אשכול סיפורי התחזקות.

הרב אליהו: "הייתי למעלה וחזרתי לכאן"

מצבו של הרב הראשי לשעבר מוסיף להשתפר, אך הוא עדיין מאושפז בטיפול נמרץ. כתב השבועון החרדי "משפחה" שהה ליד מיטתו ויפרסם מחר עדויות מהרגעים הקשים – התקף הלב, האירוע המוחי וההחייאה הממושכת. הרופא המנתח: "הרגשתי שמלאך משמים עוזר לי". ויש גם מסר מהרב לקראת החג

קובי נחשוני

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

היצרן של המכונית המשוכללת מאד הנקראת "אדם", התקין בו ציוד מעולה, והרבה יותר מאשר שניים-שלושה הילוכים. איזה בזבוז זה לזחול כל החיים על ההילוך הראשון, וכואב עוד יותר לנסוע ב"רברס".

אם נשווה את חיינו, לצורך המחשה, לנסיעה באחד הכבישים, נמצא תוך כדי התבוננות כמובן, נקודות מעניינות על המכונית בה אנו נוהגים. התבוננות זו תסייע לנו להבין כיצד עלינו לנהוג (תרתי משמע) ב'מכונית' הכי משוכללת, שהיא כל אחד מאיתנו...

בשיעורי נהיגה, ואף כשיצאנו באופן עצמאי אל הכביש הפתוח, למדנו להכיר את האופציות שיש לידית ההילוכים המותקנת ברכב. הבנו שהיא מורכבת מכמה הילוכים. דבר נוסף שלמדנו הוא, שההילוכים מותאמים גם לאופן הנסיעה, כלומר לנסיעה מהירה או איטית יותר. הילוך ראשון מתאים לרוב לנסיעה איטית, לעומת ההילוכים הגבוהים יותר המותאמים לנסיעה מהירה יותר.

אם נתבונן על חיינו ונבין שאנו מצויידים ב'ידית הילוכים' כזו, נמצא שברגע שאנו נוסעים על הילוך ראשון הנסיעה היא איטית, ולצורך התחלת הנסיעה זה בהחלט בסדר. אולם אם המשכנו כך לאורך כל הדרך, סביר להניח שבשלב מסויים נגיע אל היעד, אבל לאט, ואפילו מאד מאד לאט.

ההילוך הראשון נועד להשיג נקודת פתיחה מסויימת, התחלה של תאוצת הרכב, ועוד דברים המיועדים רק להילוך הראשון. לאחר שהשגנו את מה שרצינו בהילוך זה, עלינו לעבור להילוך הבא, הרי אם יש עוד הילוכים שיכולים לסייע לנו להגביר את הקצב (וכמובן לנסוע בצורה בטוחה שאינה מסכנת את חיינו) ולהשיג תאוצה נוספת וכן הלאה, אז למה לא להשתמש בהם? למה להשאר 'תקועים' בהילוך הראשון, במקום להתקדם לשני, השלישי וכן הלאה?

הסיפור הבא, המובא מדבריו של הרב שמחה כהן (מתוך "תקשורת לקהל ויחיד"), ממחיש את הפספוס, ומאידך את הכאב והצער בנסיעה ללא שימוש נכון בידית הילוכים זו, מתוך זווית ראיה של אנשים שחשו שלא רק שנסעו על הילוך ראשון או שני במשך חייהם, ואף לא הבינו מה עליהם לעשות בכל הילוך והילוך, אלא אף, וכדברי אחד מהם, "נסעו ב'רברס'";

יעקב התהלך מוטרד מאז הוטל עליו לתת הרצאה ביהדות בבית הכלא. התנועה להחדרת ערכי היהדות, בה הוא פועל כמתנדב, הטילה עליו להרצות בנושאי יהדות במקומות שונים, אבל הפעם זה שונה.

בירור קצר העלה שהעבריינים לפניהם אמור הוא להרצות, רובם לא סיימו לימודים סדירים בבית ספר יסודי. מה יש לו לומר להם? איזה מדרך כף רגל יוכל למצוא בעולמם כדי להתחיל בו את הרצאתו?

ישועתו באה ממקום לא צפוי. כשהמתין במשרד המוסך לסיום תיקון מכוניתו, עלעל בבטאון איגוד המוסכים, ועינו צדה מעשיה נחמדה במדור ההומור של כתב העת. רעיון הבריק במוחו.

