן.

מכל מקום, בחזרתו לברלין אייכמן כתב דו"ח אנטישמי מאד, בעקר למטרות תעמולתיות, בו סיפר שכאשר אין ליהודים גויים לרמות אותם, אזי הם מרמים אחד את השני. וסיפר כי עולי גרמנייה נעשקו על ידי מוכרי קרקעות שהיקפיצו למעלה את המחירים ועל ידי הבנקים וספסרים שונים, וכי בכל פינה בא"י ממוקם בנק.

הנקודה המעניינת היא כי אייכמן בחקירתו במשטרת ישראל על ידי סרן אבנר ליס, מהר להדגיש כי רק "קפץ" לכרמל עם נהג מונית יהודי ומהר מייד לחזור לאניה ("בפלשתינה עדיף להיות במגע עם יהודים ולא עם ערבים, שכן הערבים בלגניסטים"). הדבר תמוה משהו. גם במשפטו לא זימן כעדים אישים ציונים שהיו איתו במגע בשנות ה-30, וחנה ארדנט מנסה לתרץ זאת בנימוקים לא משכנעים. על פי ידיעתי כיצד מתרחשים בארצנו "דברים שכאלה", אני משער כי אנשי המוסד קודם למסירתו למשטרת ישראל, היבהירו לו כי עדיף לו למלא פיו מיים בנושא הזה, ולא לערב אישים ציוניים, ולא להזכיר גם שהייה בקיבוץ בית אלפא, ואולי דינו יומתק או יתייחסו אליו טוב יותר בעת מעצרו או משהו כזה. ראוי לציין כי בשנה בה היה עצור, כתב אייכמן באינטנסיביות מידי יום ספר ביוגרפי על אותה תקופה, אך בן גוריון הורה לגנוז את הספר. לפני כ-5 שנים כתב היד נימסר ליורשיו בגרמנייה, אך הספר לא פורסם גם אז.

כשהחלו לאחרונה להתפרסם בארץ פרט או שניים בנושא באינטרנט, מיהרו גורמים עלומים לפרסם במקביל "הפרכות" מפולפלות.

מיפוי האניגמה

כדאי למפות את הנושא של ש"פ הציונות-גרמנייה הנאצית מבעד לערפילים והרשמים המעורפלים העשויים להתעורר בקורא.

1) ש"פ בשנות ה-30. היה זה בטרם היה ידוע האופי הרצחני העצים של הנאציזם, בטרם בוצעו פשעי מלחמה וג'נוסייד. מן הידועות שהציונות מצאה בסיס משותף עם גדולי האנטישמים, והיה זה רעיון המיליון דולר של תאודור הרצל עצמו: הבסיס המשותף - הגירה לפלשתינה (הרצל ממשו למשל בהוועדות עם שר הפנים הרוסי האנטישמי פלווה). נושא הסתייעות הציונות באנטישמיות שחוק ומוכר לעייפה (כולל הפצת שמועות אודות אנטישמיות בקהילות יהודיות לזרוז עלייתם).

עליית גרמנייה: החל במשא ומתן של ד"ר ארלוזורוב עם ד"ר גבלס. יהודי גרמנייה הורשו להוציא מהמדינה 1000 ליש"ט, לרוב בשווי סחורות. כך מוכר האבסורד שבשעה שבנמל ניו יורק הוחרמו בשלב מסויים סחורות גרמניות, פרקו בנמל חיפה ארגזים עם סמל צלב הקרס.

אייכמן בשלב מסויים אף הוא השתלב במגמת "ההגירה".

2) ביקור אייכמן: מוזר שאייכמן טורח להדגיש במשטרת ישראל כי "רק נסע לכרמל במונית ומייד חזר לאונייה". גרסה זו במכוון באופן הקיצוני ביותר שוללת כל מגע עם יהודים ואזרחי הארץ. אין הוא אף אומר "חיפה", אלא "הכרמל". לכך יש הסבר פשוט שנתתי: התראה שניתנה לאייכמן על ידי המוסד לא להזכיר שהייה או פגישה עם אישים כלשהם. עם זאת בחקירתו אייכמן משחק משחק כפול, ומנסה לרמוז למתחקרו סרן אבנר ליס כי אכן שהה בארץ זמן של יותר מכמה שעות. למשל: "בפלסתינה עדיף להתעסק עם יהודים ולא עם ערבים".

אייכמן גם כותב דו"ח מפורט על פלסתינה בחזרו לברלין, וכיצד הוא אמור להיות במצב של דווח על רשמיו, אם שהה כמה שעות במקום שומם מאדם בהר הכרמל?... נראה שגם כאן אייכמן מגזים במתכוון, בדברו על "הכרמל בלבד" על מנת שחוקרו מהמשטרה יחשוד בצדק שהוא מסתיר משהו במצוות המוסד. אייכמן אולי מתפלל בליבו, שסרן ליס יחשוד ויפתח ביוזמתו ויתחקר את עניין המגעים והשהייה בארץ, והרי זו הנקודה החשובה ביותר בהגנתו (זימון אישים ציוניים כעדים), אך בדיוק זאת אסר עליו המוסד לעשות (תורעל? לא תספיק לכתוב את ספרך? התעמרות במעצר הממושך?). אך סרן ליס, לא איש טיפש, נוהג בדיוק כשלושת הקופים המפורסמים. למה לו (ולמשפחתו) צרות, ועוד בעניין כבד כל כך?

3) סביר שאייכמן שהה גם בקיבוץ - הנושא העיקרי שבני שיחו היהודים בברלין היזכירו בהזמנתם הוא "ההתיישבות הקולקטיבית". אתה אנטישמי אמנם אייכמן, אך בוא ותראה במו עיניך את היהודי החדש, המשוחרר מתסביכי הגלות. תחייה ביניהם, אין כמו מראה עיניים ועבודה משותפת. אייכמן, להזכירכם, הינו איש אדמיניסטרצייה מהדרג השני באותה תקופה, ולא אישיות נישאה.

למה? אנחנו עובדים איתו, חשוב שיפתח גישה חיובית.

