| נשלח ב-27/9/2005 07:16 |
 |
| |
הספק בקולות השופר
אחת השאלות הקשות ביותר במסורת ההלכה היא שאלת השכחה.
במקומות רבים מצאנו את חז"ל "מודים" שהיתה שכחה, אלא שהם מוסיפים מיד ש"חזרו ויסדום".
ערבה: סוכה דף מד עמוד א.
מנצפ"ך: מגילה דף ב עמוד ב.
תרגום של תורה: מגילה דף ג
שיעורים: יומא דף פ עמוד א.
תפילת שמו"ע: מגילה דף יז עמוד ב.
לדברי הגמרא בר"ה דף לד:
"אתקין רבי אבהו בקסרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה... מספקא ליה אי גנוחי גניח אי ילולי יליל".
מדברי הגמרא ניתן להבין שרבי אבהו נאלץ לתקן את הקולות השונים מפני שקול השופר של התורה נשכח.
אך כאשר נשאלה שאלה מרב האי גאון לגבי שכחת קולות תקיעות השופר, הוא טען שלא היתה שכחה.
"... ועוד מקודם רבי אבהו מה היו עושין, והיא החובה של כל שנה ושנה, ולא כן יתכן, מימות הנביאים הראשונים ועד ימות רבי אבהו, שהניחו שנה אחת בלא תקיעה, ואם החובה ידועה אצלם, מה תיקן להם רבי אבהו, והתיקון לא יהיה אלא על דבר שנסתפק ונתערבב".
להסבר ראו במאמרו של פרופ' מאיר בר אילן
תקנת רבי אבהו בקיסרי
http://faculty.biu.ac.il/~barilm/abahu.html
תוקן על ידי - נישטאיך - 27/09/2005 7:23:24
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2005 08:56 |
|
| |
נישט,
ניתן להבחין כאן בין שתי אמריות שונות (ואני לא יודע כרגע מה מהן אמר ר' האי, שכן אין לי זמן לעיין):
1. התקיעות לא נשכחו, והאמירה של הגמרא נותרת כדבר תימה. זה לכאורה פשט הלשון, אבל כידוע עדיף לדחוק בלשון מאשר בסברא.
2. התקיעות אמנם נשכחו, אבל השחזור שנעשה מספק הגיע בחזרה למה שהיה נהוג מקדמת דנא (כך דרכו של האריז"ל, לגבי תקיעות ובכלל). ולהיפך, אולי השיכחה נבעה בדיוק מכך שכבר מאז ומעולם נהגו בכמה סוגי תקיעות, ולכן עם הזמן לא היה ברור מה מהן עיקר ומה לא.
ועיין באשכול הסמוך על דרשות מגמתיות, וקשור לכאן.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2005 15:16 |
|
| |
עוד אפשרות, הספק ילד את הדרך הנכונה, אף שהיא לא נהגה אף פעם. לשון אחר: כל ההתפתחות הזו מכוונת מלמעלה.
וזהו בניין אב לשיכחת התורה אשר הביאה למחלוקות שהפריחו את התורה (כדברי ר' יצחק הוטנר על חנוכה ועוד הרבה אחרונים).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2005 16:11 |
|
| |
מיכי,
כנראה שרוב הראשונים העדיפו להניח שאכן נולד ספק ולכן לא פרשו כרב האי. אולם כמובן שכאן יש לשאול האם תקיעות הם דבר כל כך נדיר שנולד בו כזה ספק משמעותי?
האפשרות השניה שלך דחוקה כי המשנה מדברת על תשעה קולות בלבד ומהי תיתי שלושים? הגישה הקבלית מבוססת על הנחה שבכל ספק בהלכה יש מקום לשני הצדדים וכך באמת הזוהר דורש את נושא התקיעות, זו גם דעת המקובלים על תפילין של רבנו תם.
האפשרות השלישית שייכת לדרשות היוצרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2005 16:15 |
|
| |
לכאורה , ספק יכול להיווצר על ידי שאנשים חיים במקומות שונים , במנותק זה מזה, והמנהגים מתפתחים עד שהם הופכים למנהגים שונים ממש, ואז מתעוררת שאלה מי מהם הנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2005 16:24 |
|
| |
מציץ,
מה רמת ההתפצלות שהיינו מוכנים לקבל? נניח שישנו מקום שנוהגים בו לכתוב בשבת, האם יחשב כמנהג לגיטימי או כעברינות?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2005 16:27 |
|
| |
אריק, הוא לא טען שהכל נכון, אלא שיש מבוכה בין שני מנהגים שמתפתחים במקומות שונים, ולכן זה דורש הכרעה. האם ההבדל בתפילין בין רש"י ור"ת נראה לך משהו שולי? האם זה לא כמו לכתוב בשבת?
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2005 16:44 |
|
| |
ייש"כ מיכי. ועל זה הדרך יש את שקיעת רבינו תם והגאונים , שזה ממש עניין של לכתוב בשבת.
בכל אופן לא אמרתי אם זה חיובי או שלילי, אלא ניסיתי להסביר על דרך אפשר כיצד יכול להיוולד ספק גם כאשר יש מסורת רציפה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 11:05 |
|
| |
מייציץ
<"לכאורה , ספק יכול להיווצר על ידי שאנשים חיים במקומות שונים , במנותק זה מזה, והמנהגים מתפתחים עד שהם הופכים למנהגים שונים ממש, ואז מתעוררת שאלה מי מהם הנכון">
השאלה אינה רק של התפתחות טבעית ושינויים איטיים במנהגים, אלא גם התפתחויות אחרות הגורמות לשכחתו לגמרי.
