"הכשר" "חותמת בד"ץ" על שום מה???

לשאלה הזו אפשר למצוא תשובות. בימי חז"ל אפשר היה לסמוך על קיומם של מרכיבי יהדות בסיסיים אצל כל יהודי, שאי אפשר לסמוך עליהם היום. שאלה קשה יותר היא מדוע כשמבקרים אצל אדם, ואפילו כזה הידוע כשומר מצוות, מדקדקים לבדוק אצלו היטב היטב, ולא די בכך שהוא שומר כשרות אלא הכרחי לוודא שהוא אוכל מהבד"ץ הנכון דוקא.

אבל ישנה חזקה לגבי כל יהודי שומר מצוות, שאם נמצאים תחת ידו בשר ועופות, ודאי נשחטו כהלכתם.

יש כאן גם משהו מוזר מאד ופרדוקסי, בדבר שנראה לי הכי קל לסמוך על כשרותו מבחינה הלכתית טהורה (בשר ועופות, כי חזקת נשחטו, ואם נשחטו אז בכשרות) דווקא היא נתפסת כחמורה מאין כמוה.

בעוד פירות וירקות הם יותר בעייתים בעיני חז"ל בגלל זילזול ההמון בנושא.

ואני לא בטוח, אפילו בטוח שלא, שההמון של חז"ל היה טוב יותר משלנו.

ישנו כאן עוד היבט חשוב, והוא התעשייתיות. פעם כל אדדם היה שוחט לעצמו, או מישהו ששהוא סומך עליו. כעת יש שחיטה תעשייתית, והמהירות מן השטן כידוע, ויש קלקולים לא מעטים. על כן אי אכילה אצל מישהו אין בה בהכרח חשד שהוא אינו יהודי כשר. הבעיה היא בדרך אליו ולאו דווקא אצלו (אמנם בעקיפין יש חשד עליו שכן הוא לא משגיח על מה שצריך להשגיח).
על חזקות סומכים במקום שלא יודעים ואי אפשר לבדוק. אבל כשיש חזקת בעייתיות החזקות לא יועילו. ובכלל מי אמר ששלא עדיף שלא לסמוך על חזקות, גם אם הן מועילות על פי דין. זהו דיון מעניין בפנ"ע, ואכ"מ.
סוף דבר, הכל תלוי במציאות, ואין טעם להביא על כך אמירות הלכתיות אנכרוניסטיות (כמו חקות וכדו').


מיכי

מיכי

דיני טריפות ואיסורים, אינם חוקתיות?
דייך במה שאסרה תורה.

האזיני,
לא הבנתי את הערתך. כנראה נתלית בטעות סופר שנפלה בהודעתי במילה האחרונה. צ"ל 'חזקות' ולא 'חקות'.
זה עוררר בי מחשבה מדוע בכתיבה בפורום אין אצלי ולו הודעה אחת שאין בה טעויות דפוס. אולי זה ניסיון פרוידיאני בלתי מודע לכפור (=להשתתף בעצכ"ח) בשינוי, ואכ"מ.
שוב התבוננתי בהודעה זו ולא מצאתי בה שגיאות. פרדוכס השקרן (שהרי אם אין בה שגיאות אז יש בה שגיאה בקביעה כי אין הודעה ללא שגיאות), ומנסתרות נקני.

מיכי

מיכי,

אין פרדוקס.

בדקת תוך כדי כתיבת ההודעה, וברור שלא תמצא טעות, כי עדיין ניתן לתקן. סטטיסטית, רוב הטעויות נמצאות לא רק אחרי שנשלחה ההודעה, אלא גם לאחר תום הזמן המאפשר את תיקונה.

יודעי דבר טוענים, שטעויות שלא היו בהודעה בזמן שניתן היה לתקנה, צצות ועולות בדיוק דקה אחת לאחר הזמן הזה.

ובכלל, חישדגכ חי #22##@@ חגיכג !



הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!

שכן,

כבר מזמן הבנתי את מה שאיינשטיין לא הבין, שתורת השדה המאוחד (החוק הכולל ששולט על כל המציאות) כבר קיימת: חוק מרפי.

מיכי

חושבני שהאשכול לוקה בנאיביות יתר, אין אני רוצה להכנס לפן ההילכתי, אני מעונין רק להבהיר כי לנאיביות אין מקום בחיים בכלל ובודאי בהלכה.
אין מקום לסמוך על כל אחד ולהסתמך על כלל עד אחד וכו' וכדו' כשמדובר על אחד שלא הייתי סומך עליו בשום דבר אחר. וודאי וודאי שלא כשמדובר על הפסד ממון וודאי לא כשמדובר על אנשים שמוכרים (כ דגושה) כאינשי דלא מעלי בנושא בו אנו רוצים לסמוך עליהם.
י מקום לדיון העקרוני אך מכיון שבנוסח השאלה האלמנט הבולט הוא תמימות ראיתי לנכון להעיר.

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=919610

סליחה על העיכוב. בשעתו כתבתי הסבר על כך, והתעצלתי לכתוב מחדש. נעזרתי בגנדי הטוב מח"ח כדי לאתר את מה שכתבתי.

מקווה שיהיה להועיל:

חייםשבע שאל:

רציתי לדעת איזה הכשר יותר טוב ואיזה פחות

או אם אפשר להגיד מדד כשרות

וזו היתה תשובתי:

חייםשבע

איני יודע מה הרקע שלך, ועל רקע מה נשאלת השאלה שלך, אך אולי תהיה תועלת - לך או לאחרים - במבוא קצר.

