האם יש איסור הלכתי לצפות בסרט

שמעתי פעם שיש איסור הלכתי לצפות בסרט "לא תתורו" וכו'
אלו איסורי תורה עובר הצופה?

הנקודה היא, שהרואה דתי הולך לקולנוע, אינו יודע שהוא הולך ל'אושפיזין' דייקא.

וההבדל בין ספרים לבין סרטים הוא בדיוק זה - הפרהסיה.
(מלבד זאת שבענייני עריות, לכאורה חמור מראה עיניים מאשר מקרא דברים. שגם הוא אסור.)

הרואה אינו יודע, אבל יש לו אפשרות לתלות שהוא הולך לסרט כשר. למה הדבר דומה? לכנס סיום הש"ס בהיכל הספורט ביד-אליהו. הרי לא תאסור על יהודי ללכת לשם רק משום שהרואה עלול לחשוב שהוא הולך לצפות במשחק של מכבי ת"א (או לפסטיגל, ל"ע). בהיכל הספורט מתקיימים ארועים טובים יותר ופחות, וגם בקולנוע מוצגים סרטים כשרים ופסולים; אין לשלול את הקולנוע מראש. אגב, סביר להניח שככל שיותר קהל ידרוש סרטים נקיים, המפיצים גם יביאו אותם יותר.

אחוז הסרטים הלא-צנועים, או שיש בהם קטעים מעין אלו, הוא 95 ל-5, בהערכה גסה (...).
ואין הדבר דומה למי שהולך ליד אליהו, בעת שידוע שמתקיים שם כנס של הרב אמנון יצחק.
כך שאיני חושב שאפשר לומר ש'הרואה תולה'.

הבה נעזוב לרגע את הקולנוע. מה דעתך על צפיה בסרטים בוידאו או במחשב?

אם יורשה לי להתייחס לכמה נקודות:

א. 'תמונות לא צנועות' - יש להבחין בין 'תמונות לא צנועות' לסצינות של יחסי מין. לגבי הראשונות, אני יכול להבין את האיסור מצד מי שלא נחשף למראות בלתי צנועים בחיי היום יום (לצורך העניין, אברך כולל או ר"מ ישיבה בריכוז חרדי). אני לא יכול להבין אותו ביחס למי שנתקל במראות כאלו על כל צעד ושעל, בעבודה, ברחוב או לעיתים בשכונת מגוריו. אדרבה, בסרט לא קיים אלמנט הפיתוי לעשות מעשה.

אין כמעט סרט שמכיל 'תמונות לא צנועות', כיון שהלבוש המקובל בימינו בעולם שמחוץ לריכוזים חרדיים (או אולטרה דתיים אחרים, להבדיל) הוא לא צנוע והסרטים בסה"כ משקפים תמונות עולם מסויימת.

מאידך, לגבי סצינות יחסי מין אני בהחלט מבין את האיסור ולא מוצא מקום להתמודדות הלכתית איתו. ברם, בסקירה קצרה של הסרטים האחנרונים שצפיתי בהם, אני לא חושב שברובם היו סצינות שכאו (ואני מודה שקיומן אינו מונע ממני מלצפות בסרטים כאלו - ככל שמדובר במה שנראה בעיני כגבולות הטעם הטוב).

ב. דתיים/חרדים - חלק רחב מהציבור הד"ל היותר תורני מתנזר מקולנוע לגמרי או כמעט לגמרי (נוכחותם בלתה בסרטים 'יהודיים' כמו 'אושפיזין' שהותרו לקהל לבוא בהם). חלק רחב אחר דואג לוודא באם מדובר בסרט כשר, לפני הליכתו אליו.

מאידך, רבים המסווגים כחרדים (א"כ מה שקרוי 'חרדים מודרניים') נצפים בבתי קולנוע ולאו דווקא בסרטים כשרים. ככל שמדובר בבחורי ישיבה/אברכים/רבנים הרי שההתנזרות מוחלטת, אך אני מניח ששיעורי ההתנזרות בקרב המקבילה הד"ל של מגזר האברכים/רבנים גבוה.

ג. בעבר הצגתי את הנקודה הזו של מחיר ההימנעות מתרבות פנאי 'גבוהה' כלשהי. לאחר מספר חודשים במחיצתם של יהודים חרדים, הרושם הזה גובר בי. התחושה שלי היא שהפסילה הגורפת של אומנות (למעט אומנות חרדית-מגוייסת) מתנקזת לבזבוז זמן, רכילויות בלתי פוסקות, אכילה ועישון סתמיים, בטלה וכיו"ב בקרב חלקים מהציבור החרדי שלימוד התורה אינו יכול למלא אותם בכל רגע מחייהם (למשל נשים הממודרות ממנו, בחורי ישיבה בחופשות וכיו"ב). האם הללו אינם גובלים לעתם באיסורים הלכתיים מפורשים?

מה שידעתי עד עכשיו הוא.

