דמויות מפתח בתולדות ההלכה וההגות היהודית

ברור שהשיעורים של הרב הנ"ל שיצא שמם לשם ולתהילה יענגו ויעשירו את קהל השומעים.

ועכשיו לשאלותיך.

לעצם כותרות המשנה קשה להתיחס שהרי לא שמעתי את השיעורים עצמם. למשל אני חושב שרש"י אינו גדול הפרשנים, ספק אם ניתן לכנותו פרשן. שהרי מרכיב הדרשנות אצלו גבוה מאד.
קשה לי גם להתייחס לכותרת "הנפש החיים המצע הרעיוני של עולם הישיבות" ספק האם אכן זהו המצב. אך כפי שאמרתי בתוך השיעור הרי יתבררו ויתלבנו הדברים כמין חומר.

לכן אני מניח לשאלות התוכן,אלא אם יואיל רבינו לתת את דפי הלימוד לפורום.

אני גם לא יודע על פי איזה קרטריון נבחרו הדמויות הנ"ל
אני יכול למנות לפחות דמות שנשמטה כאן, וזה האר"י או אם תמצי לומר ר"ח ויטל. אם מחמת החידוש ואם מחמת ההשפעה העצומה שהיתה לדמות זו על יהדות המאות האחרונות.

וחבל שלא אוכל להשתתף בשיעור. מי שיעשה זאת ודאי לא יצטער.






תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 09/09/2005 3:13:02

אני רוצה להעיר על הגדרת החזון איש כמנהיג היהדות החרדית בדורנו ומעצב דרכה..

נשמע מרתק מאד מאד.


אבל מרתק לא פחות מזה יהיה להעביר שיעור על דמויות רבי מעלה ,ייחודיות ביהדות, שנשכחו מידיעת ההמון.

למשל רבי יהודה מספרד,שערך פולמוס ענייני מאד מול טענות הרמב"ם במו"נ,ולדעת גוטמן,רק בגלל שלא נערכו דבריו בצורה מסודרת ובספר,לא זכו להתייחסות עניינית במרוצת הזמן.ועוד.

לגבי השיעורים:

אצל הגאונים בולטת העדרותו של רב האי גאון.המוגדר כ "אחרון הגאונים בזמן וראשון במעלה"

הכיצד ניתן לכלול את ה"מאירי" כ"דמויות מפתח שהשפיעו" ובכלל לא היינו כמעט יודעים מקיומו אלמלא התפרסמו חיבוריו לפני כ100 שנה (+ _-)

סמי מכאן "מאירי" ועייל "רשב"א"

אצל האחרונים בולטת העדרותו של החיד"א.שללא ספק השפיע בכל הקשור בהלכה ובשיטת הפסיקה והוא מיצג את ה"אחרונים" של זמנינו.ולמעשה כיום,כמעט כל הפוסקים הולכים על פי המתודות שהוא אימץ.(לטוב ולרע)

לא ידוע לי עד כמה המהר"ל מפראג באמת השפיע על ההגות היהודית.או איזו אסכולה פרשנית הוא מייצג.או הקים.עם כל ספריו הרבים.שמו מוכר בעיקר בגלל הגולם שלא היה ולא נברא אצלו.

הבחירה של בעל התניא ורבי נחמן,נגועה בפופוליזים.שום דבר מהותי.רק בגלל שחבד וברסלב מפורסמים בכמות.די היה בבעש"ט והגר"א.

ויש לי עוד הערות קטנוניות.

אשתדל להגיע לשיעור.ולא להרגיז.

תוקן על ידי - אור_חושך - 09/09/2005 4:09:40

לי דווקא נראה שמרצה בחר דמויות מפתח מ"סוגים" שונים של אישים, הרי אין ביכולתו ליתן הרצאה על כל דמות חשובה בהסטוריה היהודית.

מענין לענין, ניתן לקיים כאן דיון בשאלה מיהן הדמויות שהשפיעו על היהדות, מבחינות שונות, במשך הדורות.



הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!

