| נשלח ב-20/9/2005 16:44 |
 |
| |
נאצי יעגער שמעון וויזענטאהל ז"ל
 מצורף קובץצייד הנאצים שמעון ויזנטל הלך לעולמו
ויזנטל בן ה-96 מת בשנתו בביתו שבווינה. כניצול שואה, הוא הקדיש את חייו לרדיפת פושעי מלחמה נאצים. בין היתר הוא סייע ללכידתו של אייכמן. "מרכז שמעון ויזנטל" שייסד הצליח להביא למשפט למעלה מ-1,000 פושעי מלחמה נאצים. הרב הייר: "הוא הפך לנציגם הקבוע של הקורבנות, ולקח על עצמו את העבודה שאף אחד לא רצה". יו"ר יד ושם: "הוא פעל בנחישות ובעקשות, בנה תודעה מוסרית בנושא הזה ולא ויתר עליה"
צייד הנאצים שמעון ויזנטל הלך לעולמו הבוקר (יום ג') והוא בן 96. ויזנטל , ניצול שואה שהקדיש את חייו למלחמה בנאצים, מת בשנתו בביתו בווינה, אוסטריה. את הידיעה על מותו מסר הרב מרווין הייר, מייסד מכון ויזנטל בלוס אנג'לס.
בהודעה מטעמו של הייר נכתב כי "כאשר השואה נגמרה בשנת 1945, וכל העולם הלך הביתה לשכוח, הוא נותר מאחור על-מנת לזכור. הוא לא שכח. הוא הפך לנציגם הקבוע של הקורבנות, נחוש להביא לדין את האחראים לפשע הגדול ביותר בהיסטוריה. לא היתה אף מסיבת עיתונאים בה הכריזו על מינויו, אף נשיא או ראש ממשלה לא מינה אותו לתפקיד. הוא פשוט לקח את זה על עצמו. הוא לקח את העבודה שאף אחד לא רצה".
בשנת 1977 ייסד בוינה את "מרכז שמעון ויזנטל"; אולם כיום שוכן מטהו הראשי בלוס אנג'לס. יחד עם המרכז היהודי לתיעוד היסטורי הצליחו שני המרכזים להביא למשפט למעלה מאלף פושעי מלחמה נאצים. למרות זאת, רבבות אחרים הצליחו לחמוק ממשפט.
בדקדקנות ובעקשנות ליקט ויזנטל כל מסמך, רשומה וראיה הקשורה לפושעי מלחמה נאצים. בחריפות "תלמודית", ובעזרת כישרון לחקירות, חיבר ראיה לראיה, כדי לבנות תיקים מוצקים נגד פושעי המלחמה, תיקים שיעמדו למבחן בית משפט. לאחר שהושלמו התיקים, היו מוצגים בפני הרשויות המתאימות.
אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם, סיפר כי "ויזנטל העמיד במרכז העשייה שלו עניין אחד מרכזי, וככזה הוא ייזכר לדורות. הוא היה איש שלא הרפה ממרדף אחרי פושעי המלחמה הנאצים. הוא פעל בנחישות ובעקשות, בנה תודעה מוסרית בנושא הזה ולא וויתר עליה וככזה הוא ייזכר. זו המורשת שלו".
"הוא פעל באופן שיטתי בעניין זה עד סוף ימי חייו במכון בוינה מתוך ידע וההיקף והשפעה ומתוך נדיבות", הוסיף שלו, "לצערנו חיים פושעי מלחמה אחדים, אך הביולוגיה עושה את שלה והם מתמעטים".
ראש מכון ויזנטל בישראל, אפרים זורוף, אמר: "ויזנטל התגלה כאדם מסור מאין כמוהו למשימה שהוא נטל על עצמו. היה לו גם חוש חד מאוד לענייני ציבור ותקשורת. הוא בשבילי סמל ומופת לעקשנות ולדבקות במטרה, לעשות מאמץ כדי להביא את הרוצחים לדין".
