esrog: הרהורי ט' באב תשס"ח
חברים יקרים! ברצוני לשתף אותכם עם מחשבה שעלתה בדעתי במהלך ט' באב. אני מעלה אותה בתקווה שתשתפו אותי עם הערותיכם.
איכה
בבוקרו של יום ט' באב ביושבי על רצפת בית המדרש, במהלך קריאת ההפטרה מירמי', הבחנתי בפסוק הבא: "כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין להם לחש, ונשכו אתכם נאם ד' ". הזדעזתי. חשבתי לעצמי, איזה מן אבא שבשמים אוהב יש לנו? איך הוא אפילו מסוגל להעלות על דעתו מעשה כזה? מילא להעניש, אבל בכזו יצירתיות ואכזריות? אי אפשר לפחות קצת לרכך את מדת הדין? זה האבא האוהב שלמען עבדו אנו מקדשים את חיינו?
בהמשך הבוקר, במהלך קריאת קינת "ארזי הלבנון" אשר עוסקת בהרוגי המלכות, עיינתי בסיפורו של רבי חוצפית. "ואחריו רבי חוצפית ביום עברה, עוף הפורח נשרף בהבל פיו כבמדורה" (מתוך הקינה). בביאורים על הקינות שהיה ברשותי, סופר שהוא היה מתורגמן. תפקידו היה לחזור על שיעורו של ראש הישיבה, ולבארו. רבי חוצפית ניחן בלשון זהב, שפה רהוטה, ופה מפיק מרגליות, והוא לעולם לא דיבר אלא דברי תורה. הרומאים שהבחינו בכשרונו ומעלתו, חתכו את לשונו, בעודו חי, והשליכו את לשונו לאשפה. לאחר מעשה אכזרי זה, הם רצחו אותו. הגמ' מספרת שכאשר התנא אלישע בן אבויה ראה חזיר הלועס בלשונו הזהב של רבי חוצפית, שכאמור הושלך בביזיון לאשפה, הוא לא האמין שא-ל המולך בצדק מסוגל אפילו לאפשר כזה אי צדק. מרגע זה ואילך הוא כפר. הגמ' אולם, אינה מקבלת את מסקנתו הכופרת של אלישע בן אבויה. היא מסבירה את התופעה המזעזעת הזו באמצעות המושג "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". (ק"ל, הרי למדנו "אלו דברים שאדם אוכל פירותין בעולם הזה.....ותלמוד תורה כנגד כולם).
הראתי את הדברים לידידי שישב על ידי. אמרתי לו, שמצוקתו האמונית של אלישע בן אבויה נוכח תופעה שכזו הרבה יותר עוצמתית ונכונה בעיניי מהסבר הגמ'.
זו היא אולי זעקת "איכה".
נחמו
הירהורים לחוד ומעשים לחוד. לקראת נעילת היום, בעובדי את בוראי עטוף בטלית ועטור בתפילין בתפילת מנחה, הבחנתי בפסוקים המופיעים בהפטרה שקוראים במנחה של תעניות. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי, נאם ד'. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם וממחשבותי ממחשבותיכם." (ישעי' נה). זו אמנם לא תשובה אבל זו דחיית הקושיה. אי אפשר להבין. אין דרך בעולם להבין! אז על תקשה.
לשאלת איכה לא מצאנו תשובה שכלית כי היא לא קיימת. אולם מצאנו נסיון להשיב בנחמה. "נחמו נחמו עמי". נחמה שמתקשה לנחם.
*****
ymy33655:
אסרוג
כתבת את זה לפני השואה???
צריך להקשות מירמיהו ומרבי חוצפית, כאשר לא חלפו אלא כמה עשורים מהדבר הבלתי נתפס, המכונה שואה מחוסר מילה מתאימה?
כשלעצמי, אינני דורש מאלוקי דבר וחצי דבר. אני משתדל לדעת את תפקידי, ואת תפקידו אני משאיר לו לדעת.
-------
מאיר
*****
esrog:
ymy33655,
אתה בהחלט צודק שנושא זה אינו חדש, והוא חוזר על עצמו חלילה. כמדומני שהיה דיון דומה בפורום אחרי הפיגוע הרצחני במרכז הרב. אני רציתי כאן להעלות את הדרך שבה אנו יכולים להתמודד מול תופעות אלו. הבעיה שאני מעלה זה איך ניתן להמשיך בשגרה הדתית מול א-ל שמתגלה לעיתים באופן שאינו תואם את הגדרתו בי"ג מידות הרחמים למשל.
*****
nocheiner:
אתרוג,
י"ג מידות הרחמים כידוע מסתיימות באמצע משפט, המידה האחרונה -'ונקה' היא בעצם תחילתו של המשפט 'לא ינקה' כלומר ישנם אופנים שה' לא מנקה את העוון, ואז מגיע ההמשך הצפוי -פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים, וגומר.
אני מניח שאתה לא מתכוון להקשות שהמציאות סותרת את הנאמר בתורה, אלא לומר שהתורה עצמה סותרת את עצמה מיניה וביה. הרי בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבא ישנם תוכחות נוראות, ומה עם מידת הרחמים? [יש על כך אשכול שלם, תחפש 'אל מלא רחמים'-היכן היה אלקים בשואה].
אם הסתירה היא בתורה עצמה, זה כבר לא קושי דתי, אלא קושיה ככל הקושיות.
 |
|
|
