שותף ברור שעל פי סודם של דברים עדיפה עצמאות מאשר נספחות כי הרי תשובה היא בחינת בינה, עלמא דחירו, כי בעל התשובה זכה להגיע לחירות האמתית בחילא יתיר ממה שהיה צדיק כל ימיו, וכיצד נורידו מדרגה זו להיות נספח למי שלא הגיע לחירות כזו?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/11/2010 16:04:46
נשלח ב-21/11/2010 15:56
בעלבעמיו כתב:
שותף
ברור שעל פי סודם של דברים עדיפה עצמאות מאשר חירות
תגיד, אתה נודניק ?
מה ההבדל בין חירות לעצמאות ?
נשלח ב-21/11/2010 16:02
שותף תודה על תשומת הלב. תקנתי למעלה
אבל הייתי מצפה שתעדן את תגובותיך, כנראה ששורש נשמתך הוא ממידת הגבורה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/11/2010 16:10:49
נשלח ב-21/11/2010 16:12
בעלבעמיו כתב:
שותף
תודה על תשומת הלב.
תקנתי למעלה
אבל הייתי מצפה שתעדן את תגובותיך.
הבנתי. סליחה.
זה נכון שיש בבעל תשובה תכונות יקרות מאד של חירות אשר נדרש מאמץ גדול לשמר אותן לכל המשך החיים. אבל מצד שני אי אפשר להשאר בגדר מהפכן תמידי, אלא צריכים להיצמד לצדיקים דמעיקרא כדי לממש את הפוטנציאל למציאות.
אם אתה מכיר את המושגים הרי יש צורך לבסם ולמתק (וזה לא אותו דבר) את הגבורות ולא להשאירן בפנ"ע.
האוייב הגדול ביותר שלנו היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כלומר שנשארים רק עם אפשרויות ולא עם מימושים, וכבר ידוע הסיפור על ריש לקיש שנשאר לו מעט כורכום שלא ניצל.
נשלח ב-21/11/2010 16:17
שותף אם תקרא בכתבה תוכל לראות מה יש לבעלי התשובה להגיד על 'האויב הגדול שלנו'.
נשלח ב-21/11/2010 16:19
שבח_גרונם כתב:
שותף אם תקרא בכתבה תוכל לראות מה יש לבעלי התשובה להגיד על 'האויב הגדול שלנו'.
שבח-
אני יהודי קשיש וכבד ראיה.
תן ציטוט.
נשלח ב-21/11/2010 16:25
שותף האם עלמא דחירו הוא בחינת גבורות? אמנם אש של בעל תשובה היא בחינת גבורות, אך בחילא יתיר הוא הגיע לחירות עליונה ומדוע הוא זקוק לביסום? אמנם כידוע יש מ"ד בגמרא שסובר שצדיקים גמורים עדיפים מבעלי תשובה, ואלו ואלו דא"ח, ולכן אלו צריכים לבסם את אלו ואלו למתק את אלו.
נשלח ב-21/11/2010 16:31
שותף, ממה שתבעתני לעיל להוסיף מדילי הסקתי שקראת את הכתבה ולא מצאת בה כלום לטעמך. ואצא בקידה לכבוד הוד בגרותו בטכניון ומרומי גילו המתקדם, כמה הרפתקי דעדו עליה דהאי.
נשלח ב-21/11/2010 16:35
הואיל ואתאן לכתבה במקור ראשון, יורשה לי לשאול שאלה בלתי מנומסת. האם אלו שהשתכנעו בזמנו מההוכחות הלוגיות, אכן השתכנעו מהלוגיקה, או שהם השתכנעו כי הם היו במצב נפשי שהם חשפו תשובה שנראתה להם מספקת, אך לא בחנו אותה עד הסוף.
נשלח ב-21/11/2010 16:47
בעלבעמיו כתב:
שותף
האם עלמא דחירו הוא בחינת גבורות?
אמנם אש של בעל תשובה היא בחינת גבורות, אך בחילא יתיר הוא הגיע לחירות עליונה ומדוע הוא זקוק לביסום?
אמנם כידוע יש מ"ד בגמרא שסובר שצדיקים גמורים עדיפים מבעלי תשובה, ואלו ואלו דא"ח, ולכן אלו צריכים לבסם את אלו ואלו למתק את אלו.
עלמא דחירו הוא העולם הבא, ספירת הבינה, השייכת לאלף השביעי, מעל ומעבר לעבודת האדם בשית אלפי שנין דקאי עלמא.
היכולת לעשות תשובה אמיתית אפשרית רק למי שמשתחרר מסדרי החיים הרגילים השייכים לעבודה השוטפת, ומאפשרת לו להיוולד מחדש בנקודה חדשה, וזה נס גדול לכל מתבונן. תשובה פירושה חזרה בציר הזמן, שהרי הוא הולך לתקן מציאות כשכבר היתה ואיננה, וממילא היא מחייבת יציאה מסדרי החיים הרגילים.
עניין הגבורות זו פרשה אחרת. הזכרנו בפעם באשכול חסדים וגבורות שישנם שני מהלכים מקבילים, אשר מיזוג נכון ביניהם נותן את התוצאות הטובות. החסדים עניינם עצם קיום הדברים (ועיקרם ספירת החסד), והגבורות עניינן כוחות הפעולה שלהם (ועיקרן ספירת הגבורה). אברהם שורש החסדים יצחק שורש הגבורות ויעקב איש האמת הוא המיזוג הנכון ביניהם, ליצור התקדמות מקויימת, ע"ש ותרו"ץ.
לענייננו, הרשעים בכלל ובעלי התשובה בפרט הם בעלי כוחות פעולה רבים וטובים אשר שימוש נכון בהם יכול להביא תועלת אדירה. אמנם השימוש הנכון הוא דווקא כאשר הם מתבסמים ומתמתקים בקרבת הצדיקים הגמורים שהם בחינת החסדים הקבועים בעולם. אשר על כן צירוף נכון ביניהם הוא הדרך הנכונה- הצדיק מראה את כיוון הפעולה הראויה, ובעל התשובה מוציא אותה לפועל בכוחו האדיר. זו היתה גם כוונת יצחק בשילוב יעקב ועשיו, כידוע.
אמרת אלה לבסם את אלה ואלה למתק את אלה, ולא דייקת. גם הביסום וגם המיתוק הוא מהחסדים לגבורות, אלא שהביסום (כשמו) הוא השפעה חיצונית של החסדים, ואילו המיתוק (כשמו) הוא גילוי המהות הפנימית של הגבורות (כמו שקדים מרים שמתמתקים באש).