"אבידה גדולה לעם היהודי"
סגן השר לענייני חברה ותפוצות, הרב מיכאל מלכיאור (העבודה), אמר בעקבות מותו של צייד הנאצים שמעון ויזנטל כי "ממשלת ישראל מרכינה ראש בצער על מותו של אדם גדול". לדבריו, "אחד מענקי העולם היהודי הלך לעולמו בשיבה טובה. ויזנטל היה אדם שיצא מהגיהנום של מחנות הריכוז לחפש אחר הצדק".
יו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, ח"כ קולט אביטל (העבודה), אמרה בעקבות מותו של ויזנטל כי: "זו אבידה גדולה לעם היהודי". לדבריה, "ויזנטל היה חלוץ בתחומו ורדף ללא היסוס וללא רחמים אחר פושעי מלחמה נאצים. הוא הביא אותם למשפט וזאת מתוך חוש הצדק העמוק שהיה טבוע בו".
"הכישלון הגדול שלי: מנגלה"
בראיון לעיתון "תל אביב" שהתפרסם לפני כמה שנים, ענה ויזנטל בתשובה לשאלה מה היה הכישלון הגדול ביותר שלו: "עבדתי קשה מאוד על תפיסת יוזף מנגלה , אבל לא תפסתי אותו".
עוד אמר ויזנטל בראיון: "עם שאיבד שישה מיליונים מבני עמו, היה צריך שיהיו לו מאות בעלי משרדים כמו שלי, שידאגו להזכיר לעולם מה קרה". כשנשאל אם מדינת ישראל עשתה מספיק כדי ללכוד נאצים, ענה: "למדינת ישראל היו ויש מספיק צרות אחרות לטפל בהן".
ויזנטל סיפר בראיון: "יש מקרים, שבהם הלכידה היא רק עניין של כסף, כמו במקרה של מפקד טרבלינקה , פרנץ שטנגל, שהיה בברזיל. לנאצים היה הרבה מאוד כסף כדי לחיות בסתר, בזהויות חדשות, בברזיל, באקוודור, בארגנטינה ובכל דרום אמריקה. כדי להתמודד מולם, צריך הרבה מאוד כסף. זה היה ממש יחס ישיר. כשהיה לי הרבה כסף - ההצלחה היתה גדולה. ככל שהיה פחות כסף - זה הצליח פחות".
האדריכל היתום שהצליח לשרוד
ויזנטל נולד ב-31 בדצמבר, 1908, בעיר בוצ'אץ' (Buczacz) הנמצאת היום באוקראינה, והיתה בזמנו בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר שאביו נהרג במלחמת העולם הראשונה, לקחה אם המשפחה את ילדיה ועברה לוינה , אך חזרה לעיר כשנישאה מחדש. ב-1928 סיים ויזנטל את הגימנסיה, והגיש בקשה להתקבל למכון הפוליטכני של לבוב. הוא נדחה בשל הגבלה על מכסת היהודים והלך ללמוד בטכניון של פראג, אותו סיים בשנת 1932 כבעל תואר באדריכלות.
ב-1936 נשא ויזנטל לאישה את צילה מילר, ועבד במשרד אדריכלים בעיר לבוב. ב-1939 חולקה פולין, והצבא האדום השתלט על לבוב. מייד לאחר מכן, החל נידויים של היהודים ממקומות לימודיהם ועבודתם. אביו החורג נעצר על ידי השירותים החשאיים הסובייטיים ובסופו של דבר מת בכלא.
ויזנטל נאלץ לעבוד כמכונאי במפעל. מאוחר יותר הוצא נגדו ונגד משפחתו צו גירוש לסיביר, אך הוא שיחד קצין סובייטי שמנע את הגירוש. כאשר כבשו הגרמנים את האזור בשנת 1941, נעזר בחבר כדי להתחמק מהוצאה להורג, אך לא הצליח להימלט ממעצר. לאחר תקופה קצרה במחנה ריכוז מחוץ ללבוב, הוצבו הוא ואשתו במחנות עבודה.
