|
|
| נשלח ב-5/8/2002 08:55 |
 |
| |
loiu
מה הנקודה שבתיאוריה, שהם שונאים בגלל שהבטיחו עולם אוטופי שלא התממש או בגלל התחושה שעליהם להסתכל על 'שוטפיהם' כאילו שהם 'מלמעלה'?
בקשר לסגנון, הבן את מיימוני. לא כל מה שחושבים אומרים ולא כל מה שאומרים כותבים. הפורום הזה, אם כי יש בו דברי ביקורת חריפים וגם מהולים בציניות, אבל נמנעים בו מגסות כמו התקפות אישיות, כינויים ומילים מפורשות בנושאים שהצניעות נאה להם.
(הרי את שיר השירים לא רוצים להעתיק -מעדיפים את שמונת הפרקים לרמב"ם- וגם לא לקיים 'והלכת בדרכיו' של סגנון התורה בספר בראשית, משום זהירות יתר. לא נראה לך שראוי לכבד את הכיוון?)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2002 10:28 |
|
| |
לואי
העלית נקודה מעניינת, שמימי לא שמעתי עליה. לאמור: בעלי תשובה שונאים את הרבנים שמקרבים אותם ומסייעים להם.
אני מבין במונח "בעלי תשובה" קבוצה סוציולוגית של בני אדם, ששינו את אורחות חייהם ומתעטרים, או שאחרים מכתירים אותם, בתואר "בעלי תשובה", בין אם הם מתגוררים ביישובים חילוניים ושומרים מצוות, פחות או יותר, לפי הבנתם, בדרך כלל במאמץ רב, או שהם עוקרים לקהילות חרדיות, מחליפים לבוש והנהגות, ומשתדלים להיטמע ושלא להיראות עוד כבעלי תשובה. ובכן, בני קבוצה זו, לדבריך, שונאים את הרבנים שלהם בסתר ליבם?
יתכן שתבוא לטעון שזו שנאה בלתי מודעת, ואז אין לדבר הוכחות כלשהן, ואז גם קשה להתייחס לדברים. אבל אם יש לך ראיות כלשהן לטענה מקורית זו, אולי תשתף אותנו בהן?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2002 10:52 |
|
| |
לואי,
מצטרפת לבקשתו של מיימוני
כדי שנבין את טענתך
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2002 23:58 |
|
| |
משום מה קפץ לי האשכול הזה מול העינים.
על התמודדותם של בעלי תשובה למדתי רבות מספרו של הרב וולבה 'שלהבתיה' או 'אור לשב', שחיבר במיוחד עבורם.
הבעיה נעוצה לדעתי שכתוצאה מתהליך עצמאי של חשיבה ושינוי נפשי (ואני מדבר על הרציניים) נכפה עליהם גם תהליך של חיברות (סוציאליזציה) שאת סופו הם לא שיערו.
אני מכיר רבים שהשכילו להפריד בין שני התהליכים, ולא נתנו לאף אחד 'לקחת' אותם, לטוב ולרע.
קבוצה גדולה מבין גל החוזרים של ראשית שנות השמונים, (הגל שעליו גאוותה של 'ערכים') התארגנה ליציאה מן הציבוריות החרדית, והקימה לה את הישוב 'בת עין'. הדחיפה היתה של הרב גינזבורג, אבל רוב החבר'ה שם היו פעם בתוך הממסד החרדי, ערכים, תורה ואמונה וכו', שנשאבו למיסטיקה בגלל אותם סימפטומים משבריים.
ר' בצלאל כהן רב הישוב, מציין עובדה זו לא פעם.
מהיכרות קרובה עם מספר בעלי תשובה בגילאים המתקרבים לחמישים, נראה לי שכיום, עם גדילתו של ה'דור השני' כלומר בניהם של בעלי התשובה מהגל המוצלח ההוא, ההורים נתקלים בקשיים מיוחדים של גיל ההתבגרות והשידוכים, והכשלונות רבים. העזרה שקיבלו בעבר מן הרבנים איננה עוד, שהרי הם כבר 'עומדים על הרגליים' למעלה מעשרים שנה...
