|
|
| נשלח ב-9/9/2005 15:29 |
 |
| |
שרירא,
ודאי שנצרות לא המציאה את הקתוליות האמורה, בהודעתי הקודמת ניסיתי להדגיש את התרגום ה'תיאורטי הטהור' שקיבלו ה'דעות' בנצרות כשביטלו את המצוות המעשיות, כשמבחינתם, מעשים ומידות הם חסרי ערך.
ידועה גישת הרמב"ם לנצרות בה הוא רואה עבודת אלילים לכל דבר -
וכדי לא לגלוש מנושא האשכול עיין בשמונה פרקים ברמב"ם בעיקר פ"א, שם הוא טוען חד משמעית ל'נפש האחת' בניגוד לדואליזם המובא מזמן היפורקטס שאותו הרמב"ם מכנה 'אבי הרופאים' אף על פי שהוא לא היה זה שגיבש שיטה ועד 500 שנה לאחר מכן כשהנושא קיבל סיסתמטיזציה על ידי גלנוס.
ז"א: אין האדם יכול להיות שלם בפונקציה חלקית אלא בכללותו, ושלמות הדעות מחייבת שלמותו הטוטאלית של האדם.שזוהי למעשה הגדרתה של הנבואה. יכול להיות חכם גדול אך לא להיות נביא, מכיוון שהשלמות השכלית לכשעצמה, איננה שלמה אם אין היא טוטאלית, וזאת משום היותה פונקציה של הנפש כולה, ולא של החלק השכלי בלבד.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/shmona/1-2.htm
תוקן על ידי - riv - 09/09/2005 15:35:22
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 09:34 |
|
| |
"ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה" וברש"י:וזהו שנאמר ואבואה אליה והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך. ואילו המקרא מלא בביטוי הזה, רק בפרק במדובר : כג ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה ל ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות והביטוי הזה מופיע גם במקומות אחרים, אם זה ביטוי שאפילו קל שבקלים אינו אומרו, מדוע הוא חוזר כ"כ הרבה פעמים בתורה, בפרט שלכאורה אין בו צורך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 10:12 |
|
| |
בע"ב, אינו אומר כך על עצמו. הביטויים שהבאת הם מה שהתורה מספרת עליו. כמדומה שההבדל ברור.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 10:19 |
|
| |
ספרן,
אם עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, ואילו הביטוי ויבוא בצורותיו השונות חוזר כמה וכמה פעמים, ש"מ שאינו דבר מגונה.
ואה גם בתחילת האשכול את הציטו של הפסוק "ואקרב אל הנביאה", שלכראוה אינו מתאים לתירוץ שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 10:25 |
|
| |
בע"ב,
אכן הביטוי כשלעצמו אינו מגונה. הגנאי הוא שימוש בו ע"י האדם עצמו כתובע בפה. לכן גם הפסוק "ואקרב אל הנביאה" שהוא סיפור דברים שלאחר מעשה, אפילו ע"י עצמו, אין בו גנאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 10:33 |
|
| |
פעם אחת התורה מתארת צניעות
בראשית פרק כד
(סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:
רש" ותתכס - לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 10:36 |
|
| |
ירוחם
היא מגיעה עם אליעזר ואולי עם עוד אנשים, ועד שראתה את יצחק היא לא התכסתה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 10:57 |
|
| |
יצחק באמת חשד בה
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כד
ויש אומרים שלא מצאה בתולה שחשד באילעזר /באליעזר/, אמרה רבקה חלילה שלא שכב עמי אליעזר, אבל מפני הנפילה שנפלתי אבדתי בתולתי, ונקום ונלך למקום ההוא שנפלתי, ואולי יעשה ה' נס ותמצא שם דם בתולים, וכן עשו, הלכו ומצאו הדם על עץ אחד, והיתה מוכת עץ, והדם היה גבריאל שומרו שלא יאכל ממנו לא עוף ולא חיה, ולפי שחשד לאליעזר על חנם, והוא עשה שליחות אברהם באמונה, זכה שיכנס לגן עדן חי:
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 13:44 |
|
| |
קטע לא מצונזר מראיון החג המיוחד עם ראש ישיבת יהופיץ.
הקטעים המצונזרים מסומנים ב BOLD
אנחנו מראיינים לכבוד החג הבעל"ט את אחד ממיוחדי זקני הדור, מרן ראש ישיבת יהופיץ שליט"א, שטעמו טעם זקנים, וכוחו כוח נערים. מרן הוא חתנו של ראש הישיבה הקודם, ובקשנו ממנו שיתאר את חתונתו.
מרן: כידוע לכם, באותה תקופה לא נישאו בחורי ישיבה בצעירותם בטרם מילאו כרסם בש"ס ובפוסקים, כשנשאתי לבתו של מו"ח זצ"ל.היתה השמחה רבה, אפילו הורי שגרו בעיר רחוקה טרחו ובאו לשמחה, וכמובן שבני הישיבה באו לשמוח ולשמח.
