ימים נוראים לנוסח "ספרד"

אריק
אין שום טעם וריח למנהג לחתום רק במוספי ימים טובים "שאותך ביראה נעבד" ובשאר תפילות השנה לחתום "המחזיר שכינתו לציון". לא מפריע לי שתמיד תחתום "שאותך ביראה נעבד", אבל מה הרעיון לעשות פעם כך ופעם כך?
התוצאה של ההכלאה חסרת הטעם והפרופורציות בנוסח אשכנז מזכירה את "סידור ארץ ישראל" של יאיר100, שמערבב את נוסחאות א"י עם נוסחאות רס"ג והרמב"ם, ו"על הניסים" ליום ירושלים.

הערה נוספת:
התנגדותו של הרמב"ם לנוסח א"י לא היה עקרוני נגד מנהג א"י אלא נגד מה שהיה נראה בעיניו "לא תתגודדו", בשונה מהתנגדותו של פרקוי בן באבוי שראה בכל סטייה ממנהג הישיבות "מנהג שמד".

יעקב
יש טעם וריח והוא מנהג אבותינו, אבסורד לדבר על מנהג א"י ולהתעלם ממנהג אבותינו.
הטיעון של הרמב"ם על לא תתגודדו לא היה תקף אלמלא זה שסבר שהעיקר כבבלי, שהרי בית הכנסת הא"י היה הגדול בקהיר.

לגבי הגניזה הקהירית,שהוזכרה לעיל,ובה נמצאו נוסחאות רחוקות מאד מהמוחזק בידינו.ראיתי באשכול שצויין לעיל,שכבר יצאו עליה עוררין שהיא מאוחרת ואינה מחז"ל.(כפי ששיערתי) זאת מעבר לשאר טענות שיש בהם לדחות הטיעון מהגניזה הנ"ל.

***

1 לצורך הדיון,הבה ונצא מנקודת הנחה שיש מחלוקת בראשונים לגבי חשיבות הנוסח שמעבר לתבנית.שיש המקדשים אותו במספר ומניין מדוייק,ויש שלא.

2 אם כי,גם כאן ניתן לברר,שאף המקילים לא כיוונו שאפשר לעקור לגמרי את מה שמעבר לתבנית,אלא רק שיש רשות להוסיף כרצון איש ואיש,כעין המובא בגמרא ברכות,לגבי תפילת היחיד בברכות האמצעיות שכל אחד רשאי להוסיף כרצונו.

3 והרי זה נוגע לשאלה האם התוספת כנגד דבר המנוי וקצוב היא גורעת או לא.?

בנוסף,יש גם לברר האם אלו שהתירו להוסיף בתוכן
הברכה,האם התירו זה לכלל הציבור או רק לכל יחיד ויחיד?

****

מלבד הדיון בשאלה העקרונית דלעיל של מחלוקת הראשונים,לגבי עיקר תיקון אנשי כנה"ג וחשיבות מניין התיבות ודיוק הנוסח.

יש לברר,הכיצד החסידים,שככל הנראה קבלו את התפיסות הקבליות המקדשות את הטקסט המדוייק,העזו לבדות לעצמם נוסח וקראו בשמו "ספרד"?

כמו גם שאלת ההרשאה לשנות מהמנהג העתיק והמקובל.? (מוזר שדווקא תנועה חסידית זו,אימצה את דרך שימור המנהגים ביתר שאת,הרשתה לעצמה שינוי כל כך דראסטי ומהותי לגבי עבודת הדת,ושינוי סדרי התפילה)

דומה ששאלה אחת נפתרת בחבירתה.היות וסברו החסידים שנוסחתם היא היא נוסח האר"י,המדוייקת והמבוררת עד כמה שידם משגת,לכן תמכו יתידותם בדברי המקובלים המתירים לשנות נוסח אבות למען נוסחת האר"י הכוללת את כל השבטים.

אם אכן זה תורף העניין,הרי שחובה הלכתית (הלכתית ממש לפי תפיסתם הם) על החסידים לאמץ את נוסח האר"י כפי המצוי ביד המקובלים.לפחות בגירסאות המקובלות אצל כולם.