שלכאורה אין איסור בעצם הצפיה בתמונות לא צנועות, האיסור הוא ההירהור בעבירה.
(בשונה מהסתכלות בעריות, שעל זה האיסור ולא תתורו אחרי.. עיניכם, ראיה בלחוד)

ואם בדברים שבלב עסקינן נראה שגבולות ההלכה בעניין מאד לא מוגדרות, כל חד לפום מה דמשער בליבו.

או שמא אני טועה, האירו עיניי.

תוקן על ידי - האזיני_ארץ - 23/08/2005 18:33:18

האזיני ארץ,

אם אין זה במסגרת תפקיד מקצועי כלשהו (וגם אז יש לבדוק היטב), זה כמעט פסיק רישא גמור. ויש על כך מאמרי חז"ל רבים, ואין זה צריך לפנים.

גו"ג,
ודאי שזה סרט אחר לגמרי. ותלוי נקודתית לגבי מה שרואים.

ממללא,
אני מתקשה לראות בקולנוע ('רגיל') תרבות 'גבוהה'. לרוב זה מקום לחפש ריגוש, או להעביר את הזמן. לא להגיע להתעלות הנפש דווקא. נכון, יש יוצאים מן הכלל.
על כל פנים, יש הבדל בין הליכה תכליתית ברחוב, שבו נמצאים גם מראות לא צנועים (ואז ניתן להסיט את המבט וכיו"ב), לבין צפייה בסרט שכל מטרתו היא הצפייה בתמונות.
מה גם שעד כמה שידוע לי (ולא מניסיון אישי רב), סצנות מין או אבזרייהו, נמצאות בסרטים רבים.

מבחינה הלכתית, עד כמה שידוע לי :

אסור לאיש להביא את עצמו לראיה של מראה לא צנוע - גם בלא הבטה. הבטה להנאה אסורה גם כשמביט באשה צנועה. כל זה על פי המשנה ברורה (סימן עג בערך).

אך אם זה "הנאה הבאה לאדם בעל כרחו" מותר. כלומר, אם מטרתו היא שלא לשם ראיית המראה הלא-צנוע, אלא לשום צורך אחר (ואפילו אינו חשוב כל כך, כגון שהוא רק לקצר את הדרך) - מותר, אם אינו מכוון למעשה העבירה (התנאי שלא יכוון שנוי במחלוקת בגמרא, ואינני בטוח כרגע כמי נפסק.).

לכן, אם רוצה לצפות בכל הסרט, ואינו מעוניין לראות את המראה הלא-צנוע, מותר מבחינה הלכתית לצפות בסרט. נראה לי שבכל זאת יש חיוב להסיט את העיניים בזמן המראה הלא-צנוע.

בלא היתר זה, היה אסור גם ללכת ברוב רובם של הרחובות בארץ, משום המראות הלא צנועות שבהם.

אך לכאורה בענייני צניעות שכאלו נכון שכל אדם יחמיר על עצמו לפי מידת יראת השמים שלו. (הכוונה היא גם להיפך - שמי שיראת השמים שלו נמוכה יש דוקא לו סיבה להחמיר בעניין).

- דו"ד

יש בזה משום "לא תנחם".

שמעתי מיהודי ת"ח שהורה לאחד שהיה שטוף בלשון הרע שילך כל יום לסרט.

אני תוהה האם ההמנעות מראיית סרטים ו/או מקריאת ספרות יפה היא הלכתית "גרידא" או שיש בה פשוט בריחה מן העוה"ז, דוקא במובניו המִתעלים. ולכך יש סיבות עמוקות יותר מאשר נסיון להימנע מתמונות לא צנועות (למשל - לשמור על התיזה שאין שום דבר נעלה ומרומם בעולם שאינו בתורה ובלומדיה).

נדמה לי, שחשיפה לתרבות (מוזיקה, קולנוע, ספרות, אמנות וכו') יש בה מרכיב של הרחבת הנפש ופיתוח החשיבה. אנשים רציניים, שיש בידיהם כלים - של ניסיון ובגרות - בהחלט מסוגלים לערוך הבחנות, לעשות בחירה ומיון ולהתייחס אל החומר המוגש להם בפרופורציות הראויות. מי שאין בידיו הכלים (גם בגלל שאין לו הניסיון הדרוש לכך, בעיקר מחוסר חשיפה), יהיה מועד יותר לפגיעה - כל ספר רדוד מבחינה ספרותית, כל סרט גרוע, ואפילו כל כתבה עיתונאית מגוחכת שאינה עומדת בקריטריונים יסודיים של "עיתונות", ייראו לו כמעט "תורה מסיני", ומסריהם יוטבעו בו ללא אבחנה. זו רק אחת הסכנות, לטעמי, בניתוק מן העולם התרבותי הקיים.
חלק מן הסכנות האחרות פירט ממללא לעיל.
איני מכירה מספיק את העולם החרדי, ואיני יכולה לומר האם הסכנות התיאורטיות הללו אכן מתגשמות בו - האם יוכל מישהו להאיר את עיני בנושא?



תוקן על ידי - אמשלום - 24/08/2005 16:52:30