כאשר הסוהר שליווה אותו נעל מאחוריו את דלת הסורגים הכבדה, לחשו שפתיו של יעקב תפילה להצלחה, כמנהגו. הקהל שציפה לו נראה בדיוק כפי שצפה בדמיונו. רובם ישבו אדישים, וחלקם נראו מסוקרנים: מה הולך האיש הזה להגיד לנו? יעקב אזר עוז ופתח בהרצאתו-שיחתו בלי גינונים יתרים:

לפני ימים אחדים שמעתי מקרה מעניין, אדם נכנס למרד הראשי של חברת מכוניות ידועה ובפיו תלונה חמורה: הוא קנה מהחברה מכונית חדשה רק לפני זמן קצר, ומשום מה כל המכוניות משיגות אותו.

"אדון נכבד, זה לא יתכן", אמר לו הפקיד, "זו מכונית שיכולה להגיע גם ל – 140 קמ"ש". לאחר ויכוח קצר נתן לו הפקיד הפניה למוסך המרכזי של החברה לבדיקה יסודית של המכונית.

יעקב העיף מבט בקהל שלפניו. שינוי משמעותי חל בהבעות הפנים. כבר לא נראה שום פרצוף משועמם, כולם היו קשובים. פה ושם ניתן היה להבחין בפה פעור ועיניים בורקות העוקבות אחר מוצא פיו של המרצה.

הגיע המתלונן אל המוסך המרכזי של החברה, ושם בדקו היטב את המכונית על כל חלקיה, והכל נמצא תקין לחלוטין. "אדון", אמר מנהל המוסך, "אני לא מוצא שום תקלה במכונית. שב בבקשה ליד ההגה ונצא לנסיעת מבחן בכביש הפתוח".

האיש התיישב ליד ההגה, התניע את המכונית, ובנסיעה זהירה בהילוך ראשון יצא אל הכביש הפתוח. אז שילב את ההילוך השני ופתח בנסיעה של 25 קמ"ש. "אתה רואה", אמר למנהל המוסך, "כולם משיגים אותי".

"אבל מדוע אינך עובר להילוך שלישי ואחר כך להילוך רביעי?!" צעק מנהל המוסך. רוכש המכונית עצר את המכונית בצד הדרך בתדהמה. "מה זה הילוך שלישי ורביעי?" הוא שאל, "אצל מורה הנהיגה שלי הייתי תמיד נוהג כך: הילוך ראשון, ואחר כך הילוך שני, וזהו".

פרצי הצחוק של קהל המאזינים מילאו את חלל חדר ההרצאות. פה ושם נשמעו קריאות: 'איזה טיפש! לא שמע אף פעם על הילוך שלישי! כולם השיגו אותו, מסכן!'

יעקב לא ניסה כלל להשתלט על הרעש. הוא הקשיב בשתיקה לתגובות ולקריאות. רק משנמוגו הקולות והקהל נרגע המשיך בהרצאתו. הוא הסביר באריכות ובפירוט שאדם הרי משול למכונית: יש לו הילוכים שונים. בהילוך נמוך הוא דואג לקיומו, אוכל ושותה, משתדל להרוויח כסף ולהשיג את צרכיו.

הילוך ראשון כזה יש לכל בעל חיים. בעל חיים דואג לקיומו ולסיפוק צרכיו, וזהו. כך נוסע בעל חיים את כל מסע חייו כשהוא כל הזמן בהילוך ראשון בלבד. אך אצל האדם יש גם הילוכים נוספים.

בהילוך שני דואג האדם גם לצרכיו התרבותיים. בהילוך שלישי האדם משתדל לעשות טובה לזולת, ולעזור לאחרים גם כשהדבר גורם לו הפסד. ויש גם הילוכים גבוהים יותר. יעקב פרט והדגים בדוגמאות מן החיים מה פירושו למעשה של כל אחד מן ההילוכים הראשונים ומה משמעותו לגבי התנהגותו ואיכות חייו של האדם. ההקשבה להסברים אלה היתה מלאה, וניכר היה שיעקב "מוביל" את הקהל באורח החשיבה שלו.

כמה מסכן בן אדם הנוסע כל החיים שלו בהילוך ראשון! כולם משיגים אותו! למרות שהוא בן אדם, הוא חי בהילוך שמתאים לבעלי חיים. מסכן כזה דומה למכונית מרוץ הנוסעת כל הזמן בהילוך ראשון של טרקטור!

