|
|
| נשלח ב-20/9/2005 12:07 |
 |
| |
אריק123:
להשכיל וללמוד מילים חדשות היא היתה יכולה גם מגמרא עם פירוש שטיינזלץ. ואכן נ"ל שזה הפתרון לתעלומה! הרי גם זה ספר אסור בשבילה ובודאי מעיד על התדרדרות במעלה נעלי העקב רח"ל לכיוון מעמקי הטומאה של הספריה הציבורית.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 12:15 |
|
| |
לאחר הפסקת הומור, אני חושב שניתן, בכל זאת, לחלק את סוגי הקריאה לשנים:
א. ספרים שמחדירים אורחות חיים פסולים, כוונתי מבחינת הצניעות. כאן אפשר לכלול רומנים רומנטיים, רומנים היסטוריים, וכל סוגי הרומנים. כלומר, כל ספרות שעיקרה סיפור אהבה או אהבים.
אני משער שאין צורך להכביר מילים. בגיל של שרית טבעי מאד לחלום על אהבה, אך בציבור החרדי יהיה עליה לחכות שש שנים (משום מה נראה לי שהיא בת 12, אבל אולי היא בוגרת יותר, ואז נשאר פחות לחכות) וגם אז בחירת החתן תעשה קודם כל בידי אבא, אמא והשדכנים. כבר דובר כאן על השנים הקשות האלו שבהן הבגרות הפיזיולוגית ובשלב כלשהו גם בגרות נפשית תובעות את שלהן, אך ההלכה והחברה מעכבות.
סיפורים כאלו חושפים אותה למציאות שתטריד אותה בחלומותיה, ולצערי אני חושש שזה יזיק לה, יגרום לה לחפש באופן פעיל אחרי יישום מה שהיא קוראת (ואין צריך לומר שמה שהיא תקרא לא יהיה תיאור ריאלי של העולם).
לכן, ודאי לא כדאי לאפשר לשרית לקרוא בספרים כאלו, בדיוק כפי שלא כדאי לתת לילדים מכל חברה שהיא לגלוש באינטרנט ולבקר בצ'אטים.
ב. ספרים להרחבת הדעת וההשכלה. ממורה נבוכים עד קאנט, מאנציקלופדיה בריטניקה ועד חוברות האוניברסיטה המשודרת.
קריאה כזו לא היתה צריכה להיות אסורה ולהפך, אולי מומלצת. אך כאן דומה שאנו טועים, ואין אנו מספקים, או אפילו מונעים, את צאצאינו מהכרות עם עולם המדע וההשכלה (המילה האחרונה היא טעונה, אך כוונתי לידע).
יש לציין לשבח את הלפרין, שניסה להוציא אנציקלופדיה "מבוקרת" המתאימה לבית החרדי. אך מהמעט שראיתי לא התפעלתי (אך ודאי לא ראיתי מספיק).
ודאי דרושים לנו ספרי מדע וידע המתאימים לנו. ואולי מישהו ישמע את הקול הקורא וירים את הפרוייקט?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 12:31 |
|
| |
מיימוני,
שוב עלינו על מוקש, האם ספרי הידע ןהמדע יכללו את תיאורית האבולוציה, את המפץ הגדול, ביקורת המקרא, היסטוריה של בית שני וכו' וכו'.
האם יחוברו ספרים לכל חוג, לדוגמא, ספרים לבני כולל חזו"א, ספרים לצאצאי צלמידי רג"נ? ספרים לחב"דניקים?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 12:36 |
|
| |
"ספרי מדע וידע המתאימים לנו"? משום מה זה מזכיר לי את הבדיחה הישנה על ספר מעשי הגבורה של הצבא האיטלקי... [למי שאינו מכיר: מהו הספר הקצר ביותר בעולם? ספר מעשי הגבורה וכו']
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 12:40 |
|
| |
מיימוני, אני קצת נדהמת. עיקרם של רומנים הוא סיפורי אהבים? כך "מלחמה ושלום", "החטא ועונשו", "בין שתי ערים", הרשימה אינסופית? אני מקווה שלא חשבת על המשפט הזה עד הסוף לפני שכתבת אותו, כי יש בו זילות של היצירה הספרותית על גווניה ועושרה.