אריק

אתה מתחמק כי שאלתי אותך שתי שאלות ולא ענית לי.

א)איך אתה מסביר את יחסך לסידור א"י לאור יחסך לנוסח ספרד ?

ב)האם אתה מסכים / לא מסכים עם הדברים שלי בעמ' 2 לקראת סוף העמ' ? (כמובן עם נימוק ולעניין)

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1581434

באבא נכבדי,
אנא פרט למה עוד אתה מצפה ואשתדל לענות.

לביאת המשיח.

אתה יכול לעשות משהוא בנידון ?

וברצינות - נתחיל [ונסיים ?] ב 2 הסעיפים האלה.

אור

>''אם יש כמה נוסחים מעיקר התיקון של אנשי כנה"ג, אז החילופים הנמצאים בנוסח בין הקהילות, אינו גורע כמו אם היה נוסח אחד.ולכן מצב כזה מקטין את הספק''<

היית צודק לו היו מספר נוסחים של אנשי הכנה"ג, הבעיה היא שייתכן ואנשי הכנה"ג לא חיברו אפילו נוסח מחייב אחד, אלא רק הניחו קוים מנחים מחייבים לתפילות, אך לא נוסח.

כל נוסח כשר, כ"ז שהנוסח הוא בהתאם לרוח התקנה.
______

דברי התיקון תפילה:

בדבריו ישנה אריכות אודות שיטת המקובלים המדקדקים בנוסח וסופרים אותיות, והתייחסות מפורטת לדברי ר"ח מוולוזין (נפש החיים שער ב פרק י, ור"י עמדין, (סידור, בית אל, פרק המעשה הערה ז), ולאחר שהביא את האבודרהם הוא כותב:

"ומכל זה נראה שלא היתה קפידת המתקנים הראשונים אלא על שמירת תוכני הברכות וחתימותיהן, אבל יתר לשונות הברכות, נמסרו לדעת הקהלות ותבונתן".

בדבריו שם הוא גם מעיר, שלא ייתכן שנוסח תפילת שמונה עשרה כפי שהוא לפננו, חובר ע"י אנשי הכנסת הגדולה, שהרי בנוסח שלנו אנו מתפללים לחזרתם של בית המקדש והסנהדרין, ובזמנם הרי היה בית המקדש קיים והסנהדרין תפקדו, ומאחר והוא טוען, שתיקון אנשי הכנסת הגדולה היה רק סדר התפילה ותוכנה, הם גם כותב שאנשי הכנה"ג רק תקנו שיתפללו על הבית המקדש והסנהדרין, והתפילות על בית המקדש היו שונות בזמן שבית מקדש היה קיים והיו הסנהדרין.
_______

דברי המהר"ל:

אמת יש רק אחת, ולכן חותמו של הקב"ה אמת, מפני שהוא אחד.
_____

דברי האבודרהם:

דבריו אינם "עוד דעה", אלא הם שלילת הדעה הקבלית על נוסח תפילה מדוייק הבנוי על תיאורית המספרים.

נישטאיך תודה רבה על הדברים.

א-לגבימניין המילים, אז האבודרהם שולל את השיטה הקבלית.יש המקיימים אותה,והטור גם הביא אותה.אם כי לא ידוע לי אם סבר כך גם כן.זוהי מחלוקת הראשונים.

ב-לגבי אם היה נוסח תיקון חז"ל,נראה לי שמדברי הרמב"ם בהלכות תפילה,מוכח שעזרא ובית דינו תיקנו נוסח ממש.כי הוא מבאר שהם תקנו נוסח בלשון צח כי אז לא היתה ידיעת השפה על בוריה.הרי שמעבר לכללי הקפידא ההלכתית היה גם עיצוב טקסט מדוייק בלשון שיהיה מיועד לכולם.

ג-זה גם מסביר מדוע הרמב"ם העתיק נוסח,שיש הטוענים (הר"י קאפח) שלא היה נהוג בארצו,מפני שהוא הלך לחפש את הנוסח האותנטי.

