היסטוריה של יהודים ושל גויים - הסתרת חטאי גדולים

שכן

לא הבנת בכלל.

דפקא הפוך הם התרחקו כל כך מהשקרים שהם הוכרחו ליצור דבר חדש ואילו מספר 3 מנסה לתמרן עם הישן. לא סיווגתי לא לשבח ולא לגנאי אלא כניתוח קר לחלקים ביניהם יכול כל אחד לבחור לפי צרכי נפשו כל זמן שהו/יא לא מטיל/ה את חלקו על אחר. חבל לעשות מכל דיון מלחמה, הלא לא מדובר כאן בהינתקות!

בוגי, לא חבל?
כתבת מילה אסורה, ועכשיו ינתקו אותך לשבוע!

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=77543

דגים: בין היסטוריה חיובית ובין רכילות ולה"ר 16/12/2004

בין העוסקים בהיסטוריה, ובמיוחד של אישים, וממילא עוסקים בהערכתם, הן האישית והן מבחינת יצירתם, דעותיהם, חכמתם, השפעתם וכו', וכן העוסקים בביקורת, הן מחקרית והן ספרותית, קיימת התלבטות, כיצד הדברים עולים בקנה אחד עם הלכות רכילות ולשון הרע. יש האומרים, שבאמת אין לעסוק בכך, ויש לכתוב רק דברים טובים, ולהעלים את הרע. ויש אומרים יותר מכך, שיש לא רק להעלים את הרע, אלא גם להפוך את הרע לטוב. ממילא יש המורים היתר לעצמם, לזייף, לסלף, לשקר, הכול בעבור המטרה החשובה להציג את העבר ואת אישי העבר באור חיובי, לתועלת החינוך של הדורות הבאים.

בעניין שמחתי מאוד בזמנו לגלות, הכרעה בעניין זה באופן נחרץ, מפי גאון עוזנו מרן החזון איש זצוק"ל, וכך כתב (קובץ אגרות החזו"א, א, ב"ב תשט"ז, סימן קלג עמ' קכא):

'דעתי כי ראוי להמחזיקים בתורת ד' לדעת את גדוליה באופים האמיתי ... כי הידיעה של של חכמי הדור לבם ומדתם הן הן גופי תורה, ואין בזה משום לה"ר, כמו ששואל על אומן באומנותו, בשעה שהוא צריך לו'.

מכאן הוראה ברורה, כי יש חשיבות בהכרת גדולי התורה באופיים האמיתי, וידיעה זו היא גופי תורה. היא לא עיסוק לשעות הפנאי, וקריאת שעשוע בבין הזמנים, ואף אין בה משום ביטול תורה ולא משום לה"ר.
אמנם, נשאלת השאלה, האם בכל זאת ישנם גבולות לדבר זה. הרי ההשקפה הטהורה כפי שהיא מוצגת כיום, וכפי שהיא נחשבת לחיוב גמור, הוא שאסור לנו לעסוק ח"ו בהערכת אישים, ומה אנחנו הקטנים והפעוטים יכולים להעיז ולחוות דעה על מהותם ואופים של חכמים גדולים, או רח"ל לבקר אותם. אם כן מהו הגבול?

*****
riv:

הלכות לשון הרע לעיתונאים (ולגולשי פורומים) - מוישה גרויס
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1126236

*****
דגים:

ריב
השאלה שנשאלה לא היתה על עתונאות, ולא על גבולות ההלכה של לשה"ר, אלא על גבולות 'גדולי התורה', מתי מותר למתוח עליהם ביקורת; מתי מותר לאפיין אותם באופים האמיתי, במידות, בתכונות, בהתנהגות וכו'; עד כמה מותר להצביע על טעויות, על שגיאות, על רשלנות, על הטעיות, על זיופים וסילופים וכל כיו"ב, אצל מחברים של ספרי פירושים, חידושים, פסקים ועוד. מתי יש בזה 'מתכבד בקלון חבירו', ומתי זו ביקורת בונה?

