יהדות אידיאלית (קירתודוכסי, דתורה, דיון)

ווטו יקר,

לפי דעתי השיוך שאתה עושה בין "ההווה" המוחלט לבין שמו של הקב"ה הוא בעייתי.

ראשית, אין לנו שום אפשרות להציע פירוש כלשהוא על שמו המפורש של בורא העולם (כפי שכתוב במורה נבוכים).
שנית, לדעתי מדובר פה בתואר חיובי שיכול להוביל להתייחסות לא נכונה. בתורה הרי גם כתוב "אהיה אשר אהיה", כלומר ההתייחסות אל האל היא למעשה לא רלוונטית (ושים לב שאהיה כתוב בלשון עתיד).

תוקן על ידי - שואל098 - 11/5/2002 8:41:00 PM

שואל נכבד,

לא "ההווה" 'ה'מוחלט בה' הידיעה כאילו שהוא יש מסוים נתפס, לא תואר שהוא חיצוני [ולא שייך כאשר המתואר והתואר אחד] ולא פירוש המפרש [בש' שמאלית] את המתפרש, אלא "הווה" שאינו זקוק ולא שייך להיות נתפס, מתואר ומתפרש. [באשכול מילון, מתבארת המלה עוד.]

ההבנה תלויה בצורת הסתכלות-השתכלות נכונה ולא בהסברים ארוכים. ראה נא באשכול על מצווה ועושה בהודעה שכתבתי על צורת ההסתכלות של נותן הצדקה וכללית באשכול "השם".
["אהיה אשר אהיה", מתייחס אך להתנהגות עתידית].

לעדינות הנושא ועומקו, נראה כי אם יש להאריך, אז עדיף באישי.

ווטו יקר

אני חלילה לא חשבתי שאתה מזהה את ה' עם המציאות של העולם.
הנושא, כמו שאמרת, הוא עדין וממילא לא נראה לי שאני אצליח לרדת לסוף דעתך (בטח שלא דרך התכתבות בפורום) אבל יכול להיות שבכל זאת כן הבנתי משהו ממה שהתכוונת אליו.

בכל זאת אני סקרן לגבי מה שאמרת ""אהיה אשר אהיה", מתייחס אך להתנהגות עתידית", ואשמח אם תרחיב בעניין.

שלום שואל,

הרי משה שאל "הנה אנוכי בא אל בני ישראל וכו' ואמרו לי מה שמו? מה אומר אליהם?"
אלוקים השיבו לומר לבני ישראל "א'היה שלחני אליכם" והוסיף אלוקים לומר אל בני ישראל "השם [המפורש] וכו' שלחני אליכם זה שמי לעולם וכו'".
גם בראש פרשת וארא שמשוחזרת "שיחה" זו נאמר "ושמי השם [המפורש] לא נודעתי [לאבות] וכו' לכן אמור לבני ישראל אני השם [המפורש] וכו'" וכן בכה"ת אין א'היה מוזכר כשם השם. [בכל זאת יש מקום לחשוש לקידוש המלה בתור אחד מהשמות הקדושים המאפיינים, לפי מה שכתבתי הבוקר בענין השם "צבקות" באשכול של מבחן על הרמב"ם ובדומה לקידוש המלה "שלום".]

לפירוש משמעות א'היה, הרי חז"ל [ברכות ט:] מפרשים שהכוונה במלה היתה כמין בשורה לישראל שהוא אשר יהיה עמהם והקדים את הבשורה להודעת השם [המפורש]. שכפי שהביא רש"י בתחילת וארא ש"שמי לא נודעתי" היינו שעדיין לא הוכחה שמירת הבטחת השם לישראל טרם הוצאתם ורק על ידי ההוצאה תתברר להם משמעות השם שמדובר ב"הווה" הכל ואינו רק המבטיח אלא גם המקיים, הרי א'היה פירושו של השם ולא השם עצמו.
לכן כדי שתגובתם לא תהיה כזו של פרעה "מי השם אשר אשמע בקולו" ושהיה צורך להכניס לו את המסר בכוח, הקדים את פירוש השם שאכן ידעו שהשם הוא אשר יהיה עמהם ולא יכנס אצלם אף לרגע שם ללא הבנת משמעותו הגורם לדחייתו.


{לעצם מאמרם ז"ל בברכות על שתי האמירות שבכתוב, שקודם אמר אלוקים למשה "א'היה אשר א'היה" ולאחר מכן אמר לומר לבנ"י בלשון "א'היה שלחני אליכם" ודרשו ז"ל שהאמירה הראשונה היתה כביכול לומר לבני ישראל "אני הייתי עמכם בשיעבוד זה ואני אהיה עמכם בשיעבוד מלכויות" וע"ז טען משה "דיה לצרה בשעתה" והסכים הקב"ה כביכול לומר להם רק "א'היה שלחני אליכם".
השאלה היכן נרמז דיון כזה בכתוב.
שמעתי ע"ז ביאור יפה. הרי ישנן שתי אמירות אחת למשה "א'היה אשר א'היה" ואחת לבני ישראל "א'היה שלחני אליכם" כתשובה לשאלת משה מה יאמר לבני ישראל, הרי אם כן לכאורה האמירה הראשונה מיותרת ואין לפרש דברי חז"ל כפשוטן כאילו התחרט הקב"ה אחר שמשה כביכול "האיר את עיניו".
אלא פירושו שיש ללמוד מהתשובה הראשונה למשה שכאשר הוא שאל "מה אומר עליהם" התכוין לא רק לתשובה עבורם, אלא כיון לשאול גם עבור עצמו שביקש משה לדעת את השם.
[כן אנו מוצאים שישנם השואלים בענייני אמונה בדרך של "אם ישאל אותך בעל תשובה שאלה כזאת, מה תאמר לו?".]
מעכשיו מובן שהשם חילק את התשובה לשתיים האחת אמירה למשה המזכירה גם גלויות עתידיות והאחת אמירה לבני ישראל שיהיה עמהם בשעבוד זה ללא הזכרת שאר גלויות דדיה לצרה בשעתה.
אלא שחז"ל בשפתם האינטואיטיבית הממחישה, ביטאו את העניין כאילו אמר השם למשה לומר לבני ישראל גם את האמירה הראשונה, משה טען נגד והקב"ה כביכול הסכים לטענה!}