|
|
| נשלח ב-30/7/2002 07:59 |
 |
| |
רציו, ויהוא,
זה הכל תלוי באיך האדם תופס את האלוקים:
אלוהיי שאהיה, או אלוהי אברהם יצחק ויעקב.זאת אומרת:
מהי אמונה? אמונה יכולה להיתפס משני כיוונים מנוגדים:
מלמעלה למטה- כשהאמונה נתפסת מצד מה שהיא תורמת להתייחסותו של אלוהים לאדם, כלומר מצד מה שהאדם מצפה שאלוקים ייתן לו (זו אמונה "שלא לשמה" ומכאן גם אפשר להאשים את ה' בזוועות השואה)
ומלמטה למעלה- כשהאמונה מתקימת מתוך יחסו של האדם לאלוהיו בלא כל תנאי, זו אמונה "לשמה"
תוקן על ידי - איקה - 7/30/2002 8:00:27 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2002 08:13 |
|
| |
איקה 
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2002 01:03 |
|
| |
איקה יקירתי ,אל תחשדי בי באמונה שלא לשמה ,אך גם כאדם המאמין שלא מתוך אינטרס כלשהו אין אני יכול להתעלם מיסוד השכר ועונש שהוא יסוד ביהדות שאין עליו עוררין(או שגם כאן יש לכם משהו לחדש).
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2002 01:07 |
|
| |
יהוא,
האמונה למתן שכר מותרת, שכן הם אמרו: "שמתוך שלא לשמה תבוא לשמה"
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2002 01:27 |
|
| |
שוב לא הבנת אותי . לא טענתי שאני מאמין "שלא לשמה ",אך גם למאמין לשמה שאלות אלו צריכות להציק בהיותו מודע ליסוד של שכר ועונש
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2002 03:58 |
|
| |
ואיך תסביר את סיפור העקידה, שהיא סמל לאמונה לשמה, השכר שהובטח לאברהם "אל תירא אברם, אני מגן לך" "ארבה זרעך ככוכבים בשמים" ועוד,וכל אותם הבטחות שכר שהובטחו לאברהם אפילו לא הועלו כטענות נגד הקדוש ברוך הוא כשפקד על אברהם להעלות את יצחק על המזבח,
אברהם הוא הדוגמא והסמל של האמונה לשמה. אותו בכל אופן לא הטריד עניין השכר ואפילו שהשכר כבר "הובטח" לו למפרע
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2002 04:16 |
|
| |
יהוא, ותסלח לי על ההשוואה.
אלישע בן אבויה שהיה גדול בתורה ,רבו של רבי מאיר בעל הנס,גם עליו אפשר היה להגיד שהאמין בהשם בכל לבבו. ידוע שהשכר על מצוות שילוח הקן הוא אריכות ימים, ובכל זאת מספרים כי כשראה את מצוות שילוח מקויימת ,ובסופה מת האדם שקיים אותה. ומצד שני ראה איך מצוות שילוח הקן לא מקויימת והאדם שלא קיים אותה יצא מזה בחיים, יצא למינות וכפר בשם. שיסוד האמונה בשכר ובעונש הוא הצדק האלוהי, ולא תמיד האדם יכול להבינו.
תוקן על ידי - איקה - 7/31/2002 5:08:21 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2002 06:29 |
|
| |
יהוא,
היסוד של "שכר ועונש" אמור להעסיק אותנו אך כסוגיא להבין את דרכי השם האמור להיות "הצור תמים פעלו", אבל לא להתחשבות עיסקית בעשיית הנכון. זה רק טוב -כפי שכתב הרמב"ם סוף הל' תשובה ועוד- לחלשי הדעת ורק המשתגעים יחשבו שזה המכוון בעסקנו בתורה ובמצוות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2002 03:34 |
|
| |
ווטו,מסכים עם כל מילה בדיוק לזאת התכוונתי.
