מה אנו יודעים על היסטוריה- מי אמר שזה נכון? וההווה גלוי?

בספר החוקים של מדינת ישראל יש חוק האוסר על יהודים למכור בפסח חמץ בפרהסיה.

באופן טבעי וכמו בכל מדינה ולגבי כל חוק, יש הרבה אנשים שאוהבים את החוק הזה, ויש הרבה אזרחים שלא אוהבים אותו.

כיוון שנחקק חוק כזה, הוא שווה במעמדו לכל חוק אחר שנחקק במדינה, בדיוק כמו האיסור לרצוח, לגנוב, למעול ואפילו לבגוד במדינה.

ולכן, כל עוד החוק הזה בתוקף חובתן של רשויות המדינה למנוע הפרה של החוק הזה.

אלא שהשנה בחרו הרשויות להעלים עין ולאפשר את מכירת החמץ בניגוד לחוק, וראינו למרבה התדהמה שוטרים עומדים ומגינים על מפרי חוק שמכרו חמץ בניגוד לחוק, מפני חרדים אשר ניסו להתנפל בחמת זעם מוצדקת על בעלי החנויות ולכפות עליהם באמצעות אקטיביזם אזרחי לגיטימי לחלוטין, את החוק (והתקשורת כמובן טרחה להסביר לנו שהחרדים הם מופרעים ולא שהאזרחים מפירי החוק והשוטרים שהגנו עליהם, הם עבריינים).

תפקידה של המשטרה לדאוג לשמירת החוק.

מעמדן ואמינותן של רשויות שלטון החוק נרמסות עד עפר ואפר כאשר המשטרה בוחרת לעצמה אלו חוקים לאכוף ועל איזה "סוג" ו"גזע" של אזרחים הוא חל ועל איזה הוא לא.

האם מדובר בטעות מקרית או שיטתית להכחיד כל זהות יהודית מצביונה של מדינת ישראל, על ידי סוכני האוייב השולטים בשלטון החוק מאז ימי הסזון הראשון ועד בית הסזון העליון?

את התשובה הבוטה ניתן היה לראות במלחמת החורמה של המשטרה נגד הנוער הכתום שחסם כבישים במסגרת המחאה נגד ההתנתקות.

פסקי הדין בזכות חופש הביטוי, זכות ההפגנה, והחוק המחייב אזרחים לעשות הכל -כולל עימות אלים ולגיטימי נגד רשויות החוק- כדי להגן על ביתם מפני פלישת מחבלים, נעלמו כלא היו.

מלחמת החורמה הזו הביאה נערים ונערות רבים לכלא בהאשמות קשות, דמיוניות, מרושעות ומטורפות כמו שרק שופטת ששפיותה מוטלת בספק כמו גם נאמנותה למדינת ישראל כמו פרוקצי'ה מסוגלת - בתנאים חסרי תקדים, בעוד שכאשר אנשי 'שלום עכשיו' חסמו נתיב תנועה בכביש המנהרות, חסימה שלדעת גורמי בטחון עלולה הייתה "ברמת סבירות גבוה" לגרום לפיגוע בטחוני, המשטרה פעלה בכפפות של משי.

פתאום נעלמו כל האשמות על סיכון ציר תנועה וכו', חסימת כביש היא חסימת כביש בין אם מוחים נגד ההתנתקות או מוחים נגד כניסת מתנחלים לבית בחברון.

המנדט של רשויות שלטון החוק לאכוף חוקים על אזרחי המדינה, הוא בהיות החוקים שוויוניים כלפי כולם, ולא חברה המתנהלת על פי חוקי הג'ונגל של "כל דאלים גבר".

דבר זה המהווה סרטן בליבה של המדינה, שכן תמיד ימצא אדם עשיר יותר, חזק יותר, מקושר יותר או בעל טעון דמגוגי שובה לב שירמוס את זולתו, וכולנו יודעים לאן הוביל שלטון כזה את העולם רק לפני כמה עשרות שנים.

בשני הנושאים הנ"ל נתקלתי במאמר של בלוגר בשם יאיר מורדוף והחלטתי לבחון את התיזה הזו הלאה.

איסורי פרסום

את וענונו הכניסו לכלא לשמונה עשרה שנה בגלל שגילה לאנגלים סודות שממילא הם וכל העולם ידעו.

אבל כשעו"ד דבורה חן, המשנה לפרקליטת המדינה והממונה על העניינים הבטחוניים דאז, נתפסה על ידי יחיאל חורב מדליפה לאיראן באמצעות ידיעות אחרונות סודות הרבה יותר מפורטים ורגישים על סודות הגרעין של ישראל - הדבר נסגר בקריצה כלא היה.

לעומת זאת כשעיתונאים כדוגמת משה הלוי (הלמו) או חיים יטיב חשודים בהפרת צו איסור פרסום, כדי לקיים דיון ציבורי חופשי בחשד הסביר שתפרו לחיים רמון תיק כדי לטהר את לשכת שר המשפטים ממתנגדי ביניש - רודפים אותם, עוצרים אותם וממציאים עליהם שהם פרסמו שם של קורבן עבירת מין (למרות שמין לא היה שם, אלא חשד ממשי לשיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות).

כנ"ל לגבי עבירות הונאה והפרת אמונים.

אסתרינה טרטמן התרברבה על תואר שלא היה לה. לא קיבלה בעבור זה דבר.
עדנה ארבל זיפה את קורות החים שלה, התחזתה לבעלת תואר שני, וקיבלה מקופת המדינה במרמה הון עתק שלא הגיע לה.

את הראשונה רגמו באבנים, או יותר נכון בחיצים מורעלים עד מוות ממש. את העבריינית הסידרתית קידמו עד לבית המשפט העליון (היא גם הייתה השותפה של מזרחי בביצוע עבירות האזנת הסתר, לצד עבירות הונאה אחריו שהיא ביצעה, כידוע).

נעמי בלומנטל נתנה -ולא לקחה- דבר. בסך הזמינה ציבור בוחרים לבית מלון על חשבונה (ואחר כך ניסתה להגן על עצמה בכל דרך טבעית מפני ההאשמות המטורפות וחסרות הפרופורציה האלה).

נעמי בלומנטל, בת טובים והאחרונה שניתן לומר עליה במציאות הציבורית של היום שהיא "עבריינית" נשלחה לכלא, כשמה שמיוחס לה נשמע בדיחה לעומת חגיגות השחיתות והשוחד והבוז לחוק של כל הבכירי ביותר במערכת המשפט והפוליטיקה.

אהוד ברק לקח שוחד והפר את החוק והמשטרה אף המליצה להעמיד אותו לדין על מעשים הרבה יותר חמורים מאלה שיוחסו לעומרי שרון, או לדרעי. הוא הורה לכל שותפיו לעבירה לשתוק בחקירה, והעניק לבעלה של פרקליטת המדינה דאז שוחד במליונים (אורי ארבל קיבל ללא מכרז חוזה פיקטיבי להגנת גבול הצפון בעקבות החלטת ברק לברוח שוב ולהניח לחיזבאללה להשתלט על לבנון. כמה שווה ההגנה הזו ראינו, ומה היה אפשר לעשות עם הכסף הזה לטובת מקלטים לתושבי הצפון, גם כן ראינו...)

עזר וייצמן קיבל באופן שיטתי שוחד חודשי מסוחר נשק, בהיותו מפקד חיל האויר ושר בטחון. לא הוגש נגדו כתב אישום אלא הניחו לו "לפרוש בכבוד" כי הוא היה נשיא. הנשיא קצב עדיין מתמודד עם חוויית השחיטה בעיר ההרגה, כשחטאו החמור יותר מהמעשים המיוחסים לו, זה שהוא מפריע לשמעון פרס לנצל את ההזדמנות הפוליטית האחרונה שעוד נותרה לו שלא להיזכר כלוזר של כל הזמנים.

את הבן של אריק שרון שחטו ממש בגלל העסקה פיקטיבית של שיטוט באינטרנט תמורת מליונים. את הבן של אהרון ברק ואת הבן של יצחק זמיר מעולם לא חקרו על סכומי העתק שהם קיבלו כשוחד במסווה של שכר טירחה כעורכי דין, כביכול.

כנ"ל לגבי עבירות הסתה לרצח רבין

את מרגלית הר-שפי שיפדו כמו ברווז צלוי על שהיא לא שיתפה את השב"כ בשיחות רעים שהיא שמעה בלי לתאר לעצמה מה תהיה התוצאה של אמירות סתמיות שכאלה, שכמותן כולנו שומעים כל הזמן בלי לחלום בכלל שמישהו יעשה עם זה משהו של ממש או שעלינו לרוץ לשב"כ להלשין על חברים.

את דורית ביניש, הזוכה הגדולה ביותר -יחד עם פרס- מרצח רבין (הוא מונה בזכות הרצח לראש ממשלה, והיא מונתה בזכות הרצח לנשיאת הסזון העליון) - לא העמידו לדין על מה שהנשיא מאיר שמגר גילה וקבע בדו"ח ועדת החקירה הממלכתית שלו: שהיא הדיחה את אבישי רביב, סוכן השב"כ, להוציא על רבין דין רודף, בהכשר משפטי. שהיא הונתה למעשה ציבור שלם לחשוב שהימין הוא קיצוני ומטורף שמציג את רבין בתור "בוגד" ועם כאפייה בעוד שבפועל זו הייתה הבת של הגיזבר של הסזון ההוא, דורית ביניש, שהסיתה בעד רצח רבין ונגד כל הציבור אשר דגל בזכותם של היהודים ולא הערבים על מדינת ישראל.

