כשרות אתרוגי תימן

חסר לו הדר. הוא פשוט לא יפה.









בריא עדיף!

מלמד לאדם,

לפי הערכת היתרונות מול החסרונות שהצגת לפנינו,אני חושב שהתשובה ברורה שיש להעדיף את האתרוג התימני.זכורני שראיתי את הרב עובדיה יוסף בוחר אותו.

בתחילה באמת היו טענות עקרוניות נגדו מצד האשכנזים,אך כשאש הגאוה דעכה,והשכל הישר וההוגן הצליח לחמוק מציפרניה,החליטו להכשירו.כעת הלכו עוד צעד אחד לקראת האמת,ויש טוענים שהוא,אדרבה,המובחר שבאתרוגים.

תהליך הפנמה שכזה.


*

ואנא הסבר מהי כוונתך: "לא ברור מסורה של גדולי תורה על אתרוג ספציפי זה"

האם אטרח למענך בחיפוש שמות גדולי התורה בתימן מאז ימי הגאונים דרך הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א עד תקופת השו"ע והאר"י ואחריו?

או אולי אניח לך לעשות זאת כסגולה לענוה?

הטפה בדבר שמרנותם של בני תימן

מלמד לאדם היקר

נראה לי שיש טעות בכותרת, צריך להיות "כשרות אתרוג שאיננו תימני"

כעת אערוך רשימה קצרה וחלקית על שמרנותם האדוקה של יהודי תימן על מסורת אבות, ובכך יוברר מעל לכל ספק, גם את כשרות האתרוג שלהם.

לפנ"כ, על יהודי תימן קוים הפסוק בספר ירמיהו.
ירמיהו פרק מח
פסוק יא: שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל-שְׁמָרָיו, וְלֹא-הוּרַק מִכְּלִי אֶל-כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל-כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ, לֹא נָמָר.

הם לא הורקו מכלי אל כלי, מאז צאתם מארץ ישראל לתימן, הם נשארו במקום אחד, כך שהם שמרו בנאמנות על המסורת, יש ביניהם כהנים הנושאים בשם המשפחה את השם פינחס, כלומר יחוס ישיר לפינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.

גם אנכי באתי ממשפחה של כהנים, אבותי בתימן שכנו בכפר הממוקם בראש הר גבוה, אותו כפר נקרא "ראש גולה", כלומר "תחנה ראשונה" מאז גלותם מארץ ישראל לתימן.

כעת לדוגמאות, חלקם מפורסמות וחלקם פחות ידועות.

1- יהודי תימן היחידים ששמרו בדיבורם על 22 אותיות, הם יודעים לבטא כל אות בצורה שונה, גם בגד כפת, דגוש ולא דגוש, הם יודעים לבטא.

2- גם על מנהגי אכילה של תקופת התלמוד הם שמרו, כולם מכירים את הפתגם "אין מפטירים אחר הפסח אפיקומן" ופירושו- אפיקו מיני מתיקה.
מנהג זה נשתמר בידיהם, בסוף כל ארוחה חגיגית, הם מגישים תמרים ותאנים בליווי כוס קפה מהביל, מיני מתיקה כפשוטו ממש.

3- דיקנות ספרי התורה שלהם, כפי נוסח כתר ארם צובא מפורסמת, ואין צורך לכתוב על כך.

4- דיקנותם של לבלריהם בהעתקת ספרים, מבלי להתחכם ולתקן מפורסמת, וגם בזה אין צורך להאריך.

5- יש בידיהם טעמי אמת, טעמי איוב משלי ותהילים, עונג הוא לדקדק בטעמי איוב עם כל פסוקיו והטיות מילותיו, מי שמתעניין, המסורת מפורטת בידיהם, עד שיש מקומות שיש בידיהם מסורת על אופן הקריאה, גם אם הדבר לא נכתב כך בטעמים בפנים.

6- בנוסף יש להם מסורת גם בלשון הארמית, אין הארמית של התלמוד, כארמית של התרגום, לדוגמה המילה ללמד, בארמית של התרגום אומרים LALAMED, ואילו בארמית של התלמוד אומרים LALAMAD.