איזה קיבוץ? בית אלפא. ראו גם מסמכי ה-CIA וגם תשדיר ערוץ ההיסטוריה בארה"ב.

http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB150/index.htm

כאן ראוי להדגיש נושא נוסף, בעל היבט של פסיכולוגיית המעמקים. אייכמן אנטישמי ארסי ביותר, אך גם לומד באותה תקופה את הנושא היהודי-ציוני. מושא הלימוד, נעשה גם מושא לסקרנות עצומה. אנשים כה שונים, אולי גזע נחות, ולכן, צריך ללמדם. זוהי מעין סימביוזה מוזרה.

מכמה מקורות ידוע לי כי ניאו-נאצים צעירים רבים נוהגים, כחלק מהכשרתם והמילייה שהם מטפחים, להתנדב במאותיהם לעבוד בקיבוצים.במפגשיהם הברכה המקובלת היא "שלום" בעיברית, ושירבוב מילים עבריות נוספות, על דרך הליגלוג, כחלק מההווי הניאונאצי, ואולי יותר מכך. הדבר כמובן לא מנע מניאו-נאצים רבים, אחרי עבודתם בקיבוץ, לשרת בשורות החיזבאללה בלבנון. כך, אין זה נכון, בניגוד למה שכתב לי מישהו באתר בו פורסמה רשימה זאת, שאין ש"פ ערבי-ניאו-נאצי.

ידידה שלי, גרמנייה, ששהתה עם קבוצה בגדה, סיפרה לי שבני שיחה, אף האיש מהרחוב, היזכירו מייד את היטלר, בחיבה רבה, כל פעם שנודע להם מוצאה. אנשי חמאס שצילמה היצדיעו לכבודה במועל יד נאצי. לדבריה They are in love with Hitler . איך אמר אסאד (האב) לפושע מלחמה נאצי שנתן לו מקלט? האויב של אויבי הוא אחי.

סקופ: ידידתי מיכאלה מצלמת אנשי חמאס מצדיעים במועל יד נאצי, "לכבוד" המשלחת הגרמנית, באוניברסיטת בית לחם, מרץ 2005

http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=16062

4) קסטנר: עניין אחר לגמרי: לא שיתוף פעולה נאצי-ציוני למטרת הגירה, אלא הצלת קומץ ממקורביו תמורת הסתרת מידע אודות הישלחות המונית למחנות השמדה מיהודי הונגרייה. בגידה מהסוג החמור ביותר מצד מנוול בדרגה ראשונה.

5) רודולף וורבה ונושא השתקת המידע אודות השואה המתחוללת. הממסד היהודי העולמי לא יכול היה לעשות הרבה במידע אודות ההשמדה. העובדה היא שבנות הברית, אנגליה וארה"ב לא יצאו מגידרם להציל יהודים. ועם זאת הממסד היהודי לא יכול להציג את חוסר האונים שלו בפני היהודים ובפני העולם. עדיף שבעולם יאמינו ש"הקונגרס היהודי העולמי" והממסד היהודי זה מעין כוח-על. עדיף גם שצאן מרעיתם היהודים יאמינו שדמם אינו הפקר ויש ממסד חזק שמגן עליהם.

מכאן, השתקת המידע המתריע, והתכחשות הממסד לסיפור וורבה ולאיש עצמו. פשוט ביותר.

