|
|
| נשלח ב-29/7/2007 01:36 |
 |
| |
''צוואה'' - ראיון עם אלוף בני פלד ז''ל:
בס"ד
היום
יותר מתמיד ולראשונה תמליל דבריו מובאים כאן ומשום מה מהשידור האחרון -
15.8.2003, לא שודר נכון להיום הראיון וזה בדוק, מצ"ב תמליל הראיון שכתבתי
בזמן אמת/השידור והיום יותר מתמיד חשוב לקרוא ולהפנים אותם:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5368&omm=27&viewmode= מראיין: "השחתת את חייך לשווא?"
בני פלד:
"אין לי תקווה שיש היום יהודים שיקומו וימרדו, שיחליטו שהם לא רוצים את מה
שיש עכשיו ורצים שתהיה מדינה. אני לא מצטער כי כל הזמן חשבתי שאני בונה
למדינה שבדרך, אבן בניין למדינה שבדרך, כשגמרתי את הגמנסיה הלכתי לעשות
שנת נוטרות, שאלו אותי למה הלכת, אמרו לי זה אבן בניין למדינה שבדרך,
כשעזבתי את חיל האוויר התברר לי שזה לא מדינה בדרך, היא אפילו לא בדרך" מראיין: "כקהילה יהודית יש לה השגים רציניים".
בני פלד:
"מוצלחת, תשע וחצי עד 10 שנים, עוד לא הייתה בהיסטוריה היהודית קהילה כל
כך מוצלחת, כל כך הרבה תושבים, רמת חיים גבוהה, כל תושביה מקבלים מה שהם
רוצים כולם שבעים, כולם בוכים כל הזמן, כולם חיים על נדבות, ומי שלא רוצה
הולך לעמק הסיליקון בארה"ב לחיות בקהילה שהיא אחת המוצלחות" מראיין: "שכחת איך התנהג השילטון היהודי ערב ששת הימים?"
בני פלד: "הגימגום של אשכול, שפחדו, שאמר השואה הבאה בדרך, אני כותב את כל הדברים האלה...".
(בינתיים פורסם סיפרו: אלוף בני פלד ז''ל בסיפרו: ''ההסטוריה, השיכתוב http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=1659&rc=x-files ) 
מראיין: "אתה סיפרת לי ששמעון פרס ביקר אצלך בבסיס?"
בני פלד: "גם רב ביקר אצלי בבסיס וסיפר לחיילים שלי שם שמדינת ישראל תובס שזה עוד לא סוף הסיפור של העם היהודי". מראיין: "ומה אתה אומר על זה?"
בני פלד: " אמרתי כבר אז, אם כך אני לא העם היהודי ואמרתי לו - לרב, שאם עוד פעם הוא יופיע איפה שאני מפקד אני ארצח אותו". מראיין: "אתה היום מרגיש גורל עם יהודי שחי היום בארה"ב?"
בני פלד: "לא, רק אם הוא יבוא לישראל ויגדיר את עצמו כיהודי ישראלי שחי במדינת ישראל יהודית וחילונית, דמוקרטית ועברית". מראיין: "מה דעתך האם יש סיכוי לשלום?"
בני פלד:
"שלום לוקחים לא מקבלים, אילו היינו מדינהריבונית במצב הקיים היום -מ
עליונות צבאית, היה לנו שלום כבר לפני 15-20 שנה, אבל לא עשינו אתזה,
פיספסנו את זה 4 פעמים. לא היינו מוכנים להקריב טיפת דם אחת בכדי להשיג
הישג מדיני, מדינת ישראלמעולם לא הפעילה את הכוח הצבאי העדיף שלה בכדי
להשיג הישג מדיני כלשהו, הייתה מטרה מדינית בהפעלתו - "מטרת קונדום" בשביל
לא לקבל איידס". מראיין: " יש דרך להגיע להסדר מדיני בלי כוח צבאי?"
בני פלד: "לא". מראיין: "למה?"
בני פלד: "למה שהצד השני יסכים, אם אין עליו איום, אם אין עליו ברירת איום למה שיסכים?" מראיין: "העובדה שיש לך כוח צבאי לא מספיקה, צריך להוציא מן הכוח אל הפועל".
בני פלד:
"צריך להחליט מה אני רוצה, לבוא אליו ולהגיד זה מה שאני רוצה, ומה אתה
רוצה, אם לא נגיע להסכם תהיה מלחמה. שמעת פעם את היהודים אומרים דבר כזה,
אם לא תסכים איתי על משהו ולא תתפשר איתי תהיה מלחמה. הצד השני אומר כל
הזמן שהוא במלחמה משנת 1949 ואנחנו כל הזמן אומרים, זה בטחון שוטף, זה לא
מלחמה, זה אינטיפאדה, לך אין פתרון צבאי ולעראפת יש. אתה יכול להראות לי
איזה שהוא הסכם בעולם מבלי שהייתה הכרעה צבאית, תראה לי אחד, למה אתה אומר
שאין פתרון צבאי?? אם אתה אומר מראש שאנחנו נובס אז נוותר, אם תובס אז
תכנע, אם אתה חושב שתנצח תעיז. הצד השני יתפשר איתך. ככה עושים מדיות
ריבוניות. אתה לא יכול להיות אזרח של מדינה ריבונית מבלי להתחייב להגן על
מדינתך עד מוות". מראיין: "שמעת צרפתי שאומר אין לי מדינה אחרת?"
בני פלד: "כן". מראיין: "הם לא אומרים את זה".
בני פלד: "תלך תשאל, את זה לא צריך להגיד". מראיין: "כאן אומרים את זה".
בני פלד: "אומרים את זה וברגליים הם נוסעים לאמריקה". מראיין: "צרפתי אין לו אלטרנטיבה, לנו יש".
בני פלד: "צרפתי לא אומר את זה בגלל שאין לו אלטרנטיבה, הוא עושה זאת מתוך בחירה, צרפתי גאה להיותצרפתי". מראיין: "לצרפתי אין שיר כזה".
בני פלד:
"בדקת...לך תבדוק. אתה מדבר שטויות, תגיד מה עשית עם המשפט המפואר: "טוב
למות בעד ארצנו". מה הוא אידיוט שמר את זה, הוא אמר טוב שיש לו ארץ למות
בה. היום אתה שואל ילד בן 18 אם יש לו ערך שהוא מוכן למות למענו, אין לו
דבר כזה, הוא מוכן שיהרגו אותו, הוא מוכן ללכת לאוושויץ שירצחו אותו אבל
שהוא ילך להגן על עצמו ולההרג, מה פתאום. אם אין לנו ריבונות, אז גיטו. יש
לך שכנים שכל הזמן רוצים לחתוך לך את הגרון ולא מסכימים לקיומך אז אתה
צריך להלחם, היהודים רוצים גבולות בטוחים של הגיטו שלהם, מה אפשר לבטח
קהילה בלויידס??" ראינו כמה עזר הערבויות האלה בערב ששת הימים שהממשל
בארה"ב זרקו את אבא אבן לקיבינימט ואמרו לא, הגיע הזמן שאומה תחליט בשביל
עצמה, אנחנו לא יכולים לממש את הערבויות שלכם. לפולניה היו ערבויות של
אנגליה ומה זה עזר לה? כנ"ל לגבי צ' כיה וכנ"ל לגבי צרפת. מלחמת יום כיפור
הייתה מלחמה נוראית, זה לא נכון העובדות מדברות אחרת." מראיין: "מה זה שנהרגו 3000 חיילים זה לא מלחמהה נוראית".
בני פלד:
"לא, לפי הסינריו שעשינו בצה"ל בשנת 1971 היו צריכים לההרג 8000 הרוגים
ן-20000 פצועים ו-10000 אזרחים, האוייב היה צריך לכבוש את הגדה עד גב ההר,
את כל סיני, אני חושב שזה מה שצריך לקרות ליהודים בכדי שיבינו שגם ממצב
כזה אפשר לחלץ נצחון ובלי רכבת אווירית אמריקאית. בסוף 30 ימי לחימה, 2
אוגדות מסביב לדמשק, 2 אוגדות מסביב לרבת עמון ו-2 אוגדות מסביב לקהיר
והיו לנו 8000 הרוגים ו-20000 פצועים, יישתו שמפניה, זה שהפכתם את מלחמת
יום הכיפורים לכשלון זה כל כך יהודי, כל כך נבזי, לא רק שדפקו אותנו ביום
שבת -יום כיפור, כל הלחימה נערכה על 8 ק"מ מתעלת סואץ, כן, על כלום ק"מ
בגדה, כי חוסיין לא העיז לזוז. הסורים הצליחו להגיע לנפח והברחנו אותם
בחזרה ובלענו מהם חצי מהשטח דרומית לדמשק". מראיין:
"קראתי בכמה ספרים על מלחמת יום הכיפורים שמפקד חיל האוויר אמר לשר
הבטחון, אתה אמרת שאם תמשיך השחיקה הזאת עוד כמה ימים לא יהיה לנו חיל
האו7ויר".
בני פלד: "(צוחק),
אני כתבתי על זה ואמרתי זאת לפרוטוקול, אתם כל כך שקועים בשקרים שלכם, זה
משהו, תשמע, בדיון אצל ראש הממשלה - גולדה, אם כן לחצות את התעלה או לא
לחצות, דדו נשאר לבד, כי היו אלופים במטה הכללי שרצו להכנע כבר ז אמרו
אסור לחצות את התעלה זה יהיה אסון". מראיין: "מי זה האלופים האלה?"
בני פלד: "לא אגיד לך". מראיין: "למה".
בני פלד: "ככה, הם עוד חיים". מראיין: "אז מה?"
בני פלד: "צריך להרוג אותם". מראיין: "אני מתעקש תגיד לי מי הם?"
בני פלד:
"לא אגיד לך תברר לבד, בקיצור, דדו נשאר מבודד, דיין נשאר על הגדר ולא רצה
להביע דעה, אמר זה בעיה צבאית ולא מדינית, כשהייתי אצל גולדה והיא שאלה
אותי מה לעשות, אני אמרתי, שאם הם יידחו את הצליחה חיל האוויר יירד ברמה
הכמותית של המטוסים וכשיצלחו לבסוף את התעלה יהיה קשה לתת סיוע אוויר
מסיבי לחציית התעלה, כשנשאתי מה הקו שלך היום, אמרתי יש לי 220 מטוסי קרב
שימושיים, אבל בפועל היו לי 380 מטוסי קרב שמישים, אז כל הסיפור הזה שחיל
האוויר נשחק לא נכון, זה נכון שאמרתי את זה בכדי לעזור להם לקבל החלטה, זה
כתוב בפרוטוקולים". סוף הראיון.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2007 07:05 |
|
| |
''ביילין ונחש צפע הסתגרו בלילה בחדר אחד, ובבוקר נמצא...
בס"ד
 |
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.10.07 בשעה 04:39 בברכה, פילוביץ שחף
לפני 3 ימים פורסמה כתבה בטור של אורי אליצור במוסף של עיתון ידיעות אחרונות, תחת הכותרת: אורי אליצור: ''רה''מ ביילין''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=214&viewmode=אורי אליצור הוא יהודי שחשוב להתייחס לדבריו, כתביו וזעקתו גם אם לא נוח, ולמה?? שימו לב לרזומה שלו: בשנת
1998 שימש כראש לשכתו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. לאחר בחירות
1999, חזר לערוך את העיתון נקודה, אותו ערך עד שנת 2006. כמו כן הוא סגן
עורך של העיתון מקור ראשון, בעל טור בעיתון ידיעות אחרונות, ומחשובי
הפובליציסטים בציבור הדתי לאומי. לכן, אני מביא לידיעת עם ישראל פרק נוסף מהספר "ראיתי אותם" של הסופר, העיתונאי ומורו ורבו של ד"ר רונן ברגמן, מר דן מרגלית. כותרת כתבה זו, מתייחסת לד"ר יוסי ביילין יו"ר תנועת מר"צ-יח"ד, כתשובה לשאלה מההההההה שעולה בכתבתו של אורי אליצור: ''רה''מ ביילין''. להלן הציטוט מהעמוד הרילוונטי: "...כי ביילין ונחש צפע הסתגרו בלילה בחדר אחד, ובבוקר נמצא הצפע מת".