התסכול שלהם רב מאד, הם מוצאים את עצמם חושבים על נטישה לא פעם, אבל הילדים גדולים כבר... והשורשים החברתיים כבר השתרגו.
בצר להם הם פותחים בשלב מחודש של חיפוש. החיפוש בגיל כזה מתמקד פנימה, הם לא מחפשים ממסד או אנשים שעולמם עולם של וודאות. הם הופכים לאינדבידואליסטים ומרירים.
אני יודע על כמה מהם שאף חזרו לסמים קלים, לא תאמינו, בחוץ הכל כרגיל, מחתנים את הילדים וכו'. אבל בפנים המשבר גדול, הסיקסטיז והסבנטיז חוזר אליהם בחלומותיהם, ובגדול.
קשה, קשה להם.
כמה מהם מסתובבים כמובן בפורומים שונים, בעל עין חדה יבחין בהם.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2002 00:43 |
|
| |
מצאתי כמה עבודות מחקריות מענינות בנושא זה:
1. י' מימרן, 'דפוסי חזרה בתשובה בקרב חוזרים בני עדות המזרח ובני עדות אשכנז הפונים לטיפול נפשי', עבודת גמר לתואר מוסמך בפסיכולוגיה, האונ' העברית בירושלים תשנ"ב.
2. הספר של ש' מייזליש 'חזרה בתשובה: תופעה ואנשים', גבעתיים 1984.
3. ספרו של י' שתיל 'פסיכולוג בישיבת ברסלב', תל אביב 1993.
והכי נוגע לענינינו:
צ' שמעוני, 'יצירת סיפור-חיים רציף באמצעות תהליך ה'רה-ביוגרפיה': ניתוח המקרה של בני דור שני לחוזרים בתשובה'. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, האונ' העברית בירושלים, תשנ"ח.
ואת 'גינגית' תעניין בודאי העבודה הבאה:
מ' פכלר-רוטנברג, 'סגנון רגשי/שכלי של חזרה בתשובה בקרב נשים ישראליות', עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האונ'העברית בירושלים, תשמ"ט.
החיבורים שלא פורסמו כספר, ניתנים לעיון ולפעמים להשאלה בכל הספריות האוניברסיטאיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2002 22:35 |
|
| |
הסכמה שבשתיקה?
או שלפורום קצב משלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2002 22:50 |
|
| |
דבריך כדרבונות!
גם אני מצפה מחברי הפורום, איך הם חושבים שיש להתמודד עם התופעה.
דווקא בעלי תשובה אלו אמורים להיות מאגר לזרם חרדי-רציונלי. לכן אני גם מתפלא על השתיקה הרועמת של ווטו, מיימוני ויענטע, בנושא.
לאחר ששלחתי את ההודעה, ראיתי שמיימוני הקדימני בדקה, להגיב באשכול חדש, לו הוא קרא 'רפואתם של אנוסי התבונה'. יישר כוחו.
תוקן על ידי - בוגיעלון - 8/25/2002 1:03:05 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2002 22:55 |
|
| |
שבוע טוב
אי אפשר היה לעבור על דבריו של אקדמאי בשתיקה. אבל זה לוקח זמן לכתוב. ולא כל החיים הם וירטואליים...
נא להתבונן באשכול: רפואתם של אנוסי התבונה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2002 12:38 |
|
| |
גם אם אנחנו מבינים שהעצמאות עדיפה לבעלי תשובה, מה זה עוזר? דרוש שהם יבינו.
סיכום המצב:
אם כי אצל הלא-אורתודכסים, כללית אין עניין למסירות תורנית, ישנם ביניהם יחידים (אני מכירה שניים...)