בעזרתו של סגן מנהל המחנה בו היה כלוא, הצליח ויזנטל באוקטובר 1943 לברוח, וזאת בדיוק לפני שהגרמנים החלו לשלוח את העצירים למחנות הריכוז. ביוני 1944 הוא נתפס, והוחזר למחנה. קרוב לוודאי שהיה נשלח למחנות ההשמדה אילולי התמוטטה החזית הגרמנית בפני הצבא האדום. 80 הסוהרים הגרמנים שבמחנה, לא רצו להישלח לחזית, ולכן החליטו להשאיר את 34 האסירים בחיים על מנת ש"יאלצו" לשמור עליהם. כאשר האמריקניים הגיעו לשחרר את המחנה ב-5 למאי 1945, שקל ויזנטל פחות מ-50 ק"ג והיה על סף מוות.
הקדיש חייו לציד הנאצים
כששבה אליו בריאותו, החל ויזנטל לאסוף עבור מחלקת הפשעים של הצבא האמריקני ראיות על הזוועות שביצעו הנאצים, ובמקביל ניהל קרן רווחה עבור ניצולי שואה יהודים. בסוף שנת 1945 התאחדו הוא ואשתו, לאחר שהיו בטוחים כל אחד בנפרד כי השני נספה. ב-1946 נולדה בתם פאולינה.
לאחר שהסתיים שיתוף הפעולה עם הצבא האמריקני, הקים ויזנטל עם עוד 30 מתנדבים את המרכז היהודי לתיעוד היסטורי בעיר לינץ שבאוסטריה. עם התחזקות המלחמה הקרה , איבדו שתי המעצמות עניין בעשיית הצדק ובהבאת הנאצים למשפט. ויזנטל וחבריו, מתוסכלים מהמצב שנוצר, התפזרו לענייניהם ולעבודותיהם. ב-1954 נסגר המרכז בעיר לינץ וכל תיקיו הועברו למרכז יד ושם בירושלים, למעט תיק אחד, תיקו של אדולף אייכמן .
ויזנטל חזר לעיסוקיו, ניהל בית ספר מקצועי עבור פליטים ממדינות הגוש הסובייטי, ופעל גם בתחום הרווחה. כל אותו זמן לא ויתר על איתורו של אייכמן, שנעלם
כלא היה בסיום המלחמה.
בשנת 1953 קיבל ויזנטל מידע כי אייכמן חי בארגנטינה. הוא העביר את המידע לשלטונות הישראליים, אך אלו קיבלו מידע מוטעה כאילו הוא חי בסוריה , ורק ב-1959 התאמת המידע כי אייכמן אכן חי בארגנטינה. ב-1961 הובא אייכמן לארץ ונשפט בעוון פשעים נגד העם היהודי, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה וחברות בארגון עוין. אייכמן נמצא אשם והוצא להורג ב-31 במאי 1962. מעודד מהצלחתו בתיק אייכמן, פתח ויזנטל מחדש את המרכז היהודי לתיעוד היסטורי בוינה. במתכונתו הנוכחית, עסק המרכז בלכידת פושעי מלחמה נאצים
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 18:08 |
|
| |
קיינער האט נאכנישט געשריבן קעגן אים? אבער ווי עס זאל נישט זיין, האט ער געמאכט גאנץ א גוטע דזשאב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 18:10 |
|
| |
התגרות באומות?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 18:22 |
|
| |
צבי, זיי נישט אזוי תמימות'דיג.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2005 22:33 |
|
| |
אדרבא, בןמלך, זאג דו וואס זאל מען שרייבען קעגן אים?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2005 16:40 |
|
| |
http://www.whitehouse.gov/news/releases/2005/09/20050920-4.html
For Immediate Release
Office of the Press Secretary
September 20, 2005
President's Statement on Death of Simon Wiesenthal
Laura and I are saddened by the death of Simon Wiesenthal, a tireless and passionate advocate who devoted his life to tracking down Nazi killers and promoting freedom. Simon Wiesenthal lost 89 relatives in the Holocaust, yet he survived the death camps himself. He gathered intelligence to be used in war crimes trials and also passed on important information that led to the conviction of Adolf Eichmann. Throughout his long career, he relentlessly pursued those responsible for some of the most horrific crimes against humanity the world has ever known. Simon Wiesenthal fought for justice, and history will always remember him.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2005 17:31 |
|
| |
Nazi hunter, a pillar to Holocaust survivors, dies
By SHAWN COHEN AND SUZAN CLARKE
THE JOURNAL NEWS
(Original Publication: September 21, 2005)
It has been more than a decade since Holocaust survivor Clara Knopfler last spoke with famed Nazi hunter Simon Wiesenthal, but she remembers the exchange clearly.
