|
|
| נשלח ב-5/9/2005 22:29 |
 |
| |
בענין "אני מאמין"
זה שנים ארוכות רשום אצלי לבדוק בספרים דלהלן, והדבר לא מסתייע. אולי כאן המקום לפנות למי שמבקר בספריות, שיזכה את הרבים ויבדוק, האם המקור הראשוני לנוסח "אני מאמין" הוא באחד הספרים שלהלן:
א. ספר "שלש עשרה עקרים", לייפציג תכא, שם תכט, ושוב פעם, כנראה באותה תקופה, בלי שנת ומקום הדפסה.
ב. חובות הלבבות ע"פ מנוח הלבבות ובסופו י"ג עקרים להרמב"ם. זוצלבך תנא.
כאמור לא בדקתי, ויתכן כי שם מופיעים ה"עיקרים" בלשון פיה"מ להרמב"ם ולא בלשון ה"אני מאמין". יתכן גם כי אינם המקור הראשון, אך מראה מקום מסויים יש לנו.
על כל פנים, ברי לי כי מחבר ה"אני מאמין" לא היה מן הגדולים, שכן הוציא תקלה חמורה מתחת ידיו:
דוקו ותשכחו, כי את נוסח אני מאמין יכול לומר בלב שלם גם מי שכופר בסמכות החכמים והתושבע"פ. שהרי בעיקר השמיני, אינו מזכיר תושבע"פ כלל (ודלא כהר"מ בפיה"מ שמדגיש את סמכות החכמים בפירושי המצוות)!
מלבד זאת טעה עוד כמה טעיות בהבנת דברי הרמב"ם. כגון עיקר הנבואה (היסוד השישי - הנבואה) אותו פירש "שכל דברי נביאים אמת" - וראה בפיה"מ שלא זה בדיוק מה שכתב ביסוד זה. וכן את העיקר החמישי - עבודת האל - פירש במובן המצומצם "לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו". מלבד עילגות הלשון, הרי לקח לו לעיקר את העבודה שבלב (תפילה), בעוד שהרמב"ם מדבר על עבודה בכלל (שזה כולל כנראה קיום כל המצוות וסגידה כללית).
נראה איפוא שמדובר במדפיס שביקש למלא איזה גליון חלק.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2005 07:23 |
|
| |
מישהו כאן כתב (ואני מתנצל שזכרונו פרח מזכרוני) שרב אחד דייק "עניינים" מאותו נוסח "אני מאמין".
אם הנוסח הזה,באמת אינו מאחד מהגדולים שבגדולים,הראויים לעמוד ככאלו שמתווים את אמונתינו,איך אפשר בכלל לדייק מהנוסח הזה? אין ידוע מקורו.אין ידוע מי כתב אותו.אין עליו מסורת.אין עליו בכלל.מה קורה כאן?
אודה למי שיציג את הדיוק שנעשה מנוסח ה"אני מאמין" ע"י אותו רב.שמא לא עשה כן אלא כבדרך אגב בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2005 10:35 |
|
| |
http://www.aharit.com/
חובת הצפיה לגאולה עד כמה:
זאת למדים אנו ממקרא הנאמר ערב יציאת מצרים: "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון".
כאדם הממתין מצפה ומחכה לרגע האות, כאשר מקלו בידו, והוא כולו דרוך, ואינו זקוק אף לרגע המתנה נוסף 11".
מחסרונות הצפיה לביאת המשיח:
א) הצבת וקביעת זמנים שבהם המשיח יכול לבוא, ותנאים שבלעדיהם לא יכול לבוא. כגון: כל זמן שלא עשו תשובה, או כל זמן שהדור אינו כולו זכאי או כולו חייב, או כל זמן שלא ראה בעיניו את אליהו הנביא, או כל זמן שאינו נוכח בהתקיימות כל הסימנים דעקבתא דמשיחא וכל כיוצא בזה 12.
_______________
11. בשם מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, ועי' לעיל הערה 1 דברי מרן רי"ז הלוי מבריסק.
