ניתוח חוקי חמורבי והשוואתם לחוקי התורה.

הפרעתוני,

אם זה מעניין אותך - אל תחכה. תפתח.

וניטי,

מעולם לא טענתי שאינני חסיד של התורה. להיפך, אני מודה ולא בוש, שאני אכן חסיד שלה. אמנם, אני שונא אפולוגטיקות ותירוצים דחוקים, ומשתדל לבחון ביושר דברים. זה לא אומר שאין לי 'נגיעות'. טענתי כלפיך לא הייתה שאתה חסיד של חמורבי; לא לחינם הוספתי את המילה "כמעט". טענתי הייתה שאתה חסיד של התיזה שלך-עצמך.

אתה מייחס לי טענות שמעולם לא טענתי. אותו אדם שבא לפני בית הדין - אילו היו מקבלים את דבריו בסתם - היה גורם לפגיעה חמורה. הרי ייתכן שאותו עד ייראה אמין, וכו'. ייתכן שחשב שיאמינו לו מאלף סיבות אחרות. הנקודה היא שהוא בא להזיק את חברו, על ידי ניצול ערכאה משפטית. בא חמורבי ומלמד, שעד שבא להעיד ללא ראיות נוספות נחשב עד שקר כזה, ועליו יחול הדין במלוא החומרה. התורה, לעומת זאת, לא קיבלה אפשרות כזו. מי אמר לך שהוא שקרן? אולי הוא דובר אמת, אלא שאין לו ראיות נוספות? במקרה כזה, פשוט לא נקבל את דבריו, ונשחרר את שניהם "מחוסר ראיות". אבל, על השופטים לדרוש ולחקור היטב, אם הוכח כי אכן מדובר בעד שקר (וברור ההבדל בין הוכחה שלילית - לא ראינו - לבין הוכחה חיובית - ראינו שהוא שקרן), כי אז עושים לו כאשר זמם לעשות לאחיו.
זהו הבדל מהותי בין התורה לבין חמורבי, ואין לי אלא לתמוה שאתה מטשטש אותו כלאחר יד.

לעניין רשלנות: לא אמרתי שאין אחריות לרשלנות, וודאי של הבעתי "התנגדות" לכך. הרי חז"ל עסקו בנושאים אלה בהרחבה. רק אמרתי שברור, שאם יש קריטריונים למינוי דיינים, ולאחר זמן מתברר שאותו אדם אינו איש חיל ירא אלהים וכו', ודאי שיש להעבירו מתפקידו. דווקא הקריטריון של חמורבי מחמיר מדי - שופט שטעה בדין מועבר מתפקידו? כולנו טועים. אינני מכיר אף מערכת משפט שנוקטת את הסנקציה המחמירה הזו, אלא במקרה של שופטים שסרחו בעבירות פליליות של ממש. אבל לא בסתם טעות בדין.

הפרעתוני,אתה מתעלם מדברים מפורשים בשני התרגומים; חוק מספר 4 אומר, ואתרגם מילולית:
If he satisfy the elders to impose a fine of grain or money, he shall receive the fine that the action produces .

"אם הוא מספק לזקנים להטיל ,קנס של תבואה או כסף, הוא יקבל את הקנס שהפעולה גורמת ."

ובתרגום העברי:

"כי יקום עד חמס לענות בדין, ולא יאמן הדבר אשר דיבר אם חטא משפט מות הוא, מות יומת האיש ההוא.
ואם יקום לענות בדבר בר או כסף, ענש הדין הזה ישא.

אני מניח שכל קורא בעל יושר, כפי שאני נוטה לחשוב עליך, לא יעוות את הכתוב להלכות לשון הרע. וכפי שטענתי לך ,אם זה לשון הרע מדוע זה בבית הדין. למה לא גרפיטי ברחוב? ובפרט שחמורבי דן בשאלת לשון הרע וקובע שם אחרת. (אמרתי לך שעוד נגיע לכך)

ואני חוזר על דברי: אמירה סתמית לא מתקבלת בשום בית משפט. יש חקירות, ומתגלה לפעמים שאין יסוד לעדות (מה שקרוי עדי שקר בתורה) ועל כך נאמר דינו של חמורבי. לא צריך רק שני עדים אחרים שיקבעו שהעדות היא שקר!

