בתי המשפט
|
ת.פ. 3532/05
|
<>
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
<>
|
|
<>
|
18/03/2007
|
<>
|
<>
כב' השופט גלעד נויטל
|
<>
בפני:
|
<>
|
|
|
|
|
המאשימה
|
<>
מדינת ישראל – משטרה – מדור תביעות
|
<>
בעניין:
|
<>
|
|
<>
נ ג ד
|
<>
|
<>
|
הנאשם
|
<>
לב כהן – ע"י ב"כ עו"ד אבים יריב
|
<>
|
<>
מיני-רציו:
* ראיות – הודאה – קבילותה
* ראיות – הודעה – קבילותה
* ראיות – הודאה – מסירתה באופן חופשי ומרצון
הנאשם מסר במשטרה שלוש הודעות. ההגנה טענה, שההודעה השלישית שמסר הנאשם במשטרה, הכוללת גם הודייה מצידו, לא ניתנה חופשית ומרצון, ועל כן היא לא קבילה. ההגנה טענה, שהנאשם אמר את הדברים שנרשמו מפיו בהודעה דלעיל בשל בעיות ראיה קשות שסבל מהן, וכשלא ניתן לו טיפול רפואי הוא הודה כדי לסיים את הפרשה ולקבל טיפול. התביעה טענה שההודעה ובה גם ההודייה, קבילה.
.
בימ"ש שלום קבע כי ההודעה, ובה הודיית הנאשם, קבילה וניתנה חופשית ומרצון:
בכל הודעתו, וגם לא בסופה, הנאשם לא ביקש טיפול רפואי, לא כל שכן טיפול רפואי דחוף לגבי הבעיה בראייתו, כפי שעשה בהודעה הראשונה. הנאשם גם לא טען שהוא אינו מסוגל למסור את ההודעה השלישית בגלל שלא לקח את טיפות העינים או מכל סיבה אחרת. ניתן לטעון שדי במצב דברים זה כדי לדחות את טענות הנאשם. מה גם שהוכח, כי מצבו הרפואי של הנאשם לא היה חמור כנטען על ידו.
בהודעתו השניה, שבה הנאשם כן אמר שהוא לא במצב פיסי כדי לענות, הרי שהנאשם גם אמר בסוף ההודעה שהוא ישמח לקבל את הטיפול בעינים. בנסיבות אלה, לא רק שהשוטר שגבה את ההודעה השלישית, לא מנע מהנאשם טיפול רפואי במתכוון, אלא הוא גם לא יכול היה להיות ער ומודע למצבו הרפואי הנטען של הנאשם, לא כל שכן ללחץ נטען של הנאשם הנובע מחקירתו בלי שקיבל לטענתו טיפול רפואי דחוף שזקוק לו. הגינותה וסבירותה של התנהגותו של השוטר בעת גביית הודעתו השלישית של הנאשם, מחוזקות איפוא.
זאת ועוד: הנאשם נשאל והשיב במפורש בעדותו בבית המשפט: "ש. האם מישהו הפעיל עליך לחץ, האם מישהו אמר לך שאם תספר דברים ישחררו אותך לטיפול? ת. בשבילי זה היה לחץ גדול מאד לא לראות. הידיעה שאני לקראת עיוורון היתה לחץ גדול מאד". היינו, הנאשם למעשה לא טען טענה כלפי מי מהשוטרים, אלא זו היתה תחושתו הפנימית – הסובייקטיבית; דין הוא שתחושה זו אינה בסיס לפסילת הודייתו.
יתר על כן, תוכן ההודעה השלישית עצמה מלמד שהנאשם מסר את המידע שבה, לרבות את הודייתו שבה, באופן חופשי ומרצון: תוכנה של ההודעה מלמד על סימני אמת רבים העולים מתוכה, כגון הגיונה הפנימי, הרצף הסיפורי בגירסה שמסר הנאשם בתחילת ההודעה, סדירות ובהירות תשובות הנאשם ללא בלבול או סתירות, דיבור שוטף של הנאשם, העדר שאלות הבהרה מהותיות, סידורם וריבויים של המידע והפרטים שבה, פרטי המידע שמסר הנאשם מתיישבים אלה עם אלה, הכחשת הנאשם חלקים מהנטען כלפיו, אי סבירות שריבוי המידע ופרטיו שבהודעה הושמו בפי הנאשם ע"י מאן דהוא; וכל זאת בהודעה לא קצרה – 6 עמודים אורכה. זאת ועוד, גם משקל האמור בהודעה השלישית, גבוה.
לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר שהודעת הנאשם במשטרה ובה גם הודייתו, ניתנה על ידו חופשית ומרצון, והיא קבילה איפוא כראייה לאמיתות תוכנה.
החלטה
הנאשם מסר במשטרה שלוש הודעות: את הראשונה ביום 21.5.05 (ת/2), השניה – ביום 22.5.05 (ת/3), והשלישית – ביום 23.5.05 (ת/13). ההגנה טענה, שההודעה השלישית שמסר הנאשם במשטרה (ת/13), הכוללת גם הודייה מצידו, לא ניתנה חופשית ומרצון, ועל כן היא לא קבילה. ההגנה טענה, שהנאשם אמר את הדברים שנרשמו מפיו בהודעה דלעיל בשל בעיות ראיה קשות שסבל מהן, וכשלא ניתן לו טיפול רפואי הוא הודה כדי לסיים את הפרשה ולקבל טיפול (בע' 4 לפר' מ-17.9.06). התביעה טענה שההודעה ת/13, ובה גם ההודייה, קבילה. נערך משפט זוטא (בע' 27-53 לפר'). זו החלטתי לענין קבילות ההודעה.
לאחר ששמעתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול והמסמכים לרבות את ההודעה ת/13, בחנתי ושקלתי את הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, ועל רקע היבטי המשפט בסוגיה, מסקנתי היא, שהתביעה הוכיחה מעבר לספק סביר שההודעה ת/13 קבילה, הודיית הנאשם שבה ניתנה חופשית ומרצון, והיא קבילה כראיה לאמיתות תוכנה.
אלה נימוקיי המפורטים למסקנתי זו:
1. לגבי הודעתו הראשונה – ת/2: הנאשם טען: הוא נחקר תחילה ע"י עת/5 רונית כאשי, שגבתה ביום 21.5.05 (יומיים לפני ההודעה ת/13 שהיא נושא משפט הזוטא) את הודעתו ת/2. למרות שהנאשם אמר לה לגבי ראייתו (ת/2, בעמ' 1, שו' 1-5) היא לא עשתה דבר.
ואולם, דינן של טענות הנאשם, להידחות:
עת/2 רונית כאשי (להלן-השוטרת כאשי), העידה והסבירה: היא ידעה שהנאשם הולך לחובש באבו כביר, ששואל אם יש בעיות מיוחדות. כל אחד שמגיע לאבו כביר מובא בפני חובש (בעמ' 29 לפר', שו' 27-29). לא אסרו על הנאשם לקחת טיפות עינים, ואם הוא היה מבקש זאת היו מאפשרים לו. היא שאלה את הנאשם אם אסרו עליו לקחת טיפות לחקירה והנאשם השיב שהוא לא אמר כזה דבר (ת/2, בע' 1, שו' 7-8). לאחר החקירה הנאשם אמור להיות מובא בפני חובש באבו כביר ולכן היא לא הפסיקה את החקירה. החקירה היא לא יותר מחצי שעה (בעמ' 30 לפר', שו' 8-20). אם בעיית הראיה של הנאשם כל כך קריטית, אז מדוע כשלקחו אותו מהבית הוא לא ביקש לקחת את הטיפות איתו אלא הוא פנה בענין הטיפות רק בשעה 10:25 – המועד שבו נגבתה ההודעה ת/2. מה גם, שבסוף החקירה הוא מגיע לחובש, כאמור (בעמ' 31 לפר', שו' 8-25). לפי שיקול דעתה, הנאשם קצת הגזים, עוורון לוקח זמן, והנאשם עצמו לא אמר בחקירתו שאם הוא לא יילקח מיידית לרופא הוא יגיע לעיוורון. בסיום החקירה הוא אוטומטית מובא בפני חובש באבו כביר ששואל אותו על בעיות רפואיות.זהו דבר קבוע (בע' 32-33 לפר').המידע שמסרה השוטרת כאשי בעדותה, לא נסתר ולא עורער ע"י ההגנה בראייה, לרבות בעדות.