יש שמתוך צדקנות יתירה, מתירים לעצמם, למשל, לצנזר דברי גדולים, כאשר לפי דעת המצנזר, הדברים פוגעים בגדול אחר. ומי התיר להם לפגוע בדברי חכמים גדולים, ולשפוט מה מותר להם ומה אסור להם.
לדוגמא, יש מאמר ידוע בגמרא, שבשעת מותו של משה נשתכחו אלף ושבע מאות הלכות (כך גירסה אחת, יש גם גירסה על שלושת אלפים), והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו.
בפירוש המאירי לדברים בבית הבחירה, הוא מוסיף שני מלים, 'דרך הפלגה' אמרו, לומר שהוא רואה גוזמא במספר ההלכות שנשתכחו.
באו הצדיקים, התמימים והחסידים, המוציאים לאור את בית הבחירה בזכרון יעקב, והשמיטו והעלימו את שני המלים הנ"ל, שלפי דעתם אסור לרבנו המאירי לומר זאת (ואולי בויכוח יאמרו, שאינם מאמינים שפה קדוש כהמאירי יאמר דבר זה, וזה מן התירוצים הקלים והשכיחים ביותר, ז"א אלו שמרוב שמרנותם אינם מוכנים לשום חשיבה ביקורתית, מתירים לעצמם לעתים להיות 'ביקורתיים'...).

*****
riv:

דגים,

אני בתמימותי חושבת שמה שהובא למעלה בלינק שהבאתי, כולל את שאלותיך.

אם אני אינני טועה אתה זה שאמרת באחד האשכולות - שאמרו על הרמב"ם שהיה ראוי להיות משיח - הרי בגלל העובדה שכתב בספרו המו"נ, על עינייני 'גוזמא' ו'הפלגה' ו'השאלה' - הוציאו לו שם של כויפר. ושרפו את ספריו, אז אתה בא בטענות לחכמים שהשמיטו את 'שתי המילים' מהמאירי?

וראה באשכול על 'גילוי דעת ואזהרה' מה שנכתב שם על ידי החברים.

mdabraham:

דגים,
אני לא זכיתי להבין את טהרתה של אותה השקפה טהורה שדיברת עליה.
כיצד ניתן להעריך אם מישהו הוא גדול, בלי להעריך אותו? או שמא יש להעריך רק האם הו אגדול או לא, ואז להפסיק להתבונן בו ולנתח אותו? אז בשביל מה הוא גדול? כדי שיתלו בו כל בוקי סריקי שרוצים? אז כבר אפשר למצוא שעיר אחר לעזאזל, באופן שרירותי.
ואם אותו גדול סרח (וכבר היו דברים מעולם. מה עם אחר? היה מותר לדון אותו?)? האם אין דרך להדיח אותו מגדלותו, ובודאי מתפקידו הציבורי, אם יש לו כזה?

על כן אומר על דרך צחות, כי אותה השקפה שהצגת היא אמנם 'טהורה', אולם טהורה מכל שמץ של הגיון ואמיתיות. כך נוצרים גדוילחים יש מאין. גדול הו אותו אחד שכשתבחן אותו לעומק עדיין תגלה שהוא גדול (ע"ע החזו"א בספרי גראדה. ספרן, האם על זה רצית לכתוב וצינזרת?). הרי על תליית שקרים במישהו לא עסקינן, גם לא ביהודים פשוטים.

ברור שיש לבחון דברים לגופם, ולשפוט כל אחד כפי הראוי ולמען הפק תועלת. אין להפיק תועלת מהיסטוריה, או מעובדות כלשהן, כאשר הן מיופות ומצונזרות. לכן ספרי היסטוריה על גדוילים, במשמעות המקובלת, הם חסרי ערך היסטורי, מעבר לפרטים באנליים (עם מי הוא התחתן ומתי). יש לכך השפעה כמו ספרים בדיוניים על צדיקים בדיוניים, שלא נמצא בפיהם עוולה וכו'... כפי שאמרתי לעיל, לפי גישתך ניתן פשוט להמציא גדוילים ולהשיג את אותה תועלת.