12. כן כתב בספר תורת זאב עמ' קפ"א: "חיוב אמונתנו אינו קשור בלל וכלל בהבנת כל אלו המאמרים, ואפילו אין אנו מבינים איך זה שייך, כל זה יובן לכשיבוא המשיח ויגלה הדברים הנסתרים, ואנו כל תפקידנו וחובתנו הוא להאמין ולחכות לביאתו בכל רגע ממש, ומי שאינו מחכה לביאתו הרי זה מפני שאע"פ שיתכן שמאמין בכלל הענין שיבוא פעם משיח, אבל אינו מאמין שיוכל לבוא בכל רגע ממש, וקובע לעצמו זמנים שבהם יכול לבוא, ותנאים שבלעדיהם לא יכול לבוא, והחליט לעצמו שכל זמן שלא עשו תשובה, או כל זמן שהדור אינו כולו זכאי או כולו חייב, או כל זמן שעדיין לא ראה בעיניו את אליהו הנביא, או כל זמן שאינו רואה התקיימות כל הסימנים דעקבתא דמשיחא וכל כיוב"ז, כי אז עדיין לא שייך שיבוא, וממילא אינו מחכה לביאתו בכל רגע, אלא שמחכה שיבוא לאחר שיתקיימו כל התנאים וההקדמות שקבע לעצמו עפ"י פשוטם של המדרשים ודברי חז"ל, ואיננו יודע את הידיעה הפשוטה בתכלית שכל המדרשים יפרש אותם המשיח עצמו לכשיבוא, וחיוב האמונה הוא להאמין שיכול לבוא בכל רגע, ואיך זה יהיה - זה כבר נראה כשנזכה ונראה".
כדברים הללו מבואר בספר בית הלוי (פרשת בא) בביאור דברי המדרש ריש פרשת חוקת עיי"ש, ומסקנתו: "וזהו שדרשו 'והולכתי עורים בדרך לא ידעו...' דקאי על אופני סידורים ופרטים של הגאולה, והליכתן מן הגלות, שיהיה באופן שלא ידעו ולא עלה על לבם, דכמו דאין לנו מבוא ונעלם מכל טעמי החוקים ופרטיהם, כמו כן נעלם עתה סדרי הגאולה...".
וכבר שאלו את מרן רי"ז הלוי, כיצד יכולים אנו לחכות בכל יום שיבוא המשיח, הרי אליהו עדיין לא בא, ואמרו חז"ל שאליהו הנביא יבוא ג' ימים לפני ביאת המשיח.
והשיב: "לכשיבוא המשיח יתרץ גם קושיא זו, אבל על כל פנים כן הוא החיוב להאמין ולחכות בכל יום ממש וכל היום".
בהזדמנות אחרת השיב על שאלה זו: "ההלכה היא כמו שכתוב בסידור: אחכה לו ב"כל יום שיבוא".
עולם הפוך אני רואה 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2005 11:05 |
|
| |
נישטאיך,תשואות חן חן על המובאה.(מנומס או לא? )
עכ"פ לא נעשה כאן דיוק מתוך הניסוח של ה"אני מאמין" דנן,אלא מסקנא שקדמה ומצאה לה נוסח תואם.לא כגורם לותה מסקנא.
והשתא דאתינא להכי.יש לתמוה משהו.אם לדעת אותו רב,אין להבין מדרשי חז"ל בענייני הגאולה (או בכללם) על פי פשוטם כי הנסתר רב מהגלוי,וסדרי הגאולה נעלמו מעיננו.
הכיצד זה הגיע אותו רב האמון על דברי חז"ל למסקנא לגבי האמונה בביאת המשיח,וזמן הופעתו הראוי-דהיינו בכל יום?
הרי לשיטתו אין לפרש מאמרים אלו כפשוטם,וסדרי הגאולה נעלמו מעיננו.?
ואם חשכו עיננו בנסתרות, וראשנו מוטח בקיר הבערות,הנכון לנו לומר שאנו מאמינים בביאת המשיח כפי שהבינו חז"ל.ואיננו יודעים אם עלינו להאמין שיבוא בכל יום,או בכל שבוע,או בעוד שנה ,או אם בכלל להאמין.
אם נסתרות? אז עד הסוף!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2005 11:25 |
|
| |
לב אהרון,
בסוף הודעתך האחרונה כתבת:
". מלבד עילגות הלשון, הרי לקח לו לעיקר את העבודה שבלב (תפילה), בעוד שהרמב"ם מדבר על עבודה בכלל (שזה כולל כנראה קיום כל המצוות וסגידה כללית).
נראה איפוא שמדובר במדפיס שביקש למלא איזה גליון חלק
אפשר שתרחיב מה כוונתך ב"סגידה כללית" בכוונת הרמב"ם?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2005 16:57 |
|
| |
דגים
מחבר יגדל הוא ר' דניאל ב"ר שלמה דיין, משנת קמ"ג
מה המקור?