כתב: האם ראש הישיבה יכול לתאר את החתונה עצמה?
מרן: וודאי, חותני ערך את החופה והרמי"ם ברכו את השבע ברכות. היתה סעודה צנועה, אולם השמחה היתה רבה. כנהוג באותה תקופה גם דרשתי בסעודה בהלכות קידושין. חברי רקדו ושמחו.
כתב: גם הנשים השתתפו בסעודה ובשמחה
מרן: וודאי, כנהוג בליטא באותו זמן, לא היתה מחיצה וכולנו ישבו ביחד.
כתב: האם גם אז נהגו להאריך בריקודים עד אחר חצות?
מרן: לא, כולם רצו לחזור ללימודם.
כתב: ואחרי החתונה?
מרן: עלינו, אשתי ואני לקיטון שהכינו לנו, קרבתי אל אשתי, דרשתי בסעודת שבע ברכות כל יום מהשבוע, ואחרי השבע ברכות התחלתי לומר שיעור בישיבה.
כתב: ???
האם דמיונינו הקודח היה מעלה סגנון כזה?
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 14:21 |
|
| |
זה ברור שהמיניות עבר אבולציה מרחיקת לכת מתקופת התנ"ך עד לתקופה בה אנו מצויים בכיוון היחס השלילי אליה, וכמובן בכרוך למיניות גם היחס לצניעות עבר תהליך דומה.
אסקור בקצרה את הענין.
בתקופת טרום התנ"ך זנות הייתה מותרת, לאחמ"כ הותרה רק אישות [או פילגשות שזו איזו זנות מרוככת], אך עדיין פולגמיה הייתה מקובלת, ואשתו של אדם הייתה אסורה לו רק כשבוע בחודש, לא מצאנו גם הגבלות על אופי קיום היחסים [כדרכה שלא כדרכה וכו'].
לאחמ"כ נתווספו ווסתות, לאחמ"כ נוסף שבוע נוסף במחזור החודשי [שבעה נקיים על כל טיפת דם כחרדל] מה שגרם שהאשה מותרת לבעלה רק לשבועיים מתוך חודש אך עדיין היו כמה נשים. אח"כ נאסרו נישואין לכמה נשים בהרבה מקהילות ישראל+כתמים.
מה שנשאר זה שבועיים בקושי עם אשה אחת.
לא נכנס לדון בהתפחות ההלכה בתחום המיניות, אך ברור שבמצב זה צריך להרבות גם בצניעות, משום שהטבע האנושי לא היה נותן לקיום מיני כה דל אם הצניעות לא הייתה מוקפדת.
וכאן אנחנו אוחזים....
הבעיה שהצניעות היום כבר לא משהו, אך נותרנו עם מיניות דלה כנ"ל, ולאלוקים פתרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2012 23:49 |
|
| |
אפריםבן.
אתה מציג דרך חולנית שלצערנו קיימת כמו שעולה מהכתבה שהפנת אליה ומעוד כמה כתבות ומקורות מידע. וכמו שעולה מההיסטריה הרבנית בענין [הם לא מפחדים רק מעצכ"ח].
מה עושים?
אין איזושהי דרך לשחזר מיניות יותר בריאה ולא יגיעו למצבים כאלו המתוארים בכתבה הנ"ל?
אני משער שתאוות פורנוגרפיה אכן קשורה לדלות מינית.
כמובן שלמי שלא אמון על התורה והמצוות גם אם חי במיניות פחות דלה עדיין יתעסק גם בפורנוגרפיה, אני לא חושב שהחרדים הם היחידים שמשתמשים בשירותי צחנה אלו.
אך למי שבתודעתו אמור להמנע מפורנוגרפיה ודאי שחיי מין עשירים יותר יעזרו לו להמנע מזה. לא כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2012 01:04 |
|
| |
ידוע שלא רק בספריה הלאומית ניתן למצוא חרדים אלא גם בבתי הבושת יש מקום נכבד לחרדים כנראה שגם מי שאמון על התורה והמצוות נופל בזה.
בכלליות יש הבדלים עצומים בצרכים המיניים ובכח האיפוק בין בני האדם ולכן מה שיעזור לאחד לא בהכרח יעזור לשני .בנושא הזה אין כללים ואין פתרונות קסם .
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2012 08:50 |
|
| |
וינצי - במחילה שכחת שבזמנם יחסי מין טמאו עם כלל המשתמע בכך ואסרו בלימוד תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2012 09:25 |
|
| |
| אפריםבן כתב: |  | ידוע שלא רק בספריה הלאומית ניתן למצוא חרדים אלא גם בבתי הבושת יש מקום נכבד לחרדים כנראה שגם מי שאמון על התורה והמצוות נופל בזה.
|
|
מנהג אבותיהם בידם- מעשי אבות סימן לבנים.
|
|
|
|
|