כנ"ל לגבי חוק הסוביודיצה
http://www.nfc.co.il/Archive/004-D-282-00.html?tag=04-51-17

לא היינו זקוקים למשפט חיים רמון -שבו השופטים קיבלו הנחיות מפורשות בפומבי לפסק הדין המצופה מהם- הן מנאום ביניש לתקשורת והן מעיתונאים ופובליציסטים ומשפטנים הן מטעם הפרקליטות והן מטעם חיים רמון, כדי לדעת שבמדינת ישראל מותר לשים זין -לא פחות- על החוק במקום לבטל חוקים זניחים שנקבעו כדי להבטיח שטויות כגון טוהר ההליך השיפוטי כדי להכשיר מהלכים ראויים של פסקי דין המוכתבים על ידי ההמון המשולהב בנושאים מהותיים וחשובים הרבה יותר כמו העבירה הנוראית הזו, לתת נשיקה לחיילת מבלי להבין אותה כמו שהיא אמרה אחר כך ובעקבות הלחצים שהועלו עליה, שהיא הבינה את עצמה.

אנחנו הרי מדינה מיוחדת, שבה הפקידים חזקים יותר מכל חוק. ויש לנו בכתובים ואילו בלי בושה "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 51.051א: הנחיות לתובעים בנושא העמדה לדין בעבירות סוב יודיצה...

איזו מדינה שפויה אתם מכירים שבה פקיד מנחה את רשויות האכיפה להתעלם מהחוק ונשאר בחיים או חופשי?

כנ"ל לגבי עבירות בגידה במולדת

את כהנא הוציאו אל מחוץ לחוק כי הוא היה בעד הגשמת מגילת העצמאות, הקובעת כי מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. שללו ממנו את הזכות לרוץ לכנסת כדי לזכות בקולות הדמוקרטיה שעלולים היו -חס וחלילה- לסייע לו להגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית.

את בילין, בשארה, זהבה גלאון, אורי אבנרי ואחרים אף אחד לא עוצר ולא חוקר למרות שהתנהלותם מלמדת ברמה העולה בהרבה כדי "חשד סביר ביותר" על העדפה בוטה של זכויות אוייבי המדינה המבקשים לחסלה (להבדיל מזכויות אדם פלסטיני) על פני תומכי המדינה והמבקשים להגן עליה.

אפילו כשגילו שסגן ראש השב"כ לשעבר, יוסי גינוסר, היה בעל זכות חתימה בחשבון סודי בשווייץ שהכיל 300 מליון דולר ושימש למימון פעולות טרור רצחניות נגד יהודים בישראל, לא טרחו לפתוח בחקירה וסימנים מרובים מידי מלמדים שראש ממשלה בישראל שילם על התעקשותו לחקור את הדבר הזה, בחייו.

כנ"ל לגבי זכות הציבור לדעת

כשמבקשים למנוע פרסום חצאי אמיתות בפרוטוקולים של ועדת חקירה כדי שלא להטעות את הציבור כמו שקרה מפרסום חצי עדותו של פרס, וכדי שלא להעניק לחיזבאללה מודיעין איכותי על הלך התנהלות צמרת הנהגת המדינה לקראת מלחמה, וכדי למנוע מלהעניק לתושבי לבנון ראייה משפטית לתביעה בינלאומית בהאג אשר תהפוך את כל הקצינים והממשלה ואנשי מערכות הבטחון לפושעי מלחמה - זכותה של מסעודה מסביון וב'זיז'נה מנתיבות לדעת נהפכת לערך עליון.

אבל לפרסם פרוטוקולים של הועדה למינוי שופטים? חס וחלילה.... לפרסם פרוטוקולים של דיוני בית המשפט העליון בערעורים ובג"צ? חס וחלילה - זכויות הציבור שוות לאפס כשהן מתנגשות עם האינטרס של השופטים להצניע את הקומבינות שלהם...

כנ"ל לגבי האזנות סתר

עופר נמרודי לא עשה האזנות סתר מנוגדות לחוק יותר מאשר נוני מוזס, וסנ"צ משה מזרחי. שלושתם הפרו האת החוק, ביודעין ובמזיד, בדיוק באותה חומרה (ויש אומרים שמזרחי אף יותר, כי הוא ריגל אחרי פוליטיקאים בכירים וראש ממשלה מכהן במהלך תקופת בחירות, כדי לסכל את סיכוייו לגבור על כנופיית הסזונאים).

אבל רק עופר נמרודי ישב על זה בכלא. נגד האחרים מעולם לא הוגש אפילו כתב אישום.

כנ"ל לגבי עבירות שוחד בחירות

כשגילו ששמעון פרס, אולמרט ואחרים קיבלו סכומי עתק מסוחרי נשק אשר באופן תמוה זכה להיתר משפטי שערורייתי ביותר מרשויות החוק בישראל לזהם ולשחד פקידי ממשל משטר ברחבי באירופה כדי למכור להם נשק ושירותים פיקטיביים תמורת שוחד שישולם לו על ידי חברות ממשלתיות בישראל - לא רק שלא טרחו לפתוח בחקירה ולא להגיש כתבי אישום, אלא הקפידו להשתיק באלימות את העיתונאי שחשף את הפרשה, פילוביץ' שחף והוציאו צווי איסור פרסום בלתי חוקיים בעליל להסתיר את הפרשה החמורה הזו מהציבור בישראל ומרשויות החקירה והאמונים על טוהר המידות באיחוד האירופי.

כשמבקר המדינה תפס את דורית ביניש מעלימה מליוני דולרים, ללא מכרז, ללא הזמנות, ללא הסבר מתקבל על הדעת, רכש פיקטיבי של מוצרים ושירותים במחירים שהם פי חמש ממחירי השוק, ביושבה כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית - התקשורת אפילו לא טרחה לדווח על הממצאים החמורים של מבקר המדינה. גם כשבעלה ביצע עבירות הונאה וגניבת כספים שנוכו משכירים עבור העברה -כנאמן- למס הכנסה, העלימו אתתיק החקירה נגדו והיועץ המשפטי קבע שביצוע עבירה שכל כך הרבה אזרחים הלכו בגללה לכלא על סכומים קטנים בהרבה, לא נחשבת עבירה פלילית כשהיא מבוצעת על ידי בעלה של נשיאת בית המשפט העליון.

אבל את נעומי בלומנטל כאמור, אשר נתנה ולא לקחה, הכניסו לכלא. גם את ש"ס ואת נתניהו רדפו אנשי הסזון עד חורמה, כידוע... ואת דיניץ, על חפתים בעשרים דולר הכניסו לכלא (אבל לשיט-רית שביצע עבירות שחיתות בהון עתק, סגרו את התיק בניגוד לחוק, ותמיכתו העיוורת בביניש ובעבירות שהיא מבצעת על סדרי מנהל ציבורי תקין מאז, ידועה...)

כנ"ל בעבירות של אלימות והסתה לאלימות

את סנ"צ ניסו שחם, שהנחה את פקודיו להפעיל אלימות וכוח בלתי חוקי בעליל על רקע גזעני ("יש לשרוף חרדים". "להכות אותם באלות". "אני רוצה מעצרים" "חרה עליהם, שיישרפו") לא העמידו לדין והשוטר האנטישמי הזה ממשיך לקבל משכורת ממדינת ישראל ולשרת במשטרה.

את ניצב שחר איילון מקדמים לדרגת סגן המפכ"ל למרות שהורה לפקודיו להפר את החוק, להפעיל אלימות ברוטלית ולהסיר את תגי הזיהוי שלהם ולהתחזות כאחר (עבירה פלילית שעונשה שבע שנות מאסר) ויש על זה תיעוד מצולם של הפקודה לבצע עבירת התחזות לאחר (בברזיל זוכו בשבוע הזה, אגב, 7 אנדיאנים חכמים ואמיצים, אשר ירו למוות בשני קציני משטרה שהסירו את תווי הזיהוי שלהם וניסו להפעיל עליהם אלימות ולפנות אותם משטח שבו הם הפגינו. בית המשפט העליון של ברזיל קבע כי שוטרים שלא ניתן לזהות שהם שוטרים ומפעילים אלימות - הם בני מוות כי זכותו הטבעית של אזרח להתגונן בפני אלימות).

שוטרים שפוצצו גולגלות של ילדים ודרסו נערים עם סוסים וקרעו נחיריים לנער כפות שלא היווה שום איום - ממשיכם לקבל משכורת מאזרחים מטומטמים שמשלמים מיסים כדי לממן את מעשי הפשע והאלימות הנוראית הזו.

המחלקה הפיקטיבית שהוקמה במשרד המשפטים לחפות על עבירות שוטרים, מעלימה בשיטתיות עבירות אלימות ועדויות שקר של שוטרים.