ד-גם אם נניח,אף לרמב"ם שכל התועלת היא בבחינה לשונית בלבד,עדיין לכאורה אין זה אומר שיש רשות ביד כל אחד לשנות הנוסח לפי רצונו.מפני שלדעת הרמב"ם במורה נבוכים ידיעת השפה נעלמה מאיתנו.

***

האם יש לכת"ר הסבר מדוע החסידים שהלכו בעקבות האר"י שככל הנראה מייחס חשיבות לכל אות ותיבה וניקוד, בכל זאת שינו את הנוסח לנוסח שאינו מקובל באף קהילה
?

אור

<"והטור גם הביא אותה.אם כי לא ידוע לי אם סבר כך גם כן">

היה זה דרכם של חסידי אשכנז.


<" נראה לי שמדברי הרמב"ם בהלכות תפילה, מוכח שעזרא ובית דינו תיקנו נוסח ממש">

כמובן מדבריך אין הכרח לפרש כן את דבריו, שהרי לשונו של הרמב"ם בהסבר סיבת תקנת אנשי הכנסת הגדולה הוא:

"כשהיה אחד מהם מתפלל, תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקודש". (פ"א ה"א מתפילה).

אך כשהרמב"ם מדבר על תקנת אנשי הכנסת הגדולה, אין הוא כותב שלכן חיברו נוסח תפילה בלה"ק, שהרי החתה זו שפה שלדבריו הם לא הבינו אותה, אלא כתב:

"ותקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר".

הם תקנו שמונה עשרה ברכות המכסות את כל צרכי האנשים, אך הוא לא נוסח תפילה.

הם קבעו סדר ותוכן תפילות שאותן יכול להתפלל כל אחד בלשונו ובהתאם לצרכיו.


<"זה גם מסביר מדוע הרמב"ם העתיק נוסח,שיש הטוענים (הר"י קאפח) שלא היה נהוג בארצו,מפני שהוא הלך לחפש את הנוסח האותנטי">

אם כוונתך לנוסח התפילה המופיע במשנה תורה, בטח ידוע לך שיחוסו לרמב"ם מוטל בספק.


<"הסבר מדוע החסידים שהלכו בעקבות האר"י שככל הנראה מייחס חשיבות לכל אות ותיבה וניקוד, בכל זאת שינו את הנוסח לנוסח שאינו מקובל באף קהילה ?">

אין לי עסק בנסתרות, אך כנראה שנחתה עליהם רוח משמים, שגילתה להם את הניקודים והאיותים ה*אמיתיים*.

שבת שלום.

נישטאיך,

כתבתי שנראה לי שלדעת הרמב"ם תקנו את כל נוסח התפילה ולא רק התבנית ההלכתית המחייבת.זה יצא לי מתוך כל לשון ההלכה שלו:

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ד

"כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג."

לדעתי כלל לשונו מורה,כי אכן תיקנו נוסח שלם בלשון הקדש,כדי שלא תתערב בנוסח תפילת היחיד לשון זרה,או אף לשון הקדש שאינה מדוייקת ע"פ כלליה העמוקים של הלשון שהרי היא לשון התורה ולדעת את חוקיה צריכים להיות גדולי התורה דווקא ולא משוררים.כנראה גם שלא היה דיי ללמד את העם לשון הקדש,כי באמת צריך להיות ענק בתורה כדי לרדת לשורשיה.

