|
|
| נשלח ב-28/9/2005 17:20 |
 |
| |
בןאישאחד: אני מבין שהאשכול הזה וקודמו נפתחו בהשראת חוסר הבנתי. ים של מלל נשפך כאן ואני עדיין לא הבנתי כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 17:36 |
|
| |
רב ניק,
קיבלתי מאיש זקן וחכם מופלא
"סימן ברכה הוא בלימודך קבלה כל זמן שאינך מבין".
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 17:53 |
|
| |
בא"א,
אני מקוה שיורשה לי להשיא עצה, שמקורה בניסיון ארוך שנים בהוראת טקסטים "סיניים" לדוברי "עברית" -
הקדמות אינן עוזרות במאום, וטיבם של מבואות להתארך, להסתבך ולהשאיר את הרוצים להיכנס אל הבית, מחוצה לו לעולמים... קח טקסט אחד (שנראה לך מעניין, אבל גם "בסיסי") ולמֵד אותו כאן, שורה אחרי שורה.
אני מקוה שזה יעזור לרבניק, ובטוחה שזה יעזור לי.
תודה.
תוקן על ידי - אמשלום - 28/09/2005 17:52:00
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 18:58 |
|
| |
אמשלום,
אני לא הבנתי שהמטרה כאן היא הוראה למתחילים. את 100 אחוז צודקת שמבואות זה עניין למומחים. אגב, בכל התחומים.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 19:08 |
|
| |
מיכי,
אני חשבתי, שבא"א פתח את האשכול, לבקשת רבניק באשכול אחר, ומתוך כוונה לערוך בו לימוד ל"מתחילים". ייתכן ואני טועה.
תמיד נעים להסכים איתך .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 19:37 |
|
| |
אמשלום,
צדקת בהנחתך שאשכול זה נועד בקשר לשאלתו של רב ניק, אך אינך צודקת בהנחה שמגמתי בסידרת השיעורים היא להסביר טקסט קבלי או לענות על שאלתו של רב ניק.
זו ג"כ מטרה, ולא אצה לי הדרך. אינני יודע למה לרב ניק היא כן אצה.
אך גם באשכול זה הגעתי ליסוד נכבד בו התכוננתי להשתמש בהמשך, ומבחינה זו אשכול זה כבר מילא את ייעודו ואת חלקו בסדרה -
אם תשימו לב, תראו שממש הודעות ספורות לפני הודעת רב ניק, הובהר מה מוגדר כ"הבנה" בקבלה. ראה שם בהודעת מיכי ובהודעתי הקודמת לה, ותמצאו נחת.
לפי מהלכו של מיכי, נמצא כי רב ניק כבר מבין את הקטע שציטטתי באשכול הבקשות, וד"ל...
(אם כי מיכי מוסיף שם שיש עוד סוג של הבנה כשלומדים הרבה קבלה, ויש לדון בשורש הפסיכולוגי שלה. אך גם את ההבנה הזו הרי לא אוכל להקנות לרב ניק).
תוקן על ידי - בןאישאחד - 28/09/2005 19:44:01
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 19:43 |
|
| |
בא"א,
עבורי (ויש לי מעט ידע, לפחות אקדמי, בקבלה), הודעתך האחרונה היא בגדר סוד גדול. כך גם כל האשכול הזה.
חשבתי שאתה מבקש להסביר נקודות יסוד בתורת הקבלה, ולהקל על רבניק (שביקש זאת, ואתה, אם הבנתי נכון, נענית לו) בהבנת ציטוט ספציפי, או טקסטים קבליים באופן כללי יותר. אני רואה כעת, שטעיתי בהבנת תכלית האשכול הזה וזה שקדם לו.
[טעותי זו הובילה אותי למסע מתיש וחסר תכלית בנבכי הדיון כאן, אבל זה באמת לא צריך להטריד אותך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 19:52 |
|
| |
אה, אמשלום. אני מבקש את סליחתך.
הנני לפטור אותך גם מקריאת עוד כשתיים שלושה אשכולות שיעסקו אי"ה בהקדמות. רק כשתראי אשכול בשם "שיעורים/דיונים בקבלה, ולא תראי בהמשכו "הקדמה ומבוא", אז נעסוק במושגי הקבלה עצמם, ואני מקוה שעל אף הידע האקדמי שלך בקבלה תמצאי בו ענין ואף תתרמי לו, כמו באשכולות העוסקים בשאר הענינים בהם רב הידע שלך.