האם עיתון ידיעות אחרונות, מעריב והארץ, יפרסמו את המכתב המצ"ב שנשלח אליהם לפירסום.....ימים יגידו !! אבן - אור, משרד עורכי דין ונוטריון http://rotter.net/User_files/forum/gil1/471f9d843eb67298.doc EVEN – OR, Law Office & Notary Dov Even - Or (Etshtein), Adv' & Not. דב אבן - אור (אטשטיין), עו"ד ונוטריון Ayala Polak-Moshe, Adv', L.L.M. 09-7408828 אילה פולק-משה, עו"ד טל' ישיר: Efrat Zaltsman-Mana, Adv' 09-7444552 אפרת זלצמן-מאנע, עו"ד טל' ישיר: p.o.b. 312 49 Weizman St. Kfar – Saba ISRAEL רח' ויצמן 49 כפר סבא, ת.ד. 312 טל': 7604288 - 09 Tel: פקס: 7437802 - 09:Fax יב' בחשון תשס"ח 24 לאוקטובר 2007 שלום רב ! (סה"כ עמודים: 3 ) מאמר: לרבין אין מורשת – ועמיר לא רצח מבוא: 1. לא צריך להיות בור ועם הארץ כדי להיות טיפש; דהיינו – גם אם אדם משמש פרופסור באונ', אין בכך ערובה כי אינו טיפש (ישנם לא מעטים הטוענים כי טיפשות היא מחלה). לטעמי, כל מי שאינו מסוגל להוציא מוץ מן התבן – הנו טיפש, ומי שאינו רוצה (ויש רבים כאלו) הנו רשע מרושע. ומן המשל אל הנמשל: כל בר-דעת חייב להסיק כי יגאל עמיר לא רצח את רבין, ולא התכוון להורגו (והנימוקים לכך יוצגו בהמשך המאמר); וכי ליצחק רבין אין ולא הייתה מורשת, אלא כל מי שרצה ורוצה להסתיר את האמת סביב הרצח, ו/או לטפול את הרצח על מחנה הימין, מעצים את דמותו של רבין ומאידך מציג את יגאל עמיר כמפלצת. 2. יצחק רבין היה אדם מיוחד, מורכב, נבון, אך מנהיג הוא לא היה; דרך חייו מלאה מהמורות צבאיות, ובכל צבא נורמלי הוא לא היה מגיע לפסגה; אך היותר חמור – הנן שגיאותיו הפוליטיות, והיותר גרועה - עשיית הסכם אוסלו א', שעליו אהוד ברק אמר (בהיותו רמטכ"ל), כי יש בו יותר חורים מאשר גבינה! הערבים קיבלו את הגבינה, אנחנו את החורים! פרק א': יגאל עמיר לא רצח: 3. כל אדם בר דעת, שהיה קורא בין השורות את שנכתב בעיתונים אחרי יום הרצח, מביט היטב בצילומים שהוצגו לציבור על מסכי הטלביזיה, היה חייב להסיק כי יצחק רבין לא נרצח בככר מלכי ישראל, ויגאל עמיר לא הרגו; ומדוע?: א. האזור ה"סטרילי" סביב מכוניות השרד של רבין ופרס ומעלה המדרגות היה מאובטח באופן מוחלט, ולא הייתה אפשרות כי אדם זר ימתין באמצע מתחם זה ולו דקה, מבלי שאיש בטחון היה "קופץ" עליו. משמע – מאן דהו בכיר, התיר לעמיר לשהות בשטח, והורה לאנשי האבטחה שלא לגשת אליו. ב. ישנן עדויות חד משמעיות של אנשים ששהו ליד האזור הסטרילי, וראו כי לאחר הירי של עמיר, רבין נכנס לרכבו בריא ושלם מבלי שמישהו עוזר לו להכנס (מרים אורן בערוץ הראשון ועוד). ג. לאה רבין אמרה במפורש, כי לאחר "אירוע הירי" של עמיר, היא הוסעה ע"י אנשי השב"כ – למטה שלהם, ובדרך נאמר לה כי בעלה חיי ובריא, והוא בדרכו אליה (קרי – למטה השב"כ). אילו רבין היה פצוע עקב הירי של עמיר, הוא היה מובל מייד לבי"ח ולא הייתה שום סיבה למנוע מאשתו להמצא בקרבתו! ד. אילו רבין היה נפצע מהירי של עמיר, רכבו או אמבולנס שהוצב במתחם, היה "טס" לבי"ח איכילוב, הנמצא מרחק "יריקה" מככר מלכי ישראל, אולם רבין הובא לביה"ח 22 דקות לאחר רגע הירי!! ה. רופאי חדר המיון והטראומה בבי"ח איכילוב, העידו כי לא נאמר להם, כי רהמ"ש בדרכו לביה"ח, וגם כאשר הובא לשם (יותר נכון – גופתו, שכן אז לא היה בין החיים), לא נאמר להם כי זהו רבין!! ו. שר הבריאות דאז, חה"כ דהיום, אפרים סנה, יצא אל כלי התקשורת שהתגודדו מחוץ לביה"ח איכילוב, סמוך לשעה 23:00, ואמר כי רבין נורה בחזהו. עפ"י הצילומים – יגאל עמיר עמד מאחורי רבין וירה רק בגבו התחתון, לכן מישהו אחר ירה לכיוון החזה של רבין. ז. משמע רבין נכנס חיי ושלם לרכבו, ולא הירי של עמיר הרגו! 4. אין טעם להתייחס לקלטת שנמסרה שלשום לדליה רבין והוצגה על מסכי הטלביזיה; שכן אין לדעת אם היא תיעוד רציף ומלא של חקירה כל שהיא? או ש"בושלה" מקטעים שונים של מספר חקירות?! איני מטיל ספק בכך שיגאל עמיר אמר כי ירה ברבין וכי התכוון להורגו; אולם – הדברים נאמרו עקב שינוי נסיבות קיצוני שחל, כאשר התברר לעמיר כי עליו לומר כך, ולא – קיים איום חמור על חייו. כיצד ניתן להסיק טיעון זה: א. בחקירה ראשונה של עמיר במשטרה, אמר כי יש לשחררו, כיוון שרבין לא נפגע; וכי הירי היה תרגול לבדיקת איכות האבטחה, ולכן תוך זמן קצר, המשטרה תתבקש לשחררו (איך עמיר ידע כי רבין לא נפגע?). ב. זמן קצר אח"כ, כאשר הודע לעמיר כי רבין מת, הבין כי הוא בצרה צרורה ואם ימשיך לטעון את גירסתו הנ"ל – ירצח לאלתר (כמו שלי אוסוולד נרצח יום לאחר רצח קנדי, ע"י ג'קי רובי בדרכו מהמעצר לאולם ביהמ"ש, כאשר הוא מובל במסדרון "בטוח" במרתף ביהמ"ש בדאלאס). פרק ב': מי רצח את יצחק רבין והיכן? 5. רבין נכנס חיי ובריא לרכב השרד לאחר הירי (כדורי סרק) של עמיר; ומאחר והובא (גופתו) לבי"ח איכילוב רק 22 דקות לאחר ירי זה, אזי יש להסיק כי נורה למוות ברכבו או במקום כל שהוא לא הרחק מלב ת"א! 6. איני יודע מי רצח את רבין, אך ידוע כי: א. מספר מאבטחים של השב"כ (חלקם צולמו בעת שהייתם ליד רבין ביורדו מגרם המדרגות) לא נראו יותר בציבור, לאחר המוות. ב. בליל הרצח, סמוך לשעה 03:00, נקברה גופה של אלמוני בבית קברות "הירקון". 7. כמובן שאשאל: למי היה אינטרס לרצוח את רבין? תשובה: איני יודע! אולם בחודש ספטמבר 1995, רבין נפגש עם שר החוץ דאז של ארה"ב (וורן כריסטופר) במהלך עצרת האו"ם, וכאן רבין אמר לבן-שיחו, כי בדעתו לסגת מהסכם אוסלו א'! ובמעמד זה היו חילופי דברים קשים בין השניים לרבות צעקות ואיומים. 8. עד היום – 43 שנה לאחר רצח נשיא ארה"ב ג'ון קנדי, אין יודעים מי רצח ומדוע; אך רוב הציבור אינו מאמין למסקנות דו"ח ועדת ארל וורן (אז נשיא ביהמ"ש העליון בארה"ב), כי לי אוסוולד היה הרוצח, וכי פעל לבדו. לפני כשנה צפיתי בתכנית שהוקרנה בערוץ "היסטוריה" ברשת "יס", וכאן רואיין רופא שטען כי ניתח בזמנו את גופת ג'ון קנדי, ופצעי הירי שהתגלו, היו מכיוון הפוך למקום שממנו ירה לי אוסוולד. המרואיין אמר כך: אני כעת בן 80 ואיני חושש לחיי, חשוב לי לספר לציבור את האמת! 9. העולם הפוליטי – כמו הכלכלי, מלא באינטריגות לאומיות ובינלאומיות, שרובן לא מתגלה – גם לא לכלי התקשורת; ולעיתים כאשר קצה של קרחון מבצבץ, חושפיו מושתקים באיומים ו/או בכסף או שווה כסף. לכן, יחלפו שנים בטרם נדע את כל האמת. פרק ג': רצח רבין מעולם לא נחקר 10. "מוזר", תמוה ולא להאמין, אך המנדט אשר נקבע ע"י ממשלת "שמעון פרס", בכתב המינוי להקמת "ועדת שמגר" היה: "חקירת האבטחה שהייתה בעצרת בליל הרצח"! דהיינו – הועדה לא נתבקשה לחקור את נסיבות הרצח, ולא את הרצח עצמו, ולכן יגאל עמיר, לא זומן להעיד בפני ועדה זו! 11. בעת שעמיר הובא לביהמ"ש המחוזי, כדי להאריך מעצרו לאחר הירי, הוא צעק לכלי התקשורת: עוד תראו מהי האמת! אח"כ – כאשר בא-כוחו הראשון של עמיר ביקש לטעון כי עמיר לא הרג את רבין, הוא הוחלף באחר. בדיון בכתב האישום, לא הובאו ראיות כדי להזים את טיעוני התביעה. לדוגמא: א. לא נתגלה פיח מיוחד על ידיו של עמיר, כפי שצריך היה להתגלות כאשר מישהו יורה כדורים אמיתיים. ב. לא הוצגו כל צילומי הרנטגן שנעשו בבי"ח איכילוב, בעת ניסיונות "ההחייאה" ברבין, למרות ששר הבריאות דאז, אמר בפומבי כי רבין נורה בחזהו. ג. לא ניתן הסבר מדוע רבין הובא לבי"ח איכילוב 22 דקות לאחר הירי. ד. היו מספר דו"חות של הרופאים שטיפלו ברבין בעת שהובא לביה"ח, ואלו סתרו האחד את השני. ה. הסרט שצולם ע"י רוני קמפלר, לא הוצג במלואו בכלי התקשורת האלקטרונית, וכנראה שגם לא בפני ביהמ"ש שדן בכתב האישום נ' עמיר. ו. איך שמעון פרס הציג אז, את דף "שיר השלום", שכאילו היה בכיס המקטורן של רבין, ובו מוטבע חור של כדור ירי, אם עמיר ירה רק בגבו של רבין? 12. א. מדוע כיום, בג"צ דחה שתי עתירות של נתן גפן, שבהן העותר ביקש להורות למשרד הבריאות, ליתן לו ולציבור את כל צילומי הרנטגן שנעשו בגופת רבין, בעת הגעתו לבי"ח איכילוב ועד לרגע קביעת מותו? ומהם הנימוקים של בג"צ: 1) "צינעת הפרט", קרי – הפרט מת, בני משפחתו רוצים לדעת נסיבות מותו, כמו יתר הציבור – אך לדעת בג"צ יש לשמור "צינעת המנוח"! למרות שעסקינן ברמ"ש שמת בעת כהונתו. 2) "ועדת שמגר" חקרה את הרצח ולא מצאה סימוכין לטענת העותר כי רבין נורה גם מכיוון החזה. איך יתכן כי שופטי בג"צ לא יודעים כי המנדט שניתן לועדת שמגר, לא היה לחקור את הרצח? ב. איך יתכן כי בג"צ מונע מהציבור לדעת את כל העובדות – מכלי ראשון, ללא כל קשר לדו"ח של ועדת שמגר?! פרק ד': סיכום 13. לאור כל האמור דלעיל, האם יש בר-דעת שיטען כי אין צורך לחזור ולחקור את רצח רבין?; האם התהיות שהוצגו אינן מלמדות כי רב הנסתר על הגלוי? 14. איני ידיד של יגאל עמיר, ולפני שנתיים סירבתי לייצגו בעתירה שביקש להגיש לבג"צ, כדי לבטל את הכרעת דינו ולערוך משפט חוזר; סירבתי – לא עקב החשש כי יגאל עמיר אינו צודק, אלא כי לטעמי לא אמר לי ולציבור את כל האמת, ולכן אין טעם לעתור לבג"צ! דהיינו – הכיצד עמיר, ממשיך לאמר בפומבי כי התכוון להרוג את יצחק רבין וירה בגבו, בשעה שהעובדות מורות ההיפך מכך?! (קרי – הכיצד שהה בשטח הסטרילי, לפני הירי וכלל לא נתבקש לעזוב; ירה כדורי סרק). בברכה, דב אבן אור, עו"ד ************** תזכורת: הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין ז''ל http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5614&forum=gil&omm=0 וכאן: הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין ז''ל http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=8&rc=x-files ___________________