א. מעיקר הדין, אין שום צורך בהכשר. אמנם, כיון שאדם אינו יודע מה טיב המאכל שמוגש לו אם אין הוא מכין אותו בעצמו, החל משחיטת הבהמה והקציר בשדה, לכן האמינה התורה עד אחד, והכלל הזה נקרא "עד אחד נאמן באיסורין". ובגמרא פירש רש"י את טעם הדבר: אילולא כן, אין אדם אוכל אצל חברו.

כלומר, ראוי היה שתאמין לכל מי שאומר לך: זה כשר, בלי לחקור ובלי לדרוש.

ב. במשך הדורות, קילקלו את האמונה היפה הזו שתי בעיות:

1. הכנת מזון הפכה לתהליך מורכב ביותר, שצריך ללמוד אותו כמעט באוניברסיטה. קשה מאד לדעת ממה עשוי המזון שבא לפנינו, ואם מרכיביו כשרים.

2. רוב עם ישראל איבד את הנאמנות שלו. או בגלל שהתרחקו משמירת מצוות, וממילא אינם נאמנים, או בגלל חשש שירמו וימכרו את הלא כשר ככשר מחמת ממון (וזה שייך גם באלו שמצהירים על נאמנותם למצוות, כי, כפי שהגמרא אומרת, כשאדם עומד בפני נסיון בכסף, יצר הרע חזק מאד).

ג. במשך הדורות התפתח נושא ההכשר. אדם שקיבל תעודת אמינות מרב נחשב כעד כשר לגבי המזון שהוא מגיש.

היום יש כמה וכמה גופים שמציעים את השירות הזה, בארץ ובעולם.

1. המדינה מציעה שירות כזה בתוקף החוק.

2. יש ארגוני כשרות פרטיים, כמו הבד"ץ בירושלים ואחרים.

3. יש גם ארגונים בחו"ל. כמו OU המפורסם.

מה ההבדל ביניהם?

יש כאן שתי דרגות, או שתי בעיות:

I המדינה כופה את הכשרות שלה על מי שאינו תמיד חפץ בזה, כגון חילונים. לכן, לפעמים כדי להבטיח כשרות, יש לרדת לרמה המינימלית שמותרת על פי ההלכה. ויש מאשימים: פחות מזה.

איך זה יתכן? בשעתו כתב סופר מוכשר ביתד נאמן בשם יוחנן דוד מאמר נפלא להסברת הענין. אני מסכמו בכמה שורות: יש מחלוקות שונות בהלכה, ויש לפעמים דעה מקילה שלא נפסקת, אך בכל זאת היא נזכרת. גם רבנים שאכפת להם, עומדים לפעמים לפני הברירה אם לתת הכשר שהוא בדיעבד, או פחות, לפי דעה מקילה, ואז יבטיחו לפחות שהמקום שומר שבת ואינו משתמש בדבר טרף בעליל, או שיסלקו הכשר ואז מי יודע מה יהיה.

לפעמים, לשם שמים, הם מעדיפים להקל ובלבד שיצילו אחרים מעוון חמור. כמובן, על הכשר כזה לא ראוי לסמוך כי מטרתו רק להציל אלו שייכשלו ממילא.

האם זה קיים תמיד? יש בזו מחלוקת בעובדות. בציבור החרדי מקובל להיזהר ולא לסמוך. לכן, לא תמיד ניתן לסמוך על הכשרי רבנות.

כמו כן, כיון שמדובר במשרה ממשלתית, צריך לברר מי עומד מאחורי הדברים.

II ארגוני הכשר פרטיים אינם נתקלים בבעיות האלו, כי הם תמיד יכולים להגיד "לא". שם יש שתי בעיות אחרות:

ראשית, האם הם חוששים לכל החומרות האפשריות (לא ברור לי כלל אם צריך לחשוש לזה, אבל כך מקובל אצלם).

שנית, האם הם נאמנים בכלל, או שיש אצלם גם כן עסקים אפלים.

כאן יש הרבה פוליטיקה, וזה פוסל הכשרו של זה.

בכל זאת, בציבור החרדי יש כמה הכשרים שמקובלים פחות או יותר על הכל, או על הרוב.

הבד"ץ של העדה החרדית מקובל על הכל, או כמעט על הכל (יסלחו לי אלו שאינם משתמשים בו ואיני מכירם).

הרב לנדא נחשב לבעל הכשר טוב מאד, אבל ליטאים רבים אינם משתמשים בו מסיבות פוליטיות.

שארית ישראל נחשב בעיני להכשר מצויין, אבל יש מערערים על זה (ראה עשרות אשכולות בפורום).

יש הכשרים טובים רבים, כמו הכשר המהדרין של הרב רובין, ועוד.

ד. לבד מכל אלו, אם אתה יודע ממה עשוי מוצר מסויים, אתה יכול להסיק שאין בו שום בעיה, ואין הוא זקוק להכשר כלל. למשל, קפה שחור או ויסקי בדרך כלל אינם זקוקים לשום הכשר.

***

אם קראת את כל ההקדמה, ועדיין אין לך תשובה, אוכל אולי לעזור יותר.

ולא רק אתה. בדרך כלל, את השאלה "מהו ההכשר הטוב" מעלים כאלו שאינם מתמצאים, כלומר אלו מקרוב באו.

אם יש צורך בכך, ניתן לפנות אלי באישי ואשלח רשימה מומלצת. איני רוצה להעלותה כאן, כי אני די חושש שייפתח דיון לאו דווקא הלכתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יש בגמרא יומא פג תיאור של פונדק שהיה מבשל גם חזיר וגם אוכל כשר, והיה מי שלא נטל ידים והאכילוהו חזיר. לא נאמרה בגמרא ביקורת על עצם האכילה בפונדק כזה !