מעבר לכך, יש חיוב לדון לכף זכות, וכאן כבר האריכו מפרשי המשנה באבות שהכל לפי הסבירות (המינימלית לפחות), כפי שכתבתי באשכול שכן. ברור שכלפי אדם גדול סף הזכות גבוה יותר, שהרי פחות סביר להניח שהוא עשה מעשים שלא ייעשו, ולכן יש לפקפק יותר בניתוח שמורה לכיוונים שליליים לגביו.
ועל כך אמר החוו"י (סי' י"ב? כמובן זה לא מקורי שלו, וכבר היה אשכול על כך - לינקי?): "אהוב אפלטון ואהוב סוקראט, והאמת אהוב מכל". אמת יוצרים רק על ידי אמת.
והאמת והשלום אהבו! לפי הסדר הזה.

מיכי

*****
נישטאיך:

<"ועל כך אמר החוו"י (סי' י"ב? כמובן זה לא מקורי שלו, וכבר היה אשכול על כך - לינקי?): "אהוב אפלטון ואהוב סוקראט, והאמת אהוב מכל">

הקדמת רבנו זרחיה הלוי, (הרז"ה) בעל המאור ברכות

*****
לינקזעצער:

"לשמוע את האמת ממי שאמרה" (safy)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=267706

דגים:

למנוע טעות, אני לא הזדהיתי עם ה'השקפה הטהורה', שנוצרה בדור האחרון, ושהיא היום ככל הנראה השולטת והמכוונת כמעט את כל הדור הצעיר החרדי (פרט למה ששמעתי פעם מרבנית זקנה, שאמרה, אני עוד מהדור הישן, ואיני יכולה להחמיר כל כך ... ). ישנם מקרים לא מעטים שהתלמידים אף מלמדים את רבותיהם השקפה טהורה מה היא ... (בנוסח: 'רבינו ירד מן הדרך', כנוסח כותרת של כרוז שהוכן פעם לפרסום ע"י נטו"ק, ושהגרי"ז מנע את פרסומה), ולא עת האסף עתה.
ידועים לי מקרים מסוג זה, וכדוגמא. ת"ח אחד ההדיר ספר של אחד מהתקופה הראשונה של האחרונים, והשמיט בו דיון שלם שבו התקיף את דעתו של מהר"ם מרוטנברג בעניין מסויים, שלפי דעת המהדיר, לא היה לכבודו של המהר"ם... (אמנם השאיר זכר לכך בהערה שם, ואמר שישלים את העניין במבוא, אלא שכמובן שם שכח להביא הדברים, ועשה זאת בהתייעצות עם אחד מראשי הישיבות).
מן הזקנים היו כאלו שאף חששו לפגיעה בספר שהם מצנזרים אותו, ומצאתי שמהדיר מסויים נקט בהמצאה יפה. הספר 'כתוב שם' לראב"ד הופיע לראשונה מכ"י בעתון הירושלמי הקטן 'הסגולה'. שם פרסם העורך, הרב מ"ז חסידה, כל שבוע קטע מכ"י שלא נדפס (בנוסף לנ"ל כך פורסם שם גם שבלי הלקט ח"ב) עד שהשלים את כל הספר. כידוע בין הראב"ד ובין איש ריבו הרז"ה בעל המאור עברו חילופי דברים מהחריפים ביותר שיש לנו בין חכמים. נבוך המהדיר מה עושים? מאחר שלא היה לגמרי מבעלי ההשקפה, לא מלאו לבו להשמיט דברים של הראב"ד. העיתון הזה הופיע כתוב במכונת כתיבה, ובשיכפול, וההדפסה היתה גרועה למדי. והנה שמתי לבי שלפעמים נראה שהמכונה השתגעה ופלטה שורות של ג'אנק (זבל), אותיות פורחות ומבולבלות שאינן מצטרפות למלים. חשבתי שזו פשוט תקלת הדפסה. אך פעם עלה על דעתי לעשות נסיונות לפתור את השורות בהנחה שהן כתובות באיזה כתב סתר,ונתברר לי שאכן זה היה כנראה פתרונו המחוכם של הרב חסידה, גם לא להשמיט הדברים, וגם לא להקל על כל מי שמדפדף סתם בספר שעיניו יפלו על דברים חמורים כאלה, והדפיסם בשיטת הכתב של א"ת ב"ש (על דרך ששך=בבל, מנא מנא תקל ופרסין).