עוד כתב הרמב"ם בהקשר ידיעת שם ה' : "אפשר שיורה כפי הלשון אשר אין אתנו היום ממנה אלא דבר מועט "( מורה הנבוכים חלק ראשון פרק סא)

עוד כתב בעניין שמושי הלשון: "והסרת כמו זה הענין המטעה לא יבוטל בדרכי שמוש לשון, עם דעתנו שאנחנו היום בלתי יודעים לשוננו, ושדרכי כל לשון רבים.( שם חלק ראשון פרק סז)

ועל החסרון אצל מי שאינו מבין דרכי הלשון על אמיתתם כתב:

"דע כי מי שלא יבין לשון אדם, כשישמעהו מדבר, ידע בלא ספק שהוא מדבר, אלא שלא ידע כוונתו, ויותר גדול מזה שהוא ישמע מדבריו מלות, הם כפי לשון המדבר מורות על ענין אחד, ויזדמן במקרה שתהיה המלה ההיא בלשון השומע מורה על הפך הענין ההוא אשר רצהו המדבר, ויחשוב השומע כהוראתה אצל המדבר בהוראתה אצלו "(שם חלק שני פרק כט)

אם כן,כשאין הלשון אצלינו ברורה והיא חסרה מובן שלא נוכל להעביר את כוונותינו כהלכתן במילים שנמציא בתפילה.וזה צורך הנוסח השלם שהיה מחוייב להיות דווקא ע"י עזרא ובית דינו.


ובשאלה שנשאל על אלו ששינו לשון הברכות של קריאת שמע בשבתות השיב הרמב"ם:

"לשנות אותן הברכות בשבתות וזולתן הוא טעות בלא ספק. אך הואיל ומחזיקים בזה הצבור והדבר מביא לידי מחלוקת, ראוי להניחו, לפי שאין בו דופי גדול בדין...ואין חשש,אם תתקרב אל הלשון האמיתית ותתחיל בזו הלשון בא"י אמ"ה אשר בדברו מעריב ערבים.." (שו"ת הרמב"ם סימן קפא )

מכאן נראה כי אכן אנשי כנה"ג תקנו כל הנוסח אף של ברכות קריאת שמע,וטעות הוא לשנות נוסחתם ללא ספק,אלא שמפני המחלוקת יש להניחם במנהגם.נראה כי דעתו לשמר אף את הנוסח ולא רק את מה שהקפידא בו היא מן הדין.ולכאורה אין חילוק בזה בין ברכות קריאת שמע לבין תפילת שמונה עשרה.אמנם בתשובה אחרת שם (קפד) התיר להוסיף אף בברכת רצה,אך זה ליחיד ,כפי שנשאל,וזה דווקא כשהוא מעניין הברכה ואינו שאילת צרכיו.

אך הנה תשובה ברורה בזה נמצאת לרמב"ם בה באה בבירור דעתו השלימה,שם הוא נשאל אם הקפידא היא על שמירת העניין בכללותו,או אף הקפדת הנוסח המדוייק בדווקא.וזו השיב:

" אסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים בברכות בשום פנים, וכל המשנה טעה. ומה שהבאת ראיה מן אלו נאמרין בכל לשון, אינו ראיה, לפי שהוא אינו מוסיף על העניינים ואינו גורע מהם, אלא משנה הלשון לבד.... ואין זה כמו הפיוטים אשר הם תוספת עניינים והבאת דברים הרבה שאינם מעניין התפלה, ונוספים לזה משקלם וניגונם, ויוצאת התפלה מגדר תפלה לשחוק. וזו הסיבה היותר גדולה לחסרון הכוונה ושההמון מקילים ראש לשוחח , לפי שהם מרגישים, שאלו הדברים הנאמרים אינם מחויבים. ונוסף לזה, שאלו הפיוטים הם לפעמים דברי משוררים, לא תלמידי חכמים, עד שיהיו ראויים להתחנן בדבריהם ולהתקרב בהם לאלהים ושיסירו מן הדברים שחברו הנביאים ומי שבמדרגת הנביאים, על כולם השלום ורצון אלהים" (שו"ת הרמב"ם סימן רנד)

הרי שהרמב"ם קובע שיש נוסח בדווקא,העשוי ע"י חז"ל (או עזרא וב"ד) ואין יתרונו מפני צחות הלשון הנשמעת בלבד,אלא שנעשה דווקא ע"י חכמים ובו נכון להתקרב להקב"ה.וע"ע בשו"ת הרמב"ם (סימןרסד),ובשו"ת רבנו אברהם בנו של הר"מ (אמצע סימן סב).