תוקן על ידי mordechay1 ב- 24/10/2007 21:52:05

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

תוקן על ידי mordechay1 ב- 23/10/2007 6:42:17

תוקן על ידי mordechay1 ב- 26/10/2007 0:05:58

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

שני מאבטחים הצטרפו לנסיעה, יורם רובין ומאבטח נוסף, שאחד מהם, על פי הממצאים הקיימים,
ירה ברבין את הכדור הקטלני בחזה, בסיום הנסיעה למטה השב"כ.

 ננסה לברר מי מבין הארבעה: ש.ג., יורם רובין, א.ה. ואבי לא יכל להיות האיש שירה ברבין את הכדור הקטלני (0.22) בחזה.

לפני שנתחיל, ננסה למצות את כל הידוע אודות הנוסע הרביעי.

ראשית, מעדות הראייה של יואב לימור, עולה שהנוסע הרביעי הוגדר על ידו כשוטר ("ובמושב הקדמי התיישב שוטר").

שנית, מעדותו של קצין הביטחון באיכילוב, הנוסע הרביעי היה פצוע באורח רציני, ובמקום מושבו נותר כתם דם גדול
כמו זה שבמושב האחורי במרכז (מקום מושבו של רבין).

שלישית, מעדותו של הפתולוג מאיכילוב שאירגן לפר' היס את חדר הנתיחה, פרט לרבין הגיעה למיון בליל הרצח
גופת מאבטח, שהיה ניתן לזהות את תפקידו על פי לבושו. ניתן להבין מדבריו שהלה לא לבש מדי שוטר.

