'יתד נאמן' מגלה את הפירוש האמיתי של בפ"ל

שי



ובכלל, ברוך השב!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ננסה לבאר את המימרה "אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני" בצורה הגיונית ופשוטה.

דבר מפוסם אצל אנשי הדת שה' מנהיג את עולמו, ולא נזנחו בני האדם למקרים.
די אם נפקח את עינינו ונביט בזוגות אשר מסביבינו, במבט קל ניתן לראות כאן סדר והיגיון, כל אחד (בדרך כלל) חי עם אישה התואמת לו.

כעת באו חכמים על פי ההשקפה המקובלת בידם ואמרו, דבר זה הרי הוא מאת ה', וכבר קודם יצירת הולד הוכרז הדבר.

דבר זה איננו רק בזיווגים, גם בעבודה, בהרבה מקרים עבודתו של האדם תואמת לאישיותו ומזגו, לפעמים הדבר נראה בעליל איך אדם מסוים עובד במקום מסוים, ואילו היה במקום אחר, לא היו הדברים מסתדרים.

ואם תרצה אמור, כל התנ"ך מושתת על השקפה זו, מצד אחד האדם עושה את מעשיו בדרך הטבע, מצד שני ה' מנהיג את מעשיו בצורה נסתרת, אם שמר מצוות יוטב לו, ואם עבר על המצוות יענש.
והרי עונשו בא לו (במקרים שראינו עונש) בגלל סיבות טבעיות שקרו לו?
והתשובה: כך נראה לעיני בשר, אבל ההשקפה התורנית טוענת, שהכל מאיתו יתברך, ולעולם לא נדע איך ומה.

נמשיך לעיין במימרות חז"ל, מימרה ידועה היא "בשעה שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע"
הא כיצד? היכן היא הנהגת ה' (שואה)?
והתשובה: סך הכל העולם מונהג בדרך הטבע, ולעולם לא נדע לשים את האצבע, כיצד בדיוק מנהיג ה' את עולמו.

גם איוב רצה לדעת את הנהגת ה', והשיבו ה', הרי אינך יודע להסביר תופעות טבע, ואתה רוצה לרדת לדעתו של אל עליון.

כיוון שהגענו עד הלום, כי אז גם המימרה "בת פלוני לפלוני" תובן בקלות.
ואם יקשה המקשה כנגד מימרה זו, "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה" ? נשיב לו, שלמרות שיש הנהגה של ה' בעולם, אבל העולם גם מונהג על פי חוקי הטבע, והנהגת ה' איננה מוחלטת (בעיני בני אדם), ולעולם לא נוכל לדעת איך היא בדיוק הנהגת ה'.

כעת יבוא השואל לשאול, מדוע כך יצר ה' את עולמו, מדוע הנהגתו איננה מוחלטת וברורה?
והתשובה: אילו היתה הנהגתו של ה' מוחלטת, כי אז לא היתה לאדם בחירה לעשות כרצונו, אם אדם רשע זרע שדה ימותו כל זרעוני שדהו, ובכך כל תקינות מצבי החיים היו בטלים, ולכן ברא ה' את עולמו, מצד אחד עם הנהגה, מצד שני על פי חוקי הטבע.

לסיום שאלה על שיטת הרמב"ם

ידועים דברי הרמב"ם שכתב בסוף ספרו "מורה הנבוכים" אם ידביק האדם את ידיעתו בידיעת צור העולמים, בכל אותו זמן שתהיה דעתו של האדם דבוקה בה', לא יארע לו כל נזק.

וכאן תישאל שאלה, אדם שזה תיאורו, אשר בשעת דביקותו יצא לקרב, ויועמד במקום שהועמד אוריה החיתי הלוחם הצדיק, האם דבקותו תצילהו מהמות, או שמא הטבע יגבר והוא ימות???