(דן מרגלית/ראיתי אותם, עמוד 312) 
להלן פרק חמישה-עשר מהספר "ראיתי אותם" שבו מופיע הציטוט שבכותרת הנ"ל:
בפרק
זה אתם תחשפו לאמת אמיתית שרק עיתונאי כמו דן מרגלית בימיו הטובים ידע
להביא אותה בפני הציבור והפעם הוא הגדיל לעשות בספרו זה שפורסם ויצא לאור
במהדורה ראשונה ואחרונה (למה??)
בשנת 1997, חשבתי להביא בפניכם יהודים יקרים בראשי פרקים על מה מדבר פרק
זה, אבל החלטתי בחשיבה נוספת שאני משאיר לכם/ן להביא זאת...... להזכירכם/ן בתאריך 23.07.07 חשפתי פרק ראשון מהספר "ראיתי אותם" בפרשת הבוגד משה נגבי, הפרשן המשפטי של השמאל הקיצוני ברשת ב'/קול ישראל: 158. הצדקן של ביניש, משה נגבי, תוקף את פרידמן אבל לא מגלה.. http://www.global-report.com/a.php?c=il&a=673582&rc=il
תהנו.... 
לינק לקריאת הפרק המאלף בפורום מסמכים:
http://rotter.net/forum/gil/7734.shtml
וכאן:
''ביילין ונחש צפע הסתגרו בלילה בחדר אחד, ובבוקר נמצא הצפע מת"
http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=1764&rc=x-files
___________________ |
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2007 15:27 |
|
| |
ישנם עידכונים שוטפים שאני מעדכן באשכול זה
בס"ד
וכשמעדכנים בתוך הודעה באשכול, אי אפשר לדעת על זה ע"י סימן הודעה חדשה בדף
הראשי של הפורום.
בעמוד 3 באשכול זה יש הרבה עידכונים המתייחסים לרצח רבין.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2007 14:11 |
|
| |
מפקד העל של צה"ל הוא אדם מסוכן מאד.
בס"ד
עברתי לאחרונה שוב על הספר 'בומרנג', לא ספר משובח כשלעצמו, אבל יש בו המון אינפורמציה מדהימה.
אתה קורא על אהוד ברק, שגיונותיו מחלות הנפש שלו, ומעלליו, ומחוויר.
אם לא הייתי יהודי מאמין, הרי שמיד בתום קריאת הספר הייתי מזמין כרטיס טיסה בכיוון אחד.
לקרוא, ולא להאמין, מיהו שר הביטחון של מדינת ישראל בתקופה המאד גורלית הזו.
ולא, אנשים כאלו - לא משתנים. ברק נשאר ברק, ושלא ימכרו לכם חתולים בשק.
להלן קטעים נבחרים מתוך הפרק הראשון בספר:
קודם שהלך לוועידת קמפ דייוויד, כינס אהוד ברק
דיון מודיעיני משמעותי אחד בלבד וישיבת קבינט אחת קצרה. האיש שביקש לסיים
את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באיבחת חרב, וקצב לכך חמישה עשר חודשים מיום
בחירתו לראשות הממשלה, שמע רק פעם אחת את אלה שהחזיקו ברוב המכריע של
המידע על האויב, ודיווח רק פעם אחת, קצרה במיוחד, לעמיתיו בחוג הרשמי של
מקבלי ההחלטות.
כל מי שמכיר את ברק יודע שכשהוא קובע ישיבה לשש וחצי, השעה האמיתית שהדיון ייפתח בה היא מתי שהוא בין שבע לחצות.
בשבע נכנס ברק סוף סוף, נוגס בסנדוויץ'. "זו
ישיבה חשובה," אמר. "לא מן הנמנע שנעשה דיון כזה גם בקבינט, אם כי שם
יצטרכו להיות התאמות כי הכול דולף." פרנויית ההדלפות של ברק ויחסו המזלזל
כלפי הקבינט היו מוכרים היטב לנוכחים.
דבר, אמר ברק לגלעד, הנציג הבכיר של אמ"ן.
גלעד היסס. לא התכוננתי לדיון, אמר. יש לי רק חמש דקות.
יאללה, דבר, אמר ברק.
***
ליד לשכת הרמטכ"ל תלויים דיוקנאות של כל אלה שזכו לכהן בתפקיד. חלקם
מחייכים, חלקם לא. רפאל איתן בחר להצטלם בכומתה לראשו. ברק מצולם מחזיק עט
בידו, לא בדיוק מביט אל המצלמה, כאילו הופרע ממלאכתו באותה שנייה ממש -
והמלאכה איננה פיקוד, אלא חשיבה וכתיבה. אף אחד לא יופתע לגמרי אם יתברר
שברק גם הדריך את הצלם לגבי זמן הפתיחה של הצמצם. אחרי הכול, מדובר לא רק
באדם שנתן הוראות צילום באולפני טלוויזיה, אלא גם במי שנכנס לבית האבלים
של עוזי ברעם, כשישב שבעה על אשתו רותי ז"ל, ונשא באוזני רופאה של רותי
ברעם הרצאה מלומדת על תהליך התפתחותו של התא הסרטני.
אבל אפילו גבהות הלב הידועה של ברק צמחה לפסגות
חדשות עם בחירתו לראשות הממשלה. אולי זו הייתה הבחירה האישית, הניצחון
הגדול על בנימין נתניהו. אולי התממשותם של החזונות שהיו לו לגבי עצמו: הוא
עומד להיות גדול לפחות כמו בן גוריון . לא רבין (שאותו ניכס לעצמו
בפומבי). לא אחת, כשהיה בטוח שאיש מהשומעים לא ידליף, תיאר ברק את רבין
כהולך בקטנות. אני מעריץ, אמר פעם, את הגנרל שיודע לתכנן את המהלך הגדול
ובכל זאת עומד ליד הפירצה כשהכוחות עוברים דרכה. רבין היה רק איש של
פרצות. ברק, בעיני עצמו, היה הרבה יותר מזה.
***
את כל מי שהזהיר אותו מפני התהליך שהוביל לקמפ דייוויד ביטל בהינף יד, נשען
על כל הפעמים שבהן הוא חשב אחרת מכולם - והצליח. אמרו גם שבקשת הסליחה
מעדות המזרח לא תעזור, חזר ואמר. אמרו שאני לא ממריא. אמרו שאף אחד לא
יכול נגד ביבי, אמרו שאני לווייתן מת. ואיפה כל אלה שאמרו ואיפה אני. וכך
יהיה גם עם אסד, עם ערפאת, עם הנסיגה מלבנון, עם הזקנה במסדרון של בית
החולים (שעליה נהג ברק לומר, תוך פירוט לוחות זמנים כדרכו, שברבעון השלישי
של 2000 תחל הצמיחה ורבעון אחד לאחריה תבוא הרווחה, "כי הדברים האלה תמיד
קורים בהפרש של רבעון אחד"). אתם עוד תראו.
גם אל הדיון המודיעיני שתואר למעלה, כמו אל
הדיון בקבינט ואל אזהרותיהם של חיים רמון, יוסי ביילין ורבים אחרים,
התייחס בצורה דומה. אל תלך לקמפ דייוויד מתוך גישה של הכול או לא כלום
וחשיפת האמת על ערפאת, אמר האלוף עוזי דיין, למפקדו מימי הסיירת. אפילו אם
הניסוי שלך יצליח, כשהמעבדה תישרף הארנבים לא יודו לך על שחשפת בפניהם את
המציאות . ברק חייך בסלחנות. בעיני ברק, התנהלותו כראש ממשלה לא הייתה אלא
הגשמת מה שחזה לעצמו שנים קודם לכן. לא רק אישיותו וייעודו זכו לאישור,
אלא גם דרך העבודה המיוחדת שלו: לבדו, על פי כלליו שלו, תוך התייחסות
פונקציונלית לאנשים וראייה של הצורך שלהם בשיתוף כחולשה אנושית נסלחת.
***
הוא ניסה לשדר מראית עין של שליטה, כאילו הוא
מנווט את האירועים ואף מחזיק את הכולים בידיו, מוכנים לפעולה במידת הצורך.
אחרי יום הכיפורים, כשבוע לאחר שפרצה האש, שיגר לערפאת אולטימטום. "עד
עכשיו הוריתי להתאפק, לא לפעול אלא רק להגיב," אמר. "אם לא נראה שינוי
בדפוסי האלימות ביומיים הקרובים נראה בזאת את הפסקת המשא ומתן המדיני על
ידי ערפאת באחריותו וביוזמתו, ונורה לצה"ל ולכוחות הביטחון לפעול בכל
האמצעים שברשותם להפסקת האלימות ". אבל לראשונה בחייו של ברק, סירב מישהו
בעל חשיבות מכרעת להשתכנע שאהוד יודע מה שהוא עושה: הציבור הישראלי. אף על
פי שמספר ההרוגים הישראלים היה קטן באופן יחסי, תיארה התקשורת את המתרחש
כסוג של אפוקליפסה. ב-2 באוקטובר בישרו העיתונים, שלא הופיעו מספר ימים
בשל ראש השנה וסוף השבוע, על "התממשות התרחישים הקיצוניים ביותר".
הוא שינה את דעתו פעם אחר פעם: לאחר ההתקפה
הפלסטינית על קבר יוסף , ביקש מפקד האוגדה בני גנץ לפנות את הקבר. פה זה
לא טייבה , אמר לו ברק. את זה לא מפנים. תוך פחות מיממה הגיעה הוראת
פינוי. במשא ומתן המדיני היו הדברים חמורים אף יותר: בעוד הרוב
הקואליציוני שלו מתפורר, החל ברק להציג הצעות קיצוניות יותר ויותר,
באמצעות כל שליח מתנדב - מיוסי ביילין ושמעון פרס ועד נציגיו הרשמיים,
גלעד שר ושר החוץ בן-עמי .
ברק, כמו ברק, הציג את הזיג-זג הבלתי-פוסק הזה כתכנון קר רוח מראש,
וידע אף להסביר אותו במשל: כשסירה שטה בים, אמר, האוחז בהגה משנה את
כיוונה לעתים תכופות, כדי להתמודד עם הזרמים והרוחות. אבל מי שמתבונן
מרחוק רואה שהסירה נעה בקו ישר. קוראים לזה "גאלסים" היה מסיים בידענות.
אבל הציבור לא קנה. הכותרות שיקפו את הלחץ, ואת
חוסר האמון הגובר כלפיו אישית. נסיעתו לוועידה בפריז בשבוע הראשון של
האינתיפאדה נתפסה ככניעה מבוהלת ללחץ הפלסטיני. ברק ניסה לשמור על מראית
עין של קור רוח, ואף על פי שהוועידה הסתיימה בפיצוץ אמר לעיתונאים בדרך
חזרה ש"שיא העימות מאחורינו". חטיפת החיילים בהר דב וההתפרעויות של ערביי
ישראל חיזקו את הפניקה. גם במקרה הזה זיגזג ברק: תחילה סירב לפגוש את ראשי
הציבור הערבי, אחר כך ניסה לשכנע אותם שיסתפקו בוועדת בדיקה, ולבסוף הקים
את ועדת אור - צעד שהתפרש בציבור היהודי כהפקרה של המשטרה.