כשבן של מושתל ומשת"פ שלטון הכיבוש בריטי מאיים "לגדוע ידיים" למי שיעז לקדם הצעות חוק להפחתת השחיתות בבית המשפט העליון,

לעומת זאת - עשרות פעילי ימין ודתיים שלא הפעילו שום אלימות אלא בסך הכל מחו נגד המגמה למסור את בתיהם -שנרכש כחוק- לידי מחבלים -שכבר הוכח שהם משטמשים בשטחים שבשיטתם כדי לירות טילים לרצח אזרחים ולפגיעה במתקנים אסטרטגיים של מדינת ישראל, שלחו למעצרי בית, אסרו עליהם להתראיין, ושללו מהם את הזכויות האזרחיות הבסיסיות שלהם, כי יש "חשש" ש"אולי" הם ינהגו באלימות "אם" ו"כאשר" ו"אולי".... מודיעין שלא ראה מה שכולנו קראנו בעיתונים על חימוש החיזבאללה והחמאס - פתאום נהיה לנו מומחה לקריאת עתידות ונסתרות ומקבל על מעשי הניחוש האלה חותמת הכשר משפטית...

כנ"ל לגבי התיישבות ("ציונות" רחמנא לצלן)...

את הבית בחברון שרכשו היהודים בכסף מלא וכחוק, מבקשים לפנות אותו בכוח ובאלימות ולשלול את זכאותם על רכוש שרכשו בכסף מלא. למה? כי אפלייה של יהודים ושלילת זכויות קניין של יהודים זה נוהל היסטורי ותיק ומקובל עוד מימי נירנברג של 1935, ולא משנה באיזה לוקש עוטפים לכם את העובדה הזו. "יצר הרע עוטף את עצמו במצוות" (עגנון).

אבל כשערבים -בני הזוג קעדאן- ביקשו לרכוש בית מהסוכנות היהודית ("היהודית"!) ביישוב קציר וסורבו, בית הסזון העליון שר שירי הלל http://www.focus-on.co.il/Focus-on/F-2-Moshav/moshav_h/psk-din-katzir.htm על זכותו של אדם ערבי לרכוש בית ביישוב יהודי...

כמה התגאנו לקרוא איזה נאור בית המשפט העליון שלנו, עד שראינו שהנאורות במדינה היא על טוהרת תורת הגזע, בדיוק אותה טוהרה השוללת זכויות קניין של יהודים בכל היישובים אשר פונו לאחרונה בניגוד לכל הגיון בטחוני או צדק בינלאומי.

אם בית משפט באירופה היה מעז לפסוק ככה פסיקה והיפוכה, מייד היינו מתנפלים עליהם שהם אנטישמים וגיזענים. למה? כי אנחנו אלופים בלדרוש מאחרים לקדש את מה שאנחנו לא מהססים לחלל...

סיכום

ל"אור" כל האמור לעיל ולהרחבת האופקים הכללית, כדאי תמיד לשנן ולהיזכר בכמה ציטוטים מהסוג שהספונז'דוריות תת-הרמה והפילגשות של שופטי בית ההסזון העליון לעולם לא יבינו:

"ההשקפה כי המטרה או המניע מקדשים את האמצעים, פירושה אימוץ האנטי-תזה למשטר דמוקרטי המעוגן בשלטונו של החוק, במקום שלטונם של יחידים המבקשים להגשים את רעיונותיהם ללא התחשבות במהות פועלם. זהו מרשם לאנרכיה" (מאיר שמגר).

"מבחן האמת של זכות איננו ברגעים שבהם מתנהלים אירועים המבטאים סובלנות והבנה. קיומה של זכות עומד במבחן ברגעים מעצבנים ומרגיזים, במקום בו אין אהדה לטוען לזכות פלונית ולהשקפותיו" (מאיר שמגר).

"שפטת מרובה - לא שפטת" (השופט מנחם אילון על השופט אהרון ברק).

עבירתו של בעל הצווארון הלבן המקפיד על נקיון בגדיו ומזניח נקיון כפיו חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים. ואם בכל מועלי המעל כן, בראשי המוסדות לא כל שכן: לא זו בלבד שאין בכל אותן זכויות שרכשו בעברם המזהיר כדי לשמש להם מליץ יושר בעת קלקלתם, אלא אותן זכויות עצמן הופכות להם לקטיגורים (חיים ה' כהן).

נצא ידי חובת החוק לא בדיכוי ובשלילת החירות, ובסיכון בריאות הנפש והגוף, ובכל יתר מרעין בישין שבכליאה בבית הסוהר - אלא בנטיעת תקווה בלב האדם, בחיקוי מעשה אלוהי של הקמת דל מאפרו ואביון מאשפות. חזון כמו זה של "ורשעים עוד אינם" יתגשם רק אם לא יהיה להם עוד עניין לברוח מן הדין, ואם התייצבותם לפני שופטיהם תביאם למלוא טובת ההנאה משירותי הרווחה של מדינה סובלנית (חיים ה' כהן, בהקדמה לספרו של השופט א. מלמד, 'ענישה או שיקום').

אני מפחד מאנשים צדקניים. דווקא אותם אפשר לשחד ולהטות בנקל מדרך הישר. לאנשים הנוטים לקבל שוחד יש תעריף מסוים. זו שאלה של סכומים. אבל הטיפוסים הצדקניים הם באמת מסוכנים, משום שקל מאוד להשפיע עליהם וממילא לקנות את ליבם בדברי חנופה. מעולם לא חיפשתי את קרבתם של שופטים. ברחתי מחברתם והתרחקתי מידידותם; יש להם מעין עגה משפטית ואני סולד מכל סוגי הז'רגון: של הפילוסופים, של הכייסים, של המשוררים, של השוטרים ושל הנאהבים. אבל סגנון-העגה של השופטים עולה בתחבולות-הפילפול שלו אפילו על החיים במציאות; השופטים מתקיימים על פי כללי העגה שלהם ומתעלמים מחיי המציאות. נפגשתי בשופטים בעלי השכלה מפוקפקת, בעלי תרבות בינונית או באלה שחוש האחריות אצלם מאוד מוגבל. רגלי לא תדרוך יותר במקום הזה שבו נמכרים מעשי הנקמה לפי התעריף. (השופט פיטגרילי)

הזכות להתנגד לדיכוי היא המסקנה מהזכויות האחרות של האדם והאזרח (ס' 25 להצעת החוקה של רובספייר). כאשר שלטון מפר את זכויות העם, הופך הדבר לחובתו הקדושה של העם כולו ושל כל חלק ממנו בנפרד להתקומם נגדו (שם, סעיף 27). כאשר אזרח אינו יכול עוד לסמוך על המדינה שתגן על זכויותיו, הוא רשאי לשוב לזכותו הטבעית להגן על זכויותיו בכוח עצמו (שם, ס' 28).

הריבונות יסודה בעם; והיא אחת, אינה ניתנת לחלוקה; אינה ניתנת להעברה, אינה ניתנת לשינוי (סעיף 25 לחוקה הצרפתית). שום חלק בעם אינו רשאי לשלוט בעם כולו (שם, ס' 26). כל משרה ציבורית היא זמנית במהותה ואסור לראות בה זכות יתר או גמול, אין היא אלא חובה (שם, ס' 30). פשעים המבוצעים על-ידי נציגיו של העם או ע"י סוכנים, חלילה להם להישאר ללא הענשה. אין אף אחד רשאי לתבוע לעצמו יתר חסינות מכל אזרח אחר (שם, ס' 31). התנגדות לדיכוי נובעת מכל יתר זכויות האדם (שם, ס' 33). אם הממשלה מפירה את זכויות העם, על העם ועל כל חלק ממנו, למרוד. זו זכותו הקדושה ביותר מכל זכויותיו, זו חובתו שאין שנייה הכרחית ממנה (שם, ס' 35, סוף החוקה).

הבישוף מרגיש שעיקר כוחו נובע מסמלי הבד שהוא עוטה על עצמו. הוא סוגד, משום כך, לסמלים חיצוניים אלה, למצנפת, לאדרת ולמטֶה. את עיקר תפקידו רואה הבישוף במחילת חטאים. "אך מה קורה כשכל העולם שטוף בחטא?" - שואל הבישוף בחרדה, ב'מרפסת' לז'נה – "הרי לבצע חטא משמעותו להוסיף טיפת מים לים. ללא חטאי אמת, הטוב הוא אשליה והרוע הוא אפס. אין מצנפת, אין מטה זהב, אין מחילת חטאים ואין בישוף" (ז'אן ז'נה)

השופטים בישראל מצטיירים כמי שמנסים לנטרל את הביקורת על-ידי ניטרולו של המבוקר. יש להם שיטת השתקה אלגנטית ויעילה: להתלונן על 'זילות בית המשפט' ו'העלבת עובד ציבור'. נוצר הרושם העגום שישנם אצלנו שופטים החרדים לאגו וליוקרה שלהם (או של עמיתיהם) הרבה יותר מכפי שהם חרדים לחיי אדם (משה נגבי, 'מעריב').

עורכי הדין נלחמים על 'כבוד המקצוע'. זו צדקנות מתחסדת. כי לא התדמית היא הבעיה אלא המקצוע הוא בעייתי ביותר. זהו מקצוע המעמיד את הלקוח - יהיה אשר יהיה - מעל האמת והצדק. זהו מקצוע אשר בבסיסו ניצבת מערכת פילוסופית בנויה לתלפיות שתכליתה להצדיק הגנה על מבצעי פשעים וניצול כל פרצה חוקית ולהטוט משפטי כדי להוציאם זכאים. זהו מקצוע שעיקרו השכרת מצפון משפטי לכל דיכפין שהפרוטה מצויה בכיסו. זהו מקצוע-זיקיות-מצפונית, ההזדהות הארעית המוחלטת עם 'להלן צד א', ולמחרת עם 'להלן צד ב' - מובנית לתוכו. עורכי הדין עשוהו למקצוע העובד בשיטת הפֶּרפֶּרטוּם-מוֹבִּילֶה: מקצוע המייצר במו-ידיו את הבעיות שהוא עצמו אמור לפתור. הם שעשוהו למקצוע המייצר זיקה מביכה בין צדק לבין ממון. הם עשוהו למקצוע העוסק פחות ופחות בעניינים שברומו של עולם החוק, אך יותר ויותר בעשיית עושר מן המשפט. ועל כן החלו להימשך אליו יותר ויותר מחפשי זהב, אך פחות ופחות מתקני-עולם (ב. מיכאל, 'ידיעות אחרונות', 27.6.95).

