"סוף הנפילה" - לזכרה של דליה רביקוביץ'

תינוק לא הורגים פעמיים

על שלוליות שופכין בסברה ושתילה
שם העברתם כמויות של בני אדם
הראויות להתכבד
מעולם החי לעולם האמת.

לילה אחרי לילה.
קודם ירו
אחר כך תלו
לבסוף שחטו בסכינים.
נשים מבוהלות הופיעו בדחיפות
מעל תלולית עפר:
"שם שוחטים אותנו,
בשתילה".

זנב דק של ירח בן ראשית החודש היה תלוי
מעל למחנות.
חיילינו שלנו האירו את המקום בנורים
כאור יום.
"לחזור למחנה, מארש!" ציוה החייל
לנשים הצורחות מסברה ושתילה.
היו לו פקודות למלא.

והילדים היו כבר מונחים בשלוליות הסחי,
פיהם פעור
שלווים.
איש לא ייגע בהם לרעה.
תינוק לא הורגים פעמיים.

וזנב הירח הלך והתמלא
עד שהפך כיכר זהב מלאה.

חיילים מתוקים שלנו,
דבר לא ביקשו לעצמם,
מה עזה היתה תשוקתם
לחזור הביתה בשלום.




תוקן על ידי - אמשלום - 22/08/2005 20:53:28

תכונות אנושיות

שום דבר אנושי אינו זר לי
אך גם לא קרוב במיוחד.
יש מחזור שאיננו פוסק:
אנשים חדלים
ביום אחד.
השמש עמד בגבעון
וירח במרום השמים עמד.
ודוד בן ישי עודו נער
הרג את גלית,
אך דוד זקן ובא בימים
עוד מעט תעבור השמועה בשווקים
נצחו אראלים את המצוקים,
חוסו על כבוד המלך,
אל תגידו בגת.

והוא במותו כשאול בגלבע,
שירי מעלות לא יוכל עוד לשמוע.
אין לי ענין בזה.
אני מוכנה לעצום את עיני ולשתוק
לחתום את שפתי ולשתוק.

תקוות המשורר

מה יש לכם אתם
משוררים צעירים
לכתוב כל כך הרבה על השירה,
ואומנות השיר
והשימוש בחומרים
ושלא תבוא,
חס ושלום,
שתיקת המשורר
לעשות בכם שמות.

והרי יש לכם מרפא
המגרש כל צער:
לשבת רווחים לשולחן הבוקר
המכוסה שעוונית מעט דהויה
ולתלות עינים בזגוגית החלון,
עד שתקרב שעת הצהרים.
ואם תאחז בכם תנומה אל תגרשוה
ואל יקל בעיניכם טעם דבש וחמאה.
ואל תעשו בזה שירים ושירה
ואל תעשו כל מלאכה
ואם תהיה לכם חדוות לב,
הצפינוה ימים רבים
לבל תחזה בה עין.
כי מה אתה נבהל, יקירי,
לאחוז בקרני השיר החומק
ולדחוק בצלעו
כאשר יזרז נער בדווי בודד
את חמורו המתמהמה?

והרי כל הטוב שיצמח לך מזה,
הטוב שבכל העולמות האפשריים.
וא קבר אחד שייכרו למענך,
לאחר השתדלות בלשכת ראש העיר,
בבית הקברות שברחוב טרומפלדור
במרחק שישים מטר
מקברו של ביאליק.

פורטרט


היא יושבת ימים רבים בביתה.
היא קוראת עיתונים.
(מה יש, אתה לא קורא?)
היא אינה עושה מה שהייתה רוצה לעשות
יש לה עיכובים.
היא רוצה, הרבה וניל,
תן לה וניל.
בחורף קר לה, קר לה ממש
קר לה יותר מאשר לאחרים.
היא מתלבשת היטב ועדין קר לה.
היא רוצה וניל.
היא לא נולדה אתמול, אם זה מה שאתה חושב.
זאת לא פעם ראשונה שקר לה.
לא פעם ראשונה חורף.
בעצם גם הקיץ איננו נעים.
היא קוראת עיתונים יותר ממה שהייתה רוצה.

בחורף היא לא זזה בלי תנור
נמאס לה לפעמים.
האם היא בקשה ממך הרבה דברים?
תודֶה שלא.
היא רוצה וניל.

אם תרצה להביט מקרוב, יש לה חצאית משובצת.
היא אוהבת חצאית משובצת כי זה עליז.
להביט עליה אתה תצחק.
הכל מגוחך כל-כך.
אפילו היא צוחקת לזה לפעמים.
קשה לה בחורף ורע לה בקיץ
אתה תצחק.
אפשר להגיד מימוזה,
עוף שאינו פורח,
אפשר להגיד הרבה דברים.
היא תמיד מתעטפת במשהו ונחנקת,
לפעמים חצאית משובצת ועוד בגדים
תשאל, למה היא מתעטפת כשאפשר להחנק?
הדברים האלה מסובכים.
זה הקור בחורף והחום המופרז בקיץ,
אף פעם לא כמו שצריכים.
ודרך אגב, אל תשכח, היא רוצה וניל,
עכשיו היא אפילו בוכה.
תן לה וניל.