רביעית, מניתוח זווית הירי, בהסתמך על צילום הרנטגן והמסמכים הרפואיים, עולה שרבין נורה מצד ימין
(2 ס"מ מעל לפיטמה הימנית) כשהקנה מכוון שמאלה ומעט למטה.

הבה נבחן כעת מי מן המאבטחים לא יכל להיות הרוצח על פי מה שידוע עד כה:

אם כן, ניתן לפסול על הסף את האפשרות שיורם רובין ירה ברבין, פשוט מפני שמשפחת רבין, שבכל זאת יודעת משהו,
לא היתה משלימה עם קידומו המקצועי של רוצח רבין, וכן בהתחשב בעובדה שהמתנקש ירה כדור בודד ולא הספיק
להשלים את מלאכתו (מן הסתם כי חוסל/התאבד), מה עוד שרבין הגיע למיון חי ועלול היה מבחינת המתנקש להסגירו.

ומה לגבי: ש.ג., א.ה., ואבי?

ניתן להמשיך ולצמצם את הרשימה, שכן כל הסימנים מורים שגופת המתנקש הובאה למיון
בליל הרצח (לאחר שירה כדור בודד, ולא הספיק לודא את מותו של רבין).

מדוע הרוצח אינו יכול להיות ש.ג. או א.ה.? את התשובה מספק לנו מאיר שמגר, ייבדל לחיים ארוכים,
שטרח בחריצות להעלים לנו מדו"ח שמגר את שם המאבטח שחוסל.

לשמגר לא היתה כל בעיה לנקוב באופן מפורש בשמותיהם של ש.ג. וא.ה., מה שמוציא מייד מכלל אפשרות
שאינם בין החיים, ולפיכך שמישהו מהם קשור ישירות ברצח.

לעומת זאת, שמגר נקט בדרך מאד מתוחכמת על מנת להעלים את שמו של המאבטח הרביעי,
האדם שאחראי לטעות הקריטית שהביאה את יגאל עמיר למצב ירי סרק, וגרם לכישלון התרגיל ולקריאות החדל:
"סרק, זה לא אמיתי", בסיומו.

מאיר שמגר השמיט את שמו של המאבטח הרביעי מדו"ח שמגר, אך מאחר שהיו ארבעה מאבטחים,
הוא דאג לשבץ את שמו של אדם חמישי (ובלתי רלוונטי), הוא המוביל עדי אזר כתחליף.

נותר לנו להתקדם צעד נוסף, וגם כאן כל הקרדיט מגיע למאיר שמגר, יבדל"א.
אם כן, ועדת שמגר טרחה לזהות כל האנשים שצולמו בתמונות של שלווינסקי, ושמותיהם נרשמו בדו"ח,
ואולם שמו של אחד מאנשי הפמלייה נפקד באורח מוזר מן הדו"ח, ולא מדובר בגורם שולי, אלא בשמו של
מישהו שהיה מאד קרוב לרבין, ממש צמוד לגבו. אתם יכולים לראות אותו בתמונה, זהו אבי.

במצבי הנוכחי נותר לי רק לזעוק ממעמקי לבי הנשבר, ולבקש בשם הצדק והאמת את עזרתכם - לדרוש עמנו הקמת ועדת חקירה ממלכתית בדלתים פתוחות לעיני כל העם בישראל, לחקר הפשע של הרדיפה ושפיכת דמו של אבי המרותק למיטתו ע"י גורמי ממסד מושחתים, השולטים בכל המשרדים הממשלתיים והביטחוניים במדינת ישראל בצורה השפלה ביותר ע"י עלילות שקר, רצח אופי באמצעי התקשורת וניסיונות חיסול מזוויעים - משנת 1978 ועד היום, תוך שהם מצרפים אותנו - משפחתו ותלמידיו, כברווזי מטווח ע"י רדיפות שפלות ומפחידות שהאוזן אינה יכולה לשמוע.

ייתכן ואשמע "הזוי ומדומיין" כהגדרת אותם גורמים, היות והם מנוסים דיים לרדוף ולפגוע בחפים מפשע ובחושפי פשעיהם, ללא השארת כל עקבות. אך אני מחויב לומר את הבאות, בכדי שהעם בישראל יידע, וביום מהימים לא יאמר "לא ידעתי" או "לא שמעתי".

בקיצור נמרץ אני אתמצת  את הסיפור הכואב, החותך בבשר החי. אני תקווה שתהיה היענות מצד אחינו עם ישראל - רחמנים בני רחמנים, לדרוש צדק כלפי יהודים הנרדפים על לא עוול בכפיהם.

...בסוף שנת 1978, לאחר שאבא אסף חומר תיעודי רב בנושא הפשע הממוסד של חטיפה, מכירה וניסיונות רפואיים בילדי תימן מזרח ובלקן, הוא נקרא למשרדי השב"כ ברחוב בן יהודה 2 בירושלים. שם הוא נפגש עם ברנש שהציג את עצמו בשם "אילן רז". אותו אילן - שרבים מבכירי השלטון מתחלחלים ומפוחדים ממנו, הסביר לאבא שהפגישה נובעת מרצון עז להסביר לו מדוע כדאי לו להפסיק ולחפור בפשע הנוראי שבוצע ע"י גורמים מושחתים בממסד. אותו אילן נתן לאבא את אופציית "הגזר" - משרת רב ראשי במדינת ישראל לכל החיים ועוד הצעות רבות כתיגמול. אך התברר לו כי רק תורת ישראל האמת ואהבת עם ישראל עומדים אל מול עיניו של אבא, ושום הון שבעולם לא יסיט אותו מדרישת צדק מוסרי, תורני וחוקי.
כשראה אילן רז שאי אפשר "לקנות" את אבי,עבר לאופציה השנייה - "השוט".
זאת אומרת, רדיפה אישית ומשפחתית ע"י התנכלויות שונות, רצח אופי ע"י התקשורת (המתועלת כמובן) שתסית נגד אבא ותביא להתרת דמו, בכדי להשליכו לכלא, ואף לחסלו ללא שום התנגדות מצד העם - בעקבות ההסתות שיהיו בתקשורת.