"רק במדינה טוטליטרית אין האזרח מעז לבקר את בתי המשפט" (משה עציוני).

"מעט מביכה היתה פסיקת בית המשפט העליון, לפיה חייבת 'גבור סברינה' לפרסם דו"ח מיידי על מצבו הרפואי של נשיא החברה, גרשון רוזוב, משום שרוזוב, זכרונו לברכה, נפטר בינתיים" (גבי קסלר, 'מעריב').

"אם זה לא היה טראגי זה היה קומי, לקרוא את פסק הדין שאסר על אם לקבל בחזרה את ביתה הביולוגית מהוריה המאמצים, בנימוק ש"הסחבת בהליכים המשפטיים קבעה עובדות בלתי הפיכות, מאחר והוצאת הילדה מהוריה המאמצים בשלב כה מאוחר, על אף שהאימוץ אינו חוקי מלכתחילה, תגרום לילדה נזק חמור שלא היה קיים אילו ההליכים היו מסתיימים בזמן סביר" (קול ישראל).

מי ישמור על השומרים? אנשים בעלי אופי אצילי ודאי לא יסכימו לקבל עליהם את התפקיד הזה; ואילו על אנשים בעלי אופי מפוקפק, איש לא יטיל את המשימה משום שהללו - יותר משהם ראויים לשמור על אחרים - זקוקים לשמירה בעצמם (אריסטו).

לא נשתמש באיסור הזילות כאמצעי להגן על כבודנו. הכבוד הזה צריך להישען על יסודות מוצקים יותר. גם לא נשתמש באיסור על מנת לדכא את מבקרנו. מה שמוטל כאן על כף המאזניים חשוב יותר מכבודנו - וזו זכותו של כל אזרח להגיב תגובה הוגנת, ואפילו בוטה, על כל נושא שיש בו עניין ציבורי (הלורד דנינג).

יש מחדלים של שלטון החוק המהווים אור ירוק לגורמים האחראים להמשיך במצב העניינים שאינו עולה בקנה אחד עם אכיפה ראויה של שלטון החוק (המשנה ליועמ"ש עו"ד יהודית קרפ, שלא זכתה להתמנות לבית המשפט העליון כי היא הייתה ישרה וחכמה)

פושע קטן עובר על החוק. פושע בינוני עוקף את החוק. פושע גדול קובע את החוק (מקיאוולי)

"כדי להרשיע אדם בדין, צריכים להתקיים שני יסודות: אשמתו של האדם, והיכולת להוכיח אותה. לפעמים אשמתו של האדם ממש איננה רלוונטית" (המשנה לנשיא בית המשפט העליון, חיים ה' כהן).

החוק שיוויוני בתכלית: הוא אוסר על העשיר והעני ללון בקרנות רחוב או לגנוב לחם (אנטול פרנס).

עורכי דין הם העבריינים האזרחיים היחידים ששופטיהם נבחרים מתוכם (צ'רלס קולטון).

אמנותו של שופט שאינו עוסק בפילוסופיה, הופכת לבירוקרטיה, ללבלרות השוקדת על נקמה. כמה פעמים נתקלים אנו בתובע שמעודו לא החזיק בהגה המכונית, אשר עומד ומסביר שאילו הנהג היה עושה את הסיבוב הראוי בשעתו, לוחץ על הדוושה, בולם... (פיטגרילי).

תכופות יארע שמלהגים אִמרות מתרברבות ועקרונות גדולים כדי לחפות על מעשים נקלים ודלי ערך. רבים שופטי הערעור שנמנעים מלהכניס שינויים בפסק הדין המקורי לא משום שאין בו טעויות - וחמורות - אלא דווקא משום החשש לפגיעה ביוקרתו של המשפט ובכך שאם הערכאה הראשונה עשויה היתה לטעות, הרי שהציבור יגלה אין שום ביטחון בכך שגם ערכאת הערעור לא טעתה. פעמים בית הדין לערעורים מחייב נאשם חף מפשע רק כדי להציל את כבודו של המשפט, את 'כבודו' של השופט בערכאה הנמוכה... תכונה מקצועית מסולפת מביאה לכך שבמוחו של השופט יצטמצמו, באופן פטאלי, שנות מאסר שהם כופים על הנאשמים - לכלל מספרים גרידא, כשם שהכסף אצל קופאי הרולטה מצטמצם לכלל אסימוני צלולואיד. בזמן הראשון לכהונתו חש השופט בכל נטל האחריות שמטיל עליו תפקידו; כהונת השיפוט ממלאת אותו חרדה בדומה למנתח צעיר המבצע את הניתוח הראשון; אבל במרוצת הזמן משתררת עליו שאננות, באומרו לעצמו שבבית הדין לערעורים יתקנו את המשגה שעשה... ואם הוא יושב על המדוכה בבית-הדין לערעורים הריהו מרגיע את מצפונו במחשבה, שלשופטים דלמטה היתה שהות לעיין יפה בכל נסיבות המשפט, לשקול יפה את מסקנות המומחים, לגבות את העדויות... (פיטגרילי).

יש שתי שיטות לפסוק פסק דין: האחת היא לפתוח את התיק, לראות שמותיהם של עורכי הדין, ולהחליט במקום מי זכה. השיטה השנייה היא להמשיך לדון בתיק על פי העניין, ולבסוף להכריע, ובסוף להיווכח, שמה שהחלטת לפי שמות עורכי הדין, הוא שהיה (נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, בנימין כהן, 'מעריב').

קיים אצלנו גורם המסכן במידה חמורה את טוהר המידות - ההשקפה המקובלת בכמה חוגים, שפעולה האסורה בדרך כלל, מותרת כשהיא נעשית למען מטרה הנראית לעושיה כחשובה מבחינה אידיאולוגית (ד"ר זיגפריד מוזס בדו"ח מבקר המדינה הראשון, 1950).

בשעה שפרצה הדליקה ב'שוק-הצדקה', נראו בני האצילים כשהם מפלסים להם דרך בחבטם במקלותיהם על ראשיהן של הנשים... היה זה ההמון שהתגונן. היתה זו החברה. החברה הרוצה להתגונן, בתיווכה של הפרקליטות, נוהגת כאותם רמי-יחש: היא חובטת בשיגעון על ימין ועל שמאל, ללא החשש לפגוע בנשים, ילדים, ובאנשים מהוגנים (פיטגרילי).

זה הכל עניין של מזל. הכרעת הדין של נאשם, גזר הדין שלו - הכל עניין של מזל: על איזה שופט נופל הנאשם, אם זה שופט של בית הלל, או של בית שמאי, ואיזה מצב רוח יש לשופט באותו יום - טוב או רע, ואם יש לשופט שלשול באותו יום, ואם יש לשופט אישה טובה או רעה בבית. זה אמנם חמור, אבל הציבור צריך לדעת שהשופטים הם רק בני אדם, ולפעמים גם זה לא (המשנה לנשיא בית המשפט העליון, חיים ה' כהן).

עגולים, ישרים ומיטיבים הם איש עם רֵעהו כאשר יהיו גרגרי החול עגולים, ישרים ומיטיבים איש עם רֵעהו. לחבוק בענווה אושר קטן - זה כונה בפיהם 'מסירות'! ובעת המעשה הם כבר פוזלים בענווה לעבר אושר קטן אחר. ביסודו של דבר אין הם מבקשים אלא זאת: שאיש לא יכאיב להם. על כן יקדמו פני כל אחד בחיבה ובמעשה חסד. אולם זאת היא פחדנות: גם אם היא מכונה 'מידה טובה'. בדיבורן איני שומע אלא את צרידותן - כי הנה כל משב רוח מצרידן. פיקחים הם ולמידותיהם הטובות אצבעות פיקחיות. ואולם נטולי אגרופים הם, אצבעותיהם לא תדענה להתכנס מאחורי אגרופים. צדקות היא אצלם כל מה שמצניע ומרסן: ובכך הפכו את הזאב לכלב ואת האדם עצמו לבהמת-ביתו הנאמנה ביותר של האדם. "את כיסאנו היצבנו באמצע" - את זאת אמרה לי התחייכותם - "במרחק השווה בין הלוחם הגוסס מזה, ומהחזיר שבע הנחת מזה". ואולם זאת מידת הבינוניות: גם אם בשם מידה תכוּנֶה (ניטשה , 'כה אמר זרתוסתרא').