_______
אריק
<"כנראה שרוב הראשונים העדיפו להניח שאכן נולד ספק ולכן לא פרשו כרב האי. אולם כמובן שכאן יש לשאול האם תקיעות הם דבר כל כך נדיר שנולד בו כזה ספק משמעותי?">
צדקת, כך היא דעתן המפורשת של הרמב"ם שכתב (פרק ג, מהלכות שופר):
"תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעים היאך היא ... לפיכך אנו עושים הכל".
לדברי הרמב"ם נשכחה התרועה התורנית משתי סיבות:
א. אורך השנים
ב. רוב הגלות.
אני יכול להבין את הגלות כסיבה לשכחה, והיא מובאת גם ע"י הרד"ק בהקדמתו לספר יהושע, והמאירי בקרית ספר, כסיבות לשכחת החסיר והיתיר והשינוי בנוסח הספרים, אך סיבת "אורך השנים", תמוהה, האין זה מטיל צל של ספק על כל המצוות שהיו מאז מתן תורה?
אם תיתכן שכחה במצוה שהיא על הכל בכל שנה, מה נאמר על מצוות "נדירות" שהן על היחיד?
על ה"שיכחות" האחרות, ראה במילואים ל"תורה שלמה"" חלק כ"ג, מעמוד רמח.
<"מה רמת ההתפצלות שהיינו מוכנים לקבל? נניח שישנו מקום שנוהגים בו לכתוב בשבת, האם יחשב כמנהג לגיטימי או כעברינות?">
במשך הדורות השלימו עם הרבה מנהגים שהם נגד ההלכה, ואף המציאו לשם כך את הלכת "מנהג מבטל הלכה", והאריך בהם ד. שפרבר ב"מנהגי ישראל".
עולם הפוך אני רואה 
תוקן על ידי - נישטאיך - 28/09/2005 11:09:42
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 11:56 |
|
| |
נישט, אורך השנים הוא פרמטר שמצטרף לגלות. כאן ברור שפיצול לגלות קצרת שנים אינו סיבה לשוני במנהגים.
ראה מקבילה מעניינת בהל' סנהדרין (כ או כד) לגבי דיון בממונות עפ"י אומדנא.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2005 12:16 |
|
| |
נישטאיך,
כתבת:
<אם תיתכן שכחה במצוה שהיא על הכל בכל שנה, מה נאמר על מצוות "נדירות" שהן על היחיד? >
אכן, לכך התכוונתי, הבעיה היא שהרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה אומר שבדברים ידועים לא נפלה מחלוקת, למשל אף אחד
לא הסתפק מהו אתרוג, וכאן חוזרת שאלת הגבול, מהם דברים ידועים ומה לא.
<השלימו עם הרבה מנהגים שהם נגד ההלכה>
האם יש ענין לחזור להלכה המקורית? אם נניח למשל שנצליחלהוכיח מהי התרועה המקורית האם נחזור לתקוע 9 קולות במקום שלושים?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2005 09:08 |
|
| |
לאשכול השופר
מיכי
<"נישט, אורך השנים הוא פרמטר שמצטרף לגלות. כאן ברור שפיצול לגלות קצרת שנים אינו סיבה לשוני במנהגים">
לא חשבתי אחרת, אלא שלשונו של הרמב"ם הוא "לפי אורך השנים ורוב הגלות", ולא "לפי אורך השנים בגלות", ולכן הבנתי שאורך השנים היא סיבה נפרדת לרוב הגלות, וכמובן, ש אין כצירוף של שניהם לגרימת השכחה, ןשאלתי היתה: כמה יש בכל אחד מהם כדי לגרום לשכחה.
________
אריק
<"הבעיה היא שהרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה אומר שבדברים ידועים לא נפלה מחלוקת, למשל אף אחד לא הסתפק מהו אתרוג">
חשבתי על דברי הרמב"ם אלו, כשכתבתי את דברי, וייתכן שהוא מתייחס רק למחלוקות בהבנה ראשונית של הכתובים, אם פרי ההדר הנאמר בפסוק הוא אתרוג או לימון, אך אין זה מונע את האפשרות למחלוקות בהגדרת המין ששמו אתרוג, כולם ידעו מהן "טוטפות", ואעפ"כ התעוררו מחלוקות, גם כאן השאלה היתה בהגדרת בהגדרת הקול, ולא מהו הקול.
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 10:02 |
|
| |
מה שכיח יותר ?
תקיעת שופר או הוצאת עין?
מדוע א"כ בתקיעת שופר יכלה ליפול טעות משא"כ בעין תחת עין?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 11:10 |
|
| |
בעל
כי עין תחת עין= ממון נכתב.
תרועה או שברים- בזמנם לא ידעו לכתוב תוים, ולכן כמו טלפון שבור גם השברים נשברו לתרוע או ההפך.
דברים כתובים אינם צריכים מסורת רצופה. לעומת מנגינה או קולות. אם אין רצף מתמיד - נוצר קצר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 11:11 |
|
| |
נכתב?
היכן?
|
|
|
|
|