חיזוקים לדחיית טענות הנאשם ולקבלת עדותה של השוטרת כאשי:
1.1. הנאשם העיד, שבזמן החיפוש בדירה, הוא פנה לשוטרים וביקש לקחת תרופות והם השתיקו אותו (בעמ' 43 לפר', שו' 1-5). ואולם, בדו"ח הפעולה ת/6 מיום 21.5.05 (הוא היום שבו נגבתה ההודעה ת/2) ושמתעד גם את החיפוש בדירה, נרשמו דברי הנאשם, והוא לא אמר דבר לא לגבי מצב ראייתו בכלל, ולא לגבי טיפות עינים בפרט. עת/2, השוטר אבי כהן, שערך את דו"ח הפעולה והשתתף בחיפוש, לא נשאל על כך כלל בחקירתו הנגדית בבית המשפט (בעמ' 10- 20 לפר'), למרות שעל עדותו שלפיה הנאשם נראה היה לו בהלם ומסומם, הוא כן נשאל (בעמ' 18-19 לפר'). ודוק: בדו"ח הפעולה נרשמו דברי הנאשם בדבר רצונו לשמור על זכות השתיקה ולא להגיב למה שנתפס בדירה (ת/6, בעמ' 3) ואילו על ראייתו ועל טיפות שלפי הנטען הוא זקוק לעיניו כאמור, הנאשם לא אמר דבר. גם עת/3, שלומי עזרא, שהיה עם הנאשם ביום 21.5.05 כשהגיעו השוטרים לדירה, לא ציין דבר בענין ראייתו של הנאשם בכלל או טיפות עינים או בקשה מצד הנאשם לקחת טיפות עינים, בפרט (ראה במשטרה - ת/11, ת/12; ראה בבית המשפט - בעמ' 21-25 לפר').
1.2. ביום 21.5.05 (הוא היום שבו נגבתה מהנאשם ההודעה ת/2 דלעיל), בין השעות 05:13 – 07:00, נערך חיפוש בדירה שבה גר הנאשם (דו"ח חיפוש ת/7). היינו, לפחות עד לשעה 07:00, שהה הנאשם בדירה ויכול היה לקחת טיפות לעיניו. לפי עדות הנאשם עצמו, היו לו טיפות לעיניו בדירה (בעמ' 42 לפר', שו' 26-27). כאמור, חקירתו היתה כ-3.5 שעות בלבד לאחר מכן (ת/2 - 10:25). היינו, שיקול דעתה של השוטרת כאשי, כפי שהסבירה בעדותה, מקבל איפוא חיזוק נוסף. ודוק: גם על דו"ח החיפוש סירב הנאשם לחתום (ת/7, בעמ' 2) וזאת כשלא יכולה להיות לו טענה לגבי ראייתו כשהוא בדירה וטיפות העינים בהישג ידו.
1.3. בחקירתו במשטרה, כשהנאשם היה במצב שבו הוא לא רצה לענות לשאלות בגלל טענה למצבו הפיסי לרבות בענין ראייתו, הוא אמר זאת במפורש, וחקירתו היתה קצרה ביותר. כך היה בהודעתו השניה, מיום 22.5.05 (ת/3, בעמ' 1, שו' 4). לא כך בהודעתו ת/2 דלעיל. ודוק: בהודעתו ת/3, הדבר הראשון שאמר הנאשם לא היה הקושי בראייתו,אלא שמבחינתו "אין תגובה" עד שהסניגורית שלו תגיע והוא ישוחח איתה (ת/3, בע' 1, ש' 1-2). עת/4 אודי בן הרוש, שגבה מהנאשם את הודעתו השניה ת/3, מ-22.5.05, העיד: לא נראה על פניו שיש לנאשם בעיה רצינית שתדחה את החקירה (בע' 27 לפר',ש' 12). כל נחקר עם בעיה רפואית מופנה לבדיקת חובש. הוא לא זכר את הארוע הקונקרטי (בע' 29, שו' 2, 11).