מהפכת ברק - חזון נשגב, מציאות שפלה. מה בצע לנו ב- 800 עמודים המקדשים את כבוד האדם וחירותו, כאשר בפועל אנו שומעים על חילול וביזוי הערכים הללו, בעוד מערכת המשפט עומדת מנגד? (משה נגבי על ספרו של אהרון ברק, 'פרשנות חוקתית')

אבדו לנו המוסר, הצדק והמשפט, הכבוד, האדיקות והאמונה, ואותו רגש הבושה, אשר אם הוא הולך לאיבוד רק פעם אחת בלבד, אין להחזירו עוד לעולם (סנקה).

ואי אפשר שלא להתפעם מהאקטואליות והדיוק של הדברים הבאים, אשר נכתבו כאילו כאן והיום:

"אתם הולכים וקטנים, אתם בני-אדם קטנים! מתפוררים אתם. הלא עוד מעט תאבדו בעטיין של מידותיכם הטובות, המרובות והקטנות, בעטיים של מחדליכם המרובים והקטנים, בעטיין של כניעותיכן המרובות והקטנות! אדמתכם תחתכם חנונה יתר על המידה, נכנעת יתר על המידה! ואולם למען יגדל האילן, הוא מבקש להכות שורשים קשים בסלעים קשים! גם מה שאתם נמנעים מעשותו, טווה במטווה כל עתיד האדם; גם אפסותכם היא רשת-עכביש ועכביש הניזון מדם העתיד. אתם הולכים וקטנים, אתם בני-האדם הקטנים! הלא עוד מעט תאבדו בעטיין של מידותיכם הטובות, המרובות והקטנות. בעטיים של מחדליכם המרובים והקטנים, בעטיין של כניעותכן המרובות והקטנות! אולם מה אדבר באשר אין לאיש אוזניים שלי! הקדמתי לבוא בשעה אחת למקום הזה. מבשר-עצמי אני בקרב העם הזה. קריאת-תרנגול לעצמי בחשכת הרחובות. ואולם השעה שלהם הנה היא באה! וגם שלי תבוא! שעה-שעה הם נעשים קטנים יותר, דלים יותר, עקרים יותר - עשב אומלל! אדמה אומללה! עוד מעט ויהיו ניצבים פה כחציר יבש וכערבה, עייפי-עצמם - כמהים לאש יותר מאשר למים!
(ניטשה, 'כה אמר זרתוסתרא').

מתוך הפתיחה לפסק הדין

...עיקרי ההליכים שהיו עד-כה

4. הערעור שלפנינו מסב עצמו על עבירה הקרויה אי-מניעת פשע, והיא עבירה כהגדרתה בסעיף 262 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן נכנה חוק זה - חוק העונשין או החוק). העבירה עניינה באדם היודע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ואינו נוקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו של אותו פשע. החדל כך, דינו מאסר שנתיים.

5. המערערת שלפנינו, מרגלית הר-שפי (להלן נכנה אותה - המערערת), הועמדה לדין לפני בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירה של אי-מניעת פשע (ובעבירה נוספת, ממנה זוכתה). לדברי כתב-האישום, ידעה המערערת כי אדם בשם יגאל עמיר (להלן נכנה אותו - עמיר או יגאל עמיר) זומם לרצוח את ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, ולמרות זאת לא נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע את עשיית מעשה הפשע. כולנו ידענו כי זממו של עמיר עלה בידו, ולעולם לא נדע אם מעשה העוולה היה נמנע לו דווח למשטרה על כוונתו הרעה. אלא שלא בכך נעסיק עצמנו. ענייננו עתה הוא באירועים שהיו לפני מעשה הרצח, ונזהיר עצמנו שוב ושוב שלא נערב ידיעה שלפנימעשה - אותה ידיעה שהתביעה ביקשה ומבקשת לייחס למערערת - לחוכמה שלאחר-מעשה.

6. בית-משפט השלום - מפי השופטת נירה לידסקי - החליט להרשיע את המערערת בדינה וגזר עליה עונש של עשרים וארבעה חודשי מאסר, מהם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. ראו: ת"פ (ת"א) 1135/97 מדינת ישראל נ' מרגלית הר-שפי, פ"מ תשנ"ז (4)354.

הוגש ערעור על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין, ובית-המשפט המחוזי החליט - ברוב דעות - לדחותו. השופטים א' בייזר וז' המר - בדעת הרוב - סברו כי יש להותיר את ההרשעה ואת גזר-הדין על כנם, ואילו השופטת ד' ברלינר - בדעת מיעוט - סברה כי יש לזכות את המערערת מחמת הספק. על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור, ומשניתנה הרשות הוגש ערעור זה שלפנינו: ערעור על ההרשעה, ולחלופין, ערעור על גזר-הדין.

מתוך הסיכום של חשין

...כללם של דברים

95. מיצבור הראיות שנערמו בתיק בית-המשפט, כמותן ואיכותן של הראיות, כל אלה מעלים מסקנה - מעבר לספק סביר - כי המערערת ידעה שיגאל עמיר הוגה -זומם, מתכנן ומתכוון לבצע מחשבת-רשע לרצוח את ראש הממשלה; ידעה - ולא עשתה דבר; לא דיווחה לרשויות על שידעה ולא נקטה בכל אמצעי סביר אחר למנוע את ביצוע המעשה. המערערת ידעה כי יגאל עמיר רציני בכוונותיו; ידיעתה היתה ידיעה ממשית, ידיעה ברורה; היא האמינה כי יגאל עמיר מתכוון אמנם לבצע את מחשבת-הרשע שהגה. זו המסקנה המתבקשת מן הראיות שבאו לפני בית-המשפט, והכל כנדרש להשלמתה של עבירת אי-מניעת פשע. לא אך מידע אחד נקלט בהכרתה של המערערת אודות מחשבת-הזדון של עמיר. פיסות-המידע - מהן פיסות גדולות מהן פיסות גדולות-מגדולות - באו תכופות, בזו-אחר-זו: עוד זו באה והנה זו באה אחריה. הך פטיש עלה וצנח. עוד מידע ועוד מידע ועוד מידע - עד להיווצרותה של "מאסה-קריטית", עד לבריאתה של "ידיעה". יתר-על -כן: הצטברות פיסות-המידע, אלו-על-גבי-אלו, לא זו בלבד שהיה בה כדי לשלול מקריות ואפשרויות פירוש חלופיות לכל אחת מאותן פיסות מידע לעצמה - אפשרויות פירוש תמימות - אלא שנודע לה לאותה הצטברות של מידע אפקט סינ רגטי מובהק. כל הסימנים מורים אל מקום אחד וכל הדרכים מוליכות אל אותו מקום; ובבואנו אל המקום וידענו כי אין מנוס מהסיק מסקנה אחת, מסקנה אחת ויחידה: המערערת ידעה, ידעה במפורש, אודות כוונתו ותוכניתו הרעה של עמיר לרצוח את יצחק רבין נפש.

96. אנו מחליטים איפוא לדחות את ערעור המערערת על הרשעתה בעבירה של אי -מניעת פשע.

97. אשר לעונש שנגזר על המערערת - תשעה חודשי מאסר בפועל וחמישה-עשר חודשים מאסר על-תנאי: לא נמצא לנו כי בית-משפט השלום - וכמותו ביתהמשפט המחוזי - הכבידו עם המערערת למעלה מן המידה הראויה. בית-משפט השלום - וכמותו בית-המשפט המחוזי - שקלו כראוי את כל השיקולים שלעניין, ולא נמצא לנו כי עלה בידי המערערת להצביע על שיקול דעת מוטעה המזכה אותה בהקלה בעונש. לא נמצאו לנו טעמים טובים להקלה בעונש, ואנו דוחים את ערעורה של המערערת גם על חומרת העונש.

סוף

98. לעולם, לעולם לא נדע כיצד היו מתגלגלים הדברים לו עשתה המערערת את שמצווה היתה לעשות - לדווח לרשויות על מזימת-הרשע של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. לו אך עשתה המערערת מעט שיכולה היתה לעשות, אפשר היה יצחק רבין עימנו היום הזה. שיחת-טלפון אחת, ולו בעילום-שם, וחייו של יצחק רבין אפשר היו ניצלים. ואולם המערערת לא עשתה את המעט שניתן היה לצפות ולקוות כי תעשה. ככל הנראה ביכרה המערערת את הידידות שנקשרה בינה לבין עמיר על-פני הסכנה שנשקפה ליצחק רבין, ועל-כן חדלה ולא דיווחה. במחדלה זה עברה המערערת על מיצוות "לא תעמוד על דם רעך", ומי שכך חדל דינו שייענש.

אנו דוחים את ערעורה של המערערת, הן על הרשעתה בדין הן על העונש שנגזר עליה.

זו התמונה שהמוסד הסתיר מהציבור בישראל על פי הוראה מגבוה.

התמונה לא פורסמה בשום עיתון ישראלי בעת האירוע - התאבדותו בתא הכלא דצמבר 1954 .50 שנה בדיוק לאחר יום ההתאבדות שוחרר עזאם עזאם.
התמונה אותרה ביום 17 לאוגוסט 2006 בארכיון בניו יורק ע"י עמית שם ופורסמה על ידו כעבור 7 ימים.שמרתי אותה מאז עד שעלה אתר בתו של המרגל בישראל בצורה מעודכנת ונרחבת לאחרונה.הכל בקישור האמור למטה.