"The last thing he said to me was to keep on working for our goal, to never forget," said Knopfler, 78, recalling his message to her and other "younger survivors" after he gave a speech in Long Island.
Knopfler, whose father and brother were killed in the Holocaust, survived the Nazi death camp at Auschwitz and has dedicated much of her life since to educating students about atrocities committed against millions of people during World War II. She and other members of the local Jewish community expressed deep sadness yesterday over Wiesenthal's death, with many crediting him with inspiring their own efforts to teach about the Holocaust and fight discrimination.
"This will be a big, big loss," she said. "He was like a pillar for Holocaust survivors because he was the first person to start to follow up every Nazi. We had faith in him that sooner or later he would catch every one of them."
Wiesenthal died yesterday at his home in Vienna, at 96. His death was announced by Rabbi Marvin Hier, dean and founder of the Simon Wiesenthal Center, an organization formed in 1977 to preserve the memory of the Holocaust by fostering tolerance and understanding through community involvement, educational outreach and social action.
Mark Weitzman of New Rochelle, a director of research for the Simon Wiesenthal Center's New York offices, admired Wiesenthal for his "tireless and passionate" work to bring Nazis to justice.
But Weitzman felt a personal loss because he and Wiesenthal had a 20-year relationship that started when Wiesenthal walked into his office, saw clutter on his desk, and declared, "Now, I feel at home." Since last year, when Wiesenthal lost his wife, they had spoken less often.
"He missed her terribly," said Weitzman, 52. "He had not been the same after her death."
Weitzman said Wiesenthal proved that "one man can change the world."
"Until the Simon Wiesenthal Center came into existence 25 years ago, he operated by himself," he said. "He faced the worst that humanity had to offer and came out of it committed to justice, setting a model that people who committed these kinds of crimes can be brought to justice even after a long period of time, whether it's 10 years or decades."
Richard Laster, chairman of the Westchester Holocaust Education Center, called him a pioneer whose efforts helped "guide our organization." Laster, who fled Vienna a day before Nazi forces invaded, said he was inspired that Wiesenthal, a trained architect, abandoned a lucrative career after the war to track down war criminals.
Laster said Wiesenthal famously told a former death-camp mate that he envisioned himself meeting with 6 million Jews after his own death and having no regrets as he told them, "I did not forget you."
"That was his mission, and in some ways that was the origin of our organization here in Westchester," Laster said. "We wanted to continue learning from the Holocaust and teaching children lessons of what we've learned so that, when they move forward in the world, we can prevent other genocides."
Investigator Philip Rosenthal, with the Rockland County Sheriff's Department, said he first learned about Wiesenthal in Hebrew School in Tennessee in the 1970s, at a time when other children would fight him because of his religion. He went on to handle bias crimes for the Sheriff's Department and, five years ago, received hate-crime training from the Simon Wiesenthal Center branch in Los Angeles.
"He devoted himself to tolerance and getting rid of hate and, of course, made his name by being the Nazi hunter," he said. "It's a great loss to all of us. However I can only hope that his legacy will be that future generations will continue the type of work he was doing."
Rabbi Michael Gisser, executive director of the Holocaust Museum and Study Center in Spring Valley, called the famed Nazi hunter "without a doubt, one of the great people of the 20th century."
"His catching those that committed those crimes during the Holocaust, really for some people, was a liberation and an inspiration," Gisser said.
Zahava Friedman, a college student who is preparing to read Wiesenthal's book, "The Sunflower," for a course on Jewish law and the Holocaust, said Wiesenthal's fortitude was remarkable.
"There are endless reactions that survivors have to the Holocaust, and it's just amazing that his reaction was to seek justice and not to be broken by it," the 20-year-old from Monsey and a Holocaust museum intern said. "That's very admirable because what survivors saw could break anybody."
|
|
|
|
|
|