אם כי אצל בעלי התשובה, כללית אין עניין בחשיבה עצמאית, ישנם ביניהם יחידים (אני מכירה סביבות עשר)
אם כי אצל החרדים, כללית אין עניין בסטייה מהקו המוכתב, ישנם ביניהם יחידים (אני מכירה סביבות שלושים)
המספרים האלו מגיעים לממוצע של בערך שני אחוז ממה שאני מכירה מכל אחד מהציבורים האלה. נוריד חצי לאפשרות שטעיתי.
נו, אני שואלת אתכם, עם אחוז אחד מכל ציבור המפוזר על פני תבל, יש סיכוי שיתהווה משהו בדורנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2002 12:41 |
|
| |
אם אכן זה אחוז אחד אזי מצבנו מצוין. אך נראה לי שאת די אופטימית. אחוז אחד מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל זה 40,000 איש, וזה שוק מצוין לספרים סדנאות וכד'.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2002 12:53 |
|
| |
אור
בשבת ברכנו את ברכת החודש ואיחלנו לעצמנו חיים של... ושל...
הצבעתך על האפשרות לספרים וסדנאות מכוונת לחיים של אהבת תורה ויראת שמים או לחיים של פרנסה או לשניהם יחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2002 15:05 |
|
| |
לא היו כוונות נסתרות בדברי. אלא מי שמעונין יש לו שוק ללפלס דרכו בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2005 18:52 |
|
| |
מאמר בהארץ הדן בנושא האשכול - http://www.panim.org.il/press/haaretz61005.htm
במקום שחוזרים בתשובה לומדים, חרדים גמורים אינם לומדים - מאת שחר אילן
עיתונאית חוזרת בתשובה עוררה סערה גדולה בציבור החרדי, כששאלה מה הטעם להמשיך להחזיר בתשובה אם ממילא לא יקבלו את הילדים למוסדות החינוך
בשנים האחרונות התפתח סוג חדש של אפליה במוסדות החינוך החרדיים האשכנזיים. בנוסף לאפליה של בנות ספרדיות, מופלים לרעה גם ילדים של חוזרים בתשובה. העיתון החרדי "משפחה" הקדיש את גיליונות חודש אלול לדיון ציבורי בנושא הרגיש הזה. פתחה את הדיון אביגיל מייזליק - בעלת טור המתכונים בעיתון, תושבת רמת בית שמש וחוזרת בתשובה - שסיפרה כי הכיתה שבה למדה הבת שלה, שהיתה מורכבת בעיקר מבנות חוזרים בתשובה, נסגרה וכי שום מוסד אחר לא רוצה לקבל את הבת שלה.
"יש כל כל הרבה ארגונים ואנשים שמקדישים את חייהם כדי להחזיר בתשובה", כתבה מייזליק ושאלה: "למה להתאמץ כל כך? למה לגרום להם לשינוי כל כך קשה, מכאיב? למה לקרוא להם שיבואו ויחיו אתנו חיי תורה, אם לאף אחד אין כוונה לתת להם את האפשרות לחיות חיי תורה שכאלה? אולי הגיע הזמן להפסיק להשקיע כל כך בלהחזיר בתשובה, ואת כל הכוחות האדירים של כל הארגונים האלה להתחיל להפנות לאלה שכבר כאן".
בניגוד לספרדיות, שנתקלות בבעיות קבלה בעיקר בסמינרים (תיכונים לבנות), אצל בעלי התשובה הבעיה מתחילה כבר בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים. מייזליק מספרת על בית ספר שלומדים בו ביידיש, שבו הקימו המורות "ועד הורים שכל התפקיד שלו זה לדאוג שחס וחלילה לא תיכנס אף בת של בעלי תשובה ללמוד עם ילדותיהם טהורות הגזע".
לדבריה, "יש משפחות של בעלי תשובה שחיים כאן כבר עשר וחמש עשרה שנים, הבעל לובש חליפה ושטריימל, הילדים מתוקים ומסולסלי פאות, גדלים על אדני הצניעות, יראת שמים, בתים בלי עיתונים, בלי מחשב... ילדים חרדים טובים וטהורים. עד שהם מגיעים לחיידר..." עם או בלי קשר לסערה הגדולה, בית הספר שבו למדה הבת של מייזליק החליט בסופו של דבר לפתוח את הכיתה שלה מחדש, אבל הדיון הציבורי כבר יצא לדרך.