1.4. בהודעתו ת/2, למרות טענותיו הקשות לגבי בעיה בראייתו (ת/2, בעמ' 1, שו' 1-3), שמר הנאשם היטב על רצונו הטוב והחופשי במענה שנתן לשאלות, כשמהשלב שבו הוא החל להישאל בסוגיית הסמים, הוא השיב ב"אין תגובה", או שמר על זכות השתיקה. כך כמעט ברצף, לאורך רוב חקירתו - כ-2 עמודי חקירה מתוך 3.5 עמודים (ראה ב- ת/2, החל מעמ' 2, שו' 41, ועד עמ' 4, שו' 93); גם כשהשיב, הנאשם כפר במיוחס לו (ת/2, בע' 2, שו' 44; בעמ' 3, שו' 55, 57, 59), וזאת באותה הודעה שבה כאמור, הוא הלין על מצב ראייתו.
1.5. כשהנאשם נשאל בהודעתו ת/2 מדוע הוא שומר על זכות השתיקה, הוא לא ציין את בעיית הראיה שלו, אלא השיב שהשוטרים תוקפים אותו מילולית ושהיו פה מניפולציות ותרגילים (ת/2, בעמ' 4, שו' 85-87).
1.6. ביום 21.5.05, שעה 20:06, הוא היום שקודם לכן נגבתה ממנו ההודעה ת/2, נבדק הנאשם בבית חולים, ושוחרר בהמלצה לתרופות וביקורת ביום ג' (נ/1; ראה גם בפר' נ/2).
2. לגבי הודעתו השלישית ובה הודייתו – ת/13 (נושא משפט הזוטא) - הנאשם טען:
ביום שבו נגבתה ממנו ההודעה ת/13 (היא ההודעה נושא משפט הזוטא), אחרי שהוא יומיים בחקירה ולא קיבל טיפול לעיניו, הוא נשבר והודה. יום אחרי כן, ביום 24.5.05, הוא נבדק, והמסמך נ/3 מעיד שהוא לא קיבל טיפול. ולבסוף, לפי המסמך נ/4, החל מיום 30.5.05 ועד יום 22.6.05, הנאשם אושפז בבית חולים במחלקת עיניים.
ואולם, דינן של טענות הנאשם, להידחות; ההודעה ת/13 לרבות ההודייה שבה, קבילה:
השוטר שגבה את ההודעה ת/13 - עת/6, השוטר עזרא נורי, העיד (להלן – השוטר נורי; תמצית העיקר): הנאשם מסר את עדותו מרצונו הטוב והחופשי, ולאחר שהוא הקריא לו את ההודעה, הנאשם חתם. במהלך גביית העדות הוא כותב וקורא כל מילה שהנאשם אומר. הנאשם אמר שהוא לא רואה, ולכן הוא חתם לפי שמיעה. כל הפרטים המופיעים בעדות הם פרטים אישיים של הנאשם, שהוא יודע אותם. את המידע שמסר הנאשם, הוא לא יכול להמציא אלא רק מי שעבר זאת (הנאשם) יכול לספרו (בעמ' 33 לפר'). בחקירתו הנגדית, הוסיף השוטר נורי והעיד: הוא ידע שהנאשם מתלונן על בעיה רפואית שיש לו בעיניו. הנאשם אמר לו שהוא רואה מטושטש. הוא לא זכר אם הוא ידע שבוצעו לנאשם בדיקות בבית חולים, והוא לא זכר אם ידע על מצבו הרפואי ושיש לו בעיה רפואית (בעמ' 34 לפר', שו' 12-23; בעמ' 35 לפר', שו' 20-21). את המסמך מיום 21.5.05 מבית חולים איכילוב הוא לא מכיר, והוא לא זוכר אם ראה אותו. הוא לא התעסק עם הנקודה הרפואית (בע' 35 לפר', ש' 22-29). לפי נוהל הטיפול השוטף, אם אין לנאשם טיפות לעיניו, בבית המעצר רופא יטפל בו, ואם יש צורך, הוא יופנה לבית חולים (בע' 36 לפר',ש' 11-15).