האדם המוטל כאן מת בתא הכלא בקהיר הוא "אלי כהן האשכנזי" או בשמו המלא מאיר מקס בנט.סגן אלוף לאחר מותו הקבור בהר הרצל.מאיר מקס בנט נולד בהונגריה ועבר עם הוריו לגרמניה.היה חניך תנועת הנוער עזרא בגרמניה.עם עליית היטלר הגיעו הוריו לארץ.משנות ה40 עסק בריגול בשירות כל מוסדות המדינה בהם אירן ועירק.פתח קורסים בעברית לצעירים שם ועוד.חזר לגרמניה להכין כיסוי גרמני מחודש והוחדר למצרים.בשלב מסויים גם אשתו הדרום אפריקנית נכנסה לשם עם בתם ומסמכים מזוייפים.הם "יצאו בזמן".הוא נלכד עם מכשירים כתוצאה מהסיבות שמניתי.התאבד ערב פתיחת משפטו.שגרירות גרמניה הצליחה להוציא גופתו.נקבר באיטליה עד ששוחררו אסירי הפרשה.אז הובא ארונו לישראל.צמרת המודיעין אמ"ן המוסד ראשי ממשלה שרי בטחון לאורך שנים השתדלו לטשטש את הבגידה החמורה שהובילה להסגרתו.הם ידעו שאיש מת לא יכול לדבר.גם אלה שאחראים להפעלתו ולמתן ההוראות המטופשות תפסו מקום בצמרת הישראלית. קגב היה מתאבד אם שם היו רואים איך הם שורפים סוכן תושב בבקשות של מרגלים מתחילים....
למעשה בתי ספר היו צריכים להקרא על שמו עשרות רחובות ובתי כנסת כמו אלי כהן המצרי לא פחות - אך לממשל המושחת והרקוב הישראלי היו סיבות מצויינות לטשטש את העניין.

Alleged Israeli spy Max Bennet, one of the thirteen accused of spying,was found dead in his cell in a Cairo Prison, in
Cairo, Egypt, Dec. 21, 1954. Bennet was employed Anglo-Egyptian Motors Company in Cairo. Bennett committed
suicide by slashing his wrists. (AP Photo)

Alleged Israeli spy Max Bennet, one of the thirteen accused of spying in the Supreme Military Court in Cairo, Egypt,
Dec. 11, 1954. Bennet was employed Anglo-Egyptian Motors Company in Cairo. Bennett alive - This is picture of
Bennett alive, before he committed suicide by slashing his wrists.in Cairo cell.In this picture Max Bennet talks with
General Mohamed Naguib President of Egypt 1952-1954 . (Bennet Family Photo)

Mossad Spy Lt. Colonel Max Bennet Business Card in Cairo (Bennet Family Photo

*

  האם היתה  לילדיה אם ואב גם יחד.  לא קל להתאלמן
כשאת אחרי לידה ולהמשיך לתפקד ולגדל עוד ילדים שזקוקים לאבא
שכבר הכירו כילדים.
אחרי מותו התחילו לעבור מדירה לדירה.  הילדים לא הבינו למה.
אבל לא שאלו.
וכך עברו להם השנים ועלו שאלות על מותו של האב, אבל אף אחד
לא סיפק תשובות.  לא האם ולא קרובי משפחה.
הוא נפל באחד הקרבות במלחמת סיני, היתה תמיד התשובה מוכנה
לשליפה.

היום ישבתי אצלה ודפדפתי באלבומים הישנים שקיבלה מהדוד שלה.
אמא שלה ביקשה שאחרי מותה ימסרו האלבומים לידי בתה.
לידי הבת הזו המסויימת. לא לאף אחד אחר.
עלעלתי בהם ומצאתי שכל הבולים ישנים מאד. לא במראם, הם שמורים
היטב.  בשנת הנפקתם.
הבולים נשאו דמויות פוליטיות, מלכותיות, בעלי חיים ונופים כמעט מכל העולם.
מצאתי שם כמה בולים של היטלר ופרויד, ומלכת בריטניה, ועוד מלכים
מהשושלת.  היה גם סטלין וגם וושינגטון... היו בולים מהוותיקן ובולים
מיפן, מרוסיה, הונגריה , שוויץ,  בלגיה, הולנד,  ספרד, פורטוגל, פולין
פינלנד, מצריים, יוון, בריטניה, צרפת, מונקו ועוד מדינות בעולם .
תהיתי מהיכן הגיעו בולים אירופאים לידי אמה. 
ואז בדרך הביתה התגלה הסיפור המלא ששנים לא דיברו עליו במשפחה
והיה הסוד השמור ביותר.

רב הבולים היו מוחתמים... בחותמת דואר החל משנות העשרים עד שנות
הארבעים המאוחרות.

הבולים הגיעו לאמה על גבי מכתבים שקיבלה מרחבי העולם.
כולם הגיעו מבעלה.

שאלתי אותה מה עשה אבא שלה ברחבי העולם.... אף פעם לא יצא לי
לשאול אותה במה עסק.. ידעתי שמת צעיר במלחמה... ולא רציתי
לדוש בנושא שלא הרחיבו בו.

רק היום היא יודעת שאבא שלה הסתובב בעולם בשמות בדויים
ולא מת בשום מלחמה.  אבא שלה נרצח בארץ .  הוא ועוד שניים
שהיו איתו. 
לכן התחילו לעבור דירה ממקום למקום, כדי להגן על הילדים שנשארו.
לא ידוע עד היום מי רצח אותו... אבל יודעים למה..
אבא שלה היה  מרגל ישראלי.

אף אחד לא סיפר על מעלליו ותרומתו למדינה.
אלמוני, שמעולם לא הוזכר כמו אלי כהן או וולפגנג לוץ, למשל.
אבל פתאום נזכרה שיש בבית תמונות שלה בילדותה
עם  אשתו של אלי כהן - נדיה
ועם סוזי אבן..... במצרים.
אף פעם לא הבינה מה עושות הנשים האלה בתמונות שלה.

כעת היא מבינה.
כי חיטטה בכל המסמכים בשפות זרות והבינה מהשמות השונים
שכל חייה בעצם לא ידעה את סיפורו של אביה.......

כעת היא מבינה.
ומתגעגעת יותר לאיש המדהים שלא זכתה להיות בחברתו.

תוקן על ידי mordechay1 ב- 23/04/2007 8:28:45

תוקן על ידי mordechay1 ב- 23/04/2007 8:33:44

תוקן על ידי mordechay1 ב- 23/04/2007 17:32:52

לקריאה במגלול רציף:
''הקשר המרובע - מאת: ד.ח'': הספר ש''נאסר'' לפירסום !!
http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=1424&rc=x-files

לקריאה לפי סדר כותרות רציף - מצ"ב תת-אשכול:
30. ''הקשר המרובע''-''הפרשה האפלה ששמה מלחמת יום הכיפורים''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7210&omm=30&viewmode=

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

בין אם הוא נמנה על המחנה הסבור שרדפו את קצב לשווא -כגירסת מזוז השני, ובין אם הוא נמנה על המחנה הסבור שטיהרו אותו באופן משונה למרות שהיו ראיות להרבה מאוד מעשי אונס חמורים ביותר, כגירסת מזוז הראשון.