אבא לא פחד, והמשיך לדבוק באמת ודרישה לצדק, כלפי אחיו עם ישראל, עפ"י כל כללי וחוקי התורה הקדושה וחוקי מדינת ישראל, אשר חוקקה חוקים שהיא בעצמה איננה מקיימת.

וממש כפי שאותו ברנש איים - כך היה. עד שנת 1988 החלו התנכלויות אישיות כלפי אבא באופן אישי. באותה תקופה, אבא החל לגבות עדויות רבות ממשפחות החטופים.

בשנת 1988 אבא הפיץ 3 קלטות אודיו לציבור הרחב, אשר מתארות את נושא החטיפה, וכמו כן גם את נושא ההשתקה ואיומיו של הברנש אילן רז. מהלך זה, גרם לאותם גורמי ממסד מושחתים להסיר את הכפפות. הם החלו לפגוע בי ובאימי ע"י הפחדות והתנכלויות בבית הספר, בזמן שאני ילד רך בשנים, דבר שגרם לי לטראומה נוראית ולאבד את תקופת הילדות.
לצערי, הם לא הסתפקו בזה.
בשנת 91 היה ניסיון התנקשות מתוחכם באבא שבו רק ה' שמר והציל, ואבא נפצע בעצב הסכיאטי כתוצאה מחדירת כדור לרגלו, דבר שגורם לו עד היום לכאבי תופת פאנטום עפ"י חוות דעת רופאים ומומחים. למרות שבאותה התקופה הציבור כלל לא הכיר את אבא, התקשורת  החלה כבר אז בהתרת דמו ולכנות אותו "מנהיג כת" או "הגורו מיהוד". ושוב - לאף אחד לא היה מושג במי מדובר.

לצערנו עברנו תקופה לא קלה עד שאבא התאושש מפציעתו. לאחר מכן אבא החל לפנות לכלי התקשורת ולכל חברי הכנסת בישראל במטרה להביא לפיתרון את הפשע הנוראי שנעשה.
אבא לא קיבל שום מענה למעט פגישה עם חברי הכנסת רענן כהן ודוד מנע, כאשר גם פגישה זו לא הניבה פירות ולהיפך - גררה בעקבותיה עוד מסע הכפשה שקרי באמצעי התקשורת שכביכול חיללנו את בית הכנסת אשר בכנסת.

כאשר אבא ראה שאין עם מי לדבר, החליט ליידע את העם בכוחות עצמו. הוא הפיק הצגה אודות הפשע שכללה עדויות מוקלטות ומסמכים תיעודיים. ושלושה חודשים אח"כ, הוציא לאור עלון ראשון שנקרא בשם "אבן מאסו הבונים" בו הוא פרסם את סיפוריהם של משפחות החטופים כולל מסמכים ותיעודים רבים אודות הפשע.
אותו עלון הופץ ברחבי הארץ, וכך אבא עקף את התקשורת המתועלת, ואת האטימות הממוסדת לחשיפת הפשע. בעקבות צעד זה של אבא, החליטו אותם גורמים מושחתים להתקדם לשלב הבא והוא - יצירת פרובוקציה שתגרום לחיסולו הסופי של אבא, משפחתו ותלמידיו.

אותם גורמי ממסד מושחתים יצרו פרובוקציה מכוונת ע"י פגיעה פיזית באבא, משפחתו ותלמידיו תוך הבאת כוחות גדולים של ימ"מ, יס"מ, יחידות מיוחדות של צה"ל, צלפים ועוד...
צרו על ביתנו, ובמקביל הפיצו בתקשורת שכת תימהונית מתבצרת ביהוד. כבר בתחילת האירועים, ניתן היה לראות את "הצהרת הכוונות" של אותם גורמים - בדיוק כפי שהבטיח אותו "אילן רז". צלף ירה אש חיה ומדויקת לעבר צווארו של יחיאל בן עבו תלמידו של אבא שרק בנס לא נהרג- וזאת דקות ספורות  לאחר שאבי דיבר עם נציגי המשטרה - ניצב גבי לסט ותנ"צ יעקוב רז.
אבא שאל אותם "מדוע אתם צרים על הבית?!" אבל ההוראות היו מגבוה - והמטרה ברורה - חיסולו של אבא והפרשה המזעזעת.

יום למחרת - בערב חג פסח, הגיעו לביתנו מספר חברי כנסת ביניהם דב שילנסקי,אברהם פורז,ולאחר שקיבלו את הסכמתם של נציגי הסיעות השונות (מפד"ל,עבודה,מרץ,ליכוד) חתמו ביחד עם המשטרה עם אבי על הסכם שעיקריו הם:

1. תוקם ועדת חקירה פרלמנטרית בדלתיים פתוחות בנושא הפשע הממוסד של גניבת ומכירת ילדי תימן

2. לגבי האירועים ביהוד עד כה, המשטרה תחקור כשעו"ד מטעמנו ישמש משקיף וילווה את כל השלבים ומצד שני מחלקת חקירות שוטרים תחקור את כל תלונותינו בנוגע לפרובוקציה של המשטרה, במסמך זה מודה המשטרה כי הנשק מוחזק כדין.

כולם לחצו ידיים, דב שילנסקי אמר שהוא גאה להיות חתום עם אבי על אותה הסכם.
גם קציני המשטרה הבינו שעשו טעות, וזו הסיבה שחתמו על ההסכם.
מפאת קוצר הזמן עד לכניסת החג, המשטרה סייעה בהחזרתם הביתה של התלמידים שעצרה.
כולם שמחו שהעוול הנוראי יבוא על פתרונו, ועל כך שאותם גורמים מושחתים החליטו לעשות תשובה על פשעיהם.
אך שוב - לצערי, שמחה זו הייתה מוקדמת כי יום-יומיים לאחר מכן, המשטרה החלה להפר את ההסכם בשיטתיות ואף הודיעה שההסכם בטל ומבוטל ואבא ייעצר.