הר"י עמדין בסידורו כותב שמחבר יגדל הוא הרמב"ם בעצמו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2005 23:59 |
|
| |
כמדומה ר' יעקב עמדין חשב שהמו"נ והמשנה תורה נתחברו בידי שני בני אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 00:13 |
|
| |
דוד12,
מי שחושב שהגאון המיוחד הזה ר"י עמדין לא ידע ת'אמת שמחבר המו"נ הוא הוא הרמב"ם,אינו אלא טועה.הוא פשוט היה טיפ טיפה מתוחכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 08:59 |
|
| |
וולוז'ין
הנני מצטער על הטעות שנפלה בשם האב: צ"ל רבי דניאל ב"ר יהודה דיין (נכדו היה רבי דניאל בן שמואל הרופא. חי באיטליה בשנת 1383 (קמ"ג).
כך, לפי שעה, אצל ר"א ברלינר, הערות על הסידור, כתבים נבחרים, א, ירושלים תשכ"ט (ד"צ ממהדורת תש"ה ומתורגם מהמהדורה הגרמנית משנת 1909 - תרס"ט), עמ' 19.
השיר יגדל נמצא בכמה מנהגי תפילה בסיום תפילת ערבית לשבת, או בסיום תפילת מוסף לשבת. אולם לרוב מקומו בסיום התפילה של ליל-כיפורים. על שנויים נוספים בשימוש בשיר זה, עיין בהגדה ש"פ 'פסח מעובין, ונציה תנ"ב.
לצערי אין בידי האוצר של דוידסון, ויש לעיין שם אות י', סימן 195. כן יש לעיין גם בביבליוגרפיה על התפילה של פרופ' יוסף תבורי, קרית ספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 10:46 |
|
| |
אור_חושך
מאתר סמוך
<"ואף על פי שיתמהמה לעתיד? עם כל זה אחכה לו שיבוא היום?">
לא רק שלא ניתן לדייק מהלשון של ה"אני מאמין", ובפרט שלא ידוע מי חברו, גם לא ניתן לדייק מלשון מקורו-פירוש המשנה להרמב"ם, שנכתב במקורו בערבית. המעיין בעיקר הי"ב כפי שהוא בפירוש המשנה, יראה, שמשמעות העיקר שונה בתרגומים השונים, וב"אני מאמין". בש"ס וילנא: "ימות המשיח. והוא להאמין ולאמת שיבא ולא יחשב *שיתאחר*, אם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו, וחכמים אומרים (סנהדרין צו.) תיפח רוחן של מחשבי קיצין". האמונה אינה ב"היום או מחר", (זמן), אלא ב"מוקדם או מאוחר" (עיתוי). בתרגומו של קפאח: "ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר *שנתאחר*, אם יתמהמה חכה לו ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות, כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים תפוח..". אצלו, האיחור אינו בפועל "עתיד" אלא ב"עבר", ואם "יתמהמה חכה לו", אינה אמונה שיתמהה, אלא פסוק בחבקוק פרק ב פסוק ג: "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר", שממעותו אמונה, שאף אם הוא לא הגיע, הוא עוד יגיע. וכך היא גם משמעותו בגמרא אותה הביא הרמב"ם בהמשך דבריו: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו". (סנהדרין דף צז עמוד ב).
אין ספק, שחובה להאמין שהמשיח יבוא היום, ("בכל יום שיבוא"), אין היא "אמונתו" של הרמב"ם כפי שהיא בפירוש המשנה, ואף אם היא של מחבר ה"אני מאמין", הרי אין אנו יודעים מיהו,
ואין אלא לשאול: מדוע שהדבר יהפך לעיקר באמונה היהודית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 11:11 |
|
| |
"אם כך,העניין מופרך.מפני שפירוש המשניות להר"מ אינו מיועד לדיוקי נוסח.
מהפן התכני:שנעשה בצעירותו של הרמב"ם ונחשב גירסא דינקותא לכמה דיעות.(ראה בספרות השו"ת)
ומהפן הלשוני: המקור נכתב בערבית,והתרגומים שונים,ואינם מיועדים לדקדוקי לשון אלא להעברת העניין .(ראה במכתב הר"מ עצמו להר"ש אבן תבון ועוד.)
לגבי הפן הראשון-שמעתי חוקר שבקי בכתבי הרמב"ם,שמוכח מכתבי היד,שהרמב"ם המשיך גם בבגרותו לשכלל את פירוש המשניות ,לערוך,לתקן,ולשנות.כפי שרואים ממחיקות והגהות שנערכו."
ובאמת שאין זה משנה לגבי האמונה בביאת המשיח,כי גם אם נניח שלא סבר כך הרמב"ם,הרי אמונה זו לחכות לו "בכל יום שיבוא" לבטח לא נבעה אך ורק מפיוט זה או אחר.אלא כנראה בעיקר מגמרא סנהדרין "היום-אם בקולו תשמעו".ואת מאמר ותנאי זה,היא באה לבטאות.ומבחינה זו,אף הרמב"ם יודה.אך גם אם לא,אין זה מגרע.