ועוד - מי אמר שכל מה שקוראים בספרים צריכים לממש? אפילו ילדים אינם סוברים כך! כאשר קוראים על משהו שקורה לאחרים, צריך להשוות את זה לערכים שלך, ולהחליט מה אתה לוקח מזה ומה לא. אם החינוך שמקבל\ת המתבגר\ת ראוי, הם יעמדו בזה. יפעילו חוש ביקורת בריא ויעשו את ההחלטות הנכונות.
אני מקווה שאינך רומז לקלות דעת ומתירנות וחולמנות יתר של כל ילדה בת 12 שמותר לה לקרוא ספרים, גם רומנים קלאסיים, כי יש לי תחושה שאתה יודע שאין זה נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 13:01 |
|
| |
אני רואה שהייתי צריך לדייק בלשוני. התכוונתי ל"רומנים" במובן של סיפורי עלילה סביב נושא אהבה. לא ליצירות קלאסיות.
וכמובן יש מקרי בינים.
איך ניתן יהיה לסנן ספרי מדע? זו בדיוק הבעיה. הרי אצלנו אין מקום למפץ הגדול, לביקורת המקרא (כנראה בצדק) אך גם לספרים שחורגים מן העקרונות הקשוחים, אם גם הבלתי מנוסחים תמיד, של החיים החרדיים האופייניים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 13:03 |
|
| |
.
"אדוני השופט, אינני אשם ברצח הקשישה החביבה, הושפעתי קשות מרסקולניקוב"
(נ. נאשם ברצח, מסביר לשופט מדוע אסור לקרוא רומנים, רוסים או הונגרים)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 13:16 |
|
| |
מיימוני,
הבעיה היא הרבה יותר בסיסית מהתכנים. ניתן ללמד פרקים נרחבים בפיסיקה, בביולוגיה או בכימיה, ובוודאי במתמטיקה, ללא התנגשות ישירה עם ההשקופע, אבל הבעיה היא עם המדע עצמו. אי אפשר ללמד מדע בלי להכיר בניסוי ובחינה עצמית של העולם כמקור ידע אלטרנטיבי למסורת; אי אפשר ללמד מדע בלי לקבל כלגיטימי את קיומו של תחום שבו אדם אינו נמדד לפי ההגדרות הנוקשות של "משלנו" או "לא משלנו"; ואי אפשר ללמד מדע מבלי שאצל חלק מהלומדים יתעורר ענין ורצון להמשיך וללמוד הלאה, ומבלי שתתעורר אצלם הערכה לחוקרים, למגלים ולממציאים - גם אם אלה לא היו מבני ברית. כל זה טומן הרבה חומר נפץ. החברה החרדית יודעת היטב שאורוול צדק: בערות היא כוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 13:24 |
|
| |
אני מצטרף לחבצלת.
ואני מוסיף שלענ"ד החלוקה בין ספרות לבין פילוספיה תמוהה מאד.
אם מדברים על בלבול, הרי הפוטנציאל לבלבול גדול פי כמה בקריאת ספרי פילוסופיה. פילוסופיה רצינית מלמדת את האדם לפקפק בכל המוסכמות ולייחס חשיבות מירבית לשכלו הוא. מי שאינו בר הכי (ומי הוא בר הכי?) מוצא עצמו על דרך ללא מוצא. ניתן לטעון באופן סביר שהיחשפות מוקדמת לפילוסופיה , לפני שאדם לומד להעריך את הדברים הממשיים בחיים , היא הרסנית.
אני מקווה שלא אהפוך עצמו מטרה לחצי הרציוניסטע"ן דהכא , אם אומר שלענ"ד הקלושה, ניתן להוציא תובנות עמוקות ומשמעותיות רבות יותר מקריאת רומנים קלאסיים מאשר מספרי פילוסופיה מופשטים. אנשים האמונים על פילוסופיה באופן בלעדי, נוטים להמעיט בערכה של המורכבות של החיים של קשרים חברתיים ושל התרבות ומוסדותיה. אבל בספרות יש יותר חיבור למציאות כמות שהיא ואדם לומד מהם להעריך דברים שהוא לא היה מסוגל להעריך על סמך תבונתו הפילוסופית הבלתי מאומנת. כמובן יש ספרות מסוג ג' וד' כשם שיש פילוספיה מסוג ג' וד'.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 13:33 |
|
| |
.