למאי_נמ: 11/8/2008

א. לר' מ.א. - נבהלתי שלא ציינת להקדמת בעה"מ: "...וזה המנהג נהגו כל חכמי העולם, כמש"כ החכם המורה אבן גנא"ח בהשיבו על המורה הגדול בעל הדיקדוק רבי יהודה ז"ל, הזכיר דברי הפילוסוף שהשיב על רבו ואמר ריב לאמת עם אפלטון, ושניהם אוהבנו, אך האמת אהוב יותר..." (ההדגשה במקור - דפוס וילנא).
(אגב, מעניין שהנוסח - כפי שהובא לעיל בשם החו"י - הוא המקובל טפי בקהילות ישראל).

ב. בהליכות שלמה (כעת איני מוצא העניין*) מובא שהגרש"ז אוירבך זצ"ל המליץ לצנזר ד' א' האח' שיצא בכל תוקף כנגד הדרוש שמיתת י' הרוגי מלכות היא לכפרת מכירת יוסף.

ג. בציטוט שהבאת מתייחס החזו"א ל"חכמי הדור". יתכן מאוד שכוונת החזו"א לומר שלא כ"א מחכמי הדור הוא באמת ראוי לתואר זה, וע"כ עלינו לבודקו, ואין בשמועות עליו משום לשה"ר. אך מי שהתקבל כבר בעמ"י (במשך דורות) - אחריו אין לבדוק.
_______

* מצאתי!

"...ויצויין שפעם הובא לפני רבנו חיבור כת"י מאחד מגדולי האחרונים, שמצאו בו במקום אחד שקרא תגר על מה שיסדו בפיוטים שענין עשרה הרוגי מלכות הי' בעוון מכירת יוסף, וכתב שאין לומר כן על שבטי י-ה.
והורה רבנו, שאם כי גאולת החיבורים שבכת"י מגאוני הדורות שלפנינו והדפסתם הוא דבר גדול ונשגב, מ"מ כיון שהענין הנ"ל נתאמת ונתקבל בדורותינו ע"פ מדרשי חז"ל ואין לפקפק בדבר, אין זה לכבודו של אותו גאון וצדיק שיאמר דבר זה משמו, וכיון שעדיין לא נדפס החיבור יש להשמיט דבר זה ולא להדפיסו..."
(הליכות שלמה, הל' תשעה באב, פט"ו אורחות הלכה 31, עמ' תלז-ח)

תוקן על ידי עצכח ב- 21/08/2008 16:36:56

nocheiner:

הסיפור של הצזורה מרתיח אותי כל פעם מחדש. הענין הוא שזה לא מצד כבודו של מישהו או משהו כזה, אל תהיו תמימים, זה משטרת המחשבות בפעולה. אנחנו ב 2008, העולם כולו עובר לדמוקרטיה, ורק אצל החרדים הולכים ומתקדמים בצעדי ענק לרוסיה של סטאלין וחבריו.
הבעיה היא שזה לא חסרון בדמוקרטיה, אלא עיוות היהדות והתורה, ועל כך אין להם כפרה.