דחיית טענות הנאשם,והגינותה וסבירותה של התנהגותו של השוטר נורי, חוזקו בעובדות הבאות:
2.1. הנאשם טען, שהודעתו ת/13 ובה הודייתו, נמסרה בשל מצבו הרפואי הקשה שהיה ידוע לשוטרים (בעמ' 4 לפר'). הוא תאר את מצב ראייתו ואמר שהוא חותם בלי לראות, ללא קריאה, רק על פי שמיעה (ת/13, בע' 1, בעמ' 5 ו-6). הנאשם העיד, שהשיקול שהכריע והסיבה היחידה שבגללה הוא מסר את הודעתו ת/13, היו הרצון וההבנה שאם הוא יקבל את הטיפול הרפואי, הוא צריך לתת את ההודעה (בעמ' 41 לפר', שו' 9-11; בעמ' 43 לפר', שו' 29-30). ואולם, בכל הודעתו ת/13, וגם לא בסופה, הנאשם לא ביקש טיפול רפואי, לא כל שכן טיפול רפואי דחוף לגבי הבעיה בראייתו, כפי שעשה בהודעה ת/2. הנאשם גם לא טען שהוא אינו מסוגל למסור את ההודעה ת/13 בגלל שלא לקח את טיפות העינים או מכל סיבה אחרת. ניתן לטעון שדי במצב דברים זה כדי לדחות את טענות הנאשם [השווה בסוגיה: ע"פ 747/86 אייזנמן, פ"ד מב (3) 447, 458]. בהודעתו השניה - ת/3, שבה הנאשם כן אמר שהוא לא במצב פיסי כדי לענות, הרי שהנאשם גם אמר בסוף ההודעה שהוא ישמח לקבל את הטיפול בעינים (בעמ' 2, שו' 20). בנסיבות אלה, לא רק שהשוטר נורי, שגבה את ההודעה ת/13, לא מנע מהנאשם טיפול רפואי במתכוון, אלא הוא גם לא יכול היה להיות ער ומודע למצבו הרפואי הנטען של הנאשם, לא כל שכן ללחץ נטען של הנאשם הנובע מחקירתו בלי שקיבל לטענתו טיפול רפואי דחוף שזקוק לו (ראה בסוגיה: י' קדמי, על הראיות, 2003, חלק 1 (להלן – קדמי בספרו),בע' 62-63). הגינותה וסבירותה של התנהגותו של השוטר נורי בעת גביית הודעתו השלישית של הנאשם ת/13, מחוזקות איפוא.
2.2. זאת ועוד: הנאשם נשאל והשיב במפורש בעדותו בבית המשפט:
"ש. האם מישהו הפעיל עליך לחץ, האם מישהו אמר לך שאם תספר דברים ישחררו אותך לטיפול?
ת. בשבילי זה היה לחץ גדול מאד לא לראות. הידיעה שאני לקראת עיוורון היתה לחץ גדול מאד." (בעמ' 42 לפר', שו' 20-21).
היינו, הנאשם למעשה לא טען טענה כלפי מי מהשוטרים, אלא זו היתה תחושתו הפנימית - הסובייקטיבית; דין הוא שתחושה זו אינה בסיס לפסילת הודייתו (קדמי בספרו,בע' 65).
הנאשם העיד, שהוא הבין מהשוטר רונן, שהוא "ידאג" לו (בע' 41 לפר', שו' 12-13). ואולם זו "הבנתו" של הנאשם.הנאשם לא טען במפורש שרונן לחץ עליו או הבטיח לו טיפול רפואי "בתמורה" להודייתו (בעמ' 40-41 לפר'). ודוק: הנאשם לא זימן את רונן לעדות בביהמ"ש.
2.3. במסמך נ/3 מיום 24.5.05 מאת ד"ר ורסנו (יום אחרי גביית ההודעה ת/13), נאמר: "...נראה שמאז מעצרו אינו מקבל את הטיפול שהומלץ. ממליץ על...(פירוט תרופות)... למשך שבוע ימים עד ביקורת במרפאתנו."
ואולם, שלא כנטען ע"י ההגנה, הרי שמהאמור במסמך נ/3 עולים הממצאים הבאים:
א. הנאשם העיד: הוא לא זוכר אם באבו כביר הוא נפגש עם רופא או עם חובש (בעמ' 40 לפר', שו' 7-8). ואולם, המסמך נ/3 מופנה אל "רופא בית המעצר". זהו חיזוק לעדותה של עת/5 השוטרת כאשי ולעדותו של עת/6 השוטר נורי לגבי נוהל הטיפול הרפואי השוטף, האוטומטי, שבוצע בפועל–הפנייה מרופא בית מעצר (ככל הנראה אחרי פגישה עם הנאשם) לפי הצורך, לרופא בבית חולים, שבודק, מטפל ורושם את המלצותיו לרופא בית המעצר.