ככל שהסתחרר ברק בניסיון למצוא פתרון, כך הלך וגדל המרחק בין לשכת שר הביטחון בתל אביב לבין השטח.
***
ברק שמע מסנה ומאחרים את הדיווחים על ההשתוללות
של הצבא, אבל לא עשה דבר. הוא היה מתוסכל, הן מחוסר יכולתו של הצבא לשנות
את מהלך האירועים והן מקוצר רוחם וסכלותם של כה רבים, שפשוט לא הבינו שהוא
צודק והם טועים. השמאל כועס עליי כי פוצצתי לו את האשליה, אמר, והימין כי
הייתי מוכן לוותר על הרבה כל כך. אבל עד לרגע האחרון ממש המשיך ברק להאמין
שההארה בוא תבוא. המעבדה אולי עולה באש, אבל הארנבים יבינו.
בחזית המדינית והפוליטית נהג ברק באותו אופן
תזזיתי. הוא ניהל עם שרון מגעים חסרי סיכוי לממשלת אחדות, שיותר משהיה בהם
תוכן פוליטי של ממש דמו לכנס העלאת זיכרונות של חיילים זקנים. מי שהיה
מפקד סיירת מטכ"ל ומי שהיה מפקד ה-101 פרשו מפות, ובמסווה של דיון מדיני
התווכחו שעות על נתיב העלייה לגבעה כלשהי בשומרון. ברק דיבר נגד בחירות,
והציג אותן ככניעה, ואז הכריז עליהן בהפתעה, באותה ארשת פנים של "הכול
מתוכנן, ואתם עוד תבינו". הוא ליגלג על הרעיון ללכת לבחירות מיוחדות
לראשות הממשלה, ואז הכריז על בחירות כאלו ממש. הוא היה משוכנע שיש בכוחו
לנצח את שרון, ובסופו של דבר העניק ליו"ר הליכוד, שכבר מזמן נואש מהסיכוי
שיהיה ראש ממשלה, ניצחון בפער של 25%.
***
בדיון פוסט מורטם לוועידת קמפ דייוויד, שנערך באוניברסיטת ת"א בעיצומה
של הלחימה, אמר אהרן מילר, מי שהיה חבר "צוות השלום" האמריקני שפעל במחלקת
המדינה באותם ימים, שהוא תוהה לא אחת על ברק: אין יום שאני, אמר מילר,
שאיני גר כאן ולא נשאתי באחריות ישירה, איני חושב איפה טעיתי ואיפה חוללתי
נזק. והוא, ברק, לא נראה כמי שחשב מחשבה שכזו אפילו פעם אחת - ולא הביע
משהו דומה לה בנאום שנשא כאן.
כולם עוד ייווכחו כמה צדקתי, חזר ברק ואמר בשנים
שחלפו. הוא לא חדל להתראיין ולנאום, ובכל פעם עסק בעיקר בהסברים על צדקתו
ועל חוסר הבנתם של אחרים. כשנתקלה חזרתו לפוליטיקה בתגובה צוננת, והוא
נאלץ לראשונה להתמודד עם הניכור והטינה של ציבור רחב, שאי אפשר להאשים
אותו בטינה מובנית כלפיו, איבד ברק לא אחת את שלוות רוחו. הוא עדיין
משוכנע שיבוא יום, וכולם יבינו.
לפרק א' המלא:
http://www.text.org.il/index.php?book=0510073
הובא בפורום ח"ח ע"י "שיח השדה.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2007 18:39 |
|
| |
''ישראל נגד ישראל'' (עלילת מוחמד א-דורה) פילוביץ שחף
בס"ד
 תזכורת: 
הערה חשובה:
על
מנת להבין היטב את תוכן המסמך, חובה לצפות בסרטון המצ"ב שצונזר על ידי
התשקורת הישראלית. הסרט ממחיש את "הוליווד הפלסטינאי - פאליווד"
ביומים
ושקרים בהסברה נגד ישראל: בוב סיימון מרשת CBS האגדי חושף בפני כל העולם
את תעמולת האויב האש"פי ערבי בישראל - ''פאליווד'' והשאלה
הנשאלת היא: איפה מדינת ישראל?? איפה ההסברה שלנו?? מדוע מדינת ישראל נותנת יד להנצחת עלילת הדם האכזרית ששימשה כדלק מוצק לאירועי
אוקטובר 2000, כפי שצויין בדו"ח ועדת אור בעמוד 111, להלן הציטוט:
"תמונתו
של מוחמד אל-דורה, שהופצה בכלי התקשורת, שימשה אחד הגורמים שהובילו אנשים
מהמגזר הערבי לצאת לרחובות ב-1.10.00. גם גורמי משטרה
וגורמי ביטחון אחרים העריכו, כי היה משקל גדול לפרסומן של התמונות, כגורם לפרוץ האירועים". 
המסמך: 33. נחום שחף: ''פרשת מוחמד א-דורה - אמת או עלילת דם?!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#33
13. !! מטנטורה ועד מוחמד א-דורה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#13
יום-טוב סמיה חושף פרטים נוספים על פרשת א-דורה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#5
הרמטכ''ל: ''מותו של מוחמד א דורא לא נגרם על ידי צהל''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#23 גיורא איילנד: רוב הסיכויים שלא צהל הרג את מוחמד א דורא
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#24 26. החוקר יוסף דוריאל:''לא צה''ל הרג את הילד מוחמד א-דורה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#26 31. מה כתוב בעמוד 111 בדו''ח ועדת אור = אירועי אוק' 2000
"תמונתו של מוחמד אל-דורה, שהופצה בכלי התקשורת, שימשה אחד הגורמים שהובילו אנשים מהמגזר הערבי לצאת לרחובות ב-1.10.00. גם גורמי
משטרה וגורמי ביטחון אחרים העריכו, כי היה משקל גדול לפרסומן של התמונות, כגורם לפרוץ האירועים".
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#31 ''ייתכן שמוחמד א-דורה חי''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#34 עכשיו אצל רזי ברקאי: מומחד אדורא לא מת כלל!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#36 9. רצח דניאל פרל = מוחמד אדורה = הפילוסוף והקדוש
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#9 16. צילום תקציר אחד מהפולו-אפ למאמר המקורי בו'ול סטריט
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5103&forum=gil&viewmode=all&keywords=מוחמד#16
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2007 17:53 |
|
| |
מהו העונש על בגידה בספר החוקים?
בס"ד
#8
|
 
בעקבות
הסכם הביניים בין מצרים וישראל ב-1975, הציבה ארצות-הברית בפני אש"ף שני
תנאים בסיסיים ככרטיס כניסה לתהליך המדיני באזור: קבלת החלטות מועצת
הביטחון 242 ו-338 על-ידי אש"ף, והכרה בקיומה של מדינת ישראל (אם כי לא
בהכרח הכרה בזכותה להתקיים). דרישות אמריקניות אלו (שאליהן צירף הנשיא
רונלד רייגן גם דרישה להתנער מהטרור), הביאו לטקטיקת "התנועה בתוך
הקיפאון" של אש"ף, שמשמעותה: החלטות מל"פ קיצוניות נגד פשרות כלשהן בעמדות
המסורתיות של אש"ף, תוך הגמשה בעמדות האישיות של מנהיגים שונים, כולל
ערפאת עצמו. בתקופה זאת החלו גם מגעים ישירים עם אישים ישראלים כמו אורי אבנרי, מתי פלד, אריה לובה אליאב ואחרים
60. (ה)ארגון לשחרור פלסטין (אש''ף)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5070&forum=gil&viewmode=all&keywords=לובה%20אליאב#60 ב-1974
יצר אבנרי מגע ראשון עם שליחו של יאסר ערפאת, סעיד חמאמי, וניהל איתו
סידרה של פגישות חשאיות - שעליהם הודיע לראש-הממשלה דאז, יצחק רבין. מגעים
אלה הביאו להקמת "הוועד הישראלי למען שלום ישראלי-פלסטיני", בהשתתפות האלוף מיל' מתי פלד, ד"ר יעקוב ארנון, לובה אליאב, מאיר פעיל ואחרים,
שקיימה מגעים הדוקים עם שליחי אש"ף, ובמיוחד עם עיצאם סרטאווי. מגעים אלה,
שהתפרסמו ברבים, סללו את הדרך להתפייסות ישראלית-פלסטינית- ב-1975 נפצע
אבנרי קשה מידי מתנקש בחייו.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5514&forum=gil&viewmode=all&keywords=לובה%20אליאב#20
אורי אבנרי, אלוף מתי פלד ויעקב ארנון נפגשו עם אש''ף
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6378&forum=gil&viewmode=all&keywords=אבנרי
השומר הצעיר: ''מעדת נעורים עד סף הבגידה''
http://rotter.net/forum/gil/6702.shtml
''פלירט עם אש''ף''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6378&forum=gil&viewmode=all&keywords=אבנרי#44
הנשיא לשעבר עזר וייצמן: ''פרס, בן כלבה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6378&forum=gil&viewmode=all&keywords=אבנרי#10
ביום חתימת ההסכם באוסלו, ביילין לא היה על בימת הכבוד...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5760&forum=gil&viewmode=all&keywords=ביילין
ד''ר ביילין וד''ר הירשפלד בגדו במדינת ישראל!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5070&forum=gil&viewmode=all&keywords=ביילין
57. ד''ר יוסי ביילין = ''בן חורג בז'נבה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5556&forum=gil&viewmode=all&keywords=לובה%20אליאב#57
!!!! משלחת אש''ף ישבה על העגלה של ירדן/מצרים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6378&forum=gil&viewmode=all&keywords=אבנרי#48
ולסיום למה לדעתך פרס וביילין גרסו....: 
פרס וביילין השמידו את מערכת ההסברה במשרד החוץ של ישראל!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6378&forum=gil&viewmode=all&keywords=אבנרי#57
___
|
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2007 21:13 |
|
| |
מזעזע: ברוסיה מותר בישראל אסור
בס"ד
מזעזע:
תלמידי בית הספר התיכון אהלי שם טוענים כי הנהלת בית הספר אוסרת עליהם
להתפלל בזמן
ההפסקה את תפילת המנחה הנחשבת קצרה ואינה פוגעת בסדרי בית
הספר.
בשאילתה מנומקת שהגיש ח"כ הרב שלמה בניזרי למענה שרת החינוך יולי
תמיר התקבלה הכחשה. אלון נוריאל העיתוי
למענה השאילתה שהגיש הרב בניזרי לשרת החינוך יולי תמיר נחשב מתאים "יום של
חורבן",
התייחס ח"כ הרב בניזרי ופנה ישירות לשרת החינוך "נדבר על עוד
חורבן אחד
במסגרת החינוך של מדינת ישראל, שאת ממונה עליה". הסיפור
החל לפני כחודשיים שיחת טלפון מהולה בחשש התקבלה בלשכתו של ח"כ הרב בניזרי
על הקו קבוצת תלמידי י"ב מבית-ספר "אהל שם" בקול עצור מדמעות שפך את ליבו
אחד
בתלמידים מתוך רבים אחרים וסיפר "התחלנו להתפלל מנחה בבית-הספר, אבל
בעיני
ההנהלה זה לא מצא חן, והיא אוסרת על כך בכל תוקף". ח"כ
הרב בניזרי השיב לאלתר שאת המקרה יעלה לדיון בכנסת, בכדי לבדוק מה קורה.