דו"ד,
ראיתי עכשיו את הודעתך, וראיתי שמיכי כבר ענה על רוב פרטיה. את השאלה האחרונה הוא השאיר ללא מענה, אולי בגלל שלא הבין אותה, כמוני. למה אם כל אחד עוסק בדרך אחרת בקבלה הרי היא ביטול תורה? מכנה משותף אחד יש: כולם דנים באותם חזיונות. אז מה אם כל אחד מפרשם לפי דעתו? איך זה הופך את זה לביטול תורה, ומאי שנא מנגלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 20:01 |
|
| |
אמשלום: יש משהו לא פיירי שאת מוציאה לי מילים מהפה...
בן איש אחד: להלן חילופי הדברים באשכול המשאלות :
אני-
-בן איש אחד, אתה גם מבין מה שציטטת?
אתה-
-איזה נושא מענין אותך יותר? במה להתחיל את סדרת השיעורים?
אני-
בהסבר פשוט וברור גם למוגבלים כמוני של מה שכתבת לגבי הציצית בדף הקודם. תודה רבה.
אני תוהה האם בעצם מה שניסית לעשות כאן זה להראות; שניתן להתדיין ולהתפלפל על תורת הקבלה מבלי להבין מאומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 20:48 |
|
| |
רב ניק,
יסלח לי מר, אך לפי מידת ההבנה שגילה מעכ"ת בהודעתי משעה 19:37, אני מאוד מסופק אם יש לי יכולת הסברה גם לשכמותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 20:59 |
|
| |
בא"א,
אני חוששת שמא לא הובנתי - אני מחכה מאוד לאשכול בו אוכל ללמוד ולהבין משהו, מעבר לידע הבסיסי שלי בתחום הקבלה. כפי שרמזתי קודם, וכפי שמיכי אמר בגלוי, מבואות אינם מיועדים למי שהידע שלהם מועט (כמוני). האשכול הנוכחי אינו מלמד אותי דבר, שכן הוא כתוב סינית גמורה בשבילי. זה, כמובן, לא חייב לעניין אותך, אבל בתור מי שהציע להסביר משהו על קבלה, לאלה שאינם מבינים בה, חשבתי שאולי תרצה לדעת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 22:20 |
|
| |
אמשלום,
הרמב"ם יאמר שרק החכם המבין מדעתו, ראשי להתחיל לימודי מעשה מרכבה - ומסוגל להבין אמת שהיא מעבר לשכל האנושי שאליה הוא מגיע מדעתו שלו.ולכן הוא התנגד בכל תוקף ללימוד הקבלה, בטענה, שאי אפשר שיעביר חכם אמת מן המוכן לאדם אחר, ושהשכר שהוא ידיעת האמת מגיע לאדם לפי המאמץ שהוא משקיע ביגיעת התורה "לפום צערא אגרא"
האמת הזו מהולה בדמיון שנשלט על ידי שכל החכם המגיע אליה, ודמיון אינו ניתן לפורמליזציה - אי אפשר לתאר לעיוור את צבע השמש.
תוקן על ידי - riv - 28/09/2005 22:27:38
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 02:07 |
|
| |
בן איש,
שיהיה לך הצלחה, ולכל מי שישתדל.
לא התכוונתי לקלקל לך, רק ניסיתי לנחם את אמשלום, וגם את רב ניק שלא יחשבו שמשהו לא בסדר איתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 06:06 |
|
| |
רב_ניק.
באישי קיבלתי ( כנראה שגם אתה.) הסבר מאיש חשוב מאד על הקטע שבן איש אחד הביא על ציצית. אני מצרפו לתועלת הקוראים.
"הנה כי ציצית קטן הוא בחיצו' היצירה ולא בפנימיות ובמקום אחר אנו מוצאין כי ציצית קטן הוא בעשי', והענין הוא [כי] הציצית קטן הוא בהיותו בבחי' הקטנות דעיבור ראשון דג' כלילן בג' וזה עצמו ה"ס העשיה, והענין הוא כי אז אין בז"א אלא סוד העשיה. אבל הטלית גדול הוא בסוד היצירה דגדלות ממש. ונמצ' כי טלית קטן הוא ביצירה בהיות' בקטנות שהיא סוד העשיה".
הנה הפיענוח הפשוט:
בכלל הקבלה גורסת שהבריאה מתרחשת בהדרגה. כלומר, בריאת העולם, הינה - לפי הקבלה - יצירת מיקום חומרי שהנוכחות של האלקים נעדרת ולא נראית. והקבלה מבינה שאירוע כה קיצוני אירע בתהליך של הדרגתיות של ירידה וצמצום, העלם ו"הורדה" עד שנוצר עולם כה ירוד כעולמינו זה שאין בו שום רוחניות אלקית ורוחניות בכלל. הכל גשם ואנוכיות בלבד.