ב. הנאשם העיד: בבדיקתו של ד"ר ורסנו נמצא שהמצב מחמיר ושעוד מספר רגעים הוא "לקראת עיוורון" (בעמ' 39 לפר', שו' 22-24). ואולם, מהאמור במסמך נ/3 עולה, שמצבו הרפואי של הנאשם לא היה כפי שהעיד, ושמצבו הרפואי לא היה חמור. המסמך מפרט תרופות, נותן טיפול לשבוע ימים, וכאמור חותם בהמלצה לביקורת במרפאה. הא ותו לא. לו היה מצב ראייתו של הנאשם במועד עריכת המסמך נ/3 חמור, מצב שהוא כטענת הנאשם בעדותו "לקראת עיוורון" (בעמ' 42 לפר', שו' 21), ולא כל שכן מצב שמצריך אשפוז בבי"ח, סביר להניח שהדבר היה נאמר בלשון זו או אחרת במסמך נ/3, כשם שהנאשם אושפז בבית החולים ביום 30.5.05. אלא שלא כך נאמר במסמך נ/3. אין זאת אלא, שביום 24.5.05, יום לאחר גביית הודעתו ת/13, לפי המסמך נ/3, מצבו הרפואי של הנאשם לא היה חמור כנטען על ידו. מה איפוא לנאשם להלין על שוטרים, כאשר במסמך נ/3 מהרופא, מיום למחרת גביית ת/13, אין אישוש לטענותיו הקשות לגבי ראייתו עקב אי קבלת טיפול?
האמור לעיל לא עורער ולא נסתר ע"י ההגנה בראייה לרבות עדות. ההגנה גם לא הגישה חוות דעת רפואית בנושא מאת מומחה ברפואת עיניים כפי שאמרה שתבדוק אפשרות לעשות זאת (בע' 44 לפר'; ראה גם בבקשת ההגנה לדחיית הדיון מיום 19.11.06, סע' 2-4).
ג. במסמך נ/3 נאמר "נראה" שהנאשם אינו מקבל את הטיפול. אין זו אמירה חד משמעית שהנאשם לא קיבל טיפול.
ד. הנאשם העיד: אחרי שהוא נבדק ע"י ד"ר ורסנו ביום 24.5.05, קרה בלבול באבו כביר והוא קיבל כדורים אחרים ממה שהוא היה אמור לקבל, והמצב הדרדר (בעמ' 41 לפר', שו' 14-16). נראה איפוא, שההידרדרות הנטענת במצבו של הנאשם כמו גם העילה לאשפוזו בבית החולים ביום 30.5.05,ארעו אחרי שהוא מסר את הודעתו ת/13, נושא משפט הזוטא.
2.4. תוכן ההודעה ת/13 עצמה,מלמד שהנאשם מסר את המידע שבה, לרבות את הודייתו שבה, באופן חופשי ומרצון: ההודעה ארוכה יחסית וכוללת 6 עמודים. תחילה, במשך כ-18 שורות, הנאשם מספר בפרוטרוט וברצף, ללא כל שאלה, את גירסתו. לאחר מכן, על פני כ-5 עמודים נוספים, הנאשם משיב בפרוטרוט לשאלות שנשאל, ומוסיף מידע רב. ודוק: בהודעתו השניה ת/3, כשהנאשם היה במצב שבו הוא לא רצה לענות לשאלות בגלל טענה למצבו הפיסי לרבות בענין ראייתו, הוא אמר זאת במפורש, וחקירתו היתה קצרה ביותר. הוא אף השיב ב"אין תגובה", ולאחר פחות מעמוד נטו, העדות מסתיימת (ת/3). לא כך בהודעתו ת/13, כאמור. לא כך–על פני 6 עמודים מפורטים, משיב נאשם שבכל מאודו זקוק לטיפול, מודה קצרות במיוחס לו רק כדי לסיים את עדותו, ולקבל טיפול רפואי שדחוף לו.