ואיקה בקשר לדבריך,ובכן,בקשר לעקידת יצחק ודאי שהשעבוד לרצון האלקים חייב את אברהם לעשות את רצונו ללא כל היסוס ,אך מאידך אין זה סותר להתעסקות המחשבתית בקונפליקט שהציב אלוקים לפני אברהם,להבדיל מאלישע בן אבויה שקונפליקט זה פגם באופן מעשי בהשתעבדותו לרצון האלוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2002 11:44 |
|
| |
יהוא,
ישנם חמישה ספרי יסוד יהודיים הדנים במעמדו של האדם מול אלוהים: שלושה מהתנ"ך - חומש בראשית, ספר איוב, ומגילת קוהלת, ושניים מאוחרים יותר - מורה נבוכים לרמב"ם, ומסילת ישרים לרמח"ל
חמשת ספרי אמונה אלה שונים זה מזה מבחינות רבות, אך פן אחד משותף לכולם: הם מציגים את האמונה העמוקה והנעלה ביותר - האמונה לשמה.
תוקן על ידי - איקה - 8/1/2002 11:45:53 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2002 12:04 |
|
| |
איקה,
הרמח"ל מדריך להשגת תענוג העוה"ב שהוא "שלא לשמה", כמפורש גם בחז"ל במסכת פסחים ז.
אך הרמב"ם למרות שהוא מפאר את העוה"ב בפ"ח וט' מהלכות תשובה, הוא מציין בפרק י' שאין זו תכלית אלא לחלשי הדעת וגם במקומות אחרים הוא מגנה את החושבים את השכר לתכלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2002 13:39 |
|
| |
ווטו!
כל שהתכוונתי בצייני את הרמח"ל כספר אמוני, באומרי: שהוא מייצג את האמונה העמוקה והנעלה שאלה הפרשנויות שלו בשאלות של משמעות האמונה, ומהות הניסיון וההשגחה
תוקן על ידי - איקה - 8/1/2002 1:45:52 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2002 11:12 |
|
| |
באשכול של יהוא מי לחיים ומי למוות, נמשך הדיון על הצור תמים פעלו, בו הוכח שגם התורה אינה מחייבת את פירוש 'הצור תמים פעלו' כ'הצור מושלם פעלו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2002 20:53 |
|
| |
בוגי,
הצור מושלם פועלו!
בסוף ההקדמה למסכת אבות, פ"ח, מסביר הרמב"ם
"וכבר התבאר כן בספר הנקרא: " מה שאחר הטבע"(הוא הספר "מטפיסיקה" לאריסטו. ספר יב,פ"ט)- שאין יכולת בדעתנו להבין מציאותו יתברך על השלמות, וזה- לשלמות מציאותו, וחסרון דעתנו, ושאין למציאותו סבות, שיודע הבן ושקצרה דעתנו מהשיגו, כקוצר אור הראות מהשיג אור השמש, שאינו לחולשת אור השמש, אבל להיות אור השמש יותר מאור הראות שירצה להשיגו.... וראוי מפני זה - שלא נדע גם כן "דעתו" ושלא תכילהו דעתנו כלל, אחר שהוא - דעתו, ודעתו- הוא."
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2002 22:29 |
|
| |
הרמב"ם הרי כותב שאיננו יכולים להשיג את דרכי הצור, אז איך נדע ש'מושלם פעלו'? מה שכתב 'שלימות מציאותו', זה יכול להתפרש על הצור מתפתח פעלו הכולל את העתיד.
בכל אופן הבאתי מקורות באשכול ההוא ובעצם המעניין אינו מה סבר הרמב"ם או האבן עזרא, אלא מה המציאות מראה לנו.
ישנו מדרש שרק למשה ניתן היה לומר 'תמים פעלו' מאחר ונאמר לגביו 'יודיע דרכיו למשה', אבל לבלתי מודע לדרכי הווה, לא ניתן לומר כך.
|
|
|
|
|