בעקבות השיחה שלחו התלמידים שכל רצונם הוא להתפלל מכתב בן אחד עשר עמודים
המפרט את השתלשלות המקרה מתחילה. אמנם
שביתת המורים שפרצה עיכבה את העלאת הנושא אולם כשנפסקה קיים ח"כ בניזרי את
שהבטיח ובמליאת הכנסת הקריא קטעים נבחרים ממכתב התלמידים במדינת היהודים. "אנחנו
מארגנים תפילת מנחה. חשוב לציין שהתפילה היא בהיחבא, בחדר עיון קטן (לא
כיתת לימוד גדולה), בערך בגודל משרד ממוצע, בזמן הפסקת צהריים בת עשר דקות
בלבד, עם דלת סגורה. בגלל שזוהי תפילה בעשר דקות, היינו צריכים ממש לטוס
אתה, אבל אף פעם לא איחרנו לשיעורים או שלקחנו את זה על זמן הלימודים.
המניין היה בהתחלה כ-12 תלמידים, בעיקר מכיתות י"ב" - אלה לא ילדים קטנים
- "אבל לאט לאט בלי עין הרע המניין התחזק לכ-50, אף על-פי שזה נשמע מוזר
בחדר כזה קטן". והמכתב ממשיך לגולל את מסכת הייסורים של חפצי התפילה,
אנחנו בבית-הספר התפללנו זמן ממושך כל כמה חודשים, וזה ממש הועיל למי
שמתפלל כל יום על חסיכת הזמן, ובעיקר לילדים שלמדו עד מאוחר בשעות חורפיות
ולא יכלו להספיק להתפלל מחוץ לבית-הספר. לאט לאט, כמו כל 'פעולה מחתרתית,
הסיפור התגלה ואף מקום התפילה וזמנו. בפעם הראשונה ש'נתפסנו' על-ידי
ההנהלה הם לקחו אותנו (לא היינו הרבה, בערך 15 תלמידים), והם אמרו לנו
שזהו אינו בית-ספר דתי וזה לא מקובל שבבית-ספר חילוני יתפללו, להבדיל
מבית-ספר דתי, שזה חלק מהחוקים של בית-הספר. בנוסף, כתבו את שמותינו
והזהירו אותנו לא לעשות את הדבר הזה שוב. בזמן שאנחנו בתפילת עמידה יום
אחד, אפשר היה להבחין בלא פחות ממנהל מבכיר בהנהלה, מביט עלינו מאחורי
הדלת, כשהוא ממתין שנסיים את התפילה. לאחר שסיימנו את התפילה, הוא נכנס
לחדר הקטן, סגר את הדלת, הושיב אותנו וישב גם הוא והחל להרצות לנו פחות או
יותר את אותם הדברים שאמר לנו סגן המנהל בשיחה הקודמת, 'זה אינו בית-ספר
דתי...', אבל הפעם גם התחילו הגוזמאות שלו. לטענתו, אנחנו התלמידים בסך
הכול בני נוער צעירים תמימים" והוסיף 'ציטוט'. "אתם בני-נוער תמימים,
מעורערים נפשית" – בשלב זה בנאומו הביע ח"כ הרב בניזרי את זעמו "אלה דברים
של הנהלת בית-ספר לתלמידים חילונים שרוצים להתפלל - "אתם צעירים תמימים,
מעורערים נפשית, ומאחורי סורגים מחכים לנו אנשים מסיונרים דתיים שמנסים
לקנות אותנו בשביל להפוך אותנו ל'דתייים', ובסופו של דבר הכול פה קשור
לכסף שאנחנו משלמים להם". שמעתם את ה'דער שטירמער' הזה של בית-ספר
ברמת-גן?" תלמידי בית הספר הכחישו כביכול נעשתה כפייה "אלה הם דברי הבל
לחלוטין וסטיגמות מוטעות לגמרי. מעולם לא היתה כפייה דתית על תלמיד לבוא
להתפלל ובפרט על-ידי כסף, איומים או הבטחות שווא. אין כלום. אין שום
הבטחות מהסוג הזה. דבר עובר מפה לאוזן, וכולנו חילונים בלי כיפות בלי
ציצית ובלי כלום. אנחנו רוצים רק להתפלל. קצת התקרבנו ליהדות". והתלמידים
ממשיכים לתאר במכתבם הכואב, שיום לאחר מכן, אחרי שההנהלה זהירה אותם,
"הצלחנו לגייס אני חושב ממש שיא של כמה ילדים, ולאו דווקא כאלה שמחפשים
להתפלל", פשוט תלמידים שחשבו שהמעשה של ההנהלה הוא מטופש. מה שקרה הוא,
תוך כדי שהם מתפללים, "ראינו את הבכיר בהנהלה בזמן שהזדרזנו להגיע לחדר
העיון, כשהוא בא עם עוד מורה. בין הילדים היה חבר אחד שהסתכל מהחלון של
הקומה השלישית בה אנו מתפללים והודיע שהם בדרך. הנתון הזה לא גרם לנו
לתהיות. ידענו שאנחנו נתפלל גם אם הוא יבוא". מה נעשה? ממש תיק-תק הגענו
לתפילת עמידה (ככה זה כשממהרים להתפלל בזמן כל כך קצר), והוא נכנס ישר
והתחיל לצעוק שנצא מהחדר ושנפסיק מייד, ברור מאליו, מבחינת מי שהיה שם
בתפילת עמידה, לא עוצרים ולא זזים כאשר ראו שאנחנו נשארים איתנים במקומנו,
בכיר בהנהלה השתמש בידיים שלו ומשך את שליח הציבור בכוח כדי שייצא גם הוא
מהחדר. הפעולה הזאת היתה מרחיקת לכת לחלוטין. אם לטענתו אנחנו עושים
עבירה, אין היא קרובה אפילו במעט למעשה הנפשע הזה", שהוא עשה, "ועוד ממנהל
בית-ספר של תיכון שעובד עם ילדים". מאותו
היום המניין ירד מספרים התלמידים ליום ליום... נאלצנו לחפש מקומות אחרים
מאולתרים, והדבר לא הוסיף להועיל לכמות הציבור מכיוון ש- כשאין מקום
ספציפי... יש התפוררות". ממשיך התלמיד וחושף: "בנוסף, בחלק מהשיחות עם
המנהל הוא טען שהרב הראשי של רמת-גן פנה אלה בשאלה 'למה אתה לא נותן
לתלמידים להתפלל?'. לדבריו של המנהל, הוא הסביר לו שזה לא בית-ספר דתי
ומיסיונריות". הוא אומר שהרב אריאל - תלמיד חכם, וכולנו מכירים אותו -
הסכים אתו. בבדיקה שעשינו (מספרים התלמידים) לא היה ולא נברא. כלומר,
המנהל גם שיקר לטענת התלמידים. בכתבה
על הנושא בבית-הספר. נמסרה תגובת הנהלת בית-הספר: "הם אפילו לא ביקשו רשות
להתפלל". בית-ספר של יהודים, צריך לבקש רשות להתפלל. יהודי רוצה להתפלל.
איפה אנחנו נמצאים? תמהו התלמידים המאוימים כיום לסילוק מבית ספרם. בפנייה
לשרה תמיר לא חסך ח"כ משבט לשונו הנחרצת ותקף "אחר כך אתם באים לבדוק איפה
מערכת החינוך כושלת, את יודעת איפה הכישלון? זה לא עוד כסף, כמו שאתם
חושבים, למורים, או עוד כסף לבתי-ספר, או פחות תלמידים בכיתה או יותר. כל
הכשל החינוכי שלכם זה המסרים וזה השנאה לתורת ישראל ולערכי ישראל. מה אתם
מצפים? הבור ריק, אין בו מים, אז נחשים ועקרבים ודאי שיש בו. במקום ללכת
ולחפש פתרונות גשמיים, תחפשו פתרונות רוחניים. העם היהודי היה העם הנבחר
במשך אלפי שנים. את רואה כמה שאתם משקיעים, והנוער רק הולך ומידרדר. תראי
את האלימות, ותראי מה שקורה במערכת החינוך. במקום שתִפְקחו את העיניים
ותמצאו פתרונות - ולא להשניא את התורה ולא לחנך כנגד קודשי ישראל ותורת
ישראל, אלא לחנך אותם לאהבת תורה, לתת להם את הערכים היהודיים. מערכת
החינוך, שאת עומדת בראשה. לאחר התאוששות מהטחת ההאשמות הקשות הגיבה השרה
באדישות כי לדבריו של מנהל בית-הספר "אהל שם", הוא פנה אל התלמידים שביקשו
להתפלל והציע להם לגשת לבית-הכנסת סמוך ממש לבית-הספר להתפלל שם ולחזור
ללימודים. הוא אף היקצה להם זמן ללכת לתפילה במקום ראוי, מכובד וסמוך
מאוד. התלמידים סירבו לבקשה הזאת, וביקשו להתפלל במקום שלא יועד לכך,
בכיתת לימוד, ומשום כך פנה המנהל אליהם שוב והציע להם ללכת למקום שיועד
לכך. מתוך כבוד לתפילה הוא לא הפריע להם להתפלל, אלא לאחר התפילה פנה
אליהם וביקש לעשות מעשה ראוי ולהגדיר את השעות שבהן הם רוצים להתפלל במקום
שהוא ראוי לכך, בבית-הכנסת מאוד סמוך לבית-הספר. הצעתו
של המנהל נראית לי ראויה השיבה השרה תמיר. היא מאפשרת להם לקיים מצוות,
לשמור על אורח חייהם, וגם לבית-הספר - לשמור על אורח חייו. בשיחה שקיים
יום ליום עם אחד התלמידים שפנה במכתב לח"כ הרב בניזרי הובהר חד משמעית כי
לא היה ולא נברא ולא הוקצה שום מקום להתפלל בשום בית כנסת. משיחה שקיים יום ליום עם מנהל בית הספר התחמק האחרון ממתן תשובה והפנה לתגובה לדובר העירייה. ח"כ
בני אלון לא קיבל את תשובת השרה תמיר וטען כי תשובתה היא באמת ההוכחה
לדבריו של חבר הכנסת בניזרי, וזה דבר עצוב מאוד. "היא אמונה לדאוג לכל
ילדי ישראל, דתיים ולא דתיים, שיהיה להם כמה שיותר ידע בסיסי, כולל מה זאת
תפילה. לא צריך להיות יהודי דתי כדי להבין את הדברים הבסיסיים האלה. במקום
לגשת בגישה חינוכית, פוזיטיבית, חיובית, שרוב ההורים בישראל רוצים - הרוב
המוחלט - היא ניגשת בגישה פרובוקטיבית, לסכסך, להכעיס וליצור מחלוקת
בישראל. כך נראה היום החינוך בארץ, ושום פתרון כספי לא יפתור את זה. צריך
פתרון ערכי וגישה ערכית, ושר שיודע לגשת בגישה ערכית וחינוכית, ולא פלגנית
וסכסכנית כיוון לדברי ח"כ הרב בניזרי. מקרה
זה בו אסרו על תלמידים להתפלל אינו ראשון ברשימת הכפייה החילונית, לפני
כשנה התנהל דיון במליאת הכנסת ובוועדת החינוך בנושא בית-ספר חילוני תיכון
באילת שבו אסרו על תלמידים להתפלל בטענה שזה בית-ספר חילוני ולא דתי.
הדיון שהפך סוער, ואפילו חלק גדול מחברי הכנסת החילונים, שלי יחימוביץ,
רובי ריבלין ואחרים, הסכימו בריש גלי לטענה שיש כפייה חילונית על ילדים
שרוצים לבוא ולהתפלל בבית-ספר יהודי. כשח"כ הרב בניזרי זעק: "מה זה פה,
רוסיה?", קם אחד מחברי הכנסת הדתיים ואמר: "אדוני, ברוסיה מרשים להתפלל".
