| נשלח ב-14/9/2005 01:33 |
 |
| |
מתי תפילה נענית?
ברדיו קול-חי ישנה תכנית של אחד מבעלי הסגולות, העצות והתרופות לכל חולי ולכל מרעין בישין [התרשמותי היא שהוא מחוגי הבני תורה הליטאים, על פי הדמויות שהוא מסתמך עכליהם ועל פי טיב העצות והסגולות, [לא חלילה ללמוד דף גמרא, אך יש השפעה מחוגי המוסר] ומשקל נגד לבעלי המקצוע הזה מחוגי בני עדות המזרח והחסידים], והוא 'הרב המגיד' [שמו נעלם ומסתתר, פרט לציון העובדה שהוא נכדו של הרב בן ציון ידלר, המגיד הידוע].
יועץ זה, משמיע בקולו, גם כמין כרזה לתכניתו, ובה הוא אומר: יש תפילה שנעכנית אחר יום, יש תפילה שנענית אחר שלשה ימים, יש שנענית לאחר שלושה חדשים ויש שנענית לאחר שלושים שנה', ומוסיף שאין לייחס לו כוחות מיוחדים הוא רק נייעץ על פי מה שקבל מרבותיו ומגדולים שהוא מקורב להם, ומבקש מהשומעים שיתפללו עליו שיקבל כוח לעזור לנצרכים ולזקוקים. יפה!
השאלה המתבקשת היא, האם תפילה שנענית אחר שלושים שנה אינה, למעשה סותרת ועוקרת את כל המשמעות של תפילה?!
הלא זה כמו 'כפור חם', קל מאוד להפריח אמירות כאלה, אך יש לעצור רגע ולהפעיל גם את את המנגנון המנסה להתבונן באמירות כאלה. הלא זה פאראדוכס, כמו 'משיח מת', או כמו שכתב מישהו שהפאראדוכס הגדול ביותר הוא 'משיח תלוי'.
לשון אחר 'מושיע' שאין בכוחו להושיע אפילו את עצמו, וכיצד יושיע את זולתו?
אמת, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, וכל שכן שאינו יכול להתיר אחרים.
יש חלומות שחולם אדם על עצמו, יש 'חלומות שחלמתי על אחרים' או 'שחלמו אחרים עלי', אך מגוחך מאוד הוא מי שמבקש להטיב חלומות שחלמו אחרים על אחרים...!
מי שאינו שולט על עצמו ובשרו כיצד ישלוט על זולתו?!
האם יש בזה יותר מאשר צחצוח לשון בעלמא? והאם מותר לנו לדון מזה ולהקיש מכך על טיב העצות והסגולות של הנ"ל בכלל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 03:55 |
|
| |
זן שאלה ריטורית?
הרי ברור כשמש ששרלטן זה אינו שונה משאר מגידי העתידות מכל העדות ומכל הדתות.
ולגופו של ענין אימתי תפילה נענית, תחילה יש לדון האם אכן כל תפילה נענית, ומה המשמעות של זה בכלל.
תוקן על ידי - דוד12 - 14/09/2005 3:54:57
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 09:38 |
|
| |
.
פעם, כשהייתי גדי פועה, התפללתי ששבת תגיע כבר.
לאחר ששה ימים, תפילתי נענתה במלואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 09:51 |
|
| |
השינוי בדרגתו של המתפלל הוא מיידי . אין להשתית את
התפילה על תוצאות . מדוע יש לפסול מי שמבקש להרגיע
מתפלל , שלא יתייאש מתפילתו? כל השאלה נוצרת רק מחמת
מבט עממי על מהות התפילה.
תוקן על ידי - ספרן - 14/09/2005 9:52:19
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 10:23 |
|
| |
השאלה אינה הרגעה פסיכולוגית, אלא האם
יש בזה עלבון לשכל הפשוט. האם זו טיפשות גמורה,
או אולי יש לזה איזשהוא בסיס?
תארו לעצמכם שאליהו במאבקו עם נביאי
הבעל בהר הכרמל היה נענה לאחר שלושים שנה . . .
או יצחק ורבקה שעתרו לפרי בטן,
היו נענים לאחר שלושים שנה . . .
או אולי הכוונה היא שאם אדם מתפלל
שלאחר שלושים שנה, יזכה להשתתף
בנישואי נכדיו, תפילתו תיענה?
או אם יתפלל אדם שהפנסיה שלו /
תכנית החסכון תישא פירות בעתיד
ייענה אז ולא היום.
ומה הרבותא?
אגב, לפני זמן חשבתי שמן הראוי לאסוף
ולסדר את כל התפילות שמצויות בתנ"ך,
והנה נפל לידי ספרו של המבי"ט,
וראיתי שבחלק מספר קטן יחסית הצליח לסדר את כל
הנ"ל, ואיש אינו שם על לב, לדבר מופלא כזה.
האם גם פנחס שדה עשה עבודה כזו? או שטעות בידי?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 10:28 |
|
| |
לא ידענו שהמבי"ט ופנחס שדה עומדים באותה דרגת מה
שנדרש מהם , גם בתורת הוא אמינא 
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2005 11:45 |
|
| |
למה זה בכלל נכון לדון על שרלטנים ורמאים?
הרי כל בר דעת מבין שהסיפור הזה הוא עצוב, עצוב בעיקר בגלל הסחף המדהים של הפרש הזה. אך לדון בזה? לתת לזה במה ועוד פה? למה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2005 12:32 |
|
| |
לספרן,
חלילה לי להשוות בין המבי"ט ובין פנחס שדה,
אלא שיש אומרים [והמקור אינו ידוע לי]
שעל יהודים אין אומרים להבדיל,
מה שנכון במקרה זה.
שאלתי היא אינפורמטיבית בלבד, וזכורני גם שעוד
יהודי שתו"מ פרסם חיבור [כמדומה בן שני כרכים]
בענין זה, היינו אוסף מסור של התפילות
מימי קדם והלאה.
כמו כן אין המטרה דיון בתופעת בעלי הסגולות,
ולפחות אחד מהם מוכר לי מקרוב ממש, ויודעני
היטב שאין בו ממש. המטרה היא לשאול האם ידוע
לאי מי, מקור לכך שיש תפילות שנענות לאחר
שלושים שנה, או שזה פרי דמיון קודח ומתלהם...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2005 13:37 |
|
| |
מי זוכר תפילה אחרי שלושים שנה?
עולם הפוך אני רואה 
|
|
|
|
|