ברור כשמש שהם לא באו לעצור את אבא, כי מטרתם הייתה לחסלו. אך איך הם יעשו זאת בצורה "טבעית"? אז צרים על הבית במשך חודשיים שבתוכם אבא יצא איתי ועם תלמידיו לשידור חי בטלויזיה בתוכניתו של דן מרגלית, אך גם שם לא נעשה שום ניסיון לעצור אותו. במהלך המצור על ביתנו המשיכו לטפטף לעם על כך שישנה קבוצה מטורפת המתבצרת עם כלי נשק רבים, ומסוכנת מאוד לציבור.
וכל זאת, על מנת לעצב את דעת הקהל ולהפוך את אבא ל "מטורף" "תמהוני" "ראש כת"... הרי מובן מאליו שאחרי שהציבור כבר שטוף מוח ומוזן מהפרסומים המגמתיים - יותר קל "לבצע את המלאכה".
אף לא אחד מכלי התקשורת דיווח על זה שהמונים היו מגיעים לביתנו מידי יום, לדווח על בני משפחה שנחטפו, לקבל חומר הסברה או לחזק את ידיו של אבא.

אבא קבע פגישה עם מפכ"ל המשטרה אסף חפץ - נציגם של גורמי הממסד במטרה אחת: למנוע שפיכות דמים. כאשר אבא הגיע לפגישה, היה ניסיון לחסלו בעלטה. ניסיון זה כשל תודה לאל, והוא פנה לאסף חפץ במילים אלו: "חיפשתם אותי? בבקשה - אני בידכם. אבל אל תשפכו דם בביתי". לצערנו דברים אלו לא עזרו, וממש באותם רגעי עלטה, הקיפו את ביתנו אלפי לוחמים מיחידות משטרה, צבא, צלפים, מסוק חג מעל הבית וארבעה בולדוזרים ענקיים (D-9 ) כיתרו אותו מסביב. החשמל והטלפון נותקו, והחל ירי מטורף לעבר הבית שבו ישנו באותם דקות אימי ואחיי הקטנים שהיו רק בגילאי חצי שנה עד 5. הכדורים ניפצו את החלונות מעל ראשו של אחי בן ה-5. תוך כדי הירי חסר הרחמים, שוב - צלף ירה ירי מדויק וקטלני לעבר צווארו של שלומי אסולין, תלמידו של אבא שהיה יקר לאבא כבן. שלומי, רק בן 21 שנה, מפקד כיתה בגולני, אהוב על כל מכיריו - נרצח בדם קר!

לאחר מכן היה משפט מכור מראש שבו אפילו הזכות הבסיסית ביותר להתגונן כדבעי - נשללה.בתום משפט דרייפוס זה, הושלכו אבא וכמה מתלמידיו לכלא למספר שנים. גם שם אבי עבר התעללויות ומניעת זכויות אנוש בסיסיות, הכל ב..."הוראה מגבוה", כאשר אפילו לנציבות השב"ס הדברים היו תמוהים. במשך תקופה ארוכה מנעו מאיתנו כל אפשרות לבקר את אבא. במהלכה, העבירו את אבא לכלא שאטה שבעמק יזרעאל, ושם אותם גורמי ממסד מושחתים, החדירו לגופו חומרים במטרה אחת ויחידה - לגרום לקריסת מערכות בגופו תוך הקפדה שהכל יראה "באופן טבעי".
מייד אחר כך אבא איבד את ההכרה והובהל לבית חולים "העמק" בעפולה. כל סביבת בית החולים כותרה על ידי אנשי משטרה ושב"כ כהגדרתם. לנו - בני משפחתו המודאגים, לא נתנו להיכנס ולראות מה מצבו של אבא, והחמור ביותר הוא - שלא נתנו לנו שום אינפורמציה על מצבו.

בשנת 1999 אבא השתחרר כשהוא מרותק למיטתו עם קריסת מערכות כללית וגוף מחורר מנשיכות חרקים כהגדרת רופא עור בכיר שבקר אותו בתאו.כשהתנאי לשחרורו - שלא יעסוק יותר בנושא ילדי תימן.

אם חשבנו שבזה הסתיימו תלאות חיינו - לצערי התבדינו...פרק ב' החל...

בשנת 2002, זמן קצר לאחר הולדת בני הבכור שי, החלו אותם גורמי ממסד מושחתים להתנכל לי תוך קביעת עובדה שאני הוא ממשיכו של אבי בחשיפת הפשע. הודעתי להם שאינני מבין במה מדובר ושבסך הכל הייתי ילד קטן שלא היה מעורב ואין לי שום דבר עם הנושא. כמובן שאותם זה לא עניין, והם החלו לזמן אותי לעשרות חקירות שבמהלכם הופעל עלי לחץ פסיכולוגי כבד, לטענתם - בכדי שאעביר לידיהם "את החומר הרב שאבא העביר אליך", דבר שמעולם לא ראיתי או קבלתי.

החקירות היו בשבתות וחגים בשעות ליל מאוחרות, תוך כדי כך שאיני יכול לשתף אף אחד ולספר מה עובר עלי. הם הזהירו אותי שאם אני אפתח את הפה, העם בישראל יטען שאני מדומיין ומשוגע, ולא זאת בלבד... הם הראו לי כיצד הם "טיפלו" באנשים רבים ומפורסמים שלא צייתו לדבריהם.
לדוגמא - אתן מקרה אחד של עיתונאי ידוע ומפורסם, שחקר פשעים שאותם גורמים ביצעו, במטרה  לחשוף אותם לציבור. הם זימנו אותו אליהם, כאשר גם במהלך החקירות, הוא חשב שהוא נמצא במדינה דמוקרטית ומתוקנת. אבל לצערנו - הוא טעה, והם שהחדירו תאים סרטניים לגרונו וזאת במטרה להשתיקו. הם אמרו לו שאם הוא ידבר על מה שהם עשו לו, בודאי שכולם יסתכלו עליו כעל משוגע, וכמובן הם ידאגו לפגוע בבני משפחתו "בצורה טבעית", כגון תאונות דרכים ועוד שיטות "טבעיות".

