<"ובכלל, מה להרב קצין מניו יורק, ובית המשפט העליון, ומי היה זה ששיכתב לו את השטויות שבדבריו, והוא חתם עליהם">
מי היה זה?!
היה זה הוא !
באתר חב"ד אינפו מוצג פסק דין הפוסק שהרבי מליובאוויטש הינו נביא דורנו ומשיח ה' וקורא לה' יתברך לשלוח לנו את הרבי תכף ומיד ממש!
על הפסק חתומים מאות רבנים : רבני ערים ראשי ישיבות אב"ד אדמורי"ם ועוד.
להלן כמה שמות מענינים: הרב יעקב יוסף (בנו של הראשל"צ הרב עובדיה), הרב אהרון הכהן רוזנפלד האדמור מפינסק-קארלין זצ"ל, הרב אהרון לייפער האדמור מנאדבורנה זצ"ל, הרב צבי הכהן טורנהיים אדמור מלוקווע-לברוז זצ"ל, הרב יעקב מנחם רבינוביץ אדמור מבילא שליט"א, הרב ישראל שטרן אדמור מנשכיז שליט"א הרב אשר ישעיה אייכנשטיין האדמור מזדיטשוב שליט"א, הרב משה יעקב וייס ראב"ד נווה אחיעזר בני-ברק, הרב אליהו שמואל שמולר ראש ישיבות צאנז וחבר הנהלת מפעל הש"ס,הרב שאול יעקב קצין רב ראשי ואב"ד ק"ק שערי ציון עדות המזרח ניו-יורק,הרב ישר אדרעי חתנו של הצדיק רבי ישראל אבוחצירא ועוד!
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1531857
__________________
הפרעתוני.
הקישור שהבאת מהחלטת הרבנות הראשית מאשר את דברי.
"מועצת הרבנות הראשית הודיעה היום כי חל איסור חמור להרוס בתי כנסת. ברבנות ציינו כי הריסת בתי כנסת עלולה להוות תקדים שיסכן בתי הכנסת בעולם", ולא שאסור להרוס את בתי הכנסת שבגוש המפונה.
אין שום חובה, משפטית או מוסרית, לא לבית המשפט ולא לאדם "פרטי", לקבל החלטה שכזו, ובטח לא את החלטתם של ליצני ה"סנהדרין".
______________
sunsetblue
<"סוגיה השאלה הנשאלת אם "מעתיקים" את בית הכנסת עדיין חלה על הבית כנסת הישן קדושת בית הכנסת ?">
כשמעתיקים בית כנסת, או מוכרים אותו, פעמים נשארת ה"קדושה הישנה", ופעמים היא נעלמת.
מתוך אנציקלופדיה תלמודית כרך ג, בית הכנסת:
"מותר למכור בית הכנסת, בין באופן שביהכ"נ ישאר בקדושתו וישמש גם אצל הלוקח לביהכ"נ, ואז אין דמי המכירה נתפסים בקדושת ביהכ"נ ומותר להשתמש בהם בכל מה שירצו, ובין באופן שביהכ"נ יצא לחולין ובדמים ישתמש לצורך קדושה אחרת יותר גדולה, או לבנות בהם בית כנסת אחר, או להספקת תלמידים או להשיא יתומים, או לצורך פדיון שבויים, אם אי אפשר לגבות מהצבור מעות אחרות לשם כך, אבל אם אפשר יגבו מן הצבור אפילו לפדיון שבויים ולא ימכרו ביהכ"נ, ויש שמחלקים: למכור בית הכנסת שיצא לחולין אסור לצורך פדיון שבויים, אבל למכור באופן שביהכ"נ ישאר בקדושתו מותר.
הפקעת הקדושה מביהכ"כ להסוברים שקדושת ביהכ"נ מן התורה, הרי זה מפני שלדעתם אף קדושת הגוף נפקעת על ידי פדיון, ומכירה זו, מכיון שקדושת ביהכ"נ נתפסת על הדמים, הרי היא בגדר פדיון. וכל שכן להסוברים שקדושתו מדרבנן, שהקדושה נפקעת על ידי מכירה והדמים נתפסים בקדושתו. להסוברים שאין על ביהכ"נ אלא דין של תשמישי מצוה ולא קדושה ממש, הפקעת קדושתו על ידי מכירה היא מפני שכשמכרו מן הסתם אין בני העיר רוצים בו עוד, והרי זה כתשמישי מצוה לאחר זמן מצותם, אלא שמן הסתם אינם רוצים שתיפקע מצותו לגמרי מבלי שתחול קדושתו על הדמים, ולכן חלה הקדושה על הדמים.