ואם דברי לא סיפקו אותך, אז תרשום לעצמך הערה שבחוק זה התורה יותר מוסרית מחמורבי. כי אני מרגיש שאנו סובבים על ציר. וכל שעליך לעשות זה לראות את התרגום כפשוטו !

תמתין עם נושא האחריות למקבץ הבא ואז נראה.
אגב, קרא את האפילוג של חמורבי ותלמד שהיו לו ציפיות ליושר ועשיית צדק מהשופטים והמלכים הבאים אחריו!


תוקן על ידי - vanity00 - 02/09/2005 6:40:42

וניטי,

ההבנה הפשוטה בתרגום האנגלי של חוק 4 שהבאת, הוא שהמאשים מקבל את הקנס שהנאשם משלם אם הוא מצליח לשכנע את הזקנים להטיל את הקנס.

- דו"ד

דין_ודיין, אכן שורת ההגיון נוטה שגם אם הצליח להוציא העד את זממו ,והתגלה לאחר מכן ששיקר שישלם. (אני, אגב, מאמין שגם החוק התורני היה כזה. רק פרשנות חז"ל צמצמה אותו.)
בכל מקרה, הסעיף הזה הוא סעיף המשך ('ואם') מה שמלמד על כך ש חוק מספר 3 עוסק בעדות שקר בבית משפט. ולא בהוצאת שם רע.

וניטי,

לא הבנתי את הודעתך האחרונה. זה כנראה נובע מכך שלא הבנת את ההודעה האחרונה שלי.

- דו"ד

מקבץ 2.

המקבץ הבא מונה 20 חוקים (6-26) הנושא הוא גניבה ומחולק לתתי נושאים:


1) גניבה ממקדש או ממלך והסדרת הקנין.(6-8)
2)גניבה וסחר ברכוש גנוב. (9-13)
3)גניבת נפש.(14-20)
4)גזלנות וחתירה.(20-26)

1.1) ככלל חמורבי אינו מערב דת ומשפט. למעט נושא גניבה ממקדש. ענשו של הגונב ממקדש האל או מבית המלוכה הוא מוות. גם האיש הקונה או מקבל ממנו דינו מות. ההשוואה שניתן לעשות לחוק זה : "ואיך נגנוב מבית אדונך כסף או זהב? אשר ימצא איתו מעבדיך - ומת!" (בראשית מ"ד 8-9)
דומה לכך הוא עונשו של עכן שמעל בחרם והוצא להורג יחד עם בני ביתו וכל רכושו נשרף!

2.1) עקרון נוסף שבא למנוע תחמנות, מי שקונה מעבד או מילד הרי הוא נחשב לגנב ועונשו מוות.

3.1) כאן יש לנו הבהרה לחוק הכללי של גניבה מהמקדש. אדם הגונב ממקדש ישלם פי שלושים ,או פי עשרה אם זה ממלך או אדון.(כאן נראה שחמורבי מחשיב מקדש יותר מבית מלוכה.) ורק אם אין לו לשלם יוצא להורג.

2.1) גניבה רגילה מתוארת אצל חמורבי בצורה קזואיסטית, ע"י מקרה; בו נטען שרכוש בידי פלוני שייך בעצם לפלמוני. די לו לאדם להוכיח שחפץ מסוים שלו ואין למחזיק בפועל הוכחה ראויה לקניה -ראוי להזכיר שאצל חמורבי אסור לקנות ללא תיעוד- הרי נחשב המחזיק גנב.