שתי הערות פוליטיות. נא לדלג. אם אינם מדלגים, ראו הוזהרתם. המגיבים בצורה פוליטית יימחקו!

א. אף פעם לא סבלתי את יוסי שריד. אני חושב שמההספד שלו על רביקוביץ אפשר להבין למה. (מסרים פוליטיים דרך הספד ודי הרבה גאווה).
כוונתי לומר שעדיף היה להביא מאמר אחר ביוגרפי על דליה רביקוביץ, לא שלו.

ב. כאשר מביאים שירים של משוררת לרגל פטירתה, זה דבר ראוי. אבל כאשר מביאים שירים שהם הצהרות פוליטיות תוקפניות (כוונתי לסברה ושתילה), זה מקומם. מפני שאיני רוצה להגיב. זה לא המקום ולא הזמן ולא הפורום. וזה בכל זאת מרגיז. זה להגניב דעות פוליטיות בדלת האחורית.

אז הנה הגבתי גם אני. מהחלון.

סהערה פוליטית.

נא להתעלם.

וכדי להקל על ההתעלמות, לא התייחסתי לשאלה אם הביקורת שלה מוצדקת או לא, אלא רק לענין המתודולוגי אם ראוי להביא שירים כאלו באשכול שבו לא ניתן למתוח עליהם ביקורת וזה גם בניגוד לכללי הפורום.

סהערה מתודולוגית.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מתודולוגית ופוליטית:

דומני שאם היו מביאים את שיר ההזדהות שלה עם המחבל המתאבר (כפי שהצעתי למעלה), היה הדבר עונה גם לביקורת, וגם ל'שפתיה דובבות בקבר'.

ולאור הבאת השירים הפוליטיים, הדברים אכן מתבקשים.

הפרעתוני

נו

אם כבר אז כבר.

ואני סקרן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה אשכול זה קשור לענינו של פורום?

תוקן על ידי - ישרן - 23/08/2005 0:42:32

מיימוני,

אם כבר הזכרת את יוסי שריד שבין הפוליטיקאים הוא הרע במיעוטו לדעתי, ואתה כל כך סקרן לגבי "ההזדהות עם המחבל המתאבד" אז לדליה רביקוביץ אין זכות יוצרים על 'הכותרת'

כבר עשה את זה לפניה ראש ממשלת ישראל אהוד ברק שהצהיר, שאם היה נולד בן למשפחת העם הפלשטינאי גם הוא היה הופך למחבל מתאבד!

סיפקתי את סקרנותך?

מונולוג קצר, בדוי, מאת דליה רביקוביץ', כלת פרס ישראל
לשנת תשנ"ח, הכתוב מנקודת מבטו של מחבל פלשתינאי
מתאבד, העומד לפוצץ תוך 24 שעות אוטובוס ישראלי:

'השעון אומר שיש לי פחות מעשרים וארבע שעות, אבל זאת
אמירה ריקה. אני יודע שאישן שינה רגועה ואם לא אוכל
להירדם לא אירדם. בבוקר אצא מן הבית ואחפש לי תחנה
נוחה. לא איכפת לי אם בשמש או בצל. האוטובוסים באים
בזה אחר זה והרגשות שלי ממילא קהים. מה לי שמש ומה לי
צל. הייתי צריך לחייך למחשבה עד כמה אני דומה לבחור
יהודי יוצא צבא, אבל חיוך לא יעלה על פני... בבוקר אולי
אכין לעצמי קפה, אבל התפילה תנסוך בי יותר חיים מכל
דבר מאכל. חיים ראויים אני מתכוון. אינני מהרהר אפילו בגן
עדן שבו אללה בעצמו יורד מכסאו ומלטף את ראשו של
השאהיד החדש שהגיע. אם יש משהו שנוסך רכות בשרירים
שלי וקוצב בצורה מדויקת את פעימות הלב, הרי זו הוודאות
שמחר לפני עשר בבוקר אמחק את ההשפלה באופן שלא תשוב
לעולם. הצינור בילקוט הגב יקר לי כמעט כמו הקוראן
הקדוש. אני קרוב לגעת במהות' (דליה רביקוביץ', "רחוב",
כתב עת לספרות, גליון 3).

http://www.tam.co.il/20_3_98/tar8.html

ישרן,

שירה עברית, היא חלק מהותי מן העולם היהודי שלי. אני שמחה לגלות, שיש כאן עוד אנשים ונשים הדומים לי בזה.