7- גם את אופן עשיית הציצית, כפי שנתבאר בתלמוד במסכת מנחות לט, יהודי תימן הם היחידים ששמרו על מסורת זו, כל חוליה תהיה מ-3 כריכות, ומנין החוליות לא פחות מ-7 ולא יותר על 13.

8- ונסיים במנהג החביב עלי, הכהנים יוצאי תימן, בשעת נשיאת כפיהם, נוהגים כפי המנהג שהיה בזמן המשנה, פנים כנגד פנים, הטלית מכסה את ראשם, אבל פניהם וידיהם גלויות, הם עדין לא מעודכנים בכל החששות והעוורונות שהלבישו על נשיאת כפים וכיסוי פניהם וידיהם של הכהנים.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 28/09/2005 10:54:01

דרום חוקר,

לפי הידוע לי מספרים שונים,גלות תימן נמצאת שם,חלקים חלקים.

חלקם הגיעו בזמן שלמה ע"י סוחרים.

חלקם הגיעו בזמן ירמיה כשהבית עוד היה נכון על מקומו.

חלקם בחורבן בית ראשון.

חלקם בזמן גלות בית שני.

חלקם נספחו אחר כך,מבבל אחר קום האיסלם, ממצרים ושאר גלויות.

ככלל גלות תימן היא כלי ללא מוצא.נכנסת נשארת! למעט מקרים בודדים וקבוצות בודדות.

בשירי שבזי מכונים יהודי תימן "עופר בבלי" ועל זאת כותב הגר"י קרח זצ"ל בפירושו,שאל יעלה בדעת אדם לומר כי אנחנו בני גלות בית ראשון כולנו וכו' כי אם גם מחלח וחבור וכו' ושלכן כינה הר"ש שבזי את בני גלותו בשם "בבליים".(עד כאן מהזכרון)

אור וחושך

דבריך נכוחים ומחכימים

להשלמת התמונה, לכל אורך התקופה, היה ליהודי תימן קשר אמיץ עם שאר מרכזי היהדות, בתקופת המשנה הקשר היה כל כך אמיץ, עד שהביאו את מיתיהם לקבורה בארץ ישראל, נמצאים מתים מתימן קבורים בבית שערים.

בתקופת הגאונים מפורסמות האיגרות אשר נשלחו ע"י הגאונים לתימן, בקשות תרומה לישיבות.
לאחר מכן הרמב"ם, וכו'.

דרום חוקר

איך הגיע העיסוק בקבלה אל בני תימן?

(איקון נס למקלט, מהדק קסדה)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני

יהודי תימן מאוד לא מעודכנים בקטע הקבלי.

בעוד שאר יהדות העולם עודכנה בקבלה כבר בזמנה, והקבלה גרמה להם מהפך ביהדות מיד בהגיעה אליהם, ובעקבותיה הם שינו את ההלכות והמנהגים (דינמיקה דתית), הרי שיהודי תימן, שנתקעו אי שם בדרום, שמעו שמועות על הדבר, וגם מקצת מאנשיהם הלכו בעקבות השמועות, כמו בעל מלאכת שלמה, אבל עדין שום דבר לא השתנה אצלם באותם ימים רחוקים.

גם השו"ע עדין לא השפיע עליהם אז, הם היו אדוקים בפסקי הרמב"ם, וחיו את חייהם כמימים ימימה.

לפני 300 שנה בערך, חל מהפך ביהדות תימן, בערך באותה תקופה הם גם הוגלו ל"מוזע", ארץ מליחה לא תשב בדרום תימן, ואת ספריהם העתיקים היניחו למשמרת בידי שכניהם הישמעלים תאבי הרצח, או שהצפינום עמוק בבתיהם ובמחבואי גנזיהם.
השכנים הישמעלים לא טמנו את ידיהם, והם העלו באש את כל ספריהם העתיקים, זאת גם הסיבה שלא נמצא תלמוד בבלי כ"י תימן שלם, כי אם מסכתות בודדות, כי כל מחמדי ספריהם הושמדו באותם ימים אפלים. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

כאמור, לפני 300 שנה החל השו"ע להשפיע על יהודי תימן, גם נוסח התפילה החל להשתנות, הם עזבו את הנוסח הקדמון שבידיהם שהוא זהה לנוסח הרמב"ם, ועברו לנוסח ספרד.