2.2)כנראה שנוצרה בעיה ,אנשים טענו שעדי הסיוע שלהם רחוקים ודרוש להם זמן להביא אותם בפני השופט. על כך נתן ,ולא מצאתי כדוגמתו בתורה,חמורבי ששה חודשים זמן להבאת העדים.
3.2) לראשונה אנו נפגשים אצל חמורבי במונח "עושה רע" או חוטא. הגניבה תפסה ללא ספק אצל חמורבי מקום חשוב מאד והעונש על כך בהתאם.

1.3) גניבת אדם והשבת עבד. ענין גניבת אדם יש בו שני הבדלים מינוריים. אצל חמורבי כתוב גניבת ילד לא מוזכר מה דינו של גונב בוגר. וגם עונש המות לא תלוי במכירתו של האיש אלא בהמצאותו ברשות הגנב. המקבילה בתורה היא
"גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כא 16) ובדברים מופיע "כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל ומכרו ומת הגנב ההוא" משום מה -ואני באמת לא יודע למה- התורה הגבילה את עונש המוות לסחר באנשים.

2.3) כאן הגענו לנושא שהוזכר כבר באשכול הראשון שפתח קעלעמר. השבת עבד לאדוניו.

לא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלהֶיךָ:
וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:
וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:
וְהִתְנַחַלְתֶּם אתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעלָם בָּהֶם תַּעֲבדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר:



רדית עבד בפרך היה דבר מקובל על התורה, רק את היהודי ציוותה לא להעביד בפרך.

לא תַסְגּיר עֶבֶד אֶל אֲדנָיו אֲשׁר יִנּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדנָיו:
עִמּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לא תּוֹנֶנּוּ


יש שתי אפשרויות או שאיסור הסגרת עבד הוא רק במקרה אשר ינצל , כלומר במקרה של סכנה לשלומו הפיזי של העבד. וזה אם כן יכלול, בסבירות גבוהה, גם אדון יהודי וגם גוי. או שהפירוש הוא שהשבת עבד לאדוניו הגוי אסורה אך ליהודי מותר. זו שורת ההגיון, אם יאסר על השבת עבד ליהודי,גם במקרה ואין סכנה לשלומו, מדוע יותר לו מלכתחילה להעביד עבד?!
חז"ל עשו חלוקה בין בורח מחו"ל לא"י ,אני מבין את גישתם, וגם בפסוק נראה שאפשר לדחוק זאת.אבל גם לשיטתם הסיבה היא, להצילו מעבודת אלילים. נכון, שבמקרה זה, אילו לא נשתמש בטענת האפליה, הרי שהתורה באופן פרקטי מוסרית מחמורבי.

1.4)דיני גזל ומחתרת, כמובן דינם מוות.

2.4) כאן אנו מוצאים בחמורבי עוד הטלת אחריות על הקהילה וראשיה, לא רק שררה וסמכויות יש להם, אלא אחריות לנעשה אצלם.אם נגזל בתחום השיפוט שלהם מאדם ולא ימצא הגזלן. הם חייבים לשלם את שווי הגזילה לנגזל. וגם במקרה של גזל איש, ישלמו הזקנים לקרוביו הנשארים. ניתן ללמוד מכך שעונש מוות לגזלן לא היה ללא איזונים וללא לקיחת אחריות גם על מוציאי החוקה לפועל. סוג כזה של אחריות ציבורית מופיעה בגירסה מצומקת ובעיקר בצורה ריטואלית דתית בפרשת "עגלה ערופה". אך במקרה שם, יש הסרת אחריות ע"י עריפת עגלה,ולא קבלת אחריות ותשלום על אי יכולת לספק הגנה לאזרחים. וגם האחריות ,גם זו המצומקת, מוגבלת למות ולא כוללת שוד וגזל.

3.4) ביזה ,ניצול מצוקת איש, דינה מות.




__________________________________________________

דין_ודיין, הבנתי היטב. ותגובתי היתה: שבכל מקרה שני החוקים גם יחד, מורים לא כהפרעתוני, ומדובר במקרי עדות שקר או הזמה.

תוקן על ידי - vanity00 - 04/09/2005 8:05:53