נוראות נפלאתי על מרנן ורבנן חברייא קדישא דפה. הרי כברכ כתב הגרא"ו בביאורי אגדות על דרך הפשט אודות דברי הרמב"ם בתשובה (וכמדומה דשם הובאו גם המאירי וש"ר ריש סוטה), שדברי הגמרא הזו 40 יום לפני... אינם להלכה, שכן במעשה מצווה כמו זיווג הבחירה היא בידי האדם.
והביא שם הגרא"ו דוגמא מאלפת מהרא"ש ורי"ף (מו"ק כמדומני), שכתבו כי 'ילך למקום רחוק ויעשה מה שליבו חפץ' אינו להלכה שכן קי"ל 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', ודברים שביראת שמים תמיד הם בידי האדם ולא בידי שמים.
נקודה מעניינת היא מה חשב ר' אלעאי שכתב 'ילך למקום רחוק'? הגרא"ו כותב ששם שהוא הולך בשיטתה גמרא של '40 יום לפני יצירת הולד', ואין הלכה כמותם. לדעת הגרא"ו המחודשת טובא, דעתם היתה שלאדם אין בחירה (כנראה כגירסה המרוככת לכאורה, ואבסורדית למעשה, של ר' חסדאי קרשקש).

כעת יש לדון כיצד כל זה (כלומר שתי הדעות שבכאן) דומה או לא דומה להשקופע ה'טהורה' מבית מדרשו של 'ויתד תהיה לך על אזנך' (שאכן מצויה לא מעט פעמים נגד גמרות מפורשות, ופשוט: ראה סוגיות להתפרנס ממעשה ידיו וכדו')?
והכי קשה הוא כיצד צדיק כגרא"ו, מאבות ההשקופע הטהורה, מעז לומר דברים כה חריגים ואפיקורסיים ר"ל, והפעם בהחלט עם תשומת לב. מעיניו לא נששמט מאומה, ולא היה כאן חוסר תשומת לב, שהרי הוא הביא את דברי הרמב"ם הללו בדיוק כדי לדון בנקודה זו.
אולי גם מינויו של הגרא"ו לבעל השקופע טהורה נעשה מבלי משים...


מיכי

הרב מיכי,

1. המאירי ריש סוטה שציינת אליו,

כותב כי בזיווג ראשון (= בגיל צעיר), שאליו מתייחסים דברי חז"ל "ארבעים יום קודם יצירת הוולד" וכו',
הזיווג יוצא לפועל, בין היתר, לפי התולדה.

2. למה התכוין רבנו המאירי באומרו לפי התולדה?

בפשטות הכונה לפי המשיכה הטבעית הנקבעת בתולדה. גענעטיקא בלע"ז.

3. וכאן המקום לשאול את יודעי הגענעטיקא:

מתי נקבעות התכונות המוכתבות על ידה?

ארבעים יום קודם היצירה כדעתו של הד"ר, או בזמן היצירה כדעתם של החולקים?



ר"מ

הערה בעניין דברי רבי אלעאי שזכר הרב מיכי,

מה שאמר רבי אלעאי "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו וכו'" כתבו הרי"ף והרא"ש בסוף מו"ק שהכוונה דווקא למעשה הוללות בעלמא ולא לדבר איסור.ואף בזה אין הלכה כמותו.

הרי"ף כותב שאין הלכה כר"א,שהרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים",ומכאן שנראה כי החילוק המובא בגמרא קידושין "כאן דלא מצי כייף ליצריה" להצדיק אתאמרת רבי אלעאי אינו להלכה אלא "דיחויא" או "שינויא" בעלמא.(וזה מצוי הרבה בשיטת הראשונים כלפי הגמרא)

הרא"ש הביא את דברי רבנו חננאל, שביאר שדברי רבי אלעאי לא לעבירה ממש נתכוונו,אף לא לאיסור.אלא רק לשתות במיני זמר וזה הוללות מצד "סני שומעניה" בעלמא הראוי לת"ח להמנע ממנו.(כמבואר סוף מו"ק. אך ראה גיטין דף ז וגמרא בסוטה ובגמרא סנהדרין,ושיטת הרמב"ם הידועה)והתוספות הביאו ר"ח זה בקצרה.וכעין פירוש זה הביא רש"י בשםרבו בשם רב האי גאון.

נמצא כי אף לדעת המקלים וסוברים,כי דברי רבי אלעאי עיקר,מכל מקום אינם על עבירות ממש אלא על מנהגים שאינם ראויים.וזה גם רק היכא דלא מצי כייף ליצריה.ואעפ"כ כתבו הרי"ף והרא"ש ועוד פוסקים,שאין זה להלכה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

בעצם יש להבין שאלה זו של גדר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" האם היא כוללת את ההנהגות.או רק מעשה מצוות של יראה.והאם צידוק של "לא מצי כייף ליצריה" אינו סותר את עקרון הבחירה החופשית.