אף אחד כבר לא מאמין למערכת המשפט. אפילו לא אזרח אחד. זאת העובדה. מאה מתוך מאה - אפילו המטומטמים והתמימים והמשוחדים ביותר כבר לא טוענים שאין שם שחיתות. יש כאלה שיגידו בגלל ביניש והשחיתות הידועה שלה, יש כאלה שיגידו בגלל מזוז והטיוחים שלו, יש כאלה שיגידו בגלל שנדר ההוא שחיפה ביודעין על ביצוע עבירות פליליות תמורת שוחד ונהג לסגור תיקים של עבריינים ומשתפי פעולה עם סוחרי סמים וסרסורים, עוד כשהיה במח"ש, יש כאלה שיגידו בגלל פרשת פריניאן, יש כאלה שיגידו בגלל פרשת עוזי משולם, יש כאלה שיגידו בגלל עדנה ארבל ונורמת תפירות התיקים לכל מי שמסכלים משפטית סיכול ממוקד על רקע עיסקי פוליטי או רומנטי, יש כאלה שיגידו בגלל תפירת התיק לחיים רמון, יש כאלה שיגידו בגלל השוחד של סוחר הנשק לפרס, דליה איציק וחיים רמון ושחרורו המוזר של אותו סוחר הנשק על ידי בית המשפט כדי שימשיך לשחד פוליטיקאים באירופה מטעם מדינת ישראל. יש כאלה שיגידו בגלל תפירת התיק לפרופ' יעקב נאמן רק כי ביקש לטהר את הפרקליטות מהשחיתות שבה, ולרפו"ל, ולרובי ריבלין, ולכל פוליטיקאי שנבחר כדין לתפקיד אבל פקידי שלטון החוק וארגון המודיעין הבריטי המפעיל את אותם בוגדים במולדת לא אהבו לראות בתפקיד. יש כאלה שיגידו בגלל קידומו של ניסו שחם במשטרה למרות שקרא קריאות נאציות מובהקות לשריפת יהודים. יש כאלה שיגידו בגלל השיטתיות בפסיקה הפוליטית והבוגדנית במדינת ישראל והתומכת בטרור עצמו (שפוגע בעמך ולא באליטה) ובארגוני הטרור.
יש כאלה שיגידו בגלל שחשין הוכח כמטורף חולה נפש וזה כבר לא רק סוד פנימי של של אלה המכירים אותו. יש כאלה שיגידו בגלל שחשין הודה שהוא נתן צו להריסת בית שנרכש ונבנה כחוק רק בגלל שהוא שייך לימין, ויש כאלה שיגידו בגלל שחשין הודה כי הוא תמך בחילוץ פוליטיקאים מכתב אישום על מעשי שחיתות מוכחים בתמורה לתמיכתם בהתנתקות.יש כאלה שיגידו בגלל זיכויו הבלתי חוקי בעליל של עבריין המס שגנב מאה מליון דולר מקופת המדינה, אלי הורוביץ, רק בגלל שהוא הגיס של חשין ושילם שוחד לעורך דין שהיה מקומבן עם השופט שלו (אבל כליאתם של מאות ואלפי רעבים ללחם שגנבו רק כדי שיהיה להם ולילדים שלהם מה לאכול). יש כאלה שיגידו בגלל המנעותה של הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד העבריין יחזקאל ביניש למרות שהוכח שהוא ביצע את עבירות ההונאה שהוא נתפס מבצע. יש כאלה שיגידו בגלל זיכויו המוזר של השופט תיאודור אור מתיק האונס שבו היה חשוד. יש כאלה שיגידו בגלל המנעותה של המשטרה לפתוח בחקירת פרשיות השוחד שנהגו לקחת השופטים ברק וזמיר באמצעות בניהם במסווה של שכר טירחה מופקע ופיקטיבי. יש כאלה שיגידו שבגלל המנעותה של הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד אהוד ברק הן באסון צאלים, והן בפרשיות השוחד שבהן הוא נתפס (פרשת העמותות) ובעיקר אלה שבהן הוא עדיין לא נתפס (העברת הגז הישראלי לידי ארגוני הטרור כדי שיהיה להם כסף לפעול נגד אזרחי ישראל). יש כאלה שיגידו בגלל המנעותן של הרשויות להגיש כתב אישום נגד סגן ראש השב"כ גינוסר למרות שנתפס מורשה חתימה בחשבון למימון טרור של ערפאת בשווייץ שהיו בו 300 מליון דולר במזומן לביצוע פעולות טרור נגד ישראל. יש כאלה שיגידו שזה בגלל פרשת עמוס ברנס והמנעותה של מערכת המשפט לזכות אותו במשך עשרות שנים למרות שידעה כי לא היו ראיות להרשיע אותו. יש כאלה שיגידו את אותו הדבר על סולימן בן עביד שהורשע הרשעה מפוברקת על רצח ואונס שלא ביצע בחנית קיקוס (והאנס הזה, גם הוא, עדיין חופשי) או על נאשמי "כנופיית מע"צ" והרשעתם המבויימת על ידי בית המשפט, או על אלף ואחד מקרים אחרים זהים לחלוטין.

היום -יום עיסקת הטיעון הם הנשיא קצב- כבר לא נותר אף אחד, מהאליטה המשפטית או מעמך, מימין ומשמאל, דתי או חילוני, ישראלי או מחבל או סתם צופה זר, שלא בטוח ומשוכנע מעל לכל ספק סביר, כי בצמרת שלטון החוק של מדינת ישראל יש תפוחים מורעלים שלא ניתן לסמוך על מה שהם קובעים וממילא גם לא על יושרם או תום הלב שלהם. וזה לא משנה כמה תפוחים מורעלים יש – משנה הוא שאי אפשר לומר שראוי או מותר או אפשר להסתמך על זיכוי, או על הרשעה, או על עיסקאות טיעון או על ממצא כלשהו של שופטים, פרקליטים ושוטרים. כולם כיום חשודים בשוחד, הונאה והפרת אמונים, בין אם במישרים ובין אם בשתיקתם מול מעשיהם של הקולגות שלהם. כולם כולל כולם שותפים בכנופיית הפשע המאורגן הזו המכונה "כנופיית שלטון החוק".

כיום, אין כבר אף אדם שפוי כיום שיכול לומר שמערכת זו ראויה לאמון, ולא משנה אפילו למה הוא חושב ככה. העובדה היא שהיום מאה אחוזים מהציבור ולא "רק" תשעים ותשע, סבורים כי מערכת המשפט מושחתת ורקובה מהיסוד. מהשוטר הפשוט ניסו שחם ושוטרי פרשת פריניאן ועד מזוז, שנדר וביניש. בכולם דבק לא רבב אלא רבבה!
http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=629696&rc=il
בית הסזון העליון הוא הוא בית משפט העליון נכון להיום!!

http://rotter.net/forum/gil/7262.shtml

תיזכורת:

תמליל השיחה

להורדת הקלטת השיחה: http://rotter.net/User_files/forum/42e27fbd1b66743a.zip

"זינזאנות ומעצרים כפרה, אני רוצה מעצרים, ואני אומר לך כבר, תשתמש במכת"ז, (מכליות להתזת מים לפיזור מפגינים) ללא התניות! אל תקרא לי, תפעיל מכת"ז, חרא עליהם! שישרפו! אל תעשה חשבון, תפעיל מכת"ז ואלות, תתן להם מכות בפלג גוף תחתון (למניעת סימנים) תעבוד איך שאתה יודע לעבוד. אתה יודע אני מומחה לחרדים האלה.. לכן אני אומר לך מעצרים.תשמע לניסו תפורר את הסיפור הזה... לכן אני אומר לך, תכנס בפנים. (לכפר מימון עצמו) אורי (בר לב ממ"ז דרום) והאלוף פיקוד דרום דן הראל) נלחצו. אמרתי להם: להכנס בפנים (כפר מימון) אומר לי האלוף, ניסו תרגע לאט לאט, אבל אני לא איזה זונה שפותחת רגליים מחכה שיבאו אלי ככה. יש לי תשלום על זה שאני פותח רגליים. אני אזיין את האמ_אמא שלהם, עכשיו תגיד לחברה שלך, מדוד, לא סתם להרביץ.. אני אמרתי לך את הדברים בשביל לחסוך ממך את האישורים"!

הכתבה מתוך ידיעות אחרונות, 22.7.05: (לחצו להגדלה)

מתוך הכתבה בערוץ 10:

לחצו כאן למעבר לעמוד המכיל את כל התמונות.

מתוך דברי אחד ממנהלי פורום סקופים וחדשות ברוטר:

קישור להודעה בפורום: http://rotter.net/forum/scoops1/5040.shtml.

נוהלי המשטרה מחייבים פעילות מדורגת בעת פיזור המון מתקהל תוך שימוש בכח, ראשית קצין משטרה הבכיר בשטח מכריז עליה כבלתי חוקית, רק קצין משטרה, ורק שהוא מצוי בשטח., לאחר מכן באם לא התפזרו בזמן סביר, או לא מראים כוונות להתפזר, ניתן להשתמש בכח, כאשר נהלי המשטרה מחייבים פעילות מדורגת בשלבים הנבנים ועולים ככל שיש התנגדות מצד המפגינים. ראשית שימוש בידיים, אחר כך אלות, אלו בסמכות קצין זוטר בשטח. אך באם יש בכיר הוא המאשר, לאחר מכן באישור מפקד בכיר יותר המצוי בשטח ניתן להפעיל פרשים, ואחר כך באישור ספציפי של מפקד ברמת מפקד מרחב או מעליו, המצוי בשטח, ובאישור ספציפי לפני הפעלה לאחר שמוצאו כל הצעדים שלפני זה, ניתן להפעיל מכת"ז (מכולה להתזת מים) כלי בעל עוצמה מסוכנת!.

כאן אנו שומעים את ניסו שחם נותן אישור גורף עוד בטרם הוצרך לכך, בניגוד גמור להנחיות המשטרה, להפעיל מכת"ז כנגד המפגינים, ועוד ללא אישור מיוחד הנצרך ברגע ההחלטה להפעיל מכת"ז, כנ"ל לגבי שימוש בכח שהוא כמפקד הבכיר באותה עת שצריך להורות ספציפית ברגע הנתון. ועוד מצהיר על כך לאותו מפקד כי הוא "חוסך" ממנו כבר כעת את האישורים!!

ועוד חמור מכך! נותן פקודה בלתי חוקית בעליל! לתת מכות בפלג גוף תחתון!!! ועוד מדוד.., לא סתם להרביץ... אין עוד מה להוסיף !

אגב, נצ"מ אוחיון מסר למפקדיו לאחר שנחשפה השיחה. כי הוא היה בהלם מהדברים ששמע, ונמנע מלענות ולהתעמת עם הקצין הבכיר ממנו.

ניסו שחם היה בעברו סוכן שהפליל את אחת מקבוצות הפשע החזקות בארץ. לאחר מכן יצא לקורס קצינים, ואז חזר ליחידת האם בה שרת, מפלג סמים של ימ"ד ירושלים. שם התקדם עד שמונה לראש המפלג, לאחר שסומן לקידום, הועבר לפקד על יחידת המקומות הקדושים של מחוז ירושלים מרחב דוד בדגת סגן ניצב.

ניסו שחם בעל דעות הנוטות חזק לשמאל, אנטי דתי ואטיאסט מוחלט. לא הסתיר את דעותיו, אולם בדיפלומטיות ובפוליטיקה, ידע לנתב את הדברים באופן מבצעי כביכול, ולהשית את השקפת עולמו בשטח.

ניסו שחם, פוליטקאי במדים מצא עצמו מפקד על אחד מהמקומות הרגישים והעוצמתים של העולם, מקום הקדוש לשלושה דתות, בעל מתח דתי ופוליטי ולאומני רב. כך גם בכנסיית הקבר הקדושה לנוצרים.