באותה תקופה הם גם החלו לשנות את מנהגיהם הקדמונים, על פי השו"ע והקבלה, ובעצם זה גם היה הזמן, שהקבלה התחילה להשפיע על יהודי לתימן.

הרב קאפח רגיל לכנות את אותה תקופה, במילים "לפני 200 שנה (מזמנו, מזמנינו 300) חדרה השטחיות ליהודי תימן, והיא פשתה בכל שדרות העם בצורה מדהימה".
הוא טוען שהוא עידן את הנוסח פעמיים, כך שבנוסח המקורי היה ביטוי יותר חריף על אותה תקופה.

נרחיב יותר, הקבלה הגיעה לתימן כבר בתקופה קדומה ל- 300 שנה, ויוכיח על כך ר' שלום שבזי, הוא חי בשנת 1619, ומן הסתם גם קודם לכן היא היתה קיימת, אבל מה שכתבתי הוא תיאור הסטורי כללי, מה שנראה על פני השטח, אבל כמובן הקבלה כבר הגיעה לתימן קודם לכן, אבל היא עדין לא חדרה בצורה המונית לתודעת ההמון.

להלן עוד כמה נקודות זמן חשובות, ר' שלום שבזי, המשורר הקבליסט (בהשקפה) הרמבמיסט (בהלכה, נוסח התפילה שלו הוא נוסח הרמב"ם), גדול משוררי תימן, נולד בשנת 1619, והוא מתייחס בשיריו לקבלה בצורה מקיפה.

גלות "מוזע" בה הוגלו יהודי מרכז תימן, לדרום תימן, לארץ מלחה ולא תשב, ומתו מהם כשלושת רבעי בני האדם, התרחשה בשנת 1679.


נ.ב. בימים האחרונים עלו כאן דיונים בפורום, על ניגודים במשנתו של הרמב"ם, אצל ר' שלום שבזי היה ניגוד גדול מכך, מצד אחד פסיקתו היתה רמבמיסטית, ומצד שני, השקפתו היתה קבלית. אין ניגוד גדול מזה.



תוקן על ידי - דרום_חוקר - 28/09/2005 20:56:21

דרום חוקר

יישר כח על הסקירה.יש לי גם מה להעיר בנידון.(ואתה לבטח משער מה)

עכ"פ,כדאי לערוך לזה אשכול מיוחד.

יש גם ספר שלם שנכתב על חדירת הקבלה לתימן.(ראיתיו לפני למעלה מ15 שנה באקראי,ואיני זוכר את שמו,אך על עטיפתו מצויירת ספירלה כסימבול קבלי.דומה ששמו הוא "הקבלה בתימן" או משו כזה)

אך מה לזה ולאתרוג?

דרום חוקר,

אז זה ההסבר שלך, לשאלתו של מיימוני? לדעתך אין שום עיקרון ביסודות האמונה שגרם לתימנים לדחות את הקבלה?
האם פסיקה רמבמית והשקפה קבלית אצל חכמים מורה בהכרח על ניגודים במשנתו של הרמב"ם?

קצת מצוות פריעת בעל חוב...

בריא, השאלה היתה אודות הכשרות. דומני, שבמקום כשרות ויחוס של אתרוג לא מתחשבים עם חזותו והידורו החיצוני.

אור-חושך, א. תודה על הבאת מעשה רב מהגר"ע יוסף שליט"א.
ב. כולם יודעים שהיה בתימן כמה גדולי התורה, עיקר השאלה היא אם היה שם מבצר של תורה, וע"ז התשובה ככל הידוע לי, שלא. ידוע גם סיפור עממי - שדומני שהובא בהקדמת המלאכת שלמה על משניות - אודות קללת עזרא הסופר. גם יכולים לראות מהעובדה שהוצרכו לשאול כמה שאלות פשוטות מאת הרמב"ם ומבנו רבינו אברהם, שכנראה לא היה להם גדולים משלהם. וא"כ יש מקום לבעל דין להעדיף מסורתם של ארצות אירופה. כמובן, כל זה אם אמנם יש כאן התנגשות בין המסורות.