בכלל לגבי עיקרי אמונה.הכל נראה מוזר לי.כל התורה היא מחוייבת ההאמנה.וכולה עיקר אחד גדול.(כשיטת הגר"א וכמדומה גם האברבנאל)וכל מניין העיקרים מיותרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 12:14 |
|
| |
באמת, זוהי קושיא שמטרידה אותי שנים רבות
ועדיין לא מצאתי הסבר מניח את הדעת.
השאלה, מדוע טרח הרמב"ם [אין ספק שכל פעולה
של הרמב"ם לא הייתה ללא כוונה ותכלית,
ובהחלט צריכה לימוד ועיון], להגיה ולתקן
את פירושו למשנה, לפי דעותיו המאוחרות
וחזרותיו הרבות בהלכות רבות. האם סבר
שפירושו למשנה הוא ספר שימושי גם לאחר פרסום
משנה תורה. לכאורה, עצם הלימוד העצמאי
במשנה, בימי קדם, לפני התפשטות דפוסי המשנה
עם פירושי הרע"ב והתויו"ט,
מוטל בספק (וכתב על כך בארוכה פרופ' י'
זוסמן, ולאחרוה גם ד"ר ע' שבט).
נוסף לכך פיה"מ במקורו היה פתוח רק בפני קוראי
ערבית (והרמב"ם עצמו כידוע לא השתדל לתרגמו,
כפי שעודד את הר"ש א"ת בתרגום מו"נ).
הגהותיו ותיקוניו של הרמב"ם בכתב היד הידוע
האוטוגראפי, הולמים את חזרותיו ושיטותיו
המאוחרות, וכפי שהוכיח זאת באופן משכנע
פרופ' הגר"ש ליברמן בהלכות הירושלמי שלו,
והר"י קאפח בהערותיו לתרגומו.
עכשיו הוכח גם שבכ"י אוקספורד הידוע מחלקים
של משנ"ת, ישנן הגהות ותיקונים של הרמב"ם,
בהתאם לחזרותיו, ראה במבוא למהדורה
הפקסימילית של כ"י זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 12:57 |
|
| |
זה מוכיח חד משמעית שלא בא הרמב"ם לבטל או להמעיט את הלימוד העצמאי בטכסטים של חז"ל אחר חיבורו משנה תורה.שלא כדעת הטועים בזה לדעתי על פי הקדמתו.(כאילו שאגרתו לרבי פנחס הדיין היתה מס שפתיים בלבד)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2005 15:42 |
|
| |
אור:
בכלל לגבי עיקרי אמונה.הכל נראה מוזר לי.כל התורה היא מחוייבת ההאמנה.וכולה עיקר אחד גדול.(כשיטת הגר"א וכמדומה גם האברבנאל)וכל מניין העיקרים מיותרים
שמעתי פירוש לא זכור למי
שעיקרי דת הם המבחן של הדת עצמה כלומר הדת מאתגרת אותך לאמר: אילו יוכח שאחד מעיקריי אינו עומד במבחן המציאות הרי אני מודה בביטולי
ולכן אע"פ שסביר ויכול להיות שיש טעויות בתורה פה ושם עדיין לא נחריב את כל הבית (תמיד אפשר ליישב אותם טעויות בבחינת ובאת אל השופט בימים ההם)
משא"כ בעיקרים אם יתבטל עיקר = יתבטל הכל
ויתכן שגם בגלל זה ניסו בעל העקרים וסיעתו לצמצם עד כמה שאפשר את מנין העיקרים
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2005 03:50 |
|
| |
דגים
<"והרמב"ם עצמו כידוע לא השתדל לתרגמו, כפי שעודד את הר"ש א"ת בתרגום מו"נ)">
הייתכן שרצה לעשות כן?
"ואני מבקש עתה להחזיר *פירוש המשנה* וספר המצוות ללשון עמוד 15, מובא ע"י ר"ח העליר, בעמוד א, הערה 2, בפתח דבר לספר המצוות בתרגומו של ר' משה אבן תבון, מהדורת מוסד הרב קוק).
"והנה מצאתי תשובות שאלות לרבנו הרב המחבר ובתוכם תשובת שאלה אחת, ... והרב הגדול ענה אותו: שחלילה לו מעשות כן, אבל אמר שאם היה לו פנאי היה משיב *ס' פירוש המשנה* וס' המצוות שחבר בלשון ערבי אל לשון קדש, ונראה כי לא היה לו פנאי כי לא השלים דברו...". (שם, עמוד כז בהקדמתו של רבי שלמה בר' יוסף אבן איוב).
|
|
|
|
|
