ברשותכם מורי ורבותי, אשוב לדברי הגמרא, ואציע בפניכם ספק שנסתפקתי בפשט הקטע,
וכך גם העירו לי השומעים בהרצאה בענין זה, לגבי פירושו של הגר"א, וכוונתו, אך כפי שתראו
הספק הוא בגופה של הסוגיא ולאו דווקא בפירושו של הגר"א.
וזה לשון הקטע בסוגיא -
בבא בתרא דף טו ע"א:
אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה.
תניא כמאן דאמר: שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן,
דתני': וימת שם משה עבד ה' (דברים ל"ד) - אפשר משה (מת) (מסורת הש"ס: [חי]) וכתב וימת שם משה?
אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה;
אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: לקוח את ספר התורה הזה (דברים ל"א)! אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן: ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמיהו לו).
בפשטות נראים הדברים כמחלוקת תנאים, שלדברי רבי יהודה אכן הפשט הוא כפשוטו, יהושע כתב את שמונת הפסוקים, ואין כאן נבואה. ואילו לדעת רבי שמעון, זה א"א, שהרי א"כ ס"ת חסר, אלא שמשה כתב בדמע, היינו ע"ד נבואה ע"פ דברי ה'. מבחינה ספרותית כל המשפט הוא מדברי רבי שמעון. קצת סמך לכך, שיש איזון בשתי הדעות ע"י פתיחת המשפט במלת: 'אלא'.
אפשרות ב:
אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: לקוח את ספר התורה הזה (דברים ל"א)!
- אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן: ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמיהו לו).
באפשרות שניה, אפשר שההסבר הזה עד כאן וכו' בדמע וכו' הוא מסתמא דגמרא, והוא הסבר בדעת ר' יהודה. ולפי זה אפשר שלפי סתמא דגמרא לא היתה בכלל מחלוקת, ואין דברי רבי שמעון אלא פירוש לדברי רבי יהודה, שגם לדברי רבי יהודה הדברים נראים כאילו כתבן יהושע, אך בהכרח, שנכתבו בדמע, והיינו בדרך נבואה מאת ה', ואין כאן מחלוקת כלל! ואף לפי פירוש הגר"א הידוע ('דמע' היינו עירוב האותיות ללא חלוקה למלים, ורק אח"כ נמסר הפירוש הנכון) הוא אפוא פירוש לתוך דברי רבי יהודה, ואם כן אין מחלוקת תנאים, ואין כלל דעה שעד כאן כתב משה ומכאן ואילך כתב יהושע, אלא שזהו פירוש של רבי שמעון לדברי רבי יהודה.
אמנם מהמשך הסוגיא דומה שפירוש א הוא הנכון -
כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב:
שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן? לימא, (ר"י היא) ודלא כר"ש!
אפילו תימא ר"ש, הואיל ואשתנו אשתנו.
פירוש, שראו כאן מחלוקת תנאים!