דרום חוקר,
ידידי היקר, הלא כתבתי בראשית דברי "1. ליקח אתרוג תימני דווקא", ואני מבין מאד עמדה שלך. ואני גם סובר ככה מעיקר הדין והסברה, אלא שרציתי לשמוע דעת אחרים אודות סתירה בין מסורות, שזה קצת מדאיג אותי.

ואודות מה שכתבת לגבי בני תימן ההקבלה לבני מואב, אני מסכים עם חלק האחרון שלא הלך בגולה ולא הורק מכלי אל כלי, אמנם אני מאד מסופק על ה"שאנן" של יהודי תימן, שכידוע, עבר עליהם שנים של שמדות וגזירות.

איזה הערות בדבריך:

כתבת שבתימן שמרו על מנהגי אכילה של תקופת התלמוד. אין בזה שום ראיה של שמרנות. מנהגי אכילה של התלמוד היו מנהגים המקומיים, שמן הסתם היה נהוג בכל אותן הארצות, עד לתקופת המודרנזציה.
דייקנות של הס"ת כפי נוסח ארם צובא, לא אומר כלום, אלא שיש להם מסורה אחרת מזו של האשכנזים.
לא ידעתי מקור לדבריך שיש חילוק בין אופן הביטוי הארמית של התלמוד לארמית של התרגום. כנראה זה נובע מחילוקי הדיאלקטים במקומות של בבל/א"י וכדומה. אבל זה כלל לא מסתבר שיש איזה ענין להאחז בביטוי מסוים לכל א' בנפרד.

מיימוני, האם תרשה לי לגלות רובד נוסף בדבריך? האם אתה גם מתכוין לומר, שכשם שחל שם שינוי בזמן מן הזמנים בענין קבלת הקבלה, מי יודע אם לא היה שם שינוי אחר למשל, זן האתרוג.

אור-חושך, תראה מה ששאלתי למיימוני, ותבין מה לזה ולאתרוג.

אוסיף עוד נקודה בענין האתרוג.

אם אין אני טועה, זה לא מצוי אתרוג תימני עם 'גרטל', וידוע שעל כמה מטבעות מזמן בר כוכבא, מצאו צורת האתרוג עם 'גרטל' (אולי גם ראיה על קדמות תורת החסידות). אז, האם יש בזה ראיה שעכ"פ גם בימי בית שני היו כבר משתמשים באתרוג האירופאי?

אם אני טועה בא' מפרטים הנ"ל, אנא תקנו אותי.

חברי פורום נכבדים

מכיוון שהדיון נוגע בכבוד אבותי, אכתוב את אשר ידוע לי.

כולם מכירים את הציטוט של בעל מלאכת שלמה, על עניותם של בני תימן, ועל שאין התלמוד מצוי בינותם, ציפיתי שמישהו יעלה טענה זו, כעת הסכיתו ושמעו.

בתימן, היה המרכז הרוחני וההלכתי בעיר הבירה "צנעא", שם התכנסו תלמידי החכמים של הדור, לאחר שאכלו קמעה לארוחת הבוקר, עסקו בתורה כל יום במשך כמה שעות, שם גם הוכרעו כל השאלות ההלכתיות שהגיעו אליהם מכל תימן (ר' שלום שבזי מכנה כינוס זה בשם ישיבה), ולאחר אותם שעות, גם אותם תלמידי חכמים יצאו למלאכתם, כך נהגו קדמוני האומה, וכך נהגו בתימן, ומעולם הם לא חיללו את ה' ולא כיבו מאור הדת.

בנוגע ללמדנותם ומומחיותם, רואה אני את חברי הפורום גאים בפירושי פירושיהם, ואני דוקא הייתי בוש מכך, התורה כפי שהיא כיום משובשת בצורה מחרידה, אין שם דבר בתלמוד שמקיימים אותו כלשונו, הכל פירושים דמיונות וחוסר הבנה מזעזע, חומרות וחומרי חומרות, משפט מפתח אצל הרמ"א "לא בקיאינן", והנה דוקא אבותי בתימן בקיאים, ואם תרצו בקיאים גדולים, כך שלפני שכותבים דבר כדאי לברר.

