| נשלח ב-4/9/2005 00:59 |
 |
| |
דרום חוקר: כוח האמונה
באשכול אחר, הציג דרום חוקר ניתוח ארוך של שיטות שונות והיסטוריה יהודית. הדברים פורסמו כמה פעמים באשכולות, וכאן הם ארוכים מאד, אך יש בהם טענה מעניינת שמצדיקה לדעתי דיון עצמי.
ואלו הם דבריו:
חברי פורום נכבדים
...
לפני שנמשיך, נבאר את שיטת הרמב"ם בטהרתה ושלמותה, ללא כחל וסרק, בכל המקומות הקשורים לנושא הנידון.
לפי הרמב"ם, כל הדברים בעולם הם רציונאלים והגיוניים, כל דבר שנראה שאינו הגיוני, הוא פשוט לא קיים, ההמונים המציאו אותו בדעתם ודמיונם, ונפתו אחריהם רבים, ולמרות שהדבר מפורסם, הרמב"ם לא מתרשם מכך.
לדוגמה, כישופים, שדים, מעלה באוב, כל הדברים הנ"ל אינם קיימים במציאות, הם הבל ורעות רוח, בעת העתיקה האמינו רבים בהם בגלל דמיונם המפותח, הוכחה לכך, שכעת איננו רואים שום שד ושום כישוף, כיצד בעת העתיקה כן ראו, כי לא היתה אז הדעת מפותחת, הם דמיינו, והדברים תפסו תאוצה ופרסום.
הפסוק בספר שמות
ז,יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. ז,יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם;
מתפרש אצל הרמב"ם כמעשה אחיזת עיניים, פרעה לא היה שכלתן דגול, הוא עבד אלילים וחשב את עצמו אל, ובארמונו הוא החזיק חבורת חרטומים ומכשפים, אבל הם כולם היו רמאים ושקרנים, אוחזי עיניים, לא היה בכוחם לעשות במציאות כלום, אבל היה בכוחם לרמות את ההמון במעשיהם.
גם נבוכדנצר מלך בבל החזיק בארמונו חבורת רמאים ושקרנים אוחזי עיניים, אבל לא היה בכוחם לעשות כלום, כך התגלגלו העניינים באותם ימים רחוקים.
גם שאול מלכינו הנערץ, אשר השמיד את הכישופים מהארץ, ולבסוף בשעת משבר נפתה, והלך לשאול אישה בעלת אוב מה יעלה בגורלו, כל סיפור זה הרי הוא אחיזת עיניים, אותה אישה רימתה את שאול במעשיה, והוא לא ידע זאת, וכפי שמבאר הרד"ק במקום, הרד"ק מבאר את שיטת הרמב"ם.
ספר שמואל א
כח,ט וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי. כח,י וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל, בַּיהוָה לֵאמֹר: חַי-יְהוָה, אִם-יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה. כח,יא וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, אֶת-מִי, אַעֲלֶה-לָּךְ; וַיֹּאמֶר, אֶת-שְׁמוּאֵל הַעֲלִי-לִי. כח,יב וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל. כח,יג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל, אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן-הָאָרֶץ. כח,יד וַיֹּאמֶר לָהּ, מַה-תָּאֳרוֹ, וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל; וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי-שְׁמוּאֵל הוּא, וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
גם הכישופים שנזכרו בתלמוד, לדוגמה סוגיית זוגות, בתלמוד במסכת פסחים דף קי נזכר שמי שעושה דבר מס' פעמים זוגי היה ניזוק, לדוגמה אם שתה 2 כוסות והפסיק, היו השדים מזיקים אותו, מובא שם סיפור על אדם שנכנס לחנות ושתה מס' זוגי של כוסות יין, וניזוק, כל אותה סוגיה מפרש אותה הרמב"ם, או בצורה אליגורית, לא התכוונו חכמי התלמוד לסיפור הפשוט, אלא התכוונו לרמוז כאן על דברים נסתרים ונשגבים, או בצורה שהיא אינה מחייבת, כך חשבו אז ההמונים, אבל אין בדבריהם אמת, וההוכחה, המשך הסוגיה שם "במערבא לא קפדי אזוגי" כלומר, בגלל שהם לא האמינו בזוגות, כי אז הם לא פעלו את נזקם.
וזה לשון הרמב"ם בהלכות עבודה זרה
יא,כא כל המאמין בדברים אלו [מעונן ומנחש וכו', הלכות קודמות] , וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותם--אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות--שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינם דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח,יג).