אור וחושך,

לא ראיתי שהמאירי הוצג כדמות מפתח אלא בכותרת משנה אצל הרמב"ם כאחד המשתייך לאסכולת ממשיכיו.
המהרל בודאי מהווה דמות מפתח ומשמש כאחד המקורות הראשיים לחסידות למשל וראה את פריחתו המחודשת אצל בעלי המחשבה בדורנו. החידא באמת דמות מרתקת אבל השפעתו למעשה פחות חזקה ממה שאתה מציג. הטענה של קעלעמר היא נכונה שהשמיטו את הארי אבל כנראה שלא רוצים להכנס לקבלה.

תוקן על ידי - אשמורת - 09/09/2005 9:43:01

אז אם מדברים על ראשי אסכולות,ולא על דמויות משפיעות.הבחירה אמורה להיות שונה.

מכל קצוות הקשת.למן ר"י החסיד האמוני המוחלט (להוציא קטע שכתב בנו בפירוש התורה) עד הרלב"ג האריסטוטאלי המוחלט ביהדות המסורתית.

ואת מקבילהם באחרונים.

גם אני הקטון מצטרף להבעת ההתרשמות מן המבחר הנאה.

וגם אני הקטון תמהתי על חסרונם של האר"י - וגם של בעל הזוהר, לפניו. אי אפשר לפסוח על הקבלה, ואם הרב המרצה איננו מתחבר אליה - אולי בעניין זה היה שווה להזמין מרצה אורח.

חסרונות בולטים נוספים - הרמ"א (אפשר לשלב אותו בהרצאה על ר' יוסף קארו). ובדורות האחרונים - החת"ס והחפץ חיים. אי אפשר להבין את האורתודוקסיה בלעדיהם.

ומה עם הרפורמים, להבדיל? הייתי מכניס הרצאה (אחת) על גייגר ופרנקל. הם בהחלט מייסדי אסכולות.

אור-חושך, גם אני לא מעריץ גדול של המהר"ל, אבל אין ספק שחיבוריו השפיעו ומשפיעים. לעומת זאת, לא אהבתי את כותרת המשנה אודותיו. הייתי מתמקד אצלו במתח שבין מוניזם לדואליזם, ואכמ"ל.

בעולם ההלכה נודעה השפעה רבה ולרא"ש ולנודע ביהודה, אבל ברור לי מדוע לא הוכנסו, במגבלות הנתונות. מאותו טעם לא הייתי מכניס את הרשב"א וכו' - וגם לא את המאירי.

לגאונים אי אפשר היה להקדיש יותר מהרצאה ממוקדת אחת, ואני מצדיק את בחירתו של המרצה ברס"ג, שספרו הפך לקלאסיקה, מה שאין כן לגבי כתבי רב האי גאון שהגיעו לידינו. צדק אפוא הרב המרצה בבחירתו.

הטענה שרש"י לא פרשן היא מגוחכת, בכל הכבוד. דרשנות היא צורה של פרשנות, ובכל זה אזלינן בתר לשון הדיוט. אין מקום לבנות הגדרות חדשות (וצרות מדי) של "פרשנות", ולשפוט על פיהן.

עם כל חיבתי להוגי החסידות הנזכרים, נדמה לי שהיא נהנית מייצוג יתר (4 אישים, כמדומני!). ואם מדברים על "מייסדי אסכולות" הייתי שם את רש"ב מפשיסחא במקום הקוצקער, כי הוא מייסד השיטה ואילו הקוצקער רק הקצין אותה בהיבטים מסויימים ו"הרג" את עומקה המטאפיסי בהיבטים אחרים. ובכלל, רש"ב מפשיסחא הוא הוגה מעניין ועמוק ביותר, וגם בעל השפעה רבה ביותר, שעדיין לא זכה למקום הראוי לו, וזו יכלה להיות הזדמנות לעשות קצת צדק היסטורי. (בהרצאה זו כדאי להכניס גם קצת על שלוחותיה של פשיסחא באיזביצא, לובלין, גור וכו'). ומכל מקום, אם ההרצאה על רי"ס כללה גם את גדולי ממשיכיו - למרות שהם שונים ומעניינים בפני עצמם - גם ההרצאה על הבעש"ט יכלה לעשות זאת.