דת המעמדות החדשה
הראשון שהרים את הכפפה היה כתב "משפחה" באירופה דוד דמן, שסיפר כי "כל שנה בתקופה הזאת, כמו בריטואל קבוע, מתחילים לזרום למערכת מכתבים קורעי לב, מלים שמסתירות טרגדיות עמוקות, קשות מנשוא, משפחות שילדיהן לא הגיעו אל הנחלה רק בגלל שהן לא עומדות בקריטריונים של הדת החדשה שהשתרשה אצל חלק מהציבור שלנו, דת המעמדות... בעלי התשובה", כתב דמן, "עזבו הכל מאחוריהם, והקריבו קורבן אישי עצום, רק כדי להיווכח שלעולם יישארו דחויים בודדים, חלק מ'מכסה', לצד בני עדות המזרח".
דמן הפנה "קריאה נרגשת לכל בעלי התשובה שעוד נמצאים בתחילת דרכם: כאשר אתם עושים את המעבר הכל כך קשה, עשו עוד צעד אחד קטן, אבל מכריע: בואו אלינו, אל החוגים החסידיים". לדבריו, אמנם קשה מאוד להתקבל לחסידות אבל כשהתקבלת, לילדים יהיה תמיד מקום ללמוד, "בלי 'מכסה', בלי 'סלקציה', וללא דת מעמדות מעוותת". הסיבה לשוויון, לדבריו, היא שכולם מתבטלים בפני הרבי.
האם באמת המצב אצל החסידים כל כך טוב? הרב שמואל וינד מארגון ההחזרה בתשובה "צהר" אמר ל"משפחה" בתגובה, ש"חשוב לדעת שלבעל תשובה לא קל להיקלט במסגרת חסידית שאינה חב"ד או ברסלב (שתי חסידויות שמתמחות בהחזרה בתשובה, ש"א)". ואילו מייזליק אמרה ש"ההצעה 'בואי לחב"ד' אינה פתרון רלוונטי בשבילי. אנו רוצים לעבוד את השם בדרך המתאימה לנו ולא לבחור את דרך עבודת השם על-פי המוסד החינוכי של הילד".
לא עוזב את העיר
אחד ההיבטים המרתקים של הוויכוח הזה הוא המקום המרכזי שתופסות בו נשים, אולי כיוון שמדובר בנושאי חינוך ומשפחה, ואולי כיוון שהציבור החרדי הולך ומשתנה. את המאמר הבא כתבה אשה חרדית שהשתמשה בשם העט יעל ברג, שיצאה להגנת האפליה. בעלי תשובה, כך היא הסבירה, נוהגים להיפגש עם בני משפחותיהם החילונים, והילדים נחשפים לתרבות של קרוביהם, "שפת הדיבור, המוסיקה, שפת הגוף, המושגים". לדבריה, המפגש עם התרבות החילונית גורם להם לעתים להידרדר, והם עלולים לקלקל גם נוער חרדי מלידה. "בעיני", כתבה ברג, "עדיף הכאב של בת שלא התקבלה על כאבן של משפחות שבנותיהן נפגעו בגלל בת שהתקבלה ובטעות". ציפורה בית לוי, מחנכת ברשת "בית יעקב", כתבה ל"משפחה" ש"די לנו במה שנעשה בשולי המחנה החרדי (הכוונה לתופעת השבאב, נוער השוליים החרדי, ש"א). אין לנו צורך לייבא 'צרות' מבחוץ".
לפני שבועיים הצטרף לדיון גם עורך "משפחה" משה גרילק, מראשוני המחזירים בתשובה ומחבר הספר "החרדים - מי אנחנו באמת". גרילק טוען שרבים בציבור החרדי מפחדים מהחוזרים בתשובה, בשל החשש מפריצת חומות ההסתגרות. הוא גם מסכים ש"הדחייה קשורה לצערנו גם בתופעה של התנשאות אליטיסטית... זו רעה חולה הגורמת לאדישות ולאטימות כלפי הסבל שסובלים הנדחים על ידינו".
