|
|
| נשלח ב-18/9/2011 11:14 |
 |
| |
בתלמוד!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 19:07 |
|
| |
עין תחת עין מסור לבי"ד ויש פחות סכוי שאלו יטעו
שופר מסור לכל ויש יותר סכוי לטעות, ומשטועים והטעות משתרשת זה משפיע גם על החכמים, ראה מעשים שבכל יום
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 19:29 |
|
| |
תלמיד
הרי לא היה רצף של בתי דין בזמן הארוך של הגלות. ולכן אם הדברים לא היו כתובים. גם לימוד זה היה נקטע
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 08:05 |
|
| |
הסכוי נמוך יותר
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 10:29 |
|
| |
נראה לי להציע דרך קצת שונה בהבנת הספקות, או המחלוקות המתחדשים לפתע פתאום.
אקח כדוגמה משהו שלדעתי באיזשהו שלב יקרה.
בפסיעה לאחור סיום תפילת שמו"ע יש להמתין כדי הילוך ארבע אמות.
אין שם איזכור בפוסקים לפי איזה הילוך, מהיר איטי, לפי איזה אדם נמדדים אותם ד' אמות, וכו' וכו'. בקצב הנוכחי מובטחנו כי בקרוב השאלה תשאל את גדולי הפוסקים ויהיה בזה ספק ומחלוקת.
ולאחר מכן יבוא השואל וישאל, הייתכן, איך יכול להיות שפתאום לא יודעים הלכה כל כך פשוטה, הלו הלכה זו נהגה מאות או יותר שנים? וברורה התשובה שישנם דברים שכל זמן שאינם נשאלים הכל נראה אותו הדבר והצורה האינטואטיבית בה הוא מתקיים וכל אופן בו נמדדות אותם הארבע אמות נכלל בהלכה הזו.
אך מבחינת ההלכה ברגע שנשאלה השאלה, מתבקשת תשובה והיא נעשית להלכה קשוחה וקרה.
כך נראה לי גם קרה בתקיעות. בתחילה היו כמה צורות של גניחה ויללה והכל נכלל בהם, אך לאחר שנשאלה השאלה מתחייב תשובה וגדרים הלכתיים מובהקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 11:35 |
|
| |
עציוני-
הילוכו של אדם רגיל בצורה נורמלית , ראה מה שנכתב על ערשו של עוג- באמת איש- מה שמקובל, ולכן אין שאלה,
אדם הלך בדרך- ועובר ליד ערבי שישב בצל בצד הדרך, הוא שאל אותו- כמה זמן מכאן לעיר?
הערבי מניף את ידו, ופולט -תלך.
הוא שואל שנית- סליחה בבקשה אולי אתה יכול להגיד לי כמה זמן יש לי עוד ללכת מכאן לעיר.
הערבי- שוב מניף ידו ופולט -תלך.
נעלב ומתוסכל פנה ללכת, לאחר כמה דקות הוא שומע את הערבי צועק לו- שעה וחצי.
שב על עקבותיו מופתע ובקש הסבר מהערבי על התהגותו התמוה.
אמר לו הערבי- אמרתי לך- לך. כי רציתי לראות באיזו מהירות אתה הולך! וכך לדעת כמה זמן אתה צריך ללכת.
יהודי בעל זקן ארוך נשאל- איך אתה ישן בלילה- הזקן מעל השמיכה? או מתחתיו?
אותו ליליה הוא לא נרדם, .
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/09/2011 11:41:02
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 12:48 |
|
| |
אכן.
כאשר השאלה תישאל, ובקצב הנוכחי, מאוד מהר היא תישאל.
הרי שקולך יהיה כקול קורה במדבר באומרך: 'הילוך רגיל של נורמלי'
בתתי תתי הצדדים שייוצרו לא תהיה כל בשורה או הכרעה בדבריך. לעת עתה כנראה נותרה טיפת שפיות קטנה לכן זו ההגדרה הפשוטה.
משליך הרי הם בדיוק כוונתי, אם כי בהרבה מקומות זו התפתחות מתבקשת וטבעית.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 13:17 |
|
| |
זה המקום למצוא את אשכול סידור המיטה של מיימוני!
היה קל משחשבתי [לא זכרתי שמדובר באשכול שהוקדש לענין...]
_________________
תוקן על ידי השכן ב- 19/09/2011 13:18:57
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 13:46 |
|
| |
אני באמצע לקרוא את האשכול של סידור המטה, והוא באמת מרתק, לפחות כל הכבוד על היצירתיות של היוצר שלו.
התזה של עציוני היא תזה הרבה יותר עמוקה, וראויה להתבוננות עמוקה מאוד, ויתכן שהיא מתאימה מאוד לשיטת הרמב"ן בחידוש תורה שבעל פה ולא בשחזורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 15:07 |
|
| |
הודאי הגדול של הספק בקולות השופר, הם הסודות שהמקובלים מיחסים לכל קולות השופר, כי לפי הקבלה כולן ניתנו למשה בהר סיני.
לגמרא ולרמב"ם יש ספק באמת, אבל לקבלה אין כל ספק. גם סודות התרועה וגם סודות השברים ניתנו למשה מסיני.
זה שלא ברור לרמב"ם ולתנאים ואמוראים, מה בדיוק היא התרועה,
איך דבר פשוט כל כך הם לא יודעים?
התקיעה כנגד אברהם השברים כנגד יצחק והתרועה כנגד יעקב.
וחבל שהם לא למדו וקראו על הנושא .כולל סיפורי המעשיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 15:12 |
|
| |
ירוחם!
חבל שאתה כל כך מקובע בקטנות המוחין ובליצנות נגד הקבלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 15:15 |
|
| |
אז אולי אתה בגדולת המוחין שלך -תסביר את הסודות מהר סיני של הקבלה-
כשברור מעל לכל ספק שאחד מהקולות לא ניתן בסיני?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 15:24 |
|
| |
[ירוחם וצבי - עציער אינו עציוני. תנו לו את הקרדיט על דבריו הנאים]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 15:26 |
|
| |
אני מבין שהעיקרון של הקבלה אומר רעיון כזה, לא משנה האם הדבר ניתן מעיקרו בסיני או לא, מאחר וכך הוקבעה ההלכה הרי שכעת ודאי כל התקיעות הם חלק מהתורה, ואם כן ודאי זהו רצון ה' היום, ואם כן ודאי שיש לדברים גם סוד פנימי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 15:30 |
|
| |
אתה יודע מה מצחיק בטענה הנדשוה והמופרכת הזו. שאנשים קובעים לה' מה הוא רצונו.
רצונו של ה' הוא מהיום- אבל הקבלה טוענת שהסודות האלו ניתנו בהר סיני. וזו ליצנות.
|
|
|
|
|
