הפינוי חידד ההבדלים בין חרדים למתנחלים

הציונים הדתיים חשים נבגדים, והחרדים ממשיכים להפגין יחס דו-ערכי כלפיהם. ההתחשבנות בין הצדדים רק מתחילה

לפני כחודשיים ביקרו בנוה דקלים חמישה חסידי קרלין, שהרעבע שלהם היה מהמתנגדים החריפים להתנתקות. אפופי מסתורין, הם סיירו בהתנחלויות "לקראת בואם של רבבות בחורי ישיבות לגוש קטיף". המשלחת התקבלה בחום על ידי התושבים, וכלפי חוץ שמרה על ביטחון שדה. ראש הקבוצה, שדרש אז ששמו לא יפורסם בעיתון, היה נחוש גם שלא לחשוף את "התוכנית" הנרקמת לסיכול הפינוי בעזרת המוני חרדים. האם הרבבות עוד מסתתרים בין הדיונות של גוש קטיף, ממתינים לשעת כושר לפעול?


אנשי גוש קטיף השקיעו השתדלות כבירה ברחוב החרדי כדי לרתום אותו למחאתם, ללא הועיל. גם אם רבים מהחרדים חשו הזדהות עם המתנחלים, וכמה חסידי חב"ד כרכו סרט כתום על המגבעת השחורה, רובם ככולם נותרו בבית או ניצלו את חופשת בין-הזמנים לנופש.

הרבנים, חוץ מכמה אדמו"רים מחצרות לא-מרכזיות, דאגו שהבחורים והאברכים לא יירדו לגוש קטיף. התמיכה ברחוב החרדי לא תורגמה למעשים: בימי הפינוי אבדו גם עקבותיהם של אנשי קרלין.

הרב אברהם שלזינגר, משגיח כשרות הנמנה עם הזרם הליטאי, בא השבוע לפגישת עבודה בלובי של מלון ירושלמי שבו שוכנו מפונים מגוש קטיף. משה ברנס, בן שיחו וידידו משנים, היה עד לפני שבוע תושב נוה דקלים ומנהל מחלקת הכשרות של "המועצה הדתית חוף עזה". נושא הפגישה היה עסקי "חסלט" - אחד ממפעלי הירק ללא-חרקים מגוש קטיף שעשו מהפכה צרכנית בקרב החרדים - אבל על השולחן עמדו עניינים בוערים יותר.

"תגיד", פנה אליו שלזינגר, "ממי אתם מרגישים פגועים יותר - מהחילונים שגירשו אתכם או מהחרדים שלא באו לתמוך בכם?" ברנס לא התלבט: "מהחרדים", ענה בצער, "איך יכולתם? הרי אתם תמיד באים בטענות שאנחנו לא באים להפגין על קברים בכביש 6, אז איפה הייתם? נכון, יש בינינו מחלוקות, אבל עכשיו היה צריך לשים הכל בצד. איך אפשר לשבת בצד כשהבית בוער?".

לא האמנתי למראה עיני: אנשים יצאו מהבית ושרו 'התקווה'


התחשבנות רק בראשיתה, ובשונה ממה שהתרחש בין תושבים מפונים לחיילים מפנים, אף מצלמה עוד לא צדה חיבוק פייסני של מתנחלים וחרדים. הראשונים חשים נבגדים, והחרדים ממשיכים להפגין יחס דו-ערכי כלפיהם. אהדה, שנובעת בין השאר מתפישת המתנחלים כקורבן רדיפה דתית ועוול ממשלתי, לצד הסתייגות אידיאולוגית שהגיעה בימי הפינוי, לפחות בזרם הליטאי - שלא לדבר על נטורי קרתא, שם מתכננים בשבוע הבא מעמד של "צהלה ושמחה" על נפילת גוש קטיף - גם לשמחה לאיד.

אף שלא גילה תמיכה בפינוי עצמו (וסיעת יהדות התורה הצביעה בכנסת נגד התוכנית), ביטאון הליטאים "יתד נאמן" לא חסך ביקורת מהמתנחלים. שלשום, עם השלמת הפינוי, חבט המאמר הראשי ב"מפזרי האשליות", רבני המתנחלים: "אין ספק כי ההיצמדות לאשליה הבלתי-ריאלית שתוכנית ההתנתקות תתבטל ברגע האחרון באורח פלא, תרמה גם היא להעצמת מצוקת הפינוי. מתברר כי כוחה של האשליה שניטעה בהם על ידי גורמים בלתי-אחראיים, היה כל כך חזק, שקשה היה להשתחרר ממנה גם כשהחיילים והשוטרים כבר נכנסו לגוש. מה יהא אתם, איך ירחצו בנקיון כפיהם?".