וגם אנוכי סומך ידי על דברי מצו"נ (וחבצלת), ומתחת שרוולי גלימתי מציצים גווילין שנתחברו על ידי ראנד, אורוול, טאגורי, ואולי עוד כמה.
אגב, דיונים במהותו של האדם, אני מכיר אצל סופרים שהוגדרו כ"מד"ב" בצורה שהיא לעתים רצינית יותר מאשר אצל "פילוסופים" מקצועיים.
(אייקון של מואדיב מניח על השולחן את פ.ק. דיק ופורש בדממה)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 14:32 |
|
| |
מי אני שאבוא אחרי המלך?
אבל אני מאמץ את דבריהם של מציץ ומואדיב, כפי שהאוטוביוגרפיה האינטלקטואלית שלי יכולה ללמד (אהה, כאן איני חושש כל כך מאאוטינג...).
אם אצלנו יש תיאולוגיה שלא מדעת, הרי בספרות טובה- וגם במד"ב הטוב - יש פילוסופיה שלא מדעת. ולפעמים, כמו אצל האחים קרמזוב, פילוסופיה ותיאולוגיה מדעת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 15:02 |
|
| |
מיימוני.
החלוקה אותה אתה מעלה לא תלך.
גם מלכי צרפת חשבו כי ניתן להגביל את החופש למדענים ולפילוסופים ואז גילו לחרדתם כי הפילוסופים מתחילים לנהל את המדינה. גם כאן, פתחת את הדרך לחשיבה חופשית פתחת את הדרך לחשיבה חופשית מן המסורת.
במצב הזה יש לך שתי אפשרויות-
או לשכנע שהמסורת רלוונטית לעולם הזה- הדרך הציונית דתית.
או לסגור את בני האדם מן החוץ- הדרך החרדית.
הדתיים לאומיים בחרו בחופש, ולכן הם מחפשים גשר בין החופש לדת. החרדים בחרו בסגירות, ולכן הם מונעים את ילדיהם מן הספרים החיצוניים (פילוסופיה, רומנים, היסטוריה).
ושמע האמת ממי שאמרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 15:25 |
|
| |
וצדק
אני סבור שמיצית את הנושא בכמה מילים, ויישר כוח על זה.
אמנם המסקנה מחרידה.
רוצה מחשבה חופשית ופתוחה? - אתה מזרחי!
רוצה להיות חרדי - תהיה סגור!
לכל היותר, אם אתה רוצה להיות חרדי פתוח, כלך לך לעצור חושבים...
מעניין כיצד השתלבו יחד חשיבה וידע עם שמירת מצוות באיטליה, בגרמניה, וכן בארה"ב של היום, בהן בחורי ישיבה לומדים באוניברסיטה.
שמועה שמעתי על אחד מגדולינו, שבביתו היה המגזין (האמריקאי) נשונאל ג'אוגרפיק, והיה מאפשר לילדיו לעיין בזה (אני מניח: לאחר צנזורה מתאימה).
ואולי רק אדם גדול (מהסוג שכותב את מייקינג אוף א גודול) יכול להרשות זאת לעצמו?
איקון עצוב כחול.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 15:38 |
|
| |
מיימוני,
הדוגמא שהבאת היא תמצית הפער בינך לביני, בין שכמותך לבין שכמותי.
האם שיא הפתיחות בעיניך הוא נשיונל גיאוגרפיק (לאחר צנזורה)?
הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 15:44 |
|
| |
מיימוני:
"אני מניח: לאחר צנזורה מתאימה"
המספריים שהנחת עכשיו על שולחן הגדול ההוא יהפכו אצל תלמידיך לגיליוטינה והנשיונאל ג'יאוגרפיק שהיה שם ישתנה באחת ל"מעריב"...
אבוי לדור שאפילו מיימוניו עוסקים בצנזורה עצמית על דמיונם שלהם!
|
|
|
|
|