מעתה, באופן כללי מאד יש לפי האריז"ל ד' עולמות שהם בעצם ד' דרגות של הורדת והגשמת האור האלקי, כל עולם מבטא שלב בהגשמת האור והוא מבטא איזה אידיאה מסויימת. עולמות אלו נקראים אצילות בריאה יצירה עשייה. עולמינו נקרא עשייה, שכן בו הכל קיים רק ברמה המעשית והפרקטית בלבד, גם השכל הוא תועלתני ומשועבד לתועלת המעשה והגשם. כעת כל "עשייה" הוא ביטוי למשהו לא מפותח שכלית ששם השכל הוא בהעלם בלבד בחינת עוברית כמו עובר שטרם התפתח, ואין שם שום צל של שכל, אם כי בפוטנציאל גם שם טמון השכל ומקובל בתוכו בחינה יולית ומופשטת מכל מהות. בעולמינו שהשכל הוא דבר שולי ורק משוגעים לדבר עוסקים בו נקרא עוברי מבחינת התפתחות, שכן הכל שם עלום ומוחבא ובכל לפתח אותם זקוקים למאמץ כמו חבלי לידה.
מעל עולמינו יש שלב יותר עדין שהוא עולם יותר מפותח ונשגב, (כמובן שהביטוי "מעל עולמינו" מגושם הוא, ואין הכוונה קומה פיזית, אלא קומה פנימית שאין אנו מודעים לכך אבל בהגיון הקבלי של התפתחות בהכרח קיים כזה עולם פנימי יותר) ששם הרוחניות יותר בסיסית וניכרת, ובדרך כלל ענין עולם זה שהעולם הוא עולם יצירתי יותר ואינה חסרת חיות ודינמיות כמו עולם הגשם והגולמי. היצירתיות הינה בדרך כלל התפרצות של האמוציות של התחושות והחוויות, בעולם זה חווים רוחניות בצורה חזקה וחיה, האמצויות נקראות לפי קוד הקבלה "ז"א", שהם ראשי תיבות זעיר אנפין דהיינו פנים קטנות, שכן ביחס לשכל האדם שהם שלימות התפתחות האדם, הרי האמוציות ככל שהן מפותחות ומבטאים את פנימיות האדם הרי הן ביטוי האדם בצורה מוקטנת והמעטת הדמות שכם עיקר האדם הוא בשכלו, ולכן נקרא "זעיר אנפין". ובקיצור ז"א.
מעל עולם זה יש עולם פנימי ומפותח יותר שהינו עולם הבריאה, עולם זה הינו בעצם השלב הראשוני של תהליך הבריאה (האצילות הוא משהו אחר לגמרי ,שאין כאן מקומו לצורך טכסט זה שאני מפרשו עבורך). עולם זה הינו כה עדין וכה מפותח הדומה לפיתוח מלא של אדם כאשר שכלו והגיונו בהירה ושקופה והכל ברור ונהיר לו. בעולם הבריאה עדיין מובן היטב סיבות הדברים וטעמיהם של כל המתרחש בסדר האלקי והכל מובן וברור.
בכל עולם זה יש חיצונית העולם ופנימיותו, דהיינו תפיסה מאד שטחית ורדודה של עולם רוחני זה בלי יכולת להזדהות בשלימות עם תכני העולם, ויש פנימיותו, דהיינו השגת תכני העולם במלוא מורכבתו ושלימתו. וכך יש דרגות על דרגות של הזדהות כשם שיש בכל מהות שיש דרגות של הזדהות במהות ההיא.
בעצם, מה שקורה כאן זה תהליך הפוך מהתפתחות עוברית רגילה: מהתפתחות של שלימות, שנעוצה בעובדה שהבורא שלנו הוא שלם בתכלית השלימות, אנו מתחילים כדברים מושלמים עד שאנחנו הופכים לעוברים חסרי התפתחות ועיוורים וחרשים לגמרי.
כעת כל מצוה לפי הקבלה, מכיון שהוא ציווי ישר של ה', הרי קיומה מזכך אותנו שנוכל לבקוע ולרכך ולעדן את החומריות של עולמינו הגשום. כל מצוה יש לה הנתיב המיוחד שהיא סוללת וחותרת בבועה שלנו ויוצרת חור ואשנב לתוך עולם אחר, דהיינו מישור רוחני יותר של הווייה וקיום, רמה יותר גבוה של התפתחות שבאופן כללי הוא או עולם יצירה הנמוך או עולם הבריאה הגבוה.
אחרי הקדמה זו נשוב לטכסט:
"הנה כי ציצית קטן הוא בחיצו' היצירה ולא בפנימיות ובמקום אחר אנו מוצאין כי ציצית קטן הוא בעשי', והענין הוא [כי] הציצית קטן הוא בהיותו בבחי' הקטנות דעיבור ראשון דג' כלילן בג' וזה עצמו ה"ס העשיה, והענין הוא כי אז אין בז"א אלא סוד העשיה. אבל הטלית גדול הוא בסוד היצירה דגדלות ממש. ונמצ' כי טלית קטן הוא ביצירה בהיות' בקטנות שהיא סוד העשיה".