כלומר מטרת התורה לקדש ולטהר את דעתו של העם היהודי, מפני כל אותם אמונות הבל שהיו נפוצות אז, ולכן אסרה התורה דברים אלה, האדם צריך להידבק בבוראו, לעובדו באמת ובלב שלם, לשאוף להגיע לדרגת נבואה, ולא להתעסק בכל מיני אמונות הבל אלו.
עד עכשיו, ביארנו את התייחסותו של הרמב"ם לכישופים לשדים, ולכל שאר אמונות ההבל הנ"ל, שנזכרו במקרא ובתלמוד.
...
עד כאן ביארנו את שיטת הרמב"ם באר היטב, בצורה ברורה ומשכנעת.
כעת נקשה על שיטת הרמב"ם.
לפי הרמב"ם, הקדמונים היו אנשים מדומיינים, הם עבדו אלילים, האמינו בדברים שאינם קיימים במציאות.
פרעה החזיק בארמונו חבורת שקרנים אוחזי עיניים, אבל הם לא יכלו לעשות כלום.
אילו היו הדברים מסתכמים בפרעה, החרשתי, אבל התורה אומרת
ז,יא וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. ז,יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם;
מקרא מלא דיבר הכתוב, מטות החרטומים נהפכו לתנינים, וכי גם כותב התורה נפתה אחרי אותה חבורת שקרנים, וכי גם כותב התורה לא תפס את השקר הגדול שבארמונו של פרעה.
אילו סברה תורה שיש כאן שקר היא לא היתה שותקת, הפסוק לא היה כותב דברים שלא היו ולא נבראו!!!
נעבור לשאול מלכינו הנערץ, והרי הוא זה שביער את המכשפים מהארץ, כלומר הוא ידע עם מי יש לו עסק, כיצד לפתע הוא הלך לשאול את אותם רמאים ושקרנים אוחזי עיניים???
על כרחינו, למרות שהוא השמיד אותם מהארץ, והוא עשה את הדבר במצוות ה', אבל הוא ידע שיש בכוחם להגיד תעלומות, אמנם לא כל דבריהם אמת, אבל מקצת דבריהם בטוח שהוא אמת, ולכן בשעת משבר הוא הלך לשאול בעצתם.
***
מי שמתעניין, גם חברי הטוב, עשה סיאנס בצבא, והוריד את סבו שהיה רב מפורסם בישיבת מרכז הרב, ובזכות השיחה עם סבו, הוא שב לדת. הוא גם דיבר עם כהן שומרוני, ועוד נשמות המשוטטות בעולם.
לעומתו, שכני המלומד מתלמידי הרמב"ם, עשה סיאנס, והכוס לא זזה כלום, ועוד נבאר את הדבר, שהכל תלוי באמונה, ומי שחונך לא להאמין בדברים אלה, והדבר תקוע עמוק בדעתו, הוא לא יראה כלום, כי כוחות אלה תלויים באמונה.
***
כעת נעבור לתלמוד פסחים קי, והרי התלמוד מתאר מצב קיים, בני אדם ניזוקים מזוגות, וכי חכמי התלמוד משקרים לעם ישראל, וכי רב אשי ורבינא העתיקו סיפורי כזב ושקר לתלמוד, וכי אף אחד מחכמי ישראל שהיו אז לא העלה על דעתו שהכל דמיונות של ההמון.
התלמוד מלא בסיפורי שדים, כיצד מי שחושב שדברי רח"ו בדיבוריו עם השדים דמיון חולני, קורא תלמוד, וכי חכמי התלמוד לא היו מדומיינים חולניים.
***
כעת נכתוב את הנקודה, ההכחשה של כל הכוחות הלא רציונאלים שקיימים בעולם, כמו שדים כישופים ומעלה באוב, התחילה בעם היהודי בתקופת הגאונים, במקביל לפילוסופיה שהתפתחה אז. אולי רס"ג היה הראשון.
אני מזמין את תלמידי הרמב"ם בפורום, שיכתבו מקור של חכמי התלמוד, אשר בו הם מכחישים את דברי הכישופים.
כאשר החרטומים לא יכלו לעשות את הכינים, אמרו בתלמוד לפי שאין מעשה כשפים בפחות מכזית, לא אמרו הוכחה שאין במעשה כשפים ממש.
בעת העתיקה היו קרובים לזמן התרחשות המאורעות, גם בזמנם היה העולם מלא בדברים אלה, לכן הם ידעו בצורה ברורה ופשוטה, שכל המקראות, וכל המעשים, הם אמת פשוטה, עובדה קיימת, ולא ניתן להכחיש אותם.
לאחר תקופה, חדלו דברים אלה להתקיים העולם, וכפי שנבאר את הסיבה מיד בסמוך, ואז גם התחילו להכחיש את כל אותם מקורות עתיקים, מקרא ותלמוד, אשר כן כתבו דברים אלה.
***
כעת נבאר מדוע בעת העתיקה היו דברים אלה קיימים, ובימינו הם חלפו ובטלו מן העולם, כבר כתבתי זאת בפורום פעם אחת, ונכתוב זאת שוב.
אמונה:
יש בעולם כוח אשר נקרא "אמונה" , כלומר אדם אשר מאמין במשהו בכל הרצינות, והוא איננו מסוגל לצייר לעצמו שיתכן להפך, הרי מחמת אמונתו אותו דבר יתרחש.
אלא שכמו כל הכוחות העל טבעיים, גם כוח זה איננו מוחלט, גם לאחר שהאדם מאוד האמין בו, יתכן שכך יקרה ויתכן להפך.
הדבר שכתבנו כתוב במפורש בתלמוד במסכת פסחים קי:
"כללא דמילתא, כל דקפיד קפדי בהדיה, ודלא קפיד לא קפדי בהדיה"
תרגום: כלל הדבר, מי שמקפיד וחושש הם [המזיקים] מקפידים עמו, ומי שלא מקפיד וחושש הם אינם מקפידים עמו.
המימרה הנ"ל אמנם נראית כמבארת את ענין הזוגות, בזמן התלמוד הקפידו שלא לעשות שום דבר בזוג, ומי שעשה כך ניזוק, ועל דבר זה המימרה מוסבת, אבל אם נתבונן היטב נווכח, שבעצם יש כאן ביאור לכל דברי הכישופים והכוחות העל טבעיים המופיעים בתלמוד, כל אותם כוחות תלויים בכוח אמונתו של האדם, אם הוא מאמין בהם אמונה חזקה הם פועלים בו, בין לרעה [מזיקים, זוגות, פתרון חלומות], ובין לטובה [קמיעות וסגולות], ואם הוא לא מאמין בהם אין בכוחם לפעול בו.
נרחיב קצת, כאשר בתלמוד מסופר על כל מיני מעשים לא הגיוניים [קמיעות סגולות] אשר האדם העושה אותם משיג בעזרתם תועלת מסוימת, מיד יבוא השואל וישאל, כיצד התועלת קשורה במה שעשה?
והתשובה: היא קשורה בגלל אמונתו של האדם העושה, מכיוון שהוא האמין בכל מאודו בסגולה שהוא עושה, מכיוון שהוא לא היה מסוגל להעלות בדעתו שהסגולה לא תועיל, אמונתו היא מוחלטת, הרי שיש בעולם כוח הנקרא "אמונה", ואותו כוח פעל את פעולתו.
ביטוי נוסף שנזכר שם בתלמוד "במערבא לא קפדי אזוגי" כלומר, בגלל שהם לא האמינו בזוגות, כי אז הם לא פעלו את נזקם.
גם כיום כלל ידוע אצל מקבלי הברכות, אתה צריך להאמין במברך בכדי שברכתו תתגשם.
תוספת ביאור, כתבנו שהכוחות העל טבעיים אינם החלטיים, לפעמים הם פועלים את פעולתם ולפעמים לא, דבר זה יש לו ביסוס מנבואת נביא שקר, אשר מקצת מדבריו מתקיימים ומקצתם לא, הוכחה שאמנם יש בכוח המנחשים והמעוננים וכו' לפעול, אבל פעולתם אינה החלטית.
כך יצר הקב"ה את עולמו, שיש בעולם כוחות על טבעיים, ביניהם "האמונה", אשר הם פועלים את פעולתם אבל לא בצורה עקבית.
בשביל ההבהרה, בתקופת התלמוד בבבל, היתה אמונתו של העם חזקה מאוד, והם לא העלו בדעתם שיתכן אחרת, ולכן הם נחשפו להרבה מקרים של מזיקים סגולות וקמיעות וכדו', אבל בימינו העולם הפך למתועש, האמונה נדחקה לקרן זוית או שבטלה לגמרי, ולכן איננו רואים את כל אותם מזיקים והשפעותיהם. (ע"כ על כוח האמונה)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 01:02 |
|
| |
עד כמה שהבנתי, דרום חוקר מעלה כאן תיאוריה מעניינת מאד. אני מכנה זאת "תיאוריה", כי זו בהחלט השערה שמסבירה דברים רבים.
אם אסכם בקיצור גדול: הכל תלוי באמונה.
כאשר אדם מאמין מאד, חזק, במשהו, זה יקרה, זה יעבוד.
כאשר הרבה בני אדם יעשו זאת, זה יחזק זאת עוד יותר.
כאשר בני אדם אינם מאמינים במשהו, זה לא יקרה.
ואם נשאל: כיצד האמונה האנושית פועלת לשנות את המציאות?
התשובה היא: כך ברא ה' את העולם.
זו טענה מעניינת מאד, למרות שהיא נשמעת, באזני, פנטסטית ביותר.
היא מעוררת קשיים תיאולוגיים וקשיים מעשיים.
קושי תיאולוגי: מדוע שה' יברא את העולם כך שיהיה תלוי באמונות האדם?
קושי מעשי: האם באמת הכל קורה לפי האמונה?
מה קורה כאשר אדם חולה במחלה אנושה ומאמין בכל ליבו שיבריא? מדוע יש כאלו שמתים למרות שהם מאמינים בלב שלם?
ובכלל: איך מודדים אמונה כזו?
***
אך למרות שתיאוריה זו של דרום חוקר בעיני היא מופרכת, אני סבור שהיא מעניינת מספיק לדון בה בפני עצמה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 01:07 |
|
| |
ארשה לעצמי להוסיף השוואה, שחוששני שלא תשמח את דרום חוקר.
בשכבר הימים קראתי סיפור חמוד של איזק אסימוב, סופר המד"ב המפורסם.
הסיפור התבסס בדיוק על התיאוריה של דרום חוקר, אם כי שם גם האלים עצמם היו תלויים באמונה, והאמונה היתה הכוח הראשוני היוצר.
מעשה שהיה כך היה: בימי מלחמת העולם השניה, לא האמינו בשום אלים. האל היחיד שהיו לו קצת מאמינים היה אליל גרמני כלשהו. זה נתן לו מספיק כוח לנסות להשפיע על תוצאות המלחמה, ולהשפיע על אמריקאי כלשהו שיבצע פעולת חבלה גדולה.
לאחר סיפור שהיה קצר למדי (לא מן המוצלחים של אסימוב, לדעתי), האמריקאי המסכן כבר לא היה מסוגל להשתחרר מן האליל הגרמני, שהיה, כזכור, האליל שזכה למירב הפופולריות.
ברגע האחרון, לפני שביצע מה שהיה אמור לבצע, הוא פנה לגורם המטפיזי היחיד שיכול לעזור לו:
הדוד סם.
אני משער שהכוונה לדוד סם כפי שהוא מופיע בתמונות מן הימים ההם, סמל לאמריקה.
והדוד סם הופיע. כי היו לו הרבה יותר מאמינים. והוא הרביץ מכות רצח או משהו כזה לאליל הגרמני, ומאז האמריקאים ניצחו בקרב.
אני חושש שלא הצגתי היטב את סיפורו זה של אסימוב, אך הרעיון נראה ברור, וחוששני שזה בדיוק הרעיון של דרום חוקר.
אם תאמינו, יש שדים.
לא תאמינו, אין.
האמונה היא כוח שבורא מציאויות. לא מציאויות פסיכולוגיות, אלא במציאות שמסביבנו.
ומה אתם אומרים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 01:34 |
|
| |
מימוני היקר
להלן ההגדרה המדוייקת
כתבת
<אם תאמינו, יש שדים.
לא תאמינו, אין.
האמונה היא כוח שבורא מציאויות. לא מציאויות פסיכולוגיות, אלא במציאות שמסביבנו.>
1- השדים כבר קיימים, אבל איננו רואים אותם כי איננו מאמינים בהם.
2- גם נשמות משוטטות בעולם, אבל איננו רואים אותם כי איננו מתקשרים איתם, לפי כללי התקשור.
3- סגולות פועלות את פעולתם, לא בצורה החלטית, אבל פועלות, איננו רואים זאת כי איננו מתעסקים עם זאת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 01:45 |
|
| |
אהה
אבקש את סליחתך.
כפיתי את פרשנותי על התיאוריה שלך.
אנסה לנסח שוב.
כל המציאויות ה"לא מדעיות" קיימות.
שדים, סגולות, גלגולים, דיבוקים.
מתי נראה אותם? כשנאמין בהם.
מי שמאמין בשדים, רואה.
מי שמפחד מעין הרע, סובל ממנה.
זה לא פסיכולוגי, זו מציאות שמשפיעה, אבל רק על מי שמאמין.
אז האם לא עדיף לא להאמין בשדים ורוחות, אבל כן להאמין בריפוי של "מדענים נוצרים"? הם אינם זקוקים לתרופות. לשיטתך אני שואל.
ושנית, כיצד מאמינים וכיצד לא? האם האמונה שאם אאמין אראה אינה מהווה מניה וביה אמונה שזה קיים?
כמדומה שצריך לאפיין ביתר בהירות מתי תופעה נפשית מסויימת נקראת אמונה ומתי לא.
ועוד, מי שמאמין לפעמים ולפעמים יש לו ספקות, האם יראה שדים והשדים יוכלו לפגוע בו או להיטיב לו באותם רגעים שהוא מאמין ובאחרים לא?
יתכן מאד שהשאלות נראות קצת פדנטיות, אך מטרתן היא לנסות למקד את התיאוריה ולראות אם היא תעמוד.
תודה מראש על הסבלנות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 01:53 |
|
| |
מכיוון שקמו להם לישראל אנשים חכמי לב, וביארו את המציאות כאן בעולם כפי שהיא, אצטט מדבר רמח"ל בדרך ה' חלק ג' פרק ב'.
מופיע בקישור הבא, בצורה גרפית נאותה
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/3b-2.htm
כשפים ושדים
ט. והנה על פי הדרך הזה, כמו שהמציא לאדם דרך להשיג בו הארה והשכלה ורוח הקודש שלא כדרך הטבע הגשמי, כן הוצרך שימצא לטוב הגדול הזה, ההפך, והוא שיוכל האדם להמשיך חושך ועכירות ורוח טומאה שלא כדרך הטבעי, והוא עניין טומאות הכישוף והדרישה של המתים, שהרחיקתנו התורה מהם.
ועניינם הוא המשיך על ידי הזכרות בתנאים ידועים, השפעות הטומאה וזוהמה, מה שהוא הריחוק היותר גדול ממנו יתברך, הפך הדבקות בו ממש.
והדבר נמשך מאותם כוחות הרע שזכרנו בחלק א' פרק ה', שהושמו להם בגזירתו יתברך שמות יוזכרו בם, ויימשך על ידי זה מהם משך הטומאה במדרגות ידועות שלא כדרך הטבע, וכן יעשו על ידיהם מעשים שלא כמעשים הטבעיים, כמעשה החרטומים וזולתם, כפי מה שנמסר בכוח הפועלים ההם לפעול, ובאותם הגבולים שהושמו להם. וכן על ידי השדים יעשו מעשים כאלה, לפי מה שנמסר בידם גם הם שיעשו, ובגבולים המיוחדים להם.
והנה באותו השיעור שניתן להם היכולת לפעול, גזר האדון, ברוך הוא, שיידחו מפניהם פקידי הטבע, המחזיקים ענייני העולם על מצבם הטבעי, וכל המלאכים, המביאים ההשפעות כפי הסידור המסודר. ועל זה אמרו ז"ל "כשפים - שמכחישים פמליא של מעלה" (חולין ז). אך לא יהיה זה אלא כשיעור ההוא ולא יותר. וגם באותו השיעור כבר אפשר שיידחו הם מכוח חזק מהם, ותימנע פעולתם בגזירתו יתברך.
ועל זה אמרו: "אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים" (חולין ז). וביארו, שזה למי שזכותו רב, שמן השמים יצילוהו וידחו את הרוצים להרע לו. והוא מה שאמרו "שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה" (חולין ז).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 01:55 |
|
| |
דרום חוקר,
מעניין (לשם הדיון) לשאול, למה הקדיש הרמב"ם חלק גדול מחייו לאותה הכרה פילוסופית במו"נ, אשר לכאורה אינה אלא אחד מהישגי האדם שהם חסרי משמעות נוכח מציאות האלוהים? הרמב"ם בעצמו אומר (באיגרת לחכמי לוניל שבפרובנס) שהעיסוק בתורה עצמה, המבטאת את עבודת ה', היא "איילת אהבתו", ואילו כל המדעים הם "נשיו הנוכריות",(ואולי זו הסיבה שישנו 'הזרם' המפריד בין 'איש ההלכה' לבין ה'פילוסוף' ויש המחמירים כגון 'היעבץ' שבכלל טוען שלא הרמב"ם הוא מחברו של המו"נ)
ובחזרה לשאלה: לשם מה עסק הרמב"ם בפילוסופיה? התשובה היא שהרמב"ם עשה בפילוסופיה שימוש מתודולוגי בהגותו באמונה, בפילוסופיה מצא את המכשיר הנאות לטהר את האמונה מן האמונות הטפלות - שהן האמונות במה שאינו אלוהים, על ידי הפילוסופיה הוכיח שהאמונות הטפלות סותרות את האמונה,ומשמעותה של הפילוסופיה שלו היא האמונה באלוהים בלבד ולא בזולתו.
ומהו זולתו? "זולתו" הוא כל דבר המצורף לאלוהים בדמיונו של האדם. האדם נוטה מלכתחילה להתייחס לדברים שהוא תופס באמצעות חושיו או בעזרת דמויים, ואם הוא מתייחס כך לאלוהים הרי שהוא עובד ליציר דמיונו...
רמב"ם אינו מתעלם מתופעת הקוסמים ומעלה האוב והרי עוד בהקדמה לפירוש המשנה הוא כותב: "ואין ספק שהדבר כך, כי הקב"ה הקים לנו נביאים חלף הוברי שמים והמעוננים והקוסמים, כדי שנשאלם בכללים ובפרטים ויודיעונו דברים נאמנים מהעתים, כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו ואפשר שלא יתקיימו, כמו שנאמר (דברים יח), כי הגוים אשר אתה יורש וגו'...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 02:01 |
|
| |
RIV היקר
אבקש ממך לבאר בצורה הגיונית את הסיפור עם שאול המלך ובעלת האוב, באר את הסיפור עם פרעה בצורה הגיונית, שלא תבין לא נכון, גדלתי על שיטת הרמב"ם, אבל מעולם לא שמעתי הסבר ממורי ומלמדי שיכול להניח את הדעת לבאר זאת, זה עולה לי בבריאות להצדיק את הכישופים, אני לא מחבב אותם ולא מתכוון לעסוק בהם אי פעם, אני מתעסק רק ברציונאליות, גם להצדיק את המקובלים עולה לי בבריאות, אבל אני לא יכול להתכחש לדברים שנאמרו בתורה ובנביאים במפורש. אני לא יכול להתכחש לדברים שנתקבלו ע"י אנשים חכמים.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 04/09/2005 2:01:27
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 02:18 |
|
| |
דרום חוקר,
א, אני אשה
ב,עיין במו"נ חלק שני פל"ח שם מסביר הרמב"ם בצורה הגיונית מאוד את התופעות הללו. ולהזכירך עוד בהקדמה למשנה תורה בציטוט שהבאתי למעלה- מאשר הרמב"ם קיום קוסמים, ואינו מתעלם מכתובים בתורה, רק שאסור שלשכוח כלל ברזל בשיטתו- שהתורה כתובה, בראשי פרקים, חידות, ומשלים, ושיש להוציא מקרא מפשוטו כאשר הוא נוגד למושכל ולמוחש שהוכח -
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 02:20 |
|
| |
מימוני היקר
גם אנכי כמותך, אינני מאמין אלא באמונת התנ"ך הטהורה, באמונת היחוד כפי שביאר הרמב"ם, לא אטוש אמונתי זאת עד יום מותי, ומכיוון שגם אם יבוא נביא להכחיש זאת הרי הוא נביא שקר, כי אז כך ישאר הדבר לנצח.
בנוסף, ב"ה זכיתי וגדלתי על שיטת הרמב"ם, אמונה בה' בלבד, אינני מסוגל להאמין בשום בן אנוש, לא רב ולא אף אדם, רק בה' יתברך לבדו.
גם אם יצר ה' דברים פחותים בעולם, אבל לא ראוי לו לאדם השלם לעסוק בהם, כבר ביארה התורה בספר דברים
יח,ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. יח,י לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יח,יא וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. יח,יב כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יח,יג תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יח,יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יח,טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן.
הרי שכוונת התורה שלא נפנה לעסוק בכוחות ביניים אלה אלא נכשיר את עצמנו לנבואה, וכך נדע את העתידות, וכפי שביאר הרמב"ם בהקדמה למשנה, כך שבנוגע לשאלת מי עוסק בדברים אלה, ואם הם קיימים הרי הוא מאמין בהם?
מי שעוסק בדברים אלה, זה אנשים פחותים, שלא זכו להאמין באלהים לבדו, לא קראו ולא שנו, הם נפתו אחרי דברים פחותים אלה, אבל הדתי השלם, ישאף לנבואה, ישאף לקרבת ה' טהורה, וגם אם הדברים קיימים, נפשו תסלוד מהם, ולא יתעסק בהם לעולם.
כבר אמר שמעון בן שטח כאשר בער את המכשפות מאשקלון, שהוא אינו חושש לכשפים, הרי שהידיעה בקיומם של דברים אלה, לא גוררת בעקבותיה אמונה מידית, האדם יודע אבל דעתו מכוונת כלפי ה', ואז לא ינזק מהם.
אמור מעתה, ידיעה אמונה וכניעה מפני כוחות אלה, והסרת בטחונו מה'.
על פי זה יסבר מה יקרה לאדם שהוא לעתים כך ולעתים כך, למרות שהשאלה נשמעת קצת מתחכמת.
סוף דבר, ראוי להם לישראל, שהם חכמים מחוכמים כלשונו של הרמב"ם, לשאוף לזכך את עצמם, ולהחזיר את הנבואה לישראל, ולא לעסוק בכוחות אלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 02:26 |
|
| |
ריב היקרה
נכון שהרמב"ם מאשר את קיומם של קוסמים, אבל אני מבקש הסבר, כיצד שאול שביער את המכשפים מהארץ, ולפי הרמב"ם כל דבריהם אחיזת עיניים, כיצד הוא נפתה בשעת משבר, והלך לשאול בבעלת אוב.
והרי הוא ידע שהם שקר וכזב, אחיזת עיניים, כפי דעת הרמב"ם, וא"כ מה יש לו לשאול אותם???
יש גבול להוצאה מפשוטו של מקרא, ולא אפתח כאן דיון במשנת הרמב"ם, על הוצאת מקראות מפשוטם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 02:47 |
|
| |
דרום חוקר,
מה היה מצבו הנפשי של שאול המלך כשהלך לבעלת האוב? הוא לא היה סתם במשבר, הוא הפך לשבר כלי בעקבות 'מחלת הנפש' בה לקה..אדם מעורער בנפשו ..
לעומת זאת..על רבי חנינא מסופר שאשה אחת היתה מחזרת ליטול עפר מתחת רגליו, אמר לה: אם יעלה בידך - לכי עשי, "אין עוד מלבדו" כתוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 08:05 |
|
| |
דרום חוקר
תודה על סבלנותך.
(ואני שמח, אישית, לשמוע שאתה משתדל ללכת בדרך הרמב"ם).
אולם בעניותי הרבה לא הבנתי מה יקרה למי שפעמים מאמין ופעמים לא.
ונכון שזה נשמע מתחכם, ואכן זה נועד לבדוק מצבי בינים, אך התופעה הזו נפוצה מאד. וכבר היה על זה אשכול, על כך שאדם מוצא לפעמים את אמונתו מתפקפקת, ואינו יודע מה הוא עושה ואיך לראות את עצמו.
אז זה עלול להיות, להבדיל, גם ביחס לאמונת השדים ושאר מרעין בישין.
אז האם תוכל לפרט בדיוק מה יקרה ובאיזה שלב? כשהוא מאמין, כשהוא אינו מאמין, כשהוא מפקפק בין זה לזה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 08:22 |
|
| |
1. הגישה שאמונה קובעת מציאות, רווחת מאד בז'אנר היצירה הקרוי בעברית "סרטים מצויירים" (בלעז animated cartoons, ונהוג לקצר cartoons או אף 'toons). בסרטונים המשתייכים לז'אנר הזה, רווחים מעמדים שבהם דמות מסויימת רצה לקראת צוק, חולפת על פני הקצה וממשיכה לפסוע באוויר ללא כל קושי, עד שהיא מביטה למטה, מאבדת אמונה ביכולתה להישאר תלויה בין שמיים וארץ ואז צונחת. למרבה המזל, הדמויות באותם סרטים אינן מאמינות שיאונה להן רע אחרי נפילה גדולה, אשר על כן הן קמות מיד עם הגיען לקרקע וממשיכות בעיסוקיהן.