לגבי ספרות המוסר - כמובן יש מקום לשאול למה נבחר ה'מסילת ישרים' ולא חובות הלבבות או שערי תשובה, שהם לא פחות קלאסיים ומשפיעים ממנו. ברם, אני מבין ללבו של הרב המרצה. אי אפשר להכביר יותר מדי הוגי מוסר, צריך ייצוג באמצעות ספר אחד, וחייבים לקפח את השאר. הבחירה בכל אחד מאלה מוצלחת באותה מידה, בערך, ואולי אפילו הבחירה ב'מסילת ישרים' אכן המוצלחת מכולן.

אם יש שאיפה לסדר כרונולוגי - יש לשים את רמח"ל אחרי מהר"ל (כמובן), ואת בעל התניא לפני ר"ח מוולוז'ין (אא"כ רוצים להצמיד אותו להגר"א).

וכל זה לא בא לבטל את הערת הפתיחה: מבחר נאה ומרשים, ואני בטוח שגם התוכן יהיה מוצלח כמצופה מבעליו.


אידך גיסא





תוקן על ידי - אידך_גיסא - 09/09/2005 11:23:28

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 09/09/2005 11:24:26

וכבר היה לי ויכוח בענין הרשב"א והמאירי, עם אחד ההיסטוריונים שבדרו העבר, שאמר באחת מהרצאותיו,
בהזכירו את שניהם, שהוא עדיין אינו יודע מי היה
גדול ממי. כשהערתי לו שההשוואה חסרת טעם, ואי אפשר
לערוך השואה בין הרשב"א שהיה שילוב נדיר ובלתי מצוי
של חכם שהיה מצד אחד מגדולי המחדשים, שחידושיו הם
אור ללומדי התורה בכל הדורות ואין זזים בבית המדרש
ממנו, ומאידך היה מגדולי הפוסקים, ואולי גדול המשיבים,
ואין לך מורה הוראה או פוסק או דיין שזז מפסקיו. לעומת זאת המאירי היה כמעט בלתי ידוע בזמנו וגם לאחר זמנו עד שנתגלה בדורות האחרונים. לא ידוע על חכמים ששאלו דבר הלכה ממנו, ולא על קהילות שציפו למוצא פיו.

אותו היסטוריון הקדיש אחר כך את
הרצאתו הבאה כולה לפולמוס עם ההערה
הנ"ל, אך לדידי, הפופולאריות הרבה
ששכה לה המאירי [ואל יחשדני אדם,
כי נתתי הרבה מכוחי לתורת המאירי],
היא בכך שיש ממשכילי עמנו, שהחליטו
כי המאירי היה בעל סבלנות רבה, בתחום
שבין ישראל לגויים, דבר שכמובן מוצא חן
בעיניהם, והרי הם מכופפים את כל תמונת
היהדות והערכת הדורות, לעמדות האהובות
עליהן. בחוגים האקדמאים, אם יעיז מישהו
לטעון נגד יעקב כץ והנתלים בו, בעניין
הסובלנות, ויעיז לומר, למשל, שצדק הרד"צ
הילמן במאמריו ב'צפונות', שהתבטאויותיו
של המאירי בענין היחס לגוים, הם בגדר
צנזורה עצמית ופנימית, ייחשב כשמרן,
בעל דעות קלריקליות ואולי מפגרות.

לגופו של דבר, מעטים היום מעיזים לעסוק
במיגוון רב כל כך של דמויות, זרמים ואסכולות.
היום נאחזים באימרה, שיש המבקשים לדעת
הכול על משהו, ויש המבקשים לדעת משהו על
הכול. אלא מאי, נעשו בשנים האחרונות,
עבודות רבות ויסודיות בתחומים רבים,
וניתן להתבסס עליהם, ואין צורך לחקור
באופן עצמאי בכל דבר.

פרופ' חנוך אלבק בויכוחו הידוע [ולא לשבח]
עם פרופ' א"א אורבך, ואולי מדוייק יותר בהתקפתו
על הנ"ל, ציין בתוך הדברים, שכאשר שימש
הוא מבקר ספרים באיזו חברה ספרותית מדעית
חשובה בברלין, קבע לעצמו כלל גדול, שאין
הוא כותב ביקורת על ספר, שאינו סבור
שביכולתו היה לחבר גם כן אותו ספר...!

מסופקני אם יש חכמים נוספים כאלו,
אף לא בין מרצים, מורים ומלמדים.