במהלך אותן החקירות נאמר לי שיש שתי אפשרויות: האחת - לתת את החומר שלטענתם מצוי בידי. והשנייה - לעזוב את המדינה לצמיתות. כאשר אם אעזוב את המדינה ואפתח את פי בחו"ל הם כבר יידעו כיצד לפגוע בי ובבני משפחתי - אלה שבארץ ואלה שאתי בחו"ל, ו"לקינוח" יפגעו גם בחבריי וילדיהם.

היות ואין לי שום חומר בנושא פשע מכירת הילדים, שאלתי אותם מה יקרה אם לא אעזוב את המדינה. תשובתם היא שהחרידה אותי: "חוץ מכל האיומים הנ"ל ועוד רבים אחרים, אנו נזכיר לך סיפור ישן... והם גילו לי את העובדות הבאות: היה רופא בשב"ס ששמו ד"ר יעקב זיגלבויים. אותו רופא - שאהב את אבא, ידע על החדרת החומרים לגופו. עובדה זו הפריעה מאוד, עד שלדברי אותם גורמים - הם נאלצו לחסלו! הם אמרו שברור שהקורבנות להפלת התיק השקרי - הם הרב עוזי משולם וחסידיו. וכך אותם גורמים מושחתים הרויחו בעצם שתי ציפורים במכה אחת. והם המשיכו להזכיר לי שמייד לאחר מכן עצרו את גיסי נועם ועוד מספר תלמידים, ברעש תקשורתי גדול... אבל לאחר כשבועיים הם שוחררו בשקט מופתי. בוודאי שהסטיגמה כבר נצרבה במוחם של הציבור. אז, בתשובה לשאלתי - אם איני יוצא מהמדינה, הם יוציאו כתבה ויעלילו עלילת שקר שהרצח בוצע ע"י  אבא ועל ידי אני. ובכדי לתת "תפאורה" אמיתית לסיפור, הם יוסיפו עוד אנשים לעלילה - דבר שיגרום לכליאתנו לכל החיים על לא עוול בכפינו, ובכך לחסל אותנו סופית !

אמרתי להם שהם יודעים שאין לנו יד ורגל בעניין ושהם בעצמם אומרים שהם אלו שביצעו זאת...
אז כדי להוכיח לי כמה הם רציניים בכוונותיהם, הם אמרו לי שהם השאירו לגיסי נועם את התיק פתוח עד עכשיו, כהכנה למצב שאני אסרב לצאת מהארץ. ואם אני אסכים לצאת - גם גיסי ייצא בלי שום בעיה...
וראו איזה פלא... גיסי יצא מספר פעמים מארץ ללא שום בעיה, ועד היום - התיק נשאר פתוח - איך אומרים - "לשעת הצורך" בשביל "לשמור לעצמם את הזכות" לפתוח את העלילה מתי שירצו (והכל מתועד אצלנו).

וכך - בלית ברירה, לפני כשנה - ב 28/11/05, עזבתי את הארץ ונאלצתי לבקש מעמד של פליט בקנדה. נסעתי עם רעייתי, שלושת ילדיי הרכים וגיסי. הגענו לכאן בחורף, בקור מקפיא עצמות, ללא ידיעת השפה וללא הכרת המקום. כל זאת בתקווה שהם יעמדו בהבטחתם ולא יפגעו במשפחתי ובחבריי.

אבל מסתבר שהם לא עמדו בהבטחה... היות ודרשתי שהשימוע בבקשת הפליט יהיה בדלתיים פתוחות. תוך זמן קצר גילו בגופי סוכרת בערכים אסטרונומיים. הסוכר ירד מבלי לקיחת אינסולין או כדורים - ואפילו הרופאים עמדו פעורי פה (בסוכרת טבעית זה בלתי אפשרי).

שניים מבין החברים שגם עליהם רצו להעליל את עלילת השקר כאמור לעייל - הגיעו בשביל להשלים לנו מניין לראש השנה ולהעיד בדיון בקשת הפליט כאן בקנדה. וראו איזה פלא... השימוע נדחה. במקביל, סמוך למועד הדיון התפרסמה "פתאום" כתבה בישראל בה נאמר שישראל אומרת לקנדים שישראלים המבקשים מקלט בקנדה - משקרים, כי אין שום רדיפה על רקע פוליטי חברתי או דתי במדינת ישראל,וכן שישראל מבקשת מהקנדים להעביר לידיה אינפורמציה(!) על ישראלים המבקשים מקלט בקנדה, או לפחות להתייעץ איתה בעניין - דבר שנוגד לחלוטין את אמנת ג'נבה!!!
(חיפוש מדוקדק הראה כי הכתבה אינה בדיוק "חדשות" והדברים פורסמו באתר לזכויות אדם העונה לשם "במבילי" לפני כחצי שנה !!  )
הבנתי שאותם גורמים בישראל עושים כל שביכולתם על מנת למנוע או לדחות בכוונה את הדיון בדלתיים פתוחות - במטרה להעליל את העלילה - וזאת לפני שאספר לעולם את הסיפור בדיון כאן בקנדה.
היות והחברים שהגיעו הם אנשים עובדים במשרות מכובדות, הם חייבים לחזור לישראל ולא יוכלו להישאר תקופה ארוכה. ולכן- ברגע שהם יחזרו לארץ, אותם גורמים מושחתים יפעילו את מזימתם ויעלילו את העלילה. החברים ייעצרו - וכך יפגעו בכולנו. כמובן שאף אחד לא יידע שזה כבר תוכנן מראש על ידי מושחתים אלו, מכיוון שהשימוע בדלתיים פתוחות נדחה - ולא שמעו את סיפורנו בתקשורת.
כיוון שאין שום דבר שנוכל לעשות מלבד לזעוק, אנחנו מבקשים מכם לספר את סיפורינו לכל מכריכם  ולהעביר מכתב זה לכל מי שרק אפשר,

אנא מכם סייעו בידינו למנוע את שפיכת דמו של אבי, משפחתו ותלמידיו - למען האמת והצדק, הצטרפו אלינו בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בדלתיים פתוחות, שתשים קץ לרדיפות ותתקן את העוולות שנעשו לאבי.
תיעוד נוסף כולל קטעי וידאו ומסמכים אוטנטיים ניתן למצוא באתר שהקמנו לעניין זה: www.zeakat-emet.com