מיימוני,

(הפרעתוני ביקש, לשם ההגינות, להביא גם שירים 'שנוים במחלוקת' שלה. חשבתי שיש צדק בדבריו, ולכן בחרתי להביא את השיר "תינוק לא הורגים פעמיים" - הוא אחד המפורסמים משיריה, ובזמנו הוא עורר סערה לא קטנה.)

מיום ליום (בחיים בכלל ובפורום הזה בפרט) אני מבינה יותר ויותר עד כמה שרירותיים, לכאורה, הם הגבולות, שאנחנו מציבים לעצמנו בין האישי ובין הפוליטי. מיום ליום (בחיים בכלל ובפורום הזה בפרט) אני מבינה יותר ויותר עד כמה השרירותיות הזו היא לכאורה בלבד, שכן למעשה היא ביטוי מובהק הן לאישי והן לפוליטי.



תוקן על ידי - אמשלום - 23/08/2005 7:14:01

http://www.notes.co.il/uripaz/13124.asp

למי שהשתמש בלינק:
גם אישה מוכה שבורחת מהבית, מגלה בימי החרות הראשונים שלה, שאין לה שגרה חלופית מן המוכן כדי להחליף את ההווי המוכר והמתורגל.

מיימוני,

יוסי שריד הוא איש ספר ובהספד שלו אני קורא דברים של איש ספר שכתובים בשפתו של איש ספר. ברוח דבריך גם אני מקווה שנוכחות הפוליטיקה באשכול זה לא תהיה בוטה מדי. בשירתה של דליה רביקוביץ' היתה נוכחות של פוליטיקה, וזו לא היטיבה, לדעתי, עם השירה.

הפרעתוני

תודה.

איני רואה שום חסרון במה שכתבה רביקוביץ כדי לתאר את תחושותיו של מחבל מתאבד. איני יודע אם זה יכול לשקף מה הוא חושב (הסיום, על מחיקת ההשפלה, נראה לי מאד מתקבל על הדעת. אבל המנגנון היחיד שיש לנו הוא המנגנון שהציע ברק, לחשוב מה היה קורה אילו נולדנו בצד השני. וזה לא חסרון. זה יתרון - לדעת להיות מסוגל להסתכל מהצד השני. להיכנס לנעלים של הזולת, בלשונה של סופרת אמריקנית מפורסמת לשעבר. אילו היתה בעיה באמירה זו היא בגלל התיזמון והפירסום, אבל כשלעצמה היא ודאי אמיתית. גם אני, בנסיבות אחרות, יכולתי להיות מחבל מתאבד מצוין. אולי לא, אבל יודע). אבל הכתיבה היא יפה, ומזכירה קצת, למרבה הצער לא יותר מקצת, את בורחס, אחד החביבים עלי ביותר.

אמשלום

אצלי הגישה הפוליטית אינה שונה מכל דבר אחר. היא מבוססת על ערכים, חשיבה, רגשות ועוד. אני מקווה שההחלטות שלי התקבלו בצורה בוגרת ורציונלית.

על כל פנים, גם אם הנושא הזה מוכרע אצלי באופן מסודר, אני מקווה, אני סבור שאין מקומו בפורום.

אולי בכל זאת -

מה ההבדל, בעיני, בין התיאור מנקודת מבט של מחבל לבין ההאשמה על סברה ושתילה?

הכתיבה מנקודת מבט של מחבל מאפשרת לנו לראות את הצד השני. האם מותר או אסור יהיה לכתוב תיאור כזה, נניח, מנקודת ראות של נאצי - כאשר הנאצים זוכים לגינוי מלא בקונצנזוס של החברה הישראלית? לבורחס יש תיאור מעניין מאד של אישיות נאצית, אחד הסיפורים החשובים שלו מבחינה חברתית. האם זה פסול? אני יכול לדמות לעצמי תגובה אופיינית שלילית, אבל כשלעצמי איני פוסל זאת.

לעומת זאת, ההאשמה בנוגע לסברה ושתילה נראית לי אמיתית. כאן היה חוסר צדק -ואני מצפה מאיש רוח, אמן ומשורר, שיתנשא לגבהים של אמיתיות. השאלה מדוע נראה לי שהביקורת היא לא צודקת ולא אמיתית קשורה לאירועים היסטוריים, אבל איני ממליץ על ניסיון לבירור היסטורי כזה. זה רגיש מדי מבחינה פוליטית.

לגבי יוסי שריד, אני סבור שהכתיבה שלו אינה מבטאת רק את כישוריו בתור איש ספר. אני קורא בה גם את מה שקראתי. ויוסי שריד הוא נושא שהוא מאד לא חביב עלי,וברוך השם אין מקומו בפורום.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו