ישיבה מעורבת בקונצרט

כללית, הנושא הזה [ב״סתמא״ דהיינו כאשר להולך שם אין ידיעה וכוונה למטרת הרהורים], הוא ״נהרא נהרא ופשטיה״ [תרגום: כל נהר ופריסתו, פירוש: כל מקום ומנהגו]. היינו שביהדות התורנית ישנן תת–חברות מהולכי קונצרטים ושאר מאורעות מעורבים, עד למתנזרים מהם. בתווך יש את ההולכים באקראי ״פעם ב..״ או עם סיבה מיוחדת כמו לצורך אומנות או לכבודו של קרוב, מכר ומודע.

כפי שביאר אזורי בטוטו״ד באשכול כפייה מול סובלנות*, אין לחברה אחת לכפות את נוהגיה והליכותיה על זולתה.

מאידך, אין לחברה המקילה לנסות למשוך באים מתוככי החברה המחמירה וכ״ש שלא לעשות שם את המאורע. סביר שר״מ פיינשטיין לא היה נאות שצאצאו יחגוג את נישואיו במושבים מעורבים באולמי בנות ירושלים או תולדות אהרן.


הערה לגופו של נושא ונפ"מ למקום שלא נקבע בו מנהג. בזמנים קדומים אולי אף עד "מהפכת המין" של שנות השישים, היתה הורדת המחיצה עילה להפקרות, אך בימינו ובפרט עם ריבוי אמצעי התשקורת אין המופקרים זקוקים לכך ולכן אין להחמיר בסתמא כאשר לא ידוע שזו המגמה ובפרט כאשר ההפרדה בין בני אותה משפחה מלשבת בשולחן אחד מפחיתה משמחתם.


*http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=142544&whichpage=2

תוקן על ידי - עצכח - 30/09/2005 14:16:18

וטו - קבל

הבעיה היא שלעתים נוצר ערבוב תחומין ואנשים מנסים לדבוק בנורמה שמוצדקת בחס לציבור אחר.

כלומר, אני בהחלט יכול להבין את צורך בהפרדה בחתונה של בן ישיבה ובת סמינר בה נוכחים חבריהם וחברותיהם. הללו, חיים את חיהם בהפרדה מוחלטת וכאשר נוצר צירוף מקרים של שמחה, ריקודים, שתיה ובני/ות המין האחר זה יכול להביא להסרת המחיצות (וכבר היו על כך כמה שרשורים בפורום שמותר להזכיר את שמו, אם כי מבלי להיות במקום ברור לי שהצעקה היתה על דברים זוטרים).

מאידך, כאשר מדובר באנשים שחיים בחברה מעורבת, או שיכולים למצוא את הפריצות בכל מקום, זה די מגוחך לדרוש מהם הפרדה מוחלטת בחתונה.

כך יוצא שזוגות נשואים מופרדים בעל כורחם באירוע חרדי, למרות ששניהם פוגשים נשים/גברים אחרות/ים בחיי היום יום. מאידך, יש לי קרובי משפחה שמדירים רגליהם משמחה נטולת מחיצה, למרות שאינם בחורי ישיבה או לומדות סמינר.