במדינה של אתאיסטים, שם כן מרשים להתפלל סיים אז בצער. בסיום
הדברים שעבר לדיון בועדת החינוך של הכנסת התפרץ ח"כ אברהם מיכאלי בקריאת
ביניים במשפט מחץ נגד שרת החינוך שיצאה מהמליאה, "אלה לא בתי-ספר של שרת
החינוך, אלה בתי-ספר של יהודים במדינת ישראל"
http://www.shasnet.org.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=127540
_________________
תוקן על ידי mordechay1 ב- 31/12/2007 21:14:20
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2008 00:07 |
|
| |
מסמך היסטורי נדיר שהתגלה רק עתה ה חושף מחדל חמור בהתנהלות "ההגנה" בימי מאורעות תרצ"ט
טבריה נותרה ללא הגנה
"קיבלתי מידע שכנופיות ערביות בדרום הארץ עומדות לעבור צפונה"
• כך נכתב במסמך בהול ששוגר לראשי ההגנה ב־1938
• אך דבר לא נעשה, וכעבור עשרה ימים טבחו הערבים ב־19 תושבי טבריה
• סיפורו של מחדל שנחשף רק עכשיו
דורות של ילדים טבריינים גדלו על סיפור הטבח הנורא שהתחולל בעיר לפני 70 שנה. מבוהלים ומפוחדים הם שמעו כיצד גדודי ערבים פלשו אל טבריה, טבחו בדם קר 19 מתושביה, מרביתם ילדים, ואף שרפו את בית הכנסת המקומי. למרות השנים הרבות שחלפו, הסיפור האמיתי לא סופר עד היום: ראשי "ההגנה" ידעו על המזימה המתרקמת עוד קודם לכן, אך דבר לא נעשה כדי למנוע את גורלם האומלל של התושבים.
סרט שמופק בימים אלה בידי חיים חצב, במאי מטברייה, שוחט את אחת
הקדושות , ארגון "ההגנה" רב המיתוסים בהנהגתו של דוד בן־גוריון. האמת נחשפת אט אט סביב הטבח בטבריה. ב־2 באוקטובר ,1938 מספר ימים לפני יום הכיפו־רים, פלשו כ־300 ערבים לעיר טבריה, וטבחו ב־19 תושבים בהם 11 ילדים (ראו ידיעה נפרדת.( "פרט למספר ההרוגים, לא ידענו מה באמת התרחש ביום ההוא," מסביר חצב את הסיבה לעשיית הסרט.
במהלך עבודת התחקיר, עלה חצב על מספר מסמכים, ביניהם מסמך הממוען אל ראשי ההגנה ומתריע על האסון המתקרב. התאריך: עשרה ימים לפני הטבח. במסמך הנדיר, המתפרסם לראשונה בסרט, כותב משה פיטלזון, מפקד ההגנה בטבריה באותם הימים, לראובן זסלני (שילוח) מהמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לא"י (האגף המודיעיני של ההגנה) ומי שלימים יהפוך לראש המוסד הראשון. "המצב בטבריה לא טוב. נמצא בעיר קן טרוריסטי," כותב פיטלזון, "ברור שהקבוצה קיימת ומתכוננת לפעולה. סומנו כמה אישים יהודים נכבדים כמטרה להתנקשויות. אני במו"מ על זיון כמה שוטרים לאבטחה כי גם לשלטונות ברור שקיימת קבוצה טרוריסטית, אך לעת עתה השתדלותי לא נשאה פרי... כפי הנראה נהרג לי המודיע הערבי היחידי שעוד נותר לי לפליטה." פיטלזון מסכם את מכתב ההתרעה עם חומר מודיעיני חם: "קיבלתי ידיעה ממקור ערבי שכנופיות בדרום הארץ עומדות לעבור צפונה ולהתרכז כאן... העברת האנשים צריכה להיגמר בסוף חודש זה."
אולם המידע המודיעיני נקבר, והכוחות לא נשלחו צפונה. יומיים לאחר סוף החודש אירע הטבח. במהלך הסרט מפרסם חצב תמונות זוועה שתועדו - אם וחמשת ילדיה שנשרפו חיים, גופות ילדים לצד הורים, אחים גדולים לצד קטנים, בית הכנסת השרוף. חצב אסף את מעט הניצולים, עדי הראייה שנותרו בחיים. אחד מהם הוא מפיק הסרטים מנחם גולן, המופיע בסרט ואף נתן לו את שמו: "בסרט הזה אין גיבורים." "זה היה אסון נורא," משחזר גולן, "בנס לא נהרגו 90 או אף 900 יהודים. בטבריה לא היתה הגנה."
מספר ימים לאחר הטבח, שולח פיטלזון לראשי ההגנה מסמך דין וחשבון נוקב, שפורסם גם בספר "המאבק על טבריה" מאת נחום עב. "המצער ביותר הוא הכישלון הפנימי," כותב פיטלזון, "אנו ידענו על הכישלון שננחל, מניעת חלק גדול ממנו היתה בידנו, לומר בידי המוסדות הממונים על הביטחון. אך מצדם לא נעשה את אשר צריך היה להיעשות." למרות הביקורת הקשה, כשלושה שבועות לאחר הטבח נרצח גם ראש עיריית טבריה דאז זכי אלחדף.
באי נחת, על קבר האחים של הקורבנות בבית הקברות בטבריה, מסכם חצב: "אני חייב לעשות צדק למען המשפחות, צדק היסטורי."
רקע / הפרעות בטבריה
שעה של טבח באין מפריע
ימים ספורים לפני יום הכיפורים של שנת 1938 אירע אחד הפיגועים הלאומנים הקשים ביותר שידע היישוב היהודי בארץ ישראל. 19 בני אדם, בהם עשרה ילדים, מצאו את מותם בידי מאות תוקפים, מבלי שאף אחד יגן עליהם.
היה זה יום ראשון, ה־2 באוקטובר .1938 השעה: תשע בערב. לעיר טבריה פלשו כ־300 ערבים מכ־פרי הסביבה, בחסות חוליית עז אדין אל קאסם. על פי עדויות, המבצע היה מתוכנן מראש, ויצא לפועל בסיוע ערביי העיר. הפולשים חסמו את דרכי הגישה לעיר באבנים גדולות כדי לחסום סיוע אפשרי של הבריטים, ואף ניתקו את כבלי הטלפונים ושאר אמצעי התקשורת.
קבוצה אחת פנתה לכיוון המשטרה הבריטית, אולם קבוצה אחת פלשה מצפון לעבר השכונה היהודית, קריית־שמואל. הם פרצו לבית הכנסת שבשכונה, בזזו את ספרי התורה ושרפו את המקום, כשהשמש לכוד בפנים.
משם המשיכו הפורעים במסע הטבח לבתי השכונה. הם חדרו לארבע דירות, רצחו בדם קר אם וחמשת ילדיה, בני משפחת יוחנן מזרחי, ולאחר מכן שרפו את גופותיהם ורקדו עליהן. שני נוטרים שהגיעו לעזור לתושבים נרצחו אף הם על ידי הפולשים, והכוחות הבריטיים המועטים לא היה ביכולתם לסייע. לפני שנסו מהמקום, הספיקו הפורעים לשרוף גם את בית המשפט ואת בניין הממשלה. בסך הכל נמשך הטבח שעה תמימה.
בעקבות המאורעות, ירד אבל כבד על העיר, וחלק מתושביה עזבו אותה בשל חוסר הביטחון שחשו. כיום קבורים 19 הנספים בקבר אחים בבית הקב־רות היהודי בעיר.
תמונת בית הכנסת אוהל נחום (כיום בית הכנסת של הרב דב קוק), שהועלה באש על ידי הפורעים, כשהשמש וספרי התורה בפנים.
למחרת הטבח, מעלים גופות ומה שנשאר מגופות על משאית
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2008 14:57 |
|
| |
עידכון בנושא רצח רבין המתפרסם היום בערוץ 7
בס"ד
ההתנקשות המבוימת ברבין
מאת פרופ´ אריה זריצקי
שימוש המרושע שנעשה ברצח רבין על-ידי השמאל הקיצוני
***************>
if (sLinkData != "") document.write("עריכה
");
הנכונות לפגוע בציבור יהודי כדי להגשים מאוויים פוליטיים שלטוניים מגיעה בהיסטוריה לכדי התנכלות פיסית. המהלך האחרון והבולט הוא גירוש תשס"ה, והצפוי במשך 2008 עתיד להיכרך בהפקרת העם היהודי כולו שעלולה להפוך חס חלילה לרצח עם. הנכונוּת לביים ניסיון פגיעה בראש הממשלה יצחק רבין כדי להכפיש את מתנגדי הסכם אוסלו הפכה לרצח ממש. חברי הוועדה על שם אדיר זיק מציגים ממצאים, שאלות ומסקנות על המעבר מהביום עד לרצח בפועל.
בשנת 1995, חודשים ספורים לפני מועד הבחירות שבהן היה צפוי שראש-הממשלה יצחק רבין יאבד את כסאו לבנימין נתניהו ברוב מוחץ, התברר לרבין ש"תהליך השלום" על שם אוסלו (אליו נגרר בעל כורחו ובניגוד לחוק על ידי האדונים פרס, ביילין וחבורתם) היה מיקח טעות. הוא החל לבצע "רוורס" (בלשונו החדה של עזר וייצמן), ויתכן ששילם על כך בחייו. הרצח המם את הציבור, נתניהו איבד את תמיכת הרוב, ורק יהירותו של פרס מנעה ממנו לנצח בבחירות הכלליות לראשונה בחייו. הרצח הוא זה שמנע מרבין לממש את כוונתו הידועה להפסיק את תהליך אוסלו, ומאפשר מאז ועד היום לתומכי אוסלו להרתיע מתנגדים על ידי הזכרת מקורו ומחנהו האידיאולוגי, לכאורה, של הרוצח לכאורה. כתוצאה מהרצח, ליבוי השנאה כלפי המחנה הלאומי והדתי נמשך ומתגבר.
בפקודת המבצע של יחידת האבטחה לקראת העצרת, מאוזכר "תימני קטן בעל שיער שחור ומקורזל שמתכוון לרצוח את ראש הממשלה" (עמוד 259 בספרו של ראש השב"כ דאז כרמי גילון, "שב"כ בין הקרעים") ש"יכול לבוא גם מהרצליה או מדימונה..." (עמ' 13), "מהרצליה או מבית-שמש" (עמ' 138). כדי לעקוב אחר המעבר מביום ניסיון רצח עד לרצח בפועל, אנו חברי הוועדה על שם אדיר זיק**, מציגים ממצאים, שאלות ומסקנות להלן.
השאלות הקשות שהתעוררו על אירועי אותו לילה מר ונמהר (4 בנובמבר, 1995) עוררו מיד את תשומת ליבם של אחדים ממחננו. כעבור כשנה הוקמה ועדה בראשות רואה- החשבון, יעקב ורקר, אשר כללה את העיתונאי אדיר זיק ז"ל, המנתח ד"ר דוד חן, פרופ' הלל ויס ואותי שקיבצה את כל החומר הגלוי והחסוי במידת האפשר, במטרה לברר את הסתירות שנתגלו אט-אט בגרסה הרשמית על אירועי הרצח.
בינתיים:
- איש המחשבים נתן גפן ערך חקירה פרטית משלו שמסקנותיה תוארו היטב בספרו "עוקץ קטלני" (1999).
- העיתונאי ברי חמיש יצא בסדרת הרצאות שהתבססו על מחקרי נתן גפן, אולם הוסיף ספקולציות מרחיקות לכת שאומנם הרחיקו ממנו את הציבור, אך שמרו את הנושא "מתבשל על אש נמוכה".
- העיתונאי אריה גלין סייע ככל יכולתו להמשיך במפגשינו העונתיים, בהם נתבררו פרטים חשובים מעת לעת.