יש לו שאלה: מצד אחד מבואר שציצית קטנה יכולה לזכך את האדם לרמה של יצירה, ומצד שני מבואר במקום אחר שהיא רק מסוגלת לעשיה? ועוד תמוה, הכיצד ניתן לומר שהמצוה היא בעשי'? הרי היא בכל זאת מצוה, והיאך זה שאינה יכולה לזכך את הלובש "ציצית קטן" בדרגה גבוהה יותר מאשר עשיה, שהיא הרמה הקיומית שלנו בלאו הכי?
נתבונן כעת בהבדל: יש לנו "ציצית קטן" ו"ציצית גדול", ה"ציצית קטן" היא כזאת שאין בה עטיפה מלאה ורק לבושה על גוף האדם ואינה מקיפה את הראש שהוא המוח, ולכן מראה שבקיום מצוה זו אין התפתחות שלימה, אין שם ההתכוונות המלאה שיש בפעולה של עטיפה, והיא "קטנות", דהיינו חסרה בה את ממדי התפתחות והתבגרות המלאה, העדר התפתחות זה נקרא "הקטנות דעיבור ראשון דג' כלילן בג' " כלומר, שהוא חסר לגמרי פיתוח ופירוט (שכל פיתוח הינו גם פירוט לפרטים ולא יולי וכללי, כמו למשל שככל שאדם מפותח יותר הוא יודע לחשוב בצורה מפורטת יותר ולהתבטאות בצורה מדוייקת ולא בצורה כללית וסתמית) והוא במצב עוברי לגמרי, ובדרך כלל פיתוח שלם של דבר הוא במספר עשר, ומתוכם העיקר הם התשע היסודיים שהם שלש פעמים שלש, ואילו כאשר דבר חסר לגמרי התפתחות נקרא הדבר שהוא כלול ג פעמים ג' , חסר צורה ופירוט לחלוטין כמו עיבור בשלשת הירחים הראשונים שאז העובר הוא במצב קמאי ויולי.
וממשיך: "זה עצמו ה"ס דעשייה (נדלג כעת על משמעות הר"ת ה"ס, ובאופן כללי הוא מדבר על ספירות של עשייה) והענין כי אז אין בז"א אלא סוד העשיה", כלומר, שלמרות ש"ציצית קטן" שייכת שליצירה, אך מכין שהיא רק מצליחה להתרומם עד לרמה מאד חיצונית של יצירה, דהיינו מכיון שהמצוה חסרה כל כך ממדי התפתחות שהיא בחיצוניות דיצירה, שכן היצירתיות שמתגלית על ידה אינן אלא צל של יצירתיות והם חיקויים בלבד, ולא חדירה לתוך ולנבכי פנימיות הדבר, ודבר זה נחשב לדרגה המעשית בלבד של עולם היצירה, כהבדל בין יוצר ואמן אית בעל שאר רוח לבין מי שמחקה אותו בצורה מוקיינית שחיקוי זה נתפס כפעולה די מגושמת עד שהיא כמו "עשיה" בלבד. וזה ש"אין בז"א (קרי: יצירתיות של עולם האומציות) אלא סוד עשיה", "סוד" היינו מהותה האמיתית שאינה נראית לעין במבט ראשון , כאשר אתה מבחין היטב תראה שלמרות שציצית קטן מתרוממת אלעל ליצירה, אך בכל זאת אין היא אלא כחיקוי בלבד וממילא ב"סוד" הדבר תראה שזה רק עשיה. ולפי זה מיושבת הסתירות, שבמקום אחד מבואר שהוא יצירה ובמקום אחר שהוא עשיה.
מאידך, "ציצית גדול" היא בסוד היצירה דגדלות ממש", דהיינו הטלית גדול הינה גם ביצירה ולא בעולם שלמעלה, שכן הטלית באופיה אין בה תכנים שכליים, היא לבוש חיצוני בלבד בניגוד לתפלין למשל שמתרוממת ומזככת את האדם שהוא יכול להגיע ל"בריאה" לעולם הבהיר והברור ביותר ולא מטושטש כביצירה, שכן התפלין הם "מוחין" שיא התפחתות האינטקלטואלית, אך בכל זאת מכיון שהטלית גדול עוטפת את המוח, יש בה מדה גדולה של זיכוך ועידון האדם להגיע לתובנות רוחניות נעלות שהן ב"סוד" הגדלות ולא עוברי כלל.
 |
|
|
|
|
|