קריאה נמשעה מקצה האולם: 'וכמה מסכן מי שנוסע רק ב'רברס'! קריאה זו לא לוותה בצחוק של הנוכחים, כאילו חשו במרירותה.

בעל חיים, המשיך יעקב, הוא מכונית כזאת שיש לה רק הילוך אחד. אבל היצרן של המכונית המשוכללת מאד הנקראת "אדם", התקין בו ציוד מעולה, והרבה יותר מאשר שניים-שלושה בילוכים. יש באדם הילוכים רבים מאד וגבוהים מאד. איזה בזבוז זה לזחול כל החיים על ההילוך הראשון!

ההרצאה היתה מוצלחת ביותר. בהמשכה התעניינו האסירים בהסברים מפורטים על ההילוכים הגבוהים יותר שבאדם, איך לומדים אותם ואיך נוהגים בהם. בתום ההרצאה ליוו השומעים את יעקב אל הפתח. אילו רק הירשו להם, היו מלווים אותו בשמחה רבה גם הביתה...

(ברשות Breslev.co.il)

_________________

 The smallest good deed is bigger than the greatest intention  

ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו. הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות. אף פעם לא רימה, שיקר או גנב. הוא גם לא שתה לשוכרה בשעות הבוקר, דבר האסור על פי החוק בכפר. הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט. אבל האופה ידע. האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה. יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר. האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800.  

האופה היה נזעם "מרמים אותי" הוא אמר לאשתו בכעס, "אני לא אשתוק על זה". הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. "חייבים להעלות אותו לדין!" אמר האופה,
"אי אפשר לאפשר לו לרמות את כל תושבי הכפר. אנשים סומכים עליו".
עוד באותו יום תלה שליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדיון על פתח ביתו של החלבן.
החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר.
"אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון.
-לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל".
-"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה?
האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו.
-"חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר.
פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים,
כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן
את החמאה שבצד השני."
השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך:
"בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של
המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה,
וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק."
השופט חזר על דבריו של החלבן:
"אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך".
"בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו.  

ככה זה בחיים, אנחנו מקבלים בדיוק את שאנחנו נותנים. 

ועוד דבר, לפני שאנחנו ניגשים להוכיח אחרים, בטרם שאנו שופטים את כל מי שמסביבנו, הבה ונעשה בדק בית פנימי, האם אין אנו לוקים באותם החסרונות שאנו מייחסים לאחרים.
ושני פתגמים אמרו חכמינו ז"ל בדבר:
"קשוט עצמך תחילה, ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת בבא מציעא דף קז)
"מום שבך אל תאמר לחבריך" (מסכת בבא מציעא דף נט)  

בח"ח. 

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

יום אחד הגיע לעיר סלונים מגיד מפורסם, שנודע ביכולתו המיוחדת להוכיח את הציבור ולעוררו לתקן את דרכיו. המגיד נהג לשלב בדרשותיו מעשיות ומשלים, שמשכו את אוזני השומעים וכבשו את ליבם, ואז היה מפיק את הלקח וממטיר על ראשיהם את אש תוכחתו.

כאשר נודע בעיר סלונים כי המגיד הידוע ידרוש בבית-הכנסת המרכזי, התאסף קהל גדול להקשיב לדרשתו. גם המרא-דאתרא, רבי יהושע-אייזיק שפירא (שנודע בכינויו 'רבי אייזל חריף'), בא לבית-המדרש, בבקשו לתהות מקרוב על קנקנו של המגיד הנודע, שרבים היללו ושיבחו את דרשותיו. משראה המגיד את רב העיר בתוך הקהל, החליט שלא לספר שום מעשייה בדרשתו, אלא פתח את דבריו בכמה מאמרי חז"ל, וכדרכו בקודש החל לזרוק מרה בשומעים ולירות בהם דברי תוכחה קשים כגידים, על שאינם נזהרים במצוות שבין אדם למקום ובדברים שבין אדם לחברו, ועל שהם נכשלים בלשון-הרע ורכילות, מוציאים לעז איש על רעהו, ועוד כהנה וכהנה.