- אהובנו אדיר זיק נפטר, ויעקב ורקר שאסף וליקט כמות עצומה של חומר ארכיוני רב-חשיבות החליט שאינו ממשיך עימנו מסיבות אישיות.
בערבו של יום השנה העשירי לרצח רבין (3 בנובמבר, 2005) שודר תחקיר בתכנית "תיק לא סגור?" של ערוץ הטלביזיה השני, ובה במקום לטשטש את אירועי הרצח (כפי שהתכוונו לעשות), "יצא המרצע מן השק". הד"ר יהודה היס הציג צילום רנטגן של החזה של רבין מהשעה 02:15 בליל הרצח, ושם רואים בברור את הקליע הקטלני שנוכחותו נעלמה מהדו"ח הפתולוגי הסופי...
ממצאינו שנאספו ופוענחו על ידי מר נתן גפן וד"ר יוסי הדר כוללים מסמכים מבית-החולים, מהמשטרה, מהשב"כ, מהתקשורת, מדו"ח וועדת שמגר, וממשפטו של יגאל עמיר. הם מביאים למסקנה הבלתי נמנעת כי רבין יצא מכיכר מלכי-ישראל על רגליו וברכבו, נרצח לפחות רבע שעה אחרי שעמיר נעצר על-ידי המשטרה, והובא לבית החולים (מרחק של 800 מטר בלבד) כעבור כ-20 דקות בניידת טיפול נמרץ כשהוא משותק, עם שוק ספינאלי וריסוק של חוליה(ות) עמוד-השדרה מקליע שנורה מטווח מגע מלפנים. לאחר קביעת מותו, נורו בגופתו של רבין שני קליעים מאחור שנועדו לטשטש את זירת הרצח וליחס אותה לכיכר. לאחר קביעת מוות בשנית, הושמט הקליע הקטלני מדו"ח הניתוח הפתולוגי של ד"ר היס וקלטת הניתוח נגרסה.
כמה חודשים לפני פטירתו, הזכיר ידידנו אדיר זיק ז"ל מבחר קטן מהשאלות על הרצח שנשארו אז פתוחות (ראו באתר: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/92503). אנו, חברי הוועדה שנקראת על שמו מעלים שאלות נוספות, אולם הגענו גם למסקנות כמתואר לעיל. העתירה לבג"ץ מס' 229-06 לקבל חומר חסוי נוסף (כגון: צילומי רנטגן ו-CT) לבירור פרטי הרצח הפוליטי (ראו באתר: http://x.2all.co.il/atira229-06), נדחתה בטענה המגוחכת של "צנעת הפרט".
השימוש המרושע שנעשה ברצח רבין על-ידי השמאל הקיצוני מחזק את מסקנותינו אלה. כדי למנוע רצח פוליטי נוסף, וכדי לאפשר דיון חופשי על "תהליכים מדיניים" למיניהם, הכנו מצגת שמשמשת להרצאות ברחבי הארץ (ראו באתר: http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?t=100728). כדי להתגבר על השתקת הדיון בנושאים אלה בארץ, ולאלץ את שליטינו להתייחס אליו. אנו מתרגמים את המצגת לשלל שפות, ונשלח אותה בקרוב לאמצעי תקשורת ברחבי העולם.
[חומר נוסף נמצא באתר: http://www.tisanim.com/Web/Sites/hadar/PAGE37.asp]
אפשר לקבל את המצגת או להזמין הרצאה בעברית, אנגלית ורוסית על ידי פנייה לכל-אחד מהבאים:
חברי הוועדה ע"ש אדיר זיק (בסדר אלפביתי): רותי אייזיקוביץ, נתן גפן, ברוך גרנובסקי, הלל ויס, אריה זריצקי, דוד חן, רחל טסה, קטי כהן. [יו"ר: אריה זריצקי – 0545-955670, [email protected]]
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2008 03:13 |
|
| |
בס"ד
המודיעין הצבאי הסורי: ראש ממשלת לבנון פואד סניורה, הוא סוכן המוסד הישראלי, שאנשיו רצחו את ראפיק חארירי. המוסד הצליח להחדיר טלפונים לוויינים לקציני צבא סוריה.
בלעדי ומיוחד למקורות המודיעיניים של תיקדבקה.
יום שבת, ג אדר א' תשס"ח, 00:00, 9 בפברואר 2008
משטר באשר אסד פתח, בימים האחרונים, במתקפה מרוכזת על המוסד הישראלי. המודיעין הצבאי הסורי, פועל בימים האחרונים במרץ רב להפיץ בכלי תקשורת סוריים, לבנוניים, ובמפרץ הפרסי, שיש להם קשרים אתו, את הסיפור המפורט, כאילו דמשק הצליחה לגלות, במה שחשדה כבר זמן רב, כי ראש ממשלת לבנון פואד סניורה, היא סוכן המוסד הישראלי , זה כבר 34 שנה, מאז 1974. מפעילו הוא, סגן אלוף אהרון גולדברד. שניהם שלחו את המתנקשים בפברואר 2005, לרצוח את ראש ממשלת לבנון לשעבר ראפיק חארירי.
בצעד צבאי-ומודיעני אחר, ללא תקדים, שלח שר ההגנה הסורי חסן טורקמני, חוזר לכל הקצינים בצבא הסורי, המזהיר אותם, כי המוסד, הצליח לחדור אל שכבת הקצינים של הצבא הסורי, ולהעניק להם במתנה, מכשירי טלפון לוויינים, שקשורים ללווייני הריגול הישראלים. להלן הפרטים המלאים והבלעדיים על התפתחויות אלה וניתוחם.
פרשת ראש ממשלת לבנון פואד סניורה: המודיעין הצבאי הסורי טוען, כי הוא הצליח לחשוף את קשריו של סניורה עם המוסד, לאחר שעלה על עקבותיו של איש המוסד סגן אלוף אהרון גולדברד.
לפי דברי הסורים הם הצליחו לגלות, כי גולדברד, שירת במוסד בין השנים 1970 ו-1989, אולם גם לאחר שסיים את שירותו במוסד הוא המשיך לשמור על הקשרים המודיעיניים עם פואד סניורה. תפקידו של אהרון גולדברד, שנשא דרכון צרפתי, במוסד היה לגייס בלבנון ולאמן סוכנים שיפעלו עבור שירות הביון הישראלי. המקורות הסורים גם מוסרים את מספרו של הדרכון הצרפתי בו השתמש גולדברד בלבנון, והוא 84/33455. הם אינם מפרסמים את תצלומו של הדרכון, או כל הוכחה אחרת לקיומו של דרכון כזה.
לפי הגרסה הסורית, פגש אהרון גולדברד את פואד סניורה ב-1974 בהר הלבנון, גייסו לעבודה במוסד, והחל לאמן אותו.
שנתיים לאחר מכן ב-1976, יצא סניורה את לבנון, כביקור עסקים כביכול ליוון, ומשם הוטס בחשאי לישראל. בישראל עבר סניורה, במתקן אימונים מיוחד של המוסד לסוכנים בכירים, אימון והדרכה, אשר הפכה אותו לאחד הסוכנים הבכירים והחשובים ביותר שהיו אי פעם לישראל בעולם הערבי.
ב-1977 חזר סניורה לישראל, כדי להשלים את הכשרתו המודיעינית. מאז ועד עתה, כלומר במשך 31 שנה, נפגש פואד סניורה עם סוכני המוסד הישראלי בפריס, שם היה מוסר להם את המידע שאסף, ומקבל הוראות ומשימות חדשות.
בנקודה זו, הסיפור מקבל תפנית אשר מסבירה בדיוק את סיבת פרסומו על ידי המודיעין הצבאי הסורי.
המקורות הסוריים נוקבים בשמו של פרופ' אליהו בן סימון Prof. Eliahu ben Simon, מבלי לציין במי המדובר, שראיין לאחרונה את אהרון גולדברד בקשר למצב בלבנון.
להפתעתו, סיפר לו גולדברד, כי הוא היה בביירות, בפברואר 2005, בעת ההתנקשות בחייו של ראפיק חארירי, וכי היה אישית מעורב בחיסולו. כאשר גולדברד נשאל באיזה צורה הוא היה מעורב? הוא ענה, כי הוא היה האיש אשר מסר למתנקשים במכוניתו של חארירי, את הזמן המדויק ששיירתו של חארירי יצאה לדרך, ותוך כמה דקות היא תגיע למקום בו הם צריכים לפוצץ את מטען הנפץ שהונח מתחת לכביש, במטרה לפגוע בו. במילים אחרות, אהרון גולדברד, והמוסד הישראלי, הכירו את המתנקשים. המתנקשים קבלו מהם הוראות, והנה ההוכחה כי מי שביצע את רצח ראפיק חארירי, הוא לא המודיעין הצבאי הסורי, אלא המוסד הישראלי. נוסף לכך, העובדה שאהרון גולדברד, יכול היה לפעול בחופשיות כזו, ביחד עם קבוצת המתנקשים בביירות, היא רק בגלל קשריו האישיים-מודיעיניים עם ראש ממשלת פואד סניורה. זו ההוכחה, כי גם סניורה, שהיה אחד האנשים המקורבים ביותר לראפיק חארירי, השתתף במבצע לחיסולו.
פרשת חדירת המוסד לצבא סוריה.
במקביל, מוסרים המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה כי שר ההגנה הסורי, הגנרל חסן טורקמני, שלח באחרונה חוזר אל כל הקצינים המשרתים בצבא הסורי, בהם הוא הזהיר אותם מפני חדירה שביצע המוסד הישראלי לתוך שורות הצבאי הסורי.
בראש החוזר מופיעה הכותרת הבאה: צבא סוריה-המטה הכללי של הצבא. מנהל המבצעים. סודי ביותר. מיידי. לקצינים בלבד.
טורקמני אומר בחוזר, כי ראש המוסד הישראלי מאיר דגן, ביקר באחרונה באירביל, הבירה של החבל האוטונומי הכורדי בצפון עיראק, שם שהה בבית הארחה הפרטי והמוגן היטב של ראש ממשלת כורדיסטן, נאצ'ריוואן בראזאני Nechirvan Barzani , בנו של נשיא כורידסטן מסעוד ברזאני. שם הוא תדרך סוכנים כורדים הפועלים בסוריה כיצד לחלק לקצינים כורדיים המשרתים בצבא סוריה, ודרכם לקצינים סוריים אחרים, טלפונים לוויינים. זמן קצר לאחר צאתו של דגן את כורדיסטן, הגיעו לידיהם של הסוכנים הטלפונים הלוויינים הישראלים, כאשר מושתלים בהם שביבים, המנתבים את שיחותיהם של הקצינים הסוריים אל לווייני הריגול הישראליים.
הגנרל טורקמני אומר בחוזר, כי טלפונים כאלה התגלו כבר, בקרב קצינים ביחידות ההגנה האנטי אוויריות הסוריות, בין קצינים האחראיים על הפעלתם של שדות תעופה צבאיים, ואצל בכירי התעשייה הצבאית הסורית.
המקורות המזרח תיכוניים של תיקדבקה מדווחים כי הוצאת החוזר והפצתו בקרב הקצינים, העלתה חשדות בקרב הקצינים הכורדים בצבא סוריה, כי הם עומדים בפני גל טיהורים גדול, בו חלק מהם יפוטר מהצבא.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2008 17:18 |
|
| |
בס"ד
פילוביץ שחף
אתמול ברשת ב' בתכנית של משה טימור "שישי אישי"
נערכה שיחת לילה עם העיתונאי דודו דיין במסגרת 60 שנות מדינה
בחרתי להביא לכם את אחד הסיפורים שתוארו על ידי דיין בעצמו כסיפור מההפטרה.......
יאיר רחלי אחד מ-12 גיבורי ישראל מודה שהעיטור שקיבל לפי דבריו הוא... בלוף!!