באותו שבוע הקדיש "משפחה" פרויקט לכמאה תגובות שהגיעו אליו תחת הכותרת "לא קיבלו תשובה" וגם צירף לדיון כמה מראשי המחזירים בתשובה. הרב וינד אמר שעדיף שהחוזרים בתשובה ימשיכו לגור בסביבה החילונית. לדבריו, "מי שאומר לאדם חילוני המתחיל לחזור בתשובה: 'קום ועזוב את ראשון לציון/ חולון/ אשקלון ועבור לדירה ברמת בית שמש/ מודיעין עלית/ ביתר, עושה טעות".
סיבה אחת לכך היא שביישוב החרדי עלול בעל התשובה להרגיש עצמו כ"סוג ב'". סיבה שנייה היא שהילדים יכולים ללמוד במוסדות חרדיים באזור החילוני, המיועדים לבעלי תשובה, ללא כל בעיות קבלה. והסיבה השלישית היא שכך הם יוצרים במקום קהילה חרדית "וגורמים לאנשים נוספים לחזור בתשובה". כדוגמה הוא מביא את שכונת כרמים החילונית בראשון לציון, שממנה יוצאים בכל בוקר שני אוטובוסים עם תלמידים לבתי הספר התורניים בעיר.
זרם לחוזרים בתשובה
אחד המאפיינים הבולטים של התגובות היה הטחת האשמות בין ההורים החרדים (מלידה) לנציגי בתי הספר, מה שמעיד ששני הצדדים מבינים שמדובר בתופעה קשה שיש להתנער ממנה. אם למשפחה ליטאית כתבה: "אנחנו לא שותפות לפשע ולא חתומות עליו. מנהלים, מנהלות, אל תרחיקו מעלינו את ילדי החוזרים בתשובה". רב ליטאי טען שהאשמה היא בראש ובראשונה של המנהלים, אבל ההורים אשמים בהסכמה שבשתיקה ובשיתוף פעולה עם המנהלים. חבר ועדת קבלה בתלמוד תורה חרדי יוקרתי כתב שקיבל איומים מהורים חרדים שיוציאו את ילדיהם מהמוסד, אם יתקבלו ילדי חוזרים בתשובה.
הפתרון המעשי היחיד שהסתמנה סביבו הסכמה מסוימת היה הקמה של מוסדות מיוחדים לחוזרים בתשובה, גם בערים החרדיות, מעין זרם החוזרים בתשובה. אהובה עציוני מבית שמש הסבירה שהמוסדות החרדיים הקיצוניים, שאינם מקיימים לימודי חול, אינם מתאימים לרבים מבעלי התשובה. בת של חוזרים בתשובה כתבה לעיתון ש"הייתי שמחה לו כשהייתי קטנה הייתי לומדת בבית חינוך שכולו מלא רק בתלמידות בנות בעלות תשובה כמוני. כך הילדים ירגישו במקום". בעלת תשובה מחו"ל כתבה שבעלי התשובה אשמים בכך שאינם מתאגדים. מייזליק מסכימה שמוסדות לחוזרים בתשובה הם הפתרון, אבל מבקרת חרדים שמציעים את זה ממקום "יהיר ומתנשא".
רפואתם של אנוסי התבונה (מיימוני) http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=167724
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 19/07/2009 7:10:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2009 07:18 |
|
| |
במחקר חדש טוען הסוציולוג שלומי דורון כי דחייתם של חוזרים בתשובה מקהילות חרדיות מכריחה אותם ליצור קהילות משלהם. שם, כשלצידם אנשים נוספים שניתקו מעגלי חיים, מתפתחת התנהגות רדיקלית.
(צופיה הירשפלד)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3745741,00.html
_________________
בברכה
|
|
|
|
|