הקהל שגדש את בית-המדרש הקשיב לדברים בראש מורכן, כמי שמקבל נזיפה חמורה ויודע שהדבר מגיע לו. כל אותה שעה זע המרא-דאתרא על מקומו באי-נוחות. דעתו לא הייתה נוחה מסגנון הדברים החריף ומהטון הקשה שבו נאמרו.

לאחר שסיים המגיד את דרשתו, ניגש אל הרב כדי לשמוע את חוות-דעתו על דבריו חוצבי הלהבות ועל הרושם שעשו על השומעים. היישיר אליו רבי אייזיל מבט נוקב. "שמעתי כי כבודו רגיל לספר מעשיות בתוך דרשותיו", פתח ואמר, "ומכיוון שהפעם שינה ממנהגו ונמנע מלספר מעשייה כלשהי, אספר אני לו מעשייה":

מעשה באחד ממלאכי מעלה שירד לעולם הזה, ברצותו להכיר את בני-האדם. נזדמן לעיר גדולה; ראה את בתיה היפים, את בתי-החרושת, את גינותיה ופרדסיה ואת כל שאר תענוגות העולם. מצאו הדברים חן בעיניו ונהנה הנאה מרובה.

בינתיים נאספו סביב המלאך כמה יהודים, והוא סיפר להם כי הוא שמח מאוד להכיר את העיר הזאת, להתענג מיופייה ולפגוש את אנשיה.

לפתע ניגש אל המלאך גוי גס ופשוט, במדי שוטר, ודרש ממנו להציג תעודה מזהה. המלאך לא הכיר את שפתו של השוטר, ועל-כן לא הבין את דרישתו. פנה אל היהודים סביבו ובירר מה רצונו של השוטר. הסבירו לו היהודים כי הוא מבקש לראות תעודה מזהה, כדי לדעת מה שמו ושם-משפחתו, מהיכן בא ולאן פניו מועדות.

תמה המלאך ושאל את היהודים המקיפים אותו לשם-מה צריך הגוי לדעת את שמו ואת סדר מסעו.

השיבו לו כי זה הסדר ואלה הם חוקי המשטר. "בארצנו סובבים לא-מעט גנבים, גזלנים ורוצחים, וכדי שידעו הבריות להיזהר מהם, דרושה תעודה מזהה לכל אדם, כדי לדעת את מידת יושרו", הוסיפו היהודים והטעימו.

"וגוי זה הוא-הוא המופקד על כל ענייני החוק והיושר?!", ביטא המלאך בקול את תהייתו.

"לא", נענו הסובבים, "מעל שוטר זה עומד מפקד המשטרה, והוא הנושא באחריות לסדרי-החיים

בארצנו".

לא נחה דעתו של המלאך והוא הוסיף לתהות גם על טיבו של מפקד המשטרה. הוסבר לו כי מעל מפקד המשטרה עומד שר-המחוז הנכבד.

"ומיהו אותו שר-המחוז?", חקר המלאך.

"שר-המחוז התמנה על-ידי הקיסר ירום-הודו בכבודו ובעצמו!", השיבו לו.

"ומה טיבו של הקיסר ירום-הודו בכבודו ובעצמו, שעל-פיו יישק דבר ובמצוותו ימונו שרים ושוטרים שתפקידם להשגיח על הסדר והיושר במדינה?", הוסיף המלאך לחקור ולדרוש.

התבלבלו מעט הסובבים מהשאלה הישירה, ובגמגום קל השיבו כי "'הקיסר... הקיסר הוא גיבור מלחמה, אשר בכוחו ובגבורתו ניהל מלחמות גדולות, הרג את שונאיו, עד שכבש את המדינה כולה".

מילא המלאך פיו שחוק ואמר: 'האם נסתתרה בינתכם?! איש אשר רצח רבבות בני-אדם ממנה שר-מחוז הממנה את מפקד המשטרה, העומד מעל השוטרים, שתפקידם להבטיח חיים מתוקנים של יושר וצדק במדינה?!".

כל אותה שעה עמד המגיד קפוא במקומו והאזין לדברים בפנים חתומות. וכאילו צריך היה משל התוכחה הנוקב של רבי אייזיל פירוש, השלים גם את הנמשל: "כבודו בא להטיף מוסר ליהודי סלונים, על שהם מוציאים מפיהם דברי דיבה, רכילות ולשון-הרע, בעוד הוא-עצמו נכשל בעניין זה ממש, בהוציאו לעז על קהילה שלמה!"...

('סיפורי צדיקים')

_________________

    אין יום שאין בו טוב