מצ"ב הדברים...:-
משה טימור: ועכשיו נאמר שבת שלום לעיתונאי דודו דיין
דודו דיין: שבת שלום מויש'יק שבת שלום למאזינים
משה טימור: מה שלומך דודו מה חדש?
דודו דיין: תודה לאל, מה שחדש אני בדרך כלל אומר התאריך זה הדבר הכי חדש שהיה היום
משה טימור: כן | צחקוק |
דודו דיין: זה לא מקורי אבל זה נכון
משה טימור: נכון, הסיפור שאתה רוצה להביא הפעם
דודו דיין: האמת שאני בצרות כי יש לי שני סיפורים כל אחד מהם פצץ
משה טימור: תבחר..
דודו דיין: אחד מהם הוא סיפור אישי והשני הוא סיפור גילוי
ואני לא יודע ממה להתחיל המממ. בוא נתחיל בסיפו נקרא לו האישי
כאן אנחנו רצים קדימה לסיפור השני, סיפור הגילוי-פ"ש
דודו דיין: ..ואם יש לי עוד טיפה זמן?
משה טימור: יש
דודו דיין: סיפור שאני חושב איש לא שמע עליו, כי הוא לא שודר אף פעם
משה טימור: המממ
דודו דיין: במסגרת אותה תכנית של 'עושים מדינה'
(שדובר עליה בסיפור הראשון, האישי-פ"ש)
שהתנהלה כמו שאמרתי קודם במשך שנתיים, שבוע בשבוע.
והרעיון היה שבכל שבוע אספר על הארועים שהיו באותו השבוע,
ואם אנחנו נמצאים כרגע בשבוע שמתחיל בסוף פברואר ונגמר בראשית מרץ,
בשבוע של ראשית פברואר היה קרב של הפלמ"ח בשפרעם, ותוך ה... איך נקרא לזה..
הסדר של המלחמה. בסוף המלחמה, אחד מהלוחמים באותו הקרב קיבל את עיטור הגבורה,
כידוע בסוף מלחמת העצמאות 12 אנשים קיבלו את עיטור הגבורה,
עיטור הגבוה ביותר שהיה בשעתו קראו לזה אות הגבורה.
ואחד מה- 12 האלה היה בחור בשם יאיר רחלי, אני עכשיו קורא לפניך
מתוך כתב הצל"ש שלו מה שכתוב
משה טימור: כן
דודו דיין: לאות ולעדות כי 1628 המ"כ רחלי יאיר, גילה גבורה למופת בחרפו נפשו
בשדה הקרב בשפרעם ביום 08/02/1948 וזאת אשר עשה:
בהתקפה על מרכז.. השכו.. הכנופיות בשפרעם נתקלה יחידתנו בהתנגדות עזה,
איבדה אבדות רבות ונאלצה לסגת. אפשרות הנסיגה נמנעה ע"י קן מכונות יריה של האויב
אשר שלט בשטח, 1628 מ"כ רחלי יאיר התקרב ללא פקודה..
התנדב ללא פקודה והתקרב אל.. בזחילה אל עמדת האויב
וחיסל את מכונת היריה ע"י זריקת רימון. במעשה זה איפשר את הנסיגה
ואת הוצאת ההרוגים והפצועים משדה הקרב.
על מעשה זה הוא נהנה באות הגבורה. חתומים נשיא מדינת ישראל
חיים ויצמן שר הבטחון דוד בן גוריון, יופי של טקס היה ב-49, קיבל את אות הגבורה.
משה טימור: כן
דודו דיין: מאחר שאני השתדלתי להביא בכל שבוע את הקולות של אותו שבוע,
ובאותו שבוע של פברואר המ"כ רחלי יאיר היה האיש שבאמת חרף נפשו
כמו שכתוב בכתב הצל"ש, אמרתי נחפש את האיש ושיספר את הסיפור,
משה טימור: כן
דודו דיין: אני מחפש בסוף אני מגיע אל ביתו, מרימה את הטלפון אישתו,
אני מציג את עצמי אומר גלי צה"ל, מה אני רוצה מה אני לא רוצה וזה,
היא אומרת לי שמע, הוא כרגע בעבודה אתן לך את מספר הטלפון שלו אבל אני מכינה אותך,
הוא לא ידבר. כן ידבר לא ידבר אני לא יודע, מה שאנחנו נוהגים לעשות ברדיו
במקרים כאלה שמע יתחרט או השד.. מקליטים את השיחות.
חייגתי אליו למקום העבודה מרים את הטלפון
אני מציג את עצמי גלי צה"ל תכנית 40 שנה למדינה.. שבוע בשבוע..
כל הדברים שאמרתי לפני דקה. אני מבקש שהוא יספר את המעשה שלו,
כצפוי כי אישתו הכינה אותי הוא אומר תראה אני לא מדבר, והתחיל..
הפנה אותי ל- א' ול- ב' ול- ג' וכל אחד מ א-ב-ג זה אנשים בעלי שם,
ידועים בעלי תפקידים בכירים במשרד הבטחון ובמשק אנשים ידועים באמת
משה טימור: כן
דודו דיין: ואומר תדבר איתם, אני אומר לו תראה.. רחלי יאיר אתה מפנה אותי לאחרים
כאשר אני צריך לעסוק בבעלי אותות הגבורה אשר אינם איתנו עוד
למרבה הצער והיו כאלה שנהרגו תוך כדי המלחמה או אחריה,
אמרתי אני צריך להסתפק באחרים,
אבל אני מדבר איתך למה הם צריכים לספר את הסיפור שלך?!
והוא מתפתל ולא רוצה ואני לא ואני פה.. ואני מסביר לו את החשיבות והוא מסביר לי למה לא,
אמרתי אתה יודע מה אוקיי, אפשר לשאול אותך כמה שאלות?
והוא אומר בבקשה שאל. אני אומר לו אתה בקרב הזה של שפרעם אתה השתתפת?
הוא אומר לי כן, אמרתי לו ושם היה כתוב כך וכך וקראתי את מה שקראתי
בראשית השיחה על זה שהוא במעשה שלו
בעצם איפשר את הוצאת ההרוגים והפצועים משדה הקרב
משה טימור: מממ
דודו דיין: אז אני אומר לו.. מה שהוא אומר: כן, ככה כתוב. אמרתי לו אני אגיד לך מה שקורה.
ופה אני אולי מגלה איך עובד עיתונאי במקרה ההוא, אני..
לפני שהתקשרתי אליו אני הרי עובד עם כל החומרים האלה,
בספר הפלמ"ח בסוף כרך ב' ישנה רשימה של חללי הפלמ"ח
לא לפי הסדר האלפביתי אלא לפי מועדי הנפילה
משה טימור: כן
דודו דיין: הגעתי לתאריך של הקרב בשפרעם אני מחפש בספר הפלמ"ח אין שם לא חלל אחד,
אז איך במעשה הגבורה הוא הציל את ההרוגים..
איפשר להוצאת ההרוגים והפצועים אם אין אף הרוגים?!
משה טימור: כן
דודו דיין: אז אני שואל אותו את השאלה, הוא אומר לי.. אני שואל אותו היו הרוגים?
הוא אומר: ככה כתוב, אמרתי לו רגע אבל היו הרוגים?!
הוא התפתל, אמרתי לו אני בספר הפלמ"ח ראיתי שאין, שתיקה.. מתארכת..
אני מזכיר לו לדבר ואז האיש הזה אומר תראה: כל הסיפור שלי הוא בלוף
משה טימור: אוי
דודו דיין: אמרתי סליחה?! אומר כן, הסיפור לא היה ולא נברא
משה טימור: הו הא
דודו דיין: גיבור ישראל, אחד מ- 12.. דורות מתחנכים עליו.. אומר לי במו קולו.. מוקלט,
לא היה ולא נברא. אמרתי לו רגע רגע לא היה קרב.. לא הוא אומר הקרב היה,
אבל שמסופר לא היה, אמרתי לו אז איך בכל זאת? אומר בימים ההם
סיפרו כל מיני סיפורים והסיפור שלי היה הכי יפה.
הייתי המום, שמעתי את מה שהוא אומר, הבנתי שיש לי בעיה ולדבר הוא לא רוצה לדבר,
אמרתי אני מבקש את סליחתך אני מודה לך על השיחה הזאת,
אני לא מתכוון לשדר אותה, סגרתי את הטלפון עם הסרט ההקלטה
רצתי למוטק'ה נאור שהיה אז מפקד גלי צה"ל, אני אומר לו מוטק'ה, תראה מה יש לי ביד ואני משמיעה לו את הקלטת שבה גיבור ישראל אומר:
הסיפור שלי הוא בלוף. מה לעשות הוא שואל אותי?
אמרתי לו אני חושב שצריך למחוק את הסרט, שאל אותי למה? אמרתי לו תראה, גם אם הסיפ..
מה שהוא אומר זה נכון ואני לא מטיל ספק במה שהוא אומר,
אם אנחנו מפרסמים את הדבר הזה, גם שאר 11 גיבורי ישראל נמצאים בספק
ועוד הרבה דברים שיסופרו או לא יסופרו.. והאמת העיתונאית וזכות הציבור לדעת
וכל המונחים שאנחנו משתמשים בהם היום, ואולי לכן אנחנו נראים קצת ככה היום..
משה טימור: ממממ
דודו דיין: המונחים האלה שאתה יוד.. לא היו קיימים, אפשר לקרוא לזה עיתונות מגוייסת..
כינויים כרגע לא חשובים. אבל אמרתי מבחינה מוראלית לפי דעתי
אסור לשדר את הדבר הזה,
מוטק'ה נאור הסכים איתי שמתי את הסרט על Erase על מכשיר שמוחק סרטים אלקטרוני וכל הסרט נמחק אין לזה שום זכר והתכניות של שבוע שבוע הריצו אותי הלאה בעבודה
הלאה ואני רץ משבוע לשבוע לאסוף את הקולות. כאשר נגמרה המלחמה
ואני מתפנה לענייני ומשאיר חלל לעסוק בחומרים שונים כי זה היה התחום
שעסקתי בו בגלי צה"ל, זה התחום שבו אני גם מרצה היום יש שקופיות אפילו,
אני מגיע בין השאר לספר שכתב יאיר רחלי התפרסם
הרבה שנים אחרי אותה שיחה שהזכרתי קודם,
שם הספר הוא 'מסה רוכב האופניים' ואני קורא את הספר והנה אני מגיע לעמוד 26 בספר,
והנה אני קורא עכשיו באוזנך את מה שכתב יאיר רחלי בספר שפרסם אחרי המלחמה ואני קורא את הדברים: "לימים שמעתי שוועדה מיוחדת עברה בין היחידות הלוחמות
שמעה על סיפורי הגבורה הרבים ומהם בחרה 12. אחד ממפקדי הכיתות שלנו
ניפח את סיפור המעשה בשפרעם והגזים בפרטיו, כאילו.." הוא כותב
"כאילו זחלתי עד לפיתחה של עמדת מכונת היריה, שלשלתי לתוכה רימון
שיתקתי אותה וכך איפשרתי לכוח שלנו לחלץ ולסגת ללא אבדות נוספות.
לא היה ולא נברא. כיום בוגר יותר ובוטח בשיקוליי אין לי ספק שהייתי דוחה הכתרה כזאת
ללא כל היסוס, אז חששתי לסרב, לא רציתי להקים רעש מיותר
ואולי אף נהנתי לגרום אושר וגאווה לאבי שעמד לצידי העת שנשיא המדינה
ענד את האות על חזי. כך או כך.." הוא ממשיך וכותב
"העניין מכביד עלי במשהו ואני משתדל להתחמק מכל ארוע הקשור באות הגבורה."