הנאשם העיד, שכל מה שהחוקר היה שואל אותו ורוצה לדעת, הוא היה אומר כדי לזכות בטיפול רפואי (בעמ' 43, 41 לפר'). ואולם, בנוסף להודייתו שב-ת/13, הנאשם גם השיב ב-ת/13 בפירוט לשאלות שנשאל, ומסר בתשובותיו מידע רב שלעיתים נראה שהיה אף מעבר לנחוץ כמענה נקודתי לשאלה שנשאל, למשל: אריזת הסמים, סוגי הסמים, קבלת הסמים, פרטים ותאור של אבו זייד, המחשב, הפלאפון, התייחסותו לשלומי (שלומי עזרא), ועוד (ת/13, בע' 2-5). מה גם, שהנאשם גם הכחיש בהודעתו ת/13 חלקים ממה שנטען כלפיו, וטען - שהוא לא ידע שחלק מהסם היה הרואין (בעמ' 2, שו' 32), שהוא לא מבין בסמים (בעמ' 2, ש' 43), שלשלומי לא היתה ידיעה על הסמים (בעמ' 4, שו' 105), שהוא לא מוכר סמים (בעמ' 5, שו' 150), ושהוא לא ידע שאבו זייד מתכוון להביא את הסמים ברצינות (בעמ' 6, ש' 166). לפי השכל הישר וניסיון החיים, לא כך משיב חשוד בעל כורחו, תחת לחץ, שרק רוצה לרצות את החוקר, שרק רוצה להשיב וללכת - "על מנת לסיים את הפרשה" כלשון ההגנה (בעמ' 4 לפר') - ושדרכו אצה לו לקבל טיפול רפואי דחוף, לטענתו.
2.5. משקל האמור בהודעה ת/13, גבוה: הנאשם עצמו לא טען שמה שמסר בהודעתו ת/13 איננו אמת. הנאשם העיד שאת כל הפרטים שבהודעה ת/13, אכן הוא מסר לחוקר (בעמ' 43 לפר', שו' 18-20) [השווה בסוגיה:ע"פ 5614/92 מסיקה, פ"ד מט (2) 669, 676, 683 מול האות ד']. זאת ועוד: לאור האמור לעיל, ובהמשך לקביעתי שההודעה ת/13 קבילה כראיה לאמיתות תוכנה,הרי שלמיקרא ההודעה, מסקנתי היא שגם משקל האמור בהודעה, גבוה. תוכנה של ההודעה מלמד על סימני אמת רבים העולים מתוכה, כגון הגיונה הפנימי, הרצף הסיפורי בגירסה שמסר הנאשם בתחילת ההודעה, סדירות ובהירות תשובות הנאשם ללא בלבול או סתירות, דיבור שוטף של הנאשם, העדר שאלות הבהרה מהותיות, סידורם וריבויים של המידע והפרטים שבה, פרטי המידע שמסר הנאשם מתיישבים אלה עם אלה, הכחשת הנאשם חלקים מהנטען כלפיו, אי סבירות שריבוי המידע ופרטיו שבהודעה הושמו בפי הנאשם ע"י מאן דהוא; וכל זאת בהודעה לא קצרה-6 עמודים אורכה [השווה בסוגיה: ע"פ 6679/04 סטקלר, תק-על, בסע' 13-14; ע"פ 6066/94 חסן, פ"ד נא(4) 326, 332- 333].
סוף דבר:
לפי הראיות ולאור האמור לעיל, אני קובע איפוא, שהתביעה הוכיחה מעבר לספק סביר, שהודעת הנאשם במשטרה ת/13 ובה גם הודייתו, ניתנה על ידו חופשית ומרצון, והיא קבילה איפוא כראייה לאמיתות תוכנה.
5129371
54678313למען הסר ספק, אציין: האמור בהחלטה זו מתוחם לסוגיית קבילותה של ההודעה ת/13. אין בהחלטה זו משום הבעת דעה כלשהי לענין העבירה הנטענת בכתב האישום לרבות לא בענין אשמה או חפות של הנאשם בעבירה המיוחסת לו.
5129371
54678313ניתן והודע במעמד הצדדים, היום, 18.3.07.
_____________
גלעד נויטל 54678313-3532/05
גלעד נויטל, שופט
מותר לפרסום מיום 18.3.07.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
 |
|
|