מייד עם כניסתו של ניסו שחם לתפקידו, החל הוא ליצור קשרים בלתי מקובלים עם הווקף המוסלמי, עוד החל ניסו שחם בצעד אחר צעד. למדר את מפקדיו מנושא הר הבית, ולפנות באופן עקיף מעליהם ישירות לדרג המדיני.

צרוף של מפקדים טובים אך "נחמדים" נעדרי נחישות. ומתיחות סביב הר הבית, ופוליטקאים ששמחו על נגישות ישירה לנעשה בהר הבית, אלו יחד עם אשיות כריזמטית שחצנות, וחלקלקות לשון, הצליחו לאט לאט ליצור מצב בו להר הבית יש מפקד פוליטי ללא השפעת הדרג הבכיר של המשטרה שנמנע להתערב בכמה החלטות מהותיות שהנחיל ניסו שחם בהר הבית.

ראשית קבע ניסו שחם כי יהודים בכלל לא יורשו עוד להכנס חמושים להר הבית (אז ההר היה פתוח למבקרים לפני ספטמבר 2000), אך לא רק יהודים, אלא אפילו שוטרים! הסמל הריבוני היחיד על הר הבית, מלבד שוטרי הימ"ק שאושרו ישירות על ידו. לא הורשו שוטרים להכנס להר הבית במדים באם הם לא שייכים לכח השיטור בו, וקציני משטרה שהיו מגיעים לבצע ביקורות כקצין תורן בהר הבית, היו מחוייבים לפרוק נשקם!

כמו כן דרש ניסו וקיבל כי כל פעילות שתבוצע בהר מטעם מדינת ישראל, תעבור ותתואם דרכו! ולבסוף בהוראה ישירה של הדרג הממונה הצליח להגביל אפילו את השב"כ בפעילותו בהר הבית ללא תאום עימו.

ניסו שחם נתן קרקע פורייה ויד חופשית לפעילות הווקף בהר הבית והשתלטות הווקף על נכסים סביב ההר, על התבססות שליטתם בהר, ובדיעבד היה התורם הגדול במעשיו להגברת השליטה של התנועה האיסלאמית הקיצונית על הנעשה בהר הבית!

גם בהגבלות על הבנייה שהוטלו על ידי הממשלה בהר הבית לאחר גילוי העובדה כי הווקף ניצל את אישורו של רה"מ ביבי נתניהו לבנייה מוגבלת בהר (בתמורה לבניית המנהרה..) נוצלה לבנייה חסרת היקף וגבולות תוך מחיקת ההסטורייה היהודית בהר הבית (כפי שהשב"כ העריך שכך יקרה), גם בהגבלות אלו הגמיש ניסו שחם עד כמה שניתן במסגרת החלטת הממשלה, את ההגבלות האלו, מצב שבפועל המשיך אומנם באיטיות לאפשר את המשך הבנייה וההרס בהר הבית.

ניסו שחם הוא גם הוגה הרעיון כי זו תהיה מטבע התשלום לווקף תמורת שיתוף פעולה למשל בנושא הברור מאליו והמתחייב של שמירת הווקף על הסדר ומניעת ידוי אבנים בתפילות המוסלמים בהר.

כך דחף בכל פעם ניסו שחם לתגמל את הווקף בהכנסת חומרי בנייה להר.

עוד רבות הם הפעולות שעשה סנ"צ דאז ניסו שחם לפגיעה בריבונות ישראל בהר הבית, אך השיא היה בקיבוע מעשה הווקף לסגור את הר הבית בפני מבקרים בכלל ובפני יהודים בפרט לאחר פרוץ מלחמת 2000, ניסו שחם היה זה שטען לכל אורך הדרך גם מול דעתו של השב"כ בשלב כל שהוא שהמליץ ולפתוח את ההר, עקף ניסו שחם את כל הדרגים מעליו, וישירות במגעים עם הדרג הפוליטי, שלא לאפשר את פתיחת ההר ליהודים, והזהיר מפני תגובות והשלכות מרחיקות לכת באם ההר יפתח.

את דעתו לא הסתיר שחם מהווקף שנאחז ברעיונו של שחם וטענותיו והחל לאיים באלימות ובאינטפדה שנייה באם ההר יפתח.

ניסו שחם היה ההוגה והאחראי לתוכנית שבוצעה ביום שישי המפורסם באותה תחילת מלחמת 2000 דאז, בה המשטרה פינתה לגמרי את הר הבית והפקירה אותו באופן מוחלט לשליטת הווקף וכח -17 הפלסטיני, ובכך פגע פגיעה בלתי הפיכה ריבונות ישראל בהר, ובשליטת ישראל בהר. הדבר נוצל להקמת מסתורי תחמושת והכנסת אמל"ח להר, ועוד נזקים רבים שאין כאן המקום לפרטם. רעיון זה והוגהו היה ניסו שחם, והוא העביר את הרעיון באופן אישי לשר לבטחון פנים (בן עמי) ולרה"מ דאז, (ברק).

ניסו שחם היה גם זה שהתנגד תקופה ארוכה לפריצה של כוחות משטרה להר הבית במקרה של ידוי אבנים על מתפללים יהודים, וכך מנע זאת תקופה ארוכה, דבר שנוצל להמשך ידוי האבנים.

השינוי היה בעת כניסתו של הנגבי לתפקיד השר לבט"פ שקיבל את הצעת ממ"ז ירושלים דאז ניצב מיקי לוי, ואכן הנחה ונתן גיבוי לפריצה של כוחות המשטרה להר, דבר שבוצע תוך עימות גלוי בין ניצב לוי לנצ"מ שחם בצום תשעה באב אותה שנה.

ומאז זו התוכנית המשטרתית לכל ידוי אבנים שכזה, כולל דילול המתפללים בהר ומניעת כניסת הצעירים לתפילה, שהצליחה לבסוף גם בהכנעה של ניסו שחם, להפסיק כליל את התופעה החמורה.

בהמשך בהתערבות פוליטית סמוייה מונה ניסו שחם למפקד מרחב דוד כולו כולל המקומות הקדושים, קודם לדרגת נצ"מ. וקיבל אחריות על כל העיר העתיקה, שם בהיותו מפקד ישיר של מפקד המקומות הקדושים, למעשה עיקר את סמכויותיו, העבירם אליו, המשיך להיות המחליט והקובע בהר הבית, מידר את מפקד ההר, מצב זה גרם לחיכוך בינו למפקד הבא אחריו סנ"ץ יורם אוחיון שכמה חודשים בודדים לאחר שמונה לתפקדי זה הנחשב יוקרתי. ביקש ונענה על רקע החיכוך עם שחם שנטל ממנו סמכויות והתערב בתחומו, להעבור מפיקוד על היחידה.

ניסו שחם שונא דתיים והוא מכנה כל דתי הדוק חובש כיפה "חרדי", כך בעוד כפוליטיקאי היה שומר על קשרים טובים עם מנהיגי הציבור היהודי בעיר העתיקה, בפועל הקצין את הפעילות נגד ישיבות בעיקר בתחום הרובע המוסלמי בעיר העתיקה ופרויקט ההתיישבות בו.

הערים עליהם קשיים, התערב לטרפד עיסקאות לרכישת בתים מידי ערבים. פעל נגד הישיבות בגגות גלצייה תוך ניצול הפרובוקציות שלהם למאבק כללי בישיבות המצויות באזורי חיכוך והגבלת תנועתם.

בישיבות ספ"כ של מחוז י-ם בנוגע למאבק שהתנהל אז בכביש בר אילן בבבירה, היה ניסו מוביל הקו הקיצוני נגדם, חסר הפשרות וההדברות, ועורר תחושה כי הוא פועל מתיעוב ולא משיקולים מקצועיים.

ניסו שחם קודם לדרגת תת ניצב, ולמקד מרחב נגב, אחד הפעולות הראשונות שהוא החל לנקוט, הינו הגבלת מלחמת הרשויות בהשתלטות הבדואים על אדמות ובנייה בלתי חוקית חסרת תקדים. בתואנה שעדיף להדבר מאשר להתעמת, בולם ניסו שחם פעילות של רשויות שונות במיגור תופעות פשיעה ובריונות וגניבת קרקעות של הבדואים בדרום בעיקר בנגב. הנצרכות לסיוע המשטרה בפעילותם.

כמובן שניסו שחם פועל להעמקת הקשרים וההיכרות עם נציגי הבדואים וראשי השבטים והחמולות, כולל הפוליטיקאים מטעמם.

פעילותו של ניסו והשקפת עולמו ששוב באים לידי ביטוי, גורמים נזק כבר ואולי בלתי הפיך לבלימת השיטפון הגדול בנושא הקרקעות בנגב, ובתופעות חמורות אחרות.

לניסו שחם קשרים חזקים וטובים בפוליטיקה הישראלית. הוא מגובה היטב, ויתכן ואף מפרשה חמורה זו שהוא אגב מתרץ אותה ב"חוסר שינה ושיחה אישית בין מפקדים" יצליח לצאת גם משערוריה זו.

אך לנו ברור כי קצין זה חייב לפשוט מדיו, שילך לפוליטיקה, אין לנו אימון במשטרה שתמשיך להחזיק בשרותיו של קצין זה!

תוקן על ידי mordechay1 ב- 10/12/2007 14:05:35

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888