רק אעיר שכמדומני הרמב"ם באגרותיו -תשובותיו,כותב כי כל מעשי האדם הם בגדר "יראת שמים".מכאן שלדעתו גם כן אין הלכה כרבי אלעאי אף אם נניח שכוונתו אינה למעשה איסור ממש.

אבל לדעת הסוברים,כי הנהגות מוסריות שאינן הכרחיות ע"פ התורה וחוקיה,יש לומר שחזרו להיות "בידי שמים" היכן שלא מצי כייף ליצריה.

רמ_במזל,

סטיה היא מעיקרו של דיון, ובכ"ז.

האם הגנטיקה מושכת? כנראה שכן.

ידועה האימרה, שבני"ז הופכים אם השנים להיות דומים זל"ז. ולא היא, מסתבר, שבני"ז בוחרים אחד את השני לפי דמיון בסיסי, פיזי כמנטלי, שרק מתגלה עם השנים.

אבל מעבר לזאת, בני"ז הם בד"כ קרובי משפחה גנטיים. מפליא אותך? ראה נא, בעולם למעלה מששה מליארד בני אדם. אני מניח שאם אתה יהודי אשכנזי יליד הארץ, אתה קרוב גנטית יותר ליהודיה אשכנזיה ילידת הארץ, מאשר לסינית מכפר חקלאי במחוז הוא-הא, או לכושית שוכנת הג'ונגל בקונגו, דוברת מאו-מאו. והנה, למרבה הפלא יש לך גם יותר סיכוי להנשא לאותה יהודיה אשכנזיה ילידת הארץ, מאשר לאחת משתי השיקצעס הנזכרות. על זאת הדרך (המוקצנת לשם הדוגמא) תראה, שהגנטיקה נוטה להשתמר בקבוצות קטנות, על אף שבחברת מהגרים (ישראל, ארה"ב), ובתקופה של חופש תנועה כבזמננו, המעגל המצומצם מתרחב. אבל לא בהרבה. עדיין גב' מאו-מאו (בהנחה שאינה מגלה פתאום שהיא מבני שבט זבולון, מתגיירת ומתיישבת ב"שבי זבולון" שבגב ההר...) רחוקה ממך ואתה ממנה.



הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!

רמבמז"ל,
ראשית, שלום עלייכם (כבר מזמן לא נפגשנו כאן).
שנית, שאלה לי: האם 'זיווג ראשון' אצל המאירי אין פירושו נישואין ראשונים אלא גיל צעיר (כדבריך)? אני תמיד הבנתי אחרת.
כעת הסתכלתי שם והוא אמנם כותב שסתמו של זיווג ראשון הוא בגיל צעיר, אולם משמעות דבריו היא שזהו בד"כ העיתוי של זיווג ראשון, ולא שזה פירוש 'זיווג ראשון'.


אור וחושך,
הרמב"ם בפיהמ"ש לאבות (כמדומני סופ"א) מדבר על 5 סוגי דיבור, וכותב במפורש שיש דיבורים שאינם אסורים ואינם מצווה, אלא דיבורים מותרים של רשות גרידא (אגב, אני נזכר בדברי הפייט: 'דיבורים מותרים ולשדך הבנות', והרי זה ממש לענייננו ששידוך הבנות הוא בגדר המותר. אמנם שם הכוונה היא מותר בהלכות שבת ולא בענייני מצווה ואיסור).
לעומת זאת, בעל חובות הלבבות (שער הבחינה?) כותב איפכא, שהכל מה שעושה האדם נוגע ליר"ש. ואנוכי קשיא לי טובא בזה, שכן אם יש אדם שני סוגים של לחם לארוחת בוקר, שעולים אותו דבר ובריאים אותו דבר ורק הבדל בטעם, מדוע יש עניין של יר"ש לבחור במי מהם (כן שמעתי פעם מהרב ליכטנשטיין, שאמר לי בפשיטות שהחלטה כזו היא דבר נייטרלי מבחינת עבודת ה')?