מי שלא זכה ללמוד תלמוד עם פשט רמב"ם, יכול להיות גאה בכל אותם פירושים ועיוותים, אבל מי שזכה לדעת את פשט התלמוד, מי שיודע מהו פשט רמב"ם לעומקו, ולא מתוך שטחיות כפי שרגילים לחשוב, כי אם פירוש אמיתי ועמוק לתלמוד ולרמב"ם, כי אז ידע שתלמידי החכמים שבתימן, ידענים גדולים היו, אבל דבריהם לא הועלו על הכתב, כי אם הכל בעל פה בבית המדרש, אבל מי שנכנס לאותם בתי מדרש, הבין מיד את אשר לפניו.
אמור מעתה לא שטחיות ועם ארצות, כי אם עומק פשט, מסורת איתנה, ובקיאות בכל מקרה התלמוד.

סיפרו לי זקני תימן, שהם בתימן הלכו לחפש את כל הצמחים שנזכרו ברמב"ם, וכל מקרה הם הלכו לדרוש ולחקור, כיצד הוא הדבר, אבל שיטת לימוד זו כבר חלפה מהעולם, אולי מישהו יזכר במעשה רב, בלומדו מומי בהמה.

בנוגע למסורת הלשונית, והרי זכינו ואחד מאותם שרידי דור קדמונים, "מארי יוסף עמר" (MORI YOSEF AMR) ניקד את כל התלמוד הבבלי, הוא התגורר בירושלים, והוציא תלמוד מנוקד לפי מסורת הקריאה של בני תימן, מיד לאחר שסיים את מסכת נידה הוא נפטר.

ליהודי תימן יש מסורת קריאה מפורטת על אופן קריאת המילים שבתלמוד, וכבר כתבתי, שמסורתם מפורטת, ואין הארמית שבתלמוד זהה לארמית שבתרגום.
כבר עמד על כך פרופסור שלמה מורג, והכל כתוב בספרים, צריך רק לפתוח ולדעת, ולא לטמון את הראש באדמה, ולפתח תאוריות על יהודי תימן.




תוקן על ידי - דרום_חוקר - 29/09/2005 9:02:14

ההודעה הקודמת היתה תיאור מסורתם של בני תימן, וכעת נקשה על החולקים.

מלמד לאדם היקר כתב

< לא ידעתי מקור לדבריך שיש חילוק בין אופן הביטוי הארמית של התלמוד לארמית של התרגום. כנראה זה נובע מחילוקי הדיאלקטים במקומות של בבל/א"י וכדומה. אבל זה כלל לא מסתבר שיש איזה ענין להאחז בביטוי מסוים לכל א' בנפרד >

כלומר, בא אדם אשר בידו יש מסורת מדוייקת מאז זמן התלמוד על אופן קריאת המילים, בנוסף, תימן משקפת את המסורת הבבלית בצורה מושלמת, גם בבבל וגם בתימן, היו מקצת בני האדם מבטאים את החולם כמו צירי.

ואנו נאמר לאותו אדם, עזוב אותך מדקדקנות יתר, מה זה משנה איך אומרים את המילים, בצורה כזאת או בצורה אחרת.

על פי הגיון חמקן זה נאמר, עזוב אותך דקדקנות יתר כיצד הוא האתרוג, מה זה משנה, תיקח אתרוג או לימון, הכל הרי אותו דבר.

מי שבא לדקדק בדיוקי מסורת, לפתע כשמראים לו מסורת מדוייקת רציפה, הוא יאמר מה זה משנה!!!

מלמד לאדם,

אם ברצונך לעסוק בנושא מסורות תימן,אנא פתח אשכול מיוחד.יש מה להעיר על דבריך,למן מבצרי התורה ועד למטבעות עתיקים, ועל גישתך הכללית וכן על דברי "דרום חוקר".

עד שלא תברר,כדאי שלא תמהר לשפוט.עוד נכונו לך הפתעות.