בית הכנסת שמותר למכרו - כגון ביהכ"נ של כפרים - נפקעה קדושתו, ומותר למכרו להשתמש בו בכל דבר של חול, חוץ מארבעה דברים: למרחץ, לבורסקי - מקום שמעבדים בו את העורות - לבית הטבילה ולבית המים, היינו לכביסה או לבית מי רגלים וצריכים להתנות עם הלוקח שלא לעשותו אחד מהדברים הללו, והלוקח יעשה בו מה שירצה חוץ מדברים אלה. בדרך עראי מותר להשתין שם. ר' יהודה אומר מוכר אותו לשם חצר והלוקח מה שירצה יעשה, שהמוכר בלבד הוא שאסור למכור בפירוש לארבעה דברים אלה, שבזמן המכירה עדיין לא נסתלקה קדושתו ממנו, ולכן הוא צריך למכור סתם לשם חצר, והלוקח מותר אחר כך להשתמש בו אפילו בארבעה הדברים. הלכה כחכמים, ויש מהראשונים שפסק כר' יהודה.
הדמים של בית הכנסת נתפסים בקדושת ביהכ"נ ואין מוציאים אותם אלא לצורך אותם הדברים שהתירו בשבילם למכור. במה דברים אמורים כשמכרו בני העיר בלא פרנסיהם, או טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר, אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, רשאים להוציאם לכל מה שירצו,ואפילו לשתות בהם שכר שהוא דבר של זלזול, ויש מן הראשונים שכתב שלא התירו אלא דוקא לשתיית שכר ולפרנסתם, ודעה יחידית היא. להסוברים שבביהכ"נ יש קדושה ממש, הפקעת הקדושה אף מהדמים הרי זה מפני שדמים אלו לא עמדו מעולם לדבר שבקדושה, ועוד שהדמים אין עליהם אלא קדושה שניה, שהיא קלה מקדושה ראשונה, ולכן יכולים שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר להפקיע קדושתם בחנם, ולהסוברים שבביהכ"נ עצמו אין קדושה ממש ואין עליו אלא דין תשמישי מצוה, כיון שטובי העיר ואנשיה הסכימו שאין ברצונם עוד בביהכ"נ, עבר זמן מצותו לגמרי, וממילא מותרים אף הדמים, אלא שבלא טובי העיר אין להוציא הדמים לצרכים אחרים, שלא נוח להם לבני העיר להכחיש מצותם, אף על פי שאין קדושה ממש בדמים. ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שלא אמרו שעל ידי טובי העיר במעמד אנשי העיר יכולים להוציא הדמים לחולין אלא על מותר הדמים בלבד, כגון שקנו בדמים ביהכ"נ אחר או דבר שבקדושה אחר וכיוצא ונותר מהדמים, יכולים אותו מותר להוציא לחולין, אבל לא את גוף הדמים".
בקיצור, השאלה לא היתה אם מותר, כי אין ספק שמותר מבחינת ההלכה, להרוס את בתי הכנסת של הגוש, לאחר שלא נשארו שם יהודים, ובפרט אם פדו את בתי הכנסת שלא "זקוקים" להם, במקרה כזה לא נשארת בהם כל קדושה, ומותר אף להרוס להרוס אותם
עובדה זו, היא גם הסיבה, שהרבנות הראשית בהחלטתה, לא התייחסה לאיסור מכירה או הריסה, אלא קשקשה שטויות, שכל מי שחצי מוח בקדקדו הבין, שהחלטתם אינה שווה מבחינה משפטית, אפילו כקליפת השום, ולא היתה אלא פסיקה "רוחנית".
שלא יגידו שהם לא עשו דבר.
תוקן על ידי - נישטאיך - 26/08/2005 7:53:48
 |
|
|