מיכי

הרב מיכי,

אינני מבין את ההערה,כיון שאם הגדרנו מעשה כלשהו כ"רשות" ממילא אינו נכלל לעניין דברי רבי אלעאי.שהרי שםמדובר במעשה שאינו אסור אך גם אינו היתר.אלא גדר של "אינו ראוי" וזה ממצוע בין המותר לאסור לפי בחינת האדם "צורבא מרבנן" וכיו"ב.מכאן שבהחלט יש להכלילו אף לדברי הרמב"ם בפיהמ"ש שזכר.

ברם לגופא,כיצד מעשה גדר של "רשות" ייכלל בעניין יראתשמים.יש לומר כי הכל לפי המטרה.כי פעולת רשות עולה בקדש על פי המכוון ממנה.ולזה כיון הרמב"ם.(אך כאמור אין זה נוגע לדברי רבי אלעאי הנ"ל)

לגבי שאלת הלחם,בהחלט יש הבדל.אם נניח למשל כשיטת הבחיי הפרושית(המושפעת לדעת החוקרים מאסכולת "אחי הטהרה" ועוד)שיש להמנע מתענוגים,הרי שבחירה בלחם הטעיםיותר,יש כאן חטא ביראת השם.(אם כי לא רשמי אלא כחלק מכלל קדושים תהיו וכאלו,בפרט לשיטת הרמב"ן)אך אם נניח כשיטת הרמב"ם ל"עמך" (ראה בהלכות דעות,ומאידך במו"נ)הרי שחטא יחשב אם יימנע עצמו מהלחם המשובח.(וראה לרמב"ם פיהמ"ש אבות על מתנתין ד"חיי צער תחיה")

הרב מיכי,


1. הנעימות הדדית.

2. גם לדבריך, עדיין מבואר במאירי שבזיווג ראשון הנעשה בגיל צעיר,
הזיווג תלוי בין היתר בתולדה,
כלומר בגענעטיקא.

3. תמיד הבנתי דבריו שהדברים תלויים זה בזה.

דהיינו:
גיל צעיר
גורר אחריו זיווג "לפי תולדה".

האם טעיתי?

האם זו איננה המציאות, בדרך כלל?



ר"מ

השכן,

מן הסתם, כמו חלק גדול מהתנהגותו של האדם, גם ההימשכות מושפעת מגנטיקה (מושפעת, אך לאו דוקא נקבעת), אך לא ירדתי לעומק הראיה שהבאת. אכן, סביר להניח שרוב בני האדם מוצאים לעצמם בני זוג הקרובים אליהם, יחסית, מבחינה גנטית, אך אין זאת אומרת שהגנטיקה היא המושכת; מן הסתם, לך, לי או לרבנו מיכי יש הרבה יותר הזדמנויות להפגש עם נשים יהודיות שוכנות הארץ מאשר עם סיניות החיות להן בסין, וממילא לא נבחר לנו בת-זוג סינית. גם למשתנים תרבותיים (למשל: ההלכה האוסרת עלינו ליצור קשר רומנטי עם סינית) יש משמעות רבה.

אבל כל הדיון הגנטי הוא פחות חשוב. חשובה ההנחה שביסודו. המאמר של "בת פלוני לפלוני" קובע כי לכל אדם יש בן-זוג אחד ויחיד המתאים לו (ובמשתמע, שבסופו של דבר הם גם נפגשים, בדרך כלל). מי שמפרש את הדברים על צד הגנטיקה או התכונות הטבעיות בכלל, צריך להסביר כיצד יכול להיות דוקא אדם אחד יחיד ומיוחד בעולם המתאים לאדם זה - ואם קיים אדם כזה, כיצד קורה שהם נפגשים (למרות ההסתברות הנמוכה להפליא של מפגש כזה). נראה לי שקשה מאד לתת הסבר כזה מבלי לחרוג מגבולות "התולדה הטבעית" אל ההכוונה הא-להית.

גם_וגם,

היכן כתוב שזו בת זוג "יחידה" הראויה לו?

לפי הבנתי הדלה, "בת פלוני לפלוני" פרושו שהיא-היא הראויה לו. אולי אני טועה ומדובר עליה או על כל אחת מאחיותיה, שאף הן עונות להגדרה של "בת פלוני".