2. דרום חוקר, האם יש בדעתך להציע מבחן כלשהו, כזה שיוצא מגדר תודעתו של אדם בודד, אשר יבחין בין תיאוריית "האמונה מכוננת המציאות" שלך לבין שקרים נפוצים שמבוססים על אותו עקרון? יש אינספור דוגמאות לשימוש בעקרון הזה לצורך גניבת דעת ולראיה אתן אחת: כת ה physical immortality מטיפה לכך שאדם אינו בן תמותה מטבעו, אלא שאם מאמין שימות, אזי הדבר יקרה. מה קורה כשמישהו מחברי הכת הולך לעולמו? מיד מסיקים שהתגנבה לליבו המחשבה שלא יחיה לנצח.
3. האם רעיון "האמונה מכוננת המציאות" הוא אישי או קולקטיבי? שאם האחרון, אזי יש בעיה מוכחת, שכאשר מסתנן אדם לא מאמין לתוך קהל מאמינים, לא נותר זכר לתצפיותיהם הקודמות של אלה האחרונים. כלומר, על פי הגדרה, הספקן לא יוכל להשתכנע לעולם משום שעצם המבחן מבטל את התופעה. אם תימצי לומר, יש כאן הדגמה ראשונה של התנהגות קוואנטית ברמת המאקרו. אלא שלפני שחסידי התיאוריה הזו עולזים על גזע איתן שבו הם יכולים להתלות, חובה לשאול, מדוע עדיף כח הספק על כח האמונה? מדוע גם המאמין אינו נוכח בתופעה תלויית האמונה, כאשר הספקן נקלע לזירה? יתרה מזאת - מהי בדיוק הזירה? האם חובה שקרני אור יפגעו בשד ויחזרו לעיניו של הספקן, או שדי בכך שספקן מעמיד מצלמה, כדי שהשד יעלם? ומה לגבי מי שמאמין אמונה שלמה ומעמיד מצלמה כדי לתעד את החוויה? מדוע גם כשאדם מנסה לצלם את השד כדרך שאדם מצלם את הבת מצווה של ביתו, לא מתוך ספק אלא מתוך שמחה, אין הדבר צולח? דומה שמלבד "אמונה" יש צורך להוסיף "מיידיות" או לחילופין, "רוחניות" - שכל עניין השדים והעיניים הרעות נוגע לנפש האדם ואינו מותיר זכר בעולם המוחשי. אלא שאם בכך עסקינן, מדוע לא לוותר על קיומו של עולם השדים ולחזור לתיזה הפשוטה שמדובר בהזיה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 08:27 |
|
| |
במושגים פילוסופיים- לענ"ד נראה לי כי צורת ההתבוננות של מיימוני מתאימות לתפיסות פילוסופיות ישנות ולא לתפיסות פילוסופיות חדשות.
קרי, עפ"י תפיסות חדשות [קאנט והלאה] עיקר העיסוק אינו במציאות עצמה אלא על בתפיסת האדם את המציאות יש הרבה יותר מקום לטענה כי ראיית האדם את המציאות יוצרת את המציאות.
להבדיל, גם בחסידות מופיע בהרבה מקומות כי המציאות נקבעת ע"י תפיסת האדם אותה. [במפורש ובהרחבה ב'מבוא שערים' לאדמו"ר מפישצנה].
לכבוד ר"ח אלול אוסיף כי זה אחד ההסברים לכך שתשובה יכולה לשנות את העבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2005 08:33 |
|
| |
מיימוני,
הספרות הענפה המכונה באופן כללי "הספרים הקדושים"
מלאה בעצות לחיזוק האמונה הכללית וגם בנושאים שאשכולנו
סובב עליהם,כך שהדבר תלוי ברצונו של האדם,לעשות בהן
שימוש.
לדעת אותם מקורות,אין "אנוסי התבונה" יוצאים מן הכלל
ואם ,למשל, יתחזקו בענייני קדושה,לא שהקושיות תתורצנה
באופן לוגי,אלא תפסקנה להתרוצץ במוחם ולהציק להם.
כללו של דבר: הכל תלוי ברצונו של אדם.
באמור,יש לראות נקיטת עמדה אקסזיסטנציאלית.
[אכן,להנוקטים שהרצון רץ לכיוון מה שמזהה כנכון,
לא יועיל מאומה,שהרי כבר זיהה,ונמצאת תבונתו אנוסה]
תוקן על ידי - ספרן - 04/09/2005 8:42:19
תוקן על ידי - ספרן - 04/09/2005 8:45:06
|
|
|
|
|