קראתי את השורות האלה וכאן קודם כל הבנתי שהבחור באמת לא רוצה לדבר
משה טימור: ממממ
דודו דיין: אבל הבנתי עוד דבר, שאולי זה נכון אולי זה לא חזרתי לנושא מאז,
יאיר רחלי בעצם זרק לי את קצה החוט, אני מניח שהאות שהוא קיבל שלא כדין
העיק עליו ועל מצפונו והוא התבייש במה שהוא עשה..
כמו שהוא כתב אפילו בספר בעצמו, והוא זרק לי בעצם את הקצה
הזה כדי שאולי אני אפרוק את המשא הזה מעליו, ואני מתוך הפטריוטיות
מתוך הבנה מתוך העניין של המיתוס.. כל הנימוקים שאפשר לקבל ואפשר לדחות,
כי כל אחד נוהג לפי הבנתו, ואני נהגתי אז לפי הבנתי,
לפי דעתי אולי רצה שאני אשדר את זה ואז הסיפור הזה יתפוגג ובזה נגמר הסיפור.
כן או לא אני לא יודע, התלבטתי אם לתת לדברים האלה פרסום בהמשך כן או לא,
אבל אמרתי אם בעל הדבר עצמו כתב את הדברים בספר -
אין שום סיבה שאני אהיה יותר אדוק מהאפיפיור
משה טימור: ממממ
דודו דיין: וכאשר הגענו עכשיו ל- 60 שנות המדינה ועסקנו בפברואר
ונזכרתי בסיפור ההוא שלא סופר, אז אפילו אחרי 60 שנה אפשר לגלות משהו חדש על מלחמת העצמאות
משה טימור: פנטסטי
דודו דיין: אז זה הסיפור של מ"כ יאיר רחלי שמצפונו הציק לו
ושל עיתונאי שחשב שהוא עושה נכון, והא לכם בליל שבת זה סיפור.. איך אומרים - מההפטרה
משה טימור: תגיד הוא בין החיים יאיר?
דודו דיין: האמת שלא חיפשתי אותו יותר אני מניח שכן אני מקווה שכן אבל לך תדע..
הוא היה אז בחור בן 20 פלוס.. אז הוא צריך להיות היום בן 80 פלוס.. לא הולך ברגל
משה טימור: מעניין
דודו דיין: אבל הסיפור הוא סיפור
משה טימור: פנטסטי, דודו דיין
דודו דיין: יא
משה טימור: מאוד מודה לך
דודו דיין: לילה טוב
משה טימור: ושבת שלום
דודו דיין: שבת שלום
משה טימור: כל טוב
מקור:
רשות השידור הממלכתית
**
_________________
תוקן על ידי mordechay1 ב- 02/03/2008 17:29:20
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2008 17:24 |
|
| |
בס"ד
המשך להודעה הקודמת:
פרשת פולארד:
• על מנת '' לגנוז'' את פולארד בישראל, מונה לתיק פולארד סוכן מוסד סמוי.
תפקידו היה לוודא כי יהונתן יירקב בכלא בשקט וכי איש לא יסייע לו. שמו המחתרתי של הסוכן הסמוי היה
אמנון דרור. שמו האמיתי, כפי שצוין בפניך בעבר, הינו יאיר רחלי.
כפי שאתה יודע, לאחר פרישתו גילה את זהותו האמיתית בראיון בירחון צה"ל במחנה, שעותק ממנו העברנו אליך.
http://rotter.net/User_files/forum/gil1/47cab3f9663c4870.doc
פרשת יונתן פולרד: מי עומד מאחורי המחדל...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5130&forum=gil&viewmode=all&keywords=פולארד
12. יאיר רחלי גיבור ישראל וסוכן המוסד:
http://rotter.net/forum/gil/6452.shtml#12
2. הרבה מהצל"שים שחולקו בעקבות הקרב הם צל"שים בדויים:
http://rotter.net/forum/gil/6565.shtml#2
7. חשש לבידוי ראיות בהענקת צל''שים בקרב 'החווה הסינית'
http://rotter.net/forum/gil/5937.shtml#7
121. בעוז רוחם: רשימת צל''שים
http://rotter.net/forum/gil/6055.shtml#121
13. 'מדוע מעניקים צל''שים בצה''ל?' - 'הידד, יש צל''שים!'
http://rotter.net/forum/gil/6565.shtml#13
14. ''חלוקת הצל''שים הוא ניסיון טשטוש מחודש של מעשי הפשע''
http://rotter.net/forum/gil/6565.shtml#14
26. ד''ר אורי מילשטיין: ''ספין הצל''שים''
http://rotter.net/forum/gil/6565.shtml#26
18. ''לא לבטל את עיטור הגבורה''
http://rotter.net/forum/gil/6565.shtml#18
7. לדבריו של דוקטור מלשטיין - "הצל"שים רק לתומכי גרסת המערכת"
http://rotter.net/forum/gil/6565.shtml#7
ד''ר מילשטיין:הצנחנים לא לחמו בחווה הסינית וכמעט לא ירו
http://rotter.net/forum/gil/5908.shtml
''האם היה זדון מודע בהפקרת הצנחנים בקרב חווה הסינית??''
http://rotter.net/forum/gil/5919.shtml
דודו דיין
עיתונאי, איש גל"צ לשעבר וסופר. "החזיק תיק" בנושאי היסטוריה בגל"צ,
ערך סדרות רדיו שזיכו אותו בפרס סוקולוב לתקשורת , בפרס הרצל ופרס יאיר.
בין ספריו האחרונים "עושים מדינה", "מה כבר 2000?" ו"הרפתקה הודית".
http://www.educational.co.il/article.php?id=410
http://simania.co.il/authorDetails.php/?item_id=13887
_______________
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2008 23:44 |
|
| |
בס"ד
נדיר צור.
כשנכנס אדר מרבים בשמחה, אומר הפסוק. בעזה, בבירות, בדמשק, בטהראן, ברמאללה ובשכם רבה השמחה באדר השתא. בירושלים לא. בבתיהם של אנשי "מחנה השלום" הישראלי, גם לא רב העצב. הרי ככלות הכל מדובר בישיבה שמעודדת התנחלויות, רחמנא לצלן, או בחורי ישיבה שלא יתגייסו לצה"ל. "אלה לא משלנו", אומרים יושבי המסבאות בתל-אביב, החמושים בפרקליטים וב"שומרי שלטון החוק" החרדים לכבוד האדם ולחירותו, לדמוקרטיה, לפגיעה הומניטארית בפלסטינים בעזה ובשטחי הכיבוש בגדה. עכשיו, הם חושבים, יהיה צידוק לצבא הכיבוש לצאת ולחסל חפים מפשע בעזה, לטבוח בג'נין-ג'נין, ולהשמיד את המחנות בשכם, בחברון. גם ברחבי תבל אין הרבה עצב. כמה מברקי תנחומים ישלחו לישראל מן השפה ולחוץ. הרי, יהודים אינם חביבי העולם השבע, המאמץ אל חיקו בלית ברירה מוסלמים שהולכים ומתרבים בעזרת אללה, הקוראן, הג'יהאד והדמוקרטיה הנאורה. גם יהודים עם כיפות ופאות אינם חביבים על הנורבגים, ההולנדים, השבדים, הבלגים והבריטים. ברחבי העולם קשובים יותר לבכי ולקולות מזויפים מעזה. למניפולציות של פושעי מלחמה שמעדיפים רובים על פני אוכל, דלק לבקבוקי תבערה על-פני דלק לחימום, דשנים להכנת חומרי-נפץ על-פני הפריית האדמה. העולם הנאור מבחין בין "פלסטינים טובים" החפצים בשלום בדרך להשמדת ישראל, או חפצים בהודנה בדרך לפיגוע הטרור הבא, לבין הטרוריסטים שמדלגים על שלב השלום ומשמידים אט אט את ישראל בקטיושות ובקאסמים, בתעמולה עוינת ברחבי העולם וביצירת מלחמות אחים וועדות חקירה מבית בין "מחנה השלום" לבין "המחנה הלאומי".
....והממשלת ישראל שותקת. האם היא שמחה באדר ? היא מחופשת כל ימות השנה. בעבורה כל יום הוא פורים. כל מעשיה כל מחדליה הם מהתלת פורים. עד לא ידע בין ארור אחמדינז'אד לבין ברוך מרזל. גם צה"ל מחופש בידי הממשלה לנמר. נמר של נייר. רק לבג"צ וליועץ המשפטי לממשלה אין תחפושת. אין צורך. זה אחיתופל והם מהרסיה ומחריביה של המדינה שקמה אחרי אלפיים שנות והולכת ומתחסלת לקראת שנות השישים שלה.
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2008 16:42 |
|
| |
בס"ד
המשפחות שמנהלות את ישראל: 19 המשפחות המובילות את המשק עם הכנסות של כ-298 מיליארד ש' ב-2007
12:21 | 10.3.2008 יעל פולק
בכל
פעם שאתם מדברים בסלולרי של סלקום, קונים מזון ברשת שופרסל, גולשים
באינטרנט באמצעות נטוויז'ן או קונים זוג מכנסיים בגולף - נוחי דנקנר משלשל
לכיסו אחוזים מהרווח. מספר משפחות קטן יחסית הן בעלות שליטה בחברות רבות
וגדולות במשק הישראלי.
חברת
BDi מפרסמת הבוקר את מדד הריכוזיות לשנת 2007. 19 משפחות זכו השנה להיקף
הכנסות משותף של כ-298 מיליארד שקל. משפחת עופר דורגה במקום הראשון
והכנסותיה השנה עמדו על כ-55.7 מיליארד שקל. זאת בעקבות רכישת השליטה בבתי
הזיקוק ושליטתה בצים וכי"ל. נוחי דנקנר דורג במקום השני לאחר שרשם ב-2007
הכנסות של כ-47.6 מיליארד שקל. ענף
הדלק הוא שהביא את משפחת תשובה ואת משפחת ויסמן למקומות השלישי והרביעי
בהתאמה. משפחת תשובה היא בעלת השליטה בדלק ופעילותה השנה התרחבה לשווקים
באירופה ובארה"ב והעלתה אותה מהמקום הרביעי לשלישי במדד. במקום הרביעי
נמצאת קבוצת ויסמן השולטת, בין השאר, באלון חברה לדלק, ששליטתה בנתח
ההכנסות של המשפחות המובילות במשק כמעט ולא השתנתה ביחס ל-2006. מדד
הריכוזיות במשק בוחן את החברות, בין היתר, על פי מדדי מחזור, רווחיות ורמת
סיכון. 19 המשפחות המובילות את המדד הן בעלות כוח והשפעה רבה על התנהלות
המשק הישראלי. לשם ההשוואה, בשנת 2007 עמדו ההכנסות של המשפחות המובילות
במשק על כ-298 מיליארד שקל. סך הכנסות מדינת ישראל ממסים הסתכמו בשנה זו
כ-190.9 מילארד שקל בלבד. פדיון 500 החברות המובילות עמד על כ-770 מיליארד
שקל לעומת התמ"ג שהסתכם בכ-665 מילארד שקל. לקראת
2008, צופים ב-BDi את כניסתו של ארקדי גאידמק לרשימה. זאת בעקבות שליטתו
באוסיף ובוילי פוד. מועמד נוסף לכניסה לרשימה הוא רמי שביט, בעל השליטה
במשביר החדש לצרכן, שרכש ב-2007 את השליטה בניו פארם. 56% מ-500 החברות המובילות בישראל הן בבעלות פרטית. 41% חברות הן בבעלות וציבורית ורק 15 חברות (3%) הן חברות ממשלתיות.
http://markets.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=yp&layer=hp&layer2=&layer3=market
_________________
http://blog.tapuz.co.il/infinitum888
|
|
|
|
|
|