יום קודם לכן השתלח העיתון במפד"ל, שעתירתה נגד ההסכם הקואליציוני בין הליכוד ליהדות התורה נדחתה בבג"ץ, ואגב כך ציין: "מנגנוני התעמולה של מחנה הימין עושים כל מאמץ במטרה לגרור את הציבור החרדי - או, לפחות, את שולי הציבור החרדי - לאווירת הלאומיות הימנית המלווה את המאבק נגד ההתנתקות. העובדה שהציבור החרדי מנותק לגמרי מכל זיק של לאומיות לא מונעת מהם מלחפש בנרות את הדברים שאותם הם יכולים להציג כ'מכנה משותף' לכל החרדים והדתיים. כשהם זקוקים לתמיכת הציבור החרדי, הם דואגים 'לשים בצד' את כל חילוקי הדעות ההשקפתיים, ולמשוך אותנו בקריאת חיבה 'הלא אנשים אחים אנחנו'".

ח"כ אברהם רביץ, סגן שר הרווחה ונציג הליטאים ביהדות התורה, חושב שהמאמרים היו "קטנוניים וחסרי טעם", אבל שותף לאמביבלנטיות הליטאית כלפי המתנחלים. "יש את העניין הרגשי, תחושת השתייכות גם לארץ וגם לאנשים שם; הם גם שומרי מצוות, ויש להם הרבה מאוד מסירות ואמונה תמימה. אני אישית אוהב אותם. מצד שני, יש את הפילוסופיה הליטאית. אנחנו לא הולכים עם הראש בקיר".

הקיר שבין המתנחלים לחרדים הוא הציונות, הממלכתיות, טענת החרדים על התגרות באומות לעומת יסוד הגאולה אצל הציונות הדתית. כעת אומרים, שההתנתקות תביא עוד ועוד חובשי כיפות סרוגות להתבדל מהמדינה ולהתקרב לחרדים, אבל רביץ סבור שההתקרבות כזו תהיה הדדית בתנאי שיתרחש מהפך אידיאולוגי. לדבריו, "אנחנו מאוד מקווים שתהיה התפכחות אצלם, זה עושה רושם שזה קצת קורה. הכיסופים לארץ ישראל יצאו מפורפורציות. לא הייתי קורא לזה משיחיות שקר, זו דבקות במצווה חשובה וארץ ישראל זה עניין גדול אצל כולנו - אבל עשו מזה קמפיין של כאן ועכשיו, ובכל מחיר


ואולם, הפינוי הוכיח שמרבית אנשי גוש קטיף דבקים בממלכתיות, במה שמחדד בעיני החרדים את התהום הפעורה ביניהם. הרב שלזינגר: "אני מעולם לא הבנתי את קו החשיבה של הציבור הדתי-לאומי והחרדי-לאומי. רק בשבועות האחרונים התברר לי עד כמה קו החשיבה הזה שונה מזה של החרדים. היחס שלהם למדינת ישראל, לצה"ל - שם טמונות התשובות לשאלה למה לא היתה אלימות מצדם. חילונים וחרדים חשבו שתהיה אלימות, אבל אף אחד מאתנו לא הבין את הציבור הזה באמת. התפישה שלהם שונה לחלוטין".

"אם היו רוצים לגרש אותי מהבית", המשיך, "הייתי מתנגד בכל הכוח, סוגר את המדינה. לא האמנתי למראה עיני: אנשים יצאו מהבית שלהם ושרו 'התקווה'. הציבור החרדי בחיים לא היה מגיב ככה. היום, אחרי שאני מבין את התפישה שלהם, אני מבין שהם לא היו יכולים לנהוג אחרת. כמו שאני לא יכול לעשות משהו נגד השבת, הם לא יכולים לעשות משהו נגד המדינה".


יש דברים צודקים ויש שלא
אגב אני מכיר המון חרדים שהבטיחו שלא ילכו יותר להפגנות ועצרות שיארגנו אותם עסקנים חרדים